מרטה ויירה דה סילבה
_073_(cropped).jpg) | ||||||||||||||||||||||||||
| מידע אישי | ||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
19 בפברואר 1986 (בת 38) Dois Riachos, ברזיל  | |||||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.62 | |||||||||||||||||||||||||
| עמדה | חלוצה | |||||||||||||||||||||||||
| מועדוני נוער | ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקנית* | ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקנית** | ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
|
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-9 בנובמבר 2024 ** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-11 באוגוסט 2024 | ||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||
מרטה ויירה דה סילבה (בפורטוגזית: Marta Vieira da Silva; נולדה ב-19 בפברואר 1986), המוכרת בשמה הפרטי בלבד, מרטה, היא כדורגלנית ברזילאית, המשחקת בקבוצת אורלנדו פרייד מה-NWSL ובנבחרת ברזיל בעמדת החלוצה.
מרטה היא מלכת השערים של נבחרת ברזיל בכל הזמנים, עם 118 שערים ב-183 הופעות. 17 מהשערים הללו הובקעו במהלך גביע העולם ומהווים שיא עולמי, יותר מכל כדורגלן או כדורגלנית אחרים[1]. מרטה היא האדם הראשון שהבקיע בחמישה גביעי עולם שונים - הישג שהושווה על ידי כריסטין סינקלייר ב-2019 וכריסטיאנו רונאלדו ב-2022, וגם הראשונה שהבקיעה בחמישה משחקים אולימפיים רצופים[2].
היא זכתה שש פעמים בפרס כדורגלנית השנה של פיפ"א, חמש מהן ברציפות (מ-2006 עד 2010) והאחרונה ב-2018, בעשר אליפויות ליגה (בשוודיה ובארצות הברית), בשלושה טורנירי קופה אמריקה ופעם אחת בגביע אופ"א. הישגיה האישיים והקבוצתיים של מרטה קיבעו את מעמדה כאחת הכדורגלניות הגדולות בכל הזמנים, ולדעת רבים גם כטובה אי פעם[3][4].
קריירה קבוצתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטה ויירה דה סילבה נולדה בעיירה דיוס ראיחוס שבמדינת-מחוז אלגואס בצפון-מזרח ברזיל, כאחת מארבעת ילדיהם של אלדריו ותרזה. אביה עזב את המשפחה בזמן שמרטה הייתה תינוקת, ואימה נאלצה לעבוד במספר עבודות במקביל כדי לפרנס אותם[5].
כשהייתה בת 14, התגלתה מרטה על ידי המאמנת הברזילאית הלנה פאצ'קו, ובניגוד לרצון משפחתה היא עברה לריו דה ז'ניירו כדי לפתוח בקריירת כדורגל. לאחר עונה אחת במחלקת הנוער של סנטרו ספורטיבו אלגואנו, היא החלה לשחק כמקצוענית בקבוצת הנשים של ואסקו דה גאמה. לאחר ששיחקה שנתיים בקבוצה, הפסיק המועדון ב-2001 את הפעילות המקצועית של קבוצת הנשים שלו, ומרטה נאלצה לעבור לסנטה קרוז - מועדון קטן מבלו הוריזונטה. היא שיחקה בקבוצה במשך שתי עונות, ובתחילת 2004 חתמה באומאו השוודית, שבאותם ימים נחשבה לאחת מקבוצות הנשים הטובות באירופה[6].
אומאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטה הצטרפה לאומאו לפני עונת 2004, ובמהלכה העפילה איתה לגמר גביע אופ"א, בו ניצחו השוודיות 8–0 את פרנקפורט. מרטה הבקיעה שלושה שערים בסיכום שני משחקי הגמר - צמד במשחק הראשון ואת השער הפותח בגומלין. בליגה, למרות שכבשה 106 שערים (32 שערים יותר מהבאה בתור), סיימה אומאו במקום השני, כשהיא בפיגור נקודה אחת בלבד מיורגודן. מרטה סיימה את העונה כמלכת השערים של הליגה עם 22 כיבושים, ואף הוסיפה שער בהפסד 2-1 בגמר הגביע השוודי לדאבליסטית הנכנסת, יורגודן.
בעונתה השנייה מרטה שוב סיימה כמלכת השערים של הליגה (כבשה 21), והובילה את אומאו לזכייה באליפות שוודיה, לאחר שזו סיימה את העונה עם 21 ניצחונות, תיקו אחד ואפס הפסדים. בגביע השוודי, היא וקבוצתה הפסידו בפעם השנייה ברציפות בגמר ליורגודן (הפעם בתוצאה 3-1), והודחו על ידה גם ברבע גמר גביע אופ"א.
