פורטל:תל אביב-יפו/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	הגרלת המגרשים על חולות העיר העומדת לקום נהוג להתייחס לכ' בניסן ה'תרס"ט (11 באפריל 1909), היום בו הוגרלו המגרשים ונחנכה רשמית שכונת אחוזת בית, כיום הולדתה של העיר תל אביב. אך שכונות יהודיות שקמו סביב יפו והתאחדו לעיר תל אביב קדמו בהרבה לאחוזת בית. נווה צדק לדוגמה, נוסדה כבר ב-1887.	עריכה | תבנית | שיחה
2	מבט אל סמטה פלונית 7, הבניין האחרון ברחוב, הבנוי בסגנון אקלקטי שמן של סמטה פלונית וסמטה אלמונית, היוצאות מרחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, נקבע על ידי מאיר דיזנגוף בשנת 1922. מייסדן, התורם היהודי מאיר גצל שפירא, רצה לקרוא לסמטאות על שמו ועל שם אשתו, סוניה, אולם דיזנגוף, ראש העיר דאז, התנגד לכך ששפירא יקבע לבדו את שמותיהם של הרחובות. המחלוקת בדבר שמן של הסמטאות התפתחה למריבה עזה בין שפירא לדיזנגוף, וראש העיר הודיע כי הסמטאות יקראו פלונית ואלמונית, כך שלא יישאר זכר למייסדן. עם זאת, שמו של שפירא לא נעלם לגמרי מהנוף העירוני, ושכונת שפירא קרויה על שמו.	עריכה | תבנית | שיחה
3	משה שלוש לאחר שנפטר ראש עיריית תל אביב הראשון, מאיר דיזנגוף, בשנת 1936, בחרה מועצת העירייה את משה שלוש כיורשו. שלטונות המנדט סירבו לאשר את הבחירה, וקבעו כי ישראל רוקח יהיה ראש העיר הבא. רוקח הסכים לקבל את התפקיד, למרות הפגיעה בהליך הדמוקרטי. מאז זכור שלוש כ"ראש העיר ליום אחד".	עריכה | תבנית | שיחה
4	ביריד המזרח שהתקיים בשנת 1934 ביקרו כ-600,000 מבקרים, זאת בשעה שהיישוב העברי מנה פחות ממאתים אלף תושבים. לקראת היריד הוכשר שדה תעופה בינלאומי סמוך ללוד, לימים נמל התעופה בן-גוריון.	עריכה | תבנית | שיחה
5	כאשר הוחלט להחליף את שמה של אחוזת בית, נשקלו מספר הצעות, בהם נוה יפו, יפו החדשה, יפהפייה, הרצליה, עבריה, אביבה ו-שאננה. באספה הכללית של חברי אחוזת בית שנערכה ב-21 במאי 1910 התקבלה הצעתו של מנחם שינקין לקרוא לשכונה תל אביב, על שם תרגומו של נחום סוקולוב לספרו של בנימין זאב הרצל אלטנוילנד. שם זה מושאל מספר יחזקאל, ומשמעותו תל חורבות שנבנה מחדש. זהו גם שמו של יישוב בבבל העתיקה בו ביקר הנביא יחזקאל.	עריכה | תבנית | שיחה
6	מחנה הקריה הוקם על בסיס המושבה הטמפלרית שרונה שננטשה כבר ב-1939. מבנים רבים בהם השתמש צה"ל, ובחלקם עדיין משתמש, הם מבנים לשימור בסגנון טמפלרי. בפרויקט ראשון מסוגו בישראל, הוזזו בשנת 2005 חמישה בתים לטובת הרחבת רחוב קפלן.	עריכה | תבנית | שיחה
7	בית התרמומטר, הוא אחד מבנייני "העיר הלבנה" של תל אביב. מקור כינויו שנוי במחלוקת: יש המכנים אותו "תרמומטר" על שם דמיון חזיתו למדחום ויש המכנים אותו כך משום שתריסיו מאפשרים אוורור יעיל ושמירה על טמפרטורה נוחה בחדר המדרגות.	עריכה | תבנית | שיחה
8	בשנות ה-30 וה-40 התיישבו עולים יהודים רבים שהגיעו מגרמניה בצפון תל אביב ובעיקר סביב רחוב בן-יהודה. הם הקימו עסקים ומוסדות רבים שאפיינו את התרבות הגרמנית עד כדי כך שבאותם ימים זכה הרחוב לכינוי "בן יהודה שטראסה" ("שטראסה" (Straße) פירושו רחוב בגרמנית).	עריכה | תבנית | שיחה
9	התחנה המרכזית החדשה של תל אביב היא תחנת האוטובוסים הגדולה ביותר בעולם. עובדה זו דווקא אינה לזכותה של העיר: בנייתה נמשכה כ-30 שנה והקמתה גרמה נזקים כלכליים וחברתיים רבים ומתמשכים לשכונת נווה שאנן בה הוקמה. רבים מבקרים גם את תכנון התחנה שעל אף גודלה אינה כוללת חיבור עתידי לרכבת תחתית.	עריכה | תבנית | שיחה
