קהילת יהודי ברודי
,_19_cen..gif) | |
| בית כנסת עתיק בברודי | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז | לבוב |
| קואורדינטות | 50°04′41″N 25°09′15″E / 50.078055555556°N 25.154166666667°E |
קהילת יהודי בְּרוֹדִי (ביידיש: בראָד, נהגה "ברוֹד") היא קהילה יהודית אשכנזית, שהתקיימה בעיר ברודי שבגליציה (כיום אוקראינה) לפחות מסוף המאה ה-16 ועד הכחדתה בשואה[1]. ברודי מוזכרת במקורות לראשונה בשנת 1084, והיהודים החלו להתיישב בה בתקופת שלטונו של סטניסלב ז'ולקייבסקי, סוף המאה ה-16. שיא פריחתה של הקהילה היה בתקופת שלטונה של האימפריה האוסטרית בברודי, עת הוכרזה העיר כ"עיר חופשית", נטולה ממיסים. הדבר משך לברודי יהודים רבים, שהירבו לעסוק במסחר. ברבע הראשון של המאה ה-19, הגיע אחוז היהודים מכלל אוכלוסיית העיר לשיא, 88 אחוזים[2][3]. בשל אחוז היהודים הגבוה בעיר, ברודי זכתה לכינויים "ירושלים דאוסטריה" ו"ירושלים הגליצאנית"[4][5]. הקהילה הייתה אחת הקהילות היהודיות הוותיקות והמוכרות ביותר במערב אוקראינה (בעבר באימפריה האוסטרית וברפובליקה הפולנית השנייה. כמו כן, הייתה אחת הקהילות העשירות והמבוססות כלכלית בעולם[4], ושמרה על קשר מסחר הדוק עם יהדות גרמניה[6].
ברודי הייתה מרכז יהודי אינטלקטואלי, אחד ממעוזי תנועת ההשכלה היהודית והיהדות האורתודוקסית בגליציה[7]. ברודי הייתה מיושבת בצורת היישוב הטיפוסית של יהדות מזרח אירופה, שטעטל. היא הייתה אחת מעיירות השטעטל היחידות שפיתחו תנועות פוליטיות וחברתיות והורשו להשתתף בבחירות כלליות למועצת העיר[8].
ברודי היא עיר הולדתו של הסופר יוזף רות ושל אמליה פרויד (Amalia Freud), אימו של זיגמונד פרויד.
קהילת ברודי הייתה ידועה בקלויז המפורסם שלה, שלמדו בו חכמים רבים מכל גליציה[3]. ברודי הייתה ידועה גם ברבנים המפורסמים שלה: הרב אפרים זלמן מרגליות, הרב יחזקאל לנדא, הרב יצחק הלוי הורוביץ ונוספים. בין משפחות הרבנים המפורסמות בברודי בלטו במיוחד משפחת הורוביץ ומשפחת רוקח. הם נודעו בהתנגדותם העזה למשיחי שקר[9]. בברודי חיו שתי משפחות אשר היו מפורסמות ועתיקות-יומין בגליציה: משפחת בלום ומשפחת ראוך[10][11][12].
תולדות הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית ההתיישבות היהודית בברודי הייתה בסוף המאה ה-16[2][4][13][14]. מקובל לחשוב כי יהודים התגוררו באזור העיר ברודי כבר החל משנת 1584, עת הוציא מלך פולין סטפן בטורי תעודה מיוחדת המתירה בנייה באוסטרוב, כפר קטן שממוקם בסמוך לברודי[4][14]. התיעוד הראשון הרשמי של יהודים היה 4 שנים מאוחר יותר, בשנת 1588[4][14]. תיעוד זה הוא רשימה העוסקת ביהודי בשם משה ובה נרשם כי משה קנה מבית מבוהדנובה זליקוביץ בסכום של 11 זהובים[4][14]. מאותה שנה יש תיעוד נוסף של יהודי בשם ברוך, אשר הואשם בהוצאת דיבה[4][14]. לקהילה מונה רב והיה לה בית כנסת, בית עלמין, בית מרחץ ומוסדות קהילה נוספים[2][4][14]. מרבית היהודים התרכזו ברחוב שזכה לשם "רחוב היהודים" (ulica zydowska)[4]. ברשומה משנת 1590 מוזכר שמו של בנו של רב הקהילה, ושמו אברהם רבינוביץ'[4][14].
עד חלוקת פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד חלוקת פולין עברה הבעלות על ברודי בין בנים למשפחות-אצולה כמו בערים רבות אחרות בתקופה הפיאודלית. בשנת 1612 הוענקו ליהודים זכויות מידי בני-האצולה שהיו שליטי העיר באותה התקופה וכן ניתנה להם תמיכה כספית מעיריית ברודי ומבעליה לשם פיתוח מוסדות הקהילה השונים[2][4][14]. במאה ה-17 פנו מרבית היהודים לעיסוק בהלוואות, בחכירות, בקניית בתים ובמכירתם[2]. בתקופת פרעות ת"ח–ת"ט, פרעות שנערכו ביהודי גליציה בשנת 1648 במהלך מרד חמלניצקי, הפכה העיר למרכז של פליטים יהודים שחיפשו מקום מבטחים מפני הפרעות[15]. באמצע המאה, לאחר תקופה זו, פנו היהודים בעיקר לעסקי מסחר ומלאכה[2]. תושבי המקום הסקוטים, שהגיעו לברודי בשנת 1630 לצורכי הקמת מפעל לייצור אריגים בעיר, בניית טירה בעבור מושלי העיר וכן ביצור הטירה, עסקו גם הם במסחר בשנים אלו והיוו גורם תחרותי ליהודים. בשנת 1643 היו בעיירה 43 בתי מגורים של יהודים[7]. אלו עזבו את המקום בשנת 1648 בשל מגפה שבה נספו רבים מתושבי העיר וכך גדלו סיכוייהם של היהודים להצליח בתחום ולהתפרנס ממנו כראוי[4][14].
