אלן גינסברג

אלן גינסברג
Allen Ginsberg
לידה	3 ביוני 1926; ניוארק, ארצות הברית
פטירה	5 באפריל 1997 (בגיל 70); איסט וילג', מנהטן, ארצות הברית
שם לידה	Irwin Allen Ginsberg
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	BNai Israel Cemetery
מקום מגורים	פטרסון, איסט וילג'
מקום לימודים	אוניברסיטת המדינה מונטקלייר, אוניברסיטת קולומביה, Eastside High School
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ספוקן וורד
זרם ספרותי	דור הביט, שירה וידויית
יצירות בולטות	Howl
בן או בת זוג	פיטר אורלובסקי
פרסים והוקרה	פרס הספר הלאומי לשירה (1974); מדליית רוברט פרוסט (1986); פרס הספר הלאומי (1974); זר הזהב (1986); מלגת גוגנהיים; פרס השלום של ליגת המתנגדים למלחמה; פרס ג'ון ג'יי ;
	allenginsberg.org
חתימה

אלן גינסברג^[1] (באנגלית: Allen Ginsberg;‏ 3 ביוני 1926 – 5 באפריל 1997) היה משורר יהודי-אמריקאי, מהדמויות הבולטות ב"דור הביט" של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו. מבקר חריף של תרבות ארצות הברית.

קורות חיים

ילדותו

גינסברג נולד בניוארק, ניו ג'רזי למשפחה יהודית ממוצא רוסי בעלת מודעות פוליטית חזקה שהתעניינה במרקסיזם ופמיניזם. אביו, לואיס, היה מורה ומשורר שפרסם מיצירותיו מדי פעם בניו יורק טיימס. אמו, נעמי, סבלה מהתקפי פרנויה חוזרים ונשנים עד שבסופו של דבר אושפזה ועברה ניתוח כריתת אונה. אלן הצעיר התחבט בשאלת זהותו המינית, ונחשב לתלמיד מצטיין. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון נרשם לאוניברסיטת קולומביה.

חבורת ה'ביט'

באוניברסיטה הצטרף גינסברג לקבוצת יוצרים צעירים שניסו להתעמת עם החברה השמרנית האמריקאית של שנות החמישים. בין חברי הקבוצה נמנו ג'ק קרואק, ויליאם ס. בורוז, לוסיאן קאר וניל קאסאדי. לצד התעניינות בפילוסופיה ובספרות נהגו חברי הקבוצה להשתמש בסמים, לנהל חיי מין חופשיים ואף לעסוק בפשע. השייכות לקבוצה בעלת האופי המיני המתירני הקלה על גינסברג לקבל את נטייתו הפאנסקסואלית ולנהל כמה רומנים מזדמנים. גינסברג קרא בצעירותו את שירתו של המשורר האמריקאי וולט ויטמן והיא השפיעה רבות על השירה שכתב בעצמו, אך בתקופה זאת כמעט ולא פרסם את יצירותיו. הוא השקיע את מירב מרצו וזמנו בטיפוח כישרון הכתיבה של חבריו קרואק ובורוז, שחבים לו במידה רבה את ראשית הקריירה הספרותית שלהם.

מעורבותו העקיפה של גינסברג במעשי הפשע של חבריו גרמה להשעייתו מהלימודים ולקטיעת הפרק האקדמי בחייו. במשך כשנה עבד במבחר עבודות מזדמנות כמו שוטף כלים בספינה וכשומר לילה. לאחר מכן גינסברג התנתק מחבריו ההוללים וניסה לאמץ אורח חיים "נורמטיבי": הוא עבר טיפול פסיכיאטרי במשך מספר חודשים, מצא עבודה בשיווק וניהל מערכת יחסים רומנטית עם אישה. תקופת הרוגע היחסי נסתיימה במהרה. גינסברג הכיר את המשורר ויליאם קרלוס ויליאמס, ששימש עבורו מעין מורה דרך רוחני שהוציא אותו ממימוש "החלום האמריקני", אליו נגרר גינסברג, והחזיר אותו לעולם היצירה. ויליאמס קשר בין גינסברג לבין חבורת משוררים צעירים בסן פרנסיסקו.

