לדלג לתוכן

יאקובוס ואן 'ט הוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יאקובוס ואן 'ט הוף
Jacobus van 't Hoff
לידה 30 באוגוסט 1852
רוטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1911 (בגיל 58)
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה פיזיקלית
מקום מגורים הולנד
מקום קבורה בית הקברות דאהלם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Eduard Mulder עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט ארנסט כהן, Gerrit Hondius Boldingh, Johannes Jacobus van Laar, Albertus van Bijlert, Harold A. Wilson, Pieter Coenraad Frederik Frowein, Wilder Dwight Bancroft עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית דייווי (1893)
  • חבר זר של החברה המלכותית (25 בנובמבר 1897)
  • מדליית הלמהולץ (1910)
  • פרס נובל לכימיה (1901)
  • אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1901)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
  • פור לה מריט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Johanna Francina Mees עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
כיראליות
דינמיקה כימית
לחץ אוסמוטי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יאקובוס הנריקוס ואן 'ט הוףהולנדית: Jacobus Henricus van 't Hoff‏; 30 באוגוסט 18521 במרץ 1911) היה כימאי פיזיקלי ואורגני הולנדי, הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה (1901), "על גילוי חוקי הדינמיקה הכימית והלחץ האוסמוטי בתמיסות".

השנים המוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן 'ט הוף נולד ברוטרדם, בנו של רופא. מגיל צעיר התעניין במדע וטבע. פתיחותו לפילוסופיה ונטייתו לשירה התגלו כבר בשנותיו הראשונות בבית הספר, ולורד ביירון היה דמות נערצת עליו. בניגוד לרצון אביו פנה ללימודי הכימיה, בתחילה במכון הפוליטכני של דלפט, ולאחר מכן באוניברסיטת ליידן, ואז לבון, גרמניה, ולפריז. לבסוף קיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת אוטרכט ב-1874.

תרומות לכימיה ועבודות מרכזיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר לפני קבלת הדוקטורט, פרסם ואן 'ט הוף את הראשונה מבין תרומותיו החשובות לכימיה האורגנית. הוא הסביר את תופעת הפעילות האופטית של מולקולות כיראליות בעזרת ההנחה שהקשרים הכימיים בין אטומי פחמן ושכניהם פונים לפינותיו של ארבעון רגיל. המבנה התלת-ממדי הזה הסביר באורח מושלם את האיזומרים השונים המצויים בטבע. הוא חולק את הקרדיט לרעיון זה עם הכימאי הצרפתי ז'וזף לה בל, שהגיע לאותה מסקנה באופן עצמאי.

הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן 'ט הוף נהיה למרצה לכימיה ופיזיקה בקולג' הווטרינרי באוטרכט. בסופו של דבר עבר לתפקיד יושב-ראש מחלקת הכימיה באוניברסיטת אמסטרדם, וסיים את הקריירה שלו באוניברסיטת ברלין בין השנים 1896 ל-1911. ב-1901 קיבל את פרס נובל לכימיה הראשון, על עבודתו בתחום התמיסות. ניתן לומר בקצרה שתמיסות מהולות מאוד נוהגות לפי חוקים מתמטיים הקרובים מאוד לחוקים המתארים את התנהגות הגזים.

סוף חייו, פרסים ומורשתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1885 התמנה לחבר באקדמיה ההולנדית המלכותית למדעים. בין תוארי הכבוד שלו – תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטאות ייל והרווארד ב-1901, אוניברסיטת ויקטוריה, מנצ'סטר ב-1903, אוניברסיטת היידלברג ב-1908, מדליית דייווי של החברה המלכותית ב-1893 (במשותף עם לה בל), מדליית הלמהולץ (על שם הרמן פון הלמהולץ) של האקדמיה הפרוסית למדעים ב-1911. כמו כן זכה לאות לגיון הכבוד ב-1894, וסנטור בחברת הקייזר וילהלם ב-1911. ואן 'ט הוף היה גם חבר כבוד בחברה הכימית הבריטית בלונדון, האקדמיה המלכותית למדעים בגוטינגן ב-1892, בחברה הכימית האמריקאית ב-1898 ובאקדמיה למדעים בפריז ב-1905.

ואן 'ט הוף נפטר בגיל 58, ב-1 במרץ 1911, בשטגליץ הסמוכה לברלין כתוצאה ממחלת השחפת[1].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]