ניו ג'רזי דווילס
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| פרודנשל סנטר | |||||
| (17,625 מושבים) | |||||
 ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית | |||||
| מדינה |
ארצות הברית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1974 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מזרחית | ||||
| בית | מטרופוליטני | ||||
| היסטוריה |
קנזס סיטי סקאוטס (1974–1976) קולורדו רוקיז (1976 - 1982) ניו ג'רזי דווילס (1982 - ההווה) | ||||
| בעלים |
ג'ושוע האריסדייוויד בליצר | ||||
| מנכ"ל |
טום פיצג'רלד | ||||
| מאמן |
 שלדון קיף | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||||
| http://devils.nhl.com | |||||
  | |||||
ניו ג'רזי דווילס (באנגלית: New Jersey Devils) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המטרופוליטני שבחטיבה המזרחית.
הקבוצה נוסדה בקנזס סיטי ב-1974 והצטרפה ל-NHL בעונת 1974/75 תחת השם קנזס סיטי סקאוטס, עברה ב-1976 לדנוור כקולורדו רוקיז, וב-1982 עברה לניו ג'רזי.
הדווילס זכו שלוש פעמים בגביע סטנלי, האחרונה שבהן ב-2003.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1974 - 1982: ימי קנזס סיטי ודנוור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנזס סיטי סקאוטס קמה ב-1974 כחלק מהתרחבות ב-NHL שכללה גם את וושינגטון קפיטלס. השם המקורי שנבחר לקבוצה היה "מוהוקס" - שם שנגזר מקיצור הדואר של מיזורי (MO) ומכינוי מקובל לקנזס (Jayhawkers), כדי לסמן את היותה של קנזס סיטי רבתי מפוצלת בין שתי המדינות. התנגדות של שיקגו בלאקהוקס, שטענה שהשם דומה מדי לשמה, הכריחה את המייסדים לחפש שם אחר. הם בחרו בשם "סקאוטס" על שם פסל הגשש (סקאוט), אחד האתרים המפורסמים בעיר. הפסל הופיע גם בלוגו הקבוצה. הקבוצה שיחקה את משחקיה הביתיים ב"קמפר ארנה", האולם שאירח גם את קבוצת ה-NBA קנזס סיטי קינגס.
הקבוצה לא הצליחה להכות שורשים בקנזס סיטי, הן מההיבט המקצועי והן מהיבט הקשר לקהילה. בשתי עונותיה בעיר סיימה הקבוצה עם מאזנים גרועים, כאשר בעונה השנייה - עונת 1975/76 - השיגו מאזן של 12 ניצחונות לעומת 56 הפסדים ו-12 תיקו. עד היום זהו המאזן הגרוע ביותר של הקבוצה, כולל התקופות בדנוור ובניו ג'רזי. ב-27 המשחקים האחרונים של העונה לא ניצחה הקבוצה ולו במשחק אחד.
עם תום העונה, כאשר התברר שלמשחקי הקבוצה נמכרו 2000 מנויים עונתיים בלבד לעונה הבאה, בחרו בעלי הקבוצה למכור אותה.
ה-NHL, שכבר תכננה התרחבות נוספת לדנוור ולסיאטל, ביטלה את תוכנית ההתרחבות כאשר הסקאוטס נמכרו לבסוף למשקיעים שהעבירו אותה לדנוור תחת השם "קולורדו רוקיז", על שם הרי הרוקי בהם ממוקמת דנוור.
הרוקיז שיחקו בדנוור שש עונות, כאשר האולם הביתי שלהם היה "מקניקולס ארנה" אותו חלקו עם קבוצת ה-ABA, ולאחר מכן ה-NBA, דנוור נאגטס.
בדנוור לא השתנה מצבה המקצועי של הקבוצה באופן ניכר. מתוך שש העונות היא עלתה לפלייאוף רק פעם אחת, בעונת 1977/78, וגם זאת למרות מאזן רע מאוד של 19 ניצחונות לעומת 40 הפסדים ו-21 תיקו. רק הבית החלש שבו שיחקה סייע לה לעלות לפלייאוף מהמקום השני בו. בפלייאוף נוצחו הרוקיז בסיבוב הראשון על ידי פילדלפיה פליירס. השחקנים הבולטים בשורותיהם באותה תקופה היו רנה רובר, שחקן וותיק שהיה קודם לכן כוכב גדול בבאפלו סייברס, והצעיר לני מקדונלד שהפך מאוחר יותר לכוכב על במדי קלגרי פליימס.