ב-2006, אומאו שוב זכתה באליפות הליגה השוודית מבלי להפסיד, אך מרטה הייתה הפעם רק סגנית מלכת השערים לאחר שכבשה 20 שערים - מרחק שער אחד מלוטה שלין. בעונה שלאחר מכן, היא זכתה לראשונה בדאבל עם הקבוצה, לאחר שזו סיימה כאלופת הליגה עם 60 נקודות, וניצחה בגמר הגביע את א.י.ק סולנה. מרטה כבשה שלושער בגמר, והובילה את אומאו לניצחון 3-4. גם בעונה זו היא סיימה כסגניתה של שלין, לאחר שהאחרונה כבשה 25 שערי ליגה ומרטה כבשה 23. בזירה האירופאית היא הגיעה עם אומאו עד לגמר גביע אופ"א, שם הן הפסידו 1-0 לארסנל.
בעונת 2008 זכתה מרטה באליפות הרביעית ברציפות עם אומאו, וסיימה בפעם השלישית כמלכת השערים של הליגה השוודית. כמו בעונה שלפני כן, היא הגיעה עם הקבוצה לגמר גביע אופ"א, אך פעם נוספת הפסידה (3–4 לפרנקפורט). לאחר סיום העונה עלו ספקולציות בנוגע לעתידה של מרטה באומאו, וחודשיים לאחר מכן, ביום בו הוענק לה פרס שחקנית השנה בעולם, הודיעה מרטה כי תעבור לליגת ה-WPS האמריקאית ותשחק בלוס אנג'לס סול בשלוש השנים הבאות. לבקשתה של מרטה, לוס אנג'לס רכשה גם את יוהנה פריסק מאומאו, מה שהוביל לדיווח לפיו השתיים נמצאות בזוגיות[7]. שתי השחקניות הכחישו את הידיעה[8].
ה-WPS וסנטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המעבר לארצות הברית, המשיכה מרטה להרשים ביכולותיה, והפכה מיד לכדורגלנית המובילה של הליגה החדשה[9]. את העונה הסדירה סיימה לוס אנג'לס במקום הראשון, ובעקבות כך זכתה מרטה בפרס השחקנית המצטיינת של העונה על שם מישל אקרס. בגמר הפלייאוף, לעומת זאת, הופתעה לוס אנג'לס על ידי סקיי בלו (שסיימה רק במקום הרביעי), והפסידה לה 1-0 משער של הת'ר או'ריילי.
במהלך הפגרה בליגה האמריקאית, חתמה מרטה על חוזה השאלה לשלושה חודשים עם סנטוס, כדי שתוכל לשחק עימה בגביע ליברטדורס ובגביע הברזילאי. היא עזרה לקבוצה לזכות בשני המפעלים, ואף הבקיעה שער בגמר הליברטדורס וצמד בגמר הגביע הברזילאי.
בינואר 2010 הפסיקה לוס אנג'לס סול את פעילותה, והזכויות על מרטה וחברותיה לקבוצה הועמדו לבחירה בדראפט מיוחד שנערך חודש אחר כך. מרטה נבחרה במקום השלישי על ידי גולד פרייד מהייוורד, קליפורניה. באותה עונה, היא הופיעה בכל 24 משחקי הקבוצה וכבשה 19 שערים - מה שזיכה אותה בפרס השחקנית המצטיינת ובפרס מלכת השערים, זו השנה השנייה ברציפות. במהלך העונה היא גם שימשה כקפטנית אחת הקבוצות במשחק האולסטאר, לאחר שקיבלה את מספר הקולות הרב ביותר בהצבעה[10]. היא הובילה את גולד פרייד למקום הראשון בעונה הסדירה, ואחרי שכבשה שער ובישלה שניים בניצחון בגמר הפלייאוף, היא גם נבחרה ל-MVP של המשחק.
ב-16 בדצמבר 2010, לאחר שהעונה בארצות הברית הסתיימה, עברה מרטה בשנית לסנטוס. היא שיחקה רק ארבעה משחקים בקבוצה (כולם במסגרת גביע ליברטדורס), ובינואר 2011 כבר חזרה לליגת ה-WPS. בארצות הברית היא הפכה שוב לשחקנית חופשית לאחר שגולד פרייד התפרקה, והפעם החליטה לחתום בוסטרן ניו יורק פלאש שהצטרפה לליגה באותה עונה. ביחד עם כריסטין סינקלייר הקנדית, הובילו השתיים את הקבוצה למקום הראשון בתום העונה הסדירה, ובסוף הפלייאוף גם לזכייה באליפות הליגה. מרטה סיימה כמלכת שערי הליגה בפעם השלישית ברציפות, וסינקלייר סיימה כסגניתה.
החזרה לשוודיה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-30 בינואר 2012, הודיעה ה-WPS על ביטול עונת 2012, בטענה שישנם מספר מאבקים פנים-ארגוניים המונעים את המשך הפעילות[11]. מספר חודשים לאחר מכן, ב-18 במאי של אותה שנה, הודיעה הנהלת הליגה על ביטול הפעילות באופן סופי[12]. עם ההתפרקות, הרבה משחקניות הליגה החליטו לחזור לליגות האירופאיות שבהן שיחקו לפני כן, וביניהן גם מרטה. היא חתמה על חוזה לשנתיים בטירסה השוודית, וכבר בעונה הראשונה זכתה איתה באליפות.
