מבני הר הבית

מפת הר הבית

תצלום אוויר של הר הבית

קטע מהאכסדרה בדופן המערבי של הר הבית

הר הבית נבנה בראש גבעה, ובימי הורדוס הורחב המתחם באמצעות מילוי אדמה ליצירת רחבה מישורית גדולה המשמשת להתכנסות וכתשתית למבנים. בעבר היו ממוקמים על הר הבית בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. כיום ממוקמים על הר הבית מסגד אל-אקצא, המונומנט - כיפת הסלע וכן מספר מבנים, צריחים, מדרסות ומבני הנצחה.

מתקנים

דוכן הקיץ

דוכן הקיץ (תעתיק ערבי: מנבר א-ציף) הוא דוכן לתפילות המצוי בהר הבית. הדוכן נבנה בתקופה הממלוכית, במאה ה-14 על ידי בורהאן א-דין (1325 - 1388). המוסלמים מאמינים כי הדוכן נבנה על ידי צלאח א-דין בסוף המאה ה-12 אולם אין ראיות לכך. המבנה שופץ על ידי האמיר העות'מאני מומח רשיד בשנת 1843.

מבנה הדוכן עשוי שיש והוא מורכב מגרם מדרגות המוביל למבנה כיפה הנישאת על גבי עמודים (ככל הנראה שימוש משני בקשת צלבנית). הכתובת על המשקוף מציינת את שנת 566 ללוח השנה המוסלמי (ההיג'רה) - המקבילה לשנת 1170, שבה מאמינים שהוקם הדוכן. המתקן נמצא 30 מטרים דרומית לכניסה של כיפת הסלע.

המתקן שימש את המואזין שהנחה את התפילה בימי הקיץ, בציפייה לגשמים עד 1948. כאשר נערכו חגיגות נבי מוסא הייתה תהלוכת הדגל מגיעה בסיומן אל הדוכן ובו היה הדגל מקופל ונשמר לשנה הבאה. כיום הדוכן איננו בשימוש והוא מוקף גדר.

אמין אל-חוסייני נושא נאום בדוכן הקיץ בעת לויית אחיו למחצה, המופתי כאמל אל-חוסייני דוכן הקיץ (לפני 1946) דוכן הקיץ וצריח שער השלשלת

הכוס

"הכוס", מזרקת הטהרה שהתקין תנכיז

הכוס (בערבית: אל-כאס) הוא מתקן רחצה שנבנה על הר הבית בתקופה הממלוכית, בשנת 1320 על ידי האמיר הממלוכי תנכיז בדמות סמל משפחתו - גביע. המתקן פעיל עד ימינו. במתקן זה משתמשים המתפללים המוסלמים הבאים להר הבית על מנת לרחוץ את רגליהם לפני התפילה. צורתו של המתקן עגולה, והוא נקרא כך בשל דמיונו לכוס שתייה. המתקן נמוך מהרחבה שסביבו ומובילות אליו ארבע מדרגות. במדרגה התחתונה יש מושבי בטון המאפשרים למתפלל להשתמש במתקן ולשטוף רגליהם בהתאם למצוות האסלאם. קוטרו של המתקן 2 מטרים. מושבי הבטון והברזים נבנו בתקופת השלטון הירדני. המתקן נמצא 37 מטרים צפונית לכניסה של מסגד אל-אקצא.

כיפות

כיפת הדקדוק

כיפת הדקדוק או כיפת הוראת הדקדוק (בערבית: קובת א-נחווייה) היא מבנה מלבני שנבנה על הר הבית בתקופה האיובית, על ידי מועט'ם עיסא, מושל דמשק, בשנת 1207 ומהווה את המדרסה האיובית היחידה שנותרה עד ימינו. המבנה שימש ומשמש כבית ספר (מדרסה) ללימוד השפה ערבית. המבנה קרוי גם בערבית: רוצאציה (בעברית: בית העופרת) בשל כיפתו המכוסה עופרת, וכן "קובת אל-חנבליה", על שם אבן חנבל (767 - 815), מייסד כת החנבלים הקנאית. המדרסה היא מבנה מוארך מלבני ובו שלושה חדרים, שבכל אחד מקצותיו אולם ובראשו כיפה. אורכו של המבנה כ-25 מטרים, ובמרכז המבנה כניסה מקושתת. מתחת למבנה נמצא מרתף. בשנות ה-70 של המאה ה-19, עבר המבנה מקצה שיפוצים אחרון, שקבע את מראהו עד היום. המבנה נמצא בפינה הדרום-מערבית של המשטח העליון של הר הבית.

