שיקגו בלאקהוקס
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| יונייטד סנטר | |||||
| (19,717 מושבים) | |||||
 שיקגו, אילינוי, ארצות הברית | |||||
| מדינה |
ארצות הברית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1926 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מערבית | ||||
| בית | מרכזי | ||||
| היסטוריה |
שיקגו בלאק הוקס (1926–1986) שיקגו בלאקהוקס (1986–ההווה) | ||||
| בעלים |
דני וירץ | ||||
| מנכ"ל |
 קייל דייוידסון | ||||
| מאמן |
 אנדרש סרנסן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ) | |||||
| http://blackhawks.nhl.com | |||||
  | |||||
שיקגו בלאקהוקס (באנגלית: Chicago Blackhawks) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית משיקגו, אילינוי, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המרכזי שבחטיבה המערבית. מכונה בקיצור "ההוקס" (The Hawks).
הקבוצה נוסדה ב-1926, והיא אחת מהקבוצות המכונות שש המקוריות (The Original Six), שש הקבוצות הקבועות שהרכיבו את הליגה בין 1942 ו-1967 והיוו את הבסיס ל-NHL המודרנית.
הבלאקהוקס זכו ב-6 גביעי סטנלי, האחרון שבהם ב-2015.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1926–1942: שנים ראשונות והצלחות ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיקגו בלאקהוקס נוסדה ב-1926 והצטרפה ל-NHL כקבוצת התרחבות בעונת 1926/27 יחד עם דטרויט קוגרס (כיום דטרויט רד וינגס) וניו יורק ריינג'רס. הקבוצה נקראה על שם יחידת חיל הרגלים בה שירת מייסד הקבוצה, פרדריק מקלפלין, במלחמת העולם הראשונה – "יחידת הנץ השחור", על שם הצ'יף "נץ שחור" משבט הסאוק, ראש שבט אינדיאני שלחם לצד הבריטים במלחמת 1812 והיה דמות ידועה בהיסטוריה של אילינוי. ואכן, שם הקבוצה השתרש כ"בלאק הוקס", בשתי מילים, כולל על ידי אנשי הקבוצה עצמם, אף על פי שכפי שהתברר מאוחר יותר היא נרשמה ל-NHL תחת השם "בלאקהוקס" במילה אחת.
כמו קבוצות ההתרחבות האחרות, התבססו הבלאק הוקס בתחילת דרכם על שחקנים משתי ליגות מתחרות ל-NHL שנסגרו באותה עונה. מקלפלין שאף לקדם שחקנים אמריקאים, שהיו אז נדירים למדי בליגה שהייתה כמעט כולה נחלת שחקנים קנדים, ואכן בזמנים מסוימים הבלאק הוקס הציגו סגלים שנשלטו על ידי שחקנים אמריקאים.
משחק הבכורה של ההוקס ב-NHL היה ב-17 בנובמבר 1926 מול טורונטו סנט-פטריקס (כיום טורונטו מייפל ליפס) והסתיים בניצחון 4:1, אולם העונה כולה הסתיימה בלא הצלחה מיוחדת וכך שתי העונות שאחריה.
רק ב-1930/31 הצליחו הבלאק הוקס לעלות לצמרת הליגה ולעלות לסדרת גמר גביע סטנלי, שם נוצחו על ידי מונטריאול קנדיאנס. ב-1933/34, אחרי ניצחון על הקנדיאנס בסיבוב הראשון בפלייאוף ועל מונטריאול מארונס בשני, ניצחו הבלאק הוקס את דטרויט רד וינגס בסדרת הגמר וזכו בפעם הראשונה בגביע סטנלי. כוכב הקבוצה באותן שנים היה הקפטן שלה, השוער צ'רלי גרדינר.
ב-1937/38 עלו הבלאק הוקס לפלייאוף בקושי רב, עם 14 ניצחונות ו-25 הפסדים בעונה הרגילה. בפלייאוף הפתיעו הבלאק הוקס את ניו יורק אמריקנס, ובסדרת הגמר ניצחו את טורונטו מייפל ליפס וזכו בפעם השנייה בגביע סטנלי. עד היום הבלאק הוקס של 1938 היא הקבוצה שזכתה בגביע סטנלי עם המאזן הגרוע ביותר בעונה הרגילה.
