פורטל:המזרח התיכון/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	חאפז אל-אסד בעקבות הפיכה צבאית בסוריה בשנת 1961 פורקה הרפובליקה הערבית המאוחדת שהייתה איחוד בין סוריה ומצרים. חאפז אל-אסד, לימים נשיא סוריה, ששהה בזמן ההפיכה במצרים, נכלא למשך חודש ולאחר מכן נמלט ללבנון. גם שם הושלך לכלא, וכאשר הוסגר לבסוף לסוריה הוא ישב בכלא עוד זמן קצר.	עריכה | תבנית | שיחה
2	עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, פלש הלגיון הערבי, צבאה של ממלכת ירדן, למדינת ישראל הצעירה. בראש הלגיון עמד קצין בריטי, סר ג'ון באגוט גלאב, הידוע גם בכינויו גלאב פאשה. תחת פיקודו כבש הלגיון את הרובע היהודי בירושלים. היהודים שנפלו בשבי הלגיון קיבלו טיפול הומני, והושבו לישראל בתום המלחמה. בעקבות המלחמה נחשד עבדאללה‎ מלך ירדן, בן השושלת ההאשמית, באהדה יתרה לישראל ובהיותו בובה של האימפריאליזם הבריטי, והוא נרצח ב- 1951. נכדו, המלך חוסיין, עמד בפני אותן בעיות שגרמו למותו של סבו, וב-1956 זימן את גלאב פאשה ונתן לו שעתיים לעזוב את שטח הממלכה. פאשה נפטר ב-1986, באנגליה, כשהוא עטור בתואר אבירות על פועלו בשירות הוד מלכותה.	עריכה | תבנית | שיחה
3	הקו העירוני (בלבן) מבתר את ירושלים ויוצר מובלעות ושטחי הפקר, בצילום מפה משנת 1953 עם שוך הקרבות בירושלים במלחמת העצמאות, נפגשו בבית נטוש בשכונת מוסררה מפקד חטיבת עציוני, משה דיין ומפקד הרגימנט ה-6 של הלגיון הערבי, עבדאללה א-תל. המפקדים שרטטו את קווי העמדות שבהן כל כוח שלט וקווים אלו הפכו להיות קווי הפסקת האש. הקו הירדני נקרא הקו הירוק, משום שזה היה צבע עפרון השעווה של עבדאללה. שני המפקדים חשבו שהקו שהם מתווים יהיה רק קו הפסקת אש זמני, ולא הקפידו במיוחד על התוואי, אולם הקו הפך לקבוע עם הסכמי שביתת הנשק ועובי העיפרון קבע בעצם שטח הפקר של 40-60 מטר. וכך, בירושלים, חצה הקו העירוני שכונות וחצרות לשניים, ומקרים כמו בניית בית שימוש הצריכו דיון מיוחד בוועדת שביתת הנשק של האו"ם.	עריכה | תבנית | שיחה
4	ירוק בהיר: מחוז א-סווידאא; סגול: רמת הגולן הר הדרוזים הוא רמה געשית גבוהה בדרום מערב סוריה, על גבול ירדן, במחוז א-סווידא שרוב אוכלוסייתו דרוזית. תחת המנדט הצרפתי על סוריה, בין השנים 1921–1936, התקיימה באזור מדינה דרוזית אוטונומית תחת השם "ג'בל א-דרוז" ("הר הדרוזים"). בהסכם העצמאות הצרפתי-סורי מ-1936 בוטל מעמדה של מדינת הדרוזים והיא הפכה לחלק מסוריה. במלחמת ששת הימים הגה יגאל אלון, משרי הממשלה הבכירים באותה עת, תוכנית לכבוש את הר הדרוזים, לחברו ברצף לרמת הגולן ולהקים מחדש את מדינת הדרוזים כשכנה ידידותית לישראל וכחיץ בין סוריה לירדן. תוכניתו של אלון לא התקבלה.	עריכה | תבנית | שיחה
5	יצחק שדה בשנת 1942, בעת שצבאות הגנרל-פלדמרשל הגרמני ארווין רומל התקדמו אל ארץ ישראל, תכננו ראשי היישוב לרכז את התושבים היהודים במובלעת מבוצרת בין חיפה ועמק יזרעאל, על מנת להילחם באויב עד לאיש האחרון. תוכנית זו, שהגה יצחק שדה, כונתה "מצדה על הכרמל". לאחר תבוסתו של רומל בקרב אל עלמיין נגנזה התוכנית. תקופת שהייתו של רומל במדבר המערבי ידועה בקורות היישוב כמאתיים ימי חרדה.	עריכה | תבנית | שיחה
6	המזרקה בשדרה שדרות ירושלים בעיר יפו נסללו עקב קנאת מושלה האכזרי של יפו, חסן בק, בשדרות רוטשילד שסללו היהודים בתל אביב. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה הוא החליט לסלול שדרה שלא תוביל לשום מקום, רק על מנת להוכיח שגם הוא יכול. בתצלום אוויר מאותה תקופה ניתן לראות את השדרה שמובילה דרומה לאחד מפרדסי יפו ומסתיימת שם - בת ים ששוכנת שם כיום עדיין לא הייתה קיימת. בעת השלטון הטורקי נקראה השדרה על שמו של ג'מאל פשה, מושל סוריה וארץ ישראל. בימי השלטון הבריטי היא נקראה על שם המלך ג'ורג' החמישי, ולאחר מלחמת העצמאות נקראה השדרה על שם העיר ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
7	הנפת דגל הדיו הנפת דגל הדיו ב-10 במרץ 1949, ט' באדר ה'תש"ט, סיימה את מלחמת העצמאות. הקצין שהניף את הדגל באום רשרש, היה מפקד הפלוגה אברהם אדן, "ברן". הקרוב אלינו בתמונה הוא נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, והרובה על כתפו הוא M1 קרבין, שעדיין נמצא בשירות משטרת ישראל והמשמר האזרחי. משמאל לו, חבוש בכובע מצחיה, ניצב אלכסנדר יולין ("סאשקה פוליטרוק") שבשנות ה-50 הסכים לרגל עבור מצרים, אך הסגיר עצמו לפני שעשה כן.	עריכה | תבנית | שיחה
8	החברות בברית בגדאד בשנת 1955 הוקמה במזרח התיכון ברית בגדאד, בה חברו עיראק, איראן, טורקיה ופקיסטן, לברית פרו-מערבית ופרו-בריטית, כנגד התחברותם של משטרים ערבים אחרים אל ברית המועצות. על אף שעיראק פרשה מן הברית בשנת 1958, הייתה הברית פעילה עד לשנת 1979, שבה התחוללה המהפכה האיסלאמית באיראן.	עריכה | תבנית | שיחה
9	מוחמד מוסאדק, 1951 ראש הממשלה האיראני מוחמד מוסאדק, אשר שלט במדינה ב-1951 והצליח להסתכסך עם מעצמות המערב עד שהודח בקשר שיזם ה-CIA, היה ידוע בהתנהגותו התיאטרלית. בין היתר נהג להופיע לישיבות המג'לס, הוא הפרלמנט האיראני, כשהוא לבוש בחלוק רחצה.	עריכה | תבנית | שיחה
10	עבדאללה השני מלך ירדן השתתף בפרק בסדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים בשנת 1995, כשעוד היה נסיך. המלך, מעריץ ידוע של הסדרה, השתתף בתפקיד אורח, ללא מלל, בפרק בעונה השנייה.	עריכה | תבנית | שיחה
11	למרות ששלטונם של הצלבנים בירושלים הסתיים ב-1299 עם כיבוש צבא בייברס, התואר "מלך ירושלים" לא נעלם. מלכי נאפולי קנו את התואר מידי הטוענת לכתר ממלכת ירושלים בשנת 1277, וכיום כמה צאצאים שלהם טוענים לכתר זה, ביניהם פליפה השישי, מלך ספרד, קרל פון הבסבורג ופדרו, דוכס קלבריה (ניתן לראות עד היום את צלב ירושלים בסמלו, המוצג משמאל).	עריכה | תבנית | שיחה
12	איי מלטה לאחר שסולימאן המפואר, בונה חומות ירושלים, כבש את האי רודוס מידי מסדר ההוספיטלרים ב-1522 וגירש אותם, העניק קארל החמישי לאבירים ב-1530 את השלטון על איי מלטה. הם ביצרו את האיים והמשיכו להציק לטורקים בשוד ימי ובפשיטות על ספינות מוסלמיות תוך שהם מסכנים את נתיבי השיט הטורקיים לצפון אפריקה. בתגובה שלח הסולטאן כוח סיור למלטה במטרה להכין את המתקפה עליה, אולם כוח זה לא הצליח לאתר את האי, שב לאיסטנבול ודיווח לסולטאן כי "Malta yok!" ("מלטה לא קיימת"). המפות הגאוגרפיות העות'מאניות כוסו בפיסות נייר קטנות אשר הסתירו את איי מלטה. אף על פי שאין סימוכין חד-משמעיים לסיפור וייתכן שמדובר באגדה אורבנית, הביטוי הפך למטבע לשון בינלאומי שפירושו הכחשת המציאות.	עריכה | תבנית | שיחה