בעונת 2013 כבשה מרטה עם 12 שערי ליגה, ואילו טירסה סיימה הפעם במקום השני בלבד. שנה לאחר מכן, העפילה מרטה עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות מול וולפסבורג, אך למרות שהבקיעה צמד בגמר, הפסידה טירסה 4-3. זמן אחר כך הקבוצה פשטה רגל, פרשה מהליגה השוודית, וכל שחקניותיה הפכו לחופשיות. מועצת המנהלים של מחוז סטוקהולם פרסמה את משכורות השחקניות, וחשפה שמרטה הייתה המרוויחה הגבוהה ביותר בקבוצה, עם שכר של 168,000 קרונה שוודית בחודש[13].
לאחר הפירוק, שמה של מרטה נקשר לקבוצות מהליגה הנורווגית ומהליגה הצרפתית, אך בסופו של דבר היא בחרה לעבור לאלופה המכהנת - רוזנגארד[14]. עם רוזנגארד, זכתה מרטה באליפות הליגה ב-2014 וב-2015, בגביע השוודי ב-2016 ובסופר קאפ השוודי ב-2015 וב-2016. אחרי שקבוצתה הפסידה לברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות, מרטה החליטה לעזוב את אירופה ולהצטרף לאורלנדו פרייד בהעברה חופשית מרוזנגארד, שהסכימה לשחררה[15].
אורלנדו פרייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונתה הראשונה באורלנדו, סיימה מרטה במקום השני בליגה הן בשערים (13) והן בבישולים (6) ונבחרה ל-MVP על ידי חברותיה לקבוצה. היא הובילה את אורלנדו למקום השלישי בליגה, מיקום שהבטיח לקבוצתה את הופעת הפלייאוף הראשונה שלה אי פעם[16]. אורלנדו הודחה בחצי הגמר, לאחר שהפסידה 4-1 לאלופה הנכנסת פורטלנד ת'ורנס. מבחינת תארים אישיים, זכתה מרטה פעם אחת בתואר שחקנית החודש של הליגה, ארבע פעמים נבחרה לקבוצת החודש ובסיום העונה אף נבחרה לקבוצת השנה.
בעונות הבאות הפכה אורלנדו לקבוצת תחתית, ולא הצליחה להעפיל לפלייאוף באף עונה. מרטה, שמונתה לקפטנית הקבוצה לפני עונת 2022, קרעה את הרצועה הצולבת הקדמית במהלך משחק גביע ונאלצה לעבור ניתוח שסיים לה את העונה. היא חזרה בעונה שלאחר מכן, וב-2 באוקטובר 2023 הפכה לשחקנית הראשונה ששיחקה מאה משחקים במדי אורלנדו פרייד[17].
נבחרת ברזיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטה משכה לראשונה תשומת לב בינלאומית כשהייתה בת 16, לאחר שהשתתפה עם נבחרת ברזיל בגביע העולם עד גיל 19 שנערך בקנדה בקיץ 2002. במהלך הטורניר היא כבשה שישה שערים, הובילה את ברזיל המפתיעה עד לחצי הגמר ובעקבות כך גם זכתה בפרס כדור הכסף (השחקנית השנייה בטיבה באליפות) ונכללה בקבוצת המצטיינות של האליפות. באותה שנה היא גם ערכה את הופעתה הראשונה בנבחרת ברזיל הבוגרת, ומהר מאוד הפכה לאחת משחקניותיה הבולטות[18].
באפריל 2003 היא לקחה חלק בטורניר הבוגרות הבינלאומי הראשון שלה, כשזכתה עם הנבחרת באליפות דרום אמריקה (לימים קופה אמריקה), ששימשה כטורניר המוקדמות לגביע העולם, שנערך באותה שנה בארצות הברית. מרטה הייתה גם חלק מהסגל הברזילאי שזומן לגביע העולם, ולמרות גילה הצעיר - היא פתחה בהרכב הראשון בכל המשחקים וכבשה שלושה שערים עד להדחה של ברזיל ברבע הגמר.
שנה לאחר מכן, היא העפילה עם נבחרתה עד לגמר טורניר הכדורגל של אולימפיאדת אתונה, אך שם הן הפסידו בהארכה 2-1 לארצות הברית והסתפקו במדליית הכסף. בנובמבר של אותה שנה, היא נבחרה לשחקנית המצטיינת של גביע העולם עד גיל 19, לאחר ששוב סיימה עם ברזיל במקום הרביעי (כמו באליפות שנערכה שנתיים לפני כן).
