לדלג לתוכן

E

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Ee
Ee
Ee
אלפבית לטיני
Aa Bb Cc Dd Ee Ff Gg
Hh Ii Jj Kk Ll Mm Nn
Oo Pp Qq Rr Ss Tt Uu
Vv Ww Xx Yy Zz

האות E היא האות החמישית באלפבית הלטיני והנפוצה ביותר (עם השימוש הרב ביותר).

הגייה של האות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האות מקורה באות היוונית אפסילון (Ε ε), ומקורה של זו באות הפיניקית שממנה התגלגלה גם האות העברית ה"א. האות מייצגת תנועה קדמית, חצי-פתוחה, בלתי-מעוגלת (/IPA: /ɛ), כתנועת הצירי או הסגול, ולפעמים גם תנועה קדמית, סגורה, בלתי-מעוגלת (/IPA: /i), כתנועת החיריק.

ייצוגים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגל הקוד הבין-לאומי של האות E

באלפבית פונטי מיוצגת האות על ידי המילה "אקו" (באנגלית: הד) (Echo).

ב-ASCII מיוצגת האות על ידי 69 (E) ו-101 (e).

בקוד מורס מיוצגת האות על ידי נקודה:

·

בכתב ברייל:

האות E נכתבת באותיות גדולות: E

ובאותיות קטנות: e

התפתחות האות E

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוטו כנעני פיניקי יווני אטרוסקי E לטיני E
הילול פרוטו כנעני הא פיניקית אפסילון יוונית E אטרוסקית E לטינית

משמעויות של האות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשרים מסוימים, E יכולה לסמל:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא E בוויקישיתוף