לדלג לתוכן

ואנגארד (משגר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואנגארד
משגר הוואנגארד
משגר הוואנגארד
ייעוד משגר לוויינים
יצרן חברת גלן ל. מרטין
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
עלות שיגור 5.66 מיליון $ (1985)
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור LC-18A (נמל החלל קייפ קנוורל)
שיגורים 11
הצלחות 3
כישלונות 8
שיגור ראשון 23 באוקטובר 1957
שיגור אחרון 18 בספטמבר 1959
מטענים ידועים ואנגארד 1
יכולת
מטען ל־LEO 9 ק"ג
מידע נוסף
גובה 23 מטרים
קוטר 1.14 מטרים
משקל 10,050 ק"ג
שלבים 3
שלב ראשון ואנגארד
מספר מנועים 1
סוג מנוע X-405
דחף 134.792 קילו ניוטון
מתקף סגולי בריק - 270 שניות
בגובה פני הים - 248 שניות
זמן בעירה 145 שניות
דלק RP-1/חמצן נוזלי
שלב שני דלתא A
מספר מנועים 1
סוג מנוע AJ-10-118
דחף 33.8 קילו ניוטון
מתקף סגולי 271 שניות (בריק)
זמן בעירה 115 שניות
דלק UDMH/חומצה חנקתית
שלב שלישי ונגארד 3
מספר מנועים 1
סוג מנוע GCRC
דחף 11.562 קילו ניוטון
מתקף סגולי בריק - 230 שניות
בגובה פני הים - 210 שניות
זמן בעירה 31 שניות
דלק מוצק

משגר הוואנגארדאנגלית: Vanguard) הוא משגר שהיה אמור להיות המשגר הראשון של ארצות הברית, אך בעקבות משבר הספוטניק שנגרם כתוצאה מכישלונו של משגר הוואנגארד להביא את הלוויין ואנגארד TV-3 למסלול, הוחלט להשתמש לשיגור הלוויין אקספלורר 1 במשגר ג'ונו 1. דבר שהפך את שיגור הלוויין ואנגארד 1 לשיגור המוצלח השני של לוויין למסלול בתולדות ארצות הברית.

משגר הוואנגארד שימש לשיגור לוויינים בין השנים 1957 עד 1959 כחלק מפרויקט ואנגארד. שלשה מתוך אחד עשר השיגורים היו מוצלחים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואנגארד בוויקישיתוף