לדלג לתוכן

Taylor Swift

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Taylor Swift
אלבום אולפן מאת טיילור סוויפט
יצא לאור 24 באוקטובר 2006
הוקלט 2005–2006
סוגה קאנטרי • פופ רוק
שפה אנגלית
אורך 40:28
חברת תקליטים ביג משין
הפקה נייתן צ'פמן, רוברט אליס אוראל
כרונולוגיית אלבומים של טיילור סוויפט
Taylor Swift
(2006) 		The Taylor Swift Holiday Collection
(2007)
סינגלים מ-Taylor Swift
  1. "Tim McGraw"
    תאריך יציאה: 19 ביוני 2006
  2. "Teardrops on My Guitar"
    תאריך יציאה: 19 בפברואר 2007
  3. "Our Song"
    תאריך יציאה: 10 בספטמבר 2007
  4. "Picture to Burn"
    תאריך יציאה: 3 בפברואר 2008
  5. "Should've Said No"
    תאריך יציאה: 18 במאי 2008

Taylor Swift (בעברית: טיילור סוויפט) הוא אלבום הבכורה של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. את האלבום הוציאה ב-24 באוקטובר 2006 חברת התקליטים ביג משין רקורדס ברחבי ארצות הברית וקנדה בלבד. ב-18 במרץ 2008 יצאו המהדורות הבין-לאומיות שלו.

לאחר מעברה מפנסילבניה לנאשוויל שבטנסי חתמה סוויפט בגיל 14 על חוזה עם סוני מיוזיק פבלישינג (אנ'), והחלה לכתוב שירים ליצירה המוזיקלית הראשונה שלה. בשנת 2005 נחתם חוזה נוסף עם ביג משין רקורדס, שאפשר לנייתן צ'פמן לעבד באופן מקצועי את כתביה של הזמרת בהיותה בשנה השנייה ללימודי התיכון שלה. Taylor Swift מונה אחת עשרה רצועות, שלוש מתוכן נכתבו על ידי סוויפט לבדה, והיתר בעזרת רוברט אליס אוראל (אנ'), בריאן מאהר, אנג'לו פטרגליה וליז רוז. מרבית מילותיהן עוסקות בהשקפתה האישית של סוויפט כנערה מתבגרת על נושאים שונים, החל ממערכות יחסים רומנטיות הטרוסקסואלית וכלה בחברות וביטחון עצמי. האלבום מאופיין בצלילי קאנטרי עם השפעות מסוגות הפופ והפופ רוק, ובכלי נגינה שונים, כמו בנג'ו, גיטרה אקוסטית וכינור.

חמישה שירים יצאו לאור כסינגלים מסחריים: "Our Song" ו-"Should've Said No" דורגו בראש מצעד שירי הקאנטרי של הבילבורד, ואילו "Teardrops on My Guitar" ניצב במקום הראשון במצעד הפופ איירפליי. במהלך כחצי שנה התארחה סוויפט בתוכניות רדיו רבות ברחבי ארצות הברית, ואף הייתה מופע החימום בכמה סיבובי ההופעות של אמני קאנטרי רבים, זאת על מנת לבסס את מעמדה כמוזיקאית ולצבור קהל מעריצים. היא קידמה את אלבומה דרך הרשת החברתית מייספייס, ודרכה הצליחה להתפרסם בקרב קהל יעד צעיר, חרף הנתונים הדמוגרפיים של מאזיני מוזיקת קאנטרי, לפיהם מרבית מעריצי הז'אנר הם מבוגרים. בביקורת שנכתבו על Taylor Swift, שיבחו את סוויפט על מעברי הז'אנרים באלבום, וטענו כי מדובר בשיטת קרוסאובר שאינה מאפיינת את סוגת הקאנטרי.[א] כמו כן, צוין לטובה האומץ שלה בכתיבת טקסטים אינטימיים על רגשות אהבה ותהליך ההתבגרות. Taylor Swift הועמד לפרס "אלבום השנה" בטקס פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ה-43.

Taylor Swift דורג במצעד הבילבורד 200 159 שבועות בסך הכול – יותר מכל אלבום אחר בעשור הראשון של המאה ה-21. כמו כן, הוא צעד עשרים וארבעה שבועות במקום הראשון במצעד אלבומי הקאנטרי, והפך את סוויפט לאמנית הראשונה שבעת הוצאת אלבומה הראשון כתבה או הייתה שותפה לכתיבת שיר, שקיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי תואר פלטינה. מעבר לארצות הברית, קיבל תעודות מכירות גם באוסטרליה, קנדה והממלכה המאוחדת. בשנת 2022 הוכתר על ידי Rolling Stone כאחד ממאה אלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר כילדה פיתחה סוויפט עניין רב באמנות הבמה.[1][2] לאחר שצפתה בסרטה הדוקומנטרי אודות זמרת הקאנטרי פיית' היל החליטה לעבור לנאשוויל שבטנסי,[3][4] שהוגדרה בידי רבים כבירתה של מוזיקת הקאנטרי,[3][4] כדי לפתח קריירה בז'אנר.[5] בגיל 11 נסעה עם אמה לעיר הגדולה, על מנת לשלוח הקלטות דמו של גרסאות כיסוי לשירים בביצועה לחברות תקליטים גדולות.[6][7] ניסיונותיה לקבל את אהדת המפיקים העלו חרס, שכן אותן חברות האמינו שמוזיקת קאנטרי אינה פופולרית בקרב בני הנוער. סוויפט מאנה להסכים עם טענות אלו.[8][9]

כחזרה לעיר הולדתה בפנסילבניה, הבינה סוויפט שעליה להבדיל את עצמה מאמניות קאנטרי אחרות.[8] לכן, בגיל 12 החלה לכתוב שירים לבדה, וללמוד לנגן על גיטרה מטכנאי מחשבים, שתיקן את מוצרי המחשוב בביתה בעבר.[9] אהבתה של סוויפט ליצירת מוזיקה הובילה להתבודדות מפני בני גילה.[10] בשנת 2003 ביצעה את "America the Beautiful" (אנ') באליפות ארצות הברית הפתוחה לאותה שנה.[11] במהלך הופעתה נכח דן דימטרו, מנהל מוזיקלי אמריקאי, שאהב מאוד את קולה. הוא סייע לה בחתימת הסכם פרסום ראשוני עם RCA רקורדס.[12] כדי לעזור במאמץ המשפחתי החליט אביה של סוויפט להעביר את עבודתו לנאשוויל. בשנת 2004 עברה המשפחה להנדרסונוויל.[13][14]

פיתוח והפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנערה האזינה סוויפט לשאניה טוויין, הצ'יקס, פיית' היל וליאן ריימס, שלימים צוינו על ידה כהשראותיה ליצירת מוזיקה. בשנת 2004 חתמה על חוזה עם חברת סוני מיוזיק פבלישינג (אנ'),[15] והייתה לצעירה ביותר שעשתה זאת.[16] לאחר מכן החלה סוויפט לנסוע מהנדרסונוויל לנאשוויל בכל אחר צהריים על מנת להתאמן ולשפר את כתיבתה בהנחיית פזמונאים ידועי-שם, שהתגוררו בשדרת מיוזיק (אנ').[17] בחלוף שנה מאז חתימת הסכם הפרסום הראשוני עם RCA החליטה סוויפט לעצור את שיתוף הפעולה עם החברה. לטענתה, חברת התקליטים לא אהבה את כתביה באופן מוחלט.[18][19] ”חשבתי שאם היא לא האמינה בי אז, היא לעולם לא תאמין בי” – סיפרה כשהתראיינה לכלי התקשורת.[12] בשנת 2009 סיפרה בריאיון ל-The Daily Telegraph כי באותה העת היא הרגישה במרוץ נגד הזמן, וסברה כי אם לא תפרסם איזו יצירה מוזיקלית בקרוב, שיריה יתחילו לאבד ממשמעויותיהם.[20]

בשנת 2005 הופיעה בתערוכת ראווה שנערכה בקפה בלובירד (אנ'). סקוט בורצ'טה (אנ'), מפיק מוזיקלי של דרימוורקס רקורדס (אנ'), שתכנן כמה שנים לפתוח חברת תקליטים עצמאית בשם ביג משין רקורדס, נכח בהופעה, ואהב מאוד את שירתה של סוויפט.[21] לאחר כמה חודשים הפכה לאחת מהאמנים הראשונים שנחתמו אצל החברה החדשה, ואביה רכש שלושה אחוזים ממניותיה.[22]

