גאורגיה

גֵּאוֹרְגִיָה (בגאורגית: ‏საქართველო^ⓘ‏^Ⓘ‏, תעתיק עברי: סַכָּרְתְבֵלוֹ, כתיב מלא: גאורגייה), המוכרת גם כגְּרוּזְיָה בקרב האוכלוסייה הרוסית, היא מדינה במזרח אירופה, לחופו המזרחי של הים השחור בדרום הקווקז. למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה הים השחור. גאורגיה היא חלק ממדינות הקווקז, והעם הגאורגי הוא קבוצה אתנית קווקזית.

גאורגיה
საქართველო

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	הכוח באחדות
המנון לאומי	חירות המנון
ממשל
משטר	רפובליקה פרלמנטרית
ראש המדינה	נשיא גאורגיה
נשיא גאורגיה	סלומה זוראבישווילי
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת גאורגיה
ראש ממשלת גאורגיה	איראקלי קובאחידזה
שפה רשמית	גאורגית
עיר בירה	טביליסי 41°43′N 44°48′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט של גאורגיה
רשות שופטת	בית המשפט החוקתי של גאורגיה
גאוגרפיה
יבשת	אסיה, אירופה
שטח יבשתי	69,700 קמ"ר (123 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +4
היסטוריה
הקמה
הכרזת העצמאות סיפוח סובייטי פירוק ברית המועצות	26 במאי 1918 25 בפברואר 1921 9 באפריל 1991
ישות קודמת
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	3,807,251 נפש (131 בעולם)
צפיפות	54.62 נפש לקמ"ר (160 בעולם)
דת	נצרות אורתודוקסית גאורגית
אוכלוסייה לפי גילאים גילאי 0–14 20.80% גילאי 15–24 11.65% גילאי 25–54 39.68% גילאי 55–64 12.24% גילאי 65 ומעלה 15.64%
כלכלה
תמ"ג (2023)	30.54 מיליארד $ (110 בעולם)
תמ"ג לנפש	8,020$ (107 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.814 (60 בעולם)
מדד ג'יני	34.5 (נכון ל־2020)
מטבע	לארי גאורגי‏ (GEL)
שונות
חגים לאומיים	Saint George Day Day of National Unity of Georgia Saint Andrew the First-Called Day Mtskhetoba יום המשפחה יום האישה הבין-לאומי הירדמות מרים חג המולד יום הניצחון בחבר המדינות יום העצמאות של נורווגיה יום אירופה Paschal cycle פסחא Bedoba יום שני של פסחא Baptism of the Lord יום שישי הטוב ראש השנה האזרחית
סיומת אינטרנט	ge
קידומת בין־לאומית	995
(למפת גאורגיה מוגדלת)   טביליסי כותאיסי בתומי רוסתווי זוגדידי גורי פותי סוחומי חאשורי רוסיה אזרבייג'ן ארמניה טורקיה הים השחור גאורגיה (למפת גאורגיה רגילה)   טביליסי כותאיסי בתומי רוסתווי זוגדידי גורי פותי סוחומי חאשורי רוסיה אזרבייג'ן ארמניה טורקיה הים השחור גאורגיה

ציור פלק מצופה זהב מהמאה ה-15: גיאורגי הקדוש הורג דרקון

קתדרלת סיוני מנהר הקורה, בשנות ה-70 של המאה ה-19

הצבא האדום בטביליסי

גאורגיה היא מדינת לאום ליברל-דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות הקשורות באופן הדוק למדינות הקווקז עליהן היא נמנית. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים, ועל פי האמונה היא הייתה יעדו של יאסון במסעו להשבת גיזת הזהב. גאורגיה נחשבת כמדינה המשתרעת ביבשת אירואסיה, אולם במקורות שונים שיוך המדינה לעיתים הוא ליבשת אסיה בלבד או אירופה בלבד. גאורגיה, או בשמה ברוסית "גרוזיה", הייתה חלק מברית המועצות וב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמי על פירוק הברית, היא זכתה בעצמאות מלאה.

בשנת 327 הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של ממלכת איבריה, וכך הפכה גאורגיה לממלכה השלישית שקיבלה את הנצרות כדת מדינה (אחרי ארמניה הארתשסית וקיסרות אקסום האתיופית). הממלכה הגאורגית הייתה ממלכה כלל-קווקזית שהשתרעה בשיאה מצפון הקווקז ועד לחלקים הצפוניים של איראן ואסיה הקטנה, הייתה ממלכה בולטת בנצרות המזרחית והמבשר ההיסטורי העיקרי של גאורגיה של ימינו.

גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, שאינו משויך ישירות לשום אלפבית אחר בעולם. ספרות גאורגית כתובה מתועדת מהמאה החמישית. תרגומי הביבליה הנוצרית הראשונים הופיעו בגאורגיה, ככל הנראה לאחר הפצת הנצרות – במאה החמישית.

גאורגיה, ששטחה הררי ברובו, משופעת במשאבים טבעיים. תערובת של אזור אלפיני בהרי הקווקז, וחוף ים בעל אקלים סובטרופי של הים השחור, המושך אליו תיירים רבים, כך שבגאורגיה יש גם אתרי ספורט חורף וגם אתרי נופש ימי.

אטימולוגיה

ערך מורחב – השם של גאורגיה

השם "גאורגיה" (Γεωργία), נהוג בשפות רבות. "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ) ההלניסטי נובע מ"גאורגיוס" (Γεώργιος), שמשמעותו "איכר", ולפיכך גאורגיה משמעותה "אדמה חקלאית".

הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). מקור המילה הוא משמו של גיבור מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס שנחשב לאבי הגאורגים. על פי המיתוסים הגאורגיים, כרתלוס היה בנו של תוגרמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

חוץ מהשם גאורגיה ידועים הגאורגים גם בשם "גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرگون), שפירושה "זאב" (گرگ – gurğ/gurğān). אם כי ביוונית, הפירוש הוא "חקלאי" ושם המדינה "גוּרגֶ'סטַן". הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לשמם של גאורגים בטורקית "גוּרג'וּ" (Gürcü), ומכאן שם המדינה "גוּרג'יסטַן" (Gürcüstan). בנוסף לשם "גורג'ים" ידועים הגאורגים כ"גרוּזין" (Грузин) ברוסית ושם המדינה "גרוּזיה", והיה נפוץ בקרב העמים הסלאבים, במדינות ברית המועצות לשעבר, וגם במקומות אחרים בעולם כמו ישראל ויפן.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של גאורגיה

העת העתיקה

על פי העדויות הארכאולוגיות הייתה גאורגיה מיושבת כבר מתחילת תקופת האבן. גילוי טכניקות עיבוד הברזל באנטוליה ובקווקז היו תחילת תקופת הברזל. בתקופה זו החלו לצמוח הממלכות הגאורגיות המוקדמות: ממלכת קולכיס (ואגריסי אחריה) במערב גאורגיה וממלכת איבריה במזרחה. תושבי ממלכות אלה היו השבטים הפרוטו-גאורגים הראשונים המופיעים בהיסטוריה הכתובה מהמאה ה-12 לפנה"ס. העדויות הארכאולוגיות מאופיינות באלמנטים של כלי מתכת וצורפות שיוצרו בטכניקות עיבוד מתקדמות, ומאששות קיום ישות מדינית של ממלכה. במאה הרביעית לפנה"ס הייתה הממלכה הגאורגית המאוחדת, ממלכת איבריה, דוגמה מוקדמת לארגון מדינה מתקדם בימי שלטון מלך אחד והיררכיה של אצולה.