10	הקמת פארק צ'ארלס קלור לא תוכננה מראש, אלא הוא הוקם כפתרון לטיפול בפסולת הבנייה של שכונת מנשייה. הקבלנים שהרסו את בתי השכונה לא פינו את פסולת הבנייה, אלא דחפו אותה למקום הקרוב האפשרי-לתוך הים. במהרה הצטברו כמויות עצומות של פסולת בניין על החוף ובתוך הים. התברר כי זול יותר לכסות את ההריסות בעפר ולשתול עליו דשא מאשר לנקות את החוף. על תכנון הפארק שהוקם על גבי ההריסות הופקד אדריכל הנוף, המשורר ע. הלל.	עריכה | תבנית | שיחה
11	מייסדי רחוב נחלת בנימין החליטו שאותו בנימין שעל שמו נקראת השכונה יהיה מי שיסייע למימון השכונה. אם הקרן הקיימת לישראל תסייע, הרחוב יקרא של שם בנימין זאב הרצל. אם הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד יסייע, השכונה תקרא על שמו. מכיוון שבסופו של דבר אף אחד לא סייע, נקבע כי הרחוב יקרא על שם שבט בנימין.	עריכה | תבנית | שיחה
12	בית ביאליק שלושה רחובות בתל אביב נקראים על שם חיים נחמן ביאליק: רחוב ביאליק (שנקרא על שמו עוד בחייו), שדרות ח"ן (חיים נחמן) ורחוב אלוף בצלות בפלורנטין. בנוסף מחלקת העירייה מדי שנה את פרס ביאליק, ובית ביאליק בכיכר ביאליק פתוח לרשות הציבור. מלבד רחוב ביאליק, ישנם כמה רחובות בתל אביב שנקראים על שם דייר מפורסם שהתגורר בהם: שדרות בן-גוריון שינו את שמן מ"שדרות הקרן הקיימת" לאחר מותו של דוד בן-גוריון, רחוב אחד העם שנקרא על שם שם עטו של אשר צבי גינצברג עוד בחייו, ורחובות על שם מייסדי נווה צדק – רחוב שלוש (ע"ש אהרן שלוש), רחוב אמזלג (ע"ש יוסף אמזלג), רחוב רוקח (ע"ש שמעון רוקח) ורחוב ברנט (ע"ש זרח ברנט).	עריכה | תבנית | שיחה
13	מגדל שלום בקצה רחוב הרצל נבנה במקום בו עמדה הגימנסיה העברית הרצליה, בית הספר העברי הראשון בתל אביב. המועצה לשימור אתרים שהוקמה בשנות ה-80 החליטה להציב את חזית הגימנסיה בתור הסמל שלה על מנת לזכור את הטעות המרה שנעשתה בהריסת המבנה ההיסטורי.	עריכה | תבנית | שיחה
14	בניין המגורים המוצג בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" כרחוב "ויטק 9" הוא למעשה בניין בסגנון הבינלאומי בשדרות רוטשילד, בפינת רחוב החשמונאים; האדריכל הוא שמואל שטיינבוק (1935).	עריכה | תבנית | שיחה
15	כיכר לונדון שנחנכה בשנת 1942 נקראה בשם זה כמחווה ואות כבוד לעמידת העם הבריטי ותושבי לונדון בהפצצות הכבדות מצד גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה (הבליץ). כששופצה בשנות האלפיים, הוקדשה הכיכר להנצחת מאבק ההעפלה בבריטים, כך שהכיכר מערבת גם מוטיבים של הוקרה וגם של מאבק בבריטים.	עריכה | תבנית | שיחה
16	בבחירות לראשות העירייה תל אביב-יפו ב-1955 היה מובטח רוב לגולדה מאירסון (מאיר) מול חיים לבנון. למרות זאת, סיכלו סיעות אגודת ישראל והפועל המזרחי את בחירתה על רקע התנגדותם למינוי אישה לתפקיד. לבסוף מונה לבנון לראשות העיר וכעבור 14 שנים נבחרה מאיר לתפקיד ראש ממשלת ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
17	מערכות שלושת העיתונים הגדולים בישראל נמצאו בתל אביב ברחובות שנקראו על שם מייסדיהם. מערכת "ידיעות אחרונות" שכנה ברחוב מוזס, מערכת "מעריב" שכנה בעבר ברחוב קרליבך ומערכת "הארץ" נמצאת ברחוב שוקן.	עריכה | תבנית | שיחה
