מלכות המשנה של הקווקז

מלכות המשנה של הקווקז הוא מונח המציין את הרשות המנהלתית והפוליטית של הקווקז בתקופת האימפריה הרוסית. בראש הרשות עמד נציב עליון, שהיה במעמד של גנרל-מושל. שם ראש הרשות השתנה במהלך השנים:

• 1801–1844 – גלאבנואופראווליאיושצ'י (главноуправляющий), שמשמעותו מנהל כללי או מנהל עיקרי או נציב עליון
• 1844–1882 – נמסטניק (наместник), שמשמעותו ממלא מקום או משנה למלך
• 1882–1902 – גלאבנואופראווליאיושצ'י (главноуправляющий)
• 1904–1917 – נמסטניק (наместник)

ממשל
עיר בירה	טביליסי
היסטוריה
הקמה
תאריך הקמה	1801
פירוק
תאריך פירוק	1917
ישות קודמת	האימפריה העות'מאנית השושלת הקאג'ארית
ישות יורשת	הוועדה המיוחדת של עבר הקווקז

הרשות נוסדה לאחר שהאימפריה הרוסית סיפחה את כארתלי-קאחתי לממלכה בעקבות חוזה גאורגייבסק, בשנת 1801. הגנרל קארל קנורינג היה הנציב הראשון של הרשות, לאחר שהיה בעל התואר הרשמי של ראש המטה הכללי בגאורגיה והמושל-גנרל של טביליסי. יחד עם סיפוח גאורגיה, הרחיבה רוסיה בשנת 1805 את שליטתה בארמניה, אזור נוצרי שהיה חלק מהאימפריה הפרסית. גם מלך ממלכת אימרתי, סולומון השני ביקש את חסותה של רוסיה כמו שליטים אחרים באזור, שחששו מהאימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית, ובהמשך גם כפתה רוסיה את חסותה על נסיכויות נוספות באזור. כיבושים אלה כמו גם ניצחונות רוסיים במלחמות כנגד האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית ביססו את מעמדה של רוסיה בקווקז במשך כמאה השנים שלאחר מכן, עד לשנת 1917.

המפקדה של הרשות הייתה בטביליסי, והרשות שימשה בפועל כשגרירה של ארצה מול המדינות השכנות. ראש המטה הכללי, הכוחות המזוינים והסמכות האזרחית העליונה היו כפופים ישירות לצאר.

הפיקוד הרוסי שאף לחזק את אחיזתו הממשית באזור ולבטל לחלוטין את המכסים שהיו קיימים במעבר סחורות מנסיכות לנסיכות, ובעיקר ביקשו להכניע את עמי ההר של צפון הקווקז. לכן פעל באופן שיטתי לסילוק הנסיכים המקומיים ומינוי מפקדים במקומם.

בשטחים שבהם בוטלו הנסיכויות הוקמו פרובינציות וגלילות (אוקרוג), שמבחינה גאוגרפית תאמו במידה רבה את הנסיכויות. מספר פרובינציות או גליליות נמצאו בסמכותו של מפקד הגליל הצבאי, ובכל אחת מהן ישב קומנדאט. הקומנדאט, שמקום מושבו על פי רוב ביישוב הראשי של הפרובינציה, היה למעשה שליטה ולפיכך רגילים לכנות זמן זה בתולדות הקווקז כתקופת הקומנדאנטים. רוב הפרובינציות היו מחולקות לנפות (Magal, Makhle), שבראשן עמדו נציבים (Naiby) שנתמנו על ידי הקומנדאנט. הנציבים היו מן הבֶקים (אצילים מקומיים) הנאמנים לרוסיה. בראש הכפרים עמדו בדרך כלל פרנסים. לצדם פעלו עוזרים, ולרשותם של אלה מספר שוטרים כדי לשמור על הסדר הציבורי.

בשנים 1804–1813 בוטלו הנסיכויות של גנדז'ה, באקו, קובה ודרבנט. בשנת 1819 בוטלה נסיכות שאקי, ב-1820 של שירוואן, ב-1822 של קאראבאך וב-1826 של טאליש.

מ-3 בפברואר 1845 ועד ל-23 בינואר 1882, הייתה הרשות כפופה לוועדה הקווקזית, שכללה נציג מועצת האימפריה ושרי האוצר, המחוזות, המשפטים ושר הפנים וכן חברים של ועדה מיוחדת.