הכרזת הנצרות כדת-הממלכה בשנת 337 השפיעה על התפתחות הספרות והאמנות, והביאה לאיחוד הממלכות הגאורגיות. העובדה כי גאורגיה ניצבה בתווך בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי הפכה את האזור למוקד מאבקים וחילופים דינמיים בין העולמות שהגיעו לשיאם בסביבות המאה השתים-עשרה והשלוש-עשרה ברנסאנס של האומה הגאורגית.

ימי הביניים

בתחילת ימי הביניים השתלטה האימפריה הערבית על הממלכות הגאורגיות. הממלכה הערבית שהוקמה נקראה אמירות טביליסי והשתרעה על כמחצית שטח גאורגיה כיום. ברבות הימים פרשה האמירות מהאימפריה הערבית, דבר שהביא לחורבנה של העיר טביליסי. במהלך תקופה זו גיאורגים רבים נחטפו ונמכרו בטורקיה, איראן, אירופה, וארצות המזרח וערב כחיילים לוחמים, ממלוכים. הגאורגים השתחררו מעול הערבים רק במאה ה-11, לאחר 400 שנות שלטון זר, על ידי המלך דוד הבנאי. תור הזהב של גאורגיה היה במאה ה-12, אז הייתה המעצמה החזקה במזרח התיכון. תקופה זו התאפיינה בפריחה תרבותית ודתית, כפי שבאה לידי ביטוי ביצירת המופת הספרותית של שותא רוסתאוולי ובניית האקדמיות התאולוגיות במנזרי גלאתי ואיק'לתו. לפסגה תרבותית ופוליטית זו גאורגיה האמירה במלכותה של המלכה תמר (1184–1210). למרות מלחמות ההישרדות התכופות נגד שכניה המוסלמים, הייתה זו גם תקופת סובלנות דתית כלפי נתיניה המוסלמים והיהודים של הממלכה הגאורגית.

במאה ה-13 פלשה מונגוליה לגאורגיה. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצולה הגאורגית לשלטון המרכזי ובינם לבין עצמם, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר נסיכויות (כארתלי, קאחתי, אימרתי, סמגרלו, גוריה, סוואנתי ואבחזיה) במאה ה-15, דבר שנוצל היטב על ידי שכנותיהן, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית במאה ה-16. הכיבוש הזר, שלווה במסעות-עונשין אכזריים בעקבות המרידות הגאורגיות התכופות, רושש את האוכלוסייה ושיעבד אותה עוד יותר לאדוניה הפיאודליים.

בתחילת המאה ה-18 ניסה המלך וחטנג השישי לשקם את השלטון המרכזי בעזרת רפורמה חוקית וסיוע לתרבות. בהוראתו נוסד בשנת 1709 בית הדפוס הגאורגי הראשון בבירה טביליסי, אך שמרנותו הפוליטית הייתה בעוכריו, והכשילה את ניסיונותיו לחלץ את ארצו מן הקיפאון הכלכלי-חברתי.

בזמן הקיסרות הרוסית

בשנת 1783 חתמו רוסיה והממלכה הגיאורגית כארתלי-קאחתי על חוזה גאורגייבסק, שלפיו הפכה כארתלי-קאחתי למדינת חסות של רוסיה, דבר שלא מנע את ביזת טביליסי, בעקבות קרב קרצניסי בשנת 1795.

ב-8 בינואר 1801 חתם הצאר פאבל הראשון על צו המספח את ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית, צו שאושר גם על ידי בנו אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-12 בספטמבר של אותה שנה. השליח הגאורגי בסנקט פטרבורג הגיב במכתב מחאה, שנשלח לנסיך קורקין, שהיה סגן השגריר. במאי של אותה שנה, הגנרל הרוסי קארל היינריך קנורינג, שמונה למלך המשנה של הקווקז מטעם הצאר, הדיח את היורש הגאורגי המיועד לכס המלכות, דוד בטונישווילי וייסד ממשלה בראשות הגנרל איוון פטרוביץ' לסרייב.

האצולה הגאורגית לא קיבלה את ההדחה עד אפריל 1802, כאשר גנרל קנורינג הקיף את האצילים בקתדרלת סיוני שבטביליסי והכריח אותם להישבע אמונים לאימפריה הרוסית. אלה שלא הסכימו נעצרו באופן זמני. בקיץ 1805 הנחיל הצבא הרוסי מפלה בנהר אסקרני ליד זגם לצבא הפרסי, ובכך הציל את טביליסי מהכיבוש.

בשנת 1810, אחרי קרב קצר, נכבשה הממלכה הגאורגית המערבית, ממלכת אימרתי, על ידי הצאר אלכסנדר הראשון. המלך האימרתי האחרון, והשליט האחרון לבית בגרטיוני, סולומון השני, מת בגלות בשנת 1815. משנת 1803 ועד שנת 1878, בעקבות מספר רב של מלחמות רוסיות נגד הטורקים והפרסים, סופחו מספר מחוזות נוספים של גאורגיה לאימפריה הרוסית (מחוז בתומי, ארטווין, אחלציחה, פותי ואבחזיה).

נסיכות גוריה בוטלה בשנת 1828, ונסיכות מגרליה בשנת 1857. מחוז סוואנתי סופח בהדרגה בשנים 1857–1859.

הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה 1918–1921

ערך מורחב – הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה

אחרי מהפכת פברואר ב-1917, ממשלת המעבר הרוסית כוננה ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת כדי שתשלוט באזור. ועדה זו הוחלפה אחרי מהפכת אוקטובר, בקומיסריון של עבר-הקווקז שנועד לשלוט באופן רשמי באזור. ועדה טרנס קווקזית, בראשות המנשביק הגאורגי, ניקולאי צ'לידזה, הכריזה ב-24 בפברואר 1918, על הקמת פדרציה דמוקרטית ועצמאית שנקראה הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז.

הרפובליקה התפרקה עם הכרזתה של גאורגיה על עצמאות ב-26 במאי 1918, באמצע מלחמת האזרחים ברוסיה. הרפובליקה החדשה הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, ובבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט ניצחה המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבה למפלגה של המנשביקים. מנהיגם נואה ז'ורדניה, הפך לראש הממשלה הגאורגית. הממשלה החדשה ניסתה לשקם את גאורגיה, והחלה ברפורמות כוללות במדינה.