כיפת העלייה

כיפת העלייה (בערבית: קובת אל-מעראג') היא מבנה שנבנה על הר הבית ככל הנראה במאה ה-12. המבנה שימש במקורו כקפלת טבילה (בפטיסטריום) ונבנה בתקופה הצלבנית בסמוך לכיפת הסלע - אשר שימש באותה תקופה ככנסייה בשם "מקדש האדון".

המבנה ניזוק בעת הכיבוש האיובי של ירושלים, ושוקם על ידי האמיר איספהא סלא עז א-דין א-זנג'ילי בשנת 1200.

על פי האמונה המוסלמית, במקום זה התפלל הנביא מוחמד לפני עלייתו השמיימה.

במקור היה המבנה כיפה על קשתות, אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, שהוסיפו גומחת תפילה (מחראב) הפונה למכה. המבנה מתומן (יש לו שמונה צלעות), שרוחבו 6 מטרים. מוקד העניין הארכיטקטוני במבנה הוא כותרות עמודיו, שכל אחת מהן שונה מרעותה, בחלקן מעוצבות דמויות של חיות (גריפון, למשל).

המבנה נמצא 22 מטרים צפונית-מערבית לכיפת הסלע.

כיפת הרוחות

כיפת הרוחות

כיפת הרוחות או כיפת הלוחות (בערבית: "קובת אל-ארווח" או "קובת אל-אלואח") היא מבנה שנבנה על הר הבית בשנת 1681. על המבנה אין כתובות ועל כן לא ידועה מטרתו, אולם הוא שימש כמבנה הנצחה.

מבנה כיפה הנישא על קשתות הנתמכות על ידי שמונה עמודים. הוא בנוי על סלע הר הבית - ואין לו ריצוף. לשיטת פרופ' אשר קאופמן היעדר הריצוף מעיד על כך שזהו הסלע המכונה בתלמוד אבן השתייה, שעליו עמד קדש הקדשים בבית המקדש הראשון והשני. גובהו של המבנה 2.4 מטרים, וקוטרו 4 מטרים. המבנה נמצא 14 מטרים מזרחית למקשת הצפון מערבי.

כיפת השלשלת

ערך מורחב – כיפת השלשלת

כיפת השלשלת

כיפת השלשלת (בערבית "קובת א סלסלה" או "מחכמת דאוד") היא מבנה שניצב במרכז הר הבית, מעט מזרחית לכיפת הסלע, בנייתה מיוחסת על ידי מרבית המקורות ההיסטוריים והחוקרים המודרניים לעבד אל-מלכ, שמלך בין השנים 685-705. הסיבה לבניית המבנה אינה ברורה. המקורות ההיסטוריים (גאוגרפים ערביים וספרות המסעות) מציעים מספר סיבות, ואף החוקרים המודרניים חלוקים ביניהם.

כיפת שלמה

כיפת שלמה (בערבית "קובת סולימאן", "קובת א-צחרא א-זעירא" או "קובת יעקוב") היא מבנה שנבנה על הר הבית ככל הנראה במאה ה-12 (ייתכן שנבנה על ידי הצלבנים).

על פי האמונה המוסלמית במקום זה התפלל שלמה המלך לאחר שסיים לבנות את בית המקדש הראשון.

מרצפת המבנה בולט סלע הקרוי "א-צחרא א-זעירא" - האבן הקטנה - שבר מהסלע הגדול. על פי אמונת המוסלמים נטלו בני ישראל אבן זו (חלק מאבן השתיה) לבבל בצאתם לגלות, ועם שובם החזירו אותה. במקור היה המבנה כיפה על קשתות, הנישאות על שמונה עמודים (מבנה מתומן), אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, בתקופה הממלוכית או העות'מאנית. קוטרו של המבנה כ-5 מטרים. המבנה נמצא צפונית לכיפת הסלע, כ-40 מטרים דרומית לשער החשוך (שער המלך פייסל).