1982 - 1993: התבססות ועלייה לצמרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם המעבר לניו ג'רזי בקיץ 1982 נערך סקר אוהדים לבחירת שמה. האוהדים בחרו ברוב גדול את השם "דווילס" (Devils - "שדים"), על שמו של "השד מג'רזי", יצור מיתולוגי שחי כביכול ביערות שבדרום המדינה. הקבוצה התמקמה בעיר מזרח רד'רפורד, באולם "ברנדן בירן ארנה" שהיה מוכר יותר בשם האזור בו ניצב, "מדולנדס" (Meadowlands). ניצחון הבכורה שלהם הושג מול מי שתהפוך ליריבה הגדולה שלהם, ניו יורק ריינג'רס.
חמש העונות הראשונות בניו ג'רזי היו קשות מאוד לקבוצה, כשבכולן סיימה אחרונה בבית שלה. עם זאת, המאזנים של הקבוצה הלכו והשתפרו, והקבוצה בנתה את עצמה עם בחירות דראפט טובות ובראשן החלוצים פט ורביק וקירק מאלר.
לקראת עונת 1987/88 הפתיעו הדווילס כשמינו את לו למוריילו, מאמן מצליח בליגת המכללות NCAA, לנשיא ומנהל הקבוצה. למוריילו היה חסר ניסיון באימון או ניהול קבוצה מקצוענית. למרות זאת, למוריילו הצליח בבחירותיו כשבחר בדראפט את הכוכב הצעיר ברנדן שאנהן ומינה את המאמן ג'ים שנפלד במהלך העונה. העונה הפכה למוצלחת ביותר של הקבוצה עד אז, בניצוחם של ורביק (46 שערים) ומאלר (37 שערים). עם ניצחון במשחק האחרון של העונה הרגילה הצליחו הדווילס לעלות לפלייאוף בפעם השנייה בתולדותיהם, והראשונה מאז המעבר לניו ג'רזי, על חשבונה של היריבה הגדולה, הריינג'רס. לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה - כולל ימי קנזס סיטי ודנוור - היא סיימה את העונה הרגילה במאזן חיובי.
בפלייאוף הפתיעו הדווילס את ניו יורק איילנדרס וניצחו, לראשונה מאז היווסדם בקנזס סיטי, סדרת פלייאוף. הסדרה הבאה, מול וושינגטון קפיטלס, הסתיימה בניצחון בשבעה משחקים והדווילס עלו לגמר חטיבת "נסיך ויילס" (כיום החטיבה המזרחית).
בגמר החטיבתי נוצחו הדווילס על ידי בוסטון ברואינס בשבעה משחקים, כאשר אחרי המשחק השלישי נרשמה תקרית בה תקף המאמן שנפלד מילולית בצורה חריפה את השופט במשחק. השופט, שנפל אל הקרח, טען ששנפלד גם דחף אותו. הליגה השעתה את שנפלד מהמשחק הרביעי, והדווילס, בצעד חסר תקדים, פנו אל מחוץ לגופי המשמעת של הליגה וערערו לבית המשפט העליון של ניו ג'רזי, שהפך את ההחלטה. במחאה, החליטו שופטי המשחק הרביעי לא לשפוט בו, והמשחק שוחק לבסוף עם שופטים מחליפים שגויסו אד הוק. לאחר שהתקיים שימוע לקבוצה היא נקנסה, ושנפלד הושעה ממשחק אחר בהמשך הסדרה.
בעונת 1988/89 חזרה הקבוצה לסורה והחמיצה את העלייה לפלייאוף.
עונת 1989/90 הייתה משמעותית בעיקר לחלק ההגנתי של הקבוצה. נפילת מסך הברזל הביאה לקבוצה שלושה מהמגינים הטובים בעולם, מגיני נבחרת ברית המועצות - ויאצ'סלב פטיסוב, סרגיי סטריקוב ואלכסיי קסטונוב. הדווילס חזרו לפלייאוף, אך נוצחו בסיבוב הראשון על ידי וושינגטון קפיטלס. עונת 1990/91 הסתיימה בצורה דומה, עם הפסד בסיבוב הראשון לפיטסבורג פינגווינס אחרי שהדווילס שמטו יתרון 3:2 בסדרה.