18	גן העצמאות בחלקו הדרומי של מלון הילטון תל אביב גן העצמאות הוא פארק לחוף הים בתל אביב. הגן היה ידוע כמקום מפגש להומוסקסואלים. גן העצמאות כסמל של תקופה בתרבות ההומוסקסואלית הישראלית נזכר גם ביצירות ספרותיות עבריות, ביניהן הרומאנים "גן העצים המתים" ו"דודה פרהומה לא הייתה זונה" מאת יוסי אבני ואף בשיר "בגן" מאת דורי מנור. אילן שיינפלד מזכיר את הגן ברבים משיריו, ביניהם פרידה: קדושתא (שבו מופיע המשפט: "ברוך אתה הגָן, מגֵן כל חושק"), והשיר גן פורח, שבו גן העצמאות הופך להיות גן מטאפורי המייצג את אהבת הגברים בכלל, על התענוג והאימה הכרוכים בה.	עריכה | תבנית | שיחה
19	בית עיריית תל אביב-יפו לא תמיד שכן במיקומו הנוכחי ברחוב אבן גבירול. עם הקמתה של העיר, שכן בשדרות רוטשילד מגדל מים שתחתיו התנהל "בית הוועד" שלימים הפך לעירייה. המבנה שכלל תחילה חדר אחד הורחב בהדרגה עד שהעירייה עברה למשכנה המרווח יותר בכיכר ביאליק ב-1925 – למבנה שתוכנן תחילה להיות בית מלון. רק ב-1965 עברה לבניין הגדול בכיכר מלכי ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
20	שדרות יהודית בשכונה, על שם אשתו המנוחה של משה מונטיפיורי פרדס מונטפיורי היה הפרדס הראשון בארץ ישראל, שניטע וטופל בידי יהודים. בשנת 1842 הרב יהודה הלוי מרגוזה, הרב של יפו, רכש חלקה על גדות נחל איילון מצפון מזרח ליפו, בה נטע פרדס. בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי. בשנת 1922 נעקר הפרדס ובשטחו הוקמה שכונת מונטיפיורי.	עריכה | תבנית | שיחה
21	כיכר לבנה המיצב כיכר לבנה בראש גבעת פארק וולפסון הוקם בהשראת סיפורים שונים מהתנ״ך. כגון; מגדל בבל, סולם יעקב, הפירמידות במצרים והסנה הבוער.	עריכה | תבנית | שיחה
22	נמל תל אביב שימש כנמל פעיל במשך פחות משלושים שנים, ובכך אפשר שהוא שובר שיאים. הנמל נחנך בשנת 1938, הושבת בתקופת מלחמת העולם השנייה, ונסגר (יחד עם נמל יפו) כשנפתח נמל אשדוד בשנת 1965. יחוד נוסף הוא שהמעגנה נחפרה בשטח החוף ולא נבנתה בים, כמקובל. כיום הוא משמש כמרכז לשימושי מסחר, בילוי ותיירות.	עריכה | תבנית | שיחה
23	קולנוע עדן בנוה צדק הוא בית הקולנוע הקבוע הראשון בארץ ישראל. הוא נפתח בשנת 1914 כראינוע ופעל עד 1974. זמן קצר לאחר פתיחתו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והשלטונות העות'מאנים החרימו את מקרנת הסרטים מפני שחשדו שהיא משמשת כמשדר אלחוטי שמעביר מידע לצבא הבריטי. פעילותו חודשה רק לאחר שהבריטים כבשו את תל אביב.	עריכה | תבנית | שיחה
24	דיזנגוף (מימין) וצ'רצ'יל בביקור רשמי בתל אביב 1921 ב-1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, לביקור ממלכתי בתל אביב, וראש העיר מאיר דיזנגוף החליט להרשימו. מאחר שתל אביב הייתה אז בת פחות מ-15 שנה ורחובותיה היו דלים וחפים מצמחייה, הובאו עצים בוגרים מן המושבות הסמוכות, וניטעו באופן זמני בחולות שדרות רוטשילד. צ'רצ'יל עמד נפעם מול "העיר שהתפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה העצים הקורסים אחד אחד, כאשר ילדיה הסקרנים של תל אביב טיפסו עליהם כדי לחזות בשר מקרוב. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר לו: "הקפידו להעמיק שורשיכם, שכן בלעדיהם לא תחזיקו מעמד."	עריכה | תבנית | שיחה
25	המותג "תפוזי Jaffa", אחד מגאוות הייצוא הישראלי הקיים עד היום, התחיל בחברה לגידול וייצוא תפוזים של חברי תנועת הטמפלרים משרונה ווילהלמה באמצע המאה ה-19 אשר ייצאו את הסחורה מנמל יפו (Jaffa).	עריכה | תבנית | שיחה
26	שבוע הספר העברי בירושלים, כיום שבוע הספר העברי המתקיים מדי שנה בכל רחבי הארץ, התחיל כיריד ספרים מוזלים בשדרות רוטשילד שנערך לראשונה ב-1926. היריד נערך ביוזמת המו"לית ברכה פלאי, מייסדת הוצאת הספרים מסדה.	עריכה | תבנית | שיחה