מקשתים

המקשת הצפון מערבי

עיטורים על המקשת הצפון מערבי

בהר הבית שמונה מקשתים (בערבית: "קנאטיר" = קשתות או "מאואזין" = מאזניים) - מבנים הכוללים שלוש, ארבע או חמש קשתות, המוצבים בראש גרמי המדרגות המובילים ממשטח הר הבית למשטח המוגבה של כיפת הסלע. מקור שם המקשתים "מאואזין" נובע מהאמונה המוסלמית שביום הדין לאחר שכל הצדיקים יגיעו להר הבית (ועל פי המסורת כל הרשעים יפלו קודם לקדרון בטרם יספיקו לעבור בשער הרחמים), ויתלו מהקשתות מאזניים אשר ישקלו את מעשיו הטובים של כל צדיק כדי שיינתן לו גמולו.

המקשת הצפון מערבי

מקשת זה נבנה בשנת 1337 בתקופה הממלוכית. מקשת זה מורכב מארבע קשתות הנתמכות במרכזן בשלושה עמודים קדומים יותר שלראשיהם כותרות קורינתיות.

המקשת הצפוני

מקשת זה נבנה בשנת 1321 בתקופה הממלוכית. הוא מורכב משלוש קשתות הנתמכות על שני עמודי שיש ביזנטיים.

המקשת המערבי

מקשת זה נמצא כ-15 מטרים מערבית לכיפת הסלע. מקשת זה הוא ייחודי בין המקשתים. בעוד שיתר המקשתים נמצאים על קצהו של המשטח הראשי של הר הבית, מקשת זה נמצא בתוך המשטח, והמדרגות המובילות אליו חודרות לשטח המשטח. המקשת מעוטר בשעון שמש בחלקו המערבי לפני גרם המדרגות העולה אל כיפת הסלע.

מדרסות

מדרסת אשרפיה

ערך מורחב – מדרסת אשרפיה

שער מדרסת אשרפיה

מדרסת אשרפיה היא בית ספר ללימודי דת איסלמיים. המדרסה נבנתה בשנת 1482 בפאר רב, על חורבות מבנה קדום יותר. המדרסה קרויה על שמו של הסולטאן הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף קאיתביי. כיום עיקר פעולתה של המדרסה הוא כבית ספר לבנות. אגף אחד במבנה משמש כמכון לשחזור כתבים מוסלמים עתיקים, אשר כתובים בערבית ופרסית. הכניסה אל המדרסה היא מתוך מתחם הר הבית אך חלק מחדריה מצויים מחוץ למתחם ובהם אפשר למצוא קברים של כמה שייח'ים ואצילים (הקבורה בתוך המתחם עצמו אסורה).

המדרסה בנויה בסגנון המפואר של המדרסות במצרים. עיטורי הכניסה המפוארת כוללים כמה מהדוגמאות המובהקות לאדריכלות ממלוכית בשיאה: פיתוחי אבן, השתלבות גאומטרית, מוקרנס, אבלק, כרכוב הממסגר את הכניסה ושבכות סורגים. המדרסה, שהיא היחידה שהכניסה אליה היא משטח הר הבית, היא המפוארת ביותר בעיר. מוג'יר א-דין (שופט ירושלמי בן המאה ה-16) תיאר אותה כ"פנינת הר הבית" ושנייה רק לכיפת הסלע ואל-אקצא".

מדרסת אסערדיה

מדרסת אסערדיה היא בית ספר ללימודי האסלאם שנבנה בשנת 1359 (בתקופה הממלוכית) בצמוד לחומה הצפונית של הר הבית. מבנה זה ייחודי בכך שניתנה חשיבות רבה לאולם התפילה בו - גומחת התפילה (ה"מחרב") בולט מחזית הבניין אל תוך רחבת הר הבית, על מנת להדגיש את כיוון התפילה ואת מיקום אולם התפילה במבנה.