לעונת 1991/92 התייצבו הדווילס ללא ברנדן שאנהן, אך עם רכש שהתגלה כמשמעותי הרבה יותר - סקוט סטיבנס, מגן שכיכב בשנות ה-80 בוושינגטון קפיטלס והגיע אחרי עונה אחת בסנט לואיס בלוז. לקראת סיום העונה צורף לסגל מגן נוסף, שחקן צעיר ועטור פרסים מליגות הצעירים של קנדה, סקוט נידרמאייר. אף על פי שההגנה המעובה הובילה את הדווילס למאזן טוב בעונה הרגילה, שוב הסתיים הפלייאוף באכזבה עם הפסד בשבעה משחקים בסיבוב הראשון, הפעם לניו יורק ריינג'רס. בעונת 1992/93 הדווילס ניסו את מזלם עם המאמן הרב ברוקס, שאימן את נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) והוביל אותה להישג הגדול בתולדותיה, ה"נס על הקרח". אולם כאשר שוב הודחו הדווילס בסיבוב הראשון, זו העונה הרביעית ברציפות, פוטר ברוקס ובמקומו הובא ממונטריאול קנדיאנס המאמן ז'ק למר.
1994 - 2003: שנים של הצלחה ותחילת עידן מרטן ברודר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 1993/94 העלו הדווילס לעמדת השוער הראשון את מרטן ברודר, שוער ששיחק בקבוצה-בת שלהם בליגה משנית והספיק לשחק עבורם בארבעה משחקים בעונת 1991/92 כששני השוערים שהיו אז בקבוצה נפצעו. עם עונת רוקי מצוינת של ברודר, עליה זכה בגביע קאלדר כרוקי השנה בליגה, עלו הדווילס לפלייאוף עם מאזן מצוין של 47 ניצחונות לעומת 25 הפסדים ו-12 תיקו. חלק נכבד בהצלחה היה לטקטיקה ההגנתית שהגה המאמן למר, טקטיקה שהתבססה על הצבת ארבעה משחקניו באזור הנייטרלי שבמרכז זירת הקרח כדי למנוע מהקבוצה היריבה לפתח התקפה עוד בתחילתה - טקטיקה שזכתה לכינוי "מלכודת האזור הנייטרלי".
בפלייאוף פגשו הדווילס בסיבוב הראשון את באפלו סייברס והשוער הכוכב שלה, דומיניק האשק, בסדרה שהפכה לעימות הגנתי בראשות שני השוערים. הסדרה נמשכה שבעה משחקים כאשר במשחק השישי מככבים שני השוערים במשחק שהוכרע בשער בודד בהארכה הרביעית לטובת הסייברס. הדווילס ניצחו במשחק השביעי ועלו לסיבוב השני. בסיבוב השני, מול בוסטון ברואינס, נקלעו הדווילס לפיגור משמעותי כשנוצחו בשני המשחקים הראשונים בבית, אולם בגיבו בארבעה ניצחונות רצופים כדי לעלות לגמר החטיבה המזרחית מול יריבתם המושבעת, ניו יורק ריינג'רס, סדרה שהפכה לאחת הגדולות בתולדות הליגה. לאחר שהדווילס ניצחו במשחק הראשון במדיסון סקוור גארדן בשתי הארכות, עבר יתרון הביתיות מצד לצד כאשר כל קבוצה ניצחה בשני משחקים, כך שלמשחק השישי ב"מדולנדס" הגיעו הדווילס עם אפשרות לעלות לראשונה בתולדותיהם לסדרת גמר גביע סטנלי. הם אכן הובילו 2:0 עם תום השליש השני, אלא ששלושער של קפטן הריינג'רס מרק מסיה כפה משחק שביעי ומכריע, שבו גילו הריינג'רס יתרון ברור. יכולת מצוינת של ברודר בשער כפתה על הריינג'רס שתי הארכות בטרם הצליחו להכניע אותו לנצח בסדרה, בדרך לזכייה המפורסמת בגביע שסיימה עבורם 54 שנות בצורת.
