ריינהרד היידריך

ריינהרד היידריך
Reinhard Heydrich

לידה	7 במרץ 1904 האלה, הקיסרות הגרמנית
פטירה	4 ביוני 1942 (בגיל 38) פראג, הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה
שם לידה	Reinhard Tristan Eugen Heydrich
מדינה	הרייך הגרמני
מקום קבורה	בית הקברות אינבליד
השכלה	האוניברסיטה הטכנית של מינכן Hans-Dietrich-Genscher-Gymnasium
מפלגה	המפלגה הנאצית
בן או בת זוג	לינה היידריך (1931–1942)
פרוטקטור הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה 29 בספטמבר 1941 – 4 ביוני 1942 (249 ימים)
ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך 27 בספטמבר 1939 – 4 ביוני 1942 (שנתיים)
נשיא האינטרפול 24 באוגוסט 1940 – 4 ביוני 1942 (שנה)
מנהל הגסטפו 22 באפריל 1934 – 27 בספטמבר 1939 (5 שנים) → רודולף דילס היינריך מילר ←
פרסים והוקרה
מדליית האנשלוס (1938) מסדר הדם (1923) Wound Badge (1939) in Gold (9 ביולי 1942) מדליית הסודטים (1938) מדליית החומה המערבית צלב דנציג אות השירות הארוך של המפלגה הנאצית Memel Medal רייכספיהרר אס אס המסדר הגרמני מסדר העיט הגרמני אות הזהב המפלגתי שברון הכבוד של המשמר הישן מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה צלב הברזל טבעת הכבוד של האס אס
חתימה

ריינהרד טריסטן אויגן היידריך (בגרמנית: ‏Reinhard Tristan Eugen Heydrich^ⓘ‏^Ⓘ‏;‏ 7 במרץ 1904 – 4 ביוני 1942) היה פושע מלחמה גרמני נאצי, שהיה בין האחראים העיקריים והיוזמים, לצד היינריך הימלר, על השמדת היהודים ו"הפתרון הסופי". כונה "הקצב מפראג", "המפלצת הבלונדית" ו"התליין".

ביוגרפיה

היידריך נולד בהאלה בפרובינציית סקסוניה למשפחה מוזיקלית. אביו, ריכרד ברונו היידריך, היה זמר אופרה ומלחין. בילדותו הצטיין היידריך בנגינה בכינור, והיה עתיד להמשיך ולנגן בכינור כל חייו. משפחתו הייתה ממעריצי ריכרד וגנר. היידריך היה ילד חלש, וסבל מהיותו קתולי בסביבה פרוטסטנטית. ישנה טענה כי בילדותו הוא סבל משמועות שמוצאו יהודי, ובעת שהיה אדם מבוגר דרש כי מוצאו ייחקר.

בצעירותו השתתף היידריך בפעילות הפרייקור, המיליציות הימניות הקיצוניות שהשתתפו בקרבות בין הימין והשמאל בימיה הראשונים של רפובליקת ויימאר, וביצעו מעשי זוועה מרובים. לאחר מכן, בשנת 1922 הצטרף לצי הגרמני. היידריך ניהל רומן קצר עם בתו של מנהל מספנה, ולאחר מכן התארס לאישה אחרת, לינה פון אוסטן. משחשפה האישה הנבגדת את העניין בפני אביה, הודח היידריך מן הצי בשל "התנהגות בלתי הולמת" באפריל 1931. לאחר המשפט, שבו התנהל, כפי הנראה, בצורה שהעלתה את חמת השופטים, ובו הורשע אף בשל בזיון בית המשפט, נישא היידריך לפון אוסטן. היידריך היה חובב ספורט, סיף וציד.

מפקד ה-SD וה-RSHA

בדרגת אס אס בריגדפיהרר, כראש המשטרה הבווארית וה-SD במינכן ב-1934

לאחר פיטוריו מהצי ב-1931, כשהוא מובטל ומחפש עבודה, ולאחר שנחשף לרעיונות הנאציים דרך אשתו, נודע להיידריך כי היינריך הימלר מעוניין להקים זרוע ביון לאס אס. הימלר ערך לו ראיון קבלה קצר, שבמהלכו נשאל היידריך על תוכניותיו להקמת היחידה החדשה. להיידריך היה רושם ראשוני שמצא חן בעיני הימלר: מראה של גרמני בלונדיני צעיר וחסון, התדמית המושלמת של ארי טהור. בנוסף, היידריך, מצויד בניסיון צבאי רב, הציג תוכניות מפורטות לבניית הגוף אותו הוא מתנדב לנהל, והימלר, שלא שירת בצבא יום אחד אך העריך מאוד את הצבא הגרמני, התרשם עמוקות. לאחר כעשרים דקות התקבל היידריך לתפקיד, וצורף למפלגה הנאצית.

