הומוסקסואליות
בהקשר של מיניות האדם, הוֹמוֹסֶקסוּאליות (הלחם של המילים: "ὁμός" (תעתיק: "הומוס"; מיוונית: "זהה") ו־"sex" (תעתיק: "סקס"; מלטינית: מין), כלומר "מין זהה") פירושה משיכה מינית של אדם אל בני מגדרו. משיכה מינית של אישה אל אישה אחרת מכונה גם לֶסבִּיּוּת.
הומו (או "גיי") הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים ונמשך ברמה מועטה, או אינו נמשך כלל, לנשים. לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים ונמשכת ברמה מועטה, או אינה נמשכת כלל, לגברים.
הגדרתהּ של ההומוסקסואליות אינה מוסכמת על כלל החוקרים.
מונחים
המונח "הומוסקסואליות" נטבע בשנת 1869 על ידי העיתונאי האוסטרי קרל מריה קֶרטבֶּני, במסגרת עיתון קיר שיצא כנגד סעיף 143 בחוק הפרוסי האוסר על מעשי סדום (שבהמשך התגלגל לסעיף 175 בחוק העונשין הגרמני). מונח זה נקלט במהירות והחליף מונחים אחרים שהיו נפוצים עד אז, כגון "סִימִילִיסקסואליות", "אוּרָנִיזם" ורבים אחרים. טביעת המונח אפשרה התייחסות לתופעה ובכך הפך אותה לאנושית, אך מאידך, צמצמה אותה לפעילותו המינית של האדם.[1]
שם התואר "הומו" (ובריבוי: "הומואים") הוא המונח השגור והמקובל כיום לתיאור גבר שנמשך לגברים אחרים. המילה אומצה על ידי ציבור ההומואים והלסביות, למרות ובגלל שבמקורה היא הייתה כינוי גנאי, ועל אף שהיא עדיין נמצאות בשימוש פוגעני כעלבון ואף כקללה. המונח אומץ גם בתקשורת ובעיתונות הכללית, והמילה נמצאת בשימוש נרחב בעברית הישראלית המדוברת והכתובה. לעיתים קרובות משתמשים במילה "הומו" לתרגום המילה gay מאנגלית, כשמדובר בגבר.[1]
שם התואר לסבית, הוא המונח המקובל לתיאור אישה הנמשכת לנשים אחרות. ובהתאם הנטייה המנית המקבילה אצל נשים נקראת לסביות, לצד המונח הומוסקסואליות התקף לשני המינים. המונח נגזר משמו של האי היווני לסבוס, שבו חיה המשוררת הקלאסית סאפפו, שכתבה שירי אהבה לנשים בעת העתיקה.
המילה "גאה" על הטיותיה נפוצה כשם תואר בהקשרים תרבותיים להט"בים. לדוגמה המרכז הגאה, המשחקים הגאים, מצעד הגאווה וכדומה. בהקשר זה היא מתייחסת ללהט"ב בכלל ולא רק להומואים וללסביות. פופולריות המילה נובעת בין השאר מהקושי להטות את המילה "הומו" כשם תואר בעברית.
המילה, "גיי", שהושאלה מאנגלית, משמשת לעיתים בעברית לתיאור גבר בעל נטייה מינית הומוסקסואלית. משמעותה המקורית של המילה האנגלית gay היא "שמח, עליז", אך במאה ה־19 בבריטניה קיבלה משמעות לוואי של "פרוצה, אישה לא מוסרית", ואחר־כך "הומוסקסואל נשי". בימינו, בעולם הדובר אנגלית המילה gay נחשבת כמילה נייטרלית לתיאור הומו או לסבית, ומשמעויותיה, הן המקורית והן האחרות, אבדו כמעט לגמרי. יש נטייה לאמץ את המילה הזאת בשפות אחרות, בעיקר שפות אירופיות, בזכות העובדה שאין לה כשלעצמה קונוטציות שליליות או חיוביות.[2]
המונח "נטייה מינית הפוכה" (או "נטיות הפוכות"), נמצא בשימוש בעיקר בקרב רבנים, ואנשי חינוך דתיים המבקשים לבטא באמצעותו את העמדה כי נטייה מינית הומוסקסואלית אינה נורמטיבית, ויש לשנותה או לדכאה. מקורו של המונח הוא במפנה המאה ה־20, אז השתמשו בו סקסולוגים כגון הבלוק אליס, שגרסו שהומואים ולסביות הם אנשים החווים "היפוך מיני", בו התנהגותם המגדרית אינה תואמת את מינם. בתקופה זאת הבידול בין נטייה מינית וזהות מגדרית טרם התבסס. מונח זה נחשב כפוגעני בקרב אלה שמזהים עצמם כהומואים או כלסביות.
הנטייה המינית ההופכית ל"הומוסקסואליות" היא "הֶטֶרוֹסקסואליות", כלומר, משיכה למין הנגדי. ("הטרו" ביוונית = "שונה, אחר"). באנגלית מקובל המונח "סטרייט" (straight; "ישר") כניגוד ל"גיי" (gay), והמילה התקבלה גם בעברית המדוברת לתיאור הטרוסקסואל.[דרושה הבהרה] ביסקסואליות מתארת משיכה לאנשים משני המינים.
הומוארוטיקה ויחסי־מין הומוסקסואליים לאורך ההיסטוריה
הומוסקסואליות ביוון וברומא בעת העתיקה
ערך מורחב – הומוסקסואליות ביוון העתיקה
במערב, מעליית הנצרות ועד למחצית השנייה של המאה ה־20, נחשבה פעילות הומוסקסואלית לסטייה, אך המצב היה שונה בעת העתיקה. לפי עדויות ההיסטוריונים הרומאים פעילות הומוסקסואלית הייתה נפוצה בקרב הלוחמים הקלטים. גם היוונים בירכו על התופעה וחשבו שגברים שמשרתים לצד מאהביהם צפויים להילחם בצורה טובה; כך התבנים הקימו את הגדוד הקדוש של תבאי שהיה יחידת עילית של צבאם וכל חבריה הורכבו מזוגות של מאהבים. גם בצבא הספרטני הדבר היה מקובל.
סוג נוסף של יחסי מין בין גברים ביוון הקלאסית היה פדרסטיה: יחסי מין בין גבר לנער, בלי הקשר צבאי. כמעט כל הפילוסופים היוונים קיימו יחסי מין עם גברים אחרים, בדרך כלל עם שוליותיהם הצעירים. אפלטון, כפי שמשתקף בדיאלוג המשתה, סבר שמשכב אישה מביא לפורקן גופני בעוד שמשכב זכר מביא גם לפורקן הנפש. משכב זכר הייתה נורמה מקובלת בקרב בני אצולה רבים, ביוון העתיקה, סין, בביזנטיון ובפרס של ימי הביניים.
הרומאים הסתייגו בהתחלה מהתופעה והתנגדו לה בתוקף. אחרי כיבושה של יוון במאה ה־2 לפנה"ס התרבות היוונית החלה לחדור לאימפריה הרומית ועם הזמן רוב הרומאים, במיוחד אנשי מעמד הביניים, קיבלו את הפעילות ההומוסקסואלית ולא ראו בה סטייה. לעומתם האריסטוקרטיה הרומית ראתה בפעילות הומוסקסואלית תופעה מגונה. המשורר הרומי גאיוס ואלריוס קאטולוס (84–54 לפסה"נ) מציין בשיריו את ההומוסקסואליות לגנאי, מתקיף את מתנגדיו על "נשיותם" ומהלל את מוסד הנישואין, אך לצד שירי האהבה המפורסמים שלו ל"לֶסְבּיה" (היא קלודיה מֶטֶלוּס) הוא כתב גם שירי חשק לנערים ושירי אהבה נכזבת לגבר בשם יובנטיוס. על כל פנים, גם ביוון וגם ברומא היה קוד התנהגות מורכב שראה התנהגויות הומוסקסואליות מסוימות כנורמטיביות, ואחרות כפסולות; בין השאר התנהגות הומוסקסואלית שנתפסה כנשית (מין אנאלי פאסיבי, התנהגות "רכרוכית" או "זנותית") נחשבה לגיטימית רק עבור עבדים ונערים, אך בקרב אזרחים מבוגרים הייתה עלולה להוביל לעונש.
הרומאים השתמשו במונח אירומטור ככינוי גנאי לאותם גברים שמבחירתם, כל תפקידם בזוגיות ההומוסקסואלית היה לענג גברים אחרים מבלי שידאגו שיענגו גם אותם, בעיקר לאלה שסיפקו שירותי מין אוראלי. בכך ראו כניעה וביטול עצמי מוסרי.
הומוסקסואליות בקרב קבוצות לוחמים בעת העתיקה
סוג דומה של יחסי מין הקשור לגבריות וללוחמה התקיים בתרבויות נוספות. למשל, אצל בני האזנדה, בדרום סודאן, הכוח הצבאי הקבוע של רווקים צעירים, "נשאו" נערים צעירים שסיפקו את צורכיהם המיניים עד אשר התעשרו מספיק כך שיכלו לשאת אישה. אותם נערים הפכו ברבות השנים ללוחמים, ו"נשאו" נערים משל עצמם. תופעה דומה התרחשה גם בגינאה החדשה אצל בני הסמביה. במשך שבע שנים הנערים הצעירים הופרדו ממשפחתם וקיימו יחסי מין אוראליים עם בוגרים מהם. לדעת בני סמביה, על מנת להפוך ללוחמים קשוחים יש לבלוע זרע שפלטו לוחמים מבוגרים יותר – רצוי כמה שיותר לוחמים, ופעמים רבות ככל האפשר.