הקשתות בקומה התחתונה נאטמו בתקופה מאוחרת יותר.

רהטים

סביל קאית-ביי

בהר הבית נבנו רהטים (מבנים שעיקרם הוא מתקן שתיית מים ציבורי) אחדים.

• רהט א סולטאן סולימאן
• רהט א שיח בודיר
• רהט עלא א דין אל בוצירי
• רהט קאסם פאשה
• רהט קאית-ביי
• רהט שעלן

מינרטים (צריחים)

ערך מורחב – המינרטים בהר הבית

מינרט מסגד פח'ריה

צריח מסגד פח'ריה

מינרט מסגד פח'ריה הוא צריח לקריאה לתפילה שנבנה בדרום-מערב הר הבית בשנת 1345 (התקופה הממלוכית), אך חרב ונבנה בשנית בתקופה העות'מאנית. בהמשך שוקמו הקומה העליונה ויציע המואזין בשנת 1924. למרות היותו הנמוך מבין המינרטים הוא בולט למתבוננים בהר הבית מדרום ומדרום-מערב העיר בשל גובהו ביחס לבסיס חומת המתחם מבחוץ.

המינרט ממוקם מימין לשער המוגרבים מעל מסגד פח'ריה ("מסגד הנשים") והוא בנוי כמגדל מרובע ולו ארבע קומות (שלוש קומות ביניים וקומת מרפסת) בראשו כיפה דמוית בצל מנחושת ומעליה סהר מוסלמי.

מינרט שער השלשלת

מינרט שער השלשלת נבנה בשנת 1329 על ידי תנכיז, כחלק ממכלול אל-מדרסה א-תנכזיה ("המחכמה"). לדברי מוג'יר א-דין משאת נפשם של מואזיני ירושלים הייתה לשאת קולם מעל מינרט זה דווקא. גם מינרט זה שוקם בתקופה העות'מאנית ותוקן שוב בתקופת המנדט הבריטי, בשנת 1924.

מינרט שער השבטים

צריח שער השבטים

מינרט שער השבטים או צריח ישראל (בערבית: "מנארת אישראיל") הוא צריח לקריאה לתפילה שנבנה על הר הבית בין השנים 1367–1368 (התקופה הממלוכית) על יסודותיו של מינרט קדום ממנו.

המינרט נבנה על ידי האמיר סיף א-דין קטלובע'אה. הוא ניזוק ברעידת אדמה בשנת 1927 ותוקן על ידי המועצה המוסלמית העליונה.

המינרט דומה למבנה הצריח במגדל דוד, אולם הדבר יוצא דופן בבנייה הממלוכית אשר אופיינה בצריחי תפילה מרובעים ולא מעוגלים (צריחי תפילה מעוגלים אפיינו את הבנייה העות'מאנית). מבנה הצריח מעוגל, ובבסיסו פרמידה ה"מחברת" את המבנה למבנה המרובע שתחתיו. במבנה חמש קומות ומדרגות לולייניות מובילות למרפסת המואזין שבראשו של המינרט. המרפסת מקורה ומעליה כיפה.

המינרט קרוי על שם שבטי ישראל, שלפי המסורת המוסלמית יצאו דרך השער שבקרבתו לאחר תפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם בריכת ישראל הסמוכה.

המינרט נמצא 57 מטרים מערבית לשער השבטים.

מינרט מסגד ע'וונאמה

מינרט מסגד ע'וונאמה ניצב בפינה הצפון-מערבית של ההר. בסיסו חצוב בסלע והוא חלק ממסגד ע'וונמה (בני שייח' ע'אנם אבן עלי), שהוקם במאה ה-13. חלקו העליון של המינרט וגג יציע המואזין שוקמו ב-1924.

