שלמה אבינרי
שלמה אבינרי (20 באוגוסט 1933[1] – 30 בנובמבר 2023) היה חוקר בתחום מדעי המדינה והיסטוריון של הפילוסופיה הפוליטית, במיוחד של הסוציאליזם ושל הציונות, פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת 1996, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומנכ"ל משרד החוץ בממשלת רבין הראשונה.
 | |
| צילום מ-2014 | |
| לידה |
20 באוגוסט 1933 ביילסקו, Silesian Voivodeship, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 2023 (בגיל 90) ישראל |
| שם לידה | Jerzy Wiener |
| ענף מדעי | מדע המדינה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט | יעקב טלמון |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט | דוד אוחנה |
| פרסים והוקרה |
|
| הערות | מנכ"ל משרד החוץ בממשלת רבין הראשונה |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהשלמה אבינרי נולד בשם יז'י וינר (Jerzy Wiener) בביילסקו שבפולין, ועלה לארץ ישראל עם הוריו[2] בשנת 1939. הוא למד באוניברסיטה העברית ובבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון. בשנת 1960 קיבל תואר שני במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית[3] ובשנת 1964 קיבל תואר דוקטור[4].
קריירה
עריכהבשנת 1964 הצטרף לסגל האוניברסיטה. בשנים 1962 עד 1965 היה ממקימי קבוצת "מן היסוד" האופוזיציונית בתוך מפא"י ומן הפעילים הבולטים בה. הוא פרסם מאמרים בביטאונה שנקרא גם הוא "מן היסוד". אבינרי הועלה לדרגת פרופסור חבר בשנת 1971[5] ומונה לפרופסור מן המניין ב־1974. כיהן כראש המחלקה למדע המדינה וכדיקן הפקולטה למדעי החברה[6], כמו כן שימש ראש המרכז ללימודי אירופה, באוניברסיטה העברית בירושלים.
אבינרי לימד כפרופסור אורח באוניברסיטת ייל, אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת קליפורניה, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, האוניברסיטה הלאומית האוסטרלית בקנברה, בית הספר קרדוזו למשפטים של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק ואחרות. בראשית המאה ה־21, היה פרופסור אורח קבוע בתוכנית ללימודי לאומיות באוניברסיטה המרכז־אירופית בבודפשט, וחבר האקדמיה האירופית לאמנויות ומדעים.
בשנים 1976 עד 1977 שימש מנכ"ל משרד החוץ, בממשלת רבין הראשונה. לאחר התפרקות ברית המועצות, סייע בתהליכי דמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופיות ובמדינות חבר המדינות, והיה חבר במשלחות בינלאומיות לפיקוח על הבחירות החופשיות הראשונות שנערכו לאחר התפרקות הקומוניזם בהונגריה, בצ'כוסלובקיה, ברומניה, בליטא, בקרואטיה, בסרביה, בקוסובו, בגאורגיה ובמדינות נוספות. כמו כן שימש עמית מחקר במכון וילסון שבוושינגטון, במכון ברוקינגס שבוושינגטון וב"קרן קרנגי לשלום בינלאומי" שבוושינגטון, וכן במכון הבינלאומי לכלכלה וליחסים בינלאומיים במוסקבה.
