אמזונות
במיתולוגיה היוונית, אמזונות הן שבט של נשים לוחמות המונה נשים בלבד ומתנהל על ידי נשים. לאמזונות יש ייצוג בולט מאוד בטקסטים (שירה, מחזאות, פילוסופיה, היסטוריה וגאוגרפיה) ובאמנות הפלסטית של יוון, רומא וביזנטיון. הן מופיעות בתרבות המערב מימי הביניים ועד העת החדשה. היסטוריונים בעת העתיקה וגם בעת החדשה חלוקים בשאלה האם האמזונות היו קיימות במציאות או שהן יצירות הדמיון. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בדרום רוסיה, באזורים הנחשבים כשטחי המחיה של הסקיתים נחשפו קברים של נשים ובהם נשק. חוקרים משערים שקיומן של נשים לוחמות שם היה בסיס למיתוס על האמזונות.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם אמזונות (Ἀμαζόνες Amazónes, singular Ἀμαζών Amazōn) לא היה ידוע ליוונים הקדומים והם ניסו להסביר אותו בדרכים שונות. ההיסטוריון הלניקוס מלסבוס (480–395 לפנה"ס) טען כי השם "אמזונה" (αμασονεσ) מורכב משני רכיבים: α = נגד, שלילה ו-μασα= חזה, שדיים (מאסא). התיאור של האמזונות כחסרות שד[1] נקשר בטענה שהן כרתו את שדן הימני כדי שתוכלנה להשתמש בקשת או בכידון. חוקרים רבים כיום טוענים שאין יסוד לפירוש האטימולוגי הזה וכי הדימויים החזותיים הרבים של אמזונות מפריכים אותו.[2] פירוש אחר לשם מתייחס לרכיב Amazo, שמה של כוהנת לאלת הציד ארטמיס, המקושרת לאמזונות במיתולוגיה היוונית.[3] חוקרי מיתולוגיה והיסטוריונים מודרניים ניסו למצוא את מקור השם בשפות של עמים שאינם יוונים, כמו החתים או התראקים. לפי אחת הסברות מקור השם הוא בשפה הפרסית, והוא גרסה של המילה "לוחמים". היוונים השתמשו במונח Amazonomachy כדי לתאר קרב בין אמזונות לבין גברים.
האמזונות במיתולוגיה היוונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמזונות מופיעות בסיפורי המיתולוגיה ובכך הן חלק ממיתוס המתאר מעין עבר קדום שבו האלים התערבו בחיי בני האדם, ושהיו בו מפלצות, קיקלופים, יצורים היברידיים ואירועים החורגים מן הטבע. לסיפורים על האמזונות הייתה נוכחות נכבדה בתרבות יוון הקדומה. הם מופיעים בשירה האפית ובמחזות, והיה להם ייצוג נרחב באמנות החזותית, בעיקר באלפי ציורים על כדים. הסיפורים על קרבות בין אמזונות ובין הגיבורים המיתולוגיים הגדולים: הרקולס, תזאוס ואכילס, וקשרי האהבה בינם ובין מלכות אמזונות זכו לגרסאות רבות והיו ככל הנראה ידועים לכל.
מקורם של הסיפורים הוא, ככל הנראה, במסורות בעל-פה שהועברו על ידי מספרי סיפורים נודדים. עם השנים הורחבו הסיפורים, נוספו להם פרטים ונוצרו להם גרסאות רבות שלא פעם סותרות זו את זו. על הסיפורים מתקופת יוון הארכאית נוספו גרסאות בתקופת יוון הקלאסית ואחר כך בתקופה ההלניסטית ובתקופת האימפריה הרומית והביזאנטית.
האמזונות באפוס ההומרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור הכתוב הקדום ביותר שבו נזכרות האמזונות הוא האיליאדה, מהמחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. מקובלת ההנחה כי סיפור מלחמת טרויה וכך גם הסיפורים על האמזונות היו חלק ממסורת אוראלית בת מאות שנים. באיליאדה נזכרות האמזונות פעמיים: פריאמוס מלך טרויה מספר להלנה על מלחמה בין הפריגים ובין האמזונות – המכונות Amazones antianeirai - השוות לגברים.[4] במקום אחר באיליאדה נזכר הגיבור בלרופונטס שיצא להילחם במפלצת כימרה, יורקת האש, שהיה לה ראש של אריה, גוף של עז, וזנב של נחש. לאחר שגבר עליה נלחם כנגד האמזונות "השוות לגברים".[5] וניצח אותן. בשני המקרים, האמזונות מוזכרות כחלק מן העבר (במרחק כשני דורות מהזמן של המסופר – מלחמת טרויה). סיפור אחר שלא נכלל באיליאדה אך הופיע בשירות אפיות אחרות בנות התקופה ההומרית מתאר את המפגש בין אכילס, גיבור הקרב על טרויה עם המלכה האמזונה פנתסיליאה.[6] היא מתוארת כבתו של האל ארס ותראקית על פי מוצאה. היא באה לעזרת הטרויאנים ונלחמה כגיבור, אך אכילס הרג אותה והטרויאנים קברו אותה.[7]
הרקולס, תזאוס והארגונאוטים נגד האמזונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור על שתים עשר המשימות שהוטלו על הרקולס, גדול הגיבורים במיתולוגיה היוונית, היה נפוץ ביותר והיו לו גרסאות רבות. המטלה התשיעית הייתה להביא את חגורת הקסם של היפוליטה, מלכת האמזונות. כפי המסופר, אסף הרקולס צבא של מתנדבים ונחת עימם בנמל תמיסקירה, שם פגש את היפוליטה שניאותה לתת לו את החגורה,[8] אולם האלה הרה, אויבתו הוותיקה של הרקולס, הפיצה שמועה בקרב האמזונות שהרקולס וצבאו הגיעו לכבוש את ארץ האמזונות ולחטוף את מלכתן. האמזונות תקפו את צבא הרקולס ובקרב הרג הרקולס את היפוליטה ונטל את חגורתה. תיאור הקרב בין הרקולס והאמזונות שכיח מאוד בציורים על כדים.[9] דיודורוס אף מרחיב את תיאור הקרב וטוען כי הרקולס טבח באמזונות עד שגזען כמעט ונשמד.[10]
בסיפורים שבמרכזם עומד תזאוס, הגיבור של העיר אתונה, היה זה תזאוס שחטף את היפוליטה.[11] היא התאהבה בו, בגדה בחברותיה והפליגה עמו לאתונה ואף נישאה לו. בכעסן יצאו האמזונות להתקפה על אתונה אך הן הובסו על ידי צבא העיר בפיקודו של תזאוס. על פי גרסה שונה, היפוליטה והאמזונות התקיפו את אתונה לאחר שתזאוס זנח את היפוליטה למען אשה אחרת, והיפוליטה נהרגה בקרב בטעות, על ידי אחותה פנתסילאה.[12] בסיפורים אחרים האמזונה שנשא תזאוס לא הייתה היפוליטה אלא אנטיופה אחותה, והיא ילדה לתזאוס בן שנקרא היפוליטוס.