בשנת 1918 אף ייסדו אוניברסיטה בטביליסי. אבל ממשלה זו נתקלה בקשיים מבית ומחוץ כבר מתחילתה. בשנת 1918 התחוללה מלחמה גאורגית-ארמנית במחוזות הגאורגיים שאוכלסו ברוב ארמני, שהסתיים בהתערבות ישירה של הבריטים. בשנים 1918–1919, הגנרל הגאורגי מזניאשווילי הנהיג את ההתקפה הגיאורגית כנגד הצבא הלבן, שהונהג על ידי מויסייב ודניקין במטרה לתבוע את ערי החוף טואפסה סוצ'י ואדלר, לגאורגיה.

עצמאות המדינה לא האריכה ימים, ובפברואר 1921 תקף הצבא האדום את גאורגיה. הצבא הגאורגי שמנה רק 30 אלף חיילים לא הצליח לעמוד מול צבא של כ-200 אלף חיילי הצבא האדום ולאחר שהפסיד בקרב, נאלצו חברי הממשלה הסוציאל-דמוקרטית לברוח מהמדינה. ב-25 בפברואר 1921 נכנס הצבא האדום בראשות הקומיסר סרגו אורדז'וניקידזה לבירת גאורגיה, טביליסי, וכונן ממשלה קומוניסטית, שנקראה "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה" והונהגה על ידי הבולשביק הגאורגי פיליפ מחרדזה. החל מ-12 במרץ 1922 ועד 5 בדצמבר 1936 הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, שכללה גם את ארמניה ואזרבייג'ן. הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז לא הצליחה להתגבש ליחידה אחת, וגאורגיה הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

הממשלה הגאורגית, שנמלטה על אונייה צרפתית, המשיכה לתפקד כממשלה גולה, ניסתה לערער את השלטון בגאורגיה הסובייטית, ותמכה בהתארגנויות אנטי-סובייטיות בגאורגיה ומחוצה לה. קבוצת גרילה קטנה השם "הקושרים של גאורגיה", בראשות קולונל ככוצה צ'ולוקאשווילי, התארגנה באותם ימים במטרה להילחם בשלטון הבולשוויקי. העניין עורר רגשות פטריוטיים, והמרד, שתפס תאוצה, הגיע לשיאו בקרב שהתרחש באוגוסט 1924 ונקרא "מרד אוגוסט בגאורגיה". קרב זה נסתיים ללא הכרעה. בסופו של דבר הוכרעו המורדים ונמלטו מהמדינה.

גאורגיה הסובייטית 1921–1990

ערכים מורחבים – הרפובליקה הפדרטיבית של עבר הקווקז, גאורגיה הסובייטית

תחת שלטונו של סטלין (שהיה גאורגי בעצמו) נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים. במלחמת העולם השנייה כ-700,000 גאורגים נלחמו בשורות הצבא האדום כנגד הנאצים. כ-350,000 מתוכם נפלו בחזית המזרחית. היה זה הגאורגי מליטון כנתריה, שהניף את דגל הניצחון על הרייכסטאג. חלק קטן מהגאורגים נלחם במסגרת הלגיון הגאורגי של הוורמאכט, וחלק מרד. אחרי המלחמה עברה גאורגיה תהליכי תיעוש ועיור. בבירה טביליסי, שמספר תושביה עלה על מיליון, נחנכה ב-1966 רכבת תחתית.

לאחר טבח טביליסי בשנת 1956, התפתחה תנועת מחתרת של צעירים גאורגים בראשות מרב קוסטבה וזוויאד גמסחורדיה בשם "גורגסליאני" (על שם וחטנג גורגסלי), שנעצרו מספר פעמים על ידי השלטונות הסובייטים. שר החוץ הסובייטי, אדוארד שוורדנדזה, היה "ארכיטקט" הפרסטרויקה של שנות ה-80. במהלך אותה תקופה התפתחה בגאורגיה שיטה רב-מפלגתית שהעדיפה עצמאות. המדינה ערכה את הבחירות הדמוקרטיות הרב-מפלגתיות הראשונות בברית המועצות ב-28 באוקטובר 1990. החל מנובמבר 1990 ועד מרץ 1991 היה אחד ממנהיגי תנועת השחרור הלאומית ד"ר זוויאד גמסחורדיה, נשיא המועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה (הפרלמנט של גאורגיה).

עצמאות

ב-9 באפריל 1989, בשיא המאבק האזרחי לעצמאות, בעקבות המהומות, בגין הרצון לעצמאות, פתחו באש חיילי הצבא האדום בעצרת שקטה במרכז הבירה – 20 בני-אדם נהרגו – מרביתם נשים צעירות – ועשרות נפצעו. האירוע כונה "הטרגדיה של 9 באפריל", והיה אבן דרך במאבק הגאורגי לעצמאות. בדיוק כעבור שנתיים, ב-9 באפריל 1991, הכריזה גאורגיה על עצמאותה והקימה את הרפובליקה של גאורגיה, לא לפני הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במרחב הסובייטי ב-28 באוקטובר 1990.

ב-26 במאי 1991 נבחר זוויאד גמסחורדיה לנשיאה הראשון של גאורגיה העצמאית. עם זאת, גמסחורדיה לא הצליח להתמודד עם הבעיות הכלכליות והאתניות של גאורגיה, והודח בהפיכה צבאית ב-22 בדצמבר 1991. הפיכה זו היוותה חלק ממלחמת האזרחים הגאורגית, שכללה מאבק פוליטי בין תומכי גמסחורדיה, שכונו "זוויאדיסטים" לתומכי הנשיא שתפס את מקומו של גמסחורדיה, אדוארד שוורדנדזה, וכן מאבק בין הממשל המרכזי לשלושה חבלים בדלנים, שביקשו לפרוש מגאורגיה – אבחזיה, דרום אוסטיה ואג'ריה. המלחמה נמשכה עד שנת 1995 והסתיימה בתבוסת הזוויאדיסטים, בפרישתם של החבלים המורדים והכרזתם על עצמאות דה פקטו. עצמאותם של החבלים המורדים, שנתמכה על ידי הפדרציה הרוסית אך לא הוכרה על ידי הקהיליה הבין-לאומית, הביאה לטיהור אתני בו גורשו כרבע מיליון גאורגים מאבחזיה ומדרום אוסטיה, וכן היגרו אוסטים מתחומי גאורגיה.

ב-2003 הודח שוורדנדזה (שנבחר בבחירות דמוקרטיות ב-1995 וב-2000) באירוע שכונה "מהפכת הוורדים", והיה בעיקרו מחאה עממית שהיוותה דוגמה ל"מהפכה הכתומה" באוקראינה, ואירועים דומים במרחב הפוסט סובייטי. המפגינים, שמחו על זיופים בבחירות לפרלמנט, העלו לשלטון באופן זמני את הנשיאה נינו בורג'נדזה, אך לאחר קיום בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא מיכאיל סאקשווילי.