באמצע המאה ה-17 חיו בברודי 400 יהודים. בסוף המאה נוסדו מספר חברות שפעלו לטובת הקהילה ובהן חברה קדישא וחברות שונות ללימוד וצדקה[2][4][14][13]. דוגמה לחברה כזו היא "החברה דביקור חולים" שהעסיקה רופא שביקר יהודים חולים בביתם[4][14]. חברות נוספות שפעלו בברודי היו חברת ש"ס, חברת תלמוד תורה וחברת אודיתא[4][14]. בשנת 1696 נשרף הרובע היהודי בברודי[6]. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-17, בשנת 1699, עברה בעלות העיר ליעקב לודוויק סובייסקי. ראש עיר זה בחר להגדיל את זכויותיהם של היהודים בעיר ונמסר להם מכתב המבשר להם על כך[16]. בין השאר, ניתנה להם זכות הצבעה בבחירות המקומיות, ניתן להם חופש דת מלא ובתי המשפט היהודים קיבלו עצמאות משאר בתי המשפט בעיר[2][13]. כמו כן, היהודים קיבלו אישור לסחור ולעבוד באופן חופשי[2]. עם זאת, בכתב הזכויות נכתב גם כי על היהודים לשלם שליש מהוצאות העיר[2]. כמו כן, היה עליהם לשלם מיסי האוצר המלכותי[2], בין היתר את מס הגולגולת, בשונה משאר האוכלוסייה, שלא התבקשה לשלמו[4][14].
בשנת 1704 נקנתה העיר בידי משפחת פוטוצקי[2]. יהודים רבים חכרו או ניהלו את אחוזותיהם של בני המשפחה, בעוד אחרים עבדו אצלם בתור חייטים, סורגים או סוחרים[2]. בשנים 1742 ו-1748 פרצו שרפות גדולות[4][14]. בשריפה הראשונה מביניהן נשרף בית הכנסת[2][4][13][15][14]. במקומו הוקם בית כנסת חדש בצורת מבצר[2][4][13][14]. בית כנסת זה חרב בשואה[4][14] וחורבותיו עדיין קיימות. בעלי העיר, משפחת פוטוצקי, סייעו ליהודים בשיקומם ובשגשוגם הכלכלי על ידי כך ששחררו אותם באופן חלקי מתשלום מיסים[4][14]. בשנת 1756 הוחרמה כת הפרנקיסטים בברודי, ובעקבות זאת הוחרמה הכת בקרב כל קהילות יהודי פולין[2]. בשנת 1765 היו בברודי 163 עובדים שהועסקו על ידי הקהילה: 5 רבנים, 27 פקידים של ועד הקהילה, 9 חזנים, 3 סופרים, 2 בעלי תפילה, 7 מלמדים, 6 סופרי סת"ם, 11 רופאים, 9 רוקחים, 2 מגידים, 12 מרפאים וגלבים ואיש אחד אשר היה אחראי על המיסים[4][14].
תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1772, במסגרת חלוקת פולין עברה העיר לשלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. עם החלוקה איבדו היהודים זכויות רבות: היה עליהם לשלם מיסים רבים, בתי המשפט היהודים וכלל מוסדות הקהילה איבדו את עצמאותם ומספר היהודים בעיר הוגבל[2]. בשנת 1784 עלה היקף המסחר בעיר לסכום של 4,226,000 פלורין[4][14]. רוב המסחר היה בידי היהודים. סוחרים יהודים רבים צברו הון רב, לעיתים אף מעל 10,000 או 20,000 פלורין. 76 מתוך 79 הסיטונאים שעסקו בסחר שהניב רווחים גבוהים בשנים 1795–1797 היו יהודים[4][14]. באותה תקופה התחזק המעמד החברתי והכלכלי של בעלי המלאכה היהודים בברודי[4][14]. בשנת 1799 היו בעיר כ-14,000 יהודים[2]. בשנה זו קיבלה ברודי מעמד של עיר חופשית[4][14].
בתחילת המאה ה-19 עלה מספרם של היהודים ל-16,400[2]. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 היו בברודי 1,134 סוחרים יהודים, ובהם: 113 סוחרי תבואה, 137 סוחרי סדקית, 110 סוחרי לבנים, 9 סוחרי טקסטיל, 8 סוחרי פרוות, 7 סוחרי ומייצרי שמרים, 7 מוזגים, 214 בעלי חנוית קמעונאות, 41 סוחרי סמים ו-343 רוכלים[4][14]. באותה עת היו בברודי 393 בעלי מלאכה, וביניהם: 110 חייטים, 14 שזרים, 5 שענים, 9 נגרים, 118 פרוונים 4 פחחים, 11 זגגים, 47 צורפים, 20 נגרי בניין, 4 חרטים, 4 צבעים, שני ציירים, 13 רצענים, 30 קצבים, 7 מייצרי פליז ו-10 בעלי מקצועות שונים[4][14]. מספר הפרוונים המשיך לגדול ברבות השנים, וברודי נהפכה למרכז עולמי של סחר בפרוות[2][4][14]. עם גדולי היצרנים והמשווקים בענף זה נמנים משפחת הרמלין היהודית. יעקב הרמלין, אב המשפחה, הקים בשנת 1825 מפעל לעיבוד פרוות בברודי ובית מסחר גדול בפרוות בלייפציג, גרמניה[4][14].
