הלוויית וינסטון צ'רצ'יל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אספקט מסוים של חיי אדם  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
  | |
הלוויית וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, נערכה בלונדון ובאוקספורדשייר ב-30 בינואר 1965. בריטניה חלקה לצ'רצ'יל את הכבוד הגדול ביותר שהיה בידה לתת. הייתה זו ההלוויה הממלכתית האחרונה בבריטניה עד להלוויית המלכה אליזבת השנייה, וכן מרובת המשתתפים ביותר מן העולם עד אותו מועד, והגדולה ביותר שלא למלך שנערכה בבריטניה מאז הלווייתו של הדוכס מוולינגטון ב-1852.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'רצ'יל שימש כראש ממשלת בריטניה פעמיים, בשנים 1940-1945 ו-1951-1955. הוא הנהיג את בריטניה במהלך רוב שנותיה של מלחמת העולם השנייה ובעקבות זאת זכה למעמד של גיבור לאומי. הוא התמיד בחברותו בפרלמנט עד 1964. ב-15 בינואר 1965 סבל משבץ חמור, וב-24 בחודש מת בביתו בלונדון, כחודשיים לאחר יום הולדתו ה-90.
משאלתו של צ'רצ'יל הייתה להיקבר ליד הוריו ואחיו בחצר כנסיית מרטין הקדוש בכפר בליידון (Bladon) שבאוקספורדשייר, בקרבת מקום הולדתו בארמון בלנהיים.[1]
הממשלה החלה לנסח את התוכנית להלווייתו של צ'רצ'יל (בעלת שם הקוד Operation Hope Not) ב-1953, לאחר הידרדרות במצב בריאותו. המלכה אליזבת השנייה אישרה קיום של הלוויה ממלכתית והורתה כי תיערך "בקנה מידה הראוי למקומו בהיסטוריה". התוכנית הושלמה לפרטי פרטים ב-1958 ועודכנה לאחר מכן באופן סדיר. נוסח התוכנית הסופי מ-1964 הכיל 200 עמודים. במסגרת הכנת התוכנית הוחלט כי טקס האשכבה לצ'רצ'יל ייערך לא במנזר וסטמינסטר אלא בקתדרלת סנט פול בלונדון, שבה נערכו טקסי האשכבה לגיבורים לאומיים כאדמירל נלסון והדוכס מוולינגטון.[2]
ההלוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 בינואר הוצב ארונו של צ'רצ'יל באולם וסטמינסטר שבארמון וסטמינסטר, כבוד שהיה שמור כמעט רק למלכי בריטניה. הוא היה מוצב שם במשך שלושה ימים כשלצידו משמר כבוד. כ-320 אלף איש עברו על פני ארונו.
בבוקר שבת, ה-30 בינואר, במזג אוויר קר ויבש ותחת אבטחה כבדה, החלה ההלוויה. תחילה הועבר ארונו של צ'רצ'יל בתהלוכה צבאית מארמון וסטמינסטר לקתדרלת סנט פול. כשמונים רחובות נסגרו בעיר לקראתה. מיליון אזרחים הצטופפו בצידי הרחובות שבהם נועד הארון לעבור. 350 מיליון איש ברחבי העולם (כ-10% מאוכלוסיית כדור הארץ) צפו בשידור החי של הטקס בטלוויזיה, מהם 25 מיליון בבריטניה.[3] דברי הקריינות לשידור נאמרו על ידי שדר ה-BBC הידוע ריצ'רד דימבלבי.
בשעה 09:45 צלצלו פעמוני הביג בן, אשר קולם הושתק למשך שארית אותו יום. הארון היה עטוף בדגל בריטניה, שעליו הוצמד אות מסדר הבירית שהוענק לצ'רצ'יל. הוא הצטרף לתהלוכה צבאית ארוכה, שהשתתפו בה למעלה מ-2,300 אנשי צבא מ-18 יחידות שונות. מרכבת התותח שעליה הונח הארון נגררה על ידי פלוגה של מאה מלחי הצי המלכותי. לפניהם צעדו ארבעה קצינים בדרגת רב-סרן מרגימנט ההוסארים האירים המלכותיים, היחידה שבה שירת צ'רצ'יל בעבר. הם נשאו את עיטוריו של צ'רצ'יל על גבי כריות קטיפה שחורות. תהלוכת הארון צעדה לצלילי מוזיקה שניגנו תשע תזמורות צבאיות.[4] הגברים בני משפחתו של צ'רצ'יל צעדו אחרי הארון והנשים הוסעו בכרכרות רתומות לסוסים. עם צאת התהלוכה לדרכה החלו תותחי חיל התותחנים המלכותי בפארק סנט ג'יימס ובמצודת לונדון לירות ירייה אחת מדי דקה. הם ירו תשעים יריות לציון כל אחת משנות חייו של צ'רצ'יל.