שערי הר הבית

שערים מצד מערב

שער המוגרבים

שער המוגרבים ("המערביים", כינוי לבני צפון אפריקה המרוקאים שהתגוררו בשכונה הסמוכה לו, בערבית: باب المغاربة; בּאבּ אל-מַעַ'ארִבּה) נקרא גם שער הרמב"ם. ממוקם בסמוך לרחבת הכותל המערבי. שער זה הוא השער היחיד שמשמש כיום לכניסה של יהודים בהר הבית, הן אזרחים ישראלים, והן אנשי כוחות הביטחון, וכן תיירים לא-מוסלמים. שער המוגרבים הוא היחיד משערי ההר שמצוי בשליטה בלעדית של משטרת ישראל, בניגוד ליתר השערים שמצויים גם בשליטת הוואקף המוסלמי.

עד לחורף 2004 הייתה העלייה לשער המוגרבים דרך סוללת עפר. בחורף 2004 התמוטטה הסוללה עקב שלגים, ונבנה תחתיה גשר עץ. בתחילת 2007 החלו עבודות חפירה של רשות העתיקות לצורך בניית גשר חדש, שלוו במהומות חריפות במזרח ירושלים.

• 
  שער המוגרבים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער המוגרבים, מראה מתוך הר הבית

שער השלשלת

שער השלשלת (בערבית: باب السلسلة; באב א-סִלסִלה), נמצא בכותלו המערבי של הר הבית, בין שער המוגרבים ושער הטהרה, והוא השער הכי קרוב ליציאת יהודים לכיוון הכותל.

בתיאורים בני המאה העשירית לספירה מכונה "שער דוד". כי הרחוב משער השלשלת עד שער יפו נקרא קו דוד מפני שהייתה מחילה מתחת לאדמה משער השלשלת עד מגדל דוד..

השער מורכב משני שערים סמוכים - שער השלשלת ושער השכינה שסגור ברוב הזמן.

השער, שהעניק את שמו לרחוב כולו, נקרא כך על שם שרשרת ברזל שהייתה תלויה בתקרה בקירוב לשער זה. ומסורת הייתה בקרב יהודי ירושלים שעד לאותה שרשרת מותרת הגישה.

השער בנוי על שרידיו של שער קדום, והרחוב המוביל אליו בנוי על גבי קשת וילסון.

בית השער, מכיוון הרחוב, הוא מן התקופה הצלבנית ומשקף מציאות בה רוחב רחוב השלשלת היה בעבר כפול מאשר בימינו.

• 
  שער השלשלת, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער השלשלת, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער השלשלת, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער השלשלת, מראה מתוך הר הבית

שער הטהרה

שער הטהרה (ערבית: باب المطهرة; באב אל-מֻטַהַרה) הוא שער קטן הנמצא בדיוק מול כיפת הסלע, שאינו משמש כניסה ויציאה רשמית, אלא מעבר אל השירותים הציבוריים של הר הבית שממוקמים לידו מחוץ למתחם ההר. בעבר שימש שער זה למעבר בין הר הבית ובתי המרחץ הסמוכים לו, חמאם א-שפע וחמאם אל-עין, ומכאן שמו.

שער מוכרי הכותנה

ערך מורחב – שוק הכתנים

שער מוכרי הכותנה, נקרא גם שער הכותנה (ערבית: باب القطانين; באב אל קטאנין) נבנה בין השנים 1336–1337 על ידי תנכיז מושל דמשק בתקופה הממלוכית (תקופת הסולטאן אל-נאצר מחמד בן קלאוון). ונקרא כך על שם השוק של מוכרי כותנה שהיה סמוך לו.

בספר דרך הקודש מרבי חיים אלפאנדרי מביא מסורת כי מקום זה הוא מקום גניזת הארון מזמן בית ראשון ומקום מושב הסנהדרין אחרי גלותם מהמקדש. כמו שאמרו בגמרא (שבת טו,ב) ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה הסנהדרין וישבה לב בחנויות.

השער בנוי במבנה אבלק בצבעי אדום צהוב שחור ולבן ובראשו מעוטר במוקרנס.

השער המקורי היה בעל חזית כפולה, אך רק החזית הפונה מערבה לשוק השתמרה.

השער נמצא כ-240 מטרים צפונית לקצה הדרום מערבי של הכותל המערבי ומתוך השערים המשמשים כניסה ויציאה הוא השער הקרוב ביותר לכיפת הסלע בהיותו ממוקם בדיוק כמעט מרבי ממולה, שיש הסוברים שזהו מקום קודש הקודשים, בעקבות כך במהלך השנים היו יהודים שבאו להתפלל בשער זה דווקא, כיום חודשה מסורת זו, ומדי יום שישי מתקיים מניין ותיקין במקום.