תקופת השיא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-26 ביולי 2007, מול קהל של 68,000 צופים במרקנה, ניצחו מרטה ונבחרת ברזיל את נבחרת ארצות הברית עד גיל 20 וזכו במשחקים הפאן-אמריקאיים. היא הושוותה על ידי התקשורת והאוהדים הברזילאיים לפלה, ואף קיבלה את הכינוי "פלה בחצאית"[19]. פלה עצמו הסכים עם ההשוואה והתקשר לברך אותה אחרי הזכייה. זמן קצר לאחר מכן, טביעות רגליה הוטבעו בבטון במרקנה, מה שהפך אותה לאישה הראשונה שזכתה לכבוד זה[19].
מספר חודשים אחר כך, לקחה מרטה חלק בגביע העולם שהתקיים בסין. לאחר מספר הופעות מצוינות של הברזילאיות לאורך כל הטורניר, הן פגשו בגמר את האלופה המכהנת, נבחרת גרמניה והפסידו 2-0. מרטה שבמהלך הגביע כבשה שבעה שערים, סיימה כמלכת השערים של הטורניר וזכתה בפרס כדור הזהב, המוענק לשחקנית המצטיינת של הטורניר. מאז לא הצליחה ברזיל להעפיל שוב לגמר האליפות, ועד היום זהו הישג השיא שלה בטורנירי הגביע העולמי[20].
את אולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, סיימו הברזילאיות בדיוק כמו אולימפיאדת אתונה שנערכה ארבע שנים לפני כן. הן הגיעו עד לגמר, שם פגשו שוב את נבחרת ארצות הברית. גם בבייג'ינג המשחק עבר להארכה, ובדקה ה-109, קרלי לויד כבשה את שער הניצחון לארצות הברית. הייתה זו הסגנות השלישית ברציפות של מרטה וחברותיה במסגרת הטורנירים הבינלאומיים הגדולים.
לאחר שנעדרה מאליפות דרום אמריקה ב-2006 (בה הפסידה ברזיל את התואר לארגנטינה), חזרה מרטה לאליפות ב-2010 שנערכה באקוודור. היא כבשה בכל משחק באליפות למעט הראשון, סיימה את הטורניר עם תשעה שערים (מלכת השערים) והובילה את ברזיל לזכייה חמישית בתולדותיה. בעקבות הניצחון, העפילו הברזילאיות כנציגות היבשת לגביע העולם ב-2011 ולמשחקים האולימפיים ב-2012.
בגביע העולמי שנערך ב-2011 בגרמניה לא זכתה הנבחרת הברזילאית להצלחה רבה, והודחה ברבע הגמר מול יריבתה המרה, ארצות הברית. מרטה רשמה ארבעה שערים ושני בישולים בטורניר, והשתוותה לבירגיט פרינץ כמלכת השערים בגביע העולם לנשים בכל הזמנים, עם 14 כיבושים[21]. ארבעת שעריה העניקו לה את פרס נעל הכסף, המוענק לסגנית מלכת השערים של הטורניר, והיא אף נבחרה להרכב המצטיינות של האליפות.
קפטנית הנבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטורניר הגדול הראשון בו מרטה שימשה כקפטנית הנבחרת הייתה אולימפיאדת לונדון בקיץ 2012[22]. ברזיל סיימה את שלב הבתים במקום השני עם מאזן של 6 נקודות, אך ברבע הגמר פגשה את אלופת העולם המכהנת יפן, הפסידה לה 2-0 והודחה. גם בגביע העולם שנערך שלוש שנים לאחר מכן, הברזילאיות לא הרשימו וכנגד כל הציפיות הפסידו כבר בשמינית הגמר לאוסטרליה. מרטה, שכבשה שער אחד בטורניר (נגד קוריאה הדרומית בשלב הבתים), חלפה על פני בירגיט פרינץ, שהייתה בשוויון איתה, והפכה לאישה שכבשה הכי הרבה שערים בתולדות הגביע העולמי[23].
בתור מארחות הטורניר, הגיעו מרטה ונבחרתה עם ציפיות גבוהות לאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו ב-2016. את שלב הבתים הקשה הן עברו בהצלחה, לאחר ניצחונות על סין ושוודיה, וברבע הגמר נקמו באוסטרליות על ההדחה מגביע העולם הקודם. לצערן, בחצי הגמר הן לא הצליחו לנצח את שוודיה בשנית והפסידו 4-3 בדו-קרב פנדלים. במשחק מול קנדה על מדליית הארד הן הפסידו גם, וסיימו את האולימפיאדה במקום הרביעי המאכזב[24].