עונת 1994/95 הייתה עונה מקוצרת שהחלה רק בינואר עקב סכסוך עבודה בין הליגה לשחקניה. הדווילס שפתחו את העונה המקוצרת בצורה פושרת סיימו אותה חזק ועלו לפלייאוף, כאשר ברודר המשיך להציג יכולת גבוהה בשער, והקבוצה התבססה על שחקניה הוותיקים - החלוץ סטפן רישה בעונתו הרביעית ולידו ג'ון מקלין ששיחק בקבוצה עוד בשנותיה הראשונות בניו ג'רזי, וחלוץ וותיק נוסף, קלוד למיה. בהגנה המשיך לככב סקוט סטיבנס ולצידו סקוט נידרמאייר. עוד לפני הפלייאוף התחזקה הקבוצה גם בחלוץ הוותיק ניל ברוטן, מגיבורי ה"נס על הקרח" מ-1980.
בסיבוב הראשון הדיחו את בוסטון ברואינס בחמישה משחקים, כאשר המשחק החמישי היה המשחק הרשמי האחרון ב"בוסטון גארדן" המיתולוגי. בסיבוב השני נפלו הפיטסבורג פינגווינס במלכודת האזור הנייטרלי והדווילס עלו בפעם השנייה ברציפות לגמר החטיבה המזרחית. אף על פי שנוצחו פעמיים ב"מדולנדס" הצליחו הדווילס לנצח את פילדלפיה פליירס ולעלות לראשונה בתולדות הקבוצה לסדרת גמר גביע סטנלי.
בסדרת הגמר פגשו הדווילס את אלופת המערב, דטרויט רד וינגס. הרד וינגס נחשבו למועמדים הברורים לניצחון בסדרה, אולם ביצוע מושלם של "מלכודת האזור הנייטרלי" הותיר אותם ללא תשובה, והדווילס ניצחו בסדרה ניצחון מכריע וזכו בגביע סטנלי ראשון, כשהרד וינגס לא מנצחים ולו משחק אחד. קלוד למיה נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'.
עונת 1995/96 הייתה היפוך גמור של העונה הקודמת, כאשר במשחק האחרון של העונה הרגילה נוצחו הדווילס על ידי הקבוצה החלשה בליגה, אוטווה סנטורס, והחמיצו את העלייה לפלייאוף. זו הייתה הפעם הראשונה ב-26 עונות שהאלופה היוצאת לא עולה לפלייאוף.
בשלוש העונות הבאות הפגינו הדווילס רמה גבוהה בעונה הרגילה, אך הודחו בסיבוב הראשון או השני.
עונת 1999/2000 התנהלה בצורה מצוינת עבור הדווילס, אולם המנהל הוותיק למוריילו החליט בכל זאת על שינוי תוך כדי העונה ופיטר את המאמן רובי פרוטק ארבעה משחקים לסיום העונה הרגילה. במקומו מונה עוזרו, לארי רובינסון, שעליו הוטלה המשימה להוביל את הקבוצה בפלייאוף. בסגל המשיכו לככב ברודר, סטיבנס ונידרמאייר, לצידם של החלוצים הצ'כים פטריק אליאש ופטר סיקורה, הכוכב הרוסי הוותיק אלכסנדר מוגילני, ג'ייסון ארנוט, והצעירים בראיין רפאלסקי וסקוט גומז. גומז נבחר לרוקי העונה בליגה וזכה בגביע קאלדר.
עם רובינסון כמאמן התחילו הדווילס את הפלייאוף כשהביסו את פלורידה פנתרס בארבעה משחקים. בסיבוב השני הדיחו את טורונטו מייפל ליפס, כאשר באחד המשחקים "מלכודת האזור הנייטרלי" הגבילה את המייפל ליפס לשש מכות לשער הדווילס - הכי מעט במשחק כלשהו מאז 1967. בגמר החטיבתי, מול פילדלפיה פליירס, חזרו הדווילס מפיגור 3:1 בסדרה עם שלושה ניצחונות רצופים, כולל שניים בפילדלפיה, ועלו לסדרת גמר גביע סטנלי בפעם השנייה בתולדותיהם. במהלך הסדרה תיקל סטיבנס את כוכב הפליירס, אריק לינדרוס, וגרם לו לפציעה קשה שלמעשה סיימה את הקריירה שלו.