27	גן הגת בין בנייני רחוב הלסינקי ורחוב "חברה חדשה" הסמוכים לכיכר המדינה מסתתר אתר ארכאולוגי קטן מהתקופה ההלניסטית ובו גת עתיקה. המקום הוא כיום גינה ציבורית שכונתית קטנה הנקראת גן הגת ואלמנטים מן האתר הארכאולוגי משלובים בעיצוב הנוף של הגן.	עריכה | תבנית | שיחה
28	שרידי שער העיר יפו מימי רעמסס לפי סיפור עם מצרי, מאות שנים לפני מלחמת טרויה נכבשה העיר יפו על ידי המצרים בשיטה הדומה לסיפור הסוס הטרויאני. לאחר שצחותי, אחד משרי צבאו של תחותמס השלישי מלך מצרים, נכשל בכיבוש העיר, הוא שלח שליח לאשת שליט יפו שפיתה אותה לקבל שיירת חמורים נושאי כדי חרס כתשורה לאחר הכישלון. אשת השליט קיבלה את המתנה והכניסה את השיירה לעיר. מייד קפצו חיילים מצריים מתוך הכדים וכבשו את יפו. כיום מרבית האגיפטולוגים סבורים שהסיפור אינו נכון היסטורית ונועד לפאר את תחותמס השלישי.	עריכה | תבנית | שיחה
29	כרזת פרסום לגן החיות, 1948 בגן החיות של תל אביב, שפעל עד 1980 במקום בו שוכן כיום קניון גן העיר ברחוב אבן גבירול הוחזק אפילו אריה. שאגותיו היו נשמעות מדי יום בבתי המגורים שבסביבה ומפחידות את ילדי השכונה.	עריכה | תבנית | שיחה
30	גשר שלוש כיום גשר שלוש המחבר את שכונת נווה צדק לדרך יפו, הוקם מעל הואדי שבו עברה מסילת הרכבת יפו–ירושלים. הגשר נבנה לכבוד אהרן שלוש, ממייסדי השכונה, ולימים נקרא על שמו. שלוש היה חוצה את הואדי שבו עברה המסילה בכל פעם שרצה להגיע מביתו בנווה צדק לחנותו ביפו. באחת הפעמים שחצה את הואדי כרכרתו התהפכה ושלוש נפצע. כעבור כמה ימי החלמה בביתו, שלוש זכה לביקור של המושל העות'מאני ביפו, שציווה לבנות גשר מעל הואדי. הגשר הוגבה בשנת 1918, לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים, כדי לאפשר מעבר של רכבות גבוהות יותר. עדיין ניתן להבחין בשתי שכבות הבנייה.	עריכה | תבנית | שיחה
31	המזרקה בשדרה שדרות ירושלים בעיר יפו נסללו עקב קנאת מושלה האכזרי של יפו, חסן בק, בשדרות רוטשילד שסללו היהודים בתל אביב. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה הוא החליט לסלול שדרה שלא תוביל לשום מקום, רק על מנת להוכיח שגם הוא יכול. בתצלום אוויר מאותה תקופה ניתן לראות את השדרה שמובילה דרומה לאחד מפרדסי יפו ומסתיימת שם – בת ים ששוכנת שם כיום עדיין לא הייתה קיימת. בעת השלטון הטורקי נקראה השדרה על שמו של ג'מאל פשה, מושל סוריה וארץ ישראל. בימי השלטון הבריטי היא נקראה על שם המלך ג'ורג' החמישי, ולאחר מלחמת העצמאות נקראה השדרה על שם העיר ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
32	סביל אבו נבוט בשער יפו סביל אבו נבוט הוא כינוי לשני סבילים (רהטים) שבנה מושל יפו אבו נבוט בראשית המאה ה-19. מסופר כי אבו נבוט נתן הוראה לנעול את שער העיר לאחר שקיעת החמה. לילה אחד הגיע אבו נבוט לשער לאחר שעת סגירתו. השומרים לא זיהו אותו, סירבו לתת לו להיכנס לעיר, ואף סירבו לתת לו מים להרוות את צמאונו. אבו נבוט בילה את הלילה מחוץ לעיר. למחרת הורה לערוף את ראשי השומרים ולבנות רהט מחוץ לשער העיר ובאתר נוסף על אם הדרך. לימים נהרסו החומות והשער, אך הרהט עדיין ניצב במקום.	עריכה | תבנית | שיחה
33	שקמה בגן יעקב גן יעקב שבמתחם הבימה פותח כדי לשמר שני שקמים עתיקים ששרדו מחורשת השיקמים שהייתה במתחם. בשנות החמישים, כשהוחל בפיתוח המתחם, נעקרו רוב השיקמים. בעקבות מחאה ציבורית (שכחלק ממנה נכתב השיר "גן השיקמים"), הוחלט לשנות את תוכניות הבנייה, לשמר שני שקמים ולפתח סביבם גן. הגן, בתכנון האדריכל יעקב רכטר ואדריכל הנוף אברהם קרוון, נפתח לקהל בשנת 1965, כגן ייחודי בעל שני מפלסים.	עריכה | תבנית | שיחה
