אביעד שטיר
לידה |
11 באוגוסט 1972 (בן 52) חיפה, ישראל |
---|---|
מוקד פעילות | ישראל |
מקום לימודים | מרכז חינוך ליאו באק, בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, הקונסרבטוריון המלכותי של בריסל |
סוגה | מוזיקה עתיקה |
שפה מועדפת | עברית |
כלי נגינה | צ'מבלו, עוגב |
אביעד שטיר (נולד ב-11 באוגוסט 1972) הוא מתרגם, עורך, ומוזיקאי ישראלי. מנגן בצ'מבלו ובעוגב, ומתמחה במוזיקה עתיקה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביעד שטיר נולד בחיפה ולמד בבית הספר ליאו באק. לאחר שירותו הצבאי למד באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל אביב, ומשם עבר ללמוד בקונסרבטוריון המלכותי בבריסל. לאחר שסיים את לימודי המאסטר בבריסל, התגורר בלונדון, ושם, במקביל לעבודתו כנגן, החל לראשונה לתרגם ספרים. ב-2006 חזר להתגורר בישראל.
הוא מרבה להופיע כצ'מבליסט וכנגן קונטינואו עם מקהלות, תזמורות והרכבים בישראל ובחו"ל. בארץ ניגן עם כל התזמורות הגדולות ועם האופרה הישראלית החדשה. כמו כן ניגן בישראל ובחוץ לארץ תחת שרביטם של סיגיסוולד קאוקן, ברתולד קאוקן, אנדרו פארוט, ג'ושוע ריפקין, רינלדו אלסנדריני וכריסטוף שפרינג. מאז 2022 הוא עורך תוכניות בכאן קול המוזיקה.
הספרים שתרגם וערך יצאו לאור, בין השאר, בהוצאת שלם, ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג, מחברות לספרות, ומודן. מאמרים בתרגומו מופיעים דרך קבע בכתבי העת "המדרשה" ו"דחק". ביקורות ספרים פרי עטו ראו אור בעיתונים "הארץ" ו"ישראל היום". חוקרת הספרות לנה שילוני כתבה: "ספר כזה [האבודים] על מאות עמודיו מעמיד אתגר קשה למתרגם. אביעד שטיר עמד במשימה בהצלחה רבה ... עלה בידו להעביר לא רק את בליל השפות שבמקור, אלא גם את קולו הייחודי של מנדלסון – קול אנושי, פיוטי ומהורהר".[1]
מבחר תרגומים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "לשקוע בספר טוב", ג'ספר פורד (מודן)
- "אראופגיטיקה", ג'ון מילטון (שלם)
- אני, קלאודיוס, רוברט גרייבס (ספרי עליית הגג)
- "האבודים", דניאל מנדלסון (ספרי עליית הגג)
- "קריאה, כתיבה", ויסטן יו אודן (דחק)
- "הארנבת עם עיני הענבר", אדמונד דה-ואל (ידיעות)
- "הכל קורס", צ'ינואה אצ'בה (ספרי עליית הגג)
- "הסיפור של היהודים" (חלקים ראשון ושני), סיימון שאמה (ספרי עליית הגג)
- "הבחנות על השירה", רוברט גרייבס (דחק)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביעד שטיר, דף שער בספרייה הלאומית
- ראיון עם אביעד שטיר, באתר "קורא בספרים"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לנה שילוני, מעץ הדעת אל עץ התפוחים האוקראיני, באתר הארץ, 12 ביוני 2008