באפריל 2018 זכתה מרטה בתואר האחרון שלה עם נבחרת ברזיל - הקופה אמריקה שנערכה בצ'ילה. הברזילאיות סיימו עם מאזן מושלם של שבעה ניצחונות בשבעה משחקים, ומרטה הסתפקה בכיבוש שער אחד בלבד, נגד ונצואלה בשלב הבתים. בעקבות הזכייה, העפילה ברזיל לגביע העולמי שהתקיים שנה מאוחר יותר בצרפת. במהלך גביע העולם, כאשר הבקיעה פנדל נגד אוסטרליה, הפכה מרטה לאדם הראשון אי פעם שכובש בחמישה טורנירים של גביע העולם[25]. במשחק הבא, נגד איטליה, היא הבקיעה פנדל נוסף, עברה את מירוסלב קלוזה והפכה לאדם שכבש הכי הרבה שערים בתולדות המונדיאל, עם 17 כיבושים בסך הכל[1]. לאחר שברזיל הודחה על ידי המארחת צרפת בשמינית הגמר, העניקה מרטה ריאיון מרגש למצלמות הטלוויזיה, שם התחננה בפני בנות ברזילאיות להמשיך את המורשת שלה ושל שחקניות ותיקות אחרות כמו פורמיגה וכריסטיאן. היא הפצירה בהן "להעריך יותר את כדורגל הנשים" ו"לבכות בהתחלה על מנת שיוכלו לחייך בסוף". הריאיון הפך לויראלי במהלך הטורניר, וקטעים ממנו זכו לעשרות אלפי ציוצים מחדש בטוויטר[26].
שלהי הקריירה והפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 2021 השתתפה מרטה באולימפיאדה החמישית בקריירה שלה, לאחר שהייתה חלק מסגל הנבחרת לאולימפיאדת טוקיו. במהלך שלב הבתים היא כבשה שלושה שערים, צמד מול סין ואחד מול הולנד, והפכה לכדורגלנית הראשונה (והיחידה עד כה) שהבקיעה בחמש אולימפיאדות שונות[2]. לצערה, ברזיל הודחה בדו-קרב פנדלים כבר ברבע הגמר על ידי האלופה שבדרך - קנדה.
שנתיים לאחר מכן לקחה מרטה חלק בגביע העולם השישי שלה - אחת מחמש כדורגלניות שהגיעו לציון דרך זה[27]. לפני הטורניר היא הצהירה שזה יהיה גביע העולם האחרון שלה, והושוותה בתקשורת לליונל מסי - שאמר שמונדיאל 2022 יהיה האחרון שלו, ובסיומו זכה בו[28]. לראשונה בקריירת המונדיאלים שלה היא שימשה כשחקנית ספסל, ופתחה בהרכב רק במשחק האחרון בשלב הבתים נגד ג'מייקה. היא לא הצליחה להבקיע אף שער במהלך הטורניר, ולמרות הציפיות הודחה עם ברזיל כבר בסיבוב הראשון. לאורך עשרים שנה, היא שיחקה 23 משחקים בגביע העולם, כבשה 17 שערים ובישלה ארבעה.
ב-26 באפריל 2024, הודיעה מרטה שתפרוש מכדורגל בינלאומי לאחר אולימפיאדת פריז 2024[29]. באולימפיאדה עצמה, היא זכתה עם הנבחרת במדליית הכסף לאחר שהפסידה לארצות הברית 1-0 במשחק הגמר[30]. הייתה זו האולימפיאדה הראשונה והיחידה בה מרטה לא כבשה שער.
סגנון משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטה ידועה בכישרון שלה, בתנועת הרגליים המהירה ובמיומנות יוצאת הדופן בכדור, אשר זכתה להשוואות לרונאלדיניו[31], רומאריו[32] ופלה[19]. בנוסף לראיית המשחק וכישוריה הטכניים, מרטה ניחנה גם ביכולת כדרור מהירה במיוחד[32]. היא מסוגלת לשחק במספר עמדות התקפיות: החלה את הקריירה שלה במרכז המגרש כמספר 10 קלאסי[33], ומאוחר יותר עברה לשחק בעמדה התקפית יותר הן כחלוצה שנייה והן כחלוצה ראשית[34], או אפילו באגף, עמדה המאפשרת לה לחתוך לאמצע המגרש ולבעוט לשער ברגל שמאל החזקה יותר[32].
למרות שהיא מוכרת בעיקר בזכות היצירתיות שלה והיכולת הגבוהה בשיתוף חברותיה לקבוצה[32], מרטה היא כובשת שערים פורה, אשר ידועה גם במיומנות הבישול שלה[35]. לאורך השנים, היו לה גם אחוזים גבוהים בבעיטות עונשין ובבעיטות חופשיות[36]. בנוסף ליכולות הכדורגל שלה, מרטה בלטה גם במנהיגותה במגרש ומחוצה לו[37].