שוק מוכרי הכותנה (سوق القطانين; סוק אל-קטאנין) המוביל אל השער נבנה אף הוא על ידי תנכיז, ושימש מבואה ראשית להר הבית.

• 
  שער מוכרי הכותנה, מראה מתוך השוק אל הר הבית
• 
  שער מוכרי הכותנה, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער מוכרי הכותנה, מראה מתוך הר הבית לכיוון השוק
• 
  המדרגות היורדות לשער מוכרי הכותנה

שער הברזל

שער הברזל (ערבית: باب الحديد; באב אל-חדיד) ממוקם מצפון לשער הכותנה. משערים כי שמו של שער זה ניתן לו מכיוון שבעבר היה היחיד משערי ההר שהיה מברזל ולא מעץ (כיום השער עשוי עץ). שער זה מפורסם בזכות הכותל הקטן הממוקם בסמוך אליו, המשמש מקום תפילה ליהודים.

• 
  שער הברזל, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הברזל, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הברזל, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער הברזל, מראה מתוך הר הבית

שער המשגיח

שער המשגיח, או שער המפקח (ערבית: باب المجلس; באב אל-מג'לִס; בעברית: "שער המועצה"), ממוקם ברחוב עלאא' א-דין, ומשמש אחת הכניסות הראשיות להר. יש הסבורים כי שמו ניתן לו בשל מיקום משרד הוואקף, המפקח על סדרי ההר, בצמוד לשער. סברה אחרת גורסת כי בסמוך לשער היה בית הכלא הראשי של ירושלים, ומפקדת המשטרה (לפני בניית הקישלה).

• 
  שער המשגיח, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער המשגיח, מראה מתוך הר הבית

שער הסראיה

שער הסראיה (ערבית: باب السرايا; באב א-סראיא; בעברית: "שער בית הממשל") הוא שער קטן מצפון לשער המשגיח, שער זה כיום אטום.

שער בני ע'ואנימה

שער בני ע'ואנימה (ערבית: باب الغوانمة; באב אל-ע'ואנימה) ממוקם בפינה הצפון-מערבית של ההר, מתחת לבית הספר אל עומריה. השם של השער והצריח הסמוך אליו מזכיר את "שער הצאן" (באב אל-ע'נאם) שהיה ליד מגדל המאה ומגדל חננאל בקצה המערבי של החומה הצפונית (נחמיה ג: א). לכן קורים לשער בעברית כיום שער הצאן.

• 
  שער בני ע'ואנימה, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער בני ע'ואנימה, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער בני ע'ואנימה, מראה מתוך הר הבית

שערים מצד צפון

השער החשוך

השער החשוך מכונה גם שער פייצל, על שם פייסל הראשון מלך עיראק. שער זה בנוי בתוך מנהרה ארוכה וחשוכה מתחת לבית הספר עומריה, שיוצאת מרחוב ויה דולורוזה עד להר הבית.

• 
  השער החשוך, מראה מחוץ להר הבית
• 
  השער החשוך, מראה מחוץ להר הבית
• 
  השער החשוך, מראה מתוך הר הבית

שער הסליחה

שער הסליחה (ערבית: باب حطة באב חוטא) מכונה גם שער האנטוניה. השכונה הסמוכה לשער מכונה על שמו שכונת באב-חוטא.

ב-14 ביולי 2017 התרחש פיגוע בשער הסליחהובו נהרגו שני שוטרים שאבטחו את הכניסה להר הבית. בתגובה לפיגוע הוצבו לראשונה בשערי הר הבית מגנטומטרים לבדיקת הנכנסים להר. המגנטומטרים הוסרו ב-25 ביולי לאחר אירועי מחאה בעידוד הוואקף.

ב-17 באוגוסט 2020 התרחש שוב פיגוע בשער זה, ובו נפצע בינוני שוטר שאבטח את הכניסה להר הבית.