האמזונות נזכרות גם בגרסאות של סיפור הארגונאוטים היוצאים לקולכיס כדי להביא את גיזת הזהב. אפולוניוס מרודוס מספר על קרב עקוב מדם שניהלו הארגונאוטים עם צבא האמזונות הנועזות, בנותיהם של אל המלחמה ארס, שחיכו לארגונאוטים כשצבאן נחלק לשלשה ראשים כשבראש כל אחד מהם עומדת מלכה.[13]
פולחנים הקשורים באמזונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות מהעת העתיקה מציינים את האמזונות כמקימות מקדשים במקומות שונים ביוון ובאסיה הקטנה. מסורת קדומה במיוחד קושרת את האמזונות עם פולחני האם הגדולה שנפוצו בתקופה הפרי-הלנית בתרבות המינואית ובפריגיה, ומזוהה גם עם ריאה, אם האלים במיתולוגיה היוונית. לפי מסורת זו האמזונות קיימו פולחן סביב אבן שחורה גדולה על אי בים השחור ליד חופי קולכיס.[14] מסורת אחרת מספרת על מקדש שנקרא "אפולו אמזוניוס" ומקדש לאלה ארטמיס שהוקמו על ידי האמזונות בעיר Pyrrhichus שבחבל לאקוניה בדרום הפלפונסוס,. הסיפור קושר את המקדשים בסיפור המיתולוגי על הניסיון של האמזונות לכבוש את אתונה (על אף שמבחינה גאוגרפית אין הגיון בכך).[15]
לפי מסורות שונות, אל המלחמה ארס היה אביהן של האמזונות, ואימן הייתה אוטרירה, המלכה האמזונית הראשונה. היא בנתה[16] את מקדש ארטמיס באפסוס שנחשב לאחד משבעת פלאי עולם. פסל ארטמיס במקדש באפסוס היה שונה לחלוטין מהדימוי היווני המקובל לארטמיס, ודומה יותר לדימויים של אלות במזרח הקדום ובמצרים. הפסל שהיה מקושט בדמויות של חיות בר, ומוקף במעין בליטות דמויות שדיים, הוא אולי עדות לכך שהמקדש התקיים במקום עוד מהתקופה הפרי-הלנית והיה מקום פולחן לאלה האם הגדולה הפריגית. המשורר קאלימאכוס מספר שהפולחן במקום החל כאשר האמזונות - הנשים הלוחמות - העמידו פסל של האלה מתחת לעץ אלון ויחד עם מלכתם היפו (כנראה קיצור של היפוליטה) רקדו ריקוד מלחמה מסביב לפסל כשהן עוטות שריון ואוחזות בנשק, לכל נגינת חלילים. קאלימכוס מציין שמות של שבע בנות של המלכה שהיו הראשונות לייסד את הפסטיבל של הנערות במקום[17]
האמזונות בכתבי גאוגרפים והיסטוריונים בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריונים, גאוגרפים ופילוסופים שכתבו על האמזונות, או רק הזכירו אותן, בתקופת יוון הקלאסית, בתקופה ההלניסטית ובתקופת האימפריה הרומית והביזאנטית., לא פקפקו בכך שהן היו קיימות. הם התבססו על סיפורי המיתוס שהיו ידועים לכל וניסו לעגן אותן במרחב הגאוגרפי המוכר להם ולשלב אותן באירועים היסטוריים ידועים. הם חשבו שהאמזונות חיו בעבר, או עדיין חיות, בשולי העולם, בצד עמים ושבטים שמנהגיהם שונים ואף מוזרים. הם תיארו את האמזונות כדומות לאותם עמים והוסיפו פרטים תוך הסתמכות על שמועות וכנראה גם על הדמיון. דיודורס מסיציליה, שטען שמוצא האמזונות הוא מליביה (לוב) שבצפון אפריקה, הסביר שחלפו כל כך הרבה שנים מאז שחיו האמזונות עד שהדברים נשכחו לגמרי.
ממלכת נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמזונות מתוארות כשבט של ציידות ולוחמות רכובות על סוסים, שבראשן עומדת מלכה. הן דומות לשבטי התראקים והסקיתים ששכנו בשטחים רחבי הידיים שבין הים השחור לים האדריאטי. סטארבו מתאר אותן כחברה שבה נשים ממלאות את כל התפקידים שבחברות אחרות ממלאים גברים. הן חורשות, שותלות, רועות את הבקר, ובעיקר מאמנות את הסוסים. האמיצות שבהן עוסקות בציד ובאימוני מלחמה כשהן רכובות על סוסים.[18] הרודוטוס מביא דברים שאומרות, כביכול, האמזונות לגברים שניסו לשכנען להצטרף למשפחותיהם:
לא נוכל לשבת יחד עם נשיכם. אין לנו אותם המנהגים אשר להן. אנחנו אוחזות בקשת ורומח ורוכבות על סוסים, אולם מלאכות נשים לא למדנו, ונשיכם אינן עושות מכל אשר הזכרנו, אך עושות הן רק מלאכות נשים, נשארות בעגלות ואינן הולכות לצוד ציד או למקום אחר[19]
האמזונות מקיימות קשר עם גברים רק לצורכי התרבות. סטארבו מתאר מפגשים מסוג זה כמנהג קדום המתקיים במשך חודשיים מדי שנה. לפיו, הגארגריאנים, שהם שבט של גברים החיים בשכנות לאמזונות, יוצאים להרים ושם נפגשים עם האמזונות. את הבנות שנולדות בעקבות המפגש מגדלות האמזונות, ואת הבנים לוקחים הגרגריאנים ומגדלים אותם. חיזוק לתיאור זה נמצא באחדות מהגרסאות על מפגש אלכסנדר הגדול עם מלכת האמזונות. לפיו המלכה מציעה לאלכסנדר שאם יוולד להם בן, אלכסנדר ייקח אותו ויגדל אותו כבנו. אם זו תהיה בת, היא תגדל אותה כאמזונה[20] גם הרודוטוס תיאר מפגש דומה בין האמזונות לסקיתים, שכתוצאה ממנו נוצר שבט חדש, הסמארטים, שבו נשים לוחמות לצד הגברים.