34	בית ויס, בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בתל אביב בחודש שבט ה'תר"ע (1910), נכנסה משפחתו של עקיבא אריה ויס, ממייסדי אחוזת בית, לביתה החדש, בית ויס ברחוב הרצל 2, באחוזת בית שזה עתה הוחל אכלוסה. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה. אביה רצה לקרוא לה בשם "אחוזת בית" כשם היישוב שזה עתה נולד, אולם עקב התנגדות אשתו, נבחר כפשרה השם אחוּזָבֶּת, שנהגה בדומה לאליזבט. מכריה כינו אותה אחוזה.	עריכה | תבנית | שיחה
35	עטלף פירות מצוי על קליפות תפוזים במרכז המסחרי דיזנגוף סנטר, מתחת לרחוב דיזנגוף בתל אביב ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם תיאטרון "צוותא 3". התוכנית לא יצאה לפועל והחלל נותר ריק. נכון לשנת 2007 החלל משמש חניון למשאיות ולאיסוף אשפה. במקום מקננת אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי. העטלפים שוהים במשך היום במתחם הענק ובלילה יוצאים לאכול מפירות עצי הפרי של העיר, כמו שקמה ומיני פיקוס אחרים. משלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק ביקרה במקום כדי לסקור את מצבם.	עריכה | תבנית | שיחה
36	תחנת הרכבת יפו, שאינה פעילה מאז מלחמת העצמאות, נמצאת בין שכונת מנשייה לבין שכונת נווה צדק. היא נחנכה ב-26 בספטמבר 1892 כתחנת הקצה של מסילת הרכבת יפו–ירושלים והייתה תחנת הרכבת הראשונה שהוקמה במזרח התיכון.	עריכה | תבנית | שיחה
37	מגדל מרגנית, מראה משדרות שאול המלך מגדל מרגנית, גורד שחקים שהקים משרד הביטחון בקריה בתל אביב-יפו, הוא מבנה משרדים ומגדל תקשורת. בנייתו של המגדל החלה ב-1984 ולאחר בנייה של 50 המטרים הראשונים גילו מהנדסי הבניין כי המגדל נוטה על צדו בנטייה בלתי מורגשת בעין של 28 סנטימטר, רחוק בהרבה מהנטיה של מגדל פיזה המפורסם שנוטה 4.1 מטרים מבסיסו. הבנייה הופסקה, וחודשה רק לאחר מתן הנחיות תיקון מדויקות של המהנדסים. עם השלמתו מתנשא המגדל לגובה של 138 מטרים, ובמשך מספר שנים היה המבנה השני בגובהו בישראל (לאחר מגדל שלום). המבנה הגבוה עטור האנטנות הפך לאחד מסימני ההיכר של העיר תל אביב.	עריכה | תבנית | שיחה
38	גינת שינקין ובית תמי האירוע הראשון בישראל לציון יום הגאווה התקיים ב-1993 בגינת שינקין בתל אביב. במקום הוצב ארון עץ ממנו יצאו הנוכחים באופן טקסי. במקום נכח צלם של העיתון "חדשות" ותמונותו של החייל יוסי מקייטון, הלבוש במדי צה"ל שיצא מאותו ארון עץ, התפרסמה בעיתון ובעקבותיה הועמד החייל לדין, נשפט למאסר וסולק מהנח"ל. אירוע פומבי נוסף התקיים ב-1996 ובמסגרתו יצאה שיירה של כ-50 מכוניות פרטיות מרידינג לכיוון גן מאיר, מעוטרת בדגלי גאווה ושלטים הדורשים שיויון זכויות. השיירה כונתה "המתגלגאים" ולמרות שלא נדרש אישור משטרתי לקיומה, המשטרה עצרה במהלכה שתי רוכבות אופנוע לסביות, שנסעו בקדמת השיירה, בטענה שעברו על החוק האוסר רכיבה בצמד במקביל.	עריכה | תבנית | שיחה
39	כיכר נמיר (אתרים) שנמצאת מעל חוף הים בסוף שדרות בן-גוריון הייתה מקום אטרקטיבי בשנותיה הראשונות בלבד ונחלה כישלון חרוץ כמה שנים מאוחר יותר, כישלון שניכר עד היום. שמה הוסב לכיכר אתרים במקום כיכר נמיר בעקבות בקשתה של אורה, אלמנתו של מרדכי נמיר, ובמקום זאת נקראה על שמו דרך תל אביב חיפה, כדי להנציחו כיאות. זכורה במיוחד התבטאותו של ראש העיר לשעבר שלמה להט כי במהלך מלחמת המפרץ התפלל לטיל סקאד שיקדם את הריסת הכיכר, אך ללא נפגעים כמובן.	עריכה | תבנית | שיחה
