קניצ'י פוקוי

קניצ'י פוקוי
福井謙
לידה	4 באוקטובר 1918; Heijō, יפן
פטירה	9 בינואר 1998 (בגיל 79); קיוטו, יפן
ענף מדעי	כימיה
מקום מגורים	קיוטו, יפן
מקום לימודים	אוניברסיטת קיוטו
מוסדות	אוניברסיטת קיוטו; Kyoto Institute of Technology ;
תלמידי דוקטורט	Kōichi Yamashita
פרסים והוקרה	חבר זר של החברה המלכותית (29 ביוני 1989); מדליית שרדינגר (1987); פרס ההצטיינות בתרבות (1981); מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה; מסדר התרבות (1981); פרס נובל לכימיה (1981) ;

פרופסור קניצ'י פוקוי (ביפנית: 福井謙; ‏4 באוקטובר 1918 – 9 בינואר 1998) היה כימאי יפני,^[1] והמדען האסייתי הראשון שזכה בפרס נובל לכימיה.

פוקוי זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1981 בשותפות עם רואלד הופמן, בעקבות המחקר העצמאי שלהם בנושא המנגנונים של תגובות כימיות. עבודתו עטורת הפרסים התמקדה בתפקידם של מסלולים גבוליים בתגובות כימיות, ובפרט בכך שמולקולות חולקות אלקטרונים רופפים, שנמצאים במסלולי האורביטלים הקיצוניים ביותר (המסלול המולקולרי המאוכלס הגבוה ביותר (HOMO) והמסלול המולקולרי הלא מאוכלס הנמוך ביותר (LUMO)).^[2]^[3]^[4]^[5]^[6]^[7]^[8]

קורות חייו

פוקוי נולד בנארה, יפן, והיה הבכור מתוך שלושת הבנים של ריוקיצ'י פוקוי, איש עסקי חוץ, וצ'י פוקוי. בין השנים 1938 ו-1941, מחקרו של פוקוי היה מופנה לכיוון תורת הקוונטים ומשוואתו המפורסמת של ארווין שרדינגר. פוקוי האמין שפריצת דרך במדע נוטה להתרחש בעקבות חיבור לא צפוי של תחומים שונים.

בריאיון בעיתון "האינטליגנט הכימאי", קניצ'י מספר על דרכו אל לימודי הכימיה, שהחלה בבית ספרו היסודי.

"בחירתי בתחום הכימיה שלי לא קלה להסביר, שכן הכימיה מעולם לא הייתה המקצוע האהוב עלי בחטיבת הביניים ובשנות התיכון. למעשה, העובדה שאבי המכובד היה גאון בכימיה לכדה את לבי בהיסוס. ההתרחשות המכריעה ביותר בקריירה החינוכית שלי באה כשאבי ביקש את עצתו של פרופסור ג'ין-איטו קיטה מהאוניברסיטה הקיסרית של קיוטו בנוגע למסלול שאני צריך לבחור".

על פי עצתו של קיטה, ידיד אישי של פוקוי האב, הופנה קניצ'י הצעיר למחלקה לכימיה תעשייתית, שאיתה היה קיטה מזוהה. פוקוי הסביר כי הכימיה הייתה קשה לו מכיוון שהעדיף חשיבה לוגית על פני שינון. באותו הראיון, דן פוקוי גם בסיבה להעדפתו לכימיה התאורטית על פני הכימיה הניסיונית. אף על פי שהוא הגיע להישגים במדע התאורטי, הוא למעשה בילה את רוב המחקר המוקדם שלו על הניסוי. קניצ'י השלים עד מהרה יותר מ-100 פרויקטים וניירות ניסיוניים, והוא נהנה למדי מהתופעות הניסוייות של הכימיה. למעשה, בשלב מאוחר יותר בחייו - כאשר הפך למורה, הוא המליץ על עבודות חקר הדורשות ניסוי עבור תלמידיו. המדע התאורטי היה טבעי יותר לתלמידים, אבל על ידי הצעת או הקצאת פרויקטים ניסיוניים התלמידים שלו יכלו לחוות את הרעיונות שלהם הלכה למעשה, כמו שלדעתו, כל מדען צריך. לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת קיוטו, בשנת 1941, פוקוי עבד במעבדת דלק של הצבא היפני במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1943, הוא מונה למרצה בתחום כימיית הדלק באוניברסיטת קיוטו והחל את הקריירה שלו ככימאי אורגני.

מחקר

פוקוי היה פרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת קיוטו משנת 1951 ועד שנת 1982, וראש המכון הטכנולוגי של קיוטו בין השנים 1982 ו-1988. בנוסף, הוא היה חבר באקדמיה הבינלאומית למדע מולקולרי קוונטי וחבר מכובד באקדמיה הבינלאומית למדע. כמו כן הוא היה גם המנהל של המכון לכימיה בסיסית משנת 1988 ועד מותו. בנוסף היה פוקוי גם ראש האגודה הכימית של יפן מ-1983 עד 1984.

לצד פרס נובל, הוענקו לפוקוי פרסים רבים, וביניהם פרס האקדמיה היפנית בשנת 1962, פרס איש התרבות המצטיין בשנת 1981, מסדר השמש העולה בשנת 1988 ועוד פרסים רבים אחרים.