בסדרת הגמר פגשו הדווילס את אלופת העונה הקודמת, דאלאס סטארס. לאחר שהסטארס העבירו אליהם את יתרון הביתיות עם ניצחון ב"מדולנדס", ניצחו הדווילס פעמיים בדאלאס והציבו את עצמם עם יתרון 3:1 בסדרה ובמצב מצוין לזכות בגביע. המשחק החמישי הגיע לשלוש הארכות, ושער של מייק מודנו הביא לסטארס ניצחון במשחק והחזיר את הסדרה לדאלאס. גם שם התארך המשחק, אולם שער ניצחון של ג'ייסון ארנוט בהארכה השנייה הביא לדווילס גביע סטנלי שני.
הקבוצה המשיכה להתבסס על אליאש, סיקורה, ארנוט, סטיבנס, נידרמאייר וברודר, וסיימה את עונת 2000/01 שוב עם מאזן מצוין - 48 ניצחונות לעומת 19 הפסדים, 3 הפסדים בהארכה (המקנים נקודה בטבלה) ו-12 תיקו. בפלייאוף ניצחו הדווילס בקלות את קרוליינה הוריקנס, עברו בשישה משחקים את טורונטו מייפל ליפס, ובגמר החטיבה המזרחית הביסו את פיטסבורג פינגווינס כדי להגיע בפעם השנייה ברציפות לסדרת גמר גביע סטנלי.
בסדרת הגמר, מול קולורדו אוולאנש בגמר פיקנטי שהפגיש את נציגת דנוור עם הדווילס - שהיו בעברם הקבוצה של דנוור - הובילו הדווילס 3:2 בסדרה עם הזדמנות לגביע שני ברציפות המשחק השישי ב"מדולנדס". שני משחקים מצוינים של שוער האוולאנש, פטריק רואה, הגבילו את הדווילס לשער אחד בלבד בשני המשחקים הבאים, והאוולאנש ניצחו בסדרה בשבעה משחקים.
עונת 2001/02 הייתה עונה של זעזועים בסגל השחקנים, כאשר ג'ייסון ארנוט עזב ובמקומו הגיע ג'ו ניוונדייק. גם בגזרת האימון היו זעזועים, כאשר לארי רובינסון פוטר באמצע העונה, אולם הוחזר להיות עוזר מאמן במקומו של ג'ון קוניף שחלה בסרטן. הדווילס סיימו עוד עונה רגילה טובה, אולם נוצחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי קרוליינה הוריקנס.
הדווילס שיפרו את מאזנם בעונת 2002/03 ועלו לפלייאוף כמדורגים 2 בחטיבה המזרחית. בסיבוב הראשון הביסו הדווילס את בוסטון ברואינס בחמישה משחקים, כאשר בשניים מהם שמר ברודר על רשת נקייה. גם בסיבוב השני ניצחו הדווילס בחמישה משחקים, מול טמפה ביי לייטנינג.
המשך הדרך היה קשה יותר. הגמר החטיבתי מול אוטווה סנטורס נמשך לשבעה משחקים, כאשר ג'ף פריזן, שהגיע באותה עונה לדווילס בעסקה ששחררה מהקבוצה את פטר סיקורה, כבש את שער הניצחון סמוך לסיום המשחק השביעי, והעלה את הקבוצה לגמר גביע סטנלי בפעם השלישית בארבע עונות. גם סדרת הגמר, מול מייטי דאקס אוף אנהיים, נמשכה לשבעה משחקים. כל קבוצה ניצחה במשחקי הבית שלה, והדווילס, שלהם היה יתרון ביתיות, זכו בגביע בפעם השלישית. מרטן ברודר זכה, לראשונה בקריירה שלו, בגביע וזינה כשוער העונה ב-NHL.
2004 - 2013
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת 2003/04 המשיך מרטן ברודר להצטיין בשער וזכה בגביע וזינה בפעם השנייה ברציפות. סטיבנס נפגע במהלך העונה מזעזוע מוח כתוצאה מפגיעת דיסקית בראשו ולא שיחק בשארית העונה, והנהגת ההגנה נפלה על כתפיו של סקוט נידרמאייר, שהצליח בתפקידו וזכה בגביע נוריס כמגן העונה ב-NHL. למרות עונה רגילה טובה נוספת, הסתיים הפלייאוף בתבוסה בסיבוב הראשון מול פילדלפיה פליירס. במהלך העונה נרכשה הקבוצה על ידי ג'פרי ונדרביק, מנהל בכיר בליהמן בראדרס, שעזב את תפקידו בבנק ההשקעות כדי להתרכז בקבוצה. המטרה הראשונה של ונדרביק הייתה בניית אולם חדש לקבוצה בניוארק, אולם שתוכנן בתחילת העשור ושהליכי אישורו נתקלו בבעיות שונות.