40	ב-1 באפריל 1981 הודיעו בחדשות הבוקר של קול ישראל כי נפסל תוארה של מכבי תל אביב בכדורסל כאלופת אירופה הטרייה, משום שקהל האוהדים שנכח באולם פרץ למגרש כשנייה אחת לפני תום המשחק ולכן לא נסתיים משחק זה במועדו הרשמי, ולפי חוקת הכדורסל יש לקיים משחק חוזר. במהלך הבוקר ההוא רעשה הארץ, עד אשר חזר בו קול ישראל מדבריו והבהיר כי מדובר בכזב לכבוד האחד באפריל, יום הכזבים הבינלאומי.	עריכה | תבנית | שיחה
41	שכונת מונטיפיורי מהאוויר הרחובות בחלקה הדרומי של שכונת מונטיפיורי בתל אביב מנציחים את תולדות הדפוס העברי וקרויים על שם כמה מחלוצי הדפוס וההוצאה לאור בעברית. שונצינו, משפחת מדפיסים שפעלה באיטליה ובאימפריה העות'מאנית במאות ה-15 וה-16; ראם, בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20; האחים מסלאוויטא, בעלי בית דפוס ברוסיה; הוצאת הספרים תושיה מוורשה ומייסדה בן אביגדור; הוצאת שטיבל ומנהלה נחום טברסקי; ישראל ב"ק, מחדש הדפוס העברי בארץ ישראל במאה ה-19; ורבניצקי, ממייסדי הוצאת דביר. באזור פועלים כמה בתי דפוס, ובעבר ישבו בו מערכות העיתונים הצופה ועל המשמר. כיום יושבות בו מערכת העיתון "מעריב" וכן מערכת העיתון הרוסית נובוסטי נדלי.	עריכה | תבנית | שיחה
42	מצעד הגאווה בתל אביב מצעד הגאווה בתל אביב הוא מצעד הגאווה הגדול ביותר במדינת ישראל וביבשת אסיה. זהו אירוע שנתי רב משתתפים הנהנה מחסויות מסחריות ומתמיכת עיריית תל אביב-יפו, ונושא אופי דמוי קרנבל וחגיגת רחוב המונית, הנערך מדי שנה בתל אביב במהלך הקיץ. בשנותיה הראשונות של תל אביב לא התקיים בה כלל מצעד גאווה, והניסיונות לקיימו זכו לגינוי ויחס עוין. רק בשנת 1998, החל המצעד להתקיים במתכונת המוכרת. בשנים האחרונות משתתפים בו מעל 100,000 צועדים, מתוכם עשרות אלפי תיירים מחו"ל.	עריכה | תבנית | שיחה
43	הקיוסק כיום תל אביב נתפשת כיום כמרכז המסחר והקניות של ישראל. אולם עד 1910 סירב ועד אחוזת בית להקמת הקיוסק הראשון בעיר, משום שזו הייתה אמורה להיות ללא בתי עסק. לבסוף אושרה פתיחת קיוסק קטן, על שטח ארבעה מטר מרובע בלבד, שימכרו בו רק משקאות קלים, והוא ייסגר בשעה 23:00. בקיוסק הוגשו גזוז, מיץ צוף וברד מתוק. זה היה הקיוסק היחיד בתל אביב עד שנת 1920, עת הוקמו בה שני קיוסקים נוספים. בימי העלייה הרביעית נפתחו בתל אביב קיוסקים רבים, ועלייה זו אף כונתה "עליית הקיוסקים". בשנת 1989 נהרס לגמרי הקיוסק הראשון של תל אביב, ולאחר שחזורו, בשנת 2004 נמכר בו חלק מהתפריט הנוסטלגי של פעם.	עריכה | תבנית | שיחה
44	פסל הברווז בכיכר מסריק בשנת 1984 נמנה צייר הקומיקס, דודו גבע, עם מייסדי העיתון "חדשות", בו הומרה הקריקטורה היומית המסורתית על ענייני השעה באיור סאטירי מאת גבע, "שירת הברווז". דמות הברווז, שנולדה שם, הפכה לדמות שגבע הזדהה עמה עמוקות, והקהל אהד. שיא פעילות מדור הברווז הושג בשנת 1986, כאשר בחר "חדשות" לצרף לגיליון יום העצמאות שלו, במקום את צילום הנשיא המקובל, איור חגיגי של הברווז. בהמשך גבע הוציא ספרים עם איורי הברווז. לאחר שגבע נפטר, יזמו מקורביו הצבה של הברווז על גג בית עיריית תל אביב-יפו. דמות הברווז, העשויה מבד בלון, וגובה עשרה מטרים, הוצבה על פינת גג הבניין למשך שלושה שבועות. הצבת פסל זה היוותה את פתיחת חגיגות המאה לעיר תל אביב, בשנת 2008. באותה שנה העניקה עיריית תל אביב לברווז תואר אזרח של כבוד, בטקס, בלשכת ראש העיר, רון חולדאי.	עריכה | תבנית | שיחה
