לדלג לתוכן

H-I

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה, למשך 40: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו.
בחלוף 40, ניתן להסירה.
הערך נמצא בשלבי עבודה, למשך 40: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו.
בחלוף 40, ניתן להסירה.
H-I
איור H-I
איור H-I
ייעוד שיגור לוויינים
יצרן מיצובישי תעשיות כבדות
ארץ ייצור יפןיפן יפן
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור מרכז החלל טנגשימה, מרכז שיגורים "אוסקי"
שיגורים 9
הצלחות 9
שיגור ראשון 12 באוגוסט 1986
שיגור אחרון 11 בפברואר 1992
יכולת
מטען ל־LEO 3,200 ק"ג
מטען ל־GTO 1,100 ק"ג
מידע נוסף
גובה 42 מטר
קוטר 2.44 מטר
משקל 142,260 ק"ג
שלבים 4
Castor 2
מספר מאיצים 6-9
סוג מנוע מנוע דלק מוצק
דחף 258.9 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 262 שניות
זמן בעירה 37 שניות
דלק HTPB
שלב ראשון Thor-ELT
מספר מנועים 1
סוג מנוע MB-3-3
דחף 866.7 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 290 שניות
זמן בעירה 270 שניות
דלק LH2 / LOX
שלב שני
מספר מנועים 1
סוג מנוע LE-5
דחף 102.9 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 450 שניות
זמן בעירה 370 שניות
דלק LH2 / LOX
שלב שלישי (אופציה)
מספר מנועים 1
סוג מנוע UM-129A
דחף 77.4 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 291 שניות
זמן בעירה 68 שניות
דלק דלק מוצק

H-I היה משגר רב־שלבי שפותח על ידי מיצובישי תעשיות כבדות (MHI) תוך ניצול טכנולוגיה אמריקאית בחלק מהשלבים.

המשגר החליף את המשגרים מדגם N-II והוחלף בהמשך על ידי משגרים מסדרה H-II. השיגורים החלו בשנת 1986 והסתיימו בשנת 1992. כול 9 שיגורים הסתיימו בהצלחה. כול השיגורים בוצעו ממרכז החלל טנגשימה ממתם שיגורים "אוסקי".

כשלב ראשון של המשגר נוצל מנוע של סדרת משגרים תור שפותח עבור משגרים מדגם דלתא 1000. הוא היה מיוצר ביפן תחת רישיון ייצור. בשלב השני הותקן מנוע מפיתוח יפנית. להגדלת יכולת נוצלו מאיצים מתוצרת אמריקאית וחלק מהשיגורים בוצוע תוך התקנת השלב השלישי מתוצרת ניסן.

למשגר הייתה יכולת להביא מטען של 3,200 ק"ו למסלול לווייני נמוך.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא H-I בוויקישיתוף