כאשר מונה אבינרי למנכ"ל משרד החוץ על ידי ממשלת רבין ב־1976 בהמלצתו של שר החוץ יגאל אלון, גרר המינוי התנגדות חריפה מצד הליכוד, שהיה אז באופוזיציה, וזאת בגלל מאמרים שפרסם אבינרי בישראל ומחוצה לה בזכות משא ומתן עם אש"ף אם יכיר במדינת ישראל; אחד מחברי הכנסת של הליכוד גם כינה אותו בשם לורד האו־האו, על שם הבריטי ששידר ברדיו ברלין בזמן מלחמת העולם השנייה והוצא להורג אחר כך בעוון בגידה. בזמן שירותו במשרד החוץ ביטא אבינרי את הקו הרשמי שדגל אז באופציה הירדנית, וגם השתתף בכמה פגישות חשאיות עם המלך חוסיין. באותה תקופה גם התקיימו המגעים הראשונים, בתוניס ובמקומות אחרים, בין אש"ף ובין פעילי שלום ישראלים. מהלכים אלה נגדעו עם ניצחון הליכוד בבחירות 1977, שבעקבותיהם גם התפטר אבינרי ממשרד החוץ וחזר לאוניברסיטה. מהלכים אלה חודשו בזמן ממשלת רבין השנייה והביאו בסופו של דבר להסכמי אוסלו.
אבינרי נחשב למומחה לכתביהם של מרקס והגל ולהיסטוריה ציונית. חבר במערכת הבינלאומית של ההוצאה הביקורתית השלמה של כתבי מרקס ואנגלס, היוצאת לאור מטעם המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית באמסטרדם. הוא עסק רבות בהגותם של הרצל ושל משה הס. התעמת עם פרשנותו של קרל פופר, שראה בהגל את מבשרה של המדינה הטוטליטרית של המאה ה־20.
אבינרי פרסם מאמרים פובליציסטיים בענייני דיומא בעיתונים שונים בישראל ובעולם.
ספריו תורגמו ללשונות רבות, בהן אנגלית, צרפתית, גרמנית, יפנית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צ'כית, פולנית, סינית ופורטוגזית.
פרסים ועיטורים
עריכה- חתן פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה לשנת 1977 על ספרו "תורת המדינה של הגל"
- חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה 1996.
- חתן פרס שלמה בובליק לשנת 2009.[7]
- באותה שנה הוענק לו עיטור מפקד מסדר כוכב הסולידריות האיטלקי מטעם נשיא איטליה[8].
- ב־2010 הוכתר בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע על תרומתו למחקר ולחברה בישראל.
- בשנת 2011 הוענק לו תואר עמית כבוד מטעם המרכז הבינתחומי הרצליה.
- ב־2013 זכה אבינרי בפרס א.מ.ת.
דמות במדיה
עריכההיה נושא לשיר הסאטירי "אבינרי סכינאי" (על מנגינת השיר "מקי סכינאי" מאת קורט וייל) במסגרת מערכוני תוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "ניקוי ראש" בשנות השבעים.
חיים אישיים
עריכההיה נשוי לעורכת הדין דבורה לבית נדלר עד למותה ב־2022 ואב למעין אבינרי־רבהון. חתנו הוא הדמוגרף פרופ' עוזי רבהון, בנו של פרופ' מנחם רבהון.[9]
אבינרי נפטר ב־30 בנובמבר 2023,[10][11] והובא לקבורה בהר המנוחות.[12]
מספריו
עריכהספריו
עריכה- משנתו החברתית והמדינית של קרל מרקס, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966.
- רשות הרבים – שיחות על מחשבה מדינית, מרחביה: הוצאת הקיבוץ הארצי, 1966.
- פרקי חברה ומדינה – עיונים במשנתם של מורוס, רוסו, הגל ומרקס, מרחביה: הוצאת הקיבוץ הארצי, 1969.
- תורת המדינה של הגל, תל אביב: הוצאת ספריית פועלים, 1973.
- עם ועולם – שאלות חברה ומדיניות בישראל, הוצאת כתר, 1977.
- הרעיון הציוני לגוָניו – פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1980.
- משה הס – בין סוציאליזם לציונות, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1986.
- ארלוזורוב, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות עידנים, 1991.
- הרצל, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2007.
- קרל מרקס – פילוסופיה ומהפכה, תרגמה איה ברויר, ספרית אפקים, עם עובד, 2022.
תרגומיו
עריכה- קרל מרקס, כתבי שחרות, הוצאת ספרית פועלים, 1965.