45	סצנה מתוך "תעלת בלאומילך". ראש העיר (נתן וולפוביץ') בתווך בין עוזרו יצחק קוֹסְלָה (אברהם רונאי) וניצב משנה לבקוביץ' (גדעון זינגר) בעת הפקת סרטו השלישי, תעלת בלאומילך, כבר היה אפרים קישון יוצר קולנוע מיומן. בסרט קישון שכלל את השימוש בתפאורה. במונחים של 1969, הצגת רחוב אלנבי כמוצף במים הייתה בעיני הצופים פלא ברמה הוליוודית. לצורך זה, קישון הקים באולפני הרצליה העתק בגודל טבעי של כיכר מוגרבי. היבטים אחרים כגון הזרמת מים לסט הפכו את התפאורה, מההיבט הטכני, לייחודית בקולנוע הישראלי, עד אז. גם השימוש בשפה הקולנועית השתכלל אצל קישון בסרט זה. קישון נסע בעולם, ראה סרטים, וכבמאי ניתח אותם, והעתיק מהם רעיונות לסרטיו. ביטוי לזה נמצא בסצנה, שבה שותים תה בצוותא, שני פקידי העירייה בני פלוגתא. הסצנה מציגה תמונה של פיוס-לכאורה במרכזה של מלחמה בין השניים. בסרט זה נעשה גם שימוש נחשוני למדי, במונחי תעשיית הקולנוע הישראלית, בעבודת מצלמה. מכיוון שרוב הסרט צולם באולפן, ניתן היה להעמיד מערכות גדולות של מסועי ומנופי מצלמה. ניתן לראות בסרט צילומי "דולי" ו"מנוף" רבים (כלומר תנועות מצלמה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, מעלה ומטה). רודיקה אלקלעי, שעבדה כמלבישה על סט הצילומים, הביאה מצלמת 8 מ"מ, וצילמה את המתרחש מאחורי הקלעים. קטעים מצילומיה שולבו בסרט התיעודי "כך ראינו", של הבמאי אליאב לילטי.	עריכה | תבנית | שיחה
46	בול בית ציוני אמריקה חנוכת בית ציוני אמריקה בתל אביב הייתה מוקד לחגיגות במדינת ישראל הצעירה. דואר ישראל הנפיק לרגל האירוע, ביום 13 במאי 1952, בול דואר מיוחד שהוקדש ל"חנוכת בית ההסתדרות הציונית בארצות הברית, תל אביב". מעצבי הבול, וילי וינד ויהודה סטרוסקי, שילבו בבול את דמותו של המבנה החדש על רקע נוף גורדי השחקים של העיר ניו יורק.	עריכה | תבנית | שיחה
47	גורי אלפי האמן אפרים קישון היה מבמאי הקולנוע הישראלים הידועים ביותר בעולם. חלק נכבד מסרטו, "ארבינקא", היה סאטירה, שהגחיכה את עיריית תל אביב. בעקבות הצלחת סרט זה, הוא מיקד את סרטו הבא, "תעלת בלאומילך", כולו, בהגחכת עיריית תל אביב. תעלת בלאומילך נחשב לאחד הסרטים החשובים שנעשו בקולנוע הישראלי. בשנת 2014 עלתה בתיאטרון הקאמרי הצגה על פי הסרט, בעיבוד ובימוי גורי אלפי (בתמונה) ואלי ביז'אווי. את ראש עיריית תל אביב גילם עזרא דגן, למעט בהצגת הבכורה, שם רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב במציאות, שיחק את עצמו.	עריכה | תבנית | שיחה
48	בול דואר ישראלי שהוצא לכבוד המשחקים הפאראלימפיים תל אביב (1968) המשחקים הפאראלימפיים נערכים בסמוך למועד קיום המשחקים האולימפיים ובדרך כלל באותה מדינה. מקסיקו שאירחה את אולימפיאדת מקסיקו סיטי ב-1968 סירבה לארח את המשחקים הפאראלימפיים באותה שנה עקב קשיים טכניים וישראל התנדבה להחליף אותה. המשחקים הפאראלימפיים תל אביב (1968) הייתה הפעם היחידה שבה זכתה ישראל לארח את המשחקים. טקס הפתיחה נערך בירושלים, באצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם, והמשחקים נפתחו באופן רשמי על ידי יגאל אלון, סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות. רוב התחרויות נערכו ברמת גן, במרכז ספיבק, מרכז הספורט לנכים של איל"ן. גולת הכותרת של התחרויות הייתה משחק הגמר בכדורסל, בו ניצחה ישראל את ארצות הברית בהפרש של 10 נקודות וזכתה במדליית הזהב. בדירוג המדליות הכולל, דורגה ישראל במקום השלישי, לאחר ארצות הברית ובריטניה.	עריכה | תבנית | שיחה