1942–1967: עידן "שש המקוריות"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1944/45 חזרו הבלאק הוקס לגמר גביע סטנלי, ושוב נוצחו על ידי מונטריאול קנדיאנס. במהלך אותה עונה מת המייסד והבעלים, פרדריק מקלפלין, ומעזבונו קנה את הקבוצה ביל טובין, שהיה נשיא הקבוצה וגם מאמנה בשתי עונות בשנות ה-30. אולם טובין היה למעשה כיסוי לבעלות בפועל של ג'יימס נוריס, הבעלים של דטרויט רד וינגס. נוריס היה הבעלים של "שיקגו סטיידיום", המגרש הביתי של ההוקס, מאז 1936.
הבעלות הצולבת של נוריס גרמה בעיות קשות לבלאק הוקס, כאשר מרבית עסקאות השחקנים בין שני המועדונים היו למעשה עסקאות לחיזוקם של הרד וינגס על חשבון ההוקס. הקבוצה נחלשה מאוד, ובין 1945 ו-1958 הגיעה לפלייאוף רק פעמיים. בתווך מת ג'יימס נוריס ב-1952, ובמקומו נכנסו לבעלות בנו, ג'יימס נוריס הבן, וארתור וירץ שהיה גם הוא מעורב ברד וינגס. עם זאת, מדיניותם של וירץ ונוריס הבן כלפי הקבוצה הייתה שונה משל נוריס האב, והם שמו להם למטרה לשקם את הקבוצה.
עבודתם נשאה פרי במחצית השנייה של שנות ה-50, כאשר בזה אחר זה הגיעו אל הקבוצה שחקנים צעירים שהיוו את שלד הכוכבים שלה בשנות ה-60. בעונת 1955/56 הגיע המגן פייר פילוט, ולאחריו הגיעו שני כוכבי ההתקפה הנחשבים לשניים מגדולי שחקני הקבוצה בכל הזמנים – בובי האל שהגיע בעונת 1957/58 וסטן מיקיטה שהגיע עונה אחת אחריו. הם הצטרפו לכוכבים וותיקים שהגיעו מקבוצות אחרות בליגה, השוער גלן הול והחלוץ טד לינדסי.
עם הסגל המשודרג הפכו ההוקס לכוח בליגה. אחרי שני כישלונות בפלייאוף מול מונטריאול קנדיאנס ב-1959 ו-1960 הגיעה עונת 1960/61. ההוקס הדיחו בחצי גמר הפלייאוף את הקנדיאנס וניצחו בסדרת הגמר את דטרויט רד וינגס, כדי לזכות בגביע סטנלי לאחר הפסקה של 23 שנה. זו הייתה הפעם היחידה בעידן "שש המקוריות" שבגביע סטנלי זכתה קבוצה אחרת מאשר מונטריאול, טורונטו, או דטרויט.
עוד פעמיים הגיעה הקבוצה באותו עשור לסדרת הגמר, ובשתי הפעמים נוצחה. ב-1961/62 לא הצליחה להגן על תוארה מול טורונטו, וב-1964/65 – בסיוע רכש מוצלח נוסף, החלוץ פיל אספוזיטו שהובא מקבוצה מליגה משנית – עלתה שוב לגמר, ונוצחה על ידי מונטריאול. ב-1966/67, העונה האחרונה של עידן "שש המקוריות", סיימו ההוקס עם המאזן הטוב בליגה בעונה הרגילה, אך נוצחו על ידי טורונטו בחצי גמר הפלייאוף.