,_1821.jpg)
,_1898.jpg)
,_1904.jpg)
,_1914.jpg)
בשנת 1801 שופרו תנאי הלימוד ב"תלמוד תורה" וגובשה תוכנית לימודים מסודרת שמכילה בתוכה גם לימודי כתיבה ומתמטיקה[4]. בשנת 1818 הוקמה בברודי גימנסיה ריאלית יהודית ובשנת 1823 הוקמה בה חטיבת ביניים ששימשה כהכנה ללימודים בגימנסיה[2][4]. בשנת 1854 נחנך בית ספר נוסף בברודי, שאותו ניהל הירש רייטמן[2][4]. בשנת 1855 למדו בבית הספר 414 ילדים (248 נערים ו-166 נערות), ובשנת 1905 למדו בו 1,132 ילדים (543 נערים ו-589 נערות)[4]. בעיר הוקמו גם מוסדות חינוך מיוחדים לחרדים[2][4]. ב-1894 היו בברודי 14 "חדרים" שבהם למדו 413 תלמידים ובשנת 1905 היו בה 24 "חדרים" שבהם למדו 574 תלמידים[4]. במהלך המאה חל שיפור משמעותי בהשפעת היהודים על הפוליטיקה המקומית - ולראשונה נבחר למועצת העיר נציג יהודי - מאיר קאליר, שבהמשך נבחר גם לפרלמנט הגליציאני (הסיים)[2][4].
בשנת 1867 פרצה בעיר שרפה גדולה שגרמה לעלייתם באש של 800 בתים, שהיו שייכים ליהודים ברובם[2]. הנזקים טופלו בידי מוסדות הקהילה[2][4]. אדלה מיזיס לבית לנדאו מספרת בעדותה "השרפה האחרונה - 23 במאי 1867" על האופן השגוי בו פעלה העירייה שלדבריה גרם לנזק רב:[4]
אם באמצע המאה הקודמת נשמע קול אזעקה בעיר מולדתנו ברודי, היתה אימה חשכה אוחזת זקן וטף. אלה ידעו מתוך הניסיון, ואלה מתוך המסורת, שהעיר אבודה. ללא הגנה עמדה העיר דלת המים, כמעט חדלת מים, בפני התפרצות כוח האיתנים. בכל שטחה של העיר והרחק מעבר לו לא היה נהר, אף לא נחל קטן, ואפילו לא מעיין מפכה למחצה. רק קצת בארות, שהיו מפוזרות זעיר פה זעיר שם בעיר, נתנו לאחר הנעה מאומצת של המשאבה סילון קלוש של מים ירוקים צהבהבים. הנהלת העיריה החכמה פקדה שעל יד כל באר כזאת יימצא מוכן לפורענות פיטס גדול ("קאטקע"), שצריך להיות תמיד מלא במים. ואמנם הפיטסים עמדו פה, אבל תמיד ריקים למחצה, והנוזל המצוי בהם, כמין רוטב ירוק, יותר משהיה עשוי לכבות את האש היה סותם את הצינורות
— אדלה מיזיס לבית לנדאו, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, השריפה האחרונה - 23 במאי 1867[4]
במרץ אותה השנה התקבלה החלטה שלפיה זכאים היהודים בברודי למחצית המקומות במועצת העיר (לפני ההחלטה היו זכאים לשליש בלבד)[4]. באותה תקופה היו בעיר כ-1,200 סוחרים, מרביתם יהודים[2]. הם סחרו בעיקר בתבואה ובפרוות[2]. בשנת 1879 בוטל מעמדה של ברודי כעיר חופשית[4].
במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערב מלחמת העולם הראשונה עמד בראש הקהילה נחמן גלבר[4][13]. באוגוסט 1914 נכבשה ברודי בידי צבא האימפריה הרוסית מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. כתוצאה מכך, נטשו את העיר היהודים שהיו להם את היכולת והאמצעים לעשות זאת. תוך כדי הכיבוש נבזזו ונשדדו עסקים ובתים של יהודים בידי קוזקים ובית הכנסת הגדול ניזוק בצורה קשה[4][13]. ביולי 1915 ניסה צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית לכבוש מחדש את ברודי, אך כשל בניסיון זה[4][13].
בין המלחמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך חצי שנה מתום המלחמה, מנובמבר 1918 ועד יוני 1919, ברודי נשלטה בידי הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה[13]. במשך תקופה זו סבלו היהודים מפוגרומים רבים, אשר נודעו בשם פרעות פטליורה[13]. במשך שנה השלטון בברודי התחלף לעיתים תכופות, עד שלבסוף נכבשה בידי פולין העצמאית באוגוסט 1920[13].
לאחר המלחמה חידשו המפלגות ותנועות הנוער הציוניות את פעולתן[2]. בין אותן מפלגות ותנועות נוער היו: הציונים הכלליים, פועלי ציון, המזרחי, השומר הצעיר, הנוער הציוני, השומר הדתי, בית"ר, ברית החייל ואגודת אחוה[2]. מצבם הכלכלי של יהודי ברודי החמיר לאחר המלחמה[2]. בשנת 1929 התקיימו בחירות לעיריית ברודי. בבחירות נבחרו 30 חברי מועצה יהודים מתוך 48[2]. בשנת 1931 היו בברודי 8,300 יהודים[2]. בבחירות שהתקיימו בשנת 1939 נבחרו 7 חברי מועצה יהודים מתוך 24, וליהודים ניתנה משרת סגן ראש העיר[2][4]. בשנים 1931 ו-1935 התקיימו בחירות לקונגרס הציוני העולמי בברודי. היחסים בין הקולות שקיבלו המפלגות הציוניות בבחירות 1931 ובבחירות 1935 הם כדלהלן:[4]
| המפלגה או הרשימה | מספר הקולות ב-1931 | מספר הקולות ב-1935 |
|---|---|---|
| הציונים הכלליים | 78 | 256 |
| תנועת המזרחי | 106 | 286 |
| התאחדות | 103 | - |
| ארץ ישראל העובדת | - | 508 |
| רוויזיוניסטים | 37 | - |
| מפלגת המדינה | - | 126 |
| השחר | - | 226 |
| ציונים רדיקאלים | 1 | - |
גורל יהודי הקהילה בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 בספטמבר 1939 נכבשה ברודי בידי הצבא האדום[2][17], בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב[13]. בתי החרושת והחנויות הפרטיות הולאמו, ועד הקהילה היהודית פוזר וסוחרים, תעשיינים ואנשי עסקים נאסרו או הוגלו[2][13][17].