בשנת 1952, פוקוי ושותפיו הציגו את התאוריה המולקולרית-אורביטלית של תגובה בפחמימנים ארומטיים, שהתפרסמה בכתב העת של פיזיקה כימית. באותו הזמן, הרעיון שלו לא זכה לתשומת לב מספקת בקרב הכימאים. פוקוי ציין בהרצאת הנובל שלו בשנת 1981, כי "המחקר המקורי שלי קיבל מספר הערות שנויות במחלוקת. זה היה מובן מבחינה מסוימת. בגלל חוסר הניסיון שלי, הבסיס התאורטי לתוצאה בולטת זו היה מעורפל או לא ניתן כראוי."

המושג "אורביטלים גבוליים" שפוקוי השתמש בו, החל להיות מוכר לאחר כתיבת המאמר של רוברט ברנס וודוורד ורואלד הופמן בנושא הכללים הסטריאו-אלקטרים של וודוורד-הופמן, שיכלו לחזות את מהירות התגובה בין שני מגיבים, בשנת 1965. חוקים אלו, המתוארים בדיאגרמות, מסבירים מדוע חלק מזוגות האלקטרונים מגיבים בקלות בעוד שזוגות אחרים אינם מגיבים. הבסיס של חוקים אלו מצוי במאפייני הסימטריה של מולקולות ובמיוחד בנטייה של האלקטרונים. פוקוי הודה בהרצאת הנובל שלו, כי "רק אחרי הופעתו המדהימה של עבודתם המבריקה של וודוורד והופמן, נעשיתי מודע לכך שלא רק חלוקת הצפיפות, אלא גם למאפיינים המהותיים של האורביטלים יש חשיבות למגוון רחב של תגובות כימיות".

מלבד חקירה של התאוריה של תגובות כימיות, התרומה של פוקוי לכימיה כללה גם את התאוריה הסטטיסטית של התקרשות, סינתזה אורגנית על ידי מלחים אנאורגניים וקינטיקת פולימרים. בריאיון למגזין "המדע החדש" בשנת 1985, העביר פוקוי ביקורת על השיטות שאומצו באוניברסיטאות ובתעשיות יפניות במטרה לשפר את המדע ואת הבנת העולם. פוקוי גם נזף במחקרי התעשייה היפנית וציין כי "סביר יותר שהתעשייה תשלב את המאמץ המחקרי לעסק היומיומי שלה. זה מאוד קשה לדבר להיות מעורב עם כימיה טהורה. יש צורך לעודד מחקר ארוך טווח גם אם אנחנו לא יודעים את מטרתו וגם אם היישום שלו אינו ידוע".

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קניצ'י פוקוי בוויקישיתוף

קניצ'י פוקוי, באתר פרס נובל (באנגלית)
קניצ'י פוקוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Buckingham, A. D.; Nakatsuji, H. (2001). "Kenichi Fukui. 4 October 1918 -- 9 January 1998: Elected F.R.S. 1989". Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society. 47: 223. doi:10.1098/rsbm.2001.0013.
^ ביוגרפיה של קניצ'י פוקוי, The Nobel Prize
^ Fukui, K.; Yonezawa, T.; Shingu, H. (1952). "A Molecular Orbital Theory of Reactivity in Aromatic Hydrocarbons". The Journal of Chemical Physics. 20 (4): 722. Bibcode:1952JChPh..20..722F. doi:10.1063/1.1700523.
^ Bell J, Johnstone B, Nakaki S: The new face of Japanese science. New Scientist, March 21, 1985, p. 31.
^ Sri Kantha S: Kenichi Fukui. In, Biographical Encyclopedia of Scientists, edited by Richard Olson, Marshall Cavendish Corp, New York, 1998, pp. 456–458. תבנית:ISBN missing
^ The Chemical Intelligencer 1995, 1(2), 14-18, Springer-Verlag, New York, Inc.
^ "Biographical Snapshots | Chemical Education Xchange". Jce.divched.org. נבדק ב-2015-11-09.
^ "Kenichi Fukui – Biographical". Nobelprize.org. נבדק ב-2015-11-09.

[frs-1] Buckingham, A. D.; Nakatsuji, H. (2001). "Kenichi Fukui. 4 October 1918 -- 9 January 1998: Elected F.R.S. 1989". Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society. 47: 223. doi:10.1098/rsbm.2001.0013.

[2] ביוגרפיה של קניצ'י פוקוי, The Nobel Prize

[3] Fukui, K.; Yonezawa, T.; Shingu, H. (1952). "A Molecular Orbital Theory of Reactivity in Aromatic Hydrocarbons". The Journal of Chemical Physics. 20 (4): 722. Bibcode:1952JChPh..20..722F. doi:10.1063/1.1700523.

[4] Bell J, Johnstone B, Nakaki S: The new face of Japanese science. New Scientist, March 21, 1985, p. 31.

[5] Sri Kantha S: Kenichi Fukui. In, Biographical Encyclopedia of Scientists, edited by Richard Olson, Marshall Cavendish Corp, New York, 1998, pp. 456–458. תבנית:ISBN missing

[6] The Chemical Intelligencer 1995, 1(2), 14-18, Springer-Verlag, New York, Inc.

[7] "Biographical Snapshots | Chemical Education Xchange". Jce.divched.org. נבדק ב-2015-11-09.

[8] "Kenichi Fukui – Biographical". Nobelprize.org. נבדק ב-2015-11-09.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)