1967–2009: בצורת ארוכה ותחילת שינוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 הייתה תקופה של סוף עידן ושינויים תכופים בקבוצה, שנאלצה להסתגל במהירות למציאות משתנה. בשל התרחבות הליגה וקיומו של דראפט התרחבות, נאלצו ההוקס לוותר על השוער המצטיין גלן הול שעבר לקבוצה החדשה סנט לואיס בלוז. עוד באותה עונה עשו ההוקס עסקה עם בוסטון ברואינס, במסגרתה עברו לברואינס החלוצים פיל אספוזיטו, קן הודג' ופרד סטנספילד. העסקה התבררה כטעות גדולה, כאשר שלושתם הצטיינו בבוסטון במשך שנים ארוכות, העלו אותה לצמרת לאורך כל אותו עשור, וזכו במדיה בשני גביעי סטנלי, בעוד ההוקס דשדשו. באותה עונה החמיצו ההוקס את הפלייאוף, בפעם האחרונה עד עונת 1997/98. עונה לאחר מכן עזב את הקבוצה גם פייר פילוט, שעבר לטורונטו.
הישועה באה ממקום לא צפוי. עם התרחבות ה-NHL לקראת עונת 1967/68 פוצלה הליגה לראשונה לשני בתים – בית מזרחי, שהכיל את שש הקבוצות הוותיקות של הליגה, ובית מערבי שהכיל את הקבוצות החדשות. מטבע הדברים הבית המערבי היה חלש בהרבה מהבית המזרחי בשנים הראשונות, והעלייה ממנו לפלייאוף הייתה קלה הרבה יותר. בעונת 1970/71 שינתה ה-NHL את הרכב הבתים, כאשר בעקבות התרחבות נוספת צורפו שתי הקבוצות החדשות בליגה, ונקובר קנאקס ובאפלו סייברס, לבית המזרחי, בעוד הבלאק הוקס עברו למערב. החיים בבית המערבי, החלש יותר, היו קלים בהרבה. ההוקס זכו בקלות במאזן הטוב ביותר במערב ועברו דרך הפלייאוף עד לגמר גביע סטנלי, כאשר בהרכבם ממשיכים לככב סטן מיקיטה ובובי האל, כשלצידם דניס האל (אחיו הצעיר של בובי) והשוער הצעיר טוני אספוזיטו (אחיו הצעיר של פיל). בהגנה כיכב הוותיק פט סטייפלטון ולצידו ביל ווייט שהגיע מלוס אנג'לס קינגס. בסדרת הגמר נוצחו ההוקס שוב על ידי מונטריאול קנדיאנס.
בקיץ 1972 ספגה הקבוצה מכה קשה. ליגת ה-WHA, ליגה שקמה על מנת להתחרות ב-NHL, הצליחה לפתות את כוכב הקבוצה בובי האל, שעזב ברעש גדול עבור חוזה ענק בויניפג ג'טס. גם בלי האל שלטו ההוקס בבית המערבי והגיעו לגמר גביע סטנלי בעונת 1972/73, ושוב נוצחו על ידי מונטריאול. בתום אותה עונה עזב גם פט סטייפלטון ל-WHA.
בהמשך העשור המשיכו ההוקס לעלות באופן קבוע לפלייאוף, אם כי לא הגיעו בו רחוק. ב-1975/76 רכשו מבוסטון את המגן האגדי בובי אור, אולם אור היה כבר מעבר לשיאו, סבל מפציעות חוזרות ונשנות ופרש ממשחק ב-1979. שנה אחריו, אחרי 22 עונות בקבוצה, פרש ממשחק גם סטן מיקיטה.
בשנות ה-80 ה-NHL הפכה לליגה קשה הרבה יותר עבור ההוקס. סגירתה של ה-WHA גרמה להתרחבות נוספת של הליגה ב-4 קבוצות שנפלטו מה-WHA, וכעת הייתה להוקס תחרות קשה גם במערב. ההוקס עלו ב-1981/82 לגמר החטיבתי, שם נוצחו על ידי ונקובר קנאקס. גם ב-1982/83 וב-1984/85 הגיעו ההוקס עד הגמר החטיבתי, ובשתי הפעמים נוצחו על ידי אחת הקבוצות המוכשרות בתולדות ה-NHL – אדמונטון אוילרס על שלל כוכביה, ובראשם וויין גרצקי. כוכב הקבוצה באותם ימים היה החלוץ הצעיר דניס סבארד.
