דב גליקמן

דב גליקמן
	דב גליקמן, 2009
לידה	22 בדצמבר 1949 (בן 74); ב' בטבת ה'תש"י; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1968
מקום לימודים	בית הספר לאמנויות רננים
בן או בת זוג	ג'יטה מונטה
פרסים והוקרה	פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה (2013); פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר (2018); פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה (2015); פרס אופיר על מפעל חיים (2022) ;
	פרופיל ב-IMDb

דב (דבל'ה) גליקמן (נולד ב-22 בדצמבר 1949) הוא שחקן וקומיקאי ישראלי, זוכה שני פרסי אופיר ושני פרסי האקדמיה לטלוויזיה.

ביוגרפיה

נולד לדבורה ולשלמה גליקמן וגדל בשכונת רמת החייל בתל אביב. למד בתיכון לאמנויות רננים שבעיר, לצד שלמה בראבא, שלומית אהרון ויגאל בשן. את שירותו הצבאי עשה בלהקת חיל הים, ושם היה שותף לתוכניות "וביום השלישי" ו"רפסודה בכחול" לצד שלמה ארצי, רבקה זהר, אבי אוריה, ריקי גל ואחרים.

קריירה

גליקמן הופיע בהצגה "אירמה לה דוס מיפו" בהפקת התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ב-1971. שיחק בתיאטרון חיפה בהצגה "קריזה" בשנת 1976.

הופיע ב-1975 בדרמת הטלוויזיה "דודי ורעי" לפי ספרה של נעמי פרנקל. באותה שנה השתתף בסדרה "גם אנו שופטים" בפרק "הקש האחרון". גילם סמ"פ בסרט הקולנוע "מסע אלונקות" (1977), ואת מפקד הלהקה בסרט הקולנוע המצליח "הלהקה" (1978). שיחק תפקיד אורח בסרט הקולנוע "שלאגר" (1979). וכן שיחק בסרטים "סופו של מילטון לוי" (1981), "לנה" (1982) ו"אירית עירית" (1985).

ב-1984 גילם תפקיד אורח בקומדיית המצבים "קרובים קרובים". במהלך אותו עשור שיחק גליקמן בהצגות תיאטרון רבות, ביניהן "אחרון הפועלים" של יהושע סובול ו"הנשים האבודות מטרויה" של חנוך לוין.

בשנים 1985–1998 הופיע כחבר קבוע בתוכנית הבידור "זהו זה!" לצד מוני מושונוב, שלמה בראבא ואחרים. ב-1990 הנחה את הפסטיגל לצד מושונוב ובראבא. בראשית שנות ה-90 גילם את דמותו הקומית של מוכר חמניות נוירוטי בקמפיין פרסומות של "דפי זהב". ב-1995 כיכב לצד לימור גולדשטיין בקומדיית המצבים "ייסורי אפרים" שכתב אפרים קישון.

בשנת 2002 גילם דמות דומה בקומדיית המצבים "שאול" (בערוץ 3 בכבלים), שהיה שותף לכתיבתה. בשנים 2001-2000 השתתף בתוכנית הבידור "רק בישראל". ביולי 2006 השתתף במהדורה מיוחדת של תוכנית הבידור "משחק מכור" בערוץ 2. באותה שנה יצא סרט הקולנוע "מכתבים לאמריקה", שבו גילם את דמותו של פרויקה. ב-2007 הופיע בתפקיד משני בסדרת הדרמה הקומית "מסודרים".

בשנת 2008 שב להופיע בפרסומת של "דפי זהב" כאותו מוכר חמניות מוכר בשם "שאול פרחים".

בשנת 2010 היה מעורב בתאונת דרכים ונעצר בחשד לנהיגה בשכרות. לאחר שהודה במיוחס לו, גזר עליו בית משפט לתעבורה בתל אביב חמישה חודשי מאסר על תנאי ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים^[1].

בשנת 2011 השתתף בעונה השנייה של הסדרה הקומית "בובי ואני" וגם השתתף בשניים מפרקי העונה הראשונה של הסדרה "סברי מרנן" בתפקיד אחיה של ריקי (אותה מגלמת סנדרה שדה).

בשנים 2013–2021 גילם את דמותו של "הרב שלום (שוּלֶם) שטיסל" בסדרת הדרמה "שטיסל", תפקיד שעליו קיבל פעמיים את פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן ראשי. באוגוסט 2013 יצא סרטם של אהרון קשלס ונבות פפושדו "מי מפחד מהזאב הרע", שבו מגלם גליקמן את יורם, אביו של גידי (צחי גראד).

ב־2017 כיכב גליקמן בדרמת הטלוויזיה אשר שודרה בערוץ הציבורי "האיש שניסה למנוע מלחמה / נסיונותיו של לוי אשכול למנוע את מלחמת ששת הימים", בבימויו של גדעון גנני. גליקמן גילם את דמותו של לוי אשכול^[2]. ובנוסף שיחק באותה שנה בסרט הקומדיה הישראלי ״מסע הטבעת״. ב-2018 השתתף בסרטו של יהונתן אינדורסקי "דרייבר" ובסדרת הטלוויזיה "שטוקהולם". באותה שנה הופיע בתפקיד הראשי בסרטו של יעקב גולדווסר "שרוכים", עליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בנוסף הופיע בסרטו של כריסטיאן פרוש, "מורר: אנטומיה של משפט", שהוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה.

כיום משחק ב"אנגינה פקטוריס" בצוותא ו"גלננגרי גלן רוס" בתיאטרון חיפה.