במרוצת הזמן הפכה ליז רוז למנטורית העיקרית של סוויפט.[23] פגישותיהן הניבו הצלחות רבות, זאת בשל הגישה המיטיבה שהחזיקה רוז אל מול חזונה של סוויפט ככותבת רצונה נכיח אותה בתעשיית המוזיקה המקומית כ"כותבת חדשנית ומיוחדת".[24] לימים סיפרה רוז: ”היה לה [סוויפט] חזון מדויק. היא ידעה בדיוק כיצד לעלות על הכתב את הרגשותיה והרהוריה. ההוקים שלה היו מהטובים ששמעתי”.[25] לטובת האלבום כתבה סוויפט לבדה שלוש רצועות. בכל השאר הייתה חלק ממצבת הכותבים. רוז השתתפה בכתיבת שבעה שירים.[24] רוברט אליס אוראל (אנ') ואנג'לו פטרגליה יצרו את "A Place in This World", ואילו בריאן מאהר את "Mary's Song (Oh My My My)".‏[26]

ביג משין רקורדס שכרו מספר מפיקים שונים, וסוויפט לא התרצתה מעבודתו של אף אחד מהם. היא הצליחה לשכנע את החברה לגייס את נייתן צ'פמן. תחילה מאנה ביג משין רקורדס להעסיק את צ'פמן, בנימוק שהוא לא מספיק מקצוע, היות שלא הפיק אלבום מסחרי לעולם. לבסוף נענתה לבקשתה של סוויפט, שהתעקשה על כך רבות.[7] הוא הפיק עבור הזמרת גרסת דמו ל-Taylor Swift באולפן ביתי קטן מאחורי משרדי Sony/ATV.‏[7] צ'פמן היה המפיק הבלעדי של כל רצועות האלבום, למעט "The Outside", שם חלק את קרדיט ההפקה עם אוראל.[7] הקלטת האלבום הסתיימה בשלהי 2005 לאחר ארבעה חודשי עבודה. בד בבד סיימה סוויפט את שנת הלימודים הראשונה שלה בתיכון.[27]

ניתוח מוזיקלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוויפט מנגנת בגיטרה במהלך הופעה שערכה, 2006.

נושאיו העיקריים של Taylor Swift עוסקים בחוויותיה האישיות של סוויפט כנערה מתבגרת. הטקסטים שכתבה לא תאמו את המקובל בז'אנר הקאנטרי.[ב] במקום זאת הרהרה בכמה עניינים מרכזיים בתהליך ההתבגרות, החל מאהבת נעורים וחברות וכלה בביטחון עצמי ודימוי גוף, תוך שאיפה להעביר את נקודת מבטה האישית בצורה כנה ואינדיבידואלית ככל האפשר.[28] הספק הכתיבה שלה היה מהיר למדי, זאת בשל הזמינות הגבוהה שהייתה לה להתעסק בדבר.[29]

שירי האלבום נכתבו מתוך נקודת מבטה של נערה המתגוררת בעיירה קטנה אמריקאית, ובמקומות אופייניים לתקופת גילה, כמו כותלי בית ספרה והכבישים הצדדיים (אנ') המאפיינים את מקום מגוריה. במגזין ה-Billboard ציינו כי סוויפט כתבה את היצירה במקביל שעיצבה את דמותה הבוגרת ואימצה אהבות ואמונות חדשות.[30] רובה עוסקת במערכות יחסים רומנטיות הטרוסקסואלית. חלק נכבד מהטקסטים נכתבו כתוצאה מהתבוננות על חבריה מהצד, ולא מתוך חוויות אישיות.[7][17] הסינגל המוביל והרצועה הראשונה מתוך Taylor Swift,‏ "Tim McGraw", נוצר מתוך מערכת היחסים שלה עם הנער המקובל בכיתתה במהלך שנתה הראשונה בתיכון. בשיר היא מביעה תקוותה שהוא ייזכר בה בכל פעם שיאזין לשיר האהוב ביותר על טים מקגרו.[31] לימים סיפרה כי ההשראה לכתיבה נלקחה משירו של מקגרו, "Can't Tell Me Nothin'".‏[32] את "Our Song" שלחה למופע כישרונות (אנ') מקומי בעירה.[33] ”כתבתי את השיר על בחור שהתאהבתי בו. לא היה לנו שיר ייחודי לשנינו, לכן החלטתי ליצור לנו אחד” – סיפרה על "Our Song".‏[34]

הרצועות "Picture to Burn" ו-"Should've Said No" מתארות את יצר הנקמה של המבצעת כלפי אותם נערים שלא אהבו אותה.[35] ב-"Picture to Burn" שרה על רצונה לשרוף תמונות שלה ושל בחיר לבה לשעבר.[36] הגרסה המקורית שלו כללה את השורה "לך ותגיד לחבריך שאני אובססיבית ומשוגעת, זה בסדר. אני אגיד לשלי שאתה שאתה גיי".[37] היא הוחלפה בעריכת הרדיו ובגרסאות הסופיות של השיר, זאת בשל הדימוי ההומופובי שהייתה יכולה לייצר.[38] שברון לב היה הנושא העיקרי גם ב-"Teardrops on My Guitar". מילותיו עוסקות בהתאהבותה של סוויפט בנער אחר מכיתתה, שחיבב מישהי אחרת.[36] השיר "Cold as You" הוכתר על ידה כשירה האהוב ביותר מתוך האלבום. זוהי קינה על סיומה של זוגיות קרה וחסרת רגשות עם בן-זוגה.[37]

בשירים האחרים מספרת סוויפט על חוסר הביטחון שלה. "The Outside", שנכתב על ידה בגיל 12, מתאר את הבדידות שחוותה עקב אהבתה למוזיקת הקאנטרי, שלא הייתה חלק מהמיינסטרים המקובל בקרב חבריה.[39] סנטימנט דומה חוזר על עצמו ב-"A Place in This World", המבטא את חוסר הוודאות שלה לגבי מקומה בעולם.[30] את "Tied Together with a Smile" כתבה ביום שגילתה כי אחת מחברותיה סובלת מהפרעות אכילה.[40]

לחן והפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מוזיקלית, Taylor Swift משלב אלמנטים רבים מסוגת הקאנטרי, לרבות שירה בסגנון אנפוף ונגינה על כלים אקוסטיים, דוגמת כינורות, גיטרות ובנג'ו.[30][41] לפי מייקל קוסר מ-American Songwriter, הפקתו של צ'פמן הייתה צליל ייחודי, שלא ניתן לסווג אותו לסוגה מוזיקלית אחת. עם זאת, חברת ביג משין רקורדס לרדיו קאנטרי (אנ').[24] חלק מכתבי העת, כמו The Palm Beach Post (אנ') ו-Chicago Tribune, שייכו את האלבום למוזיקת הקאנטרי.[42][43]

בשירים רבים ניכר שימוש בטכנית הקרוסאובר.[44] בביקורות הרטרוספקטיביים לאלבום, טענו הכותבים כי שיריו אינם עומדים בתחום הקאנטרי בלבד. ג'ון קראמניקה (אנ') מ-The New York Times כינה את Taylor Swift כאלבום קאנטרי בעל אלמנטים מסוגת הפופ.[45] לעומתו, ציין צ'אק אדי מ-Rolling Stone כי מדובר ביצירת פופ רוק אנפופית בסגנון שיריהן של הדיקסי צ'יקס.[46] בכתבה נוספת מתוך כתב עת נטען כי כמה רצועות משלבות מוטיבים ממוזיקת הרוק.[47] גריידי סמית' מנתה את "Tim McGraw",‏ "Teardrops on My Guitar",‏ "Our Song" ו-"Picture to Burn" כ"שירי הקאנטרי הטובים ביותר של סוויפט".[48] ג'יי. פרידום דו לאק מ-The Washington Post טען כי "Our Song" מושר בסגנון ראפ.[49]

המוזיקולוג ג'יימס אי. פרונה לקח את "Tim McGraw" כדוגמה לטכניקת הקרוסאובר המבוצעת באלבום. השיר עוקב אחר המהלך ההרמוני I-vi-IV-V (אנ'), אשר היה נפוץ בעיקר בשירי הרוק אנד רול של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. הרפרן מורכב ממוטיבים מוזיקליים חוזרים ונשנים, הבנויים בגובה נמוך, דבר המגביר את קליטות השיר. בנוסף, הוא ובמידה פחותה גם הבתים בנויים מסינקופה של התו 1/16, דבר שלא מאפיין כלל את ז'אנר הקאנטרי, אלא את סוגות הרוק האלטרנטיבי וההיפ הופ.[50]

הוצאה לאור וקידום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוויפט כמופע החימום של בראד פייזלי בשנת 2007. כדי לקדם את האלבום Taylor Swift, החלה סוויפט לפתוח את הופעותיהם של אמני קאנטרי אחרים.[51]

Taylor Swift יצא לאור ב-24 באוקטובר 2006 דרך חברת ביג משין רקורדס.[52] סוויפט הייתה מעורבת בעיצוב העטיפה ואריזות התקליט והתקליטור הרשמיים. לאורך הערות האלבום פיזרה רמזים סמויים לנושאי הרצועות בהשראת התכמינים של הביטלס.[26][53] במרוצת השנים הפכה זאת למסורת גם בשאר אלבומיה.[29][54] לימים סיפרה כי הרמזים הוסתרו באותיות מסוימות שנכתבו כגדולות והרכיבו משפט שלם יחד.[7] בנוסף למהדורתו הסטנדרטית של Taylor Swift, יצאה גם גרסת דלוקס המכילה שלושה שירים חדשים – "I'm Only Me When I'm with You",‏ "Invisible" ו-"A Perfectly Good Heart", וכן גרסת פופ ל-"Teardrops on My Guitar".‏[55] ב-18 במרץ 2008 פורסמה גרסה משופרת לאלבום, הכוללת את הווידאו קליפים של "Teardrops on My Guitar" ושל "Tim McGraw".‏[56]

ב-19 ביוני 2006 פורסם הסינגל המוביל מתוך האלבום, "Tim McGraw".‏[57] הוא הגיע למקום ה-40 במצעד הבילבורד הוט 100, ולמקום השישי במצעד שירי הקאנטרי. זו הייתה כניסתה הראשונה של סוויפט לשני הדירוגים.[58][59] לאחר שנמכר בלמעלה משני מיליון עותקים ברחבי ארצות הברית התעיד איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי את היצירה בתואר פלטינה כפולה.[60] אחרי יציאתו של Taylor Swift החלה סוויפט להופיע בתוכניות טלוויזיה פופולריות ובטקסי מוזיקה שונים, כמו Good Morning America,‏ America's Got Talent, פרסי המוזיקה של CMT ופרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי.[61][62][63][64][65] לאורך המחצית השנייה של 2006 התארחה במשך חצי שנה בתחנות רדיו למוזיקת קאנטרי ברחבי ארצות הברית.[7] בנוסף, היא הייתה מופע החימום בסיבובי הופעות של אמני קאנטרי ידועי-שם, דוגמת ג'ורג' סטרייט, בראד פייזלי, טים מקגרו ופיית' היל.[61][66][67][68]

אסטרטגיית השיווק שלה ברדיו הביאה להצלחתה במגזר הבוגר. כדי להתפרסם גם בקרב בני הנוער החליטה סוויפט להשתמש בפלטפורמת המייספייס. היא נהגה לפרסם סרטוני בלוג יומיים מאולפני ההקלטות, וקטעי מידע אודות שיריה.[19] השימוש בפלטפורמה היה משמעותי מאוד, שבעקבותיו החליטה ביג משין רקורדס להוציא את "Our Song" כסינגל.[19] בין השנים 2007–2008 פורסמו ארבעה סינגלים על מנת לקדם את Taylor Swift:‏ "Teardrops on My Guitar",‏ "Our Song",‏ "Picture to Burn"‏ ו-"Should've Said No" – כולם דורגו בין 40 השירים הפותחים של הבילבורד הוט 100 ובין עשרת השירים הפותחים של מצעד שירי הקאנטרי.[69] לאחר ההצלחה לה זכה "Teardrops on My Guitar" במצעד שירי הקאנטרי, הוחלט להוציא גרסה פופית שלו כדי להתאימו לרדיו להיטים עכשוויים. היא דורגה במקום השביעי במצעד הפופ איירפליי.[70][71] כש-"Our Song" רשם את הגעתו למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי הפכה סוויפט לאדם הצעיר ביותר שעשה זאת אי-פעם.[72] כל הסינגלים זכו לתואר מכירות של פלטינה ומעלה בארצות הברית מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA).[73]

באוגוסט 2019 הוציאה ביג משין רקורדס 4,000 עותקי ויניל בגודל 7 אינץ' מכל סינגל של Taylor Swift. לאור מאורעות מחלוקת המאסטרס של סוויפט עם חברת התקליטים החרים קהל מעריציה, הסוויפטיז, את ההפצה, שנמשכה עד ינואר 2020.[74][75][76][77]

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוגים מקצועיים
ציונים משוקללים
מקור ציון
Metacritic 67/100[78]
ציוני ביקורות
מקור ציון
Allmusic [79]
רוברט כריסטגאו cut[ג][81]
Country Weekly (אנ') [82]
The Palm Beach Post (אנ') A‏[42]
Pitchfork 6.7/10[41]
The Philadelphia Inquirer [83]
PopMatters 6/10[84]
Rolling Stone [47]

Taylor Swift התקבל בצורה טובה על ידי מבקרי המוזיקה.[85] פרונה כתב במאמרו, The Words and Music of Taylor Swift, כי חלק מהמאזינים טענו כי נושאיו לא מתוחכמים כמקובל באלבומי בכורה, אך רובם שיבחו את סוויפט על שימוש בטכניקות נפוצות בעולם המיינסטרימי, שמאידך נחשבו כפורצי דרך בז'אנר הקאנטרי.[86] לורה סנייפס מ-The Guardian סברה כי כתיבתה הכנה והנערית של סוויפט הביאה את אהדת המבקרים.[87] באתר "Metacritic", המאגד ציון משוקלל של כמה ביקורות, קיבל האלבום ציון של 67 מתוך 100 נקודות אפשריות.[78]

כריס ניל מעיתון ה-Country Weekly (אנ') ציין גם הוא כי הכנות והאינטליגנציה שלה גרמו למאזינים להזדהות עם תחושותיה, ולעלות במוחם רגשות נוסטלגיים מתקופת נעוריהם.[82] מבקריו של Taylor Swift, כולל קן רוזנבאום מ-The Toledo Blade (אנ'),[88] ניק כריסטיאנו מ-The Philadelphia Inquirer‏[83] וג'ף טמרקין (אנ') מ-"AllMusic",‏[79] שיבחו את התמימות שהפגינה הזמרת לאורך רצועותיו. ג'יימס פן, כתב מדור המוזיקה של The Palm Beach Post (אנ'), אהב את נושאי האלבום, וטען כי מדובר בחוויית האזנה משכנעת, מעשירה ובוגרת.[42] קיית' גרולר מ-The Morning Call (אנ') טענה כי לא מדובר באלבום פורץ דרך, אך סברה כי הוא מתאים לקהל בוגר וצעיר כאחד.[89]

ניל ומגזין ה-Rolling Stone ציינו לטובה את נגיעות הפופ באלבום, וטענו כי בזכותן הצליחה סוויפט למשוך את תשומת לבם של קהל המיינסטרים.[47][82] טמרקין סבר כי לעיתים ההפקה הייתה מעט מוגזמת, והדגישה את קולה של סוויפט יתר על המידה.[79] ב-Chicago Tribune תיארה כריסי דיקינסון את חוויית ההאזנה לאלבום כנעימה, ולא כדבר מיוחד או פורץ דרך.[43] רוג'ר הולנד מ-PopMatters שיבח את איכות ההפקה המוזיקלית של רצועות מסוימות, אך ראה בהוצאת Taylor Swift כצעד אסטרטגי שגוי לפיתוח הפופולריות של סוויפט כזמרת: ”נותר לקוות שכשהיא את תמצא את מקומה ואת קולה הבוגר, היא תצליח לשלב בין הקאנטרי המסורתי לנגיעות הפופ החדשניות”.[84] רוברט כריסטגאו כינה את האלבום בדירוגו המקצועי כ-"Cut", יצירה שאינה שווה את זמן המאזינים ואת כספיהם, אך יש בה שירים טובים, ובחר את "Tim McGraw" ואת "Picture to Burn" כרצועות האיכותיות ביותר.[ג][81]

סוויפט הועמדה לפרס "תגלית השנה לאישה" בטקס פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי 2007, לפרס הוריזון באירוע פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי 2008, ולפרס "תגלית השנה" טקס פרסי גראמי ה-50.[52][90] האלבום עצמו היה מועמד בקטגוריית "אלבום השנה" באיגוד מוזיקת הקאנטרי.[91]

גם לאחר כמה שנים נותרו הביקורות הרטרוספקטיביות ל-Taylor Swift חיוביות: מאורה ג'ונסטון (אנ') מ-Pitchfork תיארה אותו ככן ואמיתי בכל הקשור לנקודות מבט של בני נוער על העולם, וסברה כי זה דבר המייחד את סוויפט מאמנים אחרים.[41] ג'ונת'ן בראדלי ממגזין הבילבורד שיבח את יכולות הכתיבה של המבצעת.[30] ביולי 2022 דורג האלבום במקום ה-32 ברשימת "100 אלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים" של ה-Rolling Stone.‏[92]

הצלחה מסחרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Taylor Swift נחשב ללהיט רדום בארצות הברית.[17][93] ב-11 בנובמבר 2006 נכנס לראשונה למצעד הבילבורד 200 במקום ה-19, לאחר שנמכר בכ-40,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.[94] בשל הדעה הרווחת בתעשיית המוזיקה על פיה קצב המכירות של אלבומים יורד לאחר השבועות הראשונים לפרסומם, לא עלה בדעתה של סוויפט שיצירתה תישאר זמן רב במצעד: ”אהיה ברת-מזל עם אקבל תואר זהב על נתוני המכירות שלו”.[17] בניגוד לצפיותיה, Taylor Swift המשיך בקצב המכירות העקבי שלו,[17] ועד נובמבר 2007 הספיק לעבור את רף מיליון העותקים.[95] ב-5 בינואר 2008 רשם את שבוע המכירות הגדול ביותר שלו, 187,000 עותקים ברחבי האומה האמריקאית. במקביל הוא הגיע למקום השמיני בבילבורד 200.[96]

בשבוע ה-63 לצעידתו במצעד הגיע האלבום לשיאו במקום החמישי.[97] עד אוקטובר 2009 שהה בדירוג 157 שבועות – שיא כל הזמנים עבור אלבום שיצא במהלך העשור הראשון של המאה ה-21.[98]‏ Taylor Swift הגיע למקום הראשון במצעד אלבומי הקאנטרי במשך 24 שבועות לא רצופים.[99] עד ינואר 2024 נמכר בכ-5.871 מיליון עותקים טהורים ברחבי ארצות הברית.[ד][100] על נתוני המכירות המשולבות שלו על פי יחידות שקולות לאלבום קיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי תואר פלטינה משובעת.[ה][101]

Taylor Swift הגיע בשיאו למקום ה-14 במצעד האלבומים הקנדי, ואף קיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות הקנדי תואר פלטינה.[102] כמו כן, דורג בשיאו במקום ה-33 במצעדי ה-ARIA האוסטרלים, וזכה לתואר זהב מ-ARIA. עד אוקטובר 2022 נמכר בכ-198,000 יחידות ברחבי הממלכה המאוחדת.[103] על נתוני מכירות אלו התעיד איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי את היצירה בתואר זהב.[103] Taylor Swift נכנס למצעדי אלבומים רבים ברחבי העולם, כמו אלו בניו זילנד (38), יפן (53), אירלנד (59) וסקוטלנד (34).

השפעה ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
” גברת סוויפט ביססה את עצמה במהירות כאמנית הקאנטרי המרשימה ביותר בעשור האחרון. (...) היא השתמשה באגרסיביות ברשתות חברתיות מקוונות, כדי להיות מחוברת לקהל היעד שלה, בני נוער וילדים, באופן שמתגלה כמהפכני במוזיקת הקאנטרי. זה עוזר לז'אנר להגיע לקהלים חדשים. “

– ג'ון קראמניקה, The New York Times‏ (2008)‏[70]

Taylor Swift פורסם בשיא תקופת פריחת אמניות הקאנטרי אל המיינסטרים.[41][47] מומחי תעשיית המוזיקה של נאשוויל, הנחשבת כבירה העולמית של הז'אנר, דחו תחילה את סוויפט,[13][24] בנימוק שנושאי הכתיבה שלה אינם מתאימים לקהל היעד הבוגר של המאזינים.[69][104] ג'ים מלץ מ-American Songwriter ציין כי בניגוד לציפיות התעשייה, הצלחתה של סוויפט ברדיו, במיוחד עם השיר "Our Song", הכתירה אותה כאחת הנערות הבודדות שזכו לאותו גודל פרסום כמו עמיתיה הגברים.[69]

בשנת 2003 התעוררה המחלוקת סביב דיקסי צ'יקס, עקב הצהרתה של נטלי מיינס, סולנית הלהקה, כנגד הפעולות הצבאיות שהנהיג נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש במסגרת מלחמת עיראק.[105] הדיקסי צ'יקס, שנמנו בין אמני הקאנטרי המובילים ביותר בעולם, הפכו בן רגע ללהקה מוחרמת ולא מוצלחת, שאיבדה את אהדת הקהל שלה לאורך כל הקריירה המוזיקלית שבאה אחרי התקרית.[106][107][108] על פי מגזין ה-Rolling Stone, סוויפט הצליחה למלא את החלל הריק שהותירו אחריהן הדיקסי צ'יקס.[47] ג'ון קראמניקה מ-The New York Times טען כי על-אף שצלילי הקרוסאובר של הקאנטרי-פופ היו מוכרים עוד קודם לכן, סוויפט הייתה אמנית הז'אנר הראשונה שהגיעה למעמד כוכבת פופ.[70] בזכות הוצאת האלבום הפכה לאמנית הקאנטרי הראשונה שכתבה או הייתה שותפה לכתיבת סינגל בכורה, שקיבל תואר פלטינה על נתוני המכירות שלו.[72][27]

עיתונאי מוזיקה ייחסו את הצלחת האלבום לאסטרטגיית השיווק המקוון של סוויפט.[13] בעוד שקידום אינטרנטי היה מקובל ומוכר בתחומי הפופ והיפ הופ, סוויפט נחשבה לראשונה מסוגה שהשתמשה בשירותי המדיה החברתית, כמו מייספייס, כדי לקדם את יצירותיה.[69][70] נוכחותה המאסיבית בפלטפורמות הדיגיטליות גרמה לפרסום סוגת הקאנטרי בקרב נערות מתבגרות.[104][109] הנרטיבים האוטוביוגרפיים שהפגינה בכתיבת רצועות האלבום הגדירו את דרך כתיבתה גם באלבומיה העוקבים.[29][30] מגזין הבילבורד סבר כי יכולת כתיבתה היוותה השראה ליוצרים צעירים, כמו קונאן גריי עם השיר "Heather"‏ (2020) ואוליביה רודריגו עם "Drivers License"‏ (2021).[110] ב-Rolling Stone נכתב כי אילו סוויפט הייתה פורשת לאחר הוצאת אלבום הבכורה שלה, הייתה עדיין נחשבת לאגדה מוזיקלית.[92] לפי Entertainment Weekly, הצלחתה של סוויפט סייעה לביג משין רקורדס להחתים את גארת' ברוקס וג'ול תחתיה.[111]

רשימת רצועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
Taylor Swift — מהדורה סטנדרטית
מס' שםכותב(ים) משך
1. Tim McGraw טיילור סוויפט, ליז רוז 3:54
2. Picture to Burn סוויפט, רוז 2:55
3. Teardrops on My Guitar סוויפט, רוז 3:35
4. A Place in This World סוויפט, אנג'לו פטרגליה, רוברט אליס אורל 3:22
5. Cold as You סוויפט, רוז 4:01
6. The Outside סוויפט 3:29
7. Tied Together with a Smile סוויפט, רוז 4:11
8. Stay Beautiful סוויפט, רוז 3:58
9. Should've Said No סוויפט 4:04
10. Mary's Song (Oh My My My) סוויפט, רוז, בריאן מאהר 3:35
11. Our Song סוויפט 3:24
Taylor Swift — מהדורה דיגיטלית של בסט ביי (רצועת בונוס)
מס' שם משך
1. I Heart? 3:15
Taylor Swift — מהדורה משופרת (קטעי וידאו בונוס)
מס' שם משך
1. Tim McGraw (וידאו קליפ) 4:00
2. Taylor's Grand Ole Opry Debut 2:56
Taylor Swift — מהדורת דלוקס (רצועות בונוס)
מס' שםכותב(ים) משך
12. I'm Only Me When I'm with You סוויפט, אורל, אנג'לו 3:35
13. Invisible (Orrall) סוויפט, אורל 3:26
14. A Perfectly Good Heart סוויפט, ברט ג'יימס, טרוי ורג'ס 3:42
15. Taylor Swift's 1st Phone Call with Tim McGraw   4:44
Taylor Swift — מהדורת דלוקס (בונוס DVD)
מס' שם משך
1. Tim McGraw (וידאו קליפ)  
2. Tim McGraw (בהופעה חיה ב-Grand Ole Opry)  
3. Tim McGraw (בהופעה חיה ב-Yahoo! וריאיון)  
4. Teardrops on My Guitar (וידאו קליפ)  
5. Teardrops on My Guitar (מאחורי הקלעים)  
6. Our Song (וידאו קליפ)  
7. Our Song (מאחורי הקלעים)  
8. A Place in This World (סדרת Short Cut של Great American Country)  
9. Picture to Burn (וידאו קליפ)  
10. Taylor's Home Movie  
Taylor Swift — מהדורת דלוקס טארגט (DVD בונוס)
מס' שם משך
11. Taylor's Performance on the "Soul2Soul II Tour" - Tim McGraw and Faith Hill Tour 2007 10:12
Taylor Swift — מהדורה מחודשת 2008 (רצועות בונוס)
מס' שם משך
15. Teardrops on My Guitar (גרסת פופ) 2:58
Taylor Swift — מהדורה מחודשת משופרת 2008 (סרטוני בונוס)
מס' שם משך
1. Tim McGraw 4:00
2. Teardrops on My Guitar 3:45
Taylor Swift — מהדורת קריוקי (CD / DVD)
מס' שםכותב(ים) משך
1. Tim McGraw סוויפט, רוז 3:52
2. Picture to Burn סוויפט, רוז 2:57
3. Teardrops on My Guitar סוויפט, רוז 3:24
4. A Place in This World סוויפט, אורל, אנג'לו 3:22
5. Cold as You סוויפט, רוז 4:01
6. The Outside סוויפט 3:27
7. Tied Together with a Smile סוויפט, רוז 4:11
8. Stay Beautiful סוויפט, רוז 3:58
9. Should've Said No סוויפט 4:04
10. Mary's Song (Oh My My My) סוויפט, רוז, מאהר 3:35
11. Our Song סוויפט 3:27
12. I'm Only Me When I'm with You סוויפט, אורל, אנג'לו 3:33
13. Invisible סוויפט, אורל 3:24
14. A Perfectly Good Heart סוויפט, ברט ג'יימס, טרוי ורג'ס 3:42

קרדיטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ארון צ'מיילווסקי – עוזר הנדסה קולית
  • אריק דרקן (אנ') – כלי הקשה
  • אלן דיטו – הנדסה קולית
  • דן דאגמור (אנ') – גיטרת פדל
  • שאנון פורסט (אנ') – תופים
  • רוב הייקוס – כינור מעקון
  • גורדון האמון – עוזר הנדסה קולית
  • טוני הראל – כלי מקלדת
  • ג'פרי היידה – בנג'ו
  • סקוט קיד – עוזר מיקסינג
  • גרג לורנס – עוזר מיקסיניג
  • אנדי לפטוויץ' – גיטרת פדל, מנדולינה
  • ליאנה מניס – קולות רקע
  • טים מארקס – גיטרת בס
  • רוברט אליס אוראל (אנ') – קולות רקע, הפקה
  • לקס פרייס – מנדולינה
  • לי אן רמיי – עיצוב גרפי
  • יושוע וייטמור – גיטרת רזונטור, גיטרת פדל
  • קלארק שלייצ'ר – הנדסה קולית
  • סטיב שורט – עוזר הנדסה קולית
  • סנדי ספיקה – הנדסה קולית
  • ויטני סוטון – תיאום הפקה
  • איליה טושינסקי – גיטרה אקוסטית, בנג'ו
  • ואנדה ויק – כינור מעקון
  • האנק ויליאמס – מאסטרינג
  • ג'ון ויליס (אנ') – בנג'ו, מנדולינה, גיטרה אקוסטית

מיקומי שיא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (2006–2009)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 5[116]
מצעד אלבומי הקאנטרי 1[117]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 81[114]
מצעד אלבומי הקאנטרי 1[115]
סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 64[113]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 14[112]
‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (2010–2015)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 33[118]
מצעד אלבומי הקאנטרי 2[119]
אירלנד מצעד האלבומים האירי 59[122]
יפן אוריקון 53[120]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 38[121]
‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (2021–2024)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארגנטינה ארגנטינה הוט 100 10[123]
ארצות הברית בילבורד 200 –
מצעד האלבומים העצמאיים 21[128]
יוון IFPI Greece 2[124]
סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 34[126]
פורטוגל מצעד האלבומים הפורטוגזי (AFP) 33[125]
שוודיה סוורייטופליסטן –
מצעד האלבומים הנמכרים ביותר בפורמט פיזי 20[127]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2007)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 19[129]
מצעד אלבומי הקאנטרי 3[130]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2008)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 5[131]
מצעד אלבומי הקאנטרי 2[132]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2009)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 24[133]
מצעד אלבומי הקאנטרי 6[134]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2010)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 62[135]
מצעד אלבומי הקאנטרי 19[136]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2011)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 164[137]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2023)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 –
מצעד אלבומי הקאנטרי 41[138]
מצעד האלבומים העצמאיים 45[139]
‏
‏‏  מצעדי עשור (2000–2009)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 53[140]
מצעד אלבומי הקאנטרי 9[140]
‏
‏‏  מצעדי כל הזמנים
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 18[ו]
בילבורד 200 (נשים) 9[ז]
מצעד אלבומי הקאנטרי 3[ח]

נתוני מכירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור תואר מכירות
אוסטרליה (ARIA)[146] 2× פלטינה 140,000
ארצות הברית (RIAA)[101] 7× פלטינה 5,871,000[100]
בריטניה (BPI)[103] זהב 100,000
סינגפור (RIAS)[147] זהב 7,500
קנדה (Music Canada)[102] פלטינה 100,000
סיכום
בכל העולם — 6,218,500

היסטוריית יציאות לאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריית יציאות לאור ל-Taylor Swift
אזור תאריך גרסה פורמט חברת תקליטים הערות
ארצות הברית 24 באוקטובר 2006 סטנדרטית תקליטור ‏•‏‏ הורדה דיגיטלית ביג משין רקורדס [148]
6 בנובמבר 2007 דלוקס תקליטור+DVD [149]
18 במרץ 2008 משופרת ("Enhanced") [56]
אוסטרליה 4 באוקטובר 2008 בין-לאומית תקליטור יוניברסל מיוזיק גרופ [150]
ניו זילנד [151]
גרמניה 8 במרץ 2009 [152]
הממלכה המאוחדת 3 באוגוסט 2009 וירג'ין רקורדס EMI [153]
יפן 30 ביוני 2010 יוניברסל מיוזיק גרופ [154]
דלוקס תקליטור+DVD [155]
ארצות הברית 18 בנובמבר 2016 בין-לאומית / דלוקס תקליט ביג משין רקורדס [156]
גרמניה [157]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לרוב, המונח "מוזיקת קרוסאובר" מאפיין מעבר בין סוגות מוזיקליות כמו גוספל לרית'ם אנד בלוז. אין הדבר מאפיין את מוזיקת הקאנטרי המסורתית.
  2. ^ בסוגת הקאנטרי נהוג לכתוב על סיפורי המערב הפרוע וכדומה.
  3. ^ 1 2 בדירוגים של רוברט כריסטגאו, "cut" מוגדר כ"שיר טוב באלבום שלא שווה את זמנכם או את כספיכם".[80]
  4. ^ מכירות פיזיות ודיגיטליות, ללא סטרימינג
  5. ^ שבע פלטינות.
  6. ^ מכיל אלבומים שיצאו בין השנים 1963–2015.[141][142]
  7. ^ מכיל אלבומים שיצאו בין השנים 1963–2017.[143][144]
  8. ^ מכיל אלבומים שיצאו בין השנים 1963–2016.[145]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Macpherson, Alex (18 באוקטובר 2012). "Taylor Swift: 'I want to believe in pretty lies'". The Guardian. ארכיון מ-26 באוגוסט 2016. נבדק ב-18 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Rare photos of Taylor Swift before fame". New York Daily News. 10 בינואר 2015. ארכיון מ-30 בינואר 2021. נבדק ב-3 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "Nashville Music Industry: Impact, Contribution and Cluster Analysis" (PDF). Recording Industry Association of America. בספטמבר 2015. ארכיון (PDF) מ-18 בדצמבר 2017. נבדק ב-21 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Mayfield, Dan (16 בדצמבר 2005). "Nashville beckons, and NM entertainer Tobias Rene is happy to try his music dream". Albuquerque Journal. p. 68. ארכיון מ-4 בנובמבר 2021. נבדק ב-4 בנובמבר 2021 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ אתר למנויים בלבד Nisha Lilia Diu, ‏Taylor Swift interview: 'I won't do sexy shoots', The Telegraph, 3 April 2011
  6. ^ "CMT Insider Interview: Taylor Swift (Part 1 of 2)". CMT News. 26 בנובמבר 2008. ארכיון מ-23 בינואר 2015. נבדק ב-1 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Morris, Edward (1 בדצמבר 2006). "When She Thinks 'Tim McGraw,' Taylor Swift Savors Payoff: Hardworking Teen to Open for George Strait Next Year". CMT News. ארכיון מ-29 בדצמבר 2018. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Malec, Jim (2 במאי 2011). "Taylor Swift: The Garden In The Machine". American Songwriter. ארכיון מ-10 במאי 2012. נבדק ב-21 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 7, ISBN 978-1-55022-931-8
  10. ^ Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 9, ISBN 978-1-55022-931-8
  11. ^ "Taylor Swift performing at US Tennis Open". YouTube. 9 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 12, ISBN 978-1-55022-931-8
  13. ^ 1 2 3 Widdicombe, Lizzie (10 באוקטובר 2011). "You Belong With Me". The New Yorker. ארכיון מ-24 ביולי 2014. נבדק ב-11 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Jo, Nancy (2 בינואר 2014). "Taylor Swift and the Growing of a Superstar: Her Men, Her Moods, Her Music". Vanity Fair. ארכיון מ-10 בנובמבר 2015. נבדק ב-11 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Songwriter Taylor Swift Signs Publishing Deal With Sony/ATV". Broadcast Music, Inc. 12 במאי 2005. נבדק ב-24 במאי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ DeLuca, Dan (11 בנובמבר 2008). "Focused on 'great songs' Taylor Swift isn't thinking about 'the next level' or Joe Jon as gossip". The Philadelphia Inquirer. p. 1. אורכב מ-המקור ב-18 בנובמבר 2012. נבדק ב-17 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 4 5 Malec, Jim (2 במאי 2011). "Taylor Swift: The Garden In The Machine". American Songwriter. p. 3. אורכב מ-המקור ב-7 באוגוסט 2013. נבדק ב-21 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Kotb, Hoda (31 במאי 2009). "On tour with Taylor Swift". NBC News. אורכב מ-המקור ב-5 באוקטובר 2013. נבדק ב-1 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 3 Willman, Chris (5 בפברואר 2008). "Taylor Swift's Road to Fame". Entertainment Weekly. ארכיון מ-17 בינואר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ אתר למנויים בלבד John Preston, ‏Taylor Swift: the 19-year-old country music star conquering America - and now Britain, The Telegraph, 26 April 2009
  21. ^ Rapkin, Mickey (27 ביולי 2017). "Oral History of Nashville's Bluebird Cafe: Taylor Swift, Maren Morris, Dierks Bentley & More on the Legendary Venue". Billboard. ארכיון מ-29 ביולי 2017. נבדק ב-28 ביולי 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Hiatt, Brian (25 באוקטובר 2012). "Taylor Swift in Wonderland". Rolling Stone. ארכיון מ-31 ביולי 2016. נבדק ב-1 באוגוסט 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 19, ISBN 978-1-55022-931-8
  24. ^ 1 2 3 4 Kosser, Michael (3 ביוני 2010). "Liz Rose: Co-Writer to the Stars". American Songwriter. ארכיון מ-4 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 21, ISBN 978-1-55022-931-8
  26. ^ 1 2 Taylor Swift (2006). Taylor Swift (album booklet). Big Machine Records. BMR120702.
  27. ^ 1 2 Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 28, ISBN 978-1-55022-931-8
  28. ^ Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 18–19, ISBN 978-1-55022-931-8
  29. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד Sarah Carson, ‏The Story of Taylor Swift: 10 years at the top in her own lyrics, The Telegraph, 24 October 2016
  30. ^ 1 2 3 4 5 Bradley, Jonathan (7 בנובמבר 2017). "Why Taylor Swift's Self-Titled Debut Is Her Best Album". Billboard. ארכיון מ-11 בנובמבר 2017. נבדק ב-7 בנובמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ Yahr, Emily (16 ביוני 2016). "Taylor Swift's First Song Came Out 10 Years Ago. Here's What She Was Like as a Teen Songwriter". The Washington Post. ארכיון מ-26 במרץ 2021. נבדק ב-25 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "20 Questions with Taylor Swift". CMT. 12 בנובמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2014. נבדק ב-30 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Shelburne, Craig (15 באפריל 2008). "Taylor Swift Shares Story and Success of Award-Winning 'Our Song'". CMT. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2018. נבדק ב-15 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Taylor Swift Proves Her Staying Power". Great American Country. 23 באוגוסט 2007. אורכב מ-המקור ב-30 ביוני 2012. נבדק ב-15 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Horner, Marianne (20 באוקטובר 2008). "Story Behind the Song: Don't Cheat on a Songwriter". Country Weekly. Vol. 15, no. 21. p. 14. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Spanos, Brittany (22 באוגוסט 2016). "Ex-Factor: Taylor Swift's Best Songs About Former Boyfriends". Rolling Stone. ארכיון מ-17 ביולי 2018. נבדק ב-22 באוגוסט 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 Edwards, Gavin (28 באוגוסט 2012). "2008's Country Lolita: Taylor Swift". Rolling Stone. ארכיון מ-29 בנובמבר 2020. נבדק ב-7 בנובמבר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ McCarty, Tara (23 באוגוסט 2019). "Taylor Swift's Lover Is Out. Here's An Analysis of the Lyrics". Tampa Bay Times. ארכיון מ-23 באוגוסט 2019. נבדק ב-23 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Rubin, Ronna (23 באוקטובר 2006). "Taylor Swift Is a Veteran at 16". Great American Country. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2015. נבדק ב-15 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Ask the Artist". Great American Country. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2007. נבדק ב-15 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ 1 2 3 4 Johnston, Maura (19 באוגוסט 2019). "Taylor Swift: Taylor Swift Album Review". Pitchfork. ארכיון מ-19 באוגוסט 2019. נבדק ב-19 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ 1 2 3 Fontaine, James (30 באוקטובר 2006). "Taylor Swift Shows She's the Real Deal". The Palm Beach Post. p. D6. ארכיון מ-13 במאי 2021. נבדק ב-8 באפריל 2021 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 Dickinson, Chrissie (17 בנובמבר 2006). "Recordings". Chicago Tribune. p. 13. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Perone, James E., The Words and Music of Taylor Swift, כרך The Praeger Singer-Songwriter Collection, ABC-Clio, 2017, עמ' 6, ISBN 978-1-4408-5294-7
  45. ^ Caramanica, Jon (5 בספטמבר 2008). "A Young Outsider's Life Turned Inside Out". The New York Times. ארכיון מ-8 בספטמבר 2014. נבדק ב-1 באוגוסט 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Eddy, Chuck. "Taylor Swift". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2012. נבדק ב-9 ביולי 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  47. ^ 1 2 3 4 5 "Taylor Swift: Album Guide". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-5 בדצמבר 2012. נבדק ב-5 בדצמבר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  48. ^ Smith, Grady (8 בספטמבר 2014). "Teardrops on Her Guitar: Taylor Swift's 10 Countriest Songs". Rolling Stone. ארכיון מ-20 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ du Lac, J. Freedom (28 בפברואר 2008). "Her Song: Talking Taylor Swift". The Washington Post. ארכיון מ-12 באוגוסט 2013. נבדק ב-27 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Perone, James E., The Words and Music of Taylor Swift, ABC-Clio, 2017, The Praeger Singer-Songwriter Collection, עמ' 6–7, ISBN 978-1-4408-5294-7
  51. ^ Rosa, Christopher (24 במרץ 2015). "Opening Acts Who Became Bigger Than The Headliner". VH1. ארכיון מ-10 בנובמבר 2015. נבדק ב-11 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 Boardman, Madeline (25 באוגוסט 2017). "Flashback to Taylor Swift's First Album Drop". Entertainment Weekly. ארכיון מ-21 ביולי 2017. נבדק ב-25 באוגוסט 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ Mansfield, Brian (21 בנובמבר 2006). "On the Verge: Taylor Swift, Teen Hops On Back of 'Tim McGraw'". USA Today. p. D.5. {{cite news}}: (עזרה)}}
  54. ^ Willman, Chris (4 בפברואר 2008). "Taylor Swift: Date with Grammy?". Entertainment Weekly. ארכיון מ-12 בדצמבר 2019. נבדק ב-27 בפברואר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  55. ^ "Taylor Swift (Bonus Track Version)". Apple Music. 24 באוקטובר 2006. ארכיון מ-20 בדצמבר 2019. נבדק ב-27 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 "Taylor Swift (Bonus Tracks)". Barnes and Noble. ארכיון מ-20 באוקטובר 2020. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Tim McGraw". AllMusic. ארכיון מ-25 בספטמבר 2022. נבדק ב-24 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Taylor Swift Chart History (Hot 100)". Billboard. ארכיון מ-19 בנובמבר 2021. נבדק ב-24 בינואר 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  59. ^ "Taylor Swift Chart History (Hot Country Songs)". Billboard. ארכיון מ-17 בנובמבר 2021. נבדק ב-24 בינואר 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ תבנית:Cite certification
  61. ^ 1 2 "Taylor Swift Joins Rascal Flatts Tour". CMT. 18 באוקטובר 2006. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2018. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ "Taylor Swift Will Sing on America's Got Talent". CMT. 20 באוגוסט 2007. אורכב מ-המקור ב-11 באוגוסט 2017. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "Video: TRL Embraced Me for who I Am". MTV. 16 בנובמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2018. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ "Video: Picture to Burn (From the 2008 CMT Music Awards)". CMT. אורכב מ-המקור ב-10 באוגוסט 2017. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ "Video: Should've Said No (From the 2008 ACM Awards)". CMT. אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2008. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ "Taylor Swift Joins George Straits 2007 Tour". CMT. 17 בנובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-29 ביולי 2018. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "Brad Paisley Announces More Tour Dates". CMT. 19 במרץ 2007. אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2018. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "Taylor Swift Joins Tim McGraw, Faith Hill on Tour". CMT. 1 ביוני 2007. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2012. נבדק ב-11 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ 1 2 3 4 Malec, Jim (2 במאי 2011). "Taylor Swift: The Garden in the Machine". American Songwriter. p. 4. ארכיון מ-26 ביולי 2020. נבדק ב-2 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ 1 2 3 4 Caramanica, Jon (9 בנובמבר 2008). "My Music, MySpace, My Life". The New York Times. ארכיון מ-11 באפריל 2009. נבדק ב-28 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Willman, Chris (1 ביולי 2016). "Taylor Swift's Incredible Decade: Marking the 10th Anniversary of Her Billboard Chart Debut". Billboard. ארכיון מ-19 באפריל 2021. נבדק ב-3 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  72. ^ 1 2 "Taylor Swift". Songwriters Hall of Fame. ארכיון מ-12 בפברואר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Trust, Gary (14 ביולי 2019). "Ask Billboard: Taylor Swift's Career Sales & Streaming Totals, From 'Tim McGraw' to 'You Need to Calm Down'". Billboard. ארכיון מ-15 ביולי 2019. נבדק ב-14 ביולי 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  74. ^ "Big Machine to re-release Taylor Swift's early singles on limited-edition vinyl". NME. 11 ביולי 2019. ארכיון מ-6 בדצמבר 2022. נבדק ב-5 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Taylor Swift's former record label draws criticism for repackaging her catalog". Los Angeles Times. 10 ביולי 2019. ארכיון מ-6 בדצמבר 2022. נבדק ב-5 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "For the first time ever, we're releasing a Limited Edition 7" Vinyl Single with Acoustic B-Side Recording of Taylor Swift's debut single, "Tim McGraw."". ארכיון מ-6 בדצמבר 2022. נבדק ב-5 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "We just released a Limited Edition 7" Vinyl Single of "Teardrops On My Guitar" with Acoustic B-Side Recording". ארכיון מ-6 בדצמבר 2022. נבדק ב-5 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ 1 2 "Reviews for Taylor Swift by Taylor Swift". Metacritic. ארכיון מ-30 באוגוסט 2022. נבדק ב-30 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ 1 2 3 Tamarkin, Jeff. "Taylor Swift by Taylor Swift". AllMusic. ארכיון מ-18 באוקטובר 2010. נבדק ב-26 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ Christgau, Robert. "Key to Icons". robertchristgau.com. ארכיון מ-1 באפריל 2021. נבדק ב-1 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ 1 2 Christgau, Robert. "Christgau's Consumer Guide: Taylor Swift". robertchristgau.com. ארכיון מ-5 באפריל 2021. נבדק ב-1 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ 1 2 3 Neal, Chris (4 בדצמבר 2006). "Taylor Swift Review". Country Weekly. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2012. נבדק ב-31 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ 1 2 Cristiano, Nick (12 בנובמבר 2006). "New Recordings". The Philadelphia Inquirer. p. H12. ארכיון מ-19 באפריל 2021. נבדק ב-8 באפריל 2021 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ 1 2 Holland, Roger (9 בנובמבר 2006). "Taylor Swift: Taylor Swift". PopMatters. ארכיון מ-28 באוגוסט 2018. נבדק ב-17 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ St. Asaph, Katherine (21 ביוני 2017). "A Brief History of Musical Wunderkinds". Pitchfork. ארכיון מ-9 באוקטובר 2017. נבדק ב-8 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ^ Perone, James E., The Words and Music of Taylor Swift, ABC-Clio, 2017, The Praeger Singer-Songwriter Collection, עמ' 15, ISBN 978-1-4408-5294-7
  87. ^ Snapes, Laura (9 בנובמבר 2017). "Taylor Swift's reputation: Will Her New Album Silence Her Critics?". The Guardian. נבדק ב-11 במאי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ Rosenbaum, Ken (12 בנובמבר 2006). "The Who's 1st Disc in 24 years, Endless Wire, is a Mixed Bag". The Toledo Blade. p. 12. ארכיון מ-21 באוקטובר 2014. נבדק ב-31 במרץ 2010 – via Google News Archive. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ Groller, Keith (27 בינואר 2007). "Taylor Swift, Taylor Swift (Big Machine) [Second Edition]". The Morning Call. p. D6. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ "2008 Grammy Award Winners and Nominees". The New York Times. 9 בפברואר 2008. ארכיון מ-3 ביולי 2015. נבדק ב-13 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ Vrazel, Jarrod (19 במאי 2008). "2008 Academy of Country Music Awards Winners". Academy of Country Music. ארכיון מ-7 ביולי 2015. נבדק ב-7 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ 1 2 "100 Best Debut Albums of All Time". Rolling Stone. 1 ביולי 2022. ארכיון מ-1 ביולי 2022. נבדק ב-1 ביולי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  93. ^ Whitaker, Sterling (24 באוקטובר 2021). "15 Years Ago Today: Taylor Swift Releases Debut Album". Taste of Country (באנגלית). ארכיון מ-24 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  94. ^ Hasty, Katie (1 בנובמבר 2006). "'Hannah Montana' Trumps My Chem, Legend At No. 1". Billboard. ארכיון מ-23 במאי 2013. נבדק ב-21 בפברואר 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  95. ^ Guerra, Joey (3 בנובמבר 2007). "Swift Known For Sweet Sound, But There's More to Her". Houston Chronicle. ארכיון מ-25 בספטמבר 2019. נבדק ב-21 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ Walsh, Chris (27 בדצמבר 2007). "Groban, Blige Enjoy Huge Weeks On Album Chart". Billboard. ארכיון מ-15 בינואר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  97. ^ Cohen, Jonathan (9 בינואר 2008). "Radiohead Nudges Blige From Atop Album Chart". Billboard. ארכיון מ-12 בפברואר 2008. נבדק ב-21 בפברואר 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  98. ^ Trust, Gary (29 באוקטובר 2009). "Chart Beat Thursday: Taylor Swift, Tim McGraw Linked Again". Billboard. ארכיון מ-26 ביוני 2019. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  99. ^ "Taylor Swift Bumps Herself Out of No. 1 Slot". CMT. 26 ביולי 2008. אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2010. נבדק ב-9 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ 1 2 Caulfield, Keith (18 בינואר 2024). "Taylor Swift's 1989 (Taylor's Version) Surpasses 2 Million in U.S. Sales". Billboard. נבדק ב-19 בינואר 2024. {{cite journal}}: (עזרה)
  101. ^ 1 2 American album certifications – Taylor Swift – Taylor Swift, Recording Industry Association of America. Retrieved May 5, 2019.
  102. ^ 1 2 Canadian album certifications – Taylor Swift – Taylor Swift, Music Canada. Retrieved June 28, 2020.
  103. ^ 1 2 3 British album certifications – Taylor Swift – Taylor Swift, British Phonographic Industry. Retrieved July 25, 2016.
  104. ^ 1 2 Roland, Tom (7 ביולי 2016). "Love Story: The Impact of Taylor Swift's First Decade in Music". Billboard. ארכיון מ-14 ביולי 2016. נבדק ב-7 ביולי 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  105. ^ How I clipped the Dixie Chicks' wings, the Guardian, ‏2007-02-12 (באנגלית)
  106. ^ McNutt, Myles, From 'Mine' to 'Ours': Gendered Hierarchies of Authorship and the Limits of Taylor Swift's Paratextual Feminism, Communication, Culture and Critique, 2020, עמ' 77
  107. ^ 'Dixie sluts' fight on with naked defiance, the Guardian, ‏2003-04-25 (באנגלית)
  108. ^ Smith, Grady (November 19, 2015). "Is country music ready to forgive the Dixie Chicks?". The Guardian. ISSN 0261-3077. Retrieved June 13, 2020.
  109. ^ Lewis, Randy (28 באוקטובר 2014). "How Does Taylor Swift Connect with Fans? 'Secret Sessions' and Media Blitzes". Los Angeles Times. ארכיון מ-7 בפברואר 2019. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  110. ^ Siroky, Mary (9 בנובמבר 2021). "Every Taylor Swift Album Ranked from Worst to Best". Consequence. ארכיון מ-28 במרץ 2022. נבדק ב-10 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ Willman, Chris (5 בפברואר 2008). "Taylor Swift's Road to Fame". Entertainment Weekly: 3. ארכיון מ-21 בפברואר 2015. נבדק ב-22 באפריל 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  112. ^ Taylor Swift Chart History (Canadian Albums), Billboard. Retrieved November 21, 2017.
  113. ^ Official Scottish Albums Chart Top 100, Official Charts Company. Retrieved August 1, 2020.
  114. ^ Official Albums Chart Top 100, Official Charts Company. Retrieved November 18, 2017.
  115. ^ Official Country Artists Albums Chart Top 20, Official Charts Company. Retrieved July 10, 2023.
  116. ^ Taylor Swift Chart History (Billboard 200), Billboard. Retrieved November 21, 2017.
  117. ^ Taylor Swift Chart History (Top Country Albums), Billboard. Retrieved November 21, 2017.
  118. ^ Australiancharts.com – Taylor Swift – Taylor Swift, Hung Medien. Retrieved November 18, 2017.
  119. ^ "ARIA 20 Country Chart". Australian Recording Industry Association. אורכב מ-המקור ב-8 בנובמבר 2012. נבדק ב-8 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  120. ^ テイラー・スウィフトのアルバム売上ランキング [Taylor Swift's albums rankings] (ביפנית). Oricon. ארכיון מ-13 באוקטובר 2020. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  121. ^ Charts.nz – Taylor Swift – Taylor Swift, Hung Medien. Retrieved November 17, 2012.
  122. ^ Irish-charts.com – Discography Taylor Swift, Hung Medien. Retrieved November 18, 2017.
  123. ^ "Los discos más vendidos de la semana". Diario de Cultura (בספרדית). Argentine Chamber of Phonograms and Videograms Producers. אורכב מ-המקור ב-6 בספטמבר 2021. נבדק ב-8 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  124. ^ "Top-75 Albums Sales Chart – Week 44/2023" (ביוונית). IFPI Greece. אורכב מ-המקור ב-13 בנובמבר 2023. נבדק ב-1 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  125. ^ Portuguesecharts.com – Taylor Swift – Taylor Swift, Hung Medien. Retrieved September 11, 2023.
  126. ^ Official Scottish Albums Chart Top 100, Official Charts Company. Retrieved July 10, 2023.
  127. ^ "Veckolista Album Fysiskt, vecka 21". Sverigetopplistan. נבדק ב-24 במאי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  128. ^ Taylor Swift Chart History (Independent Albums), Billboard. Retrieved august 28, 2023.
  129. ^ "Billboard 200 Albums Year-end charts 2007". Billboard. 2 בינואר 2013. ארכיון מ-1 באוקטובר 2016. נבדק ב-13 באפריל 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  130. ^ "Best of 2007 – The Billboard Country Albums". Billboard. ארכיון מ-19 בנובמבר 2013. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  131. ^ "Billboard 200 Albums Year-end charts 2008". Billboard. 2 בינואר 2013. ארכיון מ-16 בינואר 2016. נבדק ב-12 באוקטובר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  132. ^ "Best of 2008 – The Billboard Country Albums". Billboard. ארכיון מ-18 באוקטובר 2013. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  133. ^ "Best of 2009 – The Billboard 200". Billboard. ארכיון מ-4 באפריל 2013. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  134. ^ "Best of 2009 – The Billboard Country Albums". Billboard. ארכיון מ-11 ביוני 2015. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  135. ^ "Best of 2010 – The Billboard 200". Billboard. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  136. ^ "Best of 2010 – The Billboard Country Albums". Billboard. ארכיון מ-5 ביולי 2015. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  137. ^ "Best of 2011 – The Billboard 200". Billboard. ארכיון מ-1 באפריל 2013. נבדק ב-12 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  138. ^ "Top Country Albums – Year-End 2023". Billboard. נבדק ב-22 בנובמבר 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  139. ^ "Independent Albums – Year-End 2023". Billboard. נבדק ב-22 בנובמבר 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  140. ^ 1 2 "The Decade in Music: Top 200 Billboard Albums". Billboard. 112 (39): 163. 3 באוקטובר 2009. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-15 ביולי 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  141. ^ "Greatest of All Time Billboard 200 Albums : Page 1". Billboard. 12 בנובמבר 2015. ארכיון מ-1 באוקטובר 2016. נבדק ב-13 במאי 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  142. ^ Caulfield, Keith (12 בנובמבר 2015). "Greatest Billboard 200 Albums & Artists of All Time: Adele's 21 & The Beatles Are Tops". Billboard. נבדק ב-16 ביוני 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  143. ^ "Greatest of All Time Billboard 200 Albums By Women". Billboard. 30 בנובמבר 2017. ארכיון מ-1 בפברואר 2018. נבדק ב-13 ביולי 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  144. ^ Trust, Gary (30 בנובמבר 2017). "Madonna, Barbra Streisand, Adele & LeAnn Rimes Are Hot 100 & Billboard 200's Leading Ladies". Billboard. נבדק ב-16 ביוני 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  145. ^ "Greatest of All Time Top Country Albums". Billboard. נבדק ב-26 ביוני 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  146. ^ ARIA Charts – Accreditations – 2023 Albums, (PDF). Australian Recording Industry Association. Retrieved October 27, 2023.
  147. ^ Singapore album certifications, Recording Industry Association Singapore. Retrieved January 23, 2023.
  148. ^ "Taylor Swift (CD)". AllMusic. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2015. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  149. ^ Spencer, Liv, Taylor Swift: Every Day Is a Fairytale – The Unofficial Story, ECW Press, 2010, עמ' 38, ISBN 978-1-55022-931-8
  150. ^ "Taylor Swift CD". Sanity. ארכיון מ-15 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  151. ^ "Taylor Swift by Taylor Swift". JB Hi-Fi. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  152. ^ "Taylor Swift: Taylor Swift" (בגרמנית). JPC. ארכיון מ-2 בדצמבר 2020. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  153. ^ "Taylor Swift: Taylor Swift". WHSmith. ארכיון מ-10 באוגוסט 2020. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  154. ^ テイラー･スウィフト [Taylor Swift] (ביפנית). Tower Records. ארכיון מ-19 באפריל 2021. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  155. ^ テイラー･スウィフト-デラックス･エデション [Taylor Swift – Deluxe Edition] (ביפנית). Tower Records. ארכיון מ-21 במרץ 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  156. ^ "Taylor Swift – Vinyl". Walmart. ארכיון מ-16 באפריל 2021. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  157. ^ "Taylor Swift: Taylor Swift (2 LPs)" (בגרמנית). JPC. ארכיון מ-19 באפריל 2021. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Taylor_Swift&oldid=39364824"