קונשיר
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
ים אוחוצק, האוקיינוס השקט  |
| קואורדינטות | 44°04′N 145°46′E / 44.07°N 145.77°E |
| שטח | 1,489.27±0.01 קילומטר רבוע |
| אורך | 123 קילומטר |
| רוחב | 30 קילומטר |
| גובה מרבי | Tyatya |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
רוסיה, יפן |
| אוכלוסייה | 8,000 (2007) |
| אזור זמן | UTC+12 |
| עיר ראשית |
יוז'נו-קורילסק |
  | |
קוּנָשִׁיר (ברוסית: Кунаши́р; ביפנית: 国後島; באיינו: クナシㇼ או クナシㇽ) הוא אי בים אוחוצק מקבוצת האיים הקוריליים הדרומיים. האי מוחזק כיום בידי רוסיה, אך יפן טוענת לריבונות עליו, כמו על שאר האיים הקוריליים הדרומיים. שמו בא משפת האיינו, ומשמעותו היא "האי השחור" או "אי העשב".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1789 היה קונשיר שדה הקרב של קרב מנשי-קונשירי, שבו מרדו האיינו נגד המתיישבים והסוחרים היפנים.
הימאי הרוסי וסילי גולובנין ניסה למפות ולחקור את האי בשנת 1811, אבל נתפס על ידי הרשויות היפניות ונכלא למשך שנתיים. בהמשך האי היה בשליטה רוסית, אך בשנת 1875 בהתאם להסכם בין יפן לבין אימפריה רוסית הוא עבר ליפן.
במבצע סערת אוגוסט בשלהי מלחמת העולם השנייה כבשה ברית המועצות את האיים הקוריליים. ב-1 בספטמבר 1945, יום טרם החתימה על מסמכי הכניעה של יפן במלחמת העולם השנייה, ובהתאם להחלטות שהתקבלו בוועידת יאלטה, קיבלה ברית המועצות את הריבונות על האיים הקוריליים. זאת, אף שיפן אינה מחשיבה את האיים הקוריליים הדרומיים כחלק מהאיים הקוריליים וטוענת לריבונות על איים אלה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחו של האי 1,490 קמ"ר, אורכו 123 ק"מ ורוחבו נע בין 4 ל-30 ק"מ. את האי מקיפים מצרי הים: מצר יקטרינה, המפריד אותו מהאי איטורופ, ומצר נמורו (מצר קונשיר), מצר איזמנה ומצר יוז'נו-קורילסק, המפרידים אותו מהאי הוקאידו.
האי נוצר מארבעה הרי געש נפרדים שהתאחדו לאי אחד: טיאטיה, סמירנוב, מנדלייב וגולובנין. הרי געש אלה עודם פעילים, וביניהם אזורי שפלה שבהם אגמים ומעיינות חמים. את האי מרכיבים סלעים געשיים וסלעים גבישיים. האקלים בו הוא אקלים יבשתי לח עם משקעים כבדים בסתיו וטמפרטורות מרביות באוגוסט וספטמבר. הצמחייה כוללת בעיקר אשוחית, אורן, אשוח ויערות נשירים עם ליאנה וחזרן. ההרים מכוסים בשדר, באורן ננסי סיבירי ובעשבים.
היישוב הגדול ביותר בקונשיר הוא יוז'נו-קורילסק, שהוא גם בירת הנפה הנושאת שם זה.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוכלוסייה היפנית שהתגוררה באי לפני העברתו לברית המועצות עזבה את האי והוא יושב מחדש על ידי אזרחי ברית המועצות. לאחר רעידת האדמה שפגעה באיים הקוריליים ב-1994, כשליש מתושבי האי עזבו. בשנת 2017 עמד מספר התושבים על 9,450. באיוז'נו קורילסק מתגוררים מעל ל-7000 תושבים.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת האי מבוססת על דיג, ובאי נמל סמוך ליוז'נו-קורילסק. באי שדה תעופה הנקרא שדה התעופה מנדלייבו.