תיאור דומה לזה מובא על ידי דיודורוס. לדבריו הנשים האמזונות שרתו בצבא למשך תקופת זמן שבה היו מחויבות לשמור על בתוליהן. לאחר תום תקופת השירות הן הלכו לגברים לצורך התרבות, אולם המשיכו להחזיק בכל תפקידי ניהול הממלכה. לאחר שנולדו להן ילדים, הגברים הם שנשארו בבית, מילאו את כל המשימות שנשותיהם הטילו עליהם, לא השתתפו במלחמות ולא נשאו תפקידים של אזרחים בקהילה. הם מגדלים את התינוקות באמצעות חלב ומזונות התואמים לגילם.[21]
נשים לוחמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]_MET_DP297356.jpg)
התכונה שאפיינה ואף ייחדה את האמזונות הייתה היותן לוחמות מעולות, שלא נופלות מגברים לוחמים ולרוב גם מנצחות אותם בקרב. הרודוטוס מספר על לוחמים יוונים שניצחו את האמזונות ושבו אותן, אך האמזונות הצליחו להרוג את שוביהן ולהמלט.[22]
מקובל כיום על מרבית החוקרים שאין כל ביסוס לסיפור לפיו האמזונות כרתו או אף שרפו את שדן הימני כדי שיוכלו לירות בקשת או להטיל כידון. ראשיתו בהיסטוריון הלניקוס מלסבוס שניסה להציע פרוש אטימולוגי לשם "אמזונות", שאינו יווני. פרוש זה התאים להנחה המקובלת שנשים לוחמות הן תופעה מוזרה ושהכשרתן כלוחמות חייבה בוודאי התאמה של הגוף הנשי ללחימה. סיפור כריתת השד השתרש במסורות וחזר שוב ושוב בכתבים במשך מאות שנים, אף על פי שאין לו כל עדות וגם אינו הגיוני - קשתיות ומטילות כידון גם כיום הן בעלות שתי שדיים.[23] בייצוג הנרחב של אמזונות בציורים על כדים, בפסלים ובתבליטים על אפריזים ניתן לראות בבירור שהאמזונות לא מתוארות כבעלות שד אחד בלבד. הן מופיעות כשחזן מכוסה בשריון, או בבגד החושף שד אחד ומסתיר את האחר.
בציורי כדים רבים מלפני המאה החמישית לפנה"ס האמזונות דומות להופליטים היווניים. הן עוטות שריון וחובשות קסדה, אוחזות במגן עגול ובחנית. מאוחר יותר כלי נשקן ותלבושתן דומים יותר לאלו של התראקים והסקיתים וגם הפרסים. בדימויים החזותיים האמזונות מצוידות בכלי נשק שונים: חנית, כידון, גרזן קרב, קשת ואשפת חצים, יש ציורי כדים שבהם אמזונות נראות רכובות על סוס ומושכות בקשת או ציורים בהם הן עוטות מעין שכמיה מעור של פנתר מנומר.[24] לבוש האמזונות בדימויים החזותיים אינו אחיד. בציורי כדים רבים ובעיקר בפיסול, האמזונות לובשות בגד רפוי ארוך או טוניקה, האחוזים בכתף ובחגורה ויש שבהם הן לובשות טוניקה ומכנסיים מדוגמים, מגפיים וכובע עשויום מעורות של חיות.[2]
ארץ האמזונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקורות שונים מתוארת המלכה האמזונית פנתסילאה כתראקית. תראקיה שוכנת צפונית-מזרחית ליוון, והתראקים שהיו קרובים ליוון ומושפעים מתרבותה, לא נחשבו על ידי היוונים כממש ברברים - (כמו שאר העמים שאינם יוונים). לא ברור אם האמזונות נחשבו ברבריות או יווניות, מאחר ששמותיהן היו יווניים. במקורות המאוחרים יותר ארצן של האמזונות מופיעה כרחוקה יותר מיוון. שלשה אזורים עיקריים מופיעים כמקום משכנן של האמזונות:
- מערב אסיה הקטנה – רצועת החוף הדרומית של הים השחור ועד ליקיה שלחופי הים התיכון.
- פונטוס, בדרום ומזרח הים השחור, מסינופ במערב, עד קולכיס במזרח. ובדרום עד לקפדוקיה
- סקיתיה, שתוארה בצורה מאוד מעורפלת: כוללת את ה-Tauric Chersonese, (דרום חצי האי קרים), אזורים ממזרח ומצפון לים אזוב, ואזורים מצפון לים השחור וממערבו.
כל אחד מה"מרכזים האלה" הוא רחב ידיים והגדרתו מעורפלת למדי.