משימתו הייתה להקים יחידה לריגול נגדי, וביולי 1932 קיבלה היחידה את השם SD.

בשנים הראשונות לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה התרכזה עבודתו של היידריך במיוחד בהטלת מורא על יריבים ומתנגדים לאס אס בתוך המפלגה ומחוצה לה, על מנת לבסס את שלטונו של היטלר כשליט על כל תחומי החיים ברייך השלישי.

בשנת 1937 היה להיידריך חלק בפרשת בלומברג-פריטש, שהביאה להפלתם של ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, ראשי הצבא הגרמני. נגד השניים הוכנו אישומים בשערוריות מין, שהביאו להתפטרותם. בלומברג נשא אישה, אשר על פי תיקיו של הימלר עסקה בעבר בזנות. נגד פריטש הובא אדם העוסק בזנות הומוסקסואלית, שהעיד כי במשך שנים סחט את הגנרל. ידו של היידריך ניכרה היטב במהלך האירוע.

הישג נוסף ומשמעותי להיידריך בתקופה זו היה העברת מידע כוזב לסטלין אשר היה בין הגורמים לטיהורים הגדולים בשורות הצבא הרוסי עד שנת 1938, טיהורים שהביאו להחלשתו של צבא זה, ובדיעבד תרמו מאוד להישגי הוורמאכט בימים הראשונים של מבצע ברברוסה - הפלישה הנאצית לברית המועצות. בטיהורים אלו הוגלו והוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הרוסית הגבוהה, לרבות מפקד הצבא, מיכאיל טוכאצ'בסקי.

בשנת 1936 מונה לראש הגסטפו והמשטרה הפלילית, ולאחר מכן מונה לראש המשרד הראשי לביטחון הרייך (ה-RSHA), ארגון שכלל את הגסטפו, ה-SD וכן את האיינזצגרופן, עם הקמתן. לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה), הדיח היידריך את ראש משטרת וינה, שהיה בתוקף תפקידו ראש האינטרפול, ובכך השיג שליטה בארגון הבינלאומי, תחילה דרך איש קש ומ-1942 באופן אישי (לאחר ש"התבקש" לקחת על עצמו את התפקיד).

ב-1938 ארגן את פוגרום "ליל הבדולח", שבו נהרסו בתי עסק יהודים, בתי כנסת נשרפו, ויהודים רבים נרצחו, נפצעו ונעצרו.

היידריך היה בין הוגיה ומתכנניה של ההתקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ, שבמסגרתה "כבשו" אנשי SS, לבושים במדים פולניים, תחנת רדיו על הגבול הגרמני-פולני, ושידרו הודעה בפולנית כאילו הם פורעי חוק פולנים שהשתלטו על התחנה. לאחר מכן הושארה במקום גוויית אסיר פולני שנרצח, וזאת כדי להגדיל את האמינות למעשה הפרובוקציה המבוים. התקפה זו הייתה אחת מתקריות גבול שיזם ה-SS תחת השם "מבצע הימלר" על מנת לספק עילה תעמולתית לפלישה לפולין.

פעולותיו בשואה

עם כיבוש פולין על ידי גרמניה בסתיו 1939, תכנן היידריך את ריכוזם של יהודי פולין בגטאות גדולים. ההוראות בדבר ריכוז זה נמסרו בפקודה המכונה איגרת הבזק של היידריך, והועברה למפקדי האיינזצגרופן כבר בסוף חודש ספטמבר, מיד עם כיבוש פולין. לאחר כיבוש צרפת באביב 1940 הקים בה מחנות ריכוז ליהודים. בנוסף, פיקד על רציחתם של המוני יהודים ברוסיה בשנת 1941, על ידי האיינזצגרופן שהיו תחת פיקודו.

היידריך היה גם טייס קרב בלופטוואפה. הוא הטיס מטוס מסרשמיט Bf 110. ב-22 ביולי 1941 נפגע מטוסו מאש נ"מ סובייטית והוא נחת נחיתת אונס בשטח סובייטי. לאחר יומיים חולץ בידי יחידה גרמנית. מאז אסר עליו היטלר להטיס מטוסים במשימות קרביות.