- הרברט מרקוזה, קץ האוטופיה, הוצאת עם עובד, 1975.
ספרים שערך
עריכה- הקובץ דוד בן-גוריון: דמותו של מנהיג תנועת פועלים, עם עובד, 1988.
- הקובץ מלחמה ושלום, מרכז זלמן שזר, 2010.
- מהדורה אנגלית של ספרו של משה הס ההיסטוריה הקדושה של האנושות (הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2008).
- בין הספרים שערך באנגלית
- Karl Marx on Colonialism and Modernization, 1968.
- Communitaranism and Individualism - with Avner de-Shalit, 1991.
- Europe's Century of Discontent - with Zeev Sternhell, 2003.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כרטיס אישי וקורות חיים, באתר האקדמיה הישראלית למדעים
- שלמה אבינרי, באתר הוצאת עם עובד
- יוסי שריד, לא חוזה או הוזה, דווקא איש מעשה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
- הספרים של שלמה אבינרי, באתר "סימניה"
שלמה אבינרי, דף שער בספרייה הלאומית- מידע על שלמה אבינרי בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאמרי שלמה אבינרי, באתר "הארץ"
יעל ויילר ישראל, מרקס, ציונות ופוליטיקה: שיחה עם שלמה אבינרי, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2015
ממאמריו:
- דרכו של הרצל לגיבוש תודעה לאומית יהודית, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- צמיחתה של הציונות, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- בין שתי תנועות לאומיות (3), באתר הארץ, 15 באוקטובר 2015
- מה רצה רבין, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2015
- משברי הדמוקרטיה, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2016
- המעבר להוראה באנגלית – מדרון חלקלק, הרצאה באקדמיה ללשון, 7 בינואר 2019
- שלמה אבינרי, דף שער בספרייה הלאומית
- שלמה אבינרי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- אודותיו
- דוד אוחנה, שעתה היפה של החברה האזרחית: במלאת 90 שנה לשלמה אבינרי, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2023
- דוד אסף, ילד יהודי פולני: עם מותו של שלמה אבינרי, בבלוג "עונג שבת", 22 בדצמבר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ דוד אוחנה, שעתה היפה של החברה האזרחית: במלאת 90 שנה לשלמה אבינרי, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2023
- ^ שמו של אביו היה מיכאל אבינרי (וינר). ראו: שלמה אבינרי, מבוא לספר תיאודור הרצל, עניין היהודים – ספרי יומן 1895–1898, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ח 1997, הספרייה הציונית, כרך א, עמ' 13.
- ^ הוענקו תוארים אקדמאים על-ידי אוניברסיטת ירושלים, תואר מוסמך במדעי הרוח, חרות, 3 ביולי 1960
- ^ תואר דוקטור לפילוסופיה, דבר, 15 ביוני 1964
- ^ מינויים חדשים באוניברסיטה העברית, דבר, 29 באוגוסט 1971
- ^ פרופ' ש. אבינרי דיקן הפקולטה למדעי החברה, דבר, 19 ביוני 1974
- ^ פרס שלמה בובליק לשנת תשס"ט יוענק לפרופ' שלמה אבינרי, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים, 3 ביוני 2009
- ^ הנשיא האיטלקי העניק את עיטור-ההזדהות האיטלקי לרקטור האוניברסיטה פרופ' שרה סטרומזה ולפרופ' שלמה אבינרי, באתר האוניברסיטה העברית, 7 ביולי 2009
- ^ עו"ד דבורה אבינרי לבית נדלר ז"ל, באתר אבלים, 17 בינואר 2022
- ^ Adam Nossiter, Shlomo Avineri, Israeli Scholar Skeptical About Peace, Dies at 90, New York Times, December 10, 2023 (באנגלית)
- ^ ברוך דיין האמת: הפרופ' שלמה אבינרי הלך לעולמו, באתר "סרוגים", 1 בדצמבר 2023
- ^ שלמה אבינרי באתר GRAVEZ