13	אחמד שוקרי אחמד שוקיירי היה למנסח האמנה הלאומית הפלסטינית, אשר הגדירה את הזהות הפלסטינית ואת ישראל (שלא הוכרה כמדינה) ככוח כובש. עם הקמתו של אש"ף ב-1964, הפך שוקיירי ליו"ר הראשון. הוא כיהן כיושב ראש אש"ף עד להדחתו, בדצמבר 1967 בלחץ ירדן, בטענה שהצהרותיו הקיצוניות לפני מלחמת ששת הימים הביאו להטית דעת הקהל העולמית לטובת ישראל. ממשיכו היה יחיא חמודה , ולאחר פעולת כראמה - יאסר ערפאת.	עריכה | תבנית | שיחה
14	חצי האי סיני בתקופה ההלניסטית הייתה העיר אל עריש, בירת חצי האי סיני, קרויה "רינוקורורה" שפירושו "קצוצי האף". משערים שהעיר המדברית שימשה כמקום אליו נשלחו פושעים מועדים, לאחר שסומנו בקטימת קצה אפם.	עריכה | תבנית | שיחה
15	נפוליאון בונפרטה בעת פלישתו למצרים בשנת 1798 הפיץ נפוליאון בונפרטה כרוז בערבית בו הכריז על הוקרתו לדת האסלאם ולנביא מוחמד, וטען כי הוא קרוב אליהם יותר מן הממלוכים ששלטו במצרים באותה תקופה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	מסגד אל ג'זאר בעכו שליט עכו מטעם האימפריה העות'מאנית, אחמד אל ג'זאר ("הקצב") היה ידוע בהטלת מומים בנתיניו, וגם יועצו היהודי, חיים פרחי, לא חמק מגורל זה. איור מאותם הימים מראה את פרחי עומד לצד ג'זאר, כשרטיה על עינו אשר נוקרה על ידי ג'זאר. הדבר לא הפריע לפרחי לסייע בניהול הגנת עכו בזמן מסע נפוליאון בארץ ישראל. העיר עמדה במצור בן קרוב לחודשיים, שבסופו נסוג נפוליאון מן הארץ.	עריכה | תבנית | שיחה
17	החלק הצפוני ביותר של מפרץ סואץ והעיר סואץ, במפה מ-1856 במהלך תכנון מסעו לארץ ישראל, ערך נפוליאון בונפרטה סיור במדבר סיני. במהלך הסיור חצה את ים סוף דרומית לעיר סואץ בשעות היום והשפל, אולם משניסה לשוב ולחצותו בשעות הלילה והגאות, כמעט שטבע. נפוליאון טען בזכרונותיו כי לו היה טובע היכן שטבע גם פרעה, היה הדבר נותן חומר לתעמולה נגדו בידי מטיפים נוצרים במשך דורות רבים.	עריכה | תבנית | שיחה
18	טלאל, מלך ירדן טלאל, מלך ירדן, עלה לשלטון ב-1951 ומלך רק במשך 11 חודשים עד שאובחן כסובל מסכיזופרניה ונשלח למוסד לחולי נפש. את כסאו ירש ב-11 באוגוסט 1952 בנו הבכור חוסיין, שניצל מלא פחות מ-12 ניסיונות התנקשות בחייו. כשהיה בן 15 בלבד, עוד לפני שהוכתר למלך, ניצל ממוות כאשר קליע שנורה לעבר סבו, עבדאללה הראשון, פגע בו, משום שמדליה שענד על חזהו עצרה את הקליע. עבדאללה הראשון נרצח ביריות בעיר העתיקה של ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
19	תמונת לוויין של ישראל הקרטוגרף הצרפתי פייר ז'אקוטן, שהיה קצין בצבא נפוליאון, הוא הראשון שיצר מפה של ארץ ישראל באמצעות מכשירי מדידה מודרניים. העבודה על המפה נמשכה שנים רבות, ובשלב מסוים אסר נפוליאון את פרסומה. עם בוא הרסטורציה, בשנת 1818 התפרסמה המפה והפכה לאבן דרך חשובה בחקר ארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
20	גשר הבוספורוס גשר הבוספורוס, המקשר בין הגדה האירופית של איסטנבול לגדה האסייתית שלה מעל מצר הבוספורוס, הוא גשר תלוי באורך 1,510 מטרים וברוחב 39 מטרים. בניית הגשר הסתיימה ב-1973 והוא היה הגשר התלוי הרביעי באורכו בעולם באותה עת. מדי יום עוברות על הגשר 180,000 מכוניות, וכאשר יש עומס תנועה, שוקע הגשר בכ-90 ס"מ במרכזו עקב משקל כלי הרכב.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מוסטפא כמאל אטאטורק במסגרת הרפורמות שערך מוסטפא כמאל אטאטורק, נשיא טורקיה בתחילת המאה ה-20, חויבו כל הטורקים לקבל שם משפחה, כנהוג במדינות המערב. האספה הלאומית הגדולה של טורקיה העניקה לנשיא את שם המשפחה "אטאטורק" שפירושו "אבי הטורקים".	עריכה | תבנית | שיחה
22	האגם המר הגדול תעלת סואץ היא מנתיבי השיט החשובים והפעילים בעולם. כ-7.5 אחוזים מנפח התובלה הימית העולמית עובר בה כיום, אף על פי שמיכליות מודרניות גדולות מדי מכדי לעבור בה. 14 אוניות שהיו במעבר בתעלה בעת שזו נחסמה במלחמת ששת הימים נותרו בה במשך שמונה שנים עד לפתיחתה המחודשת בעקבות הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ביוני 1975 וכונו "הצי הצהוב" בשל אבק המדבר שהצטבר עליהן. האוניות עגנו באגם המר הגדול וצוותיהן, שהיו מחוסרי עבודה מרבית הזמן, עסקו בין היתר ביצירתם של "בולי דואר" לא רשמיים וחותמות של ה-GBLA, Great Bitter Lake Association. בולים אלו, הגם שלא היו בעלי ערך כספי, נחשבים לפריטים נדירים ומבוקשים בקרב אספני בולים. הספינות היו מקבלות מעטפות מחובבי בולאות על מנת שיוכלו לזכות בחותמות הייחודיות.	עריכה | תבנית | שיחה
23	דיזנגוף (מימין) וצ'רצ'יל בביקור רשמי בתל אביב 1921 ב-1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, לביקור ממלכתי בתל אביב, וראש העיר מאיר דיזנגוף החליט להרשימו. מאחר שתל אביב הייתה אז בת פחות מ-15 שנה ורחובותיה היו דלים וחפים מצמחייה, הובאו עצים בוגרים מן המושבות הסמוכות, וניטעו באופן זמני בחולות שדרות רוטשילד. צ'רצ'יל עמד נפעם מול "העיר שהתפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה העצים הקורסים אחד אחד, כאשר ילדיה הסקרנים של תל אביב טיפסו עליהם כדי לחזות בשר מקרוב. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר לו: "הקפידו להעמיק שורשיכם, שכן בלעדיהם לא תחזיקו מעמד."	עריכה | תבנית | שיחה
24	שני סמלי המטבח שקיבלו ראשונים את כניעת ראש העיר ירושלים בפני הבריטים ב-9 בדצמבר 1917 עם כיבושה של ירושלים על ידי הבריטים מידי האימפריה העות'מאנית ב-9 בדצמבר 1917 נכנע ראש העיר בפני הכובשים ארבע פעמים. שלוש הפעמים הראשונות התרחשו במקום בו תוקם לימים כיכר אלנבי. תחילה בפני שני סמלי מטבח שתעו בדרכם והגיעו למקום במקרה, אחר כך מול קצין בכיר יותר ולבסוף בפני מפקד הדיוויזיה. הבריטים ניאותו לקבל את הכניעה רק בפעם הרביעית, כשזו נערכה בפני הגנרל אדמונד אלנבי, הפעם בשער יפו.	עריכה | תבנית | שיחה