כמשורר

בסן פרנסיסקו כתב גינסברג, באמצע שנות העשרים לחייו, את הפואמה "יללה" (Howl; תורגם לעברית גם כ"נהמה"), שמתארת את שחיקת האדם בחברה המודרנית. היצירה, שהוקראה בפומבי בגלריה נודעת בעיר, זכתה להצלחה מיידית. הדפסת הפואמה באופן מסחרי בשנת 1957 לוותה בקשיים רבים. המשטרה אסרה על הפרסום בטענה כי מדובר בתועבה, בשל ההתייחסות המופגנת והבוטה ביצירה ליחסי מין בכלל ויחסים הומוסקסואלים בפרט. האיסור נדון בבית משפט ושם נפסק לטובת גינסברג ופרסום היצירה. הפסיקה העניקה לפואמה מעמד של סמל בולט לדור הביט ולמראה של הלך הרוח בקרב הצעירים האמריקאים של אותה תקופה - עיסוק במין, בהזיות, בסמים ובשיגעון. בספר מופיע גם השיר סופרמרקט בקליפורניה. יצירתו של גינסברג משקפת לא רק את עולמו הפנימי של אדם המתייסר בכאביו הפרטיים, אלא גם את פני הדור והתהפוכות החברתיות והתרבותיות של אותה תקופה. גינסברג היה מורה דרך רוחני לדורות של צעירים שבאו אחריו, עבורם שימש מודל ללוחם חופש ומגן זכויות האדם.

מותה של אמו של גינסברג, נעמי, השפיע מאוד על חייו ויצירתו, והוא הקדיש לה את הפואמה "קדיש" שפרסם בשנת 1961. בפואמה הוא מתאר את חייה הקשים ומבכה את מותה. "קדיש" נחשבת לאחת מהחשובות ומהבולטות שביצירותיו.

בסתיו 1961 הגיע המשורר גינזברג לביקורו הראשון בישראל ונפגש בין היתר עם חוקר הקבלה גרשום שלום^[2]. גינזברג שב לביקור בארץ בשנת 1986, יחד עם הצלם האמריקאי רוברט פרנק.

חיים פרטיים

בשנת 1954 הכיר גינסברג את פיטר אורלובסקי, שהיה לבן זוגו עד ליום מותו. גינסברג ואורלובסקי טיילו ברחבי העולם וגינסברג הושפע בעיקר מתרבות המזרח ומהדת הבודהיסטית. לאחר ששימש כנציגו של דור הביט, קיבל עליו גינסברג גם את התפקיד של אחד הדוברים הבולטים ביותר של דור ההיפים בשנות השישים. גינסברג נפטר ב-5 באפריל 1997 בניו יורק ממחלת הסרטן.

מספריו

יללה - 1956
קדיש - 1961
המפנה - 1963

תרגומים לעברית

קדיש - המחזה ושני קטעים מתוך הפואמה, תרגם וצרף מבוא: דוד אבידן. אחרית דבר: רונן סוניס. עורך: יהודה ויזן, דחק לספרות טובה, 2013. התרגום פורסם לראשונה בכתב העת 'פרוזה' ב-1976 (גיליון 4–5) והוצג בתיאטרון הבימה באותה השנה בכיכובה של ליא קניג.
קדיש ושירים אחרים, תרגם, ערך והאיר נתן זך, ציורים - צבי מילשטיין, עם עובד, 1988.
נהמה, שירה ביטניקית אמריקנית, מאת לורנס פרלינגטי, אלן גינסברג, גריגורי קורסו, ערך ותרגם דן עומר, הקדים אלן ג’ופרואה, מרכוס 1967.

לקריאה נוספת

ננופואטיקה: מחווה לאלן גינזברג, עורכים: עמיחי חסון וגלעד מאירי, הוצאת מקום לשירה, 2017^[3].
גלעד מאירי, "וולט ויטמן ואלן גינזברג: מבשרי העידן החדש בשירה", פופואטיקה 1, הוצאת מקום לשירה, 2020, עמ' 173-178.
Yaacov Ariel, From a Jewish Communist to a Jewish Buddhist: Allen Ginsberg as a Forerunner of a New American Jews, Religions, 10, (2019).
אלן גינסברג – באיזה אופן אני כותב (מאנגלית: אביעד שטיר), דחק, כרך יז', 2024.
רונן סוניס, מרגישים אותךָ כמו אבא רחוק, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2024