לדלג לתוכן

פורט אנשנט

פורט אנשנט
כשלושה קילומטרים של שבילים מתפתלים דרך 3,090 דונם של המונומנט המדינתי פורט אנשנט (3.09 קמ"ר).
כשלושה קילומטרים של שבילים מתפתלים דרך 3,090 דונם של המונומנט המדינתי פורט אנשנט (3.09 קמ"ר).
כשלושה קילומטרים של שבילים מתפתלים דרך 3,090 דונם של המונומנט המדינתי פורט אנשנט (3.09 קמ"ר).
אתר מורשת עולמית
התלוליות הטקסיות של ההופוול
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 1 ו-3
חלק מתוך התלוליות הטקסיות של ההופוול
מיקום
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 39°24′28″N 84°05′25″W / 39.407783°N 84.090253°W / 39.407783; -84.090253
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורט אנשנטאנגלית: Fort ancient) הוא אתר ארכאולוגי, מתחם תלוליות עפר אינדיאני השוכן בנפת וושינגטון (אנ') שבמחוז וורן באוהיו, לאורך החוף המזרחי של הנהר ליטל מיאמי (אנ'), כ-11 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיירה לבנון (אנ') על כביש המדינתי 350. האתר הוא המתחם המגודר הפרהיסטורי הגדול ביותר בראש גבעה בארצות הברית[1] המוקף ב-5.4 קילומטרים של חומות במתחם של 400 דונם. האתר נבנה על ידי בני תרבות הופוול, שפעלה באזור משנת 200 לפנה"ס ועד שנת 400 לספירה, וממוקם על צוק מיוער בגובה 82 מטרים מעל לנהר ליטל מיאמי. זהו גם שמה של תרבות חומרית הידועה בשם תרבות פורט אנשנט (אנ') שבניה חיו ליד המתחם זמן רב לאחר בנייתו.

האתר רשום מ-1966 במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[2] בשנת 2008, כללה מחלקת הפנים של ארצות הברית את "פורט אנשנט" כחלק מ"התלוליות הטקסיות של ההופוול", אחד מ-14 אתרים ברשימה הראשונית של ארצות הברית, שממנה מוצעות מועמדויות לאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.[3] אונסק"ו הכריז על התלוליות הטקסיות של ההופוול כאתר מורשת עולמית ב-19 בספטמבר 2023, הכולל את "פורט אנשנט" יחד עם הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול ותלוליות ניוארק.[4]

מתחם פורט אנשנט נבנה לפחות בשלושה שלבים על פני תקופה משוערת של כ-400 שנה. השכמות של איילים, קרני איילים מפוצלות, מעדרים מקונכיות ומקלות חפירה שימשו כדי לתחח את העפר, וסלים שהכילו 16 עד 18 קילו שימשו לשאת ולהפיץ את העפר בבניית המתחם. ארכאולוגים מעריכים את נפח האדמה הכולל בחומות ב-423,000 מטרים מעוקבים.

מחקר ארכאולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1809 פרסם עיתון פילדלפיה פורט פוליו (Philadelphia Port Folio) את המפה והתיאור הראשונים של פורט אנשנט. דיווחי האתר מאת אטווטר (Atwater) וורדן (Warden) מספר שנים מאוחר יותר זהים כמעט לדוח ולמפה משנת 1809. ג'ון לוק (John Locke) ביקר באתר וסקר אותו בשנת 1843. בספר "מונומנטים עתיקים של עמק המיסיסיפי" תיארו הארכאולוגים אפרים ג'ורג' סקוויר (אנ') ואדווין המילטון דייוויס (אנ') את פורט אנשנט כ"אחת העבודות הנרחבות ביותר, אם לא הנרחבת ביותר... במערב כולו", לגבי גודלו.[5] וורן ק. מורהד (Warren K. Moorehead) ערך חלק מהחפירות הראשוניות בפורט אנשנט ב-1887 ופרסם את מחקרו ב-1891 בספר "פורט אנשנט: אתר פרהיסטורי גדול במחוז וורן באוהיו" (Fort Ancient: Great Prehistoric Warren County Ohio). מחקר נוסף נערך על ידי ויליאם סי. מילס (William C. Mills) בשנת 1908 וריצ'רד מורגן (Richard Morgan) והולמס אליס (Holmes Ellis) בשנים 1939–1940.

מחקרים מודרניים יותר כללו:

  • מ-1982 ועד למותה בטרם עת ב-1991, ערכה פטרישה אסנפרייס (Patricia Essenpreis) סדרה של חפירות שכללו חפירה מחדש ובדיקה של חיתוכים בקירות הסוללה שערך ריצ'רד מורגן. חפירות אלו הראו כי קירות הסוללה נבנו במספר שלבים ותועדו מבני עמודי עץ בבסיס הקירות. היא גם בחנה את הדורבן החיצוני של פתח מספר 13 שם מצאה עדויות לייצור להבים. הפרויקט האחרון שלה כלל חפירה של ריצוף ומבנה בחלק החיצוני של החומות ליד מתחם תלוליות התאומים (Twin Mound). כאן היא תיעדה ריצוף אבן גיר תלת מפלסי עם פעילות משק בית ברמה הנמוכה ביותר.
  • מ-1987 עד 2006 שיתף רוברט קונולי (Robert Connolly) פעולה עם פרויקטי המחקר שיזמה פטרישה אסנפרייס ולאחר מותה המשיך בהם. בשנים 1995 ו-1996 ניהל קונולי את חקירת קירות הסוללה וחלל פנימי גדול של המבצר הצפוני של המתחם לקראת בניית מוזיאון חדש. חפירת קיר הסוללה אישרה את מסקנתה של אסנפרייס לגבי רמות בנייה מרובות, אך הוסיפה רמת מורכבות בעומסי סל חלופיים של קרקעות שונות בבנייה, מאפיינים רבים מתחת לקיר הסוללה וריצוף אבן גיר תלת מפלסי בחלק החיצוני של הקיר שהכיל מטמון של עצמות חיות שרופות. חפירה בחלל הפנימי של המבצר הצפוני חשפה קיומם של 10 מבני מגורים.
  • החל משנת 2006, ערך רוברט ריורדן (Robert Riordan) חפירות במבצר הצפוני של המתחם שחשפו סדרה מורכבת של עמודי עץ ואזורי פעילות, חלקם עם שריפה עזה. ריורדן זיהה שלושה מעגלים קונצנטריים של עמודים אותם כינה מעגל מורהד (Moorehead Circle) על שם הארכאולוג שערך חפירות מוקדמות באתר.
מפה מ-1843 של מתחם פורט אנשנט הכלולה ב"מונומנטים עתיקים של עמק המיסיסיפי"

כמה ארכאולוגים חשבו במקור שהאתר נוצר כדי לספק מחסה נגד אויבים. עם זאת, פרשנות זו אינה מקובלת יותר מכיוון שיש באתר מאפיינים שאינם עולים בקנה אחד עם שימוש הגנתי כגון:

  • התעלות ממוקמות בתוך המתחם, ולא מחוץ לחומות כאמצעי הגנה.
  • לא ניתן היה להגן על 84 פתחי השער בחומות במקרה של תקיפה.
  • לא נמצאו עדויות למספר הדיירים הדרוש לכוח הגנה משמעותי.

בהתבסס על כל המחקר הארכאולוגי, הפרשנות הפונקציונלית הנוכחית היא שהמתחם תוכנן למטרות חברתיות, כלכליות, פוליטיות וטקסיות. מחקרים הראו כי ארכיטקטורת האתר הייתה מותאמת לאירועים אסטרונומיים משמעותיים. בפינה הצפון-מזרחית של המתחם ערוכים בריבוע ארבעה תלים עגולים מכוסי אבן. התל הדרום-מערבי מבין הארבעה מתפרש כנקודה המכוונת מול פתחי שערים בקירות הסוללה לציון אירועי שמש וירח משמעותיים.

האתר כולל מוזיאון בשטח של 840 מטרים רבועים המכסה 1,500 שנות מורשת אינדיאנית אמריקאית בעמק אוהיו. הנושאים כוללים את האנשים הקדומים ביותר באמריקה הצפונית, התפתחות החקלאות וההשפעה של אירופאים שהיגרו לאזור ונקלעו לעימות עם האינדיאנים שחיו אז באזור. המוזיאון מכיל גם כיתת לימוד, אזור מחקר וחנות מתנות. האתר פתוח לקהל הרחב בימים שלישי-שבת בין השעות 10:00–17:00 ובראשון בין השעות 12:00–17:00 אפריל עד נובמבר; בסופי שבוע בלבד מדצמבר עד מרץ.

הכפר פורט אנשנט מהתקופה ההיסטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1800 עד תחילת המאה ה-19 התקיים כפר על הגדה המזרחית של הנהר ליטל מיאמי, בבסיס המתחם של פורט אנשנט. בכפר היה פעם סניף דואר (1846),[6] מלון, נפחייה ועוד בתי עסק ובתי מגורים. הכפר כבר לא קיים, אבל הוא כיום משכן לציוד לקאנו של ואתר קמפינג פרטי.

במאה ה-19 היה פורט אנשנט תחנה במסלית הרכבת ליטל מיאמי (אנ'). פונדק היסטורי בשם פונדק קרוס קיז (Cross Keys Tavern) נותר על הגדה המערבית של הנהר ליטל מיאמי והוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. האזור מהווה כיום גישה ציבורית לשביל האופניים של ליטל מיאמי (Little Miami Bike Trail), המנצל את תוואי הרכבת לשעבר העוקב אחר מסלול הנהר. ישנה גישה ציבורית וחניה לנהר ליטל מיאמי באתר.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניין אבן מ-1802 שפעל כפונדק קרוס קיז (Cross Keys Tavern) בשנים 1809–1820
  • Squier, Ephraim G. and Davis, Edwin H., Ancient Monuments of the Mississippi Valley, Washington D.C.: Smithsonian Institution Press, 1998. (reprint of 1848 book)
  • Elva R. Adams. Warren County Revisited. [Lebanon, Ohio]: Warren County Historical Society, 1989.
  • Robert L. Black. The Little Miami Railroad. Cincinnati: n.p., 1940.
  • The Centennial Atlas of Warren County, Ohio. Lebanon, Ohio: The Centennial Atlas Association, 1903.
  • Josiah Morrow. The History of Warren County, Ohio. Chicago: W.H. Beers, 1883. (Reprinted several times)
  • Ohio Atlas & Gazetteer. 6th ed. Yarmouth, Maine: DeLorme, 2001. ISBN 0-89933-281-1
  • Warren County Engineer's Office. Official Highway Map 2003. Lebanon, Ohio: The Office, 2003.
  • Bradley Thomas Lepper (2005). Ohio Archaeology. Orange Frazer Press. ISBN 1-882203-39-9
  • Robert P. Connolly and Bradley T. Lepper "The Fort Ancient Earthworks: Prehistoric Lifeways of the Hopewell Culture in Southwestern Ohio" Ohio Historical Society Press. (2004). ISBN 978-0877580294

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורט אנשנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Smith, Steve (2007). "Arts & Attractions". Cincinnati USA City Guide. Cincinnati Magazine. p. 22.
  2. ^ "Fort Ancient". National Register of Historic Places. National Park Service.
  3. ^ "Secretary Kempthorne Selects New U.S. World Heritage Tentative List", Dept. of Interior, 25 Jan 2008
  4. ^ Hopewell Ceremonial Earthworks
  5. ^ "Ancient Monuments of the Mississippi Valley". World Digital Library. 1848.
  6. ^ "Warren County, Ohio Place Names". Warren County Genealogical Society. אורכב מ-המקור ב-2018-03-13.