ג'יטה מונטה

ג'יטה מונטה

ג'יטה מונטה
לידה	11 ביוני 1946 (בת 78) בוקרשט, רומניה
שם לידה	Geta Clara Moise
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה הלאומית לתיאטרון ולקולנוע "יון לוקה קאראג'אלה"
בן או בת זוג	אלכס מונטה דב גליקמן
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי
פרופיל ב-IMDb

ג'יטָה מוּנטֶה (נולדה ב-11 ביוני 1946) היא שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית.

ביוגרפיה

ג'יטה מונטה נולדה בשם קלרה ג'ֶטה מויסה (משה) בבוקרשט בירת רומניה, בת למשפחה יהודית חילונית. אביה, ברל מויסה (משה), היה רואה חשבון, ואמה, מרגרטה מויסה (משה), אורגת בדים בבית חרושת. יש לה אח צעיר ממנה, שמעון. סבה שטפן התגורר בכפר והיא נהגה לבקר אותו בחופשות. למדה בבית-ספר יוליה חשדאו ביסודי ובתיכון. למדה משחק במכון (אקדמיה) לאמנות המשחק והתיאטרון יון לוקה קאראג'אלה (Ion Luca Caragiale), אחרי-כן התקבלה לתיאטרון הלאומי של קלוז'-נאפוקה, בטרנסילבניה, שם הכירה את השחקן אלכס מונטה, לימים בעלה. נבחרה מבין השחקנים לבצע התמחות בתיאטראות הפרובינציאליים, למשך שנתיים.

באוקטובר 1970, בהיותה בת 24, עלתה לישראל עם אלכס, ונשפטה בהיעדרה ברומניה ל-15 שנות מאסר בעוון עריקה ובגידה. הוריה עלו 14 שנים אחריה והתיישבו בנוף הגליל (נצרת עילית דאז).

בשנת 2004 שבה מונטה לרומניה במסגרת סבב הופעות של תיאטרון הקאמרי עם ההצגה "אשכבה" (ההצגה האחרונה של חנוך לוין שהוצגה טרם מותו), כשההופעה הראשונה בסדרה הייתה בתיאטרון הלאומי של רומניה בפני אלף איש ונכח בה יון איליאסקו נשיא רומניה.

קריירת משחק

מונטה החלה את קריירת המשחק בקומדיה "הגברת הזו ממקסים" של המחזאי הצרפתי ז'ורז' פדו. ההצגה האחרונה בה שיחקה ברומניה ואיתה יצאה לפסטיבל באיטליה, הייתה "חלום ליל קיץ" מאת ויליאם שייקספיר, בה שיחקה את התפקיד של השדון פַּאק.

לאחר עלייתה לישראל נשלחה ג'יטה מונטה לאולפן באשדוד. מנהל האולפן עזר לה להתקבל לאודישן בתיאטרון העברי ויחד איתו למדה מונולוג בעברית מתוך "חלום ליל קיץ" בתרגומו של ט. כרמי. היא עשתה אודישנים לתיאטראות שונים והיחידי שהתעניין בה היה עודד קוטלר, שהיה מנהל תיאטרון חיפה. במסגרת התיאטרון השתתפה בסדנאות משחק בהנחיית נולה צ'לטון, לצד עזרא כפרי, מוני מושונוב, עמי טראוב, סנדרה שדה, שלמה בר אבא, גדליה בסר ועידית צור.

מונטה שיחקה בתיאטרון חיפה בשנים 1971–1978, בו הופיעה בפעם הראשונה כסטטיסטית ב"אופרה בגרוש" מאת ברטולט ברכט, בבימויו של עודד קוטלר. בכל ההצגות הבאות, בהם רומיאו ויוליה, שיחקה בתפקידים ראשיים. ביוזמת מנכ"ל התיאטרון הקאמרי דאז, אורי עופר עברה מונטה לקאמרי, בו שיחקה בקביעות. מדי פעם שיחקה גם בתיאטראות הבימה, חיפה והחאן. בהמשך, הכירה את חנוך לוין ומאז שיתפה עמו פעולה פעמים רבות, בינן במחזה "כריתת ראש" (1996 – בתיאטרון הבימה), בו גילמה את התפקיד הראשי, מלך קשיש הנוטה למות.