בתרבויות מסוימות, דוגמת זאת שבניקרגואה, נעשתה הבחנה בין המחדיר לנחדר בשעת הפעילות המינית. בעוד החודר, שקיים יחסי מין גם עם נשים ואף נישא להן, נחשב לגבר נורמטיבי, ואף לגברי מאוד, הרי שהנחדר הועמד בקטגוריה מינית נפרדת; אך גם בחברות אלה, הנחדר לא היה מורחק ומוקע מהחברה, אלא היה חלק אינטגרלי ממנה. בתרבויות מסוימות, כגון בסיביר יוחסו לחלקם סגולות מיוחדות, כמו יכולת שמאניסטית. למעשה, ההומוסקסואליות כקהילה נפרדת ממוסדת ומוקעת התקיימה רק בחברה המערבית. המקרה הדומה ביותר לזה הוא קאסטת ההיג'רה שבהודו. אך גם שם, גבר המקיים יחסי מין עם היג'רה אינו נחשב להומוסקסואל, בעוד שבחברה המערבית הוא עשוי להיחשב ככזה.
הומוסקסואליות באירופה מימי הביניים ועד העת החדשה
רדיפת הומוסקסואלים באירופה הנוצרית
לאורך ההיסטוריה, בכל רחבי העולם הנוצרי והמוסלמי[3] נחשבה הפעילות ההומוסקסואליות לפשע חמור הנוגע לפגיעה במוסר, ואנשים שקיימו פעילות כזאת נרדפו. אחת הסיבות לכך היא הסתעפות התרבות היהודית, האוסרת על משכב זכר, לנצרות ולאסלאם.
בשלהי המאה ה־4, לאחר שהתקבלה הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הרומית, הסובלנות המינית פסקה לחלוטין כי הנצרות בדומה ליהדות רואה ביחסי מין אלה חטא. בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית.
בעת החדשה, כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעיתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. עם התפתחות ענפי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בסוף המאה ה־19 וראשית המאה ה־20 התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים פושעים, החלו לראות בהם לוקים במחלת נפש ונעשו ניסיונות לפתח טיפולי המרה כדי לרפאם. במדינות מערביות ודמוקרטיות, שתי הגישות, זאת הרואה בהומוסקסאליות פשע וזאת הרואה בהומוסקסואליות מחלה התקיימו זאת בצד זאת עד שנות ה־70 של המאה ה־20.
היחס להומוסקסואליות מראשית העת החדשה
רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם לסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים למחנות ריכוז, וזכו ליחס בלתי־אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות טלאי ורוד בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים הלסביות בגרמניה הנאצית סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים. אנדרטה באמסטרדם, הנקראת "הומומונומנט", מציינת את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם.
ענישה, הפליה וטיפולים אכזריים של גברים הומוסקסואלים הייתה דבר נפוץ גם במדינות דמוקרטיות. במשך זמן רב הומוסקסואליות נחשבה כתסמין של סכיזופרניה.[4] בשנות ה־40 וה־50 של המאה העשרים, הוביל הנוירולוג וולטר פרימן (אנ') לכך שלובוטומיה עם דקר דמוי דקר קרח הוצעה כטיפול נפוץ לבעיות נפשיות כמו סכיזופרניה בארצות הברית. הניתוח נועד "לתקן" גם את המשיכה המינית לגברים.[4] בשיטה של פרימן הוחדר דוקרן תוך חלל הגולגולת כדי להרוס את האונות הקדמיות של המוח. פרימן עצמו ביצע מעל 3,400 ניתוחי מוח כאלה ב־23 מדינות,[5] מוערך כי בערך 40% מהמטופלים של פרימן היו גברים הומוסקסואלים. בנוסף לכך הוא ביצע את הניתוח גם בנשים עם "בעיות מין" שלא רצו לשכב עם בני זוגן.[4] הוא פעל עד 1967 וכ-15% מהמטופלים מתו מההליך. לעיתים קרובות היה צורך ללמד מחדש את מטופליו כיצד לאכול ולהשתמש בשירותים.
היחס להומוסקסואלים התחיל להשתנות רק מחצית השנייה של המאה ה־20. הלגיטימציה שניתנה להומוסקסואליות במערב היא מהשינויים התרבותיים הניכרים שחלו בתקופה זאת. בין יתר הסממנים לכך ניתן למנות את הביטויים "פאג האג" המתאר אישה המעדיפה להמצא בחברת הומואים, ו"גיי פרנדלי" המתאר אנשים, מוסדות ועסקים המגדירים עצמם כידידותיים כלפי אוכלוסיית הלהט"ב. עם זאת, עדיין ברוב ארצות העולם השלישי, נותר היחס להומוסקסואליות שלילי.
נטייה מינית כקטגוריה מודרנית
עצם החלוקה של אנשים על סמך רצונותיהם, ומינו של האדם בו הם חושקים, היא פרקטיקה מודרנית. ישנם פילוסופים פוליטיים וחברתיים הטוענים כנגד כל ניסיון להגדיר אדם כמשתייך לקבוצה או מעמד מסוים על־פי סוג יחסי המין שהוא מקיים. המפורסם ביניהם גור וידאל קובע כי ניתן לדבר על יחסי מין הומוסקסואליים אך לא על אנשים הומוסקסואלים.
השימוש במונח הומוסקסואליות בהתייחס לחברות קדם־מודרניות הוא בעייתי, מכיוון שפעמים רבות תפיסת המיניות בחברות אלה היא שונה. בחברות מסורתיות מסוימות יחסי מין בין בני אותו המין מקובלים, אך הם כפופים לכללים חברתיים השונים מהמקובל בחברה המודרנית ואינם מהווים תחליף לקשר ממוסד בין גבר ואישה.
התגבשות הנטייה המינית ההומוסקסואלית
 |
ראו גם – נטייה מינית |
| "סולם קינסי" להתנהגות מינית | |
|---|---|
|
בטרם יוסבר על הידוע בקהילה המדעית על הגורמים להומוסקסואליות, ראשית כל ראוי לבאר את המונח נטייה מינית. נטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות. קיימות שתי נטיות מיניות או "פיליות" משמעותיות: אנדרופיליה (Androphilia), וגינאפיליה (Gynephilia), כאשר אנדרופיליה פירושה משיכה לבני המגדר הגברי, וגינאפיליה משיכה לבני המגדר הנשי. במחקר הפסיכולוגי, מקובל כי הפרט נע בין הטרוסקסואליות מוחלטת (דהיינו מצב בו הוא נמשך למגדר ההפוך) לבין הומוסקסואליות מוחלטת (מצב בו הוא נמשך למגדר שאליו הוא משתייך לפחות לפי הרגשתו). בטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים). בעוד שחוקרים שונים הציעו רצפים שונים בהם זה יסווג, הראשון הוצע בשנת 1948, על ידי הזואולוג והסקסולוג אלפרד קינסי.
הקשר בין זהות מגדרית לנטייה מינית
- ערך מורחב – זהות מגדרית
יש להבחין בין הומואים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים החשים אי התאמה בין זהותם המגדרית לבין המגדר שהוקצה להם בלידתם או לבין מינם הביולוגי. ככלל, יש להבחין בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית. בשונה מנטייה מינית המגדירה לאיזו קבוצה מגדרית נמשך הפרט. זהות מגדרית עוסקת, באופן כללי, בשאלה האם אדם מגדיר עצמו כגבר, אישה או בזהות מגדרית לא בינארית. אין בהכרח קשר בין הזהות המגדרית לנטייה המינית וכך רוב הזכרים מגדירים עצמם כגברים ללא תלות בנטייתם המינית, ובהתאמה רוב הנקבות מגדירות עצמן כנשים ללא תלות בנטייתן המינית. אמנם, עבודת מחקר חלוצית ורחבת היקף בניצוחו של הפסיכולוג־סקסולוג ריצ'רד גרין תיעדה קשר מתאמי מובהק סטטיסטית וגבוה בין נון־קונפורמיות מגדרית בילדות המוקדמת או בגיל הגן (GIDC), לבין הזדהות הומוסקסואלית (ואף טרנסקסואלית) בגיל מאוחר יותר.[6] מחקרי המשך אישרו את הממצא.[7][8] במילים אחרות, על פי ממצאים אלה, בנים שהתנהגו באופן הנתפש כ"נשי" בתרבותם ובנות שהתנהגו באופן הנתפס כ"גברי" בתרבותן, סביר היה להניח שבעתיד יזדהו כהומוסקסואלים או כבעלי זהות מינית דומה.
גם בקרב אנשים טרנסג'נדרים קיימות נטיות מיניות לא הטרוסקסואליות, למשל נשים טרנסג'דריות לסביות.
השערות לגבי הגורמים המשפיעים על הנטייה המינית
המידה בה כל אחד מהגורמים הידועים המשפיעים על נטייה מינית (בשפה מקצועית: האטיולוגיה של התופעה) משפיע עליה, איננה תמיד ברורה די הצורך. הדבר נכון הן לגבי נטייה מינית הטרוסקסואלית והן לגבי נטייה מינית הומוסקסואלית. אף לא ברור אם נטייה מינית אצל גברים ואצל נשים מתעצבת, לפחות ברוב המקרים, על פי אותם קווים כלליים בדיוק. הוצעו כמה הסברים להתהוות נטייה מינית אצל בני־אדם ולחלקם אף הוצגו תימוכין אמפיריים, אך אף הסבר לא הוכח במידה התקפה לכל המקרים כולם.
ההסברים שהועלו מציעים שלוש סיבות עיקריות להתעצבות נטייה מינית: סיבה גנטית, סיבה סביבתית ביולוגית וסיבה סביבתית פסיכולוגית. מקובל להניח כי הומוסקסואליות מושפעת משילוב של הגורמים הנזכרים לעיל (או לפחות השניים האחרונים), וכי הבסיס הנוירוביולוגי לה מתקבע לפני הלידה או מעט לאחריה, והבסיס האישיותי שנקשר בה, מתבסס כבר בגיל הרך.
המחקרים המוקדמים של שנות ה־50 של המאה ה־20 מתבססים בעיקרם על דיווחיהם של הומוסקסואלים ולסביות ושל אנשים שראיינו אותם (אלפרד קינסי הוא הבולט שבהם, ראו להלן). מחקרים אלה ניסו להשתמש בשיטות שונות על מנת להתגבר על חוסר שיתוף פעולה מצד נחקרים שנובע מכך שנושא המיניות בכלל, ונטייה מינית הומוסקסואלית בפרט הם נושאים עליהם קיים במידה רבה טאבו גם כיום ואפילו בארצות המערב. כיום המחקרים מתבססים יותר על ממצאים מתחום הנוירופסיכולוגיה, הטרטולוגיה, הביוכימיה, האמבריולוגיה ועוד. גם בקרב המחקר הפסיכולוגי נערכו שינויי פרדיגמות ונטישת תאוריות פסיכואנליטיות מסוימות לעבר אחרות.