כיבוש האזור בידי הגרמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במהלך חודש יוני 1941 הצליחו יהודים מעטים, אשר רובם היו פעילים סובייטים, להגר למרכז רוסיה[17]. ב-1 ביולי 1941 נכבשה ברודי בידי צבא גרמניה הנאצית. על היהודים הוטלו גזירות ואיסורים: ענידת טלאי צהוב, איסור על מסחר וחובת עבודות כפייה[2][13][17]. בין 15 ל-17 ביולי רצחו הגרמנים ועוזריהם האוקראינים כ-250 נציגים של האינטליגנציה היהודית, לאחר שערכו אחריהם מצוד ברחובות[2][13]. ב-20 ביולי הוקם יודנראט ביוזמת השלטון המקומי[2], אשר בראשו עמד ד"ר אברהם גלזברג, ראש הקהילה ערב המלחמה[13][17]. בסוף חודש ספטמבר 1941 נרצחו כ-280 ילדים, נשים וזקנים שנחשבו לא כשירים לעבודת כפייה[17]. בדצמבר אותה שנה החלו להיחטף יהודים למחנות עבודה באזור ברודי. 1,500 יהודים נספו במהלך העבודה הקשה במחנות[2][17].
פאניה ז'ורנה לאופר מספרת בעדותה (בימי הכיבוש - קטעים מיומן) על תקופת הכיבוש הגרמני:
נתקפתי פחד-מוות. הגרמנים הגיעו אלינו. אין לאן לברוח. אבא מנחם אותנו שהשד אינו נורא כל-כך כפי שמתארים אותו. הרי אני רק איכר וחקלאי, הוא אומר. הצבא הגרמני נכנס לכפרנו. האוקראינים, שמחים וצוהלים, מקבלים את פני הצבא בלחם ומלח. הכומר צועד בראש ואחריו התושבים, בידיהם דגלים לאומיים כמו בתהלוכה דתית של הכנסיה. הם משוכנעים שעכשיו יתנו להם מדינה משלהם - מדינה אוקראינית פאשיסטית.
אני ואבא עמדנו מאחורי הגדר והסתכלנו. אמא לא יצאה מן הבית. הלב התכווץ מכאב, אבל לא פחדתי. על-יד אבא אף פעם לא פחדתי. החיילים הגרמנים הצעירים והבריאים נוסעים במכוניות צבאיות מלאי גאווה נאצית ושרים. לעת אתה הם אינם יודעים מי אנחנו, אבל לא יעבור הרבה זמן וידעו. אנחנו חמש משפחות בכפר הקטן הזה. כולנו עוסקים בחקלאות. מה מצפה לנו? הכפר ברובו אוקראיני, התושבים לאומיים קיצוניים ואנטישמים. לא פעם איימו עלינו שבבוא הזמן ישחטו את כל היהודים, ואותנו בראש ובראשונה. זה יהיה ניצחונם— פאניה ז'ורנה לאופר, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, בימי הכיבוש, תחילת יולי 1941[4]
הקמת הגטו
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
באוקטובר 1941 החלו לרכז יהודים באחד מרובעי העוני של ברודי[17]. ב-8 בינואר 1942 הוקם שם גטו, ורוכזו בו 6,800 יהודים[17]. רק יהודים שעבדו אצל הגרמנים היו זכאים לקבל מזון, ולכן יהודים רבים התאמצו להשיג אישורי עבודה. יהודים עובדים רבים נשלחו לעבודה במכרות פחם, ורובם נספו במהלך העבודה[17]. ב-18 במרץ 1942 הגרמנים החלו בגירוש יהודים מהגטו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-21 במאי נרצחו 86 ילדים בגטו. בסוף יולי 1942, כפעולת עונשין על רצח שוטר בידי יהודי, גורשו לבלז'ץ כל היהודים שגרו ברחוב שבו נרצח השוטר[17].
השמדת הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקציה הראשונה החלה ביום שבת, 19 בספטמבר 1942[2][13][17]. שוטרים גרמנים, בסיוע של שוטרים יהודים ואוקראינים, החלו לרכז יהודים בכיכר השוק[17]. במהלך האקציה גורשו לבלז'ץ 2,200 יהודים[17][2]. 300 יהודים נוספים נרצחו ביריות במהלך האקציה[17]. יום למחרת האקציה, ערב יום כיפור, התכנסו יהודי ברודי באופן חשאי לצורך מניינים לתפילה[13]. ב-2 בנובמבר 1942 נערכה אקציה נוספת, אשר בה גורשו 3,000 יהודים נוספים למחנה ההשמדה בלז'ץ. באקציה זו נרצח ראש היודנראט ושטח הגטו צומצם[17]. בתפקיד זה החליף אותו אדם בשם רוזנפלד[2][4][17].