בשנים 1978–1979 העלתה באופן עצמאי, יחד עם יוסי בנאי שגם ביים, את המחזה "יומן פגישות" של ז'אן-קלוד קרייר, בתרגום של ישראל אובל ובעיבוד של נסים אלוני. ההצגה עלתה מעל ל-100 פעמים, והיא שיחקה בה במקביל לתפקידים בהצגות אחרות.

בשנת 2004 בתיאטרון חיפה, שיחקה בקומדיה השחורה "האישה שבישלה את בעלה" מאת המחזאית הבריטית דבי איסיט, בעיבוד עברי ובבימויו של אלדד זיו, לצד בן זוגה דאז דב גליקמן. בקולנוע השתתפה מונטה בסרטו של ג'אד נאמן משנת 1977, "מסע אלונקות". שיחקה בקומדיה "אהבה וכדורגל" (סרט סטודנטים, עבודת גמר) בבימויו של סרג' אנקרי משנת 1979 לצידם של גליקמן, אבי הרצוולף ודליה מאירוביץ' שהוקרן בסינמטק בפריז. הצטלמה לסרט הקולנוע "חיותה וברל" בבימויו של עמיר מנור, שיצא לבתי הקולנוע בישראל בספטמבר 2012.

ב-2015 שיחקה בסרט אינרציה בבימויו של עידן חגואל.

בשנת 2018 שיחקה מונטה בסדרה הפסיכולוגית (סדרת טלוויזיה) ששודרה בתאגיד השידור כאן 11.

בימוי והוראה

ג'יטה מונטה התחילה לביים ב-2009 בתיאטרון החאן, ביוזמת מנהל התיאטרון מיכאל גורביץ'. עבודת הבימוי הראשונה שלה הייתה מקבץ של שלושה מחזות פוליטיים של הרולד פינטר ("אחת לדרך", "הסדר העולמי החדש" ו-"סיבה למסיבה"). המקבץ נערך והוענק לו השם "סדר עולמי חדש", על-פי משפטו של ג'ורג' בוש שהבטיח לכונן סדר עולמי חדש. המחזה מספר על חבורת אנשים השייכים למועדון של נהנתנים בעת שבחוץ מתחוללת מלחמה; בחדר אחר, מענים שבוי שבנו נרצח ואשתו נאנסה.

ב-21 במאי 2011 עלתה בחאן ההצגה "מולי סוויני" שביימה מונטה, המבוססת על המחזה של האירי בריאן פריל בתרגומה של מרים יחיל-וקס. המחזה מבוסס על מאמרו של אוליבר סאקס "לראות ולא לראות". ב-31 במרץ 2012 העלה תיאטרון החאן את "משחק של אהבה ומזל" מאת פייר דה מאריבו בבימויה של מונטה. במאי 2013 ביימה את ההצגה "2 קצרים וחתול" מאת אנטון צ'כוב. ביוני 2019 ביימה את ההצגה "האיש שחשב שאשתו היא כובע" מאת פיטר ברוק ומארי-הלן אסטיין, לפי ספרו של אוליבר סאקס.

בשנת 2012 הצטרפה ג'יטה מונטה לסגל המורים של האקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב, שם היא מלמדת משחק.

חיים אישיים

ג'יטה נישאה ב-1970 לאלכס מונטה, שחקן בתיאטרון חיפה, הם התגרשו כעבור מספר שנים.

החל משנת 1976, הייתה בת זוגו של השחקן דב גליקמן למשך למעלה משלושה עשורים. השניים הכירו במהלך החזרות להצגה "קריזה". הזוג נפרד בשנת 2009.

מונטה בחרה שלא להביא ילדים לעולם.