העיר תמיסקירה נזכרת כמקום מושבן של האמזונות כבר בסיפורי המיתוס על הרקולס ותזאוס וגם בגרסאות שונות של סיפור הארגונאוטים. סטארבו טוען שידוע לכל כי העיר תמיסקירה והמישורים ליד נהר התרמודון שבצפון אנטוליה, בדרום הים השחור, היו שייכים בעבר לאמזונות והן נאלצו לעזוב את המקום. במקום אחד הוא טוען שאין הוא בטוח היכן הן חיות בזמנו. במקום אחר הוא מתאר את האמזונות כחיות באלבניה (ארץ במערב גאורגיה, לא המדינה העכשווית בבלקן) למרגלות הרי צפון הקווקז.[25]
על פי דיודורוס, איש סיציליה, מוצאו של עם האמזונות הוא מצפון אפריקה. הן חיו במערב ליביה (לוב) דורות רבים לפני מלחמת טרויה והיו לוחמות נועזות שאיש לא עמד בפניהן. בהנהגת מלכתם מירנה הן ערכו מסעות מלחמה וכיבושים בסוריה ובעראביה, כבשו את פריגיה הגדולה והגיעו להרי הטאורוס, לאיי הים האגאי, ביניהם לאיים לסבוס ולמנוס, וייסדו מספר ערים לחוף הים התיכון, שאותן קראו על שמן של מפקדות צבא האמזונות. לדבריו, האמזונות המשיכו להילחם בתראקים, עד שנחלו מפלה. לאחר שמלכתן מירנה ורבות מהן נהרגו בקרב, חזרו האמזונות לליביה. סטארבו מספר שהאמזונות היו המייסדות של הערים אפסוס, סמירנה, ומירנה, והן שהעניקו להן את שמן. מקורות יווניים נוספים מזכירים ערים שהאמזונות ייסדו, ובהן מירנה שבאיולוס,[26][27] הנקראת על שם אמזונה בשם זה.[28]
הרודוטוס מביא סיפור מפורט על ההיסטוריה ועל המיקום של האמזונות. על פי סיפורו האמזונות הגיעו לים אזוב ולארץ הסקיתים החופשים. לאחר שירדו מהספינות גזלו עדר סוסים, ויצאו למסעות שוד בסקיתיה. הסקיתים התפעלו מכישורי הלחימה שלהן והחליטו לשלוח את בניהם אל האמזונות כדי שיוולדו להם בנים מהן. לאחר שהאמזונות ילדו להם בנים, ניסו הסקיתים לשכנע את האמזונות לבוא ולחיות בקרבם. האמזונות סירבו בתוקף, בטענה שלא יוכלו לשנות את אורח חייהן. האמזונות, ובני זוגן הסקיתים העדיפו להישאר יחד ויצאו למסע אל מעבר לטנאיס (נהר הדון). עם הסרמאטים השוכן שם נוצר מצאצאיהם של הסקיתים והאמזונות. הנשים הסמארטיות רוכבות על סוסים, יוצאות לצוד ציד ולמלחמה יחד עם הגברים וגם בלי הגברים, ותלבושתן כתלבושת הגברים. סיפורו זה של הרודוטוס מתקשר לסיפורים שנפוצו בקרב היוונים על האזורים שמצפון לים השחור, ערבות דרום רוסיה והקווקאז, שנחשבו כמקום מושבם של שבטים נודדים פראיים שמנהגיהם מוזרים.[29] מסיפורו של הרודוטוס לא ברור אם האמזונות המשיכו להתקיים כעם נפרד.
לקישור של האמזונות עם סקיתיה שהשתרעה בערבות אוקראינה הדרומית, לחופיו הצפוניים של הים השחור ובערבות הנרחבות שבין נהרות הדון והדנייפר,יש חיזוק ממסורות בע"פ מאזור הקווקז והערבות המספרות על נשים רוכבות על סוסים ונלחמות ועל מנהיגה של קבוצת נשים כזו הנקראת אמזאן. סיפורים אלה על נשים שכישורי הלחימה שלהן משתווים לאלה של הגברים מקורם בתרבות הלחימה של רוכבים ורוכבות שוויוניים בערבות דרום רוסיה ואוקראינה. ניתן להניח כי השמועות על נשים אלה הזינו את הסיפורים היווניים על האמזונות.[30] הדימוי החזותי של אמזונות קשתיות רכובות על סוסים, המופיע על כדים יווניים אחרי המאה ה-5 לפנה"ס מעיד על השתרשות הקישור של האמזונות עם הנשים הלוחמות של סקיתיה.
המחקר הארכאולוגי בשנים האחרונות חיזק מאוד את המסורות המקומיות ואת סיפורי ההיסטוריונים מהעת העתיקה. בחפירות שנערכו במאות קברים סקיתיים נמצאו שלדי נשים שבהם יש כלי נשק ואביזרי רכיבה, ממצאים המוכיחים את קיומן של נשים לוחמות באזורים שהיוונים תארו כארץ האמזונות.[31]
בספר מסעותיו של סיר ג'ון מנדוויל מהמאה ה-14 מתוארת ארץ אמזוניה כשוכנת על חצי אי, בצד ארצות הנמצאות באזור הים השחור וצפון מסופוטמיה ובצד אתיופיה (!!)[32]
היחס לאמזונות בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכיחות שבה מופיעות האמזונות בז'אנרים הספרותיים השונים וריבוי הדימויים הוויזואליים שלהן הן הוכחה לכך שלמיתוס האמזונות היה מקום משמעותי בתרבות היוונית.
היחס לאמזונות בכתובים מהעת העתיקה נע בין התפעלות מיכולותיהן כלוחמות ומגבורתן בקרב, לבין תיאורן כאכזריות ופראיות, שהורגות את הבנים הזכרים שילדו ויש המכנים אותן "רוצחות גברים". ביחס אליהן יש השתאות ופליאה על קיומה של חברת נשים אוטונומית שאינה נזקקת לגברים, אך גם התייחסות אליהן כאל עוד תופעה מוזרה שקיימת בקרב העמים הברבריים. מיוחסות להן תכונות גבריות והן מכונות "שוות או דומות לגברים". הן נזקקות לגברים רק לצורך התרבות, או שהן הופכות אותם לעבדים. מצד שני הן נשים המקיימות קשרים רומנטיים עם גיבורי יוון - אוהבות ונאהבות, יולדות ואמהות. לתיאור החוזר ברבים מהמקורות הכתובים לפיו הן כורתות את השד הימני כדי שלא יפריע להן בקרב - אין רמז בדימויים החזותיים. תיאור זה מייחס להן נוהג בזוי ואף מתועב, כי היוונים סלדו ואף אסרו על פגיעה בגוף, כמו מילה או קעקוע.
האמזונות אינן נחשבות ליווניות: הן מוזכרות כשבט תראקי או סקיתי, אך שמות המלכות האמזונות, שרבות מהן מוזכרות בשמן, הם שמות יווניים. מסורות רבות מציינות אותן כמייסדות של ערים יווניות. בציורים על הכדים, בפסלים ובתבליטי האבן הן מתוארות כנשים יפות תואר, גם כשהן לוחמות וגם כשהן פצועות וגוססות.