בטרם הגה את רעיון השמדת יהדות אירופה, ולאחר כיבוש צרפת, שקל היידריך להעביר בכוח את היהודים לאי מדגסקר תחת רעיון ישן הנקרא תוכנית מדגסקר, אך הצי הבריטי היווה מכשול בהעברתם דרך הים. משכשלה תוכניתם של הרמן גרינג והלופטוואפה להכניע את בריטניה דרך האוויר באוקטובר 1940, ירדה תוכנית זו מהפרק.

היידריך ישב בראש "ועידת ואנזה" שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 ובה עוצב "הפתרון הסופי", התוכנית שתפקידה להעביר את הליך השמדת היהודים, שכבר יצא לדרך, לאופן יעיל ותעשייתי, והיה, תחת פיקודו והדרכתו של היינריך הימלר, ראש מתכנניה של השמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. הוועידה התקיימה לאחר שב-31 ביולי 1941 הפקיד הרמן גרינג בידיו של היידריך את מימוש הפתרון הסופי. עקב היותו של המבנה הביורוקרטי הגרמני מסובך ובעל סמכויות כפולות בכל עניין, הדבר דרש את התיאום בין גורמים כגון עובדי משרד ה"אוסטמיניסטריום" שנועד לנצל את השטחים הכבושים במזרח, משרד "תוכנית ארבע השנים" של גרינג, ולשכת קנצלר הרייך, שהייתה מנוהלת על ידי מרטין בורמן. היידריך היה יושב ראש הוועידה, וחילק את סמכויות ההשמדה בין הגורמים השונים, תוך שהוא מתכנן כיצד להשמיד אחד עשר מיליון יהודים באירופה כולה. חלק ניכר מהדיון בוועידה נגע בנושא היהודים 'בני הכלאיים', ובשאלה האם יש להשמידם.

ההתנקשות בחייו

ערך מורחב – מבצע אנתרופואיד

המכונית של היידריך, שבה אירעה ההתנקשות

בספטמבר 1941 מונה לפרוטקטור בפועל של הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, הכינוי בו כינו הנאצים את המשטר שהקימו בשטחי צ'כיה. רשמית היה ה"פרוטקטור" קונסטנטין פון נויראט, שר החוץ לשעבר, שהיה ידוע כאחד השמרנים בממשלתו של היטלר. בפועל היו רוב הסמכויות נתונות בידי היידריך, שהשליט במקום משטר אימים, המבוסס על משלוח לעבודות כפייה, הוצאות להורג ללא משפט, ובמיוחד השמדת היהודים.

הלווייתו של היידריך בברלין

ב-27 במאי 1942 במבצע אנתרופואיד התנקשה בחייו חוליה בת ארבעה חברים של המחתרת הצ'כית, אשר אומנו על ידי הבריטים בלונדון. חברי החוליה היו אדולף אופלקה (מנהיג החוליה), יוזף ולצ'יק, יאן קוביש ויוזף גבצ'יק.

קברו האלמוני של היידריך בבית הקברות לנכים בברלין. המיקום המדויק הפך לידיעת הציבור בשנת 2019 כאשר פתחו אלמונים את הקבר.

אחד מחברי החוליה מונה כצופה ואותת באמצעות מראה בזמן שמכוניתו של היידריך התקרבה לאזור. בעיקול חד שבו מכוניתו של היידריך נאלצה להאט, המתינה חוליית המתנקשים. גבצ'יק ניסה לירות בתת-מקלע סטן, במכונית שבה היו רק היידריך ונהגו, אך תת-המקלע סבל ממעצור. נהגו של היידריך, שסבר שגבצ'יק פועל לבדו, במקום להאיץ ולברוח, עצר את הרכב על מנת לירות בו. בשלב זה השליך קוביש רימון אנטי-טנקי אל הרכב וזה פגע בגלגל האחורי הימני והרימון פצע את היידריך. קוביש עלה על אופניו ונמלט מהאזור ואילו גבצ'יק ניסה להימלט על אופניו, בעוד נהגו של היידריך רודף אחריו. בשלב מסוים הצליח גבצ'יק לירות בנהג, עלה על חשמלית ונמלט מהאזור.