25	דגל טורקיה המג'לה, קובץ החוקים העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי, בוטלה בישראל רק בשנת 1984, בעוד שטורקיה ביטלה את המג'לה כבר בשנת 1926, והחליפה אותה בקוד האזרחי השווייצרי. החוק לביטול המג'לה וחוק יסודות המשפט הם שני החוקים הקצרים ביותר בספר החוקים הישראלי. כל אחד מהם מכיל שני סעיפים בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
26	מטוס של כווית איירווייז על פי עדותו של יובל נאמן, ששימש ממלא מקום ראש אגף המודיעין לאחר העסק הביש בשנת 1954, אמ"ן הקים באותה תקופה את חברת התעופה כווית איירווייז, וזאת במטרה להחדיר בקלות סוכנים חשאיים למצרים. נאמן סיפר כי אמ"ן שלח לכווית שני טייסים יהודים אמריקאיים, ממתנדבי מלחמת העצמאות, עם סכום כסף נכבד, כדי להציע לשליטיה להקים חברת תעופה בבעלות משותפת. הכוויתים הסכימו, ומאז ועד סיום אותו מבצע מודיעיני קיים אמ"ן שלוש טיסות שבועיות מכווית לקהיר באמצעות חברת התעופה.	עריכה | תבנית | שיחה
27	שדרות הציונות, במבט לכוון המרכז הבהאי לעיתים שמות רחובות מוחלפים בעקבות אירועים אקטואליים, או כהתרסה. כך בתחילת שנות ה-80 שינתה איראן את שם הרחוב שבו מוקמה שגרירות מצרים בטהראן לשם רוצחו של אנואר סאדאת, ח'אלד אסלאמבולי, מאנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי. הדבר קרה בעת ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ועם חידושם שונה שם הרחוב שנית ל"רחוב האינתיפאדה הפלסטינית". מצרים שינתה את שם הרחוב בו שוכנת שגרירות ישראל לרחוב מוחמד א-דורה. שדרות הציונות בחיפה הן רחוב ראשי העולה אל הכרמל ששינה את שמו פעמיים. הרחוב נקרא תחילה "דרך ההר" ולאחר הקמת המדינה שונה שמו ל"שדרות או"ם", כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר 1947. אולם ב-1975 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות, ובעקבות החלטה זו שינתה שוב עיריית חיפה את שם הרחוב לשדרות הציונות, כמחאה על החלטת האו"ם. הרחוב נשאר קרוי שדרות הציונות למרות ביטול ההחלטה מאוחר יותר, בקבלת החלטה 4686 בעצרת הכללית ב-16 בדצמבר 1991.	עריכה | תבנית | שיחה
28	פואד השני, 1952 המלך האחרון של מצרים וסודאן, פואד השני, נולד בינואר 1952. על אף שלא הוכתר רשמית, הוא ירש את כס המלכות בגיל שישה חודשים, כשאביו, פארוק הראשון, אולץ להתפטר ביולי 1952 בעת מהפכת הקצינים החופשיים. כעבור פחות משנה, ביוני 1953, הוכרזה מצרים כרפובליקה על ידי המועצה המהפכנית, והגיע הקץ לשלטון המלוכני באופן רשמי. פואד השני הודח מתפקידו, והצטרף למשפחתו הגולה באירופה.	עריכה | תבנית | שיחה
29	התעמולה במשטרו של סדאם חוסיין בעיראק ניסתה ליצור קשר בינו ובין מנהיגים ידועים מהעבר העיראקי, כגון צלאח א-דין או נבוכדנצר. בכניסה לאתר העתיקות בבבל הוצב ציור גדול ממדים של סדאם ולצידו נבוכדנצר. סדאם גם בנה מחדש חלק מהשרידים, לחרדתם של הארכאולוגים, והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצאר. כתובת מצויה אומרת, "דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצאר, לתפארת עיראק". רעיון זה דומה לזיגוראת באור, שם כל לבנה מוחתמת בכתובת, "אור-נאמו, מלך אור, שבנה את המקדש לנאנה". לאחר נפילתו של סדאם נעשו הלבנים הללו לפריט אספנות מבוקש.	עריכה | תבנית | שיחה
30	תחנת הרכבת יפו, 1929 תחנת הרכבת הראשונה במזרח התיכון היא תחנת הרכבת יפו. מבני התחנה שעמדו נטושים מאז הופסקה פעילותה בימי מלחמת העצמאות עברו שיפוץ והפכו למתחם תרבות, בילוי ופנאי בין תל אביב ליפו הנקרא "התחנה".	עריכה | תבנית | שיחה
31	סכר אסואן הגבוה המבנה המכונה סכר אסואן, על נהר הנילוס ליד העיר אסואן שבמצרים, הוא למעשה מערכת של שני סכרים. "הסכר הנמוך" נבנה על ידי הבריטים בתחילת המאה ה-20 והוגבה פעמיים משום שתכנונו הראשוני לא היה מתאים, ואילו "הסכר הגבוה", 6 ק"מ במעלה הנהר, נבנה מאוחר יותר, בזמן שלטונו של גמאל עבד אל נאצר. הסכר הגבוה יוצר את אגם נאצר שהוא בין האגמים המלאכותיים הגדולים ביותר בעולם - אורכו כ-550 ק"מ, שטחו כ-5,250 קמ"ר, תכולתו 157 מיליארד מ"ק ועומקו כ-130 מטר.	עריכה | תבנית | שיחה
32	נמל תעופה המלך פאהד במבט כולל השטח הכולל של נמל התעופה המלך פהד בקטיף שבסעודיה, הוא 780 קמ"ר, יותר משטחה של מדינת בחריין הסמוכה אליו, ולמעשה, הוא גדול מעוד 24 מדינות ריבוניות בעולם. בשלב זה, מרבית השטח אינו מנוצל והוא מהווה מדבר שומם. אורכם של שני מסלולי ההמראה בנמל התעופה הוא 4 קילומטרים והם מרוחקים זה מזה כמעט שלושה קילומטרים. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה שימש השדה כבסיס אמריקני קדמי למטוסי קרב, מטוסי תובלה וסוללות טילי פטריוט.	עריכה | תבנית | שיחה
33	הלוחות הטקטוניים נדידת היבשות היא תהליך התנועה של הלוחות הטקטוניים, המרכיבים את קרום כדור הארץ, על פני המעטפת. כך למשל, ים סוף, שבמרכזו עובר השבר הסורי-אפריקני, נמצא בין הלוח האפריקאי והלוח הערבי שמתרחקים זה מזה. תוך כדי תנועתו של הלוח הערבי צפונה במהירות גבוהה, הים מתרחב באופן ניכר, ואילו ערב הסעודית מתקרבת לישראל וצפויה להפוך לשכנתה תוך מספר מיליוני שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
34	הסכסוכים השונים שידעה ישראל הציבו את אתרי האינטרנט המזוהים עימה במאבק מול קבוצות האקרים המתנגדות לה, רובן מוסלמיות. ריבוי התקיפות שבוצעו על אתרים בישראל אף נחשב לעיתים לנדבך במערכה שבין ישראל לעולם הערבי, תחת הכינוי ג'יהאד אלקטרוני. ביוני 2006, בעקבות מבצע צה"ל ברצועת עזה, נפתח גל חסר תקדים של פריצות ללמעלה מ-750 אתרים ישראלים תוך יממה והשחתתם בידי האקרים ערבים ומוסלמים מכל רחבי העולם, בייחוד בידי קבוצת Team Evil המרוקנית. באפריל 2008 הושחת אתר בנק ישראל למשך מספר ימים על ידי קבוצת האקרים ערבים.	עריכה | תבנית | שיחה
35	אום כולתום, 1968 לערך אום כולתום, זמרת ומוזיקאית מצרייה, התחילה את הקריירה כזמרת בהיותה ילדה, לאחר שלמדה לשיר מאביה האימאם, שנהג לשיר שירי דת מסורתיים בחגים ובחתונות. לאחר שגילה אביה את כישרונה בשירה, הגניב אותה בגיל 12 מחופשת כנער ללהקה שאותה ביים, מאחר שהופעתה של בת על במה נחשבה מביישת. באותה תקופה תחום הזמרה לא נחשב במצרים כמקצוע מכובד, בעיקר עבור בת. למרות זאת, בהמשך דרכה הייתה אום כולתום לאחת הזמרות הידועות והאהובות ביותר בעולם הערבי, וזכתה להערצה אף מצד גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים.	עריכה | תבנית | שיחה