אחרי העונה המבוטלת של 2004/05 חזר לארי רובינסון לעמדת המאמן בעונת 2005/06, אך לאחר פתיחה כושלת של העונה התפטר, והמנהל הוותיק לו למוריילו נטל על עצמו גם את תפקיד המאמן. הדווילס פתחו את העונה ללא פטריק אליאש, שנעדר לתקופה ארוכה בשל צהבת. הדווילס גם איבדו את מעוזי ההגנה שלהם - סקוט סטיבנס שפרש מפעילות בעקבות פציעתו בעונה הקודמת, וסקוט נידרמאייר שחוזהו הסתיים. למרות הזעזועים הרבים הצליחה הקבוצה תחת למוריילו להגיע לפלייאוף, שם הביסה בסיבוב הראשון את ניו יורק ריינג'רס, אולם נוצחה בסיבוב השני על ידי קרוליינה הוריקנס.
לקראת עונת 2006/07 הצליח ונדרביק במטרתו, והאולם החדש של הקבוצה החל להיבנות עבורה בניוארק. המאמן קלוד ז'וליאן הוביל אותה לעונה רגילה מצוינת ולאליפות הבית האטלנטי, בניצוחו של מרטן ברודר שזכה בפעם השלישית בגביע וזינה, אולם המנהל לו למוריילו פיטר בכל זאת את ז'וליאן שלושה משחקים לסיום העונה ואימן בעצמו את הקבוצה בשארית העונה. הדווילס עברו בסיבוב הראשון את טמפה ביי לייטנינג, אולם כשלה מול אוטווה סנטורס בסיבוב השני. המשחק האחרון בסדרה היה גם המשחק האחרון של הקבוצה ב"מדולנדס" (או בשמו אז, קונטיננטל איירליינס ארנה).
משום שהעבודה על פרודנשל סנטר, אולמם החדש, טרם הושלמה עם פתיחת עונת 2007/08, פתחו הדווילס את העונה עם מסע משחקי חוץ ארוך. שניים מכוכביה הצעירים של הקבוצה, סקוט גומז ובראיין רפאלסקי, עזבו אותה לפני תחילת העונה. הדווילס החתימו במקומם את החלוץ הליטאי דייניוס זוברוס מבאפלו סייברס והמגן הצ'כי קרל רצ'ונק שהגיע מהריינג'רס. הכוכב המוביל של הקבוצה היה שוב השוער ברודר, שזכה בגביע וזינה בפעם הרביעית בחמש עונות. הדווילס עלו לפלייאוף, אולם הובסו בחמישה משחקים על ידי ניו יורק ריינג'רס.
עונת 2008/09 עמדה בסימן שיא הניצחונות בכל הזמנים לשוער, שיא שמרטן ברודר היה קרוב לשבור אותו, אולם בתחילת העונה קרע ברודר שריר בזרועו ונאלץ לנוח ארבעה חודשים. לדווילס לקח זמן להתרגל למצב החדש והם פתחו את העונה בצורה חלשה, אולם עונת פריצה של זק פריזה עם 45 שערים, והצטיינות של שחקנים שחזרו לקבוצה כברנדן שאנהן ובראיין רולסטון, עזרו לדווילס לצלוח את התקופה הקשה. כשחזר ברודר לשער הוא ייצב מיד את הגנת הקבוצה וסיים שני משחקים רצופים עם רשת נקייה. ב-17 במרץ הדווילס אירחו את שיקגו בלאקהוקס בניוארק וניצחו אותם 6:2, כאשר מרטן ברודר משיג את ניצחונו ה-552 ומגיע לשיא המיוחל, השוער עם הכי הרבה ניצחונות NHL בכל הזמנים, כשהוא עובר את פטריק רואה. באותו משחק מסר פטריק אליאש אסיסט שהביא אותו ל-702 נקודות והפך אותו למבקיע הגדול ביותר בתולדות הקבוצה. הדווילס נוצחו שוב בסיבוב הראשון בפלייאוף, על ידי קרוליינה הוריקנס בשבעה משחקים. אחד מההפסדים שלהם הוכרע בשער של ההוריקנס 2 עשיריות שנייה לסיום.