• 
  שער הסליחה, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הסליחה, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הסליחה, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער הסליחה, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער הסליחה, מראה מתוך הר הבית

שער השבטים

שער השבטים (ערבית: باب الأسباط באב אל-אסבאט, אל-אסבאט בערבית הוא כינוי ל-12 שבטי ישראל) נמצא בפינה הצפון-מזרחית של הר הבית. השער נמצא בסמוך לשער האריות, שאף הוא נקרא בעבר שער השבטים.

ייתכן אף ששם זה מעיד על שימוש של שער זה לעלייתם של יהודים להר הבית, דבר המשתקף אף בשמם של "בריכת ישראל" ו"צריח בני ישראל" הסמוכים.

דרך שער זה, פרצו הצנחנים מחטיבה 55 של צה"ל אל הר הבית, ומשם לכותל, במלחמת ששת הימים.

• 
  שער השבטים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער השבטים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער השבטים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער השבטים, מראה מתוך הר הבית

שערים בצד מזרח

בצד מזרח אין שערים פתוחים כיום, אך יש שערים סתומים ששמשו בעבר למעבר.

שער הרחמים

שער הרחמים ממוקם בצדה המזרחי של החומה בסמוך אליו נמצאו שרידי שער מתקופת בית שני. השער מורכב משני פתחים חסומים, האחד "שער התשובה" והשני "שער הרחמים".

על פי המסורת הנוצרית, בשער זה עבר ישו ועל כן הוא נקרא בפיהם "שער הזהב".

על פי אגדה יהודית עממית, בשער זה יעבור המשיח ויביא את הגאולה. אגדה נוספת, מספרת כי הסולטאן סולימאן הראשון, ששמע על מסורת זו, החליט למנוע את ביאת משיח היהודים על ידי חסימת השער, ועל ידי הקמת בית קברות מוסלמי גדול מולו, שכן אליהו, הנלווה למשיח, הוא כהן, ולכהנים אסור לעבור בתחום בית קברות. אך הוא לא ידע שבתי קברות של גויים וכן גוי מת אינם מטמאים את ישראל.

כיום נמצא במבנה השער בית תפילה ולימוד מוסלמי. הכניסה למבנה השער היא דרך הר הבית בלבד.

• 
  שער הרחמים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הרחמים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הרחמים, מראה מחוץ להר הבית
• 
  שער הרחמים, מראה מתוך הר הבית
• 
  שער הרחמים, מראה מתוך הר הבית

שער המזרח

שער המזרח הנקרא גם שער שושן בזמן הבית היה בכותל המזרחי, ועליו הייתה צורה של שושן הבירה ובו כהן גדול השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה.

• 
  שער המזרח, דגם ירושלים בסוף ימי בית שני
• 
  שער המזרח, דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

שערים בצד דרום

בצד דרום אין שערים פתוחים כיום, אך יש בו שערים סתומים ששימשו בעבר למעבר.

שערי חולדה

שערי חולדה מורכבים משלוש מערכות שערים, השער היחיד, השער הכפול, והשער המשולש. לשלושת השערים היו בעבר מנהרות מדורגות שהובילו אל פני הר הבית. אין זה ברור האם המשנה במסכת מידות מתייחסת למתחם הר הבית החשמונאי, או אף להרחבותיו של הורדוס, כך שייתכן שלא מדובר באותם השערים.

• 
  שערי חולדה, דגם ירושלים בסוף ימי בית שני
• 
  שערי חולדה, דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

קברים

לאורך הדופן המערבית של הר הבית ישנם קברים רבים של נכבדים ערבים ירושלמים. מצפון לשער מוכרי הכותנה ישנה חלקת הקבר של משפחת אל-חוסייני, בה קבורים זה לצד זה מוסא כאט'ם אל-חוסייני, בנו עבד אל-קאדר אל-חוסייני ובנו של האחרון, פייסל אל-חוסייני. מצפון להם ממוקמת חלקת הקבר של המשפחה ההאשמית, משפחת המלוכה של ירדן, בה נקבר ב-4 ביוני 1931 השריף חוסיין בן עלי. בינואר אותה שנה, נקבר שם מוחמד עלי, חכם הדת החשוב ביותר בתת-היבשת ההודית. כולם נקברו באחוזת קבר בדאר אל-ח'טיב, מאחורי החומה המערבית של החרם א-שריף. אחוזה זו הייתה במקורה בית מדרש שניתן כהקדש על ידי אצילה אנטולית במאה ה-14.