לאחר שהיידריך נותח, התברר כי ריפוד (שעשוי היה משערות סוסים) ממכוניתו חדר לטחול וגרם לאלח דם. היטלר שלח את מיטב הרופאים, בהם רופאו האישי ד"ר תאודור מורל. הימלר שלח את רופאו קארל גבהרדט. למרות הניתוח בו הוסר הטחול, באין פניצילין להמשיך ולטפל בו (שזמין היה באותה העת באנגליה וארצות הברית, שלחמו בגרמניה הנאצית), הידרדר מצבו והוביל למותו בייסורים בבית החולים בפראג ב-4 ביוני 1942. נערכה לו הלוויה מפוארת בברלין בנוכחותו של היטלר.

הנקמה על מותו

הנאצים החליטו לנקום את מותו של היידריך, כיעד הנקמה נבחר הכפר לידיצה, אשר נחשד כי תושביו סייעו למתנקשים. ב-10 ביוני נרצחו כל 160 הגברים מגיל 16 ומעלה שהיו בכפר, 190 נשות הכפר נשלחו למחנות השמדה, כ-100 ילדים קטנים נשלחו לגרמניה לתוכנית טיהור הגזע, ובתי הכפר פוצצו והוחרבו עד היסוד.

בפראג עצמה בפעולות נקם של הגרמנים נרצחו כ-800 איש. כפר נוסף בשם לז'אקי אף הוא הוחרב במתכונת של לידיצה. בסך הכול, בפעולות הנקם של הגרמנים על ההתנקשות נרצחו למעלה מ-1,500 אנשים, וכ-10 אלפים נוספים נשלחו למחנות השמדה.

האחראי העיקרי לפעולות העונשין כנקמה על מות היידריך היה קורט דליגה, אוברסט-גרופנפיהרר באס אס.

לאחר מותו של היידריך החל "מבצע ריינהרד", שנקרא על שמו. במבצע זה הוקמו והופעלו מחנות ההשמדה הראשונים - טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, ובמסגרתו נרצחו כשני מיליון יהודים.

משפחתו

להיידריך היו ארבעה ילדים. אלמנתו, לינה, נישאה לאחר המלחמה למנצח פיני וכתבה ספר זכרונות על החיים במחיצתו.

אחיו הצעיר, היינץ היידריך, היה תחילה נאצי נאמן. לאחר ההתנקשות בחיי היידריך הוא קיבל תיק אישי של אחיו ובו מסמכים. הוא הסתגר עם המסמכים, שרף רבים מהם ויצא חיוור וקפוא. אשתו העידה כי באותו לילה הוא התוודע לראשונה ל"פתרון הסופי" ולחלקו של אחיו בו. היינץ היידריך החליט לחצות את הקווים ומאותו רגע ואילך היה פעיל בהצלת יהודים ואף עסק בזיוף מסמכים שנועדו לסייע להם לברוח. ב-1944 סבר שהגסטאפו עלה על עקבותיו והתאבד כדי להציל את משפחתו. לימים התברר כי הגסטאפו לא חשד בו.

ראו גם

• איגרת הבזק של היידריך
• HHhH למוח של הימלר קוראים היידריך

לקריאה נוספת

• לורן בינה, HHhH: היידריך, המוח של הימלר, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2012.

קישורים חיצוניים

• הערך ריינהרד היידריך בתוך האנציקלופדיה של השואה, באתר יד ושם
• איגרת הבזק של היידריך, באתר יד ושם
• פאר פרידמן: ההתנקשות בהיידריך, כולל ביקור באתרים הקשורים בה בפראג, "מקרה מקרופולוס".
• "ריכוז ידיעות על חייו של היידריך"
• היטלר והימלר מבכים את היידריך, דבר, 10 ביוני 1942
• מרחץ הדמים בלידיצה, דבר, 14 ביוני 1942
• אמיר בוגן ואמיר קמינר, המרדף הקולנועי אחר מפקד האס.אס היידריך, באתר ynet, 26 במאי 2016
• אירי ריקין, "למוח של הימלר קוראים היידריך": ההיסטוריה שלו ושלי, באתר הארץ, 26 ביוני 2012
• תום שגב, בחזרה לחיסול של ריינהרד היידריך, באתר הארץ, 18 במאי 2012
• תערוכה בכנסת: 70 שנה לחיסול "התליין מפראג", באתר nrg, nrg
• ריינהרד היידריך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ריינהרד היידריך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ריינהרד היידריך, דף שער בספרייה הלאומית
• ריינהרד היידריך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)