36	בשנים בהן הייתה ירושלים מחולקת בין ישראל וירדן (1948–1967), נפתחו גדרות התיל שסימנו את הגבול באופן רשמי רק פעם אחת: היה זה בשנות ה-50, כאשר חולָה בבית החולים סן לואי שעמד על הגבול, הפילה בטעות את שיניה התותבות מהחלון הפונה אל שטח ההפקר שתחתיו. כוחות האו"ם, בסיוע צוות ישראלי וצוות ירדני, ירדו לחפש את השיניים האבודות, אשר נמצאו והוחזרו לבעליהן. אחת הנזירות העובדות במקום אף הונצחה במצלמתו של צלם העיתון "לייף", דוד רובינגר, כשהיא מחזיקה את השיניים בידיה. רבים טועים ומייחסים את הסיפור למנזר נוטרדם הסמוך, אולם שם מעולם לא אושפזו חולים, וגם מעולם לא שירתו נזירות, אלא נזירים בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
37	חיילים מצריים עם עגלות אחד מהכלים שסייעו ביותר להצלחת מבצע באדר - חציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים, הייתה עגלת עץ על ארבעה גלגלים ששימשה לנשיאת נשק ותחמושת עבור חיילי החי"ר. העגלה, שנגררה על ידי שני חיילים, נבנתה במקור על ידי קצין סיירת צנחנים והיא שימשה לראשונה במבצע הלם במלחמת ההתשה. בעת שתוכנן מבצע הצליחה, נזכר הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי בעגלה ישראלית שנתפסה בפשיטה אחרת ולאחר שינויים קלים, הורה על ייצור המוני שלה. בחציית התעלה השתמשו המצרים במעל ל-2,200 עגלות והעבירו איתן מטען של למעלה מ-330 טון.	עריכה | תבנית | שיחה
38	צילום לוויו של הסהרה פירוש שמו המלא של מדבר סהרה, בערבית, הוא ״המדבר הגדול ביותר״. ואכן, במשך כל ההיסטוריה הכתובה, אזור הסהרה היה אחד האזורים היבשים ביותר הידועים לאנושות. אלא שההיסטוריה הכתובה מטעה אותנו. הסהרה הפך ליבש כאלף עד כאלפיים שנים לפני המצאת הכתב. קודם לכן הוא היה אזור לח ופורה, בעל אגמים רבים וגשמי קיץ. זאת ועוד, מתברר שקיימים מחזורים בני רבבות שנים, במהלכם הופך הסהרה ממדבר לאזור פורה וחוזר חלילה. מחזורים אלו נובעים משינויים מחזוריים ואטיים בזוות בין ציר סיבוב כדור הארץ ומישור המלקה, כמו גם מהפשרות גדולות או קפיאות גדולות של קרחונים, בחלקים אחרים של העולם, בתחילתן ובסופן של תקופות קרח. יש טענות כי האפקט המחזורי של מידבור ואי מידבור הסהרה ניכר בהגירות גדולות של בעלי חיים ובני אדם ממנו אל מערב אסיה. יש מדענים הסבורים כי אפקט זה, למשל, הביא אל מסופוטמיה, חצי האי ערב או אל הלבנט, ערב רב של דוברי שפות אפרו-אסייתיות, שהיו אבותיהם של דוברי הפרוטו-שמית, אם כל השפות השמיות.	עריכה | תבנית | שיחה
39	דמיס רוסוס עם תקליט פלטינה בסרט הישראלי, שהיה מועמד לפרס אוסקר, הבית ברחוב שלוש, מתפאר גיבור הסיפור סמי (עופר שלחין) בפני אהובתו, סוניה (מיכל בת-אדם), כי בעיר הולדתו, אלכסנדריה שבמצרים, הרבה אנשים מדברים הרבה שפות. ואכן, במחצית הראשונה של המאה העשרים, תחת שלטון האימפריה הבריטית, עיר זו קיבצה הגירה מארצות רבות, ודוברו בה שפות רבות. הזמרים המפורסמים, דמיס רוסוס ובוב עזאם, שכל אחד מהם הוציא שורת להיטים בין לאומיים, בשלל שפות, גדלו בעיר זו, בתקופה זו. משפחתו של הראשון השתייכה לקהילה היוונית בעיר, ומשפחתו של השני היגרה אליה מלבנון. אמנים חשובים אחרים שגדלו אז בעיר הם האחים פרנקל – יהודים אשכנזים, שמשפחתם הגיעה מהאימפריה הרוסית, דרך יפו. האחים פרֶנקל (בערבית: الإخوة فرنكل) היו חלוצי האנימציה במצרים, והאנימטורים הראשונים באפריקה ובעולם הערבי.	עריכה | תבנית | שיחה
40	אלי כהן, 1959 כאשר סוריה עצרה את אלי כהן, היא הכריזה שהוא "אשף ריגול". גם ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול, הודה שכהן מרגל, וניסה לפדות אותו, טרם משפטו. אלא שכהן מעולם לא נשפט כלל על ריגול. הוא הוצא להורג באשמת כניסת אזרח לשטח צבאי סגור. אולם, למרות היותו אזרח, כהן נשפט דווקא בבית דין צבאי, כאילו היה חייל סורי. יתרה מזאת, הוא נשפט כאילו היה חייל פשוט, שנחשד בעבירה קלה - לאולם המשפט לא הורשה להיכנס שום קהל ושום עיתונאי (משפט בדלתיים סגורות), הצדדים לא יוצגו בידי עורכי דין, וכשופטים שמשו קציני הצבא. השופטים היו אותם קצינים בכירים, שהיו מיודדים עם כהן, לפני שנחשף. אילו כהן היה נשפט באשמת ריגול, כשלי ידידיו בצמרת הצבא והממשלה, בשמירת סודות המדינה, היו נחשפים.	עריכה | תבנית | שיחה
41	לחיצת יד בין חוסיין, מלך ירדן ויצחק רבין לעיני ביל קלינטון, במסגרת החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן מלבד מצרים, ממלכת ירדן ואיחוד האמירויות, עוד מדינות, החברות בליגה הערבית, חתמו על הסכמי שלום עם מדינת ישראל. למאוריטניה היו יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל בין השנים 1999 ו-2009. אחד השגרירים של ישראל שם היה בועז ביסמוט. מאוריטניה ניתקה את היחסים בעקבות המהפכה שהייתה בה בשנת 2005, ובשל מבצע עופרת יצוקה. חברה נוספת בליגה הערבית שחתמה הסכם שלום עם ישראל היא לבנון. הסכם ישראל-ללבנון משנת 1983 לא מומש כי ממשלת לבנון לא הצליחה להשליט את מרותה על מדינתה שלה. צבא לבנון נחלש מאוד, צבא סוריה לא עזב את שטח לבנון, ורק חלק מהמליציות המקומיות פורקו.	עריכה | תבנית | שיחה
42	על פי כתבי ההיסטוריון, הרודוטוס, שלח כנבוזי השני מלך פרס צבא בן 50,000 חיילים, על מנת להילחם בכוהן אמון, בנווה המדבר של סיווה, הנמצא במדבר המערבי במצרים. הצבא נכנס לעומק המדבר, כאשר סופת חול אדירה קברה אותו, ואיש לא ידע את מקום המצאו. האגדה על הצבא האדיר, שנקבר בחול ריתקה את דמיונם של החוקרים מאז תקופת הרודוטוס. על אף שאגיפטולוגים מתייחסים לסיפור זה כמיתוס, הדבר לא מנע מארכאולוגים והרפתקנים לחפש את הצבא האבוד, ביניהם ההרפתקן ההונגרי לאסלו דה אלמאסי, שעל חייו מבוסס הסרט הפצוע האנגלי. בשנת 2000 הודיעה משלחת גאולוגית, שחיפשה נפט, כי נתקלה בחפירותיה בשרידי בגדים, כלי נשק, ועצמות אדם, שהם כנראה שרידי אותו צבא אבוד.	עריכה | תבנית | שיחה
