פיוס התשיעי
 | |||||
| פיוס התשיעי | |||||
| לידה |
13 במאי 1792 סניגליה, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1878 (בגיל 85) הארמון האפוסטולי, רומא, ממלכת איטליה  | ||||
| שם לידה |
Giovanni Maria Battista Pietro Pellegrino Isidoro Mastai-Ferretti  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
Tomb of Pius IX | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
האפיפיור פיוס התשיעי (בלטינית: Pius IX; נולד כג'ובאני מריה מאסטאי פרטי; 13 במאי 1792 – 7 בפברואר 1878) היה האפיפיור של הכנסייה הקתולית מיום בחירתו ב-16 ביוני 1846 ועד מותו ב-1878, והוא האפיפיור שכהונתו הייתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של הנצרות.
פיוס התשיעי נבחר כמועמד האגף הליברלי והאגף המתון במועצת הקרדינלים, לאחר בחירתו של השמרן גרגוריוס השישה עשר. בתחילת כהונתו כאפיפיור נטה פיוס לביצוע רפורמות לקידום המודרניזציה והדמוקרטיה באיטליה ובכנסייה: הוא העניק חנינה לכל האסירים הפוליטיים במדינות האפיפיור (כ-2,000 בסך הכל); העביר את תפקיד הצנזורה של העיתונות מהכנסייה הקתולית לוועדה שחבריה היו, ברובם, לא משורות הכנסייה, והקים ועדות דומות לרפורמה בהיבטים שונים של מדיניות הממשל; הוא הקים משמר אזרחי, ומחה כאשר אוסטריה כבשה את העיירה האפיפיורית פרארה בשנת 1847.[1] אולם, בעקבות אירועי אביב העמים בשנת 1848, נמלט פיוס התשיעי מרומא בעטיו של מרד רפובליקני, ומאותה עת החל להתרחק מן הליברליזם ונטה יותר לשמרנות.[2]
בשנת 1864 פרסם את ה"קוואנטה קורה" המורה למאמינים להדוף את האידאולוגיות המודרניות הפסולות. ידוע במיוחד הנספח למסמך זה, "סילבוס הטעויות" שבו מנויות הדוקטרינות הפסולות לדעת הכנסייה.
פיוס יזם וכינס את ועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870)(אנ'). בוועידה זו הוכרזה בכנסייה הקתולית הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו (ex cathedra) בענייני אמונה ומוסר באופן המחייב את כלל הכנסייה. פיוס היה מן הדוחפים להכרזה זו.
מכח סמכותו זו קבע פיוס באופן רשמי את הדוגמה של העיבור ללא חטא.
בתקופתו נלקח הילד היהודי בן השש אדגארדו מורטארה ממשפחתו על ידי משטרת הוותיקן, לאחר שהתגלה שהוטבל לנצרות בגיל שנתיים. לא הועילו פניות מצד מנהיגים שונים, לרבות מקהילות באירופה ומצד נשיא ארצות הברית יוליסס גרנט לאפיפיור פיוס התשיעי להשיבו למשפחתו. האפיפיור סירב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Barwig, Regis N. (1978). More Than a Prophet: Day By Day With Pius IX. Altadena: Benziger Sisters.
- De Cesare, Raffaele (1909). The Last Days of Papal Rome. London: Archibald Constable & Co.
- Hasler, August Bernhard (1981). How the Pope Became Infallible: Pius IX and the Politics of Persuasion. Doubleday.
- Hasler, August Bernhard (1979). Wie der Papst unfelhlbar wurde: Macht und Ohnmacht eines Dogmas. R. Piper & Co. Verlag.
- Kertzer, David I. (2004). Prisoner of the Vatican: The Popes' Secret Plot to Capture Rome from the New Italian State. Houghton Mifflin. ISBN 0-618-22442-4.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר הרשמי של הוותיקן
- פיוס התשיעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פיוס התשיעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Peter Browning, Revolutions and Nationalities: Europe, 1825-90, Cambridge University Press, 2000, עמ' 31, ISBN 978-0521786072. (באנגלית)
- ^ Christopher Duggan, The Force of Destiny: A History of Italy since 1796, Penguin Books, 2007, עמ' 182, ISBN 9780141013909. (באנגלית)
| הקודם: גרגוריוס השישה עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: לאו השלושה עשר |