פרסים

• 1978 - פרס "ורד הכסף" של מעריב לשחקנית התיאטרון המצטיינת של השנה.
• 1996 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה על תפקידה ב"אנה גלקתיה" בתיאטרון החאן.
• 1997 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה על תפקידה בהצגה "הזונה מאוהיו" בתיאטרון הקאמרי.
• 1997 - פרס ע"ש אברהם בן-יוסף לשחקנית המצטיינת מטעם עיריית תל אביב-יפו. על תפקידה בהצגה "הזונה מאוהיו".
• 1998 - פרס ע"ש אברהם בן-יוסף לשחקנית המצטיינת מטעם עיריית תל אביב-יפו. על תפקידה בהצגה "עולמה של איימי".
• 2000 - פרס המשחק של קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש הדסה קלצ'קין.
• 2002 - פרס ע"ש אברהם בן-יוסף לשחקנית המצטיינת מטעם עיריית תל אביב-יפו על תפקידה בהצגה "אקורדיונים".
• 2007 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המשנה של השנה על תפקידה בהצגה "הרטיטי את לבי" בתיאטרון הקאמרי.

הצגות

תיאטרון החאן

הצגה	מחזאי	תפקיד	במאי	הצגת בכורה
אנה גלקתיה	הווארד בארקר	אנה	אופירה הניג	1996
הצוענים של יפו	נסים אלוני	מאדאם זארא	יוסי פולק	4 בינואר 2014

התיאטרון הקאמרי

הצגה	מחזאי	תפקיד	במאי	הצגת בכורה
צייד יצא לצוד בצד	ז'ורז' פדו	לאונטין	נסים אלוני	1978
הדוד וניה	אנטון צ'כוב	סוניה	לאופולד לינדטברג	1978
פרק ב'	ניל סיימון	ג'ני	היי קיילוס	1979
בגידה	הרולד פינטר	אשה	ביל אלכסנדר	1980
הסוחר מוונציה	ויליאם שייקספיר	פורציה	ברי קייל	1980
ינטל	יצחק בשביס-זינגר	ינטל	חנן שניר	1980
אנה כריסטי	יוג'ין או'ניל	אנה	ביל אלכסנדר	1981
גדול וקטן	בותו שטראוס	לוטה	אילן רונן	1982
היער	אלכסנדר ניקולאייביץ' אוסטרובסקי	אקסיניה דנילובנה (אקסיושה)	יונתן מרזר	12 ביוני 1982
מעגל הגיר הקווקזי	ברטולט ברכט	גרושה	יוהאן טאוב	1983
רולטה צרפתית	ז'ורז' פדו	פרנסיס	אילן רונן	1984
הסערה	ויליאם שייקספיר	אריאל	יוהאן טאוב	1984
הנשים האבודות מטרויה	חנוך לוין	אנדרומכה	חנוך לוין	1984
כולם רוצים לחיות	חנוך לוין	פוזנבוכה	חנוך לוין	1985
נכנע ומנוצח	חנוך לוין	בברה	חנוך לוין	1985
יאקיש ופופצ'ה	חנוך לוין	פופצ'ה	חנוך לוין	1986
מקבת'	ויליאם שייקספיר	ליידי מקבת	מיכאל גורביץ'	1989
יחסים מסוכנים	דה לאקלו וכריסטופר המפטון	המרקיזה דה מרטיי	סיימון סטוקס	1989
השחף	אנטון צ'כוב	ארקדינה	בוריס מורוזוב	1991
הזונה מאוהיו	חנוך לוין	הזונה ברונצקי	חנוך לוין	1997
עולמה של איימי	דייוויד הר	אזמי	עידו ריקלין	1998
שידוכים	גוגול	מאדאם פיוקלה, שדכנית	מיכאל גורביץ'	1998
רוז	מרטין שרמן	רוז	דנה פיינרו	2000
אקורדיונים	שמואל הספרי	מירה	שמואל הספרי	2002
אמא קוראז'	ברטולט ברכט	קוראז'	עמרי ניצן	2002
ביבר הזכוכית	טנסי ויליאמס	אמנדה	מיכה לבינסון	2005
הרטיטי את לבי	חנוך לוין	ככה-ככה	אודי בן-משה	2007