מחוץ למגרש
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים הקפידה מרטה לעודד העצמה נשית ושוויון בעולם הכדורגל, תוך מתן דגש על שוויון משכורות. ב-2020 מאבקה נשא פרי, כאשר קונפדרציית הכדורגל הברזילאית הודיעה כי הארגון החליט להשוות את השכר וההטבות של שחקניות נבחרת הנשים לאלו של שחקני נבחרת הגברים. בעקבות החלטה זו, הצטרפה ברזיל למדינות אחרות כמו אוסטרליה וניו זילנד שכבר פעלו בנושא השוויון בין שחקני ושחקניות הנבחרות השונות[38].
בנוסף להשפעתה הרבה על הספורט עצמו, הפתיחות של מרטה לגבי מערכת היחסים ואירוסיה עם חברתה לקבוצה טוני פרסלי השפיעה לטובה על היחס ללהט"בים בברזיל. כספורטאית בעלת פרופיל גבוה, הנראות וההסברה שלה עזרו לקדם קבלה של להט"בים במדינה שנאבקה היסטורית עם הומופוביה ואפליה. עניין זה העצים אף יותר את דמותה כמודל לחיקוי - במיוחד בקרב בני נוער, שרואים בה השראה וסמל לאומץ וחוסן[39].
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חייה ויכולת הכדורגל של מרטה תוארו בסרט תיעודי של הטלוויזיה השוודית "Marta – Pelés Kusin" ("מרטה - בת דודה של פלה") משנת 2005[40]. היא גם הופיעה בסדרת טלוויזיה שנקראה "Den Andra Sporten" ("הספורט האחר"), שסקרה את ההיסטוריה והמצב של כדורגל הנשים בשוודיה מאמצע שנות ה-60 ועד יורו 2013[41].
בינואר 2013, היא נבחרה לאחד מששת השגרירים של מונדיאל 2014 בברזיל, לצד כוכבי העבר של נבחרת הגברים - אמרילדו, בבטו, מריו זגאלו, קרלוס אלברטו ורונאלדו[42].
באוגוסט 2016, מרטה הייתה אחת משמונה אישים שנשאו את הדגל האולימפי בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו[42]. באותה שנה, היא גם נבחרה לרשימת 100 הנשים של ה-BBC[43].
במאי 2019, היא מונתה על ידי המזכיר הכללי של האומות המאוחדות לשגרירה של רצון טוב בתחום של יעדים לפיתוח בר קיימא, לצד נשים כמו אמה ווטסון, מוניבה מזארי וניקול קידמן[42].
האספה המחוקקת של מדינת ריו דה ז'ניירו החליטה בשנת 2021 שתאריך הולדתה של מרטה (19 בפברואר) יוכרז כיום חג לציון כדורגל הנשים במדינה, ובו יושם דגש על קידום הענף בברזיל כולה[3].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטה דוברת פורטוגזית, שוודית ואנגלית באופן שוטף[44].
במרץ 2017 הוענקה למרטה אזרחות שוודית[42]. היא שמרה על אזרחותה הברזילאית, והמשיכה לשחק בנבחרת ברזיל. בפברואר 2021 היא קיבלה גרין קארד, מה שהעניק לה מעמד של תושבות קבע וגם הכשיר אותה כשחקנית מקומית בסגל אורלנדו פרייד[45].
בינואר 2021, לאחר כמה שנים של היכרויות, הודיעה מרטה שהיא מאורסת לחברתה מאורלנדו פרייד, טוני פרסלי. מאוחר יותר בוטלו האירוסין[46].
סטטיסטיקות קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מועדון | עונה | ליגה | גביע | יבשתי | סך הכל | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ליגה | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| לוס אנג'לס סול | 2009 | WPS | 20 | 10 | – | – | 20 | 10 | ||
| סנטוס | 2009 | סרייה א' | – | 7 | 18 | 6 | 7 | 13 | 25 | |
| גולד פרייד | 2010 | WPS | 25 | 20 | – | – | 25 | 20 | ||
| סנטוס | 2011 | סרייה א' | – | – | 4 | 2 | 4 | 2 | ||
| וסטרן ניו יורק פלאש | 2011 | WPS | 15 | 10 | – | – | 15 | 10 | ||
| טירסה | 2012 | ליגת העל השוודית | 21 | 12 | 4 | 4 | – | 25 | 16 | |
| 2013 | 15 | 12 | 1 | 1 | 8 | 7 | 24 | 20 | ||
| 2014 | 2 | 3 | 1 | 1 | – | 3 | 4 | |||
| רוזנגארד | 2014 | 9 | 5 | 5 | 2 | 6 | 4 | 20 | 11 | |
| 2015 | 21 | 8 | 5 | 5 | 6 | 5 | 32 | 18 | ||
| 2016 | 19 | 13 | 4 | 0 | 6 | 0 | 29 | 13 | ||
| אורלנדו פרייד | 2017 | הליגה הלאומית בארצות הברית | 24 | 13 | – | – | 24 | 13 | ||
| 2018 | 17 | 4 | – | – | 17 | 4 | ||||
| 2019 | 14 | 6 | – | – | 14 | 6 | ||||