הנשיא החדש פתח בשורת רפורמות שמטרתן לחזק את צבאה וכלכלתה של גאורגיה, ולהשליט את מרותה של גאורגיה בחבלים הבדלניים. הצלחה ראשונה נחל סאקשווילי כאשר הצליח לאחד את מחוז אג'ריה עם גאורגיה. אך הצלחה זו לוותה בהחרפת העימות בדרום אוסטיה, שהדרדר לחילופי אש בשנת 2004 שאיימו על יציבות הסדר הפסקת האש שהושג בחבל בשנת 1992. אירועים אלו הביאו להחרפת היחסים עם רוסיה, שסייעה לבדלנים באוסטיה ובאבחזיה באופן גלוי כמעט.

כניסת רוסיה לגאורגיה

המחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה

ערך מורחב – המלחמה בדרום אוסטיה

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה. גם לאחר נכונותה של ממשלת גאורגיה לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש המוצעת של האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבין-לאומי טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ אוקראיני), כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה (מוצדקת לכאורה מהזווית הרוסית) לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גיאורגיים.

ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו מממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה. ממשלת גאורגיה ביקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו. לבסוף, לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.

בעקבות השהות הרוסית במדינה, הצביע הפרלמנט הגאורגי פה אחד לא לחדש את חברות גאורגיה בחבר המדינות, וזו הסתיימה ב-17 באוגוסט 2009.

בחירות 2019 ומשבר פוליטי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גאוגרפיה

נוף הררי בגאורגיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של גאורגיה

שטחה של גאורגיה, כ-69,700 קמ"ר, ומשתרע ביבשות אסיה ואירופה. גבולה הצפוני באורך של 723 ק"מ הוא עם רוסיה. המחוזות הרוסיים הגובלים בגאורגיה הם: המחוז הפדרלי מחוז קרסנודר והרפובליקות קאראצ'אי-צ'רקסיה, קברדינו-בלקריה, צפון אוסטיה - אלניה, אינגושטיה, צ'צ'ניה ודאגסטן. בדרום מזרחה היא חולקת גבול באורך 322 ק"מ עם אזרבייג'ן, וגבול באורך 164 ק"מ עם ארמניה ובדרום עד דרום מערב גבול באורך 252 ק"מ עם טורקיה. יתרת הגבול המערבי הוא חופי הים השחור.

הרי הקווקז הגדולים שמצפונה מקושרים בשרשרת הרי סוראמי או הרי ליחי שבמרכזה להרי הקווקז הקטן שבדרומה. הרי סוראמי מחלקים את גאורגיה לשני אזוריה הגאוגרפיים העיקריים – מזרח ומערב גאורגיה:

• מזרח גאורגיה – (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור של עמקי נהרות רחבים, המופרדים בהרים נמוכים יחסית. באזור זה האקלים יבש יותר מאשר במערב בגלל ניתוקו הטופוגרפי מן הים והיותו חשוף לרוחות מזרחיות. האזור מושקה בנהר מטקווארי (קורה), שיובליו העיקריים הם אראגווי, ליאחווי, יורי, אלזני וכסאני.
• מערב גאורגיה – (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור מישורי יחסית, המתחבר להרי הקווקז הקטן בהרים נמוכים שבדרומו. באזור זה האקלים ברובו סובטרופי לח עקב הקרבה לים השחור והיותו חשוף לרוחות מערביות, הגורמות לריבוי משקעים. בחורף יורד כאן (חוץ מבמישור החוף) שלג רב. מישור קולכתי, המהווה את ליבתו המאוכלסת, מושקה על ידי הנהר ריוני, שיובליו העיקריים הם צחניסצקאלי וקווירילה.

אקלים

האקלים של גאורגיה מגוון מאוד יחסית לגודלה. ישנם שני אזורי אקלים עיקריים המזרחי והמערבי. רכס הרי הקווקז הגדול משחק תפקיד חשוב במיתון אקלימה של גאורגיה, ומגן על המדינה מחדירה של אוויר קר יותר מצפון. רכס הרי הקווקז המשני מגן על האזור מהשפעת אוויר חם ויבש מדרום.

רוב חלקה המערבי של גאורגיה שוכנת באזור אקלים סובטרופי לח עם כמות משקעים שנתית הנעה בין 1,000–4,000 מ"מ. כמות המשקעים מתחלקת בצורה אחידה בין כל עונות השנה, אף על פי שירידת הגשמים יכולה להיות כבדה במיוחד במהלך הסתיו. האקלים של האזור משתנה באופן משמעותי באזורים הגבוהים של גאורגיה, וכאשר האזורים הנמוכים של מערב גאורגיה הם חמים יחסית במשך השנה, אזורי ההרים ומרגלות ההרים (כולל את הקווקז הגדול והקווקז המשני) קרים, הקייצים רטובים ומושלגים בחורף (השלג נערם לעיתים לגובה של שני מטרים במחוזות רבים). אג'ריה הוא המחוז בעל כמות המשקעים הרבה ביותר בקווקז, כאשר יער הגשם הממוזג מטירַלה, מזרחית לכובולתי מקבל בסביבות 4,500 מ"מ גשם בשנה.

למזרח גאורגיה יש אקלים הנע בין מאקלים סובטרופי לח לאקלים ים תיכוני. מזג האוויר באזור מושפע מאוויר יבש הנע מאזור הים הכספי/מרכז אסיה ממזרח ואוויר לח המושפע מהים השחור ממערב. חדירת האוויר הלח מהים השחור נחסמת לעיתים קרובות על ידי מספר רכסי הרים (רכס ליחי ורכס מסחתי) שמפרידים את החלק המזרחי והמערבי של המדינה. כמות המשקעים השנתית נמוכה בהרבה ממערב גאורגיה ונעה בין 400–1,600 מ"מ. התקופה הרטובה ביותר מופיעה בדרך כלל באביב ובסתיו, כאשר חודשי החורף והקיץ נוטים להיות היבשים יותר. הקיץ ברוב מזרח גאורגיה חם (במיוחד במישורים ובאזורים הנמוכים), והחורפים קרים יחסית. כמו בחלקה המערבי של גאורגיה החלקים הגבוהים של גאורגיה משחקים תפקיד חשוב והתנאים האקלימיים מעל לגובה 1,500 מטרים מעל פני הים קרים יותר בהרבה מהחלקים הנמוכים של גאורגיה. האזור השוכן מעל לגובה של 2,000 מטרים מעל פני הים קפוא ומושלג לעיתים קרובות גם בחודשי הקיץ.

פוליטיקה וממשל

הגשר שפוצץ על נהר הצ'לוכי

דגל קרב של צבא גאורגיה

מעצמאותה בשנת 1991 עד אוקטובר 2012 גאורגיה הייתה דמוקרטיה נשיאותית נוסח צרפת (שבה הנשיא וראש הממשלה יכולים להיות ממפלגות יריבות). בראשה של גאורגיה עמד נשיא, אשר נבחר לקדנציה של חמש שנים והיה בעל סמכויות רבות. הנשיא מינה את ראש הממשלה בכפוף לאישור הפרלמנט, שנבחר כל ארבע שנים ומונה 150 חברים.

המשבר שפרץ, בעקבות הטענה להונאה בפתקי ההצבעה בבחירות לפרלמנט בשנת 2003, גרם למהפכת הוורדים, שהביאה להתפטרות הנשיא המכהן, אדוארד שוורדנדזה, ב-23 בנובמבר 2003. בעקבות המהפכה, שנסתיימה ללא שפיכות דמים, מונתה נשיאה זמנית, מי שהייתה יושבת ראש הפרלמנט, נינו בורג'נדזה. ב-4 בינואר 2004 זכה בבחירות לפרלמנט מיכאיל סאקשווילי הפרו מערבי, מנהיג המפלגת התנועה הלאומית-דמוקרטית ונכנס לתפקידו ב-25 בינואר של אותה שנה. בית המשפט קבע שתוצאות הבחירות זויפו ולכן מבוטלות. בבחירות שנערכו מחדש ב-28 במרץ 2004 ניצחה מפלגתו של סאקשווילי ברוב גדול של המושבים (כ־75%), עם מפלגה אחת נוספת שהשיגה 7.5% מהמושבים (האופוזיציה הימנית) כאשר אחוז החסימה עומד על 7% מקולות הבוחרים. בחירות אלה נחשבות לחופשיות ביותר בהיסטוריה העצמאית של גאורגיה. למרות המתיחות הגוברת בין השלטון המרכזי למנהיג האג'רי, אסלן אבשידזה, השפיעו הבחירות על המחוז. בתקופת כהונתו של סאקשווילי הונהגו רפורמות שהובילו לשיפור משמעותי בשקיפות המערכות, מיגור השחיתות, במדד הדמורקטיה ובמצב הכלכלי. רוסיה התנגדה מאוד לתהליך זה של דמוקרטיזציה וליברליזציה ולהתקרבות למדינות המערב.

בפרלמנט הראשון של סאקשווילי נכללו בין היתר: סלומה זוראבישווילי כשרת חוץ, שהייתה שגרירת צרפת בגאורגיה, בהסכמתו של ז'אק שיראק לאחר בקשה של סאקשווילי. סאקשווילי גם כופף את החוק הגאורגי ונתן לזורבישווילי אזרחות גאורגית בנוסף לזו הצרפתית, בניגוד לחוק הגאורגי שלא מאפשר אזרחות כפולה. כמו כן כיהנו בפרלמנט גם יהודיות: ננה פטרקצישווילי, כנציגת העיר קווארלי. מזיה פטרקצישווילי תורתלדזה נכנסה לפרלמנט ברשימה הפרופורציונית והייתה התשיעית ברשימה בגוש של האופוזיציה הימנית. אלנה תבדורדזה – יהודיה למחצה ומגינה על זכויות האדם.

המתיחות בין הממשלה הגאורגית לשלטון באג'ריה התפתחה במהירות הולכת וגוברת לאחר הבחירות בסוף אפריל. המתיחות הגיעה לשיאה ב-1 במאי 2004, כאשר אבשידזה הגיב לתמרונים הצבאיים של הצבא הגאורגי, שהתקיימו ליד אג'ריה, בפיצוץ שלושת הגשרים המחברים את אג'ריה לגאורגיה על נהר הצ'לוכי. ב-5 במאי הוכרח אבשידזה לגלות מאג'ריה בעקבות הפגנות סוערות בבתומי שקראו להתפטרותו, ורוסיה הגבירה את הלחץ על ידי שר החוץ שלה איגור איוונוב.

ב-3 בפברואר 2005, ראש הממשלה זוראב ז'ווניה מת, לכאורה מהרעלת פחמן חד-חמצני מדליפה שנגרמה מצינור גז חשוף, בביתו של ראול אוסופוב, סגנו של מושל מחוז כארתלי תחתית. מאוחר יותר, חברו הקרוב של ז'ווניה ובעל בריתו משכבר הימים, שר האוצר זוראב נור'אידלי, נתמנה על ידי סאקשווילי למחליפו בתפקיד ראש הממשלה.

מאז שעלה לשלטון, בשנת 2003, נתן סאקשווילי דחיפה להתפתחות צבא גאורגיה, והגדיל את היקפו ב-26,000 חיילים. בכלל זה נכללים 5,000 חיילים שאומנו בטכנולוגיות מתקדמות על ידי צבא ארצות הברית. חלק מיחידות אלה הועברו לבסיסים בעיראק כחלק מהקואליציה הבין-לאומית באזור, כשהם משרתים בבעקובה, באזור הירוק של בגדאד (מיקומה של מפקדת הקואליציה במרכז בגדד). במאי 2005, הגדוד ה-13 של חיל הרגלים ("שַבנַבַּדה") היה לגדוד הראשון שמשרת במלואו מחוץ לגאורגיה. יחידה זו אחראית לשתי נקודות ביקורת בכניסות לאזור הירוק, ומספקת אבטחה לפרלמנט העיראקי. באוקטובר 2005, היחידה הוחלפה בגדוד ה-21 של חיל הרגלים במדי הקרב של יחידה אמריקאית; הם שירתו בדיוויזיה השלישית.

בשנת 2006 התפרץ משבר קודורי, כאשר מנהיג המיליציה המקומית בעמק קודורי (החלק היחיד של אבחזיה שנמצא בשליטת גאורגיה באותם ימים), הכריז על אי ציות לשלטון הגאורגי. הממשלה הגאורגית השתלטה על האזור במבצע משולב של משטרת גאורגיה והצבא הגאורגי.

ב-2008 רוסיה פלשה לשתי מחוזות בגאורגיה אפחזיה ודרום אוחזיה ויצאה אחרי חודשיים. הפלישה נחוותה על ידי אזרחי גאורגיה כטראומטית.

בשנת 2012, לפני הבחירות לפרלמנט באוקטובר של אותה שנה, הנשיא סאקשווילי יזם שינוי בחוקה; מטרת השינוי הייתה שימור שלטונו גם אחרי סוף תקופת כהונתו השנייה והאחרונה כנשיא. על-פי השינוי בחוקה, הפרלמנט ממנה את ראש הממשלה וראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה ולא הנשיא.

בבחירות אוקטובר 2012 לפרלמנט, האופוזיציה ניצחה. תקוותו של הנשיא סאקשווילי להנהיג את המדינה כראש הממשלה נכזבה. סאקשווילי כיבד את החוק החדש והעביר את סמכויות השלטון אל ראש הממשלה שנבחר על ידי הפרלמנט – בידזינה איוואנישווילי, מיליונר פרו רוסי, בכך גאורגיה הפכה לדמוקרטיה פרלמנטרית, שבה לנשיא תפקיד ייצוגי-סמלי בלבד. צמצום סמכויות הנשיא הוביל לריכוז הכוח בידי ראש הממשלה ומפלגת השלטון. גם לאחר סיום כהונתו ב-2013 איוואנישווילי המשיך להיות דמות מרכזית המשפיעה מאחורי הקלעים על המדיניות. איוואנישווילי עצר את הרפורמות שיזם סאקשווילי והנהיג מדיניות שמטרתה לא להרגיז את רוסיה.

במרץ 2023 פרצו מחאות עקב חשש מהשפעות אנטי דמוקרטיות רוסיות, אשר עלה בעקבות הצעת החוק "חוק הסוכנים הזרים". עוצמת המחאה הושפעה מכך שהציבור הגאורגי היה מודע לכך חוק כזה התקבל ברוסיה ב-2012 והיווה ברוסיה פתח לדיקטטורה. בעקבות המחאה משכה הממשלה את הצעת החוק. במאי 2024 עבר החוק בפרלמנט במחטף, דבר שהוביל למחאות ולהטלת וטו של נשיאת גיאורגיה סלומה זורבישווילי על החוק, אך הטלת הוטו אינה מספיקה לביטולו. נכון ל-2024 הסנטימנט בציבור הגיאורגי הוא אנטי רוסי וקיים אצל רובו רצון לקדם ערכים מערביים דמוקרטיים ולהצטרף לאיחוד האירופי. באוקטובר 2024 נצחה בבחירות מפלגת השלטון הפרו רוסית. האופוזיציה ומשקיפים על הבחירות מטעם ארגון ה-OSCE האירופאי טענו לזיופים בהיקף נרחב. גם ניתוחים סטטיסטים העידו על זיוף משמעותי. הנשיאה זורבישווילי לא הכירה בתוצאות וקראה לציבור למחות על זיוף הבחירות. ארה"ב, האיחוד האירופי ונאט"ו תמכו בנשיאה ובמפלגות האופוזיציה.

שלטון מקומי

מחוזות גאורגיה
מס.	מחוז	בירת המחוז
1	אבחזיה	סוחומי
2	סמגרלו וסוואנתי עילית	זוגדידי
3	גוריה	אוזורגתי
4	אג'ריה	בתומי
5	רצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית	אמברולאורי
6	אימרתי	כותאיסי
7	סאמצחה-ג'אוואחתי	אחלציחה
8	כארתלי הפנימית	גורי
9	מצחתה מתיאנתי	מצחתה
10	כארתלי תחתית	רוסתווי
11	קאחתי	תלאווי
12	טביליסי רבתי	טביליסי

ערך מורחב – מחוזות גאורגיה

גאורגיה מחולקת לשתי רפובליקות אוטונומיות ועשרה מחוזות, הנקראים "מחַרֶה". מחוזות אלה מחולקים ל-73 נפות או תת-מחוזות, שמתוכן 13 נפות הן בשטח שתי הרפובליקות האוטונומיות (שש באג'ריה ושבע באבחזיה), ובהן אין לגאורגים שליטה דה פקטו. נפות אלה נקראות ראיוֹני.

אזור נוסף שאינו נמצא בשליטה גאורגית הוא דרום אוסטיה, שבעבר נחשבה לאדמיניסטרציה אוטונומית (מוכרת גם כסמצ'אבלו): בשנים האחרונות היא נמצאת במגעים עם רוסיה כדי לקבל עצמאות והיא, למעשה, חלק מכארתלי הפנימית.

מחוזות גאורגיה

כלכלה

100 לארי גאורגי עם דיוקנו של שותא רוסתוולי

ערך מורחב – כלכלת גאורגיה

מבחינה היסטורית, כלכלת גאורגיה הייתה מבוססת על חקלאות ותיירות. הרבה תרבויות עתיקות עברו דרך גאורגיה, לעיתים העשירו אותה ולעיתים השמידו את כלכלת המדינה. במאה ה-20 הוכפפה הכלכלה הגאורגית למשטר התכנון הסוציאלי הסובייטי. החל משנת 1991 עמדה גאורגיה בפני שינויים רבים, עם שינוי מבנה המשק מקומוניסטי לקפיטליסטי. על פי הסטטיסטיקה העדכנית, היבוא עולה על היצוא, והתמ"ג הצטמצם במעט והיה גידול משמעותי בהשקעות ממשלתיות. למרות זאת, על פי הבנק העולמי, גאורגיה נחשבת למדינה מספר אחת ברפורמות בעולם, כאשר תוך שנה אחת, קפצה ממקום 112 למקום 37 במונחי "קלות עשיית העסקים", כאשר רוב המדינות השכנות נמצאות בסביבות מקום 100 במדד הבנק העולמי.

הכלכלה הגאורגית, באופן מסורתי, סבבה סביב תיירות הים השחור, עיבוד הדרים, תה וענבים; כריית מנגן ונחושת; וסקטור קטן של תוצרת תעשייתית ביצור יין, מתכות, מכונות, כימיקלים וטקסטיל. המדינה מייבאת את רוב צורכי האנרגיה, כולל גז טבעי, ומוצרי נפט. מקור אנרגיה פנימי גדול למדי הוא אנרגיית מים. למרות הנזק החמור, שהכלכלה סבלה במהלך הסכסוכים האזרחיים, החל משנת 1995 התמ"ג צומח והאינפלציה פוחתת. הכלכלה הגאורגית ממשיכה לחוות בעיות תקציב גדולות במהלך רפורמה לצמצום המיסוי והפחתתו. צמיחת כלכלה נפגעה גם מהשחיתות שנפוצה במדינה. שקיפות בין-לאומית, הוכרה באופן בין-לאומי, וכובדה באופן נרחב על ידי ארגונים שהתחייבו למדיניות הדגשת המלחמה בשחיתות בעולם, כאשר היא ממקמת את גאורגיה במקום ה-99 בשנת 2006 במדד תפיסת השחיתות (שבו דירוג של 1 הוא השחיתות המעטה ביותר (ישראל נמצאה בשנה זו במקום 34). מיקום זה הוא שיפור משמעותי יחסית למדד 2005 שהעמיד את גאורגיה במקום 130. בשנת 2012 הוסיף מעמדה של גאורגיה להשתפר במדד זה, והיא ממוקמת במקום ה-51 (ישראל ממוקמת במקום 39). גאורגיה עדיין סובלת ממחסור באנרגיה; היא הפריטה את רשת החשמל במדינה בשנת 1998, ומפיצי החשמל משתפרים עם הזמן. גאורגיה תולה תקוותה בשיקום בזמן הארוך, ובהתפתחות מסדרון תחבורתי בין-לאומי שיעבור דרך נמלי המפתח של הים השחור: פותי ובתומי.

היבולים העיקריים בחקלאות הגאורגית הם ענבים, תפוחים, פירות הדר, אבטיחים, מלונים ודלעות. מענבים מפיקים יינות, לרוב בשיטה מסורתית. משק החי מורכב בעיקר מכבשים, מחזירים, מפרות ומיני עופות.

התעשייה הגאורגית מייצרת מתכות, מנועים וטקסטיל; בתחום התעשייה הקלה: תה, יינות, ריבות ומים מינרליים.

גאורגיה מייבאת: דלק, חיטה, מזון, מכונות, חלפים וציוד תובלה. גאורגיה מייצאת מוצרי ברזל ופלדה, מוצרי מזון, טקסטיל, כימיקלים ומכונות. שותפי המסחר העיקריים: רוסיה, טורקיה, אזרבייג'ן וארמניה.

אוצרות הטבע של גאורגיה הם: נפט, גז טבעי, אבן בניין, ארסן, בהט, ברקת, זהב, חרסיות, כספית, מנגן ופחם.

יין גאורגי

ערך מורחב – יין גאורגי

גאורגיה נחשבת, לצד איראן, לאחת מערשי תרבות היין וזאת על פי ממצאים ארכאולוגיים שמעידים על ייצור היין כ-7,000 שנים לפני זמננו. הזנים ושיטות הייצור של היין הגאורגי הם עתיקים ביותר. היין הגאורגי המסורתי מוכר היום כמורשת תרבותית של UNESCO. זאת בזכות שפע של זני מורשת, עשיית יין בכדי חרס מסורתיים הקרויים קבאברי , ושימוש בכלים מסורתיים לתפעול וניקוי הקבאברי שעשויים כולם מחומרים טבעיים כמו גזע עץ הדובדבן, דלועיים מיובשים ועוד. במהלך תקופת ברית המועצות נאסרו נטיעה של מרבית זני הענבים המסורתיים לגאורגיה והותרו לנטיעה מתוכם רק ארבעה. במהלך התקופה הזו רוסיה הפכה במידה רבה את גאורגיה ליצרנית יין גדולה עבור כל הגוש. היין שאפיין את התקופה היה יין חצי מתוק. אחד האזורים המסווגים המוכרים עם יין כזה נקרא קינזמאראולי. אבל מרבית היינות הגאורגיים הם יינות יבשים, והיינות שנעשו בתקופת ברית המועצות אינם מאפיינים היום את תעשיית היין המקומית. יין גאורגי נוחל הצלחה בעולם ומקושר רבות עם עשייה של יינות כתומים, ועם תנועת היינות הטבעיים.

יחסי חוץ

יחסי גאורגיה–ישראל

ערך מורחב – יחסי גאורגיה–ישראל

היחסים בין גאורגיה לישראל מוסדו לראשונה ב-1 ביוני 1992, לאחר פירוקה של ברית המועצות והכרזת העצמאות של גאורגיה. שתי המדינות מחזיקות שגרירויות במדינה השנייה, כאשר שגרירות גאורגיה ממוקמת בתל אביב ושגרירות ישראל ממוקמת בטביליסי. בנוסף קיימת בישראל לשכת מסחר העוסקת בפיתוחם והרחבתם של יחסי הסחר בין ישראל לגאורגיה.

היחסים בין המדינות התפתחו עד כדי יחסי ידידות, ועזרה הדדית בין שתיהן בפן הצבאי, התרבותי, הכלכלי והחינוכי. החל משנת 2013 תושבי גאורגיה זכאים לאשרת כניסה לישראל ללא צורך בהנפקת ויזה, מה שהוביל להשקעות רבות מצד ישראלים במסחר גאורגי, כולל רכישת קרקעות לנדל"ן.

דמוגרפיה

ערכים מורחבים – דמוגרפיה של גאורגיה, גאורגים, אג'רים, סוואנים, מגרלים, אבחזים

גודל האוכלוסייה של גאורגיה בשנים 1992–2003, באלפים

דף מתוך תנ"ך גאורגי נדיר המתוארך לשנת 1030 המתאר את עלייתו של לזרוס

בית הכנסת הגדול של טביליסי

אוכלוסיית גאורגיה מונה כ-3.6 מיליון בני אדם (2022). מאז נפילת ברית המועצות, סבלה גאורגיה משינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה ותפוצתה. המרד באבחזיה, הסכסוך האג'רי והכלכלה השבירה בדרום אוסטיה, שהובילה להתמעטות הזדמנויות העבודה, הובילו אלפי גאורגים להגר בחיפוש אחרי עבודה, במיוחד לרוסיה. הבעיה החריפה עקב שיעור ילודה נמוך (ממוצע של 2.03 ילדים לאישה) של האוכלוסייה שלא היגרה. בעיה דומה קיימת אצל השכנה ארמניה. גודל אוכלוסיית גאורגיה מוערך כיום בכשני מיליון איש פחות מגודל האוכלוסייה בשנת 1990, וחלק מהמשקיפים טוענים כי המספר האמיתי אף נמוך יותר.

הרכב אתני

האוכלוסייה מתחלקת לרוב מוחלט של גאורגים המהווים 86.8% מהאוכלוסייה, אזרים 6.2%, ארמנים 4.5% מהאוכלוסייה ורוסים המהווים 0.7% מהאוכלוסייה (רובם היגרו אחרי הצהרת העצמאות של גאורגיה). האבחזים באבחזיה והאוסטים בדרום אוסטיה (ומעבר לגבול בצפון אוסטיה) מנסים לפרוש מגאורגיה מאז הכרזתה על עצמאות. שתי קבוצות נוספות של כרתוולים חיים בגאורגיה: הסוואנים מסוואנתי והמגרלים מסמגרלו, ועם קבוצה קטנה יותר של הלאזים דוברי הלאזית, שרובם מתגוררים בטורקיה. הם נפרדים כקבוצות בלשניות אבל בעלי קרבה אתנית ותרבותית לגאורגים האחרים. ישנן קבוצות אתניות קטנות נוספות, ביניהן אשורים, צ'צ'נים, יוונים, קברדינים, כורדים, יהודים, טורקים ואוקראינים.

דת

ערך מורחב – הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית

כיום רוב האוכלוסייה משתייכת לנצרות האורתודוקסית של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית (83.4%). גאורגיה היא המדינה השלישית העתיקה ביותר, אחרי קיסרות אקסום וארמניה, שהכריזה על התנצרותה – הפיכת הנצרות לדת הרשמית של כארתלי (איבריה). עם זאת, קהילות נוצריות היו קיימות באגריסי (כיום אבחזיה) לפני שנינו הקדושה הטיפה לנצרות. בנוסף, שמעון ואחיו אנדרי משנים עשר השליחים של ישו, הטיפו לנצרות בגאורגיה, והדבר הופך את הכנסייה האורתודוקסית הנוצרית לאפוסטולית, ומציין אותה ככנסייה הגאורגית האורתדוקסית-אפוסטולית. הכנסייה האורתדוכסית הגאורגית זכתה בדרגה גבוהה יותר בהיררכיה הכנסייתית במאה החמישית, בתקופת שלטונו של וחטנג גורגסלי. התנ"ך והברית החדשה תורגמו לגאורגית במאה החמישית.

דתות המיעוטים הן: מוסלמים 10.7%, ארמנים אפוסטולים 2.9%, נוצרים קתולים 0.5%. כמו כן הצהירו באותו מפקד 0.7% על דת אחרת, 0.5% הצהירו כי הם אתאיסטים ו-1.2% לא מגדירים עצמם.

יהדות גאורגיה

ערך מורחב – יהדות גאורגיה

הקהילה היהודית בגאורגיה עתיקת יומין ויש הסבורים כי ראשיתה עוד מימי חורבן בית ראשון – גלות מסופוטמיה ומימי נבוכדנאצר. היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, ברובע היהודי שבכל עיר או כפר, שנקרא "שכונת היהודים". יהדות גאורגיה כוללת גם קהילה קטנה של יהודים אשכנזים, שברחו ממקום מושבם בזמן מלחמת העולם השנייה והתיישבו בטביליסי.

על פי המסורת של יהודי גאורגיה, מוצאם הוא מצאצאי שבטי ישראל שהוגלו על ידי שלמנאסר, מלך אשור, שהושיבם ב"חלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי". קשה להחליט אם הדברים מבוססים על מסורת עתיקה או שמדובר בהשפעה מאוחרת של אמונות שרווחו בקרב היהודים בקווקז. מבחינה גנטית יהודי גאורגיה מראים דמיון גנטי לקהילת יהודי עיראק, המעיד על מוצא משותף.

הזדהות יהודי גאורגיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. בתחילה, השלטונות הסובייטים סירבו לבקשת היהודים לעלות לישראל. באוגוסט 1969, 18 משפחות יהודיות מגאורגיה שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם, בתביעה להגר לישראל. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעליה לישראל. פעולה זו גרמה למערכה אינטנסיבית של ממשלת ישראל והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות לישראל. מכתב שני נשלח בנובמבר 1969 לאו תאנט, המזכיר הכללי של האו"ם. ביולי 1971, קבוצה של יהודים גאורגים קיימו שביתת רעב במוסקבה. מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עליה מסיבית לישראל. כ-30,000 יהודים גאורגים עלו לישראל, וחלקם למדינות אחרות, כ-17% מיהודי ברית המועצות עלתה בתקופה זו. מספר היהודים בגאורגיה ירד מ-28,300 בשנת 1970 ל-24,800 ב-1989. מאז הכרזת העצמאות של גאורגיה ב-1991, אלפי יהודים גאורגים עלו לישראל. בשנת 1993 מספר היהודים בגאורגיה הוערך ל-14,500 איש. יהדות גאורגיה כוללת בתוכה מספר גדול של צאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל, אשר התיישבו בתחומי המדינה תחת הכיבוש העות'מאני.

קהילת יהודי גאורגיה פיתחה מימי קדם ניב שנשמר עד היום ונקרא "גאורגית יהודית".

אסלאם בגאורגיה

ערך מורחב – אסלאם בגאורגיה

דת האסלאם הגיע לראשונה לגאורגיה בשנת 645, כאשר צבא שנשלח על ידי הח'ליף האיסלמי, עומר, כבש את מזרח גאורגיה וייסד את אמירות טביליסי.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של מוסלמים בגאורגיה. המוסלמים שהם אתנית גאורגים הם סונים חניפים ומרוכזים ברפובליקה האוטונומית של אג'ריה של גאורגים בגבול טורקיה. הקבוצה השנייה היא מוסלמים שאתנית הם אזרים, שהם שיעים תריסריים ומרוכזים בגבול אזרבייג'ן.

תרבות וספרות

התרבות הגאורגית המתועדת עתיקת יומין ולה מסורת ספרותית המבוססת על השפה הגאורגית והאלפבית הגאורגי היחידני. השפה הייחודית הביאה לזהות חזקה מאוד של הגאורגים לעמם ששימרה את הגאווה הלאומית הגאורגית למרות תקופות ארוכות של כיבוש זר וניסיונות התבוללות כפויות.

הסופר המשפיע ביותר על הספרות והתרבות הגאורגית הוא שותא רוסתוולי עם פואמה אפית בשם עוטה עור הנמר, הנחשבת לאפוס הלאומי הגאורגי. הפואמה תורגמה לעברית על ידי דב גפונוב תוך הקפדה על החריזה והמצלול העתיק. בנוסף ליצירה זו ישנו גם אפוס גאורגי פולקלוריסטי קדם נוצרי בשם אמירני המתוארך לסוף המיליניום השני לפנה"ס.

חורומי הוא ריקוד מלחמה גאורגי.

מטבח

נערה גאורגית בלבוש מסורתי

ערך מורחב – המטבח הגאורגי

המאכלים הנפוצים במטבח הגאורגי הם שצ'מאדי, מטבל טחמאלי. חליה, טחלאפי, חינקלי, באז'ה, צ'אדי ולוביו, חצ'פורי, שותי וצ'ורצ'חלה.

ספורט

ערך מורחב – גאורגיה במשחקים האולימפיים

לגאורגיה אלופי עולם ואלופים אולימפיים, כשההישגים הבולטים הם בענפי ההיאבקות והרמת משקולות, טניס, כדורגל, לרבות זכייה של קבוצת דינמו טביליסי בגביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 1981 בהדרכתו של המאמן נודאר אחלקצי ועוזר המאמן אילן מרדכיאשווילי.

ענפי הספורט הפופולריים בגאורגיה הם כדורגל, כדורסל, רוגבי, היאבקות והרמת משקלות.

בהיבט ההיסטורי, גאורגיה הייתה מפורסמת בחינוך הגופני שבה. ידוע שהרומאים התרשמו מאוד מהתכונות הפיזיות של הגאורגים אחרי שראו את טכניקות האימון שלהם באיבריה העתיקה. ההיאבקות נשארה ספורט היסטורי בגאורגיה, וקיימים היסטוריונים הסבורים שהסגנון היווני-רומי בהיאבקות שילב בתוכו הרבה מרכיבים גאורגיים. בתוך גאורגיה, אחד הסגנונות הפופולריים ביותר הוא היאבקות בסגנון קחטי. בעבר היו מספר סגנונות נוספים אך הם לא כה נפוצים היום. למשל, באזור חבצורטי יש שלושה סגנונות נפרדים של היאבקות. ענפי ספורט נפוצים במאה התשע עשרה היו פולו וללו, ענף ספורט פופולרי שלאחר מכן הוחלף על ידי הרוגבי.

קישורים חיצוניים

אטלס בוויקישיתוף: גאורגיה

עיינו גם בפורטל פורטל גאורגיה הוא שער לכל הערכים אודות גאורגיה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגאורגית ובגאורגיה בכלל, על כל הנושאים: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.

• גאורגיה, באתר מסע אחר
• מידע על גאורגיה בקטלוג הספרייה הלאומית
• נינו אבסדזה, מדוע לשולחן הגיאורגי קוראים אקדמיה?, באתר ynet, 16 באוגוסט 2016
• גאורגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)