לקראת עונת 2009/10 קיבלו הדווילס חיזוק משמעותי כאשר איליה קובלצ'וק הגיע מאטלנטה ת'ראשרס. ז'ק למר חזר לעמדת המאמן, והדווילס זכו באליפות הבית האטלנטי - אולם שוב נוצחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף, על ידי פילדלפיה פליירס.
ז'ק למר הודיע על פרישתו מאימון, ולקראת עונת 2010/11 מונה שחקן העבר של הקבוצה, ג'ון מקלין, למאמן. איליה קובלצ'וק הוחתם על חוזה עתק ל-17 שנה - החוזה הארוך ביותר אי פעם ב-NHL, אולם החוזה עבר על תקנות תקרת השכר של הליגה ועלה לקבוצה ביוקר. החוזה נפסל והוחלף בחוזה אחר לטווח של 15 שנה, והקבוצה נקנסה ב-3 מיליון דולר ובוויתור על בחירות דראפט עתידיות.
פתיחה רעה מאוד של העונה הביאה לפיטוריו של מקלין והחזרתו של למר מפרישתו לעמדת המאמן. הקבוצה ויתרה במהלך העונה על הקפטן ג'יימי לנגנברונר ועל ג'ייסון ארנוט הוותיק, העלתה בצורה משמעותית את רמתה ורשמה רצף של ניצחונות שקירב אותה למקום בפלייאוף, אולם לבסוף לא הספיקו הביצועים הטובים בחלק השני של העונה, והקבוצה החמיצה את הפלייאוף לראשונה מאז 1996. עם סיום העונה הודיע המאמן ז'ק למר שוב על פרישתו מאימון.
את עונת 2011/12 סיימו הדווילס עם מאזן מצוין של 102 נקודות, בהנהגתו של החלוץ המרכזי טראוויס זייג'ק, אולם חוזקו של הבית האטלנטי גרם לכך שהמאזן הספיק למקום רביעי בלבד בבית, ובסך הכל מקום שישי בחטיבה המזרחית. עקב כך התמודדו הדווילס מול המדורגת שלישית, פלורידה פנתרס, ללא יתרון ביתיות. ניצחונות דרמטיים בהארכות במשחקים השישי והשביעי הביאו לדווילס ניצחון ועלייה לסיבוב השני, וגם בו הפתיעו קבוצה שנחשבה לחזקה מהם - פילדלפיה פליירס. איליה קובלצ'וק התגלה כחלוץ המוביל של הקבוצה בפלייאוף.
בגמר החטיבתי, אליו הגיעו הדווילס לראשונה מאז 2003, פגשה הקבוצה את יריבתה המושבעת, ניו יורק ריינג'רס, שסיימה את העונה הרגילה כמדורגת ראשונה בחטיבה המזרחית. לאחר שנקלעו לפיגור 2:1 בסדרה, ניצחו הדווילס שלושה משחקים רצופים ועלו לסדרת הגמר על גביע סטנלי. מכיוון שיריבתם מהחטיבה המערבית הייתה לוס אנג'לס קינגס, שסיימה את העונה עם מאזן נמוך משלהם, זכו הדווילס לראשונה בפלייאוף לשחק סדרה ביתרון ביתיות.
יתרון הביתיות לא סייע לדווילס, שנקלעו לפיגור 3:0 בסדרה בטרם נוצחו בה בשישה משחקים. לאחר סיום העונה עזב הקפטן זאק פאריזה למינסוטה ויילד.
2013 - ההווה: כישלונות וסוף עידן ברודר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדווילס היו בעמדה לחזור לפלייאוף בעונת 2012/13, אולם סיום רע של העונה המקוצרת שכלל רצף הפסדים הוציא אותם אל מחוץ לפלייאוף. בסיום העונה ביצעו הדווילס מסע רכש כשבראשו החתמה של החלוץ הצ'כי הוותיק יארומיר יאגר, אך נחלו אכזבה קשה כאשר איליה קובלצ'וק בחר לעזוב את הקבוצה ואת ה-NHL לטובת ה-KHL, והאכזבה התעצמה כאשר הדווילס החמיצו את הפלייאוף גם בעונת 2013/14. עם סיום אותה עונה תם עידן בקבוצה, כאשר היא בחרה שלא לחדש את חוזהו של השוער הוותיק מרטן ברודר, שאיבד את מעמדו כשוער הראשון של הקבוצה באותה עונה.