לאחר מהפכת פברואר של שנת 1917, שנישלה את הצאר ניקולאי השני מכס המלכות, בוטלה הרשות, ב-18 במרץ של אותה שנה, על ידי הממשלה הזמנית של רוסיה, והאזור כולו, להוציא את האזורים שהיו תחת שליטה של הצבא הסדיר, הפך לגוף מינהלי אזרחי שנקרא Озаком, הוועדה המיוחדת של עבר-הקווקז (Особый Закавказский Комитет).

היהודים במלכות המשנה

ההשתלטות על הקווקז, שהיה מחולק לנסיכויות נוצריות ומוסלמיות רבות, הייתה בשלבים. השלטון החדש עצמו היה מעוניין בעיקר בשליטה צבאית, בזכויות מסחר ובהכנסות לאוצר. הוא השאיר על כנן את הנסיכויות, ולח'אנים הוענקו דרגות קצונה של הצבא הרוסי. בתזכיר ששלח גנרל ירמולוב לצאר, בפברואר 1817, הדגיש כי רצוי לפרק את הנסיכויות בקווקז, אך מוטב שהדבר יעשה עם מות השליטים ולא על ידי סילוקם. למעשה נעשה הדבר גם בדרכים אחרות.

אולם שררת השליטים המקומיים הביאה את יהודי הכפרים לעבור לשורת המבצרים הרוסיים החדשים שהוקמו, מטעמי ביטחון פיזי ופרנסה, שכן חיילי וקציני המבצרים נזקקו למסחר הזעיר בו עסקו היהודים. כל מעבר למבצר כזה היה כרוך בהסכמתו של מפקד המבצר, או מפקדו הרוסי של האזור, והסכמה כזו לא תמיד ניתנה.

אחד המקרים בהם לא הסכימו השליטים למעבר יהודים היה המקרה של הקהילה היהודית בכפר אנדרי. משנכנסה אנדרי תחת החסות הרוסית והשליט המקומי התחייב לשלם לאוצר הרוסי סכומי כסף, גבר לחץ המיסים על האוכלוסייה, תוך הפליה של היהודים. מטעמים אלה ביקשו, בשנת 1822 יהודי אנדרי רשות מן הגנרל אלכסיי ירמולוב לעזוב את כפרם ולהתיישב במקום אחר. אך הנסיך שבתחומו נמצא הכפר התנגד, כדי שהכנסותיו ממיסים לא יפגעו. ירמולוב, שלא רצה לחדד את יחסיו עם הנסיך הנאמן לרוסיה בשל היהודים, לא נענה לבקשה, והם נאלצו להמשיך ולהאנק תחת עול המיסים הכבד.

הנציבים העליונים של מלכות המשנה

• קארל קנורינג (1801–1802)
• פאבל ציציאנוב (1802–1806)
• איוואן גודוביץ' (1806)
• אלכסנדר טורמסוב (1806–1811)
• פיליפ פאולוצי (1811–1812)
• ניקולאי רטישצ'ייב (1812–1816)
• אלכסיי ירמולוב (1816–1827)
• איוון פסקביץ' (1827–1831)
• גריגורי רוזן (1831–1838)
• ייבגני גולובין (1838–1842)
• אלכסנדר ניידגרט (1842–1844)
• מיכאיל סיומונביץ' וורונצוב (1844–1854)
• ניקולאי מורבאיוב (1854–1856)
• אלכסנדר באריאטינסקי (1856–1862)
• גריגול אורבליאני (1862)
• הדוכס הגדול מיכאיל ניקולאייביץ' (1862–1882)
• אלכסנדר דונדוקוב-קורסאקוב (1882–1890)
• סרגיי שרמטייב (1890–1896)
• גריגורי גוליצין (1896–1904)
• יעקב מאלאמה (1904)
• אילריון וורונצוב-דשקוב (1904–1916)
• הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' הבן (1916–1917)

מקורות

• מרדכי אלטשולר (תש"ן), יהודי מזרח קאווקאז: תולדות היהודים ההרריים מראשית המאה התשע-עשרה, מכון בן צבי, ירושלים, מסת"ב 9652350311, עמ' 59–60