בדצמבר 1942 הוקם גטו ברובע היהודי. בעקבות הצמצום במספר היהודים בברודי, רוכזו בגטו גם יהודים מהעיירות והכפרים בסביבה[2][13][4][17]. ראש היודנראט החדש, רונפלד, דרש מהפליטים למסור את רכושם לצורכי הקהילה היהודית. המתנגדים נכלאו בבית הסוהר של המשטרה היהודית[4][17]. במקרים אחרים, אף נחטפו משפחותיהם בתור בני ערובה[4]. בגטו שררה אווירת אלימות, צפיפות, רעב כבד ופרצה בו מגפת טיפוס הבהרות[2][4][17]. היודנראט הסתיר את המגפה מעיני השלטון, אך כשל בניסיון זה[4]. מחשש להתפרצות המגפה מחוץ לגטו, סגרו הגרמנים את הגטו באופן מוחלט[4]. בחודשים מרץ-מאי 1943 התבצעו אקציות נוספות[2][4][17]. ידוע כי בחודשים אלו התבצעו לפחות ארבע אקציות: ב-31 במרץ, ב-4 במאי, ב-10 במאי וב-13 במאי[4]. ביערות הסביבה התארגנו קבוצות של צעירים, שהצליחו להשיג נשק ומזון[2][4][17].
גטו ברודי חוסל ב-21 במאי 1943[2][13][17], יום לפני ל"ג בעומר תש"ג[4]. בבוקר אותו יום הובאו היהודים לכיכר השוק, ונלקח מהם רכושם[2][4]. יותר מ-2,000 יהודים הובאו באותו יום למחנה ההשמדה סוביבור[17], ו-3,500 יהודים הובאו למחנה ההשמדה מיידנק[2][4].
קלארה-חיה ז'ורנה מספרת בעדותה על חיסול גטו ברודי:[4]
את חיסול גטו ברודי אני זוכרת היטב. עלה השחר, שחר אפור של יום אביבי, 22 במאי 1943. הגטו כולו היה אפוף ערפילי בוקר. היה שקט. שקט שלפני אסון - בכל נימי העצבים הורגשה חרדה, שהיתה תלויה באוויר. איש לא הצליח להירדם...
מחלוננו נראה הגטו כולו. גרנו בקומה עליונה. מסביב לגדר התיל התגודדו קבוצות של דמויות. ידעתי מה פירושן: המשטרה האוקראינית. שתי מכוניות וצלן של שורות מכוניות מסביב לגטו. הם חיכו עד שערפילי הבוקר יתפזרו כדי להתחיל את ה"משתה" האחרון בעיירה ששמה ברודי— קלארה-חיה ז'ורנה, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, שתי עדויות[4]
ב-18 ביולי 1944 שוחררה העיר בידי הצבא האדום. כ-250 יהודים נמצאו בחיים[2][13].
לאחר השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1996 גודר ושופץ בית העלמין החדש[2]. בשנת 2002 הושג תקציב לאחזקת המקום[2]. כיום אין יהודים בברודי[2][13].
מוסדות הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תנועות נוער וספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר פעלו מספר תנועות נוער וספורט:
- ציון - ארגון ציוני שפעל בעיקר כתנועת נוער. בארגון הושמעו הרצאות ושיעורים בעברית. בשנת 1899 היו בארגון 200 חברים[4].
- תחייה - האגודה הציונית הראשונה שפנתה לבוגרי בית ספר תיכון, לסטודנטים ולבעלי מקצועות חופשיים[4]. הארגון פעל עד שנת 1939, פרוץ מלחמת העולם השנייה[4]. בהמשך התאחדה עם צעירי ציון[18].
- צעירי ציון - המשכו של ארגון התחייה. הוקם בשנת 1911[4].
ארגוני צדקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף המאה ה-17 נוסדו מספר חברות שפעלו לטובת הקהילה ובהן חברה קדישא וחברות שונות ללימוד וצדקה[2][13][4]. דוגמה לחברה כזו היא "החברה דביקור חולים" שהעסיקה רופא שביקר יהודים חולים בביתם[4]. חברות נוספות שפעלו בברודי היו חברת ש"ס, חברת תלמוד תורה וחברת אודיתא[4]. בשנת 1815 הוקם בעיר בית מחסה ליהודים עניים, שסיפק להם מקום לינה, מזון וצידה לדרך לפני עזיבתם את הבית[4].
ארגון הנשים בברודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מארגוני הצדקה הבולטים בברודי היה ארגון הנשים (stowarzyszenie kola kobiet). הארגון פעל במשך שנים רבות בהתנדבות ומטרתו הייתה להגיש עזרה למעוטי היכולת בעיר על ידי מתן בסתר. הארגון חילק להם מזון, בגדים, תרופות וכסף על בסיס חודשי. כמות גדולה של כסף חולקה לפני ראש השנה. בארגון זה היה חברות נשים אמידות, שבעליהן היו עורכי דין, רופאים, רוקחים וסוחרים. ראש הארגון הייתה מירקה ליליאן, אשת סגן ניצב מס ההכנסה בעיר. החברות בארגון שילמו דמי חבר בארגון, ואלו מימנו את פעילות הארגון. הארגון מומן גם על ידי הצגות, נשפים, מופעים שונים וכנסים. מספר בעלי ממון יהודים עזרו גם הם במימון פעילות הארגון ובני נוער רבים התנדבו בו. פעילותו של הארגון פסקה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה[4].
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה-17 חיו בברודי 400 יהודים. בשנת 1799 היו בעיר כ-14,000 יהודים. בתחילת המאה ה-19 עלה מספרם של היהודים ל-16,400[2]. מספר היהודים המשיך לעלות בהדרגה עד שבשנת 1849 הגיע לשיאו - 19,060 תושבים, כ-77% מהאוכלוסייה הכללית[3]. לאחר מכן חלה ירידה הדרגתית במספר היהודים תושבי העיר, מספר שצנח עד ל-7,200 יהודים ערב מלחמת העולם השנייה ול-250 אחריה[3]. לירידה זו היו שלושה גורמים עיקריים: אביב העמים, מלחמת העולם הראשונה וגלי הגירה למערב[3]. ברבע הראשון של המאה ה-19 היה שיא אחוז היהודים מכלל אוכלוסיית העיר, כ-88%[2]. כעיר גבול, חלק גדול מאוכלוסיית היהודים בברודי היו פליטים שהיו בדרכם למערב אירופה, ישראל או אמריקה[7]. בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד, אחרי פרעות קישינב, היגרו מעל 120 אלף יהודים מהאימפריה הרוסית אל ברודי דרך ווהלין ופודוליה. חלק ניכר מתושבי ברודי הגישו עזרה למהגרים אלו וסיפקו להם מזון, תרופות, מוצרי היגיינה ובית מגורים[4].
על פי מפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בברודי בשנת 1931, התגוררו בה 17,904 אנשים, מתוכם 8,031 (44.9%) ממוצא פולני, 3,548 (19.8%) ממוצא אוקראיני, 6,266 (35%) ממוצא יהודי ו-59 (0.3%) ממוצאות אחרים. לפי דת: 5,083 (28.4%) קתולים, 4,390 (24.5%) קתולים יוונים, 8288 (46.3%) יהודים, ו-142 (0.8%) מדתות אחרות[8].
מספר חברי הקהילה במאות ה-18–20
|
גרף העמודות להלן מציג בתוכו מספרי לידות, פטירות, נישואין, גירושין וכן הפלות או מוות בסמוך ללידה בשנים 1816–1870[3][20]. חלק מהנתונים אינם מדויקים.[א] מהטבלה ניתן ללמוד על פטירות של תינוקות ושל נשים בלידה, על תוחלת החיים, על אחוזי נישואין וגירושין, וכן על שנים עם אחוזי פטירה גבוהים (למשל: 1831, 1848 ו-1855 - שנים שבהן היו בעיר מגפות כולרה)[3].
לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה],_1905.jpg)
בקהילת ברודי היה מספר רב של יהודים והיא מלאה תפקיד משמעותי ביחס לקהילות האחרות בגליציה המזרחית[13]. מעמדה הייחודי של ברודי עוצב בעיקר מכוח היותה מרכז של למדנים וגדולי תורה במאה ה-18 ומרכז של משכילים במאה ה-19[4]. במהלך השלטון האוסטרי בגליציה עבר גבול האימפריה במרחק של קילומטרים בודדים מהעיירה. גבול זה היה גבול האימפריה האוסטרית עם האימפריה הרוסית. מיקומו של הגבול הביא לכלל תושבי ברודי וליהודי ברודי בפרט תועלת מסחרית גדולה - בשל קרבתה של ברודי לגבול היא נחשבה לעיר גבול ולכן זכתה למעמד של "עיר חופשית" החל משנת 1799 - מה שאפשר לתושבי העיר לסחור עם כל מדינות אירופה[13][4]. בתקופות שבהן התחבורה התבססה על סוסים ומרכבות, לברודי הייתה חשיבות כלכלית גדולה בשל יתרונות טופוגרפיים[3]. בין יהודי ברודי ליהודי ווהלין קשרי מסחר מפותחים. מיקומה הגאוגרפי של ברודי הקנה לה יתרון והגיעו אליה סוחרים מכל אירופה.
הרשויות האוסטריות יצרו קשרים עם יהודים נאורים רבים במטרה לגרום להם להגר לברודי ולנצל את יכולות המסחר שלהם. מושל גליציה באותה תקופה אמר כי בגליציה ניתן למצוא אורתודוקסים, חסידים וקראים, אך יהודים נאורים ניתן למצוא רק בברודי. ברודי בלטה כמרכז תרבותי וכלכלי יהודי באזור. ברודי הייתה עיר חופשית ממס בתקופת השלטון האוסטרי, עובדה שקידמה את מעמדה כעיר מסחר מרכזית במזרח גליציה. הקשרים המסחריים הבינלאומיים שלה קידמו רעיונות חדשים ותהליכי הארה והפכו את ברודי למרכז אינטלקטואלי.
בשנת 1704 נקנתה העיר בידי משפחת פוטוצקי[2]. יהודים רבים חכרו או ניהלו את אחוזותיהם של בני המשפחה, בעוד אחרים עבדו אצלם בתור חייטים, סורגים או סוחרים[2]. בשנת 1765 היו בברודי 163 אנשי דת שהועסקו על ידי הקהילה. בשנת 1827, היו בגליציה 11,718 סוחרים יהודים. 1,134 מהם (כ-10%) התגוררו וסחרו בברודי[4]. באותה שנה התגוררו בברודי 36 ברוקרים ו-9 בנקאים יהודים. באותה תקופה, 163 מפעלים מתוך 175 בסך הכל היו בבעלות יהודים.
חיי הדת בברודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבני ברודי וחכמי הקלויז בברודי היו ידועים ומפורסמים בעולם היהודי בגדלותם בתורה, במיוחד התפרסמו לומדי הקלויז שעסקו גם בלימוד קבלה ובאימוץ מנהגי מקובלים. כמו כן ידועה הלחימה בשבתאות ובתנועת החסידות.