43	גאוס, 1828 קרל פרידריך גאוס, מגדולי המתמטיקאים של כל הזמנים, העלה את אפשרות קיומן של ציוויליזציות מחוץ לכדור הארץ, והיה הראשון שהעלה רעיון מעשי להעביר מסר אופטי אליהן (על תקשורת רדיו לא דובר אז, שכן היה זה הרבה לפני גילוי גלי הרדיו). הרעיון שהציע היה לטעת במדבר סהרה שטח מוריק בן מאות קמ"ר בצורה של תרשים משפט פיתגורס. אם יבחינו אותם יצורים נבונים זרים בטלסקופים שלהם בצורה זו, הם יבינו כי הסבירות שהיא מקרית שואפת לאפס, ויסיקו שיצרו אותה יצורים נבונים.	עריכה | תבנית | שיחה
44	שיעים בבחריין מכים את עצמם בחזה ביום עשוראא' האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד, נהרג בקרב בכרבלא שבעיראק, ביום העשירי בחודש המוסלמי מוחרם, שנת 61 להג'רה. יום זה מצוין עד היום בקרב השיעים בצום וטקסי זיכרון וחלק אף מכים ופוצעים את עצמם בחרבות וסכינים עד זוב דם. ישנה מסורת שלפיה קבור ראשו של חוסיין סמוך לבית החולים ברזילי באשקלון. צה"ל פוצץ ב-1950 את המבנה העתיק שהיה במקום, אך מדי שנה מגיעים להתפלל במקום עשרות מאמינים שיעים, בעיקר מהודו ופקיסטן.	עריכה | תבנית | שיחה
45	גרטרוד בל מייסדת המוזיאון הלאומי של עיראק הייתה הרפתקנית בריטית בשם גרטרוד בל. בל, שלחמה לצד לורנס איש ערב במהלך המרד הערבי והייתה בין יוצרי המדינה המודרנית של עיראק, הקדישה את עיקר מרצה לאחר מלחמת העולם הראשונה ליצירת המוזיאון הארכאולוגי בבגדד. היא פיקחה על חפירות ובחנה ממצאים, כשהיא פועלת מתוך העיקרון שהממצא צריך להיות מוצג במדינה בה נמצא, עיקרון שהופר על ידי הארכאולוגים האירופים במאה ה-19, שהביאו לכך שמבחר עתיקות המזרח הקרוב העתיק מוצגים במוזיאונים באירופה כמו הלובר והמוזיאון הבריטי. המוזיאון נפתח באופן רשמי ביוני 1926, אך כחודש לאחר מכן התאבדה בל, אם בשל בריאותה הרופפת, ואם בשל תחושות קיפוח והזנחה שחשה לאחר המלחמה.	עריכה | תבנית | שיחה
46	מנחם בגין תאגיד הרדיו והטלוויזיה של ירדן החל בשידורי טלוויזיה בשנת 1968 – אותה שנה בה החלה לשדר תחנת "הטלוויזיה הישראלית", שחלקה אותו תדר שידור עם "הטלוויזיה הלימודית הישראלית", שנפתחה שנתיים קודם לכן. אולם ממלכת ירדן הקדימה את מדינת ישראל הן בשידור בשני תדרים (ב-1972 בירדן ובערך 1990 כשידורי ניסיון בישראל) והן בשידור בצבע (ב-1974 בירדן, והליך מעבר מדורג לצבע בין 1979 לבין 1983 בישראל). הטלוויזיה הירדנית הקדימה את הישראלית גם בתחום נוסף: כל פרק של אופרת הסבון האמריקנית הפופולרית, דאלאס, ששידרה הטלוויזיה הישראלית, שודר שבועות אחדים קודם לכן, בטלוויזיה הירדנית. בעת ביקור שחקני סדרה זו בארץ, ב-1982, ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, קיבל אותם בכבוד רב. הוא הצטלם עמם, כשהוא חובש כובע בוקרים, שקיבל מהם, וביקש שיגלו לו איך תמשיך ותתפתח העלילה. בגין ביקש שיספרו לו מי ירה בדמות הגיבור, ג'יי אר. הוא הבטיח כי ישמור את הדבר בסוד, כשם ששמר את סודות המחתרות. השחקן סטיב קנאלי לחש על אזנו את התשובה, שהייתה ידועה מזה זמן רב ל-90 מיליון צופי טלוויזיה בארצות הברית. תשובה, שגם מנחם בגין יכול היה לדעת, אילו התקין על גג מעונו אנטנה, שקולטת את שידורי הטלוויזיה הירדנית.	עריכה | תבנית | שיחה
47	מטוס המיג 21 מסומן במספר 007 כמחווה למוסד, כפי שהוצג בתערוכת צה"ל בגני התערוכה 1966 לקראת מלחמת ששת הימים ביקש מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן, מראש המוסד, מאיר עמית, שישיג מטוס מיג 21. זאת כדי שטייסי צה"ל יוכלו להתאמן בהתמודדות עם מטוס הקרב החדיש של האויב, שהיה זר למדינות המערב. עמית פנה אל סוכנו בטהראן, יעקב נמרודי, וזה נזכר כי יהודי תושב עיראק, יוסף שמש, פנה אליו, ביוזמתו, בדיוק בעניין זה. שמש שכנע את מוניר רדפא, טייס קרב מתוסכל, לערוק. ואחרי הכנות מדוקדקות, רדפא נחת בישראל עם מיג 21, שמספרו הסידורי 007 (בתמונה), וחוברת הדרכה.	עריכה | תבנית | שיחה
48	רונלד רייגן, 1981. שערוריית איראן–קונטראס ("אירנגייט") הייתה שערורייה פוליטית, שביצע נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן (בתמונה). ארצות הברית מכרה נשק למשטר האייתולות באיראן, בעסקה סיבובית, בתיווך ישראלי, בעת שאירן הייתה אויבת מוצהרת הן של ארצות הברית והן של ישראל. כחלק מהעסקה, שחרר החזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקאים. התשלום שהתקבל לא נרשם בספרים, ושימש את הממשל, ללא ידיעת הקונגרס, למימון מורדים בניקרגואה.	עריכה | תבנית | שיחה
49	לואיס פרחאן, 2018. בין שנת 1988 לשנת 2010 העניקה קרן הנאמנות, "קרן צפון דרום", פרס "בגין תרומה לאנושות או הישגים בתחום זכויות אדם", בטקס שנתי בשווייץ. בין הזוכים היו נלסון מנדלה, לואיס פרחאן (בתמונה), פידל קסטרו, הוגו צ'אווס, רג'פ טאיפ ארדואן ופעיל הכחשת השואה והאנטי-ציונות, רוז'ה גארודי. הפרס ניתן גם לארגונים כמו המרכז האפריקני למלחמה באיידס ולקבוצות אנשים כלליות, כמו " ילדי עיראק", "ילדי פלסטין" או "העמים הילידים של אמריקה", שלא ברור איך קיבלו את הפרס או חילקו אותו ביניהם. הענקת פרס זה, שנקרא "הפרס הבינלאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי", פסקה עם מות עריץ לוב, מועמר קדאפי.	עריכה | תבנית | שיחה
50	יאסר ערפאת מספר פעמים הוענק פרס נובל לשלום על מעשים הקשורים באופן ברור לסכסוך הישראלי-ערבי. חתן הפרס לשנת 1950, ראלף באנץ', ניהל את המשא ומתן בין ישראל למדינות ערב, לחתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. ב-1978, הוענק הפרס למנחם בגין ואנואר סאדאת, על הסכם קמפ דייוויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום עצמו). המתווך בהסכמים אלו, נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, זכה בפרס ב-2002, על מפעל חייו. פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת (בתמונה) על הסכמי אוסלו. הענקת הפרס לערפאת עוררה מחלוקת כה עזה בתוך ועדת הפרס, עד שאחד מחבריה, קורה כריסטיאנסן, התפטר ומחה ברחובות אוסלו במהלך טקס הענקת הפרס.	עריכה | תבנית | שיחה