| 2020 | 4 | 0 | – | – | 4 | 0 | ||||
| 2021 | 19 | 4 | 4 | 0 | – | 23 | 4 | |||
| 2022 | 0 | 0 | 2 | 0 | – | 2 | 0 | |||
| 2023 | 18 | 4 | 0 | 0 | – | 18 | 4 | |||
| 2024 | 23 | 9 | – | – | 23 | 9 | ||||
| סך הכל בקריירה | 247 | 126 | 33 | 31 | 36 | 25 | 316 | 182 | ||
נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שערים |
|---|---|
| 2003 | 11 |
| 2004 | 4 |
| 2005 | 0 |
| 2006 | 0 |
| 2007 | 19 |
| 2008 | 4 |
| 2009 | 7 |
| 2010 | 16 |
| 2011 | 6 |
| 2012 | 3 |
| 2013 | 3 |
| 2014 | 3 |
| 2015 | 12 |
| 2016 | 6 |
| 2017 | 8 |
| 2018 | 2 |
| 2019 | 3 |
| 2020 | 1 |
| 2021 | 5 |
| 2022 | 2 |
| 2023 | 1 |
| 2024 | 3 |
| סך הכל | 119 |
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות שוודיה (4): 2005, 2006, 2007, 2008
- הגביע השוודי: 2007
- הסופר קאפ השוודי (2): 2007, 2008
- גביע אופ"א: 2003/2004
- גביע ליברטדורס: 2009
- הגביע הברזילאי: 2009
- אליפות ארצות הברית: 2010
- אליפות ארצות הברית: 2011
- אליפות שוודיה: 2012
- אליפות שוודיה (2): 2014, 2015
- הגביע השוודי: 2016
- הסופר קאפ השוודי (2): 2015, 2016
- אליפות ארצות הברית: 2024
- המשחקים הפאן-אמריקאיים (2): 2003, 2007
- קופה אמריקה (3): 2003, 2010, 2018
- מדליית כסף אולימפית (3): 2004, 2008, 2024
- תארים אישיים
- כדורגלנית השנה של פיפ"א (6): 2006, 2007, 2008, 2009, 2010, 2018
- נבחרת השנה של פיפ"א (5): 2016, 2017, 2019, 2021, 2024
- נבחרת השנה של הפדרציה להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל: 2018
- מלכת השערים של ליגת העל השוודית (3): 2004, 2005, 2008
- מלכת השערים של הליגה האמריקאית (3): 2009, 2010, 2011
- השחקנית המצטיינת של הליגה האמריקאית (2): 2009, 2010
- השחקנית המצטיינת של גביע ליברטדורס: 2009
- השחקנית המצטיינת בגביע העולם עד גיל 20: 2004
- מלכת השערים של גביע העולם: 2007
- השחקנית המצטיינת בגביע העולם: 2007
- מלכת השערים של קופה אמריקה: 2010
- פרס על הישג יוצא דופן של פיפ"א: 2023
- פרס מרטה: 2024
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרטה ויירה דה סילבה, ברשת החברתית אינסטגרם- מרטה ויירה דה סילבה, באתר Soccerdonna (בגרמנית)
- מרטה ויירה דה סילבה, באתר Soccerway
- מרטה ויירה דה סילבה, באתר WorldFootball.net
- מרטה ויירה דה סילבה, באתר FootballDatabase.eu
- מרטה ויירה דה סילבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 היסטוריה: מרתה הברזילאית כבשה 17 שערים בגביעי העולם, באתר ספורט1, 18 ביוני 2019
- ^ 1 2 האולימפיאדה יצאה לדרך: מרתה כבשה צמד ועשתה היסטוריה עם נבחרת ברזיל, ארצות הברית הפסידה, באתר וואלה, 21 ביולי 2021
- ^ 1 2 ליאור ברטל, ברזיל הכריזה על יום כדורגל הנשים הלאומי, ביום הולדתה של מרטה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 במרץ 2021
- ^ The 20 greatest female football players of all time, באתר הגרדיאן, 3 באוגוסט 2016
- ^ Letter to My Younger Self, באתר The Players' Tribune, 24 באוגוסט 2014
- ^ The rise and fall of Umeå IK, Europe's first giant of women's football, באתר These Football Times, 13 בדצמבר 2016
- ^ Ekwalls rekord, באתר Arbetaren, 20 בינואר 2009
- ^ Frisk: Vi är inget par, באתר Aftonbladet, 13 בינואר 2010
- ^ Ashley Gray, Marta to the cause: Brazil star living the American dream as she closes in on glorious end to inaugural WPS season באתר דיילי מייל, 30 ביולי 2009
- ^ Craig Stouffer, WPS Abby and Marta pick their All-Star squads באתר דה וושינגטון אקזמינר, 28 ביולי 2010
- ^ Travis Clark, US women's soccer league cancelled באתר הגרדיאן, 31 בינואר 2012
