פיל סרי לנקי
 פיל סרי לנקי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | בעלי חדק |
| משפחה: | פיליים |
| סוג: | פיל |
| מין: | פיל אסייתי |
| תת־מין: | פיל סרי לנקי |
| שם מדעי | |
 Elephas maximus maximusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
אזורי התפוצה של פיל סרי לנקה | |
| |
פיל סרי לנקי (שם מדעי: Elephas maximus maximus), ידוע גם בשם פיל אסייתי מצוי או פיל ציילוני), הוא אחד משלושה תת-מינים ידועים של פילים אסיאתים והגדול מבין כולם. הפיל סווג לראשונה על ידי קארולוס ליניאוס בשנת 1758 ומקורו באזור סרי לנקה.
מאז 1986, הפיל הסרי לנקי נמצא בסכנת הכחדה ואוכלוסייתו התכווצה בחמישים אחוז תוך שלושה דורות. סכנת ההכחדה היא מההיעלמות והרס בתי הגידול הטבעיים של הפיל.
אוכלוסיית הפילים הסרי לנקים מצויה בעיקר במספר פארקים לאומיים ושמורות טבע כגון: הפארק הלאומי אודה וולאווה, הפארק הלאומי יאלה, הפארק הלאומי ווילפאטו ובפארק הלאומי מינריה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן כללי, פילים אסייתים קטנים יותר מפילים אפריקאים, וכך גם הפיל האסייתי המצוי. הנקבות לרוב קטנות מן הזכרים, ובדרך-כלל יש להן חטים קצרים.
הוא מגיע לגובה של 2 עד 3.5 מטר בכתפיו, ומשקלו מגיע לכ-2,000 עד 5,000 ק"ג. יש לו תשעה-עשר זוגות של צלעות, צבעו כהה משל פיל הודי ופיל סומטרי, והוא בעל כתמים גדולים יותר וברורים יותר על האוזניים, על הפנים ועל הבטן. רק ל-7% מן הזכרים יש חטים.
אוכלוסיית הפילים האסייתים המצויים בפארקים הלאומיים של סרי לנקה קטנה מעט בהשוואה לזו שתועדה במקורות היסטוריים משנת 200 לפנה"ס, ובתמונות שצולמו בתחילת המאה ה-19 בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי של האי. הגודל הצנוע יותר של הפילים בני ימינו עשוי להיות תוצאה תהליך ארוך של דלדול הפרטים הכשירים ביותר מן האוכלוסייה הטבעית על ידי ציד או ביות.
בית גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצת הפילים מוגבלת בעיקר לשפלות ולאזורים יבשים שבהם הם עדיין נפוצים כמו: בצפון, בדרום, במזרח, בצפון מערב, בצפון מרכז ובדרום מזרח האי של סרי לנקה.
חלק קטן מאוכלוסיית הפילים, נפוץ ליד מקדש שיא השממה, בעיקר בשפלה, באזור היבש. תפוצת הפילים באזורים הלחים של המדינה היא מועטה מאוד.
למעט גני יאלה וווילפאטו כל האזורים המוגנים בהם נפוצים הפילים הם בהיקף של פחות מ-100 קמ"ר. באזורים רבים, גודל הפארק הוא פחות מ-50 קמ"ר ושטח כזה אינו גדול דיו כדי לשמש כבית גידול של הפילים.
מזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילים מוגדרים כאוכלי עשב וצורכים כ-150 ק"ג צמחים ליום. באופן כללי, הם ניזונים ממגוון רחב של צמחים המשמשים להם כמזון. באזור הצפון מערבי של סרי לנקה נערכה תצפית על התנהלות האכילה של הפילים מינואר 1998 עד דצמבר 1999. נמצא בתצפית כי הפילים ניזונים מ-116 מינים של צמחים, השייכים ל-35 משפחות, הכוללות 27 מינים של צמחים מעובדים. יותר ממחצית הצמחים אינם מינים של עצים, ורובם שיחים, עשבים דשאים וצמחים מטפסים.
יותר מ-25% מכלל מיני הצמחים הנאכלים על ידי הפילים משתייכים למשפחת הקטניות ו-19% מכלל מיני הצמחים משתייכים למשפחת הדגניים. בנוסף, נצפה שהפילים אוכלים משאריות הצמחים המעובדים המצויות על גבי האדמה. פילים צעירים נוטים לאכול בעיקר מיני דשא.
מקורות מזון נפוצים נוספים של הפילים הם התחדשות יערות, ובעיקר יערות גדולים בצפיפות נמוכה.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר נמצאו הפילים באזור השפלה, באזור יערות וגם באזורים ההרריים שבאי סרי לנקה. הפילים נהנו מתפוצה רחבה ונמנו כמויות רבות של פילים מרכסי ההרים הגבוהים ביותר עד גובה פני הים.
עד 1830, היה שפע של פילים, ובגלל שפע הפילים, ממשלת סרי לנקה אפשרה לפגוע בהם ולהמית אותם, ושילמה תגמולים עבור כל פיל שהומת. הפחתת כמות הפילים באזור מבתי הגידול גברה, ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 בתי הגידול הפכו ליערות של מטעי קפה ותה. במאה ה-20 היו מפוזרים הפילים על פני מספר מקומות באי.
אוכלוסיית הפילים בסרי לנקה, התרוקנה ברובה במאה ה-19 בין השנים 1829 ו-1855, וזאת בשל לכידתם והמתתם של הפילים, ובתקופה זו נתפסו ונורו למוות יותר מ-6000 פילים.
הערכות גודל האוכלוסייה במהלך השנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בין 12,000 ל-14,000 בתחילת המאה ה-19.
- 10,000 במאה ה-20.
- בין 7,000 ל-8,000 בשנת 1920.
- בין 1,745 ל-2,455 בשנת 1969.
- בין 2,500 ל-3,435 בשנת 1987.
- בין 3,150 ל-4,000 בשנת 2000.
- 3,150 בשנת 2006.
- בין 2,900 ל-3,000 בשנת 2007.
איומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסחר השנהב בסרי לנקה היסטוריה ארוכה מאוד של משך של יותר מ-2000 שנה. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הומתו פילים אסייתים מצויים רבים על ידי ציידים. בין השנים 1999 ו-2006 הומתו מדי שנה כמעט 100 פילים החיים בטבע.
במהלך הסכסוך של סרי לנקה, פילים נעשו נכים או נפגעו והומתו על ידי מוקשים. בין השנים 1990 ו-1993, כ-165 פילים החיים בטבע מתו כתוצאה מפציעות ירי. בשנת 1994 הומתו לפחות 96 פילים על ידי מוקשים או ציידים, ובנוסף עד 20 פילים נפגעו ממוקשים והיו לנכים.
כיום, בשל העובדה שהניבי פילים בסרי לנקה נדירים ביותר, צייד בלתי חוקי של שנהב אסור. עם זאת, חלק מהסוחרים בשנהב עדיין ממשיכים למכור אותו באופן בלתי חוקי. העיר קנדי זוהתה כמרכז לסחר בלתי חוקי כזה. סרי לנקה לוחמת בתופעה באמצעות אירועים מתוקשרים של השמדת שנהב. האיום הגדול ביותר על הפילים הוא מבני האדם ונובע מהרחבת שטחי המגורים וצמצום אזורי המחיה של הפילים. הפילים מומתים תוך כדי הגנה על יבולים ובתים.
איומים נוספים הם כריתת יערות, בצורת ורעב. במהלך עונות של בצורת, פילים רבים זקוקים לקרקע חקלאית ולמזון. כמעט 80 פילים מתו בצפון מערב סרי לנקה, 50 בדרום ובמזרח, ועוד 30 פילים בחלקים אחרים של הארץ, בהיקף של 160 מקרי מוות של פילים אסייתים מצויים ב-2006.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיל סרי לנקי, באתר ITIS (באנגלית)
- פיל סרי לנקי, באתר NCBI (באנגלית)
- פיל סרי לנקי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פיל סרי לנקי, באתר GBIF (באנגלית)
.jpg)