51	סמליל לבנון באירוויזיון ממלכת ירדן אמנם מעולם לא השתתפה בתחרות הזמר של האירוויזיון, אך במשך שנים רבות תאגיד הטלוויזיה שלה שידר את התחרות בשידור חי. אולם בשל החרם הערבי, צונזרו ממנו השירים הישראליים. במהלך אירוויזיון 1978, כאשר הסתבר כי ישראל עומדת לנצח בתחרות (עם השיר "אבניבי" בביצוע יזהר כהן), השידור הירדני נקטע ולא חודש, בטענה של תקלה טכנית. כמו כן, לאחר סיום התחרות, דיווחה העיתונות הירדנית, כי המנצחת היא בלגיה, שבמציאות הגיעה רק למקום השני. לבנון ניסתה להשתתף לראשונה בתחרות בשנת 2005. הזמרת אלין לחוד נבחרה לייצגה עם שיר בשפה הצרפתית. רשת השידור הלבנונית, האמונה על ייצוג לבנון באירוויזיון, הקימה אתר אינטרנט, שבו הופיעה רשימת כל המדינות המשתתפות, למעט ישראל. לאחר שאיגוד השידור האירופי דרש מהלבנונים להוסיף את ישראל לרשימה, הרשימה כולה הוסרה מהאתר. בעקבות זאת, דרש האיגוד ערובה לכך שהשיר הישראלי ישודר בשידור חי, וכי ניתן יהיה להצביע עבורו בטלפון. בתגובה פרשה לבנון מהתחרות, בטענה כי החוק הלבנוני אוסר להציג את ישראל בהקשר חיובי.	עריכה | תבנית | שיחה
52	נהר אל-כלבּ; כתובת קרקלה לכבוד סלילת הדרך בידי הלגיון השלישי גאליקה (תצלום מ-1922); מחיקת אזכורו של הלגיון בכתובת נעשתה בגלל תמיכתו באלאגבאלוס כתובות נהר אל-כַּלבּ הן קבוצת מצבות זיכרון היסטוריות, מגולפות בסלעי גיר, סמוך לשפך נהר אל-כלבּ בלבנון, כ-12 ק"מ צפונית לעיר ביירות. זמן יצירתן מאמצע האלף השני לפנה"ס ועד ימינו. הכתובות, ברובן, נועדו להנצחת הישגי שליטים ומצביאים בתקופות השונות – בכתב חרטומים מצרי, בכתב יתדות, ביוונית, רומית, ערבית, צרפתית ואנגלית. האתר הפך ברבות השנים למונומנט מרכזי בזיכרון ההיסטורי של לבנון, המסמל את מעמדה כארץ, שנכבשה ונוצלה לאורך אלפי שנים על ידי מעצמות זרות אך שומרת על זהותה. בהתאם לכך נוספות לו מצבות חדשות באירועים משמעותיים בקורותיה.	עריכה | תבנית | שיחה
53	שלד של דורודון ואדי אל-חיתאן (ערבית وادي الحيتان - "עמק הלווייתנים") הוא אתר פלאונטולוגי השוכן כ-150 קילומטרים דרומית-מערבית לקהיר, במדבר. באתר התגלו כ-380 מאובנים של לווייתנים קדומים, והוא חושף האבולוציה של הלווייתנים. זהו האתר היחיד בעולם שבו מצויים מאובנים מסוג זה בהיקף, בריכוז, במצב שימור טוב, ובנגישות נוחה. האתר משתרע על פני כ-40 ק"מ. המאובנים באתר שייכים לשלב האחרון של הסתגלות אבות הלווייתנים לחיים בים, עת איבדו את גפיהם האחוריות ופיתחו מבנה הידרודינמי, תוך שהם שומרים על מספר מאפיינים פרימיטיביים, כמו מבנה גולגולתם ושיניהם. שלב זה הוא שלב המעבר בין החיים בסביבת מים רדודים לאורך החופים לחיים בים הפתוח, דבר שאיפשר את התפשטות הלווייתנים ברחבי העולם. לצד שרידי הלווייתנים הקדומים, התגלו גם מאובנים של בעלי חוליות וחסרי חוליות אחרים. במקום התגלו גם מאובני צמחים כמו מנגרובים ועשבי-ים. כל אלה מאפשרים את שחזור התנאים הסביבתיים והאקולוגים במקום בתקופת האאוקן, שנמשכה החל מלפני 56.5 מיליוני שנים ועד לפני 35.5 מיליוני שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
54	יחמור פרסי באמצע שנות השבעים ביקשו אנשי רשות שמורות הטבע, לחדש את אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל. לאחר שארחו את אחיו של השאה הפרסי, מוחמד רזא פהלווי, ואפשרו לו לצוד יעל בעל קרניים גדולות במיוחד בחי בר שליד יטבתה, קיבלו ממנו הבטחה להעברת שני זוגות יחמורים משמורת טבע באיראן. עד לשלהי 1978 לא קוימה ההבטחה ועם תחילת המהומות שבישרו על המהפכה האיראנית וסיום שלטון השאה, סבר אברהם יפה, מנהל הרשות, כי זו ההזדמנות האחרונה להשיג את היחמורים. אזרח הולנדי בשם מייק ואן חרבנברוק, שעבד ברשות שמורות הטבע, טס לאיראן, חילץ ארבע נקבות יחמור והעלה אותן על טיסת אל על האחרונה מטהראן. הנקבות צורפו לשני זכרים שהובאו מגרמניה שנתיים לפני כן והוקם גרעין רבייה בחי-בר שבכרמל. החל מ-1996 מתבצע באופן סדיר שחרור לטבע של יחמורים שנולדו בחי בר. כיום אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל היא מהגדולות בעולם.	עריכה | תבנית | שיחה
55	משולש חלאיב וביר טוויל בִּיר טַוִויל הוא האזור הניתן ליישוב היחיד בעולם במעמד טֶרָה נוּליוּס – שטח שאינו כפוף לריבונות של מדינה. בעת כיבוש סודאן בידי האימפריה הבריטית ומצרים בשנת 1899, נקבע כי הגבול המדיני בין מצרים לסודאן יעבור בקו רוחב 22° צפון, אולם בשנת 1902 העבירו הבריטים שטח של כעשרים אלף קמ"ר לאורך ים סוף (קרוב לשטחה של ישראל) לניהול המושל הבריטי בסודאן, ואזור סמוך לו ממערב, בקרבת ביר טוויל, הועבר לרשות מצרים. מאז הכרזת העצמאות של סודאן בשנת 1956, תובעת סודאן הכרה בגבול משנת 1902, בעוד מצרים מכירה בגבול משנת 1899. כך נוצר מצב בו שתי המדינות מתנערות מבּעלות על ביר טוויל, במסגרת תביעתן לבעלות על משולש חלאיב, הגדול והמשמעותי ממנו.	עריכה | תבנית | שיחה
56	אמבולנס צבאי ליגה V היה ארגון שנוסד בתקופת מלחמת העולם השנייה בארץ ישראל ומטרתו הייתה לסייע לברית המועצות במלחמתה בגרמניה הנאצית. שיא פעילות הארגון היה רכישתם של שלושה אמבולנסים שנמסרו לצבא האדום. האמבולנסים נסעו דרך עבר הירדן, עיראק ואיראן, וב־28 באפריל 1943 הגיעו לטהראן ונמסרו לידי אנשי השגרירות הסובייטית.	עריכה | תבנית | שיחה
57	וולוורת ברבור ב-10 בנובמבר 1966 עלה רכב של משמר הגבול על מוקש שהונח בידי מחבלים שיצאו משטח ממלכת ירדן. התקפה זו הייתה השיא ברצף של התקפות כאלו. חוסיין, מלך ירדן, שחשש מתגובה ישראלית חריפה, כתב בדחיפות לראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, איגרת תנחומים והתחייבות לשמירת הביטחון בגבולות. האיגרת הועברה לשגרירות ארצות הברית בעמאן, וזו העבירה אותה במהירות לשגרירות ארצות הברית בישראל. וולוורת ברבור, שגריר ארצות הברית בישראל באותה עת, התעכב בטיפול באיגרת זו; האיגרת הגיעה אליו ביום שישי, 11 בנובמבר, אך הוא לא ראה בה דחיפות והחליט למוסרה רק ביום ראשון, 13 בנובמבר. ישראל, מצדה, החליטה על ביצוע פעולת תגמול נרחבת, וזו יצאה לפועל לפנות בוקר של יום ראשון, 13 בנובמבר, שעות ספורות לפני מסירת האיגרת. הפעולה, שנודעה כפעולת סמוע, הסתבכה לקרב ממושך, וחוקרים רבים רואים בה את אחד הזרזים העיקריים לפרוץ מלחמת ששת הימים, שבעה חודשים לאחר מכן.	עריכה | תבנית | שיחה