ההתמקדות בנטייה ההומוסקסואלית דווקא, נובעת ככל הנראה מהדעה הרואה בנטייה המינית ההטרוסקסואלית הנפוצה יותר את המובן מאליו, ובנטייה מינית ההומוסקסואלית את החריג הדורש הסבר.
גורמים גנטיים
קיימת מחלוקת לגבי קיום הסבר גנטי להומוסקסואליות.[9] עם זאת, מחקרים המצביעים על גנים ספציפיים (Xq28 ואחרים), הקשורים לנטייה הומוסקסואלית בגברים. כמו כן, נטייה לסבית זוהתה כבעלת פוטנציאל תורשתי. חוקרים מאוניברסיטת אילינוי בדקו מאות אחים הומוסקסואלים ומצאו דמיון בשני אזורים על גבי שני כרומוזומים המחזק לדבריהם את העדויות המדעיות הגורסות כי נטייה מינית היא תורשתית.[10]
מחקרי גנטיקה השוואתית
אילו נטייה מינית הייתה נקבעת על ידי הגנטיקה באופן בלעדי, אזי בדרך כלל הייתה צריכה להתקיים התאמה של 100% בין נטיותיהם המיניות של תאומים זהים (מונוזיגוטים), אשר בדרך כלל חולקים 99.8% חומר גנטי. במחקרים נמצא שבין תאומים זהים קיים דמיון שהוא רק מעט רב יותר מאשר אצל תאומים לא זהים; בסקר שערך Kenneth S. Kendler[11] נמצא כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ־32% בהשוואה ל־13% אצל זוגות תאומים לא זהים.
מחקרי תאומים מעין אלה מעידים לכאורה על השפעה גנטית מתונה על הנטייה המינית אך בו בעת מפריכים את הטענה כי הומוסקסואליות (לפחות זאת האנושית) היא תופעה גנטית גרידא; תאומים זהים נושאים מטען גנטי־נוקלוארי זהה לכן תופעות גנטיות אמורות להתבטא בהם בדרך כלל בצורה שווה; היות שתאומים זהים חולקים 99.8% חומר גנטי, הרי שהעיקר הנותר הוא להבין עד כמה מטים ה־0.2% של החומר הגנטי המיטוכונדריאלי (הפועל כמעין "בקרה גנטית" על ה־DNA הנוקלוארי) את ביטוי הגנטיקה הנוקלוארית עצמה בהקשר זה, אם בכלל; מטלה מחקרית זאת אינה בהכרח פשוטה שכן תועדו מצבים רבים בהם מוטציות ב־DNA המיטוכונדריאלי גורמות למצבים פנוטיפיים אבנורמליים (חלקם בעיתיים או מסכני חיים) באדם.
השפעות בשלב העוברי
לפי חלק מהמחקרים, נטייה הומוסקסואלית קשורה לסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההיריון.[12] כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם להומוסקסואליות:
- אורך עצמות – לגברים הומוסקסואלים עצמות זרוע, יד ורגל קצרות יותר. העצמות הללו צומחות מדסקית סחוסית בקצותיהן, ההתארכות נפסקת כאשר הדסקית הזאת נעלמת כלומר כאשר הסחוס הגמיש הופך לעצם קשה. הורמון המין הנשי אסטרוגן אחראי על התגרמות דסקית הגדילה והפסקת ההתארכות. השוני באורך הסופי של העצמות עשוי לרמוז, לכן, על "נשיות הורמונלית" של גברים הומוסקסואלים.[13]
- מיקום במשפחה – הסיכוי להיות הטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים. הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב־33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזאת).[14] חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. יש המשערים[דרוש מקור] כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופייניים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).
- תפיסה מרחבית – במבחנים של תפיסה מרחבית (למשל: סיבוב "מחשבתי" של גוף) קיבלו גברים הומוסקסואלים ציונים נמוכים משל הטרוסקסואלים; לעומת זאת, הם הצליחו יותר במבדקים מילוליים וזיכרון חזותי (מאפיינים נשיים).[15]
מחקרי מוח הראו הבדלי גודל במספר מצומצם של גרעינים במוח (למשל בהיפותלמוס) בין הומוסקסואלים גברים להטרוסקסואלים נשים וגברים, אולם לא נקבע אם שוני זה הוא הגורם להומוסקסואליות, או ביטוי להתנהגות המינית השונה (כלומר, קשר הסיבה והמסוּבב אינו ברור).
גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים
הומוסקסואליות אינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. אף לא הוכח כי לחוויות חריגות בילדות יש קשר לגיבוש נטייה מינית הומוסקסואלית, בהנחה שזאת אכן מתגבשת רק לאחר הלידה. דו"ח שפרסם אלפרד קינסי בארצות הברית ב־1948 הראה כי נטייה מינית הומוסקסואלית נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמטיבית ובין אם לאו. מחקרים נוספים[16] שנעשו בעקבות קינסי אישרו ממצאים אלה. פסיכואנליטיקאים אף העלו את ההשערה כי נטייה מינית תלויה באופי הקשר בילדות עם אחד ההורים, אך השערות אלה לא בוססו אמפירית.
זיגמונד פרויד האמין שהאדם נולד ללא נטייה מינית וכי זאת נקבעת על ידי האינטראקציות העתידיות של היילוד עם הוריו והבניה חברתית של הסביבה. פרויד היה הראשון שייחס את ההומוסקסואליות כקיבעון לא פתיר של התסביך האדיפלי. הסבר נוסף על־פי פרויד הוא תא משפחתי המאופיין באם דומיננטית ובעלת מעורבות יתר ובאב מרוחק ופסיבי. פרויד ראה בתופעה זאת תוצאה של שילוב של נטיות פרה־דיספוזיציות ביולוגיות ודפוסים משפחתיים בעייתיים, וזה המקור לכך שבמשך שנים ההומוסקסואליות נתפסה כפתולוגיה, כלומר, סוגיה רפואית. באופן דומה, גם משפחות של הומוסקסואלים נתפסו כפתולוגיות, בהיותן מספקות את "התנאים לצמיחתם" של הומוסקסואלים.[17] עם זאת, פרויד לא ראה בהומוסקסואליות סטייה (פרוורסיה) כפי שראה זאת הממסד הרפואי באותה עת, אלא אינוורסיה. לטענתו, בעוד אלה הסובלים מסטייה הם חסרי יכולת לאהבה מעמיקה ומורכבת, אלא באהבה של חלקי אובייקט (כמו בפטישיזם), אלה הסובלים מאינוורסיה מסוגלים לאהבה עמוקה ומלאה ככל אדם בריא אחר.[18]
גישתו של פרויד בעייתית היות שאינה מספקת כלים למענה לסוגיות הבאות:
- אין הסבר לקיומם של הומוסקסואלים במשפחות שאינן מאופיינות בדפוס המשפחתי האופייני על־פי הגישה.
- אין הסבר למקרים בהם הדפוס המשפחתי אופייני, אך הצאצאים הם הטרוסקסואלים.
- אין הסבר לעובדה שבמשפחה אחת צאצא אחד הוא הומוסקסואל והאחר לא.
שינוי הנטייה המינית ההומוסקסואלית
- ערך מורחב – טיפולי המרה
במהלך השנים נערכו ניסיונות שונים לשינוי הנטייה המינית, עיקר הניסיונות היו "למחוק" נטייה מינית קיימת או לחלופין, לפתח נטיות אחרות במקומה, וזאת באמצעות פסיכואנליזה ושיטות טיפול אחרות (המכונות "טיפול המרה") או מתן תרופות. ניסיונות שכאלה פגעו באנשים שאותם ניסו לשנות. הממסד הרפואי בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה גורס שלא ניתן לשנות הומוסקסואליות. עמדה זאת נסמכת על ניסיון קליני שנצבר בעשרות השנים האחרונות ועל כישלונם של ניסיונות רבים לשינוי לשנות נטייה מינית בשיטות מגוונות.[19] לאור זאת, המלצתם היא שאדם המתייסר עקב נטייתו המינית יבחר בטיפול שיעזור לו להשלים עם נטייתו (Sexual affirmation therapy).
ב־5 באוגוסט 2009 פרסמה האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה החלטה לפיה יש להימנע לחלוטין מהצעת טיפולים לשינוי הנטייה המינית של המטופל באמצעות טיפולי המרה[20] או כל שיטה אחרת[דרוש מקור], נוכח היעדר הוכחות להצלחת הטיפול ונוכח הפגיעות הנפשיות שמהלך זה מציב למטופל (למשל דיכאון, חרדה והרס עצמי).
האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה הגיעה למסקנות זהות. שתי האגודות מתנגדות לכל טיפול המבוסס על ההנחה כי על הפציינט לשנות את נטייתו המינית, וקובעות כי על מטפלים להימנע מטיפולים כאלה;[21][22][23] ולפיכך, כללי האתיקה של פסיכולוגים, סקסולוגים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים מנחים אותם שלא לנסות לשנות נטייה מינית.[24]
למרות קביעת הגופים המקצועיים, ישנם גופים המציעים לשנות נטייה מינית בעזרת טיפול – לרוב מדובר בגופים בעלי אוריינטציה דתית, אשר עושים זאת לרוב מתוקף תפיסת עולם דתית, אף על פי שלעיתים נטען מצידם אחרת. גופים אלה משתמשים לרוב בשיטת טיפול בהתמכרויות על מנת לגמול לכאורה את המטופל מנטייתו המינית. בישראל פועל ארגון "עצת נפש", ארגון דתי לאומי המציע טיפול המרה לגברים הומואים, ומפעיל סדנאות תחת הכותרת "חזרה אל הגבריות". יש לבצע הבחנה בין ניסיונות מחתרתיים כאלה, לשנות נטייה מינית, לבין מניפולציות מחקריות הנעשות במסגרת מחקר מדעי, לרוב פסיכולוגי, המתיימר לחשוף שלבים באטיולוגיה של ההתפתחות המינית של האדם במהלך חייו. אף על פי הדעה המקובלת בקהילת החוקרים והקלינאים, הומוסקסואליות של אדם, בדומה להטרוסקסואליות, היא חלק אינטגרלי מחוויית חייו והתנהלותו, וכהיבט כה בסיסי באישיותו ואף בזהותו, אשר לפחות בטכנולוגיה הפסיכולוגית הקיימת, בדרך כלל לא ניתן למנועו או לשנותו, ישנם הומואים ולסביות הפועלים בסתירה לנטייתם המינית וחיים עם בן זוג מהמין השני. רבנים רבים מעודדים דרך זאת, וחלקם אף מציעים להסתיר את "הנטייה ההפוכה" מבן הזוג. לעומתם, התומכים בזכויות להט"ב מעודדים אנשים לקבל את נטייתם המינית ולממש אותה.
התנהגות הומוסקסואלית בטבע
- ערך מורחב – הומוסקסואליות בבעלי חיים
יחסים הומוסקסואלים תוארו בתקופות מסוימות כ"יחסים שאינם כדרך הטבע", אולם בפועל תועדו עד היום 1,500 מינים של בעלי חיים בטבע שנצפו מקיימים התנהגות הומוסקסואלית.[25] חוקרים בעבר התעלמו מתופעה זאת מטעמים שונים. מקרה שכזה זכה לתשומת לב העיתונות בישראל כאשר זוג נשרים זכרים בגן החיות התנ"כי בירושלים החלו לחזר זה אחר זה ואף בנו יחדיו קן.
פרטים של בונובו ("שימפנזה ננסי") מקיימים ביניהם יחסי מין לצורך הנאה או לצרכים חברתיים (יצירת קשר או "ברית" בין שני פרטים לצורך הגנה או חיפוש מזון) ולא רק לצורך רבייה. יחסי מין להנאה או לצרכים חברתיים מתקיימים בלהקות של בונובו גם בין פרטים מאותו המין. עם זאת, יש שוני מהותי בין ההומוסקסואליות בקרב קופי הבונובו, לבין ההומוסקסואליות אצל בני אדם – אצלם לא נצפתה התנהגות הומוסקסואלית קבועה.
לעומת זאת, פינגווינים, הידועים גם הם כחיות הנוטות לשמור על מערכות יחסים בלעדיות, לא רק לצורך רבייה, נצפו פעמים רבות בזוגות בני אותו מין. ביניהם, מפורסמים וונדל וקאס, זוג פינגווינים אפריקאים מאקוואריום ניו יורק, אשר שומרים על מערכת יחסים בלעדית כבר מעל 10 שנים. בגן החיות של סנטרל פארק, גם בניו יורק, אף ניתנה לזוג פינגווינים מאותו מין ביצה, בה טיפלו בני הזוג כראוי ודאגו לאפרוח שבקע ממנה. חיות אחרות המקיימות זוגיות עם בני מינם הם לווייתנים ועופות פלמינגו.
הסתייגויות
הפער בין משיכה התנהגות וזהות
נטייה מינית מוגדרת כשילוב בין רצונו של האדם, התנהגותו וזהותו, ולכן אין מבחנים חיצוניים מוחלטים לקביעת נטייתו המינית של אדם. אנשים עשויים להתנהג שלא בהתאם לנטייתם המינית, לתקופה קצרה או כתוצאה מסיטואציה חולפת, ואין בכך להעיד על נטייתם המינית. לדוגמה, בסביבות חד־מיניות נוצרים פעמים רבות קשרים אינטימיים בין שני אנשים בני אותו המין, שבסביבה פתוחה יעדיפו את בן המין הנגדי. ולעומת זאת בחברות שמרניות יעדיפו אנשים לחיות עם בן המין הנגדי גם אם הם נמשכים באופן בלעדי לבני מינם.
מתבגרים רבים חווים פנטזיות ומשיכה לשני המינים, והדבר אינו תלוי בנטייתם המינית ולא מאפשר להסיק לגבי היותם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים או ביסקסואלים.
אנשים רבים המקיימים יחסי מין עם בני מינם מעדיפים לזהות עצמם כסטרייטים, או כביסקסואלים. אנשים מזהים עצמם כבעלי נטייה מינית הומוסקסואלית עושים זאת ברוב המקרים רק לאחר שעברו תהליך אישי ארוך כפי שמתאר המודל של קאס לגיבוש זהות מינית הומוסקסואלית.
יחס הדתות להומוסקסואליות
יחס היהדות
- ערך מורחב – הומוסקסואליות והיהדות
התורה אוסרת באיסור חמור על שני גברים לקיים יחסי מין אנאליים. מקור האיסור בפסוק מספר ויקרא: ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ויקרא י"ח, כב), והעונש עליו נלמד מפסוק המופיע שני פרקים לאחר מכן באותו הספר: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם” (כ', יג). העונש לעובר על איסור זה במזיד, בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו, הוא מיתת בית דין בסקילה. יחסי מין בין גברים שאינם כוללים חדירה כלשהי של הפין לפי הטבעת, אינם נחשבים ליחסי מין לפי הקריטריון ההלכתי.[26] ממילא איסור התורה על 'משכב זכור', חל על יחסי מין אנאליים בלבד. עם זאת, ההלכה אוסרת יחסים חד מיניים במובן הרחב יותר, באיסור "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו".[27] ההלכה מתייחסת להתנהגות המינית אך לא לנטייה המינית עצמה.
יחס הנצרות
- ערך מורחב – להט"ב ונצרות
הנצרות, שקיבלה את הכתוב בספר התנ"ך כבסיס רעיוני, אף החמירה את ההתייחסות השלילית להומוסקסואליות. הנצרות הקדומה שגינתה את ההומוסקסואליות תחת איצטלה של מוסר, נאבקה למעשה במאבק דתי מר בין הכנסייה המונותאיסטית לדתות הפגאניות העתיקות שנהגו קודם ברומא, בתרבותן ובמנהגיהן. הלגיטימציה כלפי משיכה בין גברים שהייתה קיימת בתקופת האימפריה הרומית התחלפה באיסור חמור. אין אזכור מפורש לאיסור על הומוסקסואליות בדברי ישו; והאיסור הנוצרי מבוסס בעיקר על דברי פאולוס: "אוֹ שֶׁמָּא אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי עוֹשֵׂי עָוֶל לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים? אַל תִּטְעוּ; לֹא זוֹנִים וְלֹא עוֹבְדֵי אֱלִילִים, לֹא מְנָאֲפִים וְלֹא עוֹשֵׂי זִימָּה וְלֹא יוֹדְעֵי מִשְׁכַּב זָכָר" (הברית החדשה, האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק ו', פסוק 9). בהסתמך על פסוק זה, בעוד אין חיוב בנצרות על קיום המצוות והאיסורים הרשומים בתנ"ך, הרי האיסור התנ"כי על משכב זכר תקף לגבי הנוצרים.
כבר בתקופת קונסטנטינוס ב־342 לספירה נקבע במשפט הרומי איסור על יחסי מין בין גברים, וב־390 לספירה הורה תאודוסיוס הראשון לשרוף זונות ממין זכר. ב־544 לספירה הכליל יוסטיניאנוס הראשון את החוק על כל מי שיהיה מעורב ביחסי מין הומוסקסואליים ללא תלות בנסיבות.
באופן אירוני, המוקדים המעטים שנותרו לחיים הומוסקסואליים היו דווקא המנזרים. קיים תיעוד על יחסי מין בין נזירים, וקיים תיעוד אף על ספרות רומנטית המופנית לגברים, שנכתבה במהלך המאות 10–12. שינוי משמעותי חל עם התעצמות הכנסייה במהלך מסעות הצלב. בתקופה זאת הוחמר האיסור, לאחר שהומוסקסואליות זוהתה עם מנהגי המוסלמים והאשמה בפעילות זאת הפכה להאשמה בכפירה. החל מהמאה ה־13 הועברו חשודים במעשי סדום לידי האינקוויזיציה שדנה אותם למוות לאחר משפט. בתקופה זאת הוגברה גם אכיפה של חוקים נגד מעשי סדום על ידי השלטונות החילוניים. באנגליה, למשל, הונהג בימי אדוארד הראשון עונש שרפה על מוקד להומוסקסואלים. בממלכת קסטיליה כלל העונש סירוס ותלייה. עם זאת, בשכבות הבוהמה והאריסטוקרטיה היה היחס להומוסקסואליות מתון הרבה יותר. אמנים רבים בני תקופת הרנסאנס היו מוכרים כחובבי בני מינם, אף אם לא אמרו זאת במפורש, וקיום פטרונים רבי עוצמה הגן עליהם מפני רדיפות האינקוויזיציה. עם זאת, היחס הכללי כלפי הומוסקסואליות בעולם הנוצרי לא השתנה גם לאחר הרפורמציה.