אין ספק, שהאמזונות כלוחמות ובעיקר כחברה של נשים אוטונומיות היוו אתגר לחברה הפטריאכלית ולנורמות התרבותיות של היוונים והרומאים. חוקרת הספרות הקלאסית Page DuBois רואה ביצורים היברידיים, כמו הקנטאורים ובאמזונות דימויים מיתיים המייצגים ישויות המאיימות על העקרונות של החברה היוונית. נושא ההיסטוריה והתרבות של הפוליס הוא הגבר היווני והוא מאופיין על ידי מספר קטגוריות ברורות המגדירות אותו לעומת "האחר" : הוא לא בעל חיים, לא ברברי ולא נשי.[33]
ביטוי לכך ניתן לראות בעיטורי מקדש הפארתנון באתונה, שהוקם לציון ניצחון היוונים במלחמות יוון - פרס. בין התבליטים על האפריז יש ייצוג בולט לקרבות בין יוונים לבין קנטאורים ולקרב של האתונאים בראשותו של תזאוס נגד האמזונות. ניצחון היוונים בקרבות אלה, כמו ניצחונם על הפרסים, מסמל את עליונות תרבות היוונים על הברברים ועל האלטרנטיבות שהציגו הקנטאורים והאמזונות כנגד הנורמות של נישואין ומשפחה בקהילה היוונית. הקנטאורים והאמזונות אתגרו את היסודות התרבותיים של אתונה, שייחדו אותה והבדילו בינה ובין אלה שאינם יוונים (הברברים, החיות, או חברה חד-מינית של נשים) הסתגרות זו מפני מי שאינו אתונאי יושמה בחוקה של פריקלס – אזרח אתונאי הוא מי ששני ההורים שלו היו אזרחים אתונאים.[34]
ביטוי לאתגר שמציב סיפור האמזונות לנורמות המקובלות אפשר למצוא בדבריו של ההיסטוריון סטארבו, המציין כי למי ששואף להבחין בין מיתוסים ואגדות לבין עובדות היסטוריות, האמזונות מציגות קושי: הן מופיעות הן כחלק מהעבר המיתולוגי והן בעדויות היסטוריות. לדבריו קשה להאמין שצבא של נשים, ויותר מכך, עיר או שבט, יכולים להתקיים ללא גברים, הרי זה כאילו הגברים באותם ימים היו נשים והנשים היו גברים.[35]
בין האגדות שנפוצו על אלכסנדר הגדול חזר בגרסאות שונות הסיפור על פגישתו עם האמזונות. לפיו, לאחר ניצחונו של אלכסנדר על האימפריה הפרסית, צבאו המשיך במסעו מזרחה לאסיה התיכונה ולכיבוש הודו. שמע גדולתו הגיע אל מלכת האמזונות שיצאה לפגוש אותו בראש צבא של 300 לוחמות. אך במקום להילחם בו ביקשה מאלכסנדר שיתייחד עימה כדי שיוולד לה ממנו בן שיהיה כמותו ויוכל לרשת את האימפריה שלו, מאחר ששניהם, מלכת האמזונות ואלכסנדר הגדול, הם האנשים החזקים ביותר בעולם. אלכסנדר נענה ובילה עם המלכה האמזונית 13 ימים ולילות שבסיומם נפרדו בשלום.
ההיסטוריונים בני העת העתיקה, כמו פלוטארכוס, דיודורוס וסטארבו, הביעו ספיקות באמיתות הסיפור, או אף התייחסו אליו כאגדה. היסטוריונים בני זמננו משערים שייתכן והמלכה האמזונית שבסיפור הייתה נסיכה משבטי הנוודים של מרכז אסיה, שהתופעה של נשים לוחמות הייתה נפוצה בקרבם. אדריאן מאיור מציינת את ייחודו של הסיפור על מפגש אלכסנדר והאמזונה. המפגשים של הרקולס, תזאוס, ואכילס עם האמזונות היו מפגשי קרב כמבחן לעליונותם הגברית ולגבורתם והסתיימו בניצחונם. במפגש בין אלכסנדר הגדול ומלכת האמזונות שוררים יחסי שוויון, הרמוניה, וכבוד הדדי. גם באגדות פרסיות דומות המפגש מתואר ברוח זו.[36] סיפור זה, כמו אגדות אחרות על אלכסנדר הגדול הגיע גם לתלמוד המתאר ביקור של אלכסנדר הגדול במחוז שכולו נשים, וכששקל להילחם בהן. אמרו לו הנשים: "אם תנצח אותנו יגידו "נשים הרג", ואם אנחנו ננצח יגידו "מלך שהרגוהו נשים".[37]
האמזונות בתרבות המערב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמזונות נוכחות בכתבים שונים בימי הביניים המעידים שהסיפורים עליהן היו נפוצים והאמונה בממשותן לא פחתה. לסיפורי הקדמונים נוספו גרסאות שונות ועלילות חדשות המעצימות אותן וממקמות את ממלכת האמזונות בקצווי תבל יחד עם עמים מוזרים ויצורים כמו קנטאורים, גמדים וענקים. דימוי האמזונות בימי הביניים נע בין תיאורן כאכזריות ומסוכנות לעולם התרבות הנוצרי, לבין התפעלות מיכולתן להיות נשים השוות לגברים בלחימה ומקיימות ממלכה עצמאית.
ג'ורדאנס (Jordanes) בספרו על תולדות הגותים (551 בקירוב) מקשר אותם לאמזונות. על פיו הגותים, שמוצאם ממגוג, ישבו בסקיתיה, ליד ים אזוב, בין הדנייפר והדון. כאשר יצאו למסע מלחמה נשותיהן שנשארו מאחור הקימו צבא משלהן ויצאו למסעות כיבושים באסיה, כבשו את ארמניה ואסיה הקטנה ונפגשו עם גברים פעם בשנה כדי להתרבות.