58	הדיוויזיה ההררית אס אס ה-13 הייתה דיוויזיה בוואפן אס אס (הזרוע הצבאית של האס אס), שרבים מחייליה היו מוסלמים. בשיאה מתנה הדיוויזיה 21,065 חיילים, מרביתם מגויסים מקרב האוכלוסייה המוסלמית של בוסניה והרצגובינה ומיעוטם מוסלמים אלבנים מקוסובו. הדיוויזיה הופעלה בעיקר למלחמה בפרטיזנים ביוגוסלביה, וביצעה במהלכה פשעי מלחמה רבים כנגד סרבים ויהודים. המופתי של ירושלים (בתמונה), אמין אל-חוסייני, אנטישמי נודע ומתנגד חריף לציונות, שהיה גם אחראי לפרעות ומתקפות על היישוב היהודי בארץ ישראל ובארצות ערב, הגיע במיוחד לבוסניה לשם עידוד הגיוס, וזאת לאחר שכוהני דת מוסלמים מקומיים פרסמו שלוש פתוות נגד שיתוף פעולה עם הנאצים ובעלי בריתם הקרואטים. מפקד האס אס ויוזם התכנית, היינריך הימלר, יצא בטענה שהבוסנים המוסלמים אינם אלא בני הגזע הארי שהתאסלמו. אדולף היטלר לא ראה זאת בעין יפה.	עריכה | תבנית | שיחה
59	אתר הפירמידות בגיזה במבט מדרום-מערב. מקדמת התמונה לרקע: הפירמידה של מנכאורע, חעפרע וחופו את הפירמידה המצרית הראשונה תכנן האדריכל אמחותפ, כקבר לפרעה ג'וסר, שנפטר בשנת 2670 לפנה״ס. הפירמידה של ג'וסר הייתה מספר מסטבות (ביתני קבורה מהמסורת הקודמת) זו על גבי זו. מבנה זה ביטא "מדרגות" עילוי נשמת פרעה השמיימה, והיה לחיקוי במשך מאות שנים בקברי הפרעונים. בהמשך הפירמידות השתכללו. וככול שמעמד הפרעונים התחזק, והם נחשבו לאלים, גדלה ההשקעה בפירמידות. אך עם ירידת מעמד הפרעונים לתפקיד שליטים ארציים, פחתו גם הרצון והיכולת לבנות קברים מפוארים. אט אט הפירמידות הפכו למבנים קטנים יותר, שנבנו בחופזה בהשקעה קטנה יותר, ולרוב בתכנון קלוקל. במהלך שני המילניומים, בהם נבנו פירמידות במצרים, נבנו בין 80 ל-118 פירמידות מוכרות. המספר אינו מוחלט בשל במצבן הרעוע של רבות מהפירמידות המאוחרות, הנראות כיום כתלולית עפר קטנות. שנים רבות לאחר תום תקופת בנייה זו במצרים, זכתה בניית הפירמידות לתחייה בתחומי הממלכה השכנה, סודאן. זאת לאחר שנפאטה הסודנית כבשה את מצרים. חרף פרק הזמן הקצר של שלטון מלכי נפאטה, (300 לפנה"ס - 300 לספירה) נבנו בתחומי סודאן יותר ממאתיים פירמידות.	עריכה | תבנית | שיחה
60	בית הכנסת העתיק בחלב לאחר שריפתו ב־1947 כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד משנת 930 בקירוב, שחוקרי המקרא מחשיבים לנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, וייתכן שהרמב"ם השתמש בו. נכד נינו של הרמב"ם הביא את ה"כתר" לבית הכנסת המרכזי של חלב, שבסוריה, בשנת 1375, שם הוא נשמר בקפידה לצד "כתרים" עתיקים נוספים של המקרא, בהם "כתר דמשק" ו"כתר" שיוחס לעזרא הסופר. בדורות האחרונים, יהודי חלב אפילו נעלו אותו בכספת, ולא נתנו כמעט לאיש להביט בו. ברבע השני של המאה ה-20, מוסלמים תקפו שוב ושוב את יהודי סוריה. לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה, בכ"ט בנובמבר 1947, אספסוף ערבי וחיילים סורים נהרו לרובע היהודי של חלב, והרסו ושדדו בו מבנים רבים, כולל בית הכנסת העתיק (בתמונה), שבו הם שרפו כארבעים ספרי תורה, בנפט ובשמן. במשך שלושה ימים הסתגרו יהודי חלב הנפחדים בבתיהם, וכשהעזו לצאת הם גילו כי כתר ארם צובא נעלם. ב-1958 נמצא ה״כתר״, והוא מוצג בהיכל הספר, שבמוזיאון ישראל, אך כשליש מדפיו חסרים. ב-1982 נמצא בברוקלין דף מתוך דברי הימים של ה"כתר", ובשנת 2007 נמצא קטע מספר שמות, ששימש כקמע בידי יהודי מחלב	עריכה | תבנית | שיחה
61	אנדרה אגאסי רוז'ה פדרר בפברואר 2005, שחקני הטניס רוז'ה פדרר ואנדרה אגאסי שיחקו משחק ידידות על מנחת המסוקים של מלון בורג' אל-ערב, שכוסה באופן חד-פעמי בדשא למשחקי טניס, בגובה של 211 מטר. למנחת המסוקים לא היו גבולות או גדרות בקצוות וחלק מהכדורים עפו אל הים כיוון שהמלון בנוי על אי מלאכותי מול חופי העיר דובאי.	עריכה | תבנית | שיחה
62	דגל כורדיסטן ״דינר שווייצרי״ (להבדיל מפרנק שווייצרי) הוא כינוי למטבע, שהיה מקובל בכורדיסטן העיראקית, האוטונומית, כשהייתה בחסות ארצות הברית, בין מלחמת המפרץ הראשונה (1991) למלחמת המפרץ השנייה (2003). ה״דינר השווייצרי״ לא הונהג באופן רשמי, אלא הפך מטבע עצמאי עקב סירובם של הכורדים להכיר בשטרות הכסף החדשים, בעלי איכות ההדפסה הירודה, שהנפיק הבנק המרכזי העיראקי. הכורדים התעקשו להמשיך ולהשתמש בשטרות הישנים, ששום גוף כבר לא פיקח עליהם, שבוטלו בשאר חלקי עיראק, והודפסו, בזמנם, בשווייץ. כוחו של ״הדינר השווייצרי״ נבע ממוסכמה חברתית מקומית בלבד. בתחילת תקופת השימוש ב״דינר השווייצרי״, הוא היה שווה בערכו לדינר העיראקי. אך במשך תקופה זו, הדינר העיראקי עבר פיחות רב. לבסוף, עם הדחת סדאם חוסיין, הבנק המרכזי של עיראק החליף כל ״דינר שווייצרי״ ב-150 דינרים עיראקיים.	עריכה | תבנית | שיחה
63	מצפן הרפובליקה של תימן היא מדינה שנוסדה ב-1990 באיחוד של שתי המדינות "צפון תימן" ו"דרום תימן". למרות שמות המדינות, "דרום תימן" שכנה ממזרח ל"צפון תימן" ואף כללה את השטח הצפוני ביותר ברפובליקה של תימן. גם בעברית וגם בערבית פירוש המילה "תימן"/"ימין" הוא "דרום". לפיכך, משמעות הביטוי "צפון תימן" היא "צפון הדרום".	עריכה | תבנית | שיחה
64	קפה מוקה עיר הנמל מוח'א, השוכנת בתימן לחופי ים סוף, הייתה מרכז סחר עולמי בקפה בין המאות ה-15 וה-17. עד למאה ה-19, נמלהּ של העיר שימש כנמל המרכזי המשרת את הבירה צנעא. במוח'א התפתח זן מיוחד של צמח הקפה, זן המוֹקָה, שניחן בטעם קל המזכיר את טעם השוקולד. על שמה של העיר ועל שמו של הזן, נקרא המשקה מוֹקָה (mocha), שהוא משקה קפה, המעורב בחלב ובשוקולד או בקקאו	עריכה | תבנית | שיחה
65	ספל קפה בשנת 1633, כ-80 שנה לאחר פתיחתו של בית הקפה הראשון באימפריה העות'מאנית, הוציא הסולטאן מורט הרביעי את הקפה מחוץ לחוק, כחלק מרפורמות שהנהיג שאסרו גם על מוצרי הטבק והאלכוהול, זאת אף על פי שכנראה היה אלכוהוליסט בעצמו. העונש על שתיית קפה בתקופה זו היה עונש מוות, והסולטאן נהג להסתובב בעצמו בבתי הקפה ולוודא אישית שהורגים את מי שמפר את החוק. החוק החזיק מעמד שנה אחת בלבד, אז בוטל על ידי המופתי של האימפריה העות'מאנית, מוחמד בהאי אפנדי, שהוציא פתווה המתיר את העישון ושתיית הקפה, מתוך העיקרון שכל מה שאינו אסור במפורש במסורת האסלאמית - מותר.	עריכה | תבנית | שיחה
