דיני משפחה
דיני משפחה הם כינוי כולל לדיני ענף משפטי, שבהתאם למיון המקובל בתורת המשפטים, כוללים מעמד אישי (יוחסין, הורות, נישואים וגירושים), וזכויות וחובות הנובעים מן המעמד האישי.
מגוון הנושאים בהם מטפלים דיני המשפחה רחב, ונהוג לכלול בו את הנושאים הבאים:
- נישואים ותקפם. מוסדות מקבילים למוסד הנישואים כגון ידועים בציבור.
- עניינים הקודמים לנישואים - הפרת הבטחת נישואים, הסכם ממון.
- חובות וזכויות העולות מתוקף הנישואים, עניינים המתרחשים במהלך הנישואים - מזונות, הסדרי רכוש, מניעת אלימות במשפחה.
- סיום קשר הנישואין ותוצאותיו - גירושים, מדור, משמורת, הסדר זמני שהות, מזונות חלוקת הרכוש המשותף.
- הורות, יצירתה ותוצאותיה, לרבות אפוטרופסות, הכרה באבהות, אימוץ, פונדקאות.
- בשיטות משפט מסוימות כמו בישראל מסווגים גם ענייני ירושה כענייני המעמד האישי.
הדין המהותי הנוהג בענייני המשפחה הוא לעיתים הדין הדתי, ולעיתים הדין האזרחי, תלוי בשיטת המשפט הנוהגת במדינה, ובנסיבות העניין. במדינת ישראל קובע החוק כי נישואין וגירושין ייעשו באופן בלעדי על-פי הדין הדתי (דוגמת המשפט העברי או השריעה), בהתאם לעדה הדתית אליה משתייכים בני הזוג. שיטה זו אשר קיימת גם במדינות ערב ובאופן מוגבל יותר בארצות הבלקן, מקורה בתקנות המילט מהאימפריה העותמאנית אשר קבעו בין היתר כי דיני המשפחה נקבעים לפי הקהילה הדתית (אומה/עדה) אליה הוא משתייך. לקביעה זו יוצאי דופן. לדוגמה, חלוקת הרכוש בעת גירושין נעשית על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג באופן שווה, בניגוד למשל, למשפט העברי. עוד קובע החוק, כי הן בתי הדין הדתיים והן בתי המשפט למשפחה מורשים לדון בדיני משפחה, על-פי הדין הדתי. אמנם, על-פי החוק, הסמכות לדון בתיק מסוים נתונה לערכאה בה החל הדיון בתיק. עקב כך, פעמים רבות מתקיים מרוץ סמכויות בין בני הזוג, בו כל אחד מבני הזוג ממהר לפתוח תיק בערכאה הנוחה לו, כדי שכל הדיון יימשך בה.
בחוק הישראלי ישנם כמה מאפיינים ייחודיים, הנובעים מהנחות היסוד עליהן הושתת. קושי עשוי להתעורר כאשר בני הזוג אינם בני אותה דת, או כאשר הם אינם משתייכים לאף עדה דתית.
במקומות רבים מוקם בית משפט למשפחה המתרכז בדיני המשפחה. במדינת ישראל הוקם בית משפט כזה בעקבות חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה בשנת 1995. מאפייניו העיקריים של בית המשפט לענייני משפחה הם שופטים המכירים את התחום ובקיאים בו, פרוצדורה המאפשרת גמישות, כמתבקש מאופיו של הדיון, ויחידת סיוע הכוללת פסיכולוגים ועובדים סוציאליים המסייעים לבית המשפט ולמתדיינים. עם זאת הגדרת סמכות הדיון של בית המשפט למשפחה בישראל רחבה, וכוללת כל סכסוך שהוא בין בני משפחה, בנוסף לסמכות בכל התחומים המסורתיים הנמנים בענייני משפחה. כך שגם סכסוך כספי בין אחים, למשל, נדון בפני בית משפט זה ולא בפני בית משפט רגיל, על אף שמבחינה מהותית אינו שונה מסכסוך כספי אחר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בני דון-יחייא, תורת דיני המשפחה, כנרת זמורה דביר, 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט. |
- דיני משפחה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אהרן ברק "חוקת המשפחה: היבטים חוקתיים של דיני המשפחה" משפט ועסקים טז 13 (2013).
- פנחס שיפמן "שפה דתית ושפה אזרחית בדיני המשפחה" משפט ועסקים י 423 (2009).
- רות זפרן "קביעת מזונות ילדים בישראל – מהפך?" משפט ועסקים (2012).
- איילת בלכר פריגת ורות זפרן, ארבעים (ומשהו) שנה של עיוני משפחה, עיוני משפט מ(2), תשע"ח
| חוק ומשפט | ||
|---|---|---|
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר | |
| תחומים נוספים | משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות | |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה | |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית | |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית | |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות | |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.