התהלוכה נעה ברחוב וייטהול, בסטראנד, ברחוב פליט וברחוב לדגייט. בווייטהול הורכנו עם בוא הארון דגלים של צרפת, הולנד, דנמרק ונורווגיה, שנישאו על ידי אנשי מחתרת לשעבר מארצות אלו במלחמת העולם השנייה.
בתום כשעה הגיעה התהלוכה לחזית המערבית של הקתדרלה והארון נישא לתוכה על ידי שמונה חיילים מדיוויזיית משמר המלכה. לפניהם צעדו תריסר אישים נכבדים שמונו כנושאי הארון הסמליים.[5] החיילים נשאו בקושי את ארון העץ הכבד המחוזק במתכת במעלה מדרגות הקתדרלה התלולות.
טקס האשכבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטקס האשכבה השתתפו כ-3,000 איש ובראשם המלכה אליזבת השנייה, ראש הממשלה הרולד וילסון ומנהיגי בריטניה בעבר. השתתפות המלכה בהלווייתו של אדם שלא מבני משפחת המלוכה נחשבה למחווה חריגה והיא נכנסה לקתדרלה לפני בוא הארון. באשכבה נכחו נציגי 112 מדינות וביניהם שישה מלכים, שישה נשיאים ו-16 ראשי ממשלה. ביניהם היו נשיא צרפת שרל דה גול, שגריר ארצות הברית בבריטניה דייוויד ברוס (David Bruce) ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ארל וורן (הנשיא ג'ונסון לא הגיע בשל מחלה). נציגי מדינת ישראל היו הנשיא זלמן שזר וראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון.
טקס האשכבה החל בשעה 11:00 ונמשך כמחצית השעה. בתחילתו שרו המשתתפים לבקשת צ'רצ'יל עצמו את השיר האמריקאי מזמור הקרב על הרפובליקה. נאמרו תפילות והושרו מזמורים נוספים. הטקס הסתיים בנגינת ההמנון הלאומי ותרועות החצוצרה Last Post ו-Reveille. עם סיום הטקס הפסיקו הרדיו והטלוויזיה של ה-BBC את שידוריהם למשך 30 דקות לאות כבוד.
בתום טקס האשכבה הוצא הארון מהקתדרלה בטקס לצלילי פעמוני הקתדרלה. הארון הועלה על גבי מרכבת התותח כאשר המלכה והנכבדים האחרים צופים בו ממדרגות הכניסה.
סיום ההלוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארון הובל על ידי התהלוכה הצבאית אל גדת נהר התמזה ליד גשר מצודת לונדון. ב-12:40 הועלה הארון על סיפונה של הספינה הייבנגור (Havengore) בלוויית החיילים נושאי הארון. קרוביו של צ'רצ'יל עלו על גבי ספינה שנייה. כאשר הפליגה הספינה ועליה הארון נורה מטח כבוד של 19 יריות תותח ובשמיים מעליה חלפו ארבע רביעיות מטוסי קרב סילוניים של חיל האוויר המלכותי. במחווה לא מתוכננת הורכנו עגורני המטען לאורך גדות הנהר כלפי מטה בהצדעה.
הספינה הפליגה בתמזה מערבה עד למזח הפסטיבל (אנ') שבגדה הדרומית של הנהר. משם הועבר הארון במכונית לתחנת ווטרלו. חיילים מרגימנט ההוסארים האירים המלכותיים נשאו את הארון אל רכבת מיוחדת, שנגררה על ידי קטר קיטור שנקרא ב-1946 על שמו של צ'רצ'יל. הרכבת ועליה גם בני משפחתו יצאה מהתחנה בשעה 13:30. היא עשתה את דרכה לצפון מערב לאורך כ-110 קילומטרים ולאחר שעתיים הגיעה אל תחנת הנבורו (Handborough) שבקרבת הכפר בליידון. אלפי אזרחים ניצבו בשדות ובתחנות לאורך מסלול נסיעתה.
ארונו של צ'רצ'יל הוסע לחצר כנסיית מרטין הקדוש שבכפר ונקבר בה בטקס פרטי, לבקשת הגברת צ'רצ'יל. שני זרי פרחים בלבד הונחו על קברו - האחד של אשתו, והאחר זר מטעם המלכה בשם חבר העמים כולו.
לאחר סיום ההלוויה הותר לאזרחים לעבור ליד הקבר. כ-80,000 איש עמדו בתור במשך שעות כדי לעשות זאת והציפו את חלקת הקבר בפרחים.
לאחר ההלוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך יום ההלוויה ערכה המלכה אליזבת השנייה בארמון בקינגהאם ארוחת צהריים לראשי המדינות שהגיעו לטקס. הנשיא שזר לא הגיע לארוחה כיוון שנמנע מלנסוע במכונית במהלך השבת (כך עשה גם בן-גוריון) ולא היה יכול להספיק להגיע לארמון במועד. הוא שלח למלכה מכתב התנצלות.
בספטמבר 1965, במלאת עשרים וחמש שנה לקרב על בריטניה, נחנך על ידי המלכה שלט זיכרון לצ'רצ'יל, שנקבע ברצפת מנזר וסטמינסטר, ליד קבר החייל האלמוני.
אשתו של צ'רצ'יל, קלמנטיין, נקברה אתו לאחר מותה בשנת 1977.
ב-30 בינואר 2015 ציינה בריטניה בשורה של אירועים מלאת חמישים שנה למותו ולהלווייתו של צ'רצ'יל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההכנות להלוויה, באתר קולג' צ'רצ'יל, קיימברידג'
Laurence Dodds, As it happened: The state funeral of Winston Churchill, January 30, 1965, The Telegraph, 30 January 2015- סרטון על ההלוויה, באתר British Pathé
- ההלוויה, באתר ערוץ ההיסטוריה
- ההלוויה באתר הרדיו הציבורי של ניו יורק
- ההלוויה, באתר ה-BBC
- טקס האשכבה, באתר קתדרלת סנט פול
- עדות מטקס האשכבה, באתר אגודת צ'רצ'יל הבינלאומית
- על רכבת ההלוויה, באתר מוזיאון הרכבת של בריטניה
- ידיעות מעיתון מעריב, 31 בינואר 1965, באתר עיתונות יהודית היסטורית:
- י. פינקלסטון, פרידה ממגן החרות - ומפאר העבר
- יוסף לפיד, מצעד של שבת לאורך התמזה (המשך)
- אתר הגרדיאן, 30 בינואר 2015:
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במקור ביקש צ'רצ'יל שאפרו יפוזר במדשאת בית הכפר שלו בצ'רטוול שבקנט, אך הוא שינה את דעתו.
- ^ הבחירה בקתדרלת סנט פול כמקום האשכבה הייתה סמלית גם משום שבמהלך הבליץ ניצלה הקתדרלה מהרס בזכות הוראתו של צ'רצ'יל להציב קבוצה מיוחדת של צופי אש וכבאים להגן עליה.
- ^ אוכלוסיית בריטניה מנתה אז כ-54 מיליון נפש (מקור: https://www.ons.gov.uk/peoplepopulationandcommunity/populationandmigration/populationestimates/adhocs/004356ukpopulationestimates1851to2014).
- ^ הייתה זו משאלתו של צ'רצ'יל עצמו שתזמורות צבאיות ינגנו בהלווייתו.
- ^ בין נושאי הארון הסמליים היו ראשי הממשלה לשעבר אטלי, אידן ומקמילן, ראש ממשלת אוסטרליה מנזיס, הלורד מאונטבאטן, המרשל פורטל ופילד מרשל סלים.