66	שביתת העובדים הראשונה שתועדה התרחשה במצרים העתיקה בתקופת שלטונו של רעמסס השלישי (המאה ה-12 לפנה"ס). בתקופה זאת הייתה קריסת ממלכות ברחבי המזרח התיכון בעקבות פלישת גויי הים שהביאה למשבר כלכלי במצרים. האומנים והפועלים בכפר דיר אל-מדינה, שעסקו בבניית קברי המלכים והאצילים בעמק המלכים, סבלו מעיכובים באספקת המזון ובתגובה זרקו את כלי העבודה שלהם ועזבו את המקום. הם התאספו במקדש של תחותמס השלישי במדינת האבו, וכתבו מכתב לשר הממונה בתלונה על מחסור במנות חיטה. ראשי הכפר ניסו להרגיעם ולשכנע אותם לחזור לעבודה, אבל הם סירבו לעשות זאת לפני שתלונתם תטופל וטענו "אנחנו רעבים". לאחר שהאחראי חזר אליהם והבטיח שההתחייבויות של פרעה יקוימו, הם חזרו לעבוד.	עריכה | תבנית | שיחה
67	יוסטיניאנוס הראשון על גבי פסיפס בבזיליקת סן ויטאלה ברוונה פְּרוֹקוֹפְּיוּס מקיסריה היה היסטוריון ביזנטי בן המאה השישית. כתביו, ובראשם "היסטוריה של המלחמות", הם מקור המידע העיקרי על תקופת קיסרותו של יוסטיניאנוס הראשון (בתמונה) ובהם תיעד והילל את מפעלי הקיסר, את מלחמותיו רבות התהילה ואת מבניו המפוארים. לצד "ההיסטוריה מטעם" הגלויה והרשמית, של עידן יוסטיניאנוס, הוא כתב בסתר חיבור בשם "אנקדוטה", המהווה את ה"היסטוריה הסודית" של אותה תקופה. ב-1623 התגלה בספריית הוותיקן עותק של הספר, ובו מבקר פרוקופיוס בשפה חריפה את יוסטיניאנוס כאכזר ותאוותן; את הקיסרית תאודורה, כבעלת דחף מיני ללא גבולות ובלתי נשלט; ואת כל הסובבים אותם כמושחתים, כטפשים וכבעלי כל מידה רעה אחרת. בהקדמה לחיבור כתב פרוקופיוס שהספר מציג ללא כחל ושרק, את כל האמת שלא היה חופשי לכתוב בספריו הגלויים לעיני הכל. שם הספר "אנקדוטה" הפך למושג שגור, שפירושו סיפור קצרצר, לעיתים מבדח, בעל עוקץ או בעל מוסר השכל, שמוסיף צבע ועניין בתיאורן של עובדות יבשות.	עריכה | תבנית | שיחה
68	פילי הקרב של קרתגו מסתערים בקרב זאמה השימוש בפילי מלחמה היה רווח מאוד בעולם העתיק. למרות שצבאות הנסיכויות בהודו עשו שימוש נרחב בפילים, הפעם הראשונה שבה נתקל כוח מערבי בפילים בשדה הקרב, היה בקרב גאוגמלה בשנת 331 לפנה"ס, אשר בו הפעיל צבא ממלכת פרס האחמנית בין 10 ל-15 פילים כנגד צבאו של אלכסנדר הגדול. בקרב הידספס, הפעיל השליט ההודי פורוס בי 85 ל-130 פילים כנגד אלכסנדר. מכאן התפשט בעולם ההלניסטי השימוש בפילים, והם לקחו חלק בקרב איפסוס. עם זאת, בעוד שהאימפריה הסלווקית השתמשה בפילים ממין פיל הודי, מדינות כמו מצרים התלמיית וקרתגו השתמשו בפילים מזן פיל צפון אפריקני. זן זה נכחד כבר, והוא לא היה דומה לפילים האפריקניים הנפוצים כיום. פילים אלו היו קטנים יותר, אם כי אוזניהם היו גדולות יותר וגבם היה קעור. גובהם היה 2.5 מטר בלבד, אולם הם היו כנועים ונוחים לאילוף. קרב רפיח היה הקרב היחידי בהיסטוריה בו צבא חמוש בפילים צפון אפריקאים נלחם בצבא, החמוש בפילים הודים.	עריכה | תבנית | שיחה
69	סמליל הסוכנות בין ישראל למרוקו מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים רק בעקבות הסכם ישראל–מרוקו, משנת 2020. אולם סוכנות ביון החוץ של מרוקו ("המינהל הכללי למחקר ותיעוד"), שהוקמה הרבה קודם לכן, הוקמה בסיוע המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים של מדינת ישראל. איש המוסד אהרון שרף ייסד וניהל ב-1970 את הקורס הראשון להכשרת עובדי הסוכנות, שהייתה אז בתכנון. היחסים החשאיים בין בכירי קהילת המודיעין הישראלית ומקביליהם במרוקו החלו עוד ב-1963, ומעורבות המוסד בפרשת בן ברכה ב-1965 גרמה לסערה פוליטית בישראל. (מקור: ארל'ה שרף, גלויות מהמוסד, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2022 (עמ' 73 - 78)).	עריכה | תבנית | שיחה
70	איור דמות הנסיך הקטן מתוך הספר "הנסיך הקטן" בשנת 1927 זכה צ'ארלס לינדברג לפרסום בין-לאומי כשהפך לטייס הראשון שחצה, בטיסה ישירה, את האוקיינוס האטלנטי. הוא טס, ישירות, מניו יורק לפריז. בעקבותיו, ניסה הטייס והסופר, אנטואן דה סנט-אכזופרי, לטוס, ישירות, מפריז לסייגון. אולם בשל תקלה טכנית הוא ביצע נחיתת אונס, ומצא עצמו, בחברת המכונאי המוטס בלבד, בסהרה הלובית. שם הם נאלצו ללכת ברגל, שלושה ימים, בתנאי מדבר קשים. במהלך הליכה זאת סנט-אכזופרי הזה דמות של ילד קטן, אולי דמות אחיו הצעיר פרנסואה, שמת ממחלה בגיל צעיר. הוא תיעד חוויה זו במלואה, בספרו "אדמת אנוש". תוכן הזיות אלה היה, כנראה, הבסיס לספרו הנודע "הנסיך הקטן".	עריכה | תבנית | שיחה
71	גרף הפונקציה סינוס הרופאים מכנים חללים בגוף מילה הלטינית, "סינוס", שפירושו חלל, תעלה או כיס. אולם המתמטיקאים האירופאים של ראשית העת החדשה בחרו במילה זו בתור שם לפונקציה טריגונומטרית (בשרטוט), שקשה לקשר לתעלות, חללים או כיסים. הם עשו זאת בעקבות מלומדי תור הזהב של האסלאם, שכינו פונקציה זו, בערבית, "כיס" (גַּ'יְבּ, جيب), כי הם שיבשו את שמה המקורי של הפונקציה, שבא משפת הסנסקריט. כמו הטריגונומטריה, גם הַסְּפָרוֹת הודיות-ערביות, שכיום הן הַסְּפָרוֹת המקובלות בתרבות המערב, לא הומצאו באירופה. בין המאה ה-8 לבין ל-13, האימפריות המוסלמיות בנו מוסדות לימוד, כגון האוניברסיטאות הראשונות, בהם נאספו, תורגמו לערבית, פורשו והורחבו כתבי היד של העת העתיקה מיוון, איראן, הודו וסין. המוסלמים פיתחו אז את האדריכלות, הפילוסופיה, הרפואה, המתמטיקה, האסטרונומיה, הפיזיקה ומדעים נוספים.	עריכה | תבנית | שיחה
72	פירדוסי המשורר פירדוסי, בן המאה ה-10, נודע בכתיבתו בשפה הפרסית, תוך קריאת תגר על התרבות הערבית, תוך שימוש במילים שמקורן פרסי, במקום במילים שאולות מערבית. הוא כתב פואמה, שכללה 60,000 בתי שיר מחורזים, בשם שאהנאמה (רישומים בעלי חשיבות ממעלה עליונה ולא כפי הנהוג לחשוב "רישומי מלכים"), המספרת את תולדות 50 ממלכי פרס, כשהאחרון ביניהם הוא הנביא מוחמד. הספר נכתב במסגרת מאמצי הפרסים להחדיר את תרבותם לתרבות המוסלמית, במסגרת תנועת השעוביה. הפואמה נכתבה במשך שלושים שנות עבודה, אשר לאחריהן הגיש פירדוסי את עבודתו לשליט מחמוד מע'זנה. אך הלה לא גילה עניין רב בשיר, ואכזב את פירדוסי בסכום המועט ששילם עבורו. למעשה, המשורר החיה את השפה הפרסית בעידן של כיבוש ערבי-מוסלמי, שבו אט-אט דעכה כמעט השפה הפרסית.	עריכה | תבנית | שיחה
73	-	הוספה
74	-	הוספה
75	-	הוספה
76	-	הוספה
77	-	הוספה
78	-	הוספה
79	-	הוספה
80	-	הוספה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל