תור הזהב של הולנד
תור הזהב (בהולנדית De gouden eeuw) הוא כינוי לתקופה בהיסטוריה של הולנד שבה המדע, המסחר, האמנויות והעוצמה הצבאית (בייחוד בים) של הולנד הגיעו לשיא תפארתם, והיו בין המובילים בעולם. מקובל לומר שתור הזהב ההולנדי החל ב-1581, בשבועת ההתכחשות המציינת את תחילת עצמאותה של הרפובליקה ההולנדית, או על פי נוסחות אחרות ב-1602, שנת הקמתה של חברת הודו המזרחית ההולנדית, או ב-1609, תחילת "שביתת הנשק בת 12 השנים" במלחמת שמונים השנה, שהביאה לשגשוג כלכלי גדול. שנת 1672, "שנת הפורענות" של הרפובליקה ההולנדית בה פרצה מלחמת הולנד-אנגליה השלישית, מסמלת את תחילת הידרדרותה של הולנד ותחילת סופו של תור הזהב. בתור הזהב ההולנדי חושלה גם הזהות הלאומית ההולנדית כזהות נפרדת ומובחנת.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1568 פתחו שבעת המחוזות שחתמו על איחוד אוטרכט במרד נגד פליפה השני, מלך ספרד, מרד שנודע בכינוי מלחמת שמונים השנה. לפני שהצליחה ספרד לכבוש מחדש את כל ארצות השפלה, פרצה מלחמה בין ספרד ואנגליה, שאילצה את מלך ספרד לעצור את התקדמותו. בינתיים, כבשו חילות ספרד ערי מסחר חשובות כמו ברוז', וגנט, ושמו עינם על אנטוורפן, שהייתה אז אחד הנמלים החשובים בעולם, אם לא החשוב בהם. ב-17 באוגוסט 1585 נפלה אנטוורפן לידיהם, מה שסיים את מלחמת שמונים השנה בשטח שנקרא מעתה ארצות השפלה הספרדיות – בערך בלגיה ולוקסמבורג של ימינו. המחוזות המאוחדים בצפון (בערך הולנד של ימינו) המשיכו להילחם עוד שנים רבות, עד חתימת שלום וסטפאליה ב-1648.
משהוברר מעל לכל ספק שארצות השפלה הדרומיות ייוותרו בשלטון ספרד הקתולית, נמלטו הסוחרים הקלוויניסטים העשירים מהערים בדרום צפונה. רבים מהם היגרו לאמסטרדם, שהייתה באותם ימים עיירת נמל קטנה, אך עד מהרה התפתחה והפכה לאחד המרכזים הפיננסיים החשובים ביותר בעולם במאה ה-17. הגירת המונים זו של פרוטסטנטים מן הדרום (בעיקר פלנדריה ובראבנט) צפונה היא אחד הגורמים החשובים לתור הזהב ההולנדי. מלבד המהגרים הקלוויניסטיים מדרום ארצות השפלה, הגיעו להולנד גלי הגירה של פליטי-דת אחרים, בעיקר יהודים מספרד ופורטוגל, ומאוחר יותר גם הוגנוטים מצרפת. מקימי הרפובליקה שהיו יעד לרדיפות של פליפה הקנאי לנצרות הקתולית, הכריזו על פלורליזם דתי שבו אף אדם לא יירדף בעבור אמונתו ולכן הולנד היוותה יעד מבוקש בעבור נרדפים על רקע אמונתם, בעיקר פרוטסטנטים ויהודים.
גורם נוסף שסייע לשגשוגה של הרפובליקה ההולנדית היה קיומה של אנרגיה זמינה מטחנות הרוח המרובות של הולנד, ומהכבול, שקל היה לשנע אותו אל מרכזי הערים באמצעות התעלות הרבות העוברות במדינה. המצאת המנסרה הפועלת בכוח הרוח איפשרה בנייה של צי אוניות ענק, ששימש לסחר ברחבי העולם ולהגנה על האינטרסים הכלכליים של הרפובליקה באמצעים צבאיים.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך חלק גדול מהמאה ה-17 שלטו ההולנדים – שבאופן מסורתי היו אומה של יורדי-ים וגאוגרפים – בסחר העולמי, עמדה שלפני כן הייתה בידי הספרדים והפורטוגזים, ושתעבור לאחר מכן לידי אנגליה בעקבות תחרות ארוכה שבשיאה סדרה של מלחמות ימיות בין אנגליה והולנד.
ב-1602 נוסדה חברת הודו המזרחית ההולנדית (בהולנדית Vereenigde Oostindische Compagnie או בקיצור VOC). היה זה התאגיד הרב-לאומי הראשון בהיסטוריה. חברה זו קיבלה לידיה את המונופול על הסחר של הולנד עם אסיה,[1] ושמרה עליו במשך מאתיים שנה. היא הייתה הגוף המסחרי הגדול בעולם במאה ה-17. היא ייבאה לאירופה כמויות ענק של תבלינים והרוויחה כסף רב בזכות המאמצים והסיכונים הלא-מבוטלים שהיו כרוכים בסחר התבלינים. ב-1609 נוסדה הבורסה של אמסטרדם, כמאה שנה לפני המוסד המקביל בלונדון.
החל משנות הארבעים של המאה ה-17 היה ל-VOC מונופול עולמי על סחר עם יפן, באמצעות תחנת הסחר ההולנדית בדג'ימה. אי קטן זה במפרץ נגסאקי היה הפרצה היחידה בבידוד שכפו השוגונים על יפן עד 1854. לצד הפעילות המסחרית הענפה, התקיימו גם חילופי ידע: חוקרים הולנדים דוגמת איזק טיטסינג דיווחו למערב על התרבות היפנית, והיפנים למדו מן ההולנדים את ההתפתחויות האחרונות בתחום המדע בדמות הראנגאקו, "לימודים הולנדיים" – כינוי לכל הידע המערבי. מאחר שההולנדים עמדו אז בחזית המדע והקדמה באירופה, ומאחר שספרות מדעית ומקצועית מכל רחבי אירופה נדפסה בהולנד, זכו היפנים להתעדכן בחידושים הטכנולוגיים האחרונים עוד לפני שהגיע לכמה חלקים פרובינציאליים באירופה עצמה.
ההולנדים שלטו גם במסחר בין ארצות אירופה. ארצות השפלה נמצאו בצומת דרכים חשוב בין מזרח למערב (ובעיקר האיים הבריטיים), ובין צפון לדרום; באמצעות נהר הריין, הנשפך לים בהולנד, הייתה גישה קלה לחלקים נרחבים של גרמניה. סוחרים הולנדיים ייצאו יין מצרפת ופורטוגל למדינות הבלטיות וספינותיהם שבו טעונות בחיטה ודגנים, שיועדו למדינות הים התיכון.
התעשיות המקומיות התפתחו גם הן. הדוגמאות הבולטות היו בתחום המספנות וזיקוק הסוכר[2] יותר ויותר שטחי אדמה נכבשו מן הים, ותנובת התבואה ומוצרי החלב הלכה וגאתה.
חלק מהשגשוג הכלכלי בהולנד בא מסחר בעבדים. ב-1619 נכנסה הולנד לתחום סחר העבדים[3] בין אפריקה ואמריקה, וב-1650 כבר הייתה המדינה האירופית השלטת בתחום זה, עד שאנגליה עברה אותה בסביבות 1700. אמסטרדם הפכה למרכז סחר העבדים באירופה, וכ-10,000 ספינות עבדים עברו בנמל העיר.
