סרמטים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| (הוכחד) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| מזרח אירופה, מרכז אסיה | |
| שפות | |
| סקיתית, שפות איראניות מזרחיות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| סקיתים |
הסרמטים היו עם נוודי מקורב לסקיתים שמוצאו ככל הנראה במרכז אסיה. בין המאות ה-5 לפנה"ס ועד המאה ה-4 לספירה התקיים העם באזורי הערבה הנרחבים צפונית לים הכספי ולים השחור (דרום רוסיה האירופית ואוקראינה של היום) ועד לבלקנים המזרחיים. הסרמטים דיברו סקיתית – שפה ממשפחת השפות המזרח איראניות.
במאה ה-6 לפנה"ס החלו את הגירתם מערבה ועד למאה ה-2 לפנה"ס השתלטו על שטחי הסקיתים והכפיפו אותם למרותם. הסרמטים סגדו לאל השמש לו נהגו להקריב את סוסיהם ונודעו גם בקיומן של נשים לוחמות בצבאם, נשים שככל הנראה שימשו השראה לאגדת האמזונות. ממצא זה מתבסס על קברי נשים חמושות שנמצאו בדרום אוקראינה וברוסיה. לפי הארכאולוג דייוויד אנתוני כ-20% מקברי הלוחמים הסקיתיים-סרמטיים שנמצאו באזור הדון והוולגה התחתית הכילו נשים לבושות בבגדי קרב זהים לאלו שלבשו הלוחמים.
סביב המאה ה-1 לספירה החלו הסרמטים בפשיטות על האימפריה הרומית כשהם משתפים פעולה עם שבטים גרמאניים. במאה ה-3 החלה להיחלש אחיזתם בשטחי הערבה בשל מאבק עם שבטים גותים. בעקבות הפלישה ההונית מהמזרח במאה ה-4 לספירה נדחקו הסרמטים כמו הגרמאנים מערבה, כשהם מתיישבים בשטחי האימפריה הרומית המערבית הנחלשת ונטמעים תוך זמן קצר באוכלוסייה המקומית.
עם מקורב לסרמטים, האלאנים, שרד באזור מבודד בצפון קווקז, קבוצה אתנית זו קיימת היום באותו אזור ומתקראת בשם "אוסטים". הסרמטים נטמעו בסופו של דבר באוכלוסייה הפרוטו-סלבית של מזרח אירופה והפסיקו להתקיים כקבוצה אתנית מופרדת. מרבית המידע על הסרמטים מגיע ממקורות יוניים ורומיים. במקורות אלה מתוארים הסרמטים כבעלי מראה נורדי, שיער ארוך, בלונדיני או אדמוני והם בעלי זקנים. לפי טקיטוס הסרמטים נהגו ללבוש גלימות ארוכות משתפלות בסגנון פרסי.
במאה ה-4, בעקבות ניצחונם של הרומאים על השבטים הגותיים שהתמרדו כנגד הסרמטים, גייס קונסטנטינוס רבים מהם לצבאו. ההונים שפלשו במאות ה-4 וה-5 לספירה השתלטו בהדרגה על שטחיהם של הסרמטים שנדחקו מערבה ונטמעו באוכלוסייה המקומית. במאה ה-6 לספירה כבר לא מוזכרים הסרמטים בתיעוד ההיסטורי.
לפי אגדה סרמטית מסוימת הגיבור מלך בשם בטראדז מצווה על אציליו להשליך את חרבו הקסומה לתוך האגם. סיפור זהה לסיפורו הידוע של המלך ארתור המצווה על סר בדיבר להשליך את החרב הקסומה אקסקליבר לתוך האגם. החוקרים סקוט ליטלטון ואן תומאס מביאים ראיות היסטוריות לקיומה של מושבה סרמטית מהמאה ה-2 לפנה"ס בברמטנקאום שבאנגליה (באזור לנקשייר) דבר המצביע על קשר אפשרי בין שני הסיפורים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרמטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