ב-1986 עבר מישהו במשרדי ההוקס על מסמכי הרישום הישנים של הקבוצה ל-NHL, וגילה במקרה שהקבוצה נרשמה לליגה 60 שנה קודם לכן בשם "בלאקהוקס", במילה אחת. הקבוצה החליטה להיקרא מעתה והלאה בשמה הרשמי על פי המסמכים, וכך היה.
בהמשך העשור המשיכו הבלאקהוקס להגיע באופן קבוע לפלייאוף, אולם רק ב-1988/89 הצליחו להגיע שוב אל הגמר החטיבתי. הפעם עמדה קלגרי פליימס בדרכם לסדרת גמר גביע סטנלי. גם ב-1989/90 המשיך הגמר החטיבתי לרדוף את הקבוצה, כאשר שוב נוצחו שם על ידי אדמונטון אוילרס של מרק מסיה. באותה עונה מונה השוער הסובייטי האגדי ולדיסלב טרטיאק למאמן השוערים של הקבוצה, ומי שזכה להתאמן אצלו היה השוער הצעיר אד בלפור. כוכבים אחרים באותה תקופה היו החלוץ הצעיר ג'רמי רוניק והמגן כריס צ'ליוס.
עם הסגל החדש המשיכו הבלאקהוקס להרשים. ב-1990/91 סיימו את העונה הרגילה במאזן הטוב בליגה, אולם בסיבוב הראשון בפלייאוף הופתעו על ידי מינסוטה נורת'סטארס. ב-1991/92 הצליחו ההוקס לאחר סדרת כישלונות לעבור את משוכת הגמר החטיבתי ולהגיע לסדרת גמר גביע סטנלי, לאחר 19 עונות של הפסקה. שם נתקלו ההוקס באלופה מהעונה הקודמת, פיטסבורג פינגווינס של מריו למיה. הפינגווינס ניצחו בסדרה בקלות 4:0 והגנו על תוארם, וגביע סטנלי המשיך לחמוק מההוקס זו העונה ה-31 ברציפות.
במשחק הרביעי באותה סדרת גמר גביע סטנלי הוציאו ההוקס מהשער את בלפור ובמקומו נכנס לשחק השוער המחליף, הצ'כי דומיניק האשק. האשק נבחר בדראפט על ידי ההוקס עוד ב-1983 כשהיה בן 16 בלבד, ולמעשה נבחר באותו דראפט בו נבחר מאמנו, ולדיסלב טרטיאק. אולם כמו טרטיאק, המלחמה הקרה מנעה ממנו הגעה ל-NHL, והוא הגיע להוקס רק עונה אחת קודם לכן. עד אותו משחק כמעט לא שיחק האשק בקבוצה, אולם במשחק הזה, אף על פי שההוקס נוצחו בו, הפגין יכולת גבוהה מאוד בדרך להפוך לאחד השוערים הגדולים בתולדות ה-NHL. למרות היכולת הזו, בעוד עסקה תמוהה, הועבר האשק באותו קיץ לבאפלו סייברס.
ב-1993/94 נוצחו ההוקס בסיבוב הראשון בפלייאוף על ידי טורונטו מייפל ליפס, ובסיום אותה סדרה נפרדו מאולמם המיתולוגי, "שיקגו סטיידיום". את עונת 1994/95 – עונה מקוצרת בשל סכסוך עבודה בין הבעלים לשחקנים שהוביל להשבתת מגן של בעלי הקבוצות – עברו ההוקס באולמם החדש, יונייטד סנטר.
בהמשך העשור, בסדרת עסקאות, ויתרו הבלאקהוקס על כוכביהם הגדולים – בלפור, רוניק וצ'ליוס. הקבוצה דשדשה, וב-1997/98 החמיצה את הפלייאוף לאחר 29 עונות רצופות – עונה אחת פחות משיא הליגות המקצועניות העיקריות בצפון אמריקה, המוחזק על ידי בוסטון ברואינס.