.jpg)
מספר כתבים קישרו את האמזונות עם העמים הפראיים היושבים ליד הים הכספי ששערי אלכסנדר מונעים מהם להתפרץ ולכבוש את העולם הנוצרי. בין העמים האלה מנו את גוג ומגוג ואת עשרת השבטים האבודים, המכונים גם היהודים האדומים. מלכת האמזונות היא העומדת בראשם, או אולי היא השומרת עליהם לבל יעברו את המחסום. אך באחרית הימים הם עלולים להצטרף לצבאותיו של האנטיכריסט ולהביא להרס הנצרות.[38]
רומן אלכסנדר, שזכה לתפוצה נרחבת מאוד ותורגם לשפות רבות, תיאר את מפגש אלכסנדר עם האמזונות ומפליג בתיאור כוחן הפיזי, יופיין, ועוצמתן הצבאית. חליפת מכתבים בין אלכסנדר לאמזונות מתאפיינת בכבוד הדדי, כשהאמזונות מזהירות את אלכסנדר שלא כדאי לו להילחם בהן מאחר שאם ינצח אותן - לא יביא לו הדבר תהילה, כי ניצח נשים ואם ינוצח, יזכר לו כחרפה שנוצח על ידי נשים. בגרסה צרפתית של הרומן המפגש בין אלכסנדר ומלכת האמזונות מתואר כמפגש בין אביר ובין גבירה במונחים הלקוחים מן התרבות החצרונית של ימי הביניים באירופה.[39] ממלכת האמזונות מתוארת בגרסאות של הרומן כשוכנת על מעין חצי אי, שנהר סוער ובלתי עביר מגן עליה. זוהי ממלכת נשים, כשגברים מארץ שכנה יכולים לבוא בה רק לזמן קצוב למטרות רבייה.[40]
בספר מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל מהמאה ה-14[41] מתוארת אמזוניה, ארץ של נשים לוחמות בלבד. בעבר היו בה מלך וגברים שנשאו נשים. אך כאשר המלך והגברים יצאו למלחמה ולא שבו ממנה, קמו המלכה והנשים האלמנות והרגו את כל הגברים הנותרים. מאז אין הן מוכנות לסבול שהות של גברים בממלכתן, אלא לימים ספורים לצורכי התרבות. שירות זה מספקים גברים החיים בארץ השכנה. את התינוקות הזכרים הן מוסרות לגברים לאחר שנגמלו או הורגות אותם. את הנשים הן מגדלות להיות לוחמות ובהתבגרן הן חורכות את השד הימני שלהן כדי שלא יפריע להן בקרב. בראש המדינה עומדת מלכה הנבחרת בזכות שליטתה בנשק. האמזונות הן לוחמות מעולות ונבונות, ואף משכירות את עצמן לשירות של מלכים שכנים תמורת כסף וזהב. גם במכתבו של הכומר יוחנן Prester John נזכרת ארץ האמזונות כאחת הארצות הנמצאות תחת שלטונו של המלך הנוצרי האגדי, ומכאן שהן נוצריות. בראשן עומדות שלש מלכות, ובשעת מלחמה כל אחת מהן יכולה לגייס מאה לוחמות שהן אמיצות כמו הגברים. בממלכת האמזונות אין גברים. הם יכולים לשהות בה רק תשעה ימים, להנות את עצמם, ולעבר את הנשים. אחר כך עליהם לעזוב, אחרת יומתו.[42]
הסיפורים על ממלכת אמזונות זכו לתפוצה נרחבת לאחר המצאת הדפוס, ושולבו באפוסים על אבירים ובסיפורי המסעות של מגלי הארצות. באפוס Orlando furioso (אורלנדו המטורף) מתקופת הרנסאנס, שתורגם לשפות רבות, מסופר על אי של נשים עצמאית שבראשן מלכה. הן אמנם אינן נקראות אמזונות - אך בתיאור החוקים והנוהגים באותה ממלכת נשים ניכרת השפעה ברורה של הסיפורים על האמזונות. בממלכה אין מקום לגברים, אלא למטרות רבייה, וכל הגברים שאינם ממלאים את משימת ההולדה נרצחים. מבין הבנים הזכרים היילודים נבחרים בודדים לחיות כמרביעים, והאחרים או נרצחים או מוחלפים בנקבות. הנשים באפוס הן חזקות, עצמאיות, שולטות בגורלן ושולטות בגברים. הן מיניות מאוד, ונהנות מקיום יחסי המין עם הגברים. באפוס אבירי אחר Las sergas de Esplandián, שזכה לתפוצה בראשית המאה ה-16, מסופר על אי בשם קליפורניה, שבו קיימת ממלכת נשים שחורות לוחמות. הן מצטרפות למלחמת המוסלמים בקונסטנטינופול, ולאחר תבוסתן מקבלות עליהן את הנצרות.
האמונה כי ממלכת אמזונות קיימת במציאות התחזקה בעידן התגליות. המגלים והכובשים הראשונים של אמריקה כמו קולומבוס ודייגו ולאסקס דה קואיאר, שיצאו בעיקר למצוא זהב ואוצרות, קיוו לגלות גם את ממלכת האמזונות. תקוות אלו נעזרו בשמועות על נשים לוחמות בקרב הילידים ועל שבטים של נשים עצמאיות, בדומה לאמזונות.[43] במשלחתו של קולומבוס שמעו על אי בשם Mantinino שחיות בו נשים עצמאיות הנזקקות לגברים רק לצורכי ריבוי. יומנו של Gaspar de Carvajal שליווה את פרנסיסקו דה אורייאנה במסעו לאורך נהר אמזונאס (1541), מתאר מפגש אלים עם נשים לוחמות ושמועות על ממלכה עשירה בעומק הג'ונגל. דעה מקובלת, השנויה במחלוקת בקרב החוקרים, מייחסת את השם "אמזונאס" שניתן לנהר למפגשים אלה.
תאורים אלו חיזקו את האמונה שבארץ החדשה מסתתרת ממלכת האמזונות.[44] בין ההרפתקנים והמגלים שיצאו לחפש את הזהב באל דורדו היה גם סיר וולטר ראלי, שבספר מסעותיו סיפר איך הגיע קרוב לשבט של נשים שמוצאן הוא מהאמזונות של אסיה הקטנה, ליד נהר התרמודון. הן אכזריות וצמאות דם, אך במשך חודש אחד בשנה הן ומלכתן מבלות עם המלכים והגברים מהמדינות השכנות "בריקודים, שתייה ויין" ויש להן גם שפע של זהב ואבנים יקרות.[45]
חוקרים מעריכים שהסיפורים על ממלכת האמזונות נועדו לחזק את הידיעות על העושר האגדי שיש בעולם החדש ובזכותם להבטיח את תמיכת המלכים במסעות לשם. בתיאורי האמזונות בולט האספקט המיני שלהן, אף יותר מכישוריהן כלוחמות. אנתרופולוגיות טוענות שהם מבטאים פנטזיה גברית על קיומן של נשים עצמאיות ושוחרות מין.[46]
העניין הגובר בתרבות יוון הקדומה מאז תקופת הרנסאנס הביא לנוכחות הרבה של סיפורי המיתולוגיה היוונית באומנויות באירופה. כך האמזונות הן נושא חוזר בציורים רבים גם באמנות הבארוק והרוקוקו, בעיקר בציורים של קרבות בין אמזונות ובין יוונים, כשהאמזונות המתוארות בהם לבושות בבגדי התקופה או עירומות. נושא פופולרי אחר היה המפגש בין אלכסנדר הגדול ובין מלכת האמזונות. דמויות האמזונות בציורים אלה הן נשיות מאוד, שוות כח לגברים אך גם כמנצחות וגם כמובסות, הן אינן נראות מסוכנות או דמוניות.