הנצרות הפרוטסטנטית שנוסדה בתחילת המאה ה־16, והעלתה את חשיבות כתבי הקודש הנוצריים, הקפידה על נושא מעשי סדום אף יותר מהנצרות הקתולית. רק במהלך תקופת ההשכלה וקידום הליברליזם במדינות הנוצריות, חל שינוי מסוים בהיבט של ירידה בחומרת העונשים ובהיקף האכיפה. ואילו ביטול החוקים כנגד משכב זכר הוא תהליך שהתרחש במרבית מדינות אירופה רק בעשרות השנים האחרונות.[28]
בעוד שבתקופת האפיפיור יוחנן פאולוס השני התרכך מעט היחס כלפי ההומוסקסואלים, והם נתפסו כתועים יותר מאשר כחוטאים,[29] נחשב האפיפיור אחריו, בנדיקטוס ה־16, כמתנגד נחרץ הלוחם כנגד ההומוסקסואליות בדרשותיו השונות.[30] עם מינויו של האפיפיור פרנציסקוס הוא הנהיג שינוי בולט במדיניות הכנסייה כלפי להט"בים. בין השאר אמר "אם אדם הוא הומו ומחפש את האל, מי אני שאשפוט אותו?"[31] באחת מההתבטאויות היוצאות־דופן ביותר שהשמיע אי פעם בכיר בכנסייה הקתולית, האפיפיור פרנציסקוס אמר כי "אסור לדחוק אותם לשולי החברה, אלא יש לשאוף לקבל אותם כחלק בסיסי מהחברה".[32] כמו כן הדיח פרנציסקוס מתפקידו בישוף, שנהג להתבטא נגד נישואים חד־מיניים ולהתנגד בחריפות להפלות,[33] ואף קבע כי "הכנסייה אובססיבית כלפי הומואים".[34] עם זאת, ממשיכים הן הכנסייה הקתולית והן הימין הנוצרי הפרוטסטנטי הקיצוני, בארצות הברית ובמקומות נוספים, להוקיע באופן נמרץ את ההומוסקסואליות.
יחס העולם המוסלמי
- ערך מורחב – אסלאם ולהט"ב
האסלאם אוסר על יחסי מין בני אותו המין, אולם העולם המוסלמי היה סובלני לאהבה בין גברים, ולפדרסטיה, עד המאה ה־18,[35] והדבר אף בא לידי ביטוי בתרבות ובשירה.[35] במאה ה־18 עם עליית השפעתה של התרבות האירופאית בעולם המוסלמי, הפך היחס לסובלני פחות. במדינות אסלאמיות רבות הומוסקסואליות אסורה על פי החוק, באיראן, ערב הסעודית, מאוריטניה, ניגריה וסודאן העונש המרבי ליחסי מין בין גברים הוא מוות.[36][37] אולם רוב מדינות אלה נוטות להקל בעונשים ולהגבילם לקנסות, מאסר בפועל והצלפות פומביות.[38] היחס הסלחני ליחסי מין בין גברים קשור לתפישת המיניות בחברות אלה בהן רצונו של גבר לחדור לגבר אחר נתפס כנורמטיבי,[35] אך הסכמה של גבר להיחדר נחשבת כמבזה. מדינות כמו מצריים מגלות יחס פחות סלחני לסממנים של 'אורח חיים הומוסקסואלי' כפי שהוא נתפס בעיניהן. בלבנון, ירדן, טורקיה, אינדונזיה ומאלי קיום יחסים הומוסקסואלים אינו אסור, אך נחשב למגונה ועל כן מוסתר מהציבור, ומדוכא בשיח החברתי.
איראן נוקטת ביד קשה כנגד הומוסקסואלים ומאז המהפכה האסלאמית ב־1979 הוצאו להורג יותר מ־4,000 איש שהורשעו בהומוסקסואליות.[39] עם זאת, האייטולות באיראן סובלנים מאוד לטרנסקסואלים, במדינה מתקיים מספר רב של ניתוחים לשינוי מין מזכר לנקבה, והוא לפעמים אף נכפה על גברים הומואים כ'פתרון' למשיכתם לגברים.
זכויות להט"ב ברשות הפלסטינית מוגבלים. פעילות הומוסקסואלית גברית מוגדרת כחוקית בשטחי יהודה ושומרון מאז 1951 (כחלק מירדן) אך מוגדרת כפלילית ברצועת עזה תחת שלטון חמאס, שם הומוסקסואלים וביסקסואלים מוצאים להורג ללא משפט.
דתות המזרח
בודהיזם
קוד ההתנהגות הבסיסי בבודהיזם הם "חמשת הכללים", אותם ממלאים מתוך רצון חופשי ולא בתור צווים שמקורם בישות אלוהית. הכלל השלישי הוא "להימנע ממיניות לא נאותה" (בסנסקריט: Kāmesu micchācāra, בתרגום חופשי: "מענקים הנובעים מחמשת החושים")[40] אך ההגדרה של התנהגות מינית לא נאותה נתונה לפרשנות ביחס לנורמות החברתיות המאפיינות את המאמין עצמו. למעשה הבודהיזם הפונדמנטלי אינו מגדיר מה טוב ומה רע עבור העמאים במונחים חד משמעיים ולכן הפרשנות של מיניות נאותה או בלתי־נאותה אינה נבחנת בבודהיזם כלל במונחים דתיים.[41]
הבודהיזם מלמד כי הנאה חושית ותשוקה באופן כללי, ובכלל זה הנאות מיניות באופן פרטני, הן מכשול להארה. נזירים ונזירות מכל הזרמים הבודהיסטים אמורים להימנע מכל פעילות מינית ולקחת על עצמם את שבועת הנזירוּת (vows of celibacy). עם זאת, אין מצופה מהעמאים להימנע מכל סוג של פעילות מינית, ואין בבודהיזם מושג של חטא הקשור למין.[דרוש מקור]
דאואיזם
נטען על ידי סופרת בשם סנדרה וואוריטקו כי "הדאואיזם הסיני דוגל בדואליות, והוא מגנה את התופעה (של הומוסקסואליות) בטענה שאינה מביאה לשיקוף או מילוי של התכלית האנושית".[42] חרף טענה זאת, בטקסטים הקלאסיים המבססים את הדאואיזם, הם ה"דאו דה ג'ינג" וה"ג'ואנג דזה", לא בלבד שאין כל אזכור להומוסקסואליות, אלא שלא קיים בהם דיון כלשהו על מיניות כלל. עוד נעדר מהם מינוח "התכלית האנושית" שעליו כותבת הסופרת האמורה, שכן הדאואיזם עוסק בעיקרון של טבעיות (אנ') ולא מתיימר להתוות "תכלית", "מטרה" או "אג'נדה" לבני אדם.
ג'ייניזם
בג'ייניזם, המקדשת זוגיות הטרוסקסואלית בלבד, הומוסקסואליות נתפסת כמקור לקארמה שלילית.[43]
הדת הסיקית
- ערך מורחב – להט"ב וסיקיזם
בדת הסיקית, אין התייחסות מפורשת של הגורו נאנאק להומוסקסואליות, אך ב־2005 תיאר חכם דת סיקי את ההומוסקסואליות כ"נוגדת את הדת הסיקית ואת קוד ההתנהגות הסיקי, ונוגדת לחלוטין את חוקי הטבע", וקרא לבני הדת הסיקית לתמוך בחוקים האוסרים על נישואים חד־מיניים.[44] עם זאת, יש מבני הדת מתנגדים לתפיסה זאת,[45] וטוענים שכתבי הקודש הסיקיים תומכים בשוויון ולא מגנים הומוסקסואליות.[46]
הדתות הפרסיות
בדת הזורואסטרית, שוכבי משכב זכר נחשבים לבעלי דיבוק.[47] הדת הבהאית אינה מוקיעה את ציבור הלהט"ב ופתוחה להומוסקסואלים,[48] אך עם זאת מגנה פרקטיקה הומוסקסואלית, לצד תופעות מוגדרות אחרות, שהן שונות בתכלית, ומפצירה במאמיניה ההומוסקסואליים להתנזר מלממש את משיכתם.[49][50]
הדת הבהאית
- ערך מורחב – להט"ב והדת הבהאית
על פי החוק בדת הבהאית, ביצוע מעשים הומוסקסואליים הוא דבר אסור. לאחרונה עולה הדרישה בקרב להט"בים בהאים להתאמת החוק הבהאי למציאות הנוכחית, מתוך תפיסה שהאיסורים על משכב זכר בחוקי העולם העתיק נובעים בחלקם מפני שהם תמיד מבוססים על יחסים אדנותיים והפעלת כוח. מעבר לכך, הם גם נובעים מכך שהחוק לא מתייחס לכוונה מאחורי המעשים הללו, ולכן חל איסור על יחסי מין בין בני אותו מין. הרעיון של יחסים בין בני אותו מין מתוך נטייה מינית ולא מתוך רצון לשליטה של החזק על החלש, הוא רעיון יחסית חדש בתרבות האנושית. הומוסקסואליות כיחסים שנובעים מתוך רצון הדדי בין שני בני הזוג, התחיל להופיע בעת המודרנית.
הומופוביה
- ערך מורחב – הומופוביה
המונח הומופוביה מתאר סלידה, רתיעה ופחד משולל היגיון מהומוסקסואלים ולסביות[51] והבאתן של תחושות אלה לידי ביטוי באפליה, דחייה, שנאה, או זלזול כלפי נטייתם המינית, כלפי מימושה של הנטייה המינית, כלפי זוגות בני אותו המין, וכלפי גילויי חיבה בין בני אותו המין, גברים או נשים. הסיבות לשנאת הומוסקסואלים הן בדרך־כלל תרבותיות. בתרבויות ובדתות שונות, נתפשת הומוסקסואליות כטאבו. כלומר, במסגרת הנורמות המגדירות את המותר והאסור, הנכון והסוטה בקשרים רומנטיים ומיניים בין בני אדם, הומוסקסואליות נתפשת סטייה חמורה. חלק מהאנשים המאמצים תפישות אלה, מגלים עוינות כלפי אלה המתנהגים באופן שונה מהנכון והמקובל בעיניהם. בנוסף, הומופוביה נובעת גם מדעות קדומות שנקשרו בהומוסקסואלים וקשורה גם בפריבילגיה חברתית.
מקומם של הומוסקסואלים ולסביות בחברה כיום
כיום המגמה הנפוצה במדינות המערב היא להכיר בהומוסקסואליות כנטייה מינית לגיטימית ולא כסטייה מינית. עם זאת, בתרבויות מסוימות נחשבה פעילות ההומוסקסואליות למחלת נפש, סטייה, ואף לעבירה פלילית. בשנת 1973 הוציאה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות, ה־DSM. במהדורה DSM II שיצאה לאור ב־1968 עוד מופיעה הומוסקסואליות ברשימת ההפרעות הנפשיות, אך במהדורות שיצאו מ־1973 ואילך אין התייחסות להומוסקסואליות כהפרעה. ב־17 במאי 1990 נקט גם ארגון הבריאות העולמי בצעד דומה.