במרבית העשור הראשון של המאה ה-21 היו הבלאקהוקס אחת הקבוצות החלשות בליגה, כאשר פרט לעונת 2001/02 בה נוצחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף, לא עלו כלל לפלייאוף בין 2000 ו-2009.
עם זאת, ניכר שינוי בקבוצה לקראת סיום העשור. רוקי וירץ, בנו של ביל וירץ שהיה הבעלים והנשיא של הקבוצה במשך 41 שנה, ירש את אביו שנפטר ממחלה קשה ב-2007. הקבוצה עשתה צעדים משמעותיים לחיזוק: עם בחירת הדראפט הראשונה של 2007 בחרה הקבוצה את פטריק קיין, שהצטרף בעונת הרוקי שלו לג'ונתן טייבס שנבחר בדראפט עוד בשנה שלפני כן. שניהם התגלו כשחקני השנה הראשונה הטובים בליגה, והיו שניהם המועמדים הסופיים לגביע קאלדר – גביע הרוקי של העונה. קיין היה זה שזכה לבסוף. בקיץ 2008 פנתה הקבוצה לשוק השחקנים החופשיים, והחתימה על חוזה ל-4 שנים את השוער הצרפתי קריסטובל הואה, ואת המגן בריאן קמפבל על חוזה ל-8 שנים. התוצאות נראו לעין – הבלאקהוקס עלו לפלייאוף לראשונה מאז 2002 והגיעו עד גמר החטיבה המערבית, בו נוצחו על ידי דטרויט רד וינגס. גם הקהל הביע אמון בקבוצה, והיא הובילה את ה-NHL עם ממוצע של למעלה מ-22,000 צופים למשחק. במהלך אותה עונה שיחקה הקבוצה מול דטרויט ב"וינטר קלאסיק" של 1 בינואר, משחק ליגה של ראש השנה האזרחית שמתקיים תחת כיפת השמיים. המשחק שוחק בריגלי פילד, אצטדיון קבוצת הבייסבול שיקגו קאבס, ומשך למעלה מ-40,000 צופים.
2010–2013: הבצורת נשברת בשתי אליפויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת עונת 2009/10 עשתה הקבוצה את הרכש המשמעותי ביותר שלה, כאשר החלוץ הסלובקי מריאן הוסה הוחתם על חוזה ל-12 שנה, יחד עם החתמת הצעירים טייבס וקיין על חוזים ארוכי טווח. הבלאקהוקס סיימו את העונה הרגילה עם 52 ניצחונות לעומת 22 הפסדים ו-8 הפסדים בהארכה (המקנים נקודה בטבלה). בפלייאוף ניצחו ההוקס את נאשוויל פרדטורס ואת ונקובר קנאקס, ועלו לגמר החטיבה המערבית בו פגשו את הקבוצה עם המאזן הטוב במערב, סן חוזה שארקס. ההוקס הביסו את השארקס 4:0 כדי לעלות לסדרת הגמר על גביע סטנלי. בסדרת הגמר ניצחו ההוקס ב-6 משחקים את פילדלפיה פליירס וזכו בגביע סטנלי, ובכך סיימו בצורת ארוכה של 49 שנים.
בעונת 2010/11 לא הצליחה הקבוצה לשחזר את הצלחות העונה הקודמת. הבלאקהוקס השתחלו ברגע האחרון למקום השמיני והאחרון לפלייאוף מהחטיבה המערבית, לאחר מאבק קשה שנמשך עד למשחק האחרון של העונה הרגילה. בפלייאוף הצליחה לחזור מפיגור של 3:0 בסדרת הסיבוב הראשון מול הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה, ונקובר קנאקס, עם שלושה ניצחונות רצופים, אולם במשחק השביעי נכנעה הקבוצה לאחר הארכה והודחה. גם בעונת 2011/12 הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הפעם על ידי פיניקס קויוטיס.