גליקמן חזר לעונה המיוחדת שהפיק ערוץ כאן 11 של "זהו זה!" בעקבות אירועי הקורונה, וממשיך להופיע בתוכנית זו גם ב-2023.

בקיץ של שנת 2023 יצאו כוכבי התוכנית ״זהו זה!״ וגליקמן בתוכם במופע שבו הם מבצעים לקט מן השירים שהם ביצעו בתוכניתם. מופעים אלו משכו קהל של עשרות אלפי צופים במצטבר.

חיים אישיים

אחיו הגדול, חגי גלבוע, שהיה טייס תובלה בחיל האוויר הישראלי, נפל ב-29 באפריל 1964 בהתרסקות מטוס מדגם נורד 2501 נוראטלס במכתש הגדול בנגב^[3].

גליקמן היה מ-1976 בזוגיות עם השחקנית ג'יטה מונטה, שלצידה שיחק בהצגה "האשה שבישלה את בעלה". בשנת 2009 השניים נפרדו לאחר 33 שנות זוגיות.

משנת 2011 בת זוגו היא שלומציון קינן^[4], בתם הבכורה של עמוס קינן ונורית גרץ ואחותה של הזמרת רונה קינן.

מתגורר בתל אביב.

פרסים והוקרה

בשנים 2013 ו-2015 זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הראשי הטוב ביותר על תפקידו בסדרה ״שטיסל״.
בשנת 2018 זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט ״שרוכים״.
בשנת 2021 זכתה חמישיית "זהו זה" (גידי גוב, אבי קושניר, דב גליקמן, מוני מושונוב ושלמה בראבא) בפרס מפעל חיים של אמ"י (תשפ"ב)^[5].
בשנת 2022 זכתה התוכנית בפרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה^[6].
מאי 2023 תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן לגליקמן ולמשתתפי התוכנית זהו זה בהווה: גידי גוב, שלמה בראבא, מוני מושונוב ואבי קושניר, על תרומתם המשותפת לתרבות הישראלית בשנת ה־75 למדינת ישראל, ועל יכולתם לשמח וללכד את הציבור סביב יצירתם^[7].

פילמוגרפיה

קולנוע

סדרות טלוויזיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דב גליקמן בוויקישיתוף

דב גליקמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דב גליקמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דב גליקמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דב גליקמן, באתר ספר הקולנוע הישראלי
דב גליקמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דב גליקמן, בארכיון הבימה
דב גליקמן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
דֹבלֶה גליקמן. עשה את זה ב"זהו זה!", מעריב, "סופשבוע", 7 באוקטובר 1988
ערן אלדר, חיבוק דוב: דוב'לה גליקמן, באתר nrg‏, 26 ביולי 2009
זיו רביב, איתי אילנאי, דובל'ה, החיים שאחרי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 18 באפריל 2011
קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם דובל'ה גליקמן, הטלוויזיה החינוכית, 17 בפברואר 2017
נעמה לנסקי, "להביא ילדים לעולם? זה עוד מוקדם לי מדי", באתר ישראל היום, 6 בנובמבר 2015
רן בוקר, "רוצה שיקראו לי דב - לא דבל'ה גליקמן", באתר ynet, 15 ביולי 2018
יואב בירנברג, המנצח, באתר "ידיעות אחרונות", 31 באוקטובר 2018
נעמה לנסקי, "רוצים להספיק לתפוס מה שנשאר", באתר ישראל היום, 7 במאי 2020
זהו זה! - פרקים מכל הזמנים, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
דובל'ה גליקמן: השנים האחרונות הן התקופה הכי טובה שלי במקצוע, הפודקסט של שלומי אלדר, באתר All•in

הערות שוליים

^ דובל'ה, החיים שאחרי,באתר mynet
^ האיש שניסה למנוע מלחמה, יו-טיוב
^ חמישים שנה לתאונת ה"נורד" במכתש הגדול, באתר חיל האוויר, 4 ביולי 2014
^ בר זגה, יותם קושניר התחתן, החברים של אבא הגיעו לחגוג, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 30 באפריל 2023
^ דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2021
^ רן בוקר, פרס מפעל חיים יוענק לתוכנית "זהו זה", באתר ynet, 8 במרץ 2022
^ חברי "זהו זה" יקבלו תואר דוקטור לשם כבוד, באתר "סרוגים", 30 באפריל 2023

הקודם: 2012 - עמוס תמם (אחת אפס אפס)	זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2013 - דב גליקמן (שטיסל)	הבא: 2014 - יהודה לוי (איש חשוב מאוד)

הקודם: 2014 - יהודה לוי (איש חשוב מאוד)	זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2015 - דב גליקמן (שטיסל)	הבא: 2016 - שלמה בראבא (אורי ואלה)

[1] דובל'ה, החיים שאחרי,באתר mynet

[2] האיש שניסה למנוע מלחמה, יו-טיוב

[3] חמישים שנה לתאונת ה"נורד" במכתש הגדול, באתר חיל האוויר, 4 ביולי 2014

[4] בר זגה, יותם קושניר התחתן, החברים של אבא הגיעו לחגוג, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 30 באפריל 2023

[5] דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2021

[6] רן בוקר, פרס מפעל חיים יוענק לתוכנית "זהו זה", באתר ynet, 8 במרץ 2022

[7] חברי "זהו זה" יקבלו תואר דוקטור לשם כבוד, באתר "סרוגים", 30 באפריל 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר
1990–1999	ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999)
2000–2009	יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009)
2010–2019	מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019)
2020 ואילך	נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023)