תיאטרון הבימה

הצגה	מחזאי	תפקיד	במאי	הצגת בכורה
הילד חולם	חנוך לוין	האם	חנוך לוין	8 במאי 1993
כריתת ראש	חנוך לוין	המלך	חנוך לוין	13 בינואר 1996

תיאטרון חיפה

הצגה	מחזאי	תפקיד	במאי	הצגת בכורה
אופרה בגרוש	ברטולט ברכט וקורט וייל		עודד קוטלר	6 באפריל 1971
המתאבד	ניקולאי ארדמן	קלאופטרה	יוסף מילוא	12 באוגוסט 1971
המושבה שלנו	יהושע סובול על פי תורנטון ויילדר		נולה צ'לטון	1 במרץ 1972
סטטוס קוו וואדיס	יהושע סובול על פי "ההסדר" לשולמית אלוני		עדנה שביט	31 בינואר 1973
שכול וכישלון	דניאל הורוביץ על פי "שכול וכישלון" מאת י. ח. ברנר	מרים - בתו של יוסף חפץ	עודד קוטלר	11 באפריל 1973
מבקר המדינה	ניקולאי גוגול		עדנה שביט	12 בינואר 1974
נמר חברבורות	יעקב שבתאי	אלזה ניידורף	עודד קוטלר	7 ביולי 1974
משפחת טוט	אישטבן אורקן		גזה פרטוש	21 באוגוסט 1974
גן הדובדבנים	אנטון צ'כוב	אניה	מייקל אלפרדס	1 בפברואר 1975
שרגא הקטן	הלל מיטלפונקט		הלל מיטלפונקט	19 בפברואר 1975
רומיאו ויוליה	ויליאם שייקספיר	יוליה	גזה פרטוש	18 באוקטובר 1975
עצבים			נולה צ'לטון
ליל העשרים	יהושע סובול	שפרה	נולה צ'לטון	20 בינואר 1976
קריזה (אנשים במצוקה)	ליקט וערך איציק ויינגרטן; שירים יהושע סובול	תפקידים שונים	נולה צ'לטון	23 באוקטובר 1976
רק אתמול נולדה	ג. קאנין	בילי	נולה צ'לטון	9 בפברואר 1977
המשוגעת משאיו	ז'אן ז'ירודו	קונסטנס	סם בֶּסֶקוב	16 ביולי 1977
קייטנים	מקסים גורקי	יוליה	נולה צ'לטון	29 באוקטובר 1977
המליונרית מנאפולי	אדוארדו דה פיליפו		אהרון אלמוג	1985
האשה שבישלה את בעלה	דבי איסיט	רעיה	אלדד זיו	2004

תיאטרון גשר

הצגה	מחזאי	במאי	הצגת בכורה
רוח התיאטרון	רועי חן	אמיר וול	2020

הפקה עצמאית

הצגה	מחזאי	במאי	הצגת בכורה
יומן פגישות	ז'אן-קלוד קרייר	יוסי בנאי	1978

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יטה מונטה בוויקישיתוף

• ג'יטה מונטה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• ג'יטה מונטה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'יטה מונטה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ג'יטה מונטה, בארכיון הבימה
• ג'יטה מונטה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• ג'יטה מונטה, באתר התיאטרון הקאמרי
• ג'יטה מונטה, באתר "הבמה"
• אטילה שומפלבי, בחזרה לרומניה, באתר ynet, 2 ביוני 2004
• ציפי שוחט, אין לה כוח להיות אומללה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2007
• מיכאל הנדלזלץ, האיכות הייחודית של ג'יטה מונטה, באתר הארץ, 6 באפריל 2012
• ג'יטה מונטה חוזרת לביים בחאן, באתר "הבמה", 12 במאי 2011
• ציפי שוחט, ראיון: הבמה כולה של ג'יטה מונטה, באתר הארץ, 5 באפריל 2012
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם ג'יטה מונטה, באתר iCast‏, 13 במאי 2012
• יאיר אשכנזי, המלכה מיפו: ג'יטה מונטה לא לוקחת שבויים, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2019