את עונת 2012/13, שנפתחה באיחור עקב השבתת מגן במסגרת סכסוך עבודה בין הליגה ושחקניה, פתחה הקבוצה בסערה. במשך 24 המשחקים הראשונים של העונה – מחצית מהעונה המקוצרת – לא נוצחו הבלאקהוקס במהלך הזמן החוקי, כאשר מתוכם השיגו 21 ניצחונות ו-3 הפסדים בהארכה שמעניקים נקודה בטבלה. בכך שברו באופן בולט את שיא ה-NHL שעמד על 17 משחקים מפתיחת העונה ללא הפסד בזמן החוקי.
הפתיחה המצוינת אפשרה לבלאקהוקס לתפוס את המקום הראשון בליגה בסיום העונה הרגילה ולזכות בגביע הנשיאים.
גם בפלייאוף המשיכה הקבוצה להפגין את יכולתה. הבלאקהוקס הדיחו בקלות את מינסוטה ויילד בחמישה משחקים, גברה בסדרה מלאה של שבעה משחקים על דטרויט רד וינגס, ובגמר החטיבתי הדיחו בחמישה משחקים את האלופה היוצאת, לוס אנג'לס קינגס, ועלו לסדרת הגמר על גביע סטנלי.
סדרת הגמר הפגישה את הבלאקהוקס עם בוסטון ברואינס, שהפגינה במהלך העונה יכולת הגנתית משובחת. בסדרה שהוגדרה על ידי רבים כאחת מסדרות הגמר הטובות בתולדות הליגה ניצחו הבלאקהוקס בשישה משחקים וזכו בגביע סטנלי, כאשר במשחק השישי שנעל את הסדרה הפכו פיגור לניצחון בשני שערים בתוך 17 שניות ב-2 הדקות האחרונות של המשחק.
2013–2017: השושלת הראשונה של המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שמירה של שלד הכוכבים שהביא לה את שתי האליפויות, קיוו הבלאקהוקס להיות הקבוצה הראשונה במאה ה-21 שמגינה על תואר האליפות שלה. למרות עונה מרשימה, תקוותם של הבלאקהוקס נכזבה עם הפסד דרמטי בשבעה משחקים בגמר החטיבה המערבית ללוס אנג'לס קינגס. כוכב ההגנה דנקן קית' נבחר למגן העונה בליגה וזכה בגביע נוריס.
עונה מרשימה נוספת עם אותו שלד כוכבים הובילה את הבלאקהוקס לריצת פלייאוף נוספת עם סוף שמח יותר בעונת 2014/15. אחרי שהדיחו את נאשוויל פרדטורס בשישה משחקים והביסו את מינסוטה ויילד בארבעה ניצחונות ללא הפסד, הצליחו הבלאקהוקס להפוך פיגור 2:3 בגמר החטיבתי מול אנהיים דאקס, המדורגת ראשונה בחטיבה, ולאחר ניצחונות בשני המשחקים האחרונים בסדרה עלו שוב לגמר גביע סטנלי.
בסדרת הגמר הראו הבלאקהוקס עליונות ברורה על יריבתם, טמפה ביי לייטנינג, ניצחו בסדרה בחמישה משחקים וזכו בגביע סטנלי בפעם השלישית ב-6 שנים. במונחי ה-NHL של המאה ה-21, בה אף קבוצה לא זכתה בשתי אליפויות רצופות עד אז, ההישג הפך את הבלאקהוקס בעיני רבים לשושלת הראשונה של ה-NHL במאה ה-21. דנקן קית', שזכה עונה קודם לכן בתואר מגן העונה בליגה, זכה הפעם בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף.
עם זאת, למרות החזרתו לקבוצה של החלוץ אנדרו לד שזכה איתה באליפות ב-2010, שוב לא הצליחו הבלאקהוקס להגן על תוארם עונה לאחר מכן, כשנוצחו בסיבוב הראשון בפלייאוף.
עונה רגילה מצוינת ב-2016/17 הביאה את הבלאקהוקס למקום הראשון בחטיבה המערבית, אך בפלייאוף הובסה הקבוצה במפתיע על ידי נאשוויל פרדטורס והודחה בלא שניצחה ולו משחק אחד.