רצף הכשלונות בהגעה לפלייאוף נמשך בעונת 2014/15, תחת הנהגת צוות אימון צעיר שכלל את כוכב העבר של הקבוצה, סקוט סטיבנס, וכוכב עבר נוסף, אדם אוטס. החלפתם לא סייעה לקבוצה שהחמיצה את הפלייאוף גם בעונות הבאות. רק ב-2017/18 חזרה הקבוצה בקושי לפלייאוף, והודחה בסיבוב הראשון. הקבוצה המשיכה בביצועיה החלשים למרות הגעתם של שני חלוצים צעירים שנבחרו במקום הראשון בדראפט - השווייצרי ניקו הישייר (2017) והאמריקאי היהודי ג'ק יוז (2019), שהפך ליהודי הראשון אי פעם שנבחר במקום הראשון בדראפט. המגן לוק יוז, אחיו של ג'ק, הצטרף גם הוא לקבוצה לאחר שנבחר רביעי בדראפט 2021.
בעונת 2022/23 שבה הקבוצה לפלייאוף לאחר עונה רגילה מצוינת עם 52 ניצחונות ו-112 נקודות בטבלה, ואף ניצחה בסיבוב הראשון לראשונה מאז 2012 מול יריבתה המושבעת ניו יורק ריינג'רס בטרם הודחה בסיבוב השני - אך בעונת 2023/24 שבה לסור וסיימה בתחתית הבית המטרופוליטני.
יריבויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היריבות הגדולה ביותר של הדווילס מאז המעבר לניו ג'רזי היא עם ניו יורק ריינג'רס, המכונה "יריבות נהר ההדסון" על שם הנהר המפריד בין ניו ג'רזי למנהטן, ביתם של הריינג'רס. הן האולם הישן של הדווילס במזרח רד'רפורד והן האולם הנוכחי בניוארק קרובים גאוגרפית לנהר.
עם השנים, בעקבות מפגשי פלייאוף רבים בין הקבוצות, התפתחה יריבות גם עם פילדלפיה פליירס.
מסורת אוהדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האולם הישן של הדווילס, שנודע בשמו הלא רשמי ה"מדולנדס", היה אחד האולמות העוינים ביותר לשחקן שנחשב לטוב בכל הזמנים, וויין גרצקי. מקור העוינות הוא משחק בין הדווילס לאדמונטון אוילרס, קבוצתו של גרצקי, בעונת 1984, העונה השנייה של הקבוצה בניו ג'רזי. האוילרס הביסו את הדווילס 13:4, וגרצקי כינה אחרי המשחק את הדווילס "בושה לליגה" ו"קבוצת מיקי מאוס". אף על פי שגרצקי התנצל על דבריו, הוא התקבל בקריאות בוז בכל פעם שבא למשחק ב"מדולנדס", כאשר חלק מהאוהדים לובשים כובעי מיקי מאוס כמחאה.
סגל שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-21 באוקטובר 2024
|
|
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזכור בולט של ה"דווילז" מופיע בפרק 23 בעונה ה-6, הפרק "הצובע את פניו" (The Face Painter) של הסדרה סיינפלד. אחת מדמויות המשנה בסדרה, דייוויד פאדי (המגולם על ידי השחקן פטריק וורברטון (Patrick Warburton)), צובע את פניו בצבעי הקבוצה, ומראה השד שלו ("דוויל") גורם לכומר דרום-אמריקני פחד מוות, הוא אומר בבעתה: "ראיתי את השטן!..." ובעקבות כך נופל למשכב. חברתו של פאדי באותו הזמן, איליין בניס (ג'וליה לואי-דרייפוס), באה לבקר את הכומר במיטת חוליו, ובאור השמש החודר אל החדר, היא נראית לכומר כמו ה"מדונה" (מרים, אם ישו) - מראה שגורם לכומר למלמל בספרדית: "אני מוכן למות עכשיו".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ניו ג'רזי דווילס- ניו ג'רזי דווילס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניו ג'רזי דווילס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