בית הכנסת בברודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הכנסת הגדול בברודי
רבני ברודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברודי הייתה ידועה בעיקר בזכות רבניה בני משפחות קצנלנבוגן, באב"ד, רוקח, הורוויץ, וקריסטיאנפולר[3]. הרבנים בני משפחת קריסטנאפולר, המוכרת מבין משפחות הרבנים בברודי, חלשה על משרת הרב לסירוגין במהלך המאה ה-18. ראש השושלת, הרב מאיר קריסטיאנאפאלער הראשון נישא לביתו של הרב אברהם שכני'ש מברודי, וכיהן תחילה כרב בעיירה קריסטיאנפול שבגליציה המזרחית. בשנת 1785 החל לכהן כרב העיר ברודי וכיהן בתפקיד זה כשלושים שנה. אחריו שימש בתפקיד זה הרב אריה לייב תאומים, מפאת גילו הצעיר של בנו של קריסטיאנאפאלער, הרב יחיאל מיכל בנציון. הרב אריה לייב תאומים כיהן בתפקיד זה עד שנת 1831, לקראת סוף כהונתו חלה הרב, ולכן בשנים 1827–1831 הצטרף אליו הרב אלעזר לנדא, נכדו של "הנודע ביהודה", ללא ידיעתו. בשנת 1831 מתו השניים ממגפה שהתחוללה בברודי. לאחריהם נכנס לתפקיד הבא בשושלת קריסטנאפולר, הרב יחיאל מיכל בנציון. הוא היה אחד מהרבנים החשובים ביותר בברודי, וכן אחד המשכילים שבהם, ובשל כך הוערך גם בידי תושבי המקום הלא-יהודים. הוא כיהן בתפקיד זה במשך שלושים ושניים שנים, עד יום מותו. החליפו אותו שני רבנים שחלקו בתפקיד – בנו, הרב מאיר השני, וכן הרב מנחם מנדל שור, שהיה דיין בברודי. הרב מאיר השני היה האחרון בשושלת הרבנים בני משפחת קריסטנאפולר[21].
רשימת רבני ברודי הידועים החל מהמאה ה-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב שאול קצנלבוגן (1664–?)[13]
- הרב יצחק קראקובר[13]
- הרב יצחק קראווקר[4]
- הרב אברהם כהנא[4]
- הרב אלעזר רוקח (1714–1718[2][4] או 1718–1735[13] )
- הרב יעקב יוקל הורוויץ (1736–1747)[4]
- הרב נתן נטע (1748–1756)[4]
- הרב יצחק הלוי הורוויץ (1760–1765)[13][4]
- הרב יוסף שצקס (1765–1771)[4]
- הרב צבי הירש בושקא (1771–1785)[4]
- הרב מאיר קריסטיאנאפאלער הראשון (1785–1815)[4]
- הרב אריה לייב תאומים (1815–1831)[4]
- הרב אלעזר לנדאו (1827–1831)[4]
- הרב יחיאל מיכל בנציון (1831–1863)[4]
- הרב מאיר קריסטיאנאפאלער השני (1866–1886)[21]
- הרב מנחם מנדל שור (1867–1903)[4]
- הרב יצחק חיות (1894–1901)[4]
- הרב אברהם מנדל הלוי שטיינברג (1908–1928)[13][4]
- הרב משה שטיינברג (1928–1942)[13]
בתי העלמין
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בברודי קיימים שלושה בתי קברות של בני הקהילה היהודית:[22]
- בית העלמין העתיק - פעל במשך 25 שנה, בשנים 1600–1625. ממוקם ליד בית הכנסת במרכז העיר[22].
- בית העלמין הישן - פעל במשך 195 שנה, בשנים 1625–1830. ממוקם במרכז העיר[22].
- בית העלמין החדש - פעל בשנים 1830–1941. ממקום בצפון העיר[22]. הוא משתרע על שטח של 100 דונם[3] ומוקף בגדר[2][3]. זהו בית הקברות היהודי הגדול במזרח אירופה[6].
הקלויז
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקלויז נוסד על ידי הרב חיים ב"ר אברהם לנדא (בן דודו של רבי יחזקאל לנדא), שהיה לפני כן רבה של פודקאמין. שנת היווסדותו של הקלויז אינה ידועה במדויק, אך מקובל לחשוב שנוסד בין שנת תפ"ב לשנת ת"ץ (שנות ה-20 של המאה ה-18)[23]. רבים מחכמי הקלויז התגוררו בקלויז במשך כל ימות השבוע, ורק בשבתות חזרו לבתיהם (לעיתים אף מחוץ לברודי). לקבוצה הנבחרת והבוגרת של הקלויז, כאלו שהיו מעל גיל 30 ונודעו כמקובלים, הורשו להצטרף למניין שהתפלל בשטיבל סמוך לקלויז, שבו התפללו מתוך סידור האר"י. רק אותם מקובלים הורשו ללבוש בגדים לבנים בשבתות ובחגים. קבוצה זו, שהושפעה בעיקר מהרב חיים צאנזר, שהיה אחד מחכמי הקלויז, נהגה במנהגי סגפנות מבית מדרשם של חסידי אשכנז.
באביב ה'תקי"א תכננו חכמי הקלויז (בהשפעת הרב חיים צאנזר) להתכנס ולהכריז ביום השוק חרם על הרב יהונתן אייבשיץ, קמיעותיו וספריו. הרב יחזקאל לנדא ניסה למנוע את החרם, וכתב מכתב אישי לכל אחד מהחכמים ובו ביקש מהם שלא להחרים את הרב מחשש לחילול השם. בהשפעתו החרם נדחה, אך לאחר פרסום הספר "ואבוא היום אל העין" שיוחס לרב אייבשיץ, הסיר לנדא את התנגדותו לחרם ואף החליט לתמוך בו. בסופו של דבר החרם בוצע באלול ה'תקי"ב. בסיוון ה'תקט"ז הכריזו חכמי הקלויז חרם על חסידיו של יעקב פרנק. בכ' בסיוון ה'תקל"ב הצטרפו חכמי הקלויז (ופרנסי הקהילה) למאבק בחסידות, ובקלויז הוכרז חרם על החסידים והנוהגים במנהגי חסידות (למשל תפילה בנוסח ספרד). בחרם הוחרג בפירוש מניין המקובלים של הקלויז עצמו, שרק לו הותר לנהוג במנהגי האר"י.
אופיו המיוחד של הקלויז הקנה לו יראת כבוד בקרב הציבור בברודי ומחוצה לה, ואגדות רבות נכרכו אודות חכמי הקלויז. בין חכמי הקלויז היו הרב יצחק הלוי הורוביץ, הרב אברהם גרשון מקיטוב, הרב יצחק מדרוהוביטש, הרב יחיאל מיכל מזלוטשוב, הרב מרדכי זאב אורנשטיין (המשנה לרב המדינה של גליציה), רבי משולם איגרא, רבי נחמן מהורודנקא, הרב שבתי מרשקוב, הרב אלעזר רוקח (אביו של רבי שלום מבעלזא) והרב אפרים זלמן מרגליות[24].
הקהילה בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסופר אונורה דה בלזק עצר בברודי בשנת 1847 בדרכו לאוקראינה. הוא אמר עליהם ”יהודי ברודי, למרות המיליונים שהם יכולים 'לעשות', לא יעזבו את הטקסים שלהם מאחור”.
גיבור הרומן של שמואל יוסף עגנון, 'הכנסת כלה' הוא רבי יודיל מברודי. הרומן יצא לאור ב־1931.
יוזף רות, סופר יהודי יליד העיירה, הזכיר גם הוא את העיירה בספרו "The Radetzky March" שהתפרסם בשנת 1932. העיירה נזכרת גם בסיפור קצר של איסאק באבל שפורסם בשנת 1933 ועונה לשם "Red Cavalry"[25].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלקו המזרחי של בית הקברות החדש בברודי ממוקמת אנדרטה לזכר יהודי ברודי שנרצחו בשואה[3]. לזכר הקהילה יצא ספר זיכרון, נר תמיד - יזכור לברודי, בעריכתו של אביב מלצר.
בבית העלמין הדרום בבת ים מונחת מצבה לזכר קדושי ברודי. המצבה נחנכה ביום שני, י"ט באייר ה'תשמ"ז, 18 במאי 1997[4].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים גרטנר, 'היפרדות האליטות' – רבנים, משכילים, ובעלי הון בברודי, הרב והעיר הגדולה – הרבנות בגליציה ומפגשה עם המודרנה 1815–1867, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, תשע"ג, עמ' 163–239.
- האנציקלופדיה העברית, כרך ט, ירושלים - תל אביב, תשכ"ד.
- נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ברודי, ערים ואמהות בישראל ו', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו
- פנקס הקהילות, פולין, כרך שני, גליציה המזרחית, יד ושם, ירושלים, תש"ם.
- אביב מלצר, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, הוצאת ארגון יוצאי ברודי ישראל, רמת גן, תשנ"ד
- הרב מאיר וונדר, קהילות ואישים בגליציה, יהדות גליציה ובוקובינה, ירושלים (2015), עמ' 38–55.
- Khonigsman, Evrei goroda Brody, p.102
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדסה קלימן, קהילת ברודי, זכור - אמונה בימי השואה
- ברודי, בית התפוצות
- ברודי (Brody), המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם
- Brod (ברודי), שטעטל וירטואלית
- רוחמה אלבג, עיר שלמה של יהודים נשארה שם, ואנו הולכים להציל את הקורקבן שלנו, באתר הארץ, 15 באפריל 2003
- גלריית תמונות
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ברודי, ערים ואמהות בישראל ו', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו, עמ' 13-14
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 קהילת יהודי ברודי, באתר בית התפוצות
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 עמנואל אליסף, פענוח מרשם התושבים ומיפוי בית העלמין החדש של קהילת ברודי (עמ' 36-46), באתר "שרשרת הדורות"
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 אביב מלצר (עורך ראשי), נר תמיד - יזכור לברודי
- ^ Brody, “Jerusalem of Austria”
- ^ 1 2 3 Броды, Мой штетл (ברוסית)
- ^ 1 2 3 Brody, YIVO
- ^ 1 2 Броды - карта историко-культурного наследия, Shtetl Routes (ברוסית)
- ^ Броды) еврейская община, ЕжеВиКу (ברוסית)
- ^ Towns & Cities: Brody, Gesher Galicia
- ^ Families: The Rauch Family of Galicia, Gesher Galicia
- ^ Families: The Blum Family of Galicia, Gesher Galicia
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 קהילת ברודי, באתר זכור - אמונה בימי השואה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 פנקס הקהילות, פולין, כרך שני, גליציה המזרחית, יד ושם, ירושלים, תש"ם, היישוב היהודי בברודי מראשיתו ועד לחורבנו, עמ' 121-134
- ^ 1 2 ברודי, באתר האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין
- ^ ברודי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 ברודי (Brody), באתר המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם
- ^ ישראל ריטוב, מסיעת נוער למחתרת לוחמת, דבר, 19 במאי 1960
- ^ БРОДЫ, JWISH ROOTS (ברוסית)
- ^ על פי מרשם התושבים של ברודי
- ^ 1 2 הרב מאיר וונדר, קהילות ואישים בגליציה (עמודים 38–55), יהדות גליציה ובוקובינה, ירושלים (2015)
- ^ 1 2 3 4 נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ברודי, ערים ואמהות בישראל ו', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו, עמוד 47
- ^ הקלויז בברודי, באתר המכלול
- ^ אפרים זלמן מרגליות, באתר דעת
- ^ Brody, JGuideEurope (באנגלית)