2017–הווה: סוף עידן טייבס-קיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת 2017/18 סבלו הבלאקהוקס מסדרה של עסקאות כושלות שבין השאר שלחו מהקבוצה את המגן השוודי הוותיק ניקולאס היאלמרסון ואת החלוץ הרוסי המצטיין ארטמי פנארין, ומסדרת פציעות ומחלות שגרמו להיעדרותם של כוכב ההתקפה הסלובקי מריאן הוסה מהעונה כולה והשוער הראשון קורי קרופורד מחלק ניכר ממנה. הבלאקהוקס נחלשו ככל שהעונה התקדמה, והחמיצו את המקום בפלייאוף לראשונה מאז 2008. עונה אחת לאחר מכן, ללא הוסה שעזב את הקבוצה ועם קאם וורד כשוער ראשון במקום קורי קרופורד המועד לפציעות, כשלה הקבוצה שוב ולא הייתה גורם במאבק על עלייה לפלייאוף.
עונה חלשה נוספת, 2019/20, הסתיימה בטרם עת עקב מגפת הקורונה כשהבלאקהוקס מדורגים במקום ה-12 בחטיבה המערבית. למזלה של הקבוצה, נקבע לפלייאוף סיבוב מוקדם עקב המצב שנוצר, והבלאקהוקס שיחקו בו מול המדורגת 5 אדמונטון אוילרס והפתיעו אותה. בסיבוב הראשון הובסו הבלאקהוקס על ידי וגאס גולדן נייטס. היכולת החלשה נמשכה בשתי העונות לאחר מכן, והבלאקהוקס היו רחוקים מעלייה לפלייאוף.
עם תום עונת 2022/23, שהסתיימה אף היא בכישלון ורחוק ממאבק הפלייאוף, פורקה סופית השושלת שהביאה לבלאקהוקס את ההצלחות בעשור הקודם. פטריק קיין הועבר עוד במהלך העונה לניו יורק ריינג'רס, ובסיום העונה סיים גם הקפטן ג'ונתן טייבס את דרכו בקבוצה.
בדראפט של קיץ 2023 בחרו הבלאקהוקס את קונור בדארד, חלוץ שכבר הצטיין במדי הנבחרות הצעירות של קנדה והוביל אותן לתארים. בדארד לא אכזב וזכה בסיום עונת 2023/24 בגביע קאלדר כרוקי העונה בליגה, אך למרות זאת הבלאקהוקס לא הצליחו להיחלץ מתחתית הליגה ורשמו עונה מאכזבת נוספת.
לוגו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלוגו המקורי של הקבוצה עוצב בשחור-לבן על ידי איירין קאסל, רקדנית ידועה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ואשתו של מייסד הקבוצה פרדריק מקלפלין. ראש האינדיאני נשאר לוגו הקבוצה עד היום, תוך שינויים הדרגתיים. הלוגו בצורתו הנוכחית אומץ לראשונה ב-1964.
במהלך המאה ה-21 נשמעו מספר קריאות לקבוצה להחליף את הלוגו, בשל חוסר תקינות פוליטית.
יריבויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבלאקהוקס יריבות בת עשרות שנים עם דטרויט רד וינגס, יריבות שהתעצמה לאורך השנים בהן היו שתי הקבוצות חברות בבית המרכזי בחטיבה המערבית. גם המעבר של הרד וינגס לחטיבה המזרחית בארגון מחדש שנעשה בליגה ב-2014 לא הקהה את היריבות.
יריבות חריפה נוספת היא עם סנט לואיס בלוז. שתי הקבוצות חברות יחד בבית המרכזי מאז 1970. זו היריבות הקשה ביותר ב-NHL מבחינת כמות הקטטות המתפתחות במשחקים בין הקבוצות.
סגל שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שיקגו בלאקהוקס
שיקגו בלאקהוקס, ברשת החברתית פייסבוק
שיקגו בלאקהוקס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שיקגו בלאקהוקס, ברשת החברתית אינסטגרם
שיקגו בלאקהוקס, סרטונים בערוץ היוטיוב- שיקגו בלאקהוקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