מוזיאון האסלאם

ערך מורחב – מוזיאון האסלאם (הר הבית)

מוזיאון האסלאם נוסד על ידי המועצה המוסלמית העליונה בשנת 1923, והוא היה בזמנו אחד המוזיאונים הראשונים בארץ ישראל.

המוזיאון נועד להציג את התרבות והמורשת המוסלמית, להמחיש את החשיבות האמנותית של כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא ולשמר את השרידים שמקורם בשחזורים השונים הנערכים בהר הבית.

המוזיאון, שהיה סגור במשך שנים רבות נפתח מחדש ב-1979. לקראת פתיחתו נערכו בו שינויים יסודיים, והממצאים בו סודרו מחדש. המוזיאון נמצא במבנה ששימש בימים עברו כ"מסגד המוגרבים" - כשמו של השער הסמוך. "המוגרבים" היו עולי רגל מוסלמים מצפון אפריקה, שמקום זה היה מוקד שלהם. כאשר פחתה תנועת עולי הרגל המוגרבים בתקופת המנדט, הפך המקום למוזיאון. אגף זה, וכמוהו מסגד הנשים לשעבר בסמוך, הם חלקים נספחים למסגד אל-אקצא, שנבנו ככל הנראה בתקופה האיובית ושוקמו בתקופה העות'מאנית.

המוזיאון נחלק לשלושה אגפים עיקריים: האגף הראשון, סמוך לכניסה, כולל חפצי אמנות וכלים שונים. האגף השני מוקדש ברובו לספרי קוראן ומסמכים. האגף השלישי, הגדול ביותר, כולל ברובו פריטים ארכיטקטוניים ואמנותיים ממסגדי הר הבית.

בחצר המוזיאון, מוצגות כותרות עמודים שמקורן בשיפוצים שנערכו במבני הר הבית - ובעיקר במסגד אל-אקצא. בולטות במיוחד כותרות הענק שהוסרו מהאולם המרכזי של המסגד בשיפוצים שנערכו בשנים 1938 - 1942.

• 
• 

בתרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דגם של כיפת הסלע בפארק המניאטורות מיני ישראל

דימויים של מבני הר הבית, צילומים ודגמים שלהם, שכיחים בתרבות העממית. כך למשל, כיפת הסלע היא דימוי שכיח בציורי קירות בתים של מוסלמים.

ראו גם

• אורוות שלמה
• מסגד אל-בוראק

לקריאה נוספת

• דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1994.
• דן בהט, מנהרות הכותל המערבי, ירושלים 2003.
• נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים: הוצאת שקמונה, 1980.
• עמוס קלונר, סקר ירושלים, האזור הצפוני-מערבי, מבוא ומפתחות, ירושלים תשס"ג.
• אילת מזר, המדריך השלם לחפירות הר הבית, ירושלים 2000.
• הר הבית ואתריו, אריאל, 64-65, אריאל, ינואר 1989.
• דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים, כתר הוצאה לאור, 1996.
• ברוך ספיר, הר הבית, נופים ואתרים, תל אביב, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1973.
• אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, ירושלים, יד בן צבי - הוצאה לאור, 1996
• א' אייבשיץ, חומת הר הבית המקודש - בבניין הורדוס, סיני, צ"ג, (תשמ"ג), עמ' קצג-רד.

קישורים חיצוניים

• יובל ברוך, מעלה המוגרבים - הסיפור האמיתי, באתר רשות העתיקות
• יצחק מגן, על שערי הר הבית בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמסכת מידות, קתדרה 14 (תש"מ), עמ' 41–53
• ארנון סגל, ‏שעת נעילה: תשעה מעשרת שערי הר הבית סגורים ליהודים, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2018