התייחסות להומוסקסואלים ולסביות בחקיקה ובפסיקה
- ערכים מורחבים – זכויות להט"ב באירופה, זכויות להט"ב באמריקה, זכויות להט"ב באפריקה
הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בבריטניה. הסופר אוסקר ויילד נידון בסוף המאה ה־19 לשנתיים מאסר בעוון "הפקרות רבתי", כלומר מין הומוסקסואלי עם נערים שלא ממעמדו. בשנת 1952 הורשע המתמטיקאי אלן טיורינג בהומוסקסואליות, ובגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי. טיורינג בחר באפשרות השנייה, וכעבור שנתיים התאבד באכילת תפוח מורעל, כנראה בעקבות הטיפול שניתן לו. כיום ידוע שאין בטיפול שקיבל, או בטיפול הורמונלי אחר, כדי לשנות נטייה מינית. החוק האוסר על הומוסקסואליות בבריטניה בוטל בשנות השבעים.
בעבר נחשבו יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה פלילית בכמה ממדינות ארצות הברית. ב־2004 התקבל פסק דין לורנס נגד טקסס שהוגש על כך לבית המשפט העליון של ארצות הברית אשר קבע כי חוקים נגד "מעשי סדום" סותרים את חוקת ארצות הברית. בכך נתקבלה החלטה הפוכה מ־1986 שבה נאמר כי הכשרת הומוסקסואליות תהווה "השלכת אלף שנים של הדרכה מוסרית". עוד קודם לכן נאסרה בארצות הברית אפליה על רקע נטייה מינית, אך הותר לארגון פרטי כתנועת הצופים לסלק משורותיו מדריך הומוסקסואל.
ב־2015 בפסק דין אוברגפל נגד הודג'ס קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי נישואים חד־מיניים יוכרו בכל מדינות ארצות הברית.
- ערכים מורחבים – נישואים חד-מיניים, איחוד אזרחי
החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה בקרב מדינות מעטות להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. נכון ל־2024, המדינות או המחוזות שבהם נהוגים נישואים חד־מיניים או ינהגו בעתיד הן:
|
במדינות רבות אחרות (בעיקר באירופה) קיימת הכרה רשמית בזוגיות חד־מינית באמצעות איחודים אזרחיים המעניקים זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים.
שירות צבאי
לצבאות העולם השונים התייחסות שונה ללהט"ב, אך מרבית צבאות העולם המערבי הסירו מגבלות ואיסורים על שירות צבאי של הומואים ולסביות. מתוך 26 מדינות החברות בנאט"ו 22 מתירות ללהט"בים מוצהרים לשרת. מתוך חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם שלוש מתירות שירות צבאי ללהט"ב (צבא בריטניה, צבא צרפת וצבא רוסיה). בין השנים 1993 ל־2011 עוגנה המדיניות "אל תשאל, אל תספר" בצבא ארצות הברית, אשר אסרה על להט"בים להצהיר על נטייתם המינית. נשיא ארצות הברית ברק אובמה הוביל את ביטולה של מדיניות זאת כליל בשנת 2011 וכיום אין מגבלת שירות בצבא האמריקאי על להט"בים.
הורות להט"בית
- ערך מורחב – הורות להט"בית
הורות להט"בית היא הורות שבה הזוג המגדל את הילד מורכב משני אנשים בני אותו המין או שלפחות אחד מהורי הילד הוא הומו או לסבית. הומואים ולסביות משמשים כהורים במסגרות משפחתיות שונות ומגוונות. אפשרויות העומדות בפני זוגות הטרוסקסואלים כגון אימוץ ילדי בן הזוג, אימוץ כזוג, והיעזרות באם פונדקאית, עדיין אינם זמינים לזוגות גברים ולזוגות נשים. נושא זה נמצא במרכז המאבק הציבורי של הקהילה ההומו־לסבית.
סמלים
- ערך מורחב – סמלי להט"ב
שני הסמלים הבולטים המשמשים פעילי ציבור וארגונים העוסקים בענייני ההומואים והלסביות ובזכויותיהם הם המשולש הוורוד ההפוך 
, ודגל הגאווה בעל ששת צבעי הקשת 
.
המשולש הוורוד שימש את הנאצים בתקופת השואה לסימונם של גברים הומוסקסואלים בחלק ממחנות הריכוז בנוסף לסימון יהודים בטלאי צהוב, ולסימון מיעוטים וקבוצות אסירים אחרים. רדיפת הומוסקסואלים הייתה חלק ממדיניות תורת הגזע, ונעשתה בעזרת סעיף 175 לחוק העונשין הגרמני שהורחב בתקופת השלטון הנאצי לשם כך.
דגל הגאווה בששת צבעי הקשת הוא אחד הסמלים הידועים של תנועות השחרור של ההומוסקסואלים, הלסביות, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים (ראשי תיבות: להט"ב). צבעוניותו מסמלת את ערכי הרבגוניות והסובלנות שהוא בא לקדם. הוא נקרא כך משום שנועד לבטא תחושת ערך עצמי, היינו גאווה, שהומוסקסואלים לסביות וטרנסג'נדרים, הרגישו כי נשללה מהם, על שום היותם שונים בנטייתם המינית, או בזהותם המגדרית.
מצעד הגאווה
- ערך מורחב – מצעד הגאווה
מצעד הגאווה הוא מצעד שנתי המתקיים בערים שונות ברחבי העולם ובישראל, בו מציינים לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסאולים (להט"ב) את מאבקם להכרה ולשוויון זכויות, ומכריזים על גאוותם בזהותם המינית השונה. מצעדים מתקיימים במרבית הערים הגדולות בעולם המערבי. בישראל מתקיים מצעד הגאווה בירושלים, בתל אביב, באילת ובחיפה. האירוע נחגג בדרך כלל בחודש יוני, כציון למהומות סטונוול.
כוונת הגאווה אותה מפגינה הקהילה באמצעות המצעד היא לשדר לכלל הציבור מספר מסרים:
- השוני בנטייה המינית או בזהות המינית איננו חיסרון או בושה.
- עידוד יציאה מהארון והצהרה על כך שמי שבוחר לחיות מחוץ לארון, על אף הקשיים הכרוכים בכך, ראוי להתגאות בבחירתו.[דרושה הבהרה]
- קריאה להשגת שוויון זכויות מלא לכולם בחוק ובפועל, בלי תלות בנטייה המינית או בזהות המגדרית.
איידס ו־HIV
- ערך מורחב – HIV
איידס (AIDS – תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) הוא מחלה המתפתחת בעקבות הידבקות בנגיף ה־HIV, ומתבטאת באוסף תסמינים המופיעים בשל כשל של מערכת החיסון.
שכיחות האיידס בקרב הומוסקסואלים
נגיף ה־HIV חולל בראשית שנות ה־80, מגפה קטלנית שפגעה באופן קשה במיוחד בגברים הומואים ונשים טרנסיות, ומוטטה קהילות שלמות של אנשים להט"בים בערים הגדולות בעולם המערבי. לכך היו כמה סיבות: בממוצע, גברים הומואים מקיימים יחסי מין עם יותר פרטנרים מאשר גברים סטרייטים, ובנוסף הסיכוי להידבקות ביחסי מין אנאליים גבוה יותר מאשר במין וגינלי, אלא אם כן משתמשים בקונדום. הקונדום לא היה נפוץ בעבר בקרב גברים הומוסקסואלים, אולי משום שנחשב בעיקר כאמצעי למניעת היריון, ופחות כאמצעי למניעת מחלות מין.
בישראל ובארצות הברית, שיעור נשאי האיידס בקרב גברים הומואים גבוה משמעותית מאשר בציבור הרחב.[52] הוועד למלחמה באיידס בישראל פרסם ב־2006 שקרוב ל־25% מנשאי האיידס הרשומים בישראל הם הומוסקסואלים.[53]
גם במערב אירופה, יחסי מין בין הומוסקסואלים הם גורם משמעותי להידבקות באיידס.[54] בממלכה המאוחדת, דווח שבשנת 2007 כ־40% מהנשאים החדשים שזוהו נדבקו בנגיף האיידס כתוצאה מיחסי מין בין גברים, ושיעור זה נמצא בעלייה.[55] בספרד, המצב חמור ביותר וכ־15% מקהילת ההומסקסואלים הם נשאי איידס.[53] גם באפריקה ההומוסקסואליות היא משתנה בולט בין הסיבות להדבקות באיידס. באתר האו"ם מובאת הערכה שבמצרים, כ־6.2% מההומוסקסואלים הם נשאי איידס, בח'רטום כ־9% הם נשאי איידס ובזמביה כשליש מההומוסקסואלים הם נשאי איידס.
הפיכתו של נגיף ה־HIV בעולם העשיר למצב בריאותי ניתן לייצוב ולא קטלני[56][57] תרמה לעלייה מחדש באחוזי הנשאות. המרכז האמריקאי לחקר מחלות מידבקות ומניעתן מעריך שאחד מכל שישה גברים הומואים וביסקסואלים יידבק בנגיף. [58]
השפעת האיידס על הקהילה הלהט"בית
בתגובה למשבר האיידס, הקימו נשים לסביות שנפגעו בצורה פחותה מהמגפה, יחד עם גברים הומואים ונשים טרנסיות, מערכי תמיכה לחולים ולגוססים. הם התארגנו ככח פוליטי בדרישה לפעולה מצד הממשל האמריקאי, ותביעה מחברות התרופות לספק תרופות כבר בשלבי ניסוי. המשבר היה בין הגורמים שהפכו את הציבור הלהט״בי לכח פוליטי אפקטיבי בארבעים השנים הבאות. [59]
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים אחרים יכולים להימנע מהידבקות בנגיף על ידי שימוש בקונדום. בישראל ובעולם המערבי מציעות קופות החולים והביטוחים הרפואיים טיפול מונע לפני חשיפה.