49	בית האונייה בית האונייה, אחד המפורסמים מהמבנים לשימור של העיר הלבנה בתל אביב, שמיניאטורה שלו מוצגת במיני ישראל, נבנה בלא היתר בנייה. בנייתו החלה בשנת 1934, אולם תוכניות הבנייה הוגשו לאישור העירייה רק ב-1935, ולמרות שגם אז הן לא אושרו, הבנייה נמשכה בלא מפרע. התוכניות (שלא שרדו) הציגו בניין בן שלוש קומות, בהתאם לחוק עזר עירוני שהיה אז, אולם בית האונייה התנשא לגובה של שש קומות. כשנה לאחר סיום הבנייה דרשו פקחי העירייה מהיזם, שיהרוס לפחות את הקומות העליונות, והוגשה תביעה נגדו. אך לאחר משא ומתן עם ראש העיר, מאיר דיזנגוף, הוחלט להותיר את המבנה במתכונתו הנוכחית.	עריכה | תבנית | שיחה
50	מיכאל הלפרן, 1905 איש העלייה הראשונה, מיכאל הלפרן, היה פעיל ציוני רב עשייה, שמעולם לא החמיץ הזדמנות לעשות נפשות לדעותיו. בעקבות הצלחת מהפכת "הטורקים הצעירים", לה סייע במחתרת, הוא זכה בדרגה מקבילה לסרן ואות הצטיינות. לחגיגת העניין, שהתקיימה בבית הסראייה ביפו, הגיע הלפרן על סוס, ובידו הדגל הציוני, ונשא נאום בדבר הקמת מדינה עברית בארץ ישראל, לקול תרועות נציגי השלטון והקהל. לעומת זאת, מנסיעתו לאתיופיה, לניסיון גיוס קהילת "ביתא ישראל" לצבא שחרור יהודי, בארץ, הוא ניצל בעור שיניו. השלטונות שם לא אהבו את ממשנתו. ב-1911 הגיע ליפו קרקס, ומנהלו הציב אתגר למתנדבים אמיצים: להיכנס לכלוב האריות. הלפרן נשא בתוך הכלוב נאום ציוני, ופרץ בתוכו בשירת "התקוה" בליווי שאגות האריות.	עריכה | תבנית | שיחה
51	יצחק מוזה בראש תזמורת צה"ל ב"המצעד שלא צעד" מצעד צה"ל שתוכנן ליום העצמאות הראשון, בה' באייר התש"ט, אפריל 1949, בתל אביב, התקיים באופן חלקי ביותר, וקיבל את הכינוי "המצעד שלא צעד". לקראת המצעד נקבצו ברחובות העיר כשלוש מאות אלף איש. כאשר החל המצעד בצעידתו, רבים מהם פרצו בהתלהבות אל מסלולו, ולא איפשרו את המשך מהלכו. כשהתברר כי אין אפשרות להדוף את המתפרצים, שודרה במערכת הכריזה הודעה על ביטול המצעד. בעקבות כישלון המצעד הוקמה ועדת חקירה, ועל פי המלצותיה הודחו שלושה קצינים, ביניהם מפקד המצעד, בדרגת סגן-אלוף. מפקד זה דרש להציב גדרות תיל לאורך מסלול המצעד. אולם ראש אכ"א לא נענה לדרישה, בנימוק שיושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, חשש שהתיל יעורר זכרונות מהשואה, שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן. במקום תיל נמתחו לאורך המסלול חבלים, אולם הללו לא עמדו בפני פריצת הצופים למסלול. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביולי 1949, התקיים מצעד משלים, עליו היה אחראי האלוף צבי איילון.	עריכה | תבנית | שיחה
52	חיים בוגר (בוגרשוב) רחוב בּוֹגְרָשוֹב בתל אביב נקרא על שמו של חיים בוגרשוב, ממקימי הגימנסיה העברית "הרצליה", עוד בחייו. בוגרשוב התנגד לכך ואמר שאינו יכול ללכת ברחוב ולראות שלטים עם שמו, אך ועדת השמות של עיריית תל אביב לא ויתרה. בתגובה, וכדי שלא להיות מזוהה עם הרחוב, עיברת בוגרשוב את שמו לבּוֹגֵר.	עריכה | תבנית | שיחה
53	-	הוספה
54	-	הוספה
55	-	הוספה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	-	הוספה
59	-	הוספה
60	-	הוספה
61	-	הוספה
62	-	הוספה
63	-	הוספה
64	-	הוספה
65	-	הוספה
66	-	הוספה
67	-	הוספה
68	-	הוספה
69	-	הוספה
70	-	הוספה
71	-	הוספה
72	-	הוספה
73	-	הוספה
74	-	הוספה
75	-	הוספה
76	-	הוספה
77	-	הוספה
78	-	הוספה
79	-	הוספה
80	-	הוספה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל