הר המנוחות
הר המנוחות הוא בית הקברות היהודי המרכזי בירושלים החל מאמצע המאה ה־20. בית הקברות נפתח בשנת 1951, והוא נמצא על גבעת הר המנוחות, שמתנשאת לגובה 750 מטרים מעל פני הים, בצידה המערבי של ירושלים, מצפון־מערב לשכונת גבעת שאול ומעל לכביש 1.
 | |
| הר המנוחות ממעוף הציפור | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| סוג | בית קברות |
| דת | יהודים |
| תאריך הקמה | 1951 |
| אופן הקבורה | קבורת שדה, קבורה בקומות |
| קואורדינטות | 31°47′53″N 35°10′40″E / 31.798133333333°N 35.177727777778°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   הר המנוחות | |
  | |
מזרחית להר המנוחות ממוקם בית הקברות גבעת שאול, השני בגודלו מבין בתי הקברות בירושלים.
מאחר שהוא בית העלמין העירוני הרשמי, הוא מספק קבורה בחינם לאזרחי ישראל (אם כי הבחירה של החלקה נותרת בידי חברת קדישא העירונית, ואם בן זוג רוצה להיקבר בחלקה סמוכה, הוא או היא חייבים לשלם עבורה).
בית הקברות נמצא במגמת התרחבות עם חלקים חדשים הנפתחים. בשנים האחרונות הורחב שטחו על שטח יער ירושלים.
החלקות הוותיקות בהר המנוחות מכילות קבר תת־קרקעי ומעליו אבן מלבנית גדולה שעליה חקוקים שם, תאריך ודברים בשבחו של הנפטר. במקרה של רבנים מפורסמים שקבורים בו, כל החלק העליון של מצבת האבן חקוק בפסוקים או ביטויים המשבחים את מעשיו של המנוח. שמותיהם של בני משפחתו של המנוח, שמתו בשואה, ולכן לא היה להם קבר לעיתים קרובות חרוטים בצד המצבה. בחלקות החדשות בהר המנוחות הקבורה משלבת קברי קרקע דו-קומתיים לצד קבורה בקיר במבנים רב-קומתיים.
כהנים קבורים באזור נפרד מחוץ לכניסה הראשית, כדי שבני משפחותיהם שאינם מורשים להיכנס לבתי הקברות כדי למנוע טומאה יוכלו לעמוד על הכביש ולהתפלל בסמוך למקום קבורתם.
היסטוריה
עריכהלאחר מלחמת העצמאות, כשהתברר שלא יהיה ניתן לשוב ולקבור את המתים של ירושלים בבית הקברות בהר הזיתים, פעלו השלטונות למצוא אתר חלופי לבית קברות שיהיה קרוב מספיק לעיר, והאתר של הר המנוחות נבחר. במהלך שנת 1950 בוצעו עבודות הכשרת השטח.
בעקבות לחץ של קרובי הנפטרים שהוחזקו זמנית במחצבה בבית העלמין שייח' באדר, ביקשו בצה"ל להעביר את החללים הצבאיים לקבורה בהר הרצל. אולם מכיוון שהחללים הצבאיים והאזרחיים היו קבורים יחד היה צורך לפנות גם את הנפטרים האזרחיים לקבורה, ובאוגוסט 1950 הועברו הנפטרים לקבורה בהר המנוחות[1]. לאחר קבורה חד פעמית זאת לא התבצעה במקום קבורה נוספת עד סוף שנת 1951[2]. אחד הגורמים המעכבים היה חלוקת המקום בין חברות הקבורה השונות ובינן לבין העירייה שדרשה שהניהול האדמיניסטרטיבי יהיה בידיה[3][4][5]. קבורה של בודדים בהר המנוחות החלה באוקטובר 1951, על ידי אחת החברות קדישא, כאשר העירייה טוענת שהדבר נעשה בניגוד לחוק[6]. באוקטובר 1952 קבעה ועדת השמות הממשלתית את שם בית הקברות כ"הר המנוחות"[7].
אחד המשתתפים בהלוויה במקום תיאר את בית הקברות בנובמבר 1951[8]:
- ”שני צידי הדרך לבית הקברות מלאים אשפה, סרחון ועשן של משרפת הזבל העירונית. בבית הקברות מתנפלים עליך זבובים ואין מהם מנוס. אף ברז מים אין שם...”
המצב לא השתפר במהלך החודשים לאחר מכן ובמרץ 1952 נמסר בדבר[1]:
- ”המקום עזוב, רובו חרוש בורות ושיחין”
בהר המנוחות פעלו ארבע חברות קדישא: קהילת ירושלים, אשכנזית פרושית, אשכנזית חסידית וספרדית. החברה קדישא של קהילת ירושלים הכינה בעזרת האדריכל ריכרד קאופמן תוכנית כוללת להר המנוחות. בהתאם לתוכנית, יועדה פסגת ההר לשמש פנתיאון בו נקברו גדולי האומה. שביל גישה רחב יועד להוביל אל הפנתיאון הלאומי. אולם שאר החברות לא הכירו בתוכנית זו, טענה שאין לה תוקף והיא מקפחת אותם[9] ובשנת 1952, התבצעה קבורה על השטח שיועד לשביל והתוכנית סוכלה[10]. בפנתיאון נקברו, בין השאר, פרץ סמולנסקין[11].
בשנת 2014 נחנכה לראשונה בהר המנוחות חלקת קבורה פרטית של חברת "אוויסון ישראל" המכילה למעלה מ־400 חלקות לקבורת שדה. בסמוך לכניסה הראשית נמצאים חלקות הרבנים הכוללות את גדולי הדור של 60 השנים האחרונות מכל רחבי העולם. הקבר הידוע מביניהם הוא קברו של האדמו"ר אהרן רוקח מחסידות בעלז שאת מצבתו נוהגים לפקוד אלפי מבקרים מדי שנה.
ב-30 באוקטובר 2019 נחנך בית העלמין תת-קרקעי במתחם, המתחם כולל 24 אלף קברים במעמקי האדמה. במתחם יש כ-3 מעליות. עלות הפרויקט הייתה כ-300 מיליון שקל[12].
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- Burial in Jerusalem: The Har Menuchos Cemetery (באנגלית)
- הר המנוחות, באתר BillionGraves
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ע. מרגלית, על שאלה כאובה אחת, דבר, 26 במרץ 1952
- ^ חלוקי דעות על בעלות בתי העלמין בירושלים, שערים, 26 ביולי 1951
- ^ הויכוח בעירית ירושלים בעניין בית העלמין, הצופה, 6 בנובמבר 1951
- ^ חיים יפת, בין גבעת רם להר המנוחות, הַבֹּקֶר, 18 בנובמבר 1951
- ^ חרפת בית העלמין בירושלים, על המשמר, 22 באפריל 1952
- ^ נקברו בלי רשות, מעריב, 17 באוקטובר 1951
- ^ ביה"ק בירושלים - הר המנוחות, הַבֹּקֶר, 2 בנובמבר 1951
- ^ דוד לוי, חדר מתים, דבר, 27 בנובמבר 1951
- ^ ד. ירושלמי, בעיית הקבורה בירושלים, במערכה, 9 בנובמבר 1961
- ^ ישראל בר זכאי, על בית העלמין בירושלים, הצופה, 18 בדצמבר 1952
- ^ עצמות סמולנסקין הובאו למנוחות, הארץ, 29 במאי 1952
- ^ מאיה הורודניצ'אנו, עיר הקברים: בית עלמין תת קרקעי הושק בירושלים, באתר וואלה, 30 באוקטובר 2019