לסביות והומוסקסואלים בישראל
- ערכים מורחבים – זכויות להט"ב בישראל, הומופוביה בישראל
מעמדם של ההומוסקסואלים והלסביות בישראל בחברה ובמשפט עבר שינויים מפליגים. מאז שנת 1988, אין בישראל איסור על קיום יחסי מין בין שני אנשים מאותו המין.[60] כמו כן, בני זוג מאותו המין זוכים לכל הזכויות הפיננסיות להם זוכים ידועים בציבור.
הומוסקסואלים ולסביות זוכים ליחס שוויוני בצבא ובמקומות העבודה. כמו כן, זוגות בני אותו מין שהתחתנו מחוץ לישראל יכולים להירשם במרשם האוכלוסין בארץ.
עם זאת הומוסקסואלים ולסביות אינם נהנים עדיין משוויון זכויות חוקי מלא, והם נלחמים על מקומם בחברה. זוגות בני אותו מין עדיין מופלים בנישואים ובאימוץ ילדים.
הומוסקסואלים ולסביות בצה"ל
- ערך מורחב – שירות של להט"בים במערכת הביטחון הישראלית
צה"ל אינו מפלה על רקע נטייה מינית. כל התפקידים בצה"ל לרבות תפקידי לחימה ופיקוד ותפקידים בעלי סיווג ביטחוני רגיש פתוחים בפני הומוסקסואלים ולסביות. נטייה מינית אינה מהווה עוד פרמטר בקביעת סיווגו הביטחוני של אדם. צה"ל מכיר בבני זוג מאותו המין ובכלל זה באלמנים ואלמנות של בן זוג מאותו המין.[61] פקודות צה"ל אוסרות על הטרדה על רקע נטייה מינית. כמו כן צה"ל מתיר לחיילים להשתתף באופן פרטי במצעדי הגאווה.[62]
לא תמיד היו פני הדברים כך. בשנות ה־70 ובשנות ה־80 של המאה העשרים מנע צה"ל מהומוסקסואלים להתקדם לדרגת קצונה או להמשיך בשירות קבע. צה"ל אף דחף חיילים הומוסקסואלים שהודו בנטייתם לדווח על חיילים אחרים המוכרים להם כהומוסקסואלים. ב־1993, על־פי החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, הותר להומוסקסואלים גלויים לשרת בקהילת המודיעין. קודם לכן, גויסו הומוסקסואלים לשירות סדיר בצה"ל, אולם הם נפסלו משירות בקהילת המודיעין, ולפעמים שוחררו משירות כסובלים ממחלת נפש. החלטתו של רבין הושפעה מאוד מעדותו של עוזי אבן, הומוסקסואל ששירת שנים רבות כפיזיקאי במערכת הביטחון ועסק בענייני ביטחון רגישים. אבן שמר את זהותו המינית בסוד, עד שהחליט לחשוף אותה בכנס שנערך בכנסת ביוזמת חברת הכנסת יעל דיין. מספר שנים לאחר מכן, בכנסת ה־15 כיהן אבן כחבר הכנסת מטעם מרצ. הוא היה חבר הכנסת הראשון שהצהיר על נטייתו המינית בגלוי, ואף העמיד את ענייניהם של ההומוסקסואלים בראש סדר יומו.
הקהילה הגאה וארגוני להט"ב בישראל
המציאות הקשה עמה התמודדו הומואים ולסביות בישראל של שנות ה־50 עד ה־80 של המאה ה־20 גרמה להיווצרותה של קהילה שהתכנסה סביב אישים כתיאו מינץ וסביב ארגונים כגון אגודת הלהט"ב להומואים ו"קלף – קהילה לסבית פמיניסטית" ללסביות.
המציאות החברתית הסובלנית יותר, והתחזקותה של הקהילה הלסבית בסוף המאה ה־20 ובעשור הראשון של המאה ה־21, הביאו לשני תהליכים מנוגדים. מחד גיסא, הקהילה ההומו־לסבית גדלה והתחזקה ואף הקימה מספר ארגונים נוספים המתמחים כל אחד בתחום מסוים. ומאידך גיסא יותר הומואים ולסביות אינם רואים עצמם כיום כחלק מקהילה. החופש היחסי ממנו נהנים להט"ב בתל אביב מאפשר לאנשים אלה לחיות בחופשיות מבלי להזדקק לשיוך קהילתי.
שתי קבוצות בציבור הלהט"בי מקימות קהילות חברתיות במהותן: הקהילה הטרנסית והקהילה הדתית הגאה. טרנסיות וטרנסים סובלים מאפליה גם כיום והם ממשיכים להתכנס סביב השירותים שמציעה הקהילה הלהט"בית. הומואים ולסביות דתיים רבים, וכן דתיים לשעבר, חשים צורך בקהילה. בעודם מתמודדים עם חוויות ואתגרים ייחודיים, הם אינם רוצים לוותר על חיים בקהילה כמו זאת שבה גדלו. לכן קהילות דתיות ייחודיות התגבשו סביב הארגונים חברותא ובת קול וסביב מספר מניינים אורתודוקסיים סובלניים בתל אביב ובירושלים.
גם בשנת 2010 נוהגים מנהיגי ציבור ומובילי דעת קהל בישראל לכנות את ציבור ההומואים והלסביות בביטויים כמו "הקהילה ההומו־לסבית", "הקהילה הגאה", או "קהילת הלהט"ב" לרבות טרנסג'נדרים וביסקסואלים. כינויים המוצדקים חלקית.
בישראל פועלים מספר ארגונים שמטרתם תמיכה, קידום סובלנות, ומאבק על שיויון, ללסביות, הומואים, טרנס, ביסקסואלים ובני משפחותיהם. הארגונים פועלים באופן עצמאי, כל אחד בתחומו, ומשתפים ביניהם פעולה בנושאים שונים.
רשימת ארגונים להט"בים בישראל
- אגודת הלהט"ב – עמותה הפועלת לקידום זכויות האזרח של ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים. "האגודה", כפי שהיא מכונה, היא הארגון הוותיק מכולם ומקיימת פעילויות בתל אביב בלבד.[63]
- יש עם מי לדבר – קו הקשב והמידע של אגודת הלהט"ב, מעניק תמיכה ומציע אוזן קשבת לאנשים המתלבטים או מתקשים עם נטייתם, ללהט"ב, בני משפחה וחברים.
- ארגון הנוער הגאה – ארגון התנדבותי שמציע מסגרת חברתית תומכת ומקבלת לבני נוער להט"ב.
- בית גאה בבאר שבע – הוא ארגון בארשבעי שמציע מסגרת קהילתית תומכת ללהט"בים ומוביל את המאבק לסובלנות ושיויון בבאר שבע. הארגון היה סניף של אגודת הלהט"ב ובשנת 2015, הפך לארגון עצמאי.[63]
- הבית הפתוח – "הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות", בשמו הרשמי, הוא ארגון ירושלמי שמציע מסגרת קהילתית תומכת ללהט"בים ומוביל את המאבק לסובלנות ושיויון בירושלים.
- הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב הוא עמותה חיפאית של הקהילה הגאה שפעלה עד ראשית שנת 2012,[64] ונתנה מענה לצרכים חברתיים, תרבותיים, משפטיים ופוליטיים.
- חושן – חינוך ושינוי – ארגון המתנדבים הגדול בקהילה, הוא מרכז חינוך הפועל בנושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית. מקיים פעילות התנדבותית הסברתית בקרב הציבור הרחב לקידום הבנה וסובלנות כלפי להט"ב.
- שישה צבעים – עמותה העוסקת בפעילות קהילתית לציבור הלהט"ב.
- תהל"ה – תמיכה הדדית של הורים ובני משפחה של לסביות, הומואים, בי וטרנס.
ארגונים דתיים להט"בים
- הו"ד (הומואים דתיים) – ארגון הומוסקסואלים דתיים.
- כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים
- קואליציית קהילה דתית גאה
- ארגוני הקהילה הדתית הגאה – מסגרת־על של ארגונים ומיזמים הפועלים במשותף כדי לאפשר חיים דתיים, וקבלה בחברה הדתית, להומואים לסביות בי וטרנס:
- בת קול – ארגון לסביות דתיות המקיים מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים.
- חברותא – ארגון הומואים דתיים, המציע מסגרת קהילתית ופעילות חברתית להומואים דתיים, ופועל לשינוי עמדות וקידום שיח מקבל בחברה הדתית.
- המניין הגאה – קיום תפילות לקהילה הגאה במועדי ישראל
- הקבוצות הדתיות באיגי – פרויקט נוער וצעירים בשיתוף ארגון נוער גאה
- "שבל – שהכל ברא לכבודו" – שירות הרצאות למורים דתיים בבתי הספר, לשם העלאת מודעות לתלמידים הומואים לסביות בי וטרנס.
תאי סטודנטים להט"בים
- "אריאל גאה בכם"[65] – באוניברסיטת אריאל
- העשירון האחר – באוניברסיטה העברית בירושלים
- סגו"ל – באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- MG – באוניברסיטת תל אביב
- TQ – TechnoQueers בטכניון בחיפה
ראו גם קטגוריית ארגוני להט"ב בישראל.
לקריאה נוספת
- הזמן הוורוד, סיפורה של המהפכה הלהטבית הישראלית, בימוי יאיר קדר, ייס דוקו 2009
- גיא שילה, החיים בוורוד: בני נוער וצעירים – הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הוצאת רסלינג, 2007. (הספר בקטלוג ULI)
- יונאי, "הדין בדבר נטייה חד־מינית – בין היסטוריה לסוציולוגיה", משפט וממשל ד' 531 (תשנ"ח)
- אלון הראל, "בתי־המשפט והומוסקסואליות – כבוד או סובלנות?", משפט וממשל ד' 785 (תשנ"ח) (קיים ברשת בגרסה קצרה)
- טמיר, "הזכות לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות", הפרקליט מה 94 (2000);
- הראל, "עלייתה ונפילתה של המהפכה המשפטית ההומוסקסואלית", המשפט ז' 195, 2002.
- יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר (עורכים), "מעבר למיניות", קובץ מאמרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- איל זק ועדיטל בן־ארי, בין אשמה להשלמה בחייהם של הומואים דתיים הנשואים לאישה, חברה ורווחה, כרך ל"ח, מס' 2, 2018. עמ' 368–341.
- Money, John. (1994). Principles of Developmental Sexology. New York: Continuum. ISBN 0-8264-1026-X
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 עמליה רוזנבלום וצבי טריגר, איך עברנו מ"הומוסקסואל" ל"הומו",GoGay, 8 ביוני 2008.
- ^ יורם מלצר, עניין של גאווה, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2006
- ^ ראו בהמשך: להט"ב ונצרות, להט"ב ואסלאם
- ^ 1 2 3 The dark history of gay men, lobotomies and Walter Jackson Freeman II, Hugh Kaye, 25 APRIL 2023
- ^ Elizabeth Day (13 January 2008). "He was bad, so they put an ice pick in his brain". www.theguardian.com
- ^ Richard Green (1987). The sissy boy syndrome. New Haven, CT: Yale University Press.
- ^ Bailey J. Michael and Kenneth J. Zucker, Childhood Sextiped Behaviorand Sexual Orientation
- ^ Bailey J. Michael (2008) Sexual orientation and childhood gender nonconformity: evidence from home videos
- ^ Ian Sample (2014-02-14). "Male sexual orientation influenced by genes, study shows" (באנגלית). The Guardian. נבדק ב-2014-02-15.
- ^ ד"ר איתי גל, עכשיו זה מדעי: הומוסקסואליות היא גנטית, באתר ynet, 17 בנובמבר 2014
- ^ Kenneth S. Kendler et al. Sexual Orientation in a U.S. National Sample of Twin and Nontwin Sibling Pairs,
באתר אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון (במחלקת MIDUS ||), נלקח מכתב העת
American Journal of Psychiatry, 157(11), 1843–1846 - ^ סקירה מקיפה של מחקרים אלו:Qazi Rahman, The neurodevelopment of human sexual orientation, Neuroscience and Biobehavioral Reviews 29 (2005) 1057–1066
- ^ Martin, J.T., Nguyen, D.H., 2004. Anthropometric analysis of homosexuals and heterosexuals: implications for early hormone exposure. Hormones and behavior 45, 31–39.
- ^ 1) Ray Blanchard, Fraternal Birth Order and the Maternal Immune
Hypothesis of Male Homosexuality, Hormones and Behavior 40, 105–114 (2001)
2) Ray Blanchard et al., Interaction of fraternal birth order and handedness in the development of male homosexuality, Hormones and Behavior Volume 49, Issue 3, March 2006, Pages 405-414
3) Anthony F. Bogaert et al. Sexual orientation, fraternal birth order, and the maternal immune hypothesis: A review, Frontiers in Neuroendocrinology Volume 32, Issue 2, April 2011 - ^ :Rahman, Q., Wilson, G.D., 2003b. Large sexual orientation related differences in performance on mental rotation and judgement of line orientation. Neuropsychology 17, 25–31. Rahman, Q., Abrahams, S., Wilson, G.D., 2003a. Sexual orientation related differences in verbal fluency. Neuropsychology 17, 240–246.
- ^ "Prevalence of Homosexuality", Brief Summary of U.S. Studies (Compiled 6/99), Kinsey Institute Bibliography Information Services, באתר The Kinsey Institute
- ^ Sigmund Freud, "Three Essays on the Theory of Sexuality", 1905
- ^ יורם יובל, האם גם הפסיכואנליזה סובלת מתסביך אדיפוס, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2006
- ^ Therapies Focused on Attempts to Change Sexual Orientation (Reparative or Conversion Therapies): POSITION STATEMENT,
מסמך הצהרת עמדה של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה - ^ Insufficient Evidence that Sexual Orientation Change Efforts Work, Says APA,
באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה - ^ Just the Facts about Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators, & School Personnel,
עמוד 3, באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה - ^ Psychiatric Treatment and Sexual Orientation - Position Statement, באתר האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה
- ^ Answers to Your Questions For a Better Understanding of Sexual Orientation & Homosexuality,
עמוד 8(What about therapy intended to change sexual orientation from gay to straight?), באתר האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה - ^ על פי המלצות האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה
- ^ "Oslo gay animal show draws crowds", באתר ה-BBC, 19 באוקטובר 2006
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ'. לעניין קצה הפין ראו ט"ז ס"ק ה' ובית שמואל ס"ק ג'.
- ^ ”נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור” (משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ח')
- ^ דוד פיינשטין, כמה הומואים יש בעולם?, באתר e-mago.co.il, 7 בנובמבר 2006
- ^ Austin Cline, Pope John Paul II and Homosexuality, באתר About.com
- ^ סוכנויות הידיעות, האפיפיור: להגן מפני הומוסקסואליות כמו על יערות הגשם, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2008
- ^ סיימון רומרו, אפיפיור שאפשר להאמין איתו, באתר הארץ, 29 ביולי 2013
- ^ רויטרס, האפיפיור בהתבטאות היסטורית: יש לקבל הומואים לחברה, באתר וואלה, 29 ביולי 2013
- ^ AP, האפיפיור הדיח בישוף שהתבטא נגד הפלות והומואים, באתר וואלה, 18 בדצמבר 2013
- ^ חדשות 2, פרנציסקוס: "הכנסייה אובססיבית כלפי הומואים", באתר מאקו, 19 בספטמבר 2013
- ^ 1 2 3 Kligerman, Nicole. "Homosexuality in Islam: A difficult paradox." Macalester Islam Journal 2.3 (2007): 8
- ^ Homosexuality and Islam, באתר Religion Facts
- ^ World Day against Death Penalty, באתר ilga, 10 באוקטובר 2007
- ^ Mubarak Dahir, Is Beheading Really the Punishment for Homosexuality in Saudi Arabia?,
באתר Sodomy Laws, דצמבר 2002 - ^ Vexen Crabtree, The Battle Between Monotheism and Homosexuality - #3. Islam, באתר כותבת המאמר, 7 בדצמבר 2002
- ^ Higgins, Winton. "Buddhist Sexual Ethics". BuddhaNet Magazine. נבדק ב-15 בינואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sermon by Rev. Gabriele Parks, Phil Manos and Bill Weber, GLBT in World Religions, tpuuf.org
- ^ Wawrytko, Sandra (1993). Homosexuality and Chinese and Japanese Religions in "Homosexuality and World Religions", edited by Arlene Swidler. Trinity Press International, 1993.
- ^ What Jains Believe, beliefnet
- ^ World Sikh group against gay marriage bill, CBC, March 29, 2005
- ^ Sikhism and Same-Sex Marriages, Sarbat.net, October 3, 2007
- ^ "Sikhism, Yoga and Sexuality". Project Naad. p. 33.
- ^ The Vendidad, Avesta; Fargard VIII, chapter 5, paragraph 32(102.
- ^ "They (homosexuals) should be treated just like any other people seeking admittance to the Faith, and be accepted on the same basis. Our teachings, as outlined in “The Advent of Divine Justice” on the subject of living a chaste life, should be emphasized to them just as to every other applicant, but certainly no ruling whatsoever should be laid down in this matter. The Bahá'ís have certainly not yet reached that stage of moral perfection where they are in a position to too harshly scrutinize the private lives of other souls, and each individual should be accepted on the basis of his faith, and sincere willingness to try to live up to the Divine standards"
- (Compiled by the Universal House of Justice Research Department, Homosexuality, p. 3)
- ^ "...it is clear from the teaching of Bahá’u’lláh that homosexuality is not a condition to which a person should be reconciled, but is a distortion of his or her nature which should be controlled or overcome. This may require a hard struggle, but so also can be the struggle of a heterosexual person to control his or her desires."
- (Letter of the Universal House of Justice to an individual believer, 12 January 1973; Lights of Guidance, p. 366, #1222)
- ^ "No matter how devoted and fine the love may be between people of the same sex, to let it find expression in sexual acts is wrong. To say that it is ideal is no excuse. Immorality of every sort is really forbidden by Bahá'u'lláh, and homosexual relationships He looks upon as such, besides being against nature." :(On behalf of Shoghi Effendi to an individual, 26 March 1950; cited in Lights of Guidance, p. 365, #1223)
- ^ הומופוביה על-פי המילון Dictionary.com (באנגלית)
- ^ סקס בין גברים - סקס בטוח, באתר הוועד למלחמה באיידס
- ^ 1 2 דוד מרחב, בזכות ההבדל הגדול, באתר nrg, 13 באוגוסט 2006
- ^ The Changing HIV/AIDS Epidemic in Europe and Central Asia, אפריל 2004, עמוד 3, באתר UNAIDS
- ^ Fred Attewill, Britain has most new HIV cases in Europe, באתר METRO.co.uk, 6 במאי 2009
- ^ ענבר נעמן, אנשים בהלם שאנחנו לא מידבקים, באתר חדשות 13, 30 בנובמבר 2019
- ^ המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, The science is clear: with HIV, undetectable equals untransmittable , 10 בינואר 2019
- ^ המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית, Fact Sheet
- ^ NBC, https://www.nbcnews.com/now/video/how-the-aids-crisis-changed-the-lgbt-movement-62351941985 How the AIDS crisis changed the LGBT movement
- ^ דני זאק, חצי יובל ורוד: כבר 25 שנה שמותר להיות הומו בישראל, באתר מאקו, 24 במרץ 2013
- ^ אלוף-משנה מייזל, דורון, באתר יִזכֹּר
- ^
עידן יוסף, חדש בצה"ל: חייל יוכל להשתתף במצעדי גאווה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בנובמבר 2006
- ^ 1 2 ג'ורג' אבני, "עבור גייז, באר שבע היא תל אביב של הדרום", באתר מאקו, 6 בינואר 2015
- ^ דני זאק, חי-פה ללא גאווה: הפורום החיפאי נסגר עד להודעה חדשה, באתר מאקו, 3 באפריל 2012
- ^ עמוד הפייסבוק של התא האחווה הסטודנטיאלית הגאה באריאל