השגשוג הכלכלי בהולנד הביא ליצירת מעמד סוחרים גדול ואמיד, מה שהוביל בתורו לביקוש גדול ולתמיכה כלכלית באמנות חזותית, בספרות ובמדע.[4]
מבנה חברתי[5]
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי שניתן היה לצפות מחברה שהתבססה על מסחר וייצור, הריבוד החברתי נקבע במידה רבה על ידי רמת ההכנסה.[6] לתוארי אצולה למיניהם הייתה חשיבות פחותה בהרבה מאשר במדינות שמרניות יותר: מעמד האצילים מכר את רוב הפריווילגיות שלו תמורת כסף רב לערים, שבהן המעמד השליט היה מעמד הסוחרים העשירים. למעמד הכמורה לא הייתה השפעה רבה מחוץ לכותלי הכנסייה: הכנסייה הקתולית דוכאה והושתקה מאז תחילת המלחמה עם ספרד, ואילו הכנסייה הפרוטסטנטית הייתה מפוצלת. בכך הייתה שונה הולנד מאוד משכנותיה, שבהן החלוקה המסורתית – אצילים, כמורה, חיילים, אזרחים מן השורה – עתידה לשלוט עד המהפכה הצרפתית.
אין פירוש הדבר שהאצילים איבדו את מעמדם החברתי, כי אם להפך, הסוחרים האמידים השתלבו במעמד זה, והיו ל"אצילים חדשים", בכך שרכשו להם נחלות אדמה ושלט אצולה. גם האצילים עצמם (בעיקר במחצית השנייה של המאה) לא היססו להתערב במעמד הסוחרים, השיאו להם את בנותיהם ואף החלו לעסוק במסחר בעצמם או שלקחו על עצמם משרות ציבוריות או צבאיות כדי להרוויח שכר. גם הסוחרים החלו לראות במשרות ציבוריות יעד ראוי לשאוף אליו, והאוניברסיטאות משכו אליהן תלמידים שקיוו כי ההשכלה תקדם אותם למשרות כאלה. אופנת ה-Grand tour, "הטיול הגדול", הכתה שורש בהולנד, כפי שעשתה בשאר צפון אירופה: צעירים שהגיעו לפרקם יצאו לנסיעה ברחבי היבשת (לעיתים קרובות ליעדים ים-תיכוניים, שנחשבו כערש התרבות, או לאוניברסיטאות זרות), בלוויית מלווה שהיה על פי רוב בעצמו מדען או חוקר.
בנוסף לאצולה ולסוחרים העשירים, התפתח גם מעמד ביניים נרחב ואמיד, שכלל כמרים פרוטסטנטיים, עורכי דין, רופאים, סוחרים זעירים, תעשיינים ופקידי מוסדות הממשלה. במעמד נמוך יותר היו חנוונים, אוּמנים ואיכרים. במעמד נמוך עוד יותר היו פועלים, משרתים ונותני שירותים אחרים. בתחתית הפירמידה היו העניים: איכרים שהתרוששו, שרבים מהם ניסו את מזלם בעיר כקבצנים או פועלי דחק.
על כל פנים, כיוון שהמעמד החברתי הוכתב במידה רבה על פי ההישגים הכלכליים, נהנתה החברה ההולנדית ממוביליות חברתית רבה יותר מאשר ברוב מדינות אירופה. הקלוויניזם, המטיף לצניעות ושפלות רוח, גם הוא תרם להפחתת חשיבותם של הפערים החברתיים. נטיות אלה מחזיקות מעמד במידה רבה עד ימינו: החברה ההולנדית, אף כי היא חילונית הרבה יותר כיום, נחשבת עדיין שוויונית מאוד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ VOC and the Asian Trading Routes, Aronson Antiquairs of Amsterdam
- ^ The History of Sugar, Aronson Antiquairs of Amsterdam
- ^ Nora McGreevy, Confronting the Netherlands' Role in the Brutal History of Slavery, Smithsonian Magazine, יוני 2021
- ^ Harold Cook, Matters of Exchange: Commerce, Medicine and Science in the Dutch Golden Age, New Haven, CT: Yale University Press, 2007
- ^ Arie Theodorus von Deursen, Plain Lives in a Golden Age: Popular Culture, Religion and Society in Seventeenth-Century Holland, Cambridge: Cambridge, 1991
- ^ Simon Shama, The Embarasment of Riches, New York: Vintage Books, 1997