במחזהו של שיקספיר "חלום ליל קיץ" היפוליטה, מלכת האמזונות מאורסת לתזאוס דוכס אתונה. שקספיר מתבסס על "חיי תזאוס" של פלוטרכוס, לפיו היפוליטה הביאה לסיום מלחמה ממושכת בין האתונאים והאמזונות בחתימת הסכם שלום ובנישואי היפוליטה ותזאוס.
האמנויות המשיכו לעסוק באמזונות גם במאה ה-19 בהשפעת זרם הרומנטיקה. היינריך פון קלייסט כתב מחזה בשם "פנתיסליאה" על פגישתם של פנתיסליאה ואכילס. במחזה התחלפו התפקידים ופנתיסליאה היא שרוצחת את אכילס, לאחר שלקח אותה בשבי.[47]
בשם אמזונות כונו קבוצות של נשים לוחמות או שאומנו ללחימה. ב-1787הקים הגנרל גריגורי פוטיומקין פלוגה של נשים שצורפו לבטליון היווני שהשתתף במלחמת רוסיה כנגד האימפריה העות'מאנית ובכיבוש חצי האי קרים. הנשים שהיו בנות משפחה של החיילים היווניים, נקראו "פלוגת האמזונות", בהשראת הקשר בין האמזונות הקדומות לערבות דרום רוסיה. הן אומנו ללחימה אך בעצם שימשו כאטרקציה בקבלת הפנים שערך פוטיומקין לקיסרית יקתרינה השנייה ולשגרירים הזרים והתלוו לקיסרית בסיורה.[48]
במאה ה-20 הופנתה תשומת לב לתופעה של נשים לוחמת במיתוסים באסיה ובאפריקה, וגם במציאות ההיסטורית. בממלכת דהומיי (כיום בנין) שבאפריקה השתתפו נשים בצבא הממלכה מאז המאה ה-18 ובעקבות הצלחתן כלוחמות הוקמה בצבא יחידה סדירה של נשים. לוחמות אלה כונו על ידי משקיפים מערביים בשם "האמזונות של דהומי"[49]
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז אמצע המאה ה-20 מופיעה ממלכת האמזונות בסיפורי הרפתקאות ופנטזיה בסדרות קומיקס[50] וטלוויזיה ובקולנוע. העלילות, המבוססות על סיפורי המיתולוגיה היוונית, מתרחשות ביקום דמיוני או נשזרות בתקופות של היסטוריה ריאלית. האמזונות מופיעות בסרטים כמו: "טרזן והאמזונות" (1945) אהבות הרקולס (1960) ),(1970) Battle of the Amazons
דמותה של גיבורת העל, וונדר וומן הופיעה לראשונה בסדרת קומיקס ב-1941. וונדר וומן שהיא דיאנה, נסיכת האמזונות ושגרירתן בעולם, עוצבה כבעלת יכולות על-אנושיות שניתנו לה על ידי האלים האולימפיים, על מנת להביא שלום, אהבה ואחווה לעולם שסוע. הסדרה זכתה להצלחה עצומה והיא נדפסת כמעט ברציפות. היא עובדה לסדרת טלוויזיה, למשחק מחשב, לסרט קולנוע בכיכובה של גל גדות (2017) ולסרט ההמשך "וונדר וומן 1984". דמותה של וונדר וומן מדורגת במקום החמישי ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים לפי אתר IGN, וכן במקום ה-20 ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים.
אמזונות ופמיניזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאבק על זכות הבחירה לנשים באנגליה הקימו בארגון הסופרגיסטיות The Women's Social and Political Union (WSPU) ב-1913 את ה-Bodyguard, קבוצת הגנה סודית שהתאמנה בלחימה בסגנון הג'יו-ג'יסו כדי להגן על הנשים המפגינות כנגד אלימות השוטרים. הקבוצה זכתה בעיתונות התקופה לכינוי "אמזונות".[51]
באוקראינה נוסדה ב-2002 קבוצת נשים בשם "אסגרדה", הרואות את עצמן כצאצאיות של האמזונות הקדומות שחיו בעבר בערבות אוקראינה. הן התאמנו בשיטת לחימה מותאמת להן כנשים לצורכי הגנה ואף על פי שלא הגדירו את עצמן כפמיניסטיות הן ראו בהתארגנות ובפיתוח כח נשי חלק מהמאבק לשיפור מעמד האשה.[52]
קבוצות בתנועה הפמיניסטית המגדירות עצמן כ-"Amazon Feminism" הן חלק מהגל הרביעי של הפמיניזם. הן דוגלות בהעצמה פיזית של נשים כחלק מהמאבק להשגת שוויון מגדרי. הפמיניזם האמזוני טוען לשוויון פיזי בין גברים לנשים כניגוד לסטריאוטיפים המגדריים המייחסים לנשים חולשה פיזית והתנהגות פסיבית. קבוצות אלה כופרות בשיוך מאפיינים ואינטרסים רק למגדר הנשי או רק למגדר הגברי. הן רואות בהשתתפות של נשים במקצועות אתלטיים של הפעלת כח ובאמנויות לחימה ובשילוב נשים כלוחמות בצבא, כלוחמות אש, או אסטרונאוטיות, ביטוי לכח הנשי וחלק ממאבק הנשים לשיווי זכויות מלא בחברה. בקבוצות אלה מקובלת גיבורת הקומיקס והקולנוע "וונדר וומן" כמודל וכגיבורת תרבות שמעצימה נשים לראות את עצמן לא כקרבן של חברה הנשלטת על ידי גברים, אלא כחזקות ומשוחררות מתלות פיזית ופסיכולוגית בגברים.[53]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמזונות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אמזונות, דף שער בספרייה הלאומית- אמזונות, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ JOSINE H. BLOK, The Early Amazons: Moderb and Ancient Perspectives on a Persistent Myth, E. J. Brill, 1995, עמ' 22-23
- ^ 1 2 Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press, 2014, עמ' 22
- ^ JOSINE H. BLOK, The Early Amazons: Modern and Ancient Perspectives on a Persistent Myth, E.J. Brill, 1995, עמ' 24
- ^ תרגום: שאול טשרניחובסקי, איליאדה/הומרוס פרק שלישי 185, באתר פרויקט בן יהודה
- ^ תרגום: שאול טשרניחובסקי, איליאדה/הומרוס, באתר פרויקט בן יהודה, פרק רביעי 178 - 190
- ^ [http://mcllibrary.org/Hesiod/aethiop.htm Hesiod, the Homeric Hymns and Homerica THE AETHIOPIS (fragments)]
- ^ JOSINE H. BLOK, The Early Amazons: Modern and Ancient Perspectives on a Persistent Myth, E. J. Brill, 1995, עמ' 148
- ^ הרודוטוס : היסטוריות, פרק רביעי 9 - 10, גירסה שונה מאוד של סיפור הרקולס והחגורה. בעלת החגורה אינה נקראת אמזונה והיא יצור היברידי של אשה ונחש
- ^ JOSINE H. BLOK, The Early Amazons: Modern and Ancient Perspectives on a Persistent Myth, E. J. Brill, 1995, עמ' 154
- ^ Marguerite Rigoglioso, VIRGIN MOTHER GODDESSES OF ANTIQUITY, Palgrave® and Macmillan®, 2009, עמ' 95
- ^ [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus Plutarch, Theseus 26.1 Bernadotte Perrin, Ed.], Perseus Digiyal Library
- ^ E. J. Brill 1995, The Early Amazons: Modern and Ancient Perspectives on a Persistent Myth, E. J. Brill, 1995, עמ' 198
- ^ ARGONAUTICA BOOK 2 [911], The world Wisdio in the palm of your Hand
- ^ THE AMAZONS IN GREEK LEGEND, The World Wisdom
- ^ Pausanias, Description of Greece, Classical Texts Library
- ^ HYGINUS, FABULAE 223 - 225, TOPOS TEXTS
- ^ CALLIMACHUS, HYMN TO ARTEMIS, ToposText
- ^ 11.5.1 Strabo, Geography
- ^ הירודוטס תרגום אלכסנדר שור, כיתבי הירודוטוס, ירושלים: ראובן מס, תרצ"ה, עמ' 258
- ^ Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press, 2014, עמ'322
- ^ DIODORUS SICULUS book III 52-53 LIBRARY OF HISTORY
- ^ הירודוטוס בתרגום אלכסנדר שור, כתבי הירודוטוס, ירושלים: ראובן מס, תרצ"ה, עמ' 257
- ^ Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press 2014, 2014, עמ' 85-86
- ^ Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press, 2014, עמ' 97
- ^ [perseus.tufts.edu/hopper/text? Strab. 11.5.1 Strabo, Geography]
- ^ על מטבע מהעיר מירנה באילוס Aiolis Myrina מוטבעת דמות המלכה האמזונה מירנה. מצד אחד צדודית של הפרופיל בכתר מלכות, מהצד השני דמות נשית בבגד ארוך מחזיקה קרן שפע והגה.
- ^ CoinArchives.com Search Results : Myrina, CoinArchives.com: Numismatic and Market Research
- ^ FLORENCE MARY BENNETT., KELIGIOUS CULTS ASSOCIATED WITH THE AMAZONS, COLUMBIA UNIVERSITY PRESS, 1912, עמ' 2
- ^ הירודוטוס בתרגום אלכסנדר שור, כתבי הירודוטוס, כרך iv, ירושלים: ראובן מס, תרצ"ה, עמ' 257 - 259
- ^ Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press, 2014, עמ' 18 - 22
- ^ Amanda Foreman, The Amazon Women: Is There Any Truth Behind the Myth?, 2014
- ^ The Travels of Sir John Mandeville, פרק 16
- ^ Page duBois, CENTAURS AND AMAZONS Women and the Pre-History of the Great Chain of Being, The University of Michigan Press, 1982
- ^ Page duBois, CENTAURS AND AMAZONS Women and the Pre-History of the Great Chain of Being, ANN ARBOR The University of Michigan Press, 1991
- ^ J. Chimène Bateman, Amazonian Knots: Gender, Genre, and Ariosto's Women Warriors, 2007
- ^ Adrienne Mayor, The Amazons Lives ad Legends of Warrior Women Across the Ancient World, Princeton University Press 2014, 2014, עמ' 333
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, לב, א'
- ^ James Luberda, [https://www.academia.edu/9997006/ The Amazons and the Antichrist: On the Development of a Variety of Christian Eschatology], 1999
- ^ ,Donald Maddox ,editors:, Sara Sturm-Maddox, Take the World by Prose: Modes of Possession in the Roman d'Alexandre", Medieval French Alexander,, State University of New York Press, 2002, עמ' 149
- ^ Alexander Romance ("Pseudo-Callisthenes"), academia.edu, Book 3 19–26
- ^ [/https://abkhazworld.com/aw/Pdf/The_Travels_of_Sir_John_Mandeville.pdf#page=103 The Travels of Sir John Mandeville, Dover publications, Mineola, New York] (עמ' 103-104)
- ^ Editors: Reinhold Meyer, Wolfand Haase, European Images of the Americas and the Classical Tradition, Walter De Gruyter Berlin New YOrk, 1994, עמ' 292
- ^ Ester Pink, The Amazons of the Americas: between myth and reality
- ^ Gaspar de Carvajal, “Carvajal’s account” in J.T.Medina, The discovery of the Amazon according to the account of Friar Gaspar de Carvajal and other documents, (New York: American Geographical Society, 1934). 16.
- ^ Sir Walter Raleigh (1554-1618): The Discovery of Guiana, 1595, Modern History Sourcebook:
- ^ Ester Pink, The Amazons of the Americas: between myth and reality
- ^ Penthesilea by Heinrich von Kleist Book Cover
- ^ Selekou, Olympia (2007). "Balaklava battalion". Encyclopaedia of the Hellenic World, Black Sea. Foundation of the Hellenic World
- ^ Sir Burton, Richard Francis (1893). "A mission to Gelele, King of Dahome : with notices of the so-called "Amazons" the grand customs, the human sacrifices, the present state of the slave trade and the negro's place in nature". Archive. Retrieved February 6,
- ^ Tony Wolf , Joao Vieira, Suffrajitsu: The Collected Edition (Suffrajitsu: Mrs. Pankhurst's Amazons), Jet Cuty Comics
- ^ [http:wwwhttp://suffrajitsu.com/the-suffragette-amazons-in-history The suffragette Amazons in history], Suffragette Blog, 2013
- ^ Ukraine’s Asgarda martial arts program recasts Amazon warrior women, The World, 2013
- ^ J.A. Fisher, Amazon Feminism: Erasing Biology as a Barrier to Equality, Being Feminist: The Official Blog, 2013