- ^ WPS finally folds, באתר Soccer America, 18 במאי 2012
- ^ Tyresö lämnar damallsvenskan, באתר Aftonbladet, 5 ביוני 2014
- ^ Jeff Kassouf, Marta stays in Sweden, signs with FC Rosengård באתר Equalizer Soccer, 21 ביולי 2014
- ^ Grant Wahl, Brazil icon Marta signs with Orlando Pride in major coup for NWSL, club באתר ספורטס אילוסטרייטד, 7 באפריל 2017
- ^ Orlando Pride Clinch First-Ever Playoff Berth, באתר אורלנדו סיטי, 25 בספטמבר 2017
- ^ Marta's moments: A look at the Orlando Pride captain's top moments in her 100 appearances, באתר אורלנדו סיטי, 5 באוקטובר 2023
- ^ Brazilian star, באתר דויטשה ולה, 28 ביוני 2011
- ^ 1 2 3 John F. Molinaro, Marta: Pele in skirts, באתר CBC, 31 ביולי 2008
- ^ The best of the Brazil's women's football team, באתר פיפ"א
- ^ Ex-Germany captain Birgit Prinz retires from football, באתר BBC, 12 באוגוסט 2011
- ^ London 2012: Brazil open campaign with win against Cameroon, באתר הגרדיאן, 25 ביולי 2012
- ^ Jeff Kassouf, Watch: Marta scores record 15th World Cup goal באתר Equalizer Soccer, 9 ביוני 2015
- ^ Shannon Sims, Brazil Women's Soccer Loses, Quashing High Olympic Hopes באתר פורבס, 16 באוגוסט 2016
- ^ מרתה עשתה היסטוריה, ברזיל הפסידה והסתבכה, באתר ynet, 13 ביוני 2019
- ^ World Cup 2019: Brazil's Marta gives emotional speech to next generation, באתר BBC, 24 ביוני 2019
- ^ Women's World Cup 2023: Nigeria's Onome Ebi on 'unreal' sixth tournament, באתר BBC, 21 ביולי 2023
- ^ תלמדי ממסי: ההזדמנות האחרונה של מרתה להוריד את הקוף מהגב, באתר וואלה, 17 ביולי 2023
- ^ Brazil great Marta to retire from international duty, באתר BBC, 26 באפריל 2024
- ^ ארצות הברית ניצחה את ברזיל וזכתה במדליית הזהב בכדורגל נשים, באתר וואלה, 10 באוגוסט 2024
- ^ Marta inspired by Ronaldinho, באתר China Daily, 21 בדצמבר 2006
- ^ 1 2 3 4 Alex Bellos, Chilled to perfection באתר הגרדיאן, 3 ביוני 2007
- ^ Marta ready to work for Umeå, באתר אופ"א, 22 באפריל 2007
- ^ Interview: Brazil striker Marta aiming to end her long wait for World Cup glory, באתר Yahoo!, 21 במאי 2015
- ^ Rob Hughes, The Best Player on Earth Is Looking for a Job באתר ניו יורק טיימס, 15 בינואר 2016
- ^ Paolo Bandini, Brazil v USA - as it happened באתר הגרדיאן, 10 ביולי 2011
- ^ Bobby Ilich, Women’s World Cup 2015: One Foreign Soccer Player Stands Out Above The Rest -- Get To Know Brazil’s Marta באתר IBT, 12 ביוני 2015
- ^ ספיר פולק, חולות על כדורגל: ברזיל החליטה להשוות בין שכר השחקנים לשחקניות, באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2020
- ^ Joshua Law, ‘An inspiration’: How Marta’s engagement gave Brazilian LGBT community strength in fight against homophobia, באתר iNews, 16 בינואר 2021
- ^ Umea IK: Pride of Sweden, באתר פיפ"א, 13 בפברואר 2023
- ^ The Other Sport, באתר IMDb
- ^ 1 2 3 4 Paul Saffer, How brilliant is Marta? באתר אופ"א, 7 באפריל 2017
- ^ BBC 100 Women 2016: Who is on the list?, באתר BBC, 7 באוקטובר 2019
- ^ Grahame L. Jones, Marta bringing her star power to L.A., באתר CBC, 25 בפברואר 2009
- ^ Brazilian Legend Marta, Orlando Pride Agree to New Contract, באתר אורלנדו סיטי, 17 בפברואר 2021
- ^ Eric Todisco, Orlando Pride's Toni Pressley and Marta Are Engaged: 'Another Chapter of the Story', באתר פיפל, 4 בינואר 2021
| זוכות פרס כדורגלנית השנה בעולם | |
|---|---|
|
| זוכות כדור הזהב של גביע העולם בכדורגל | |
|---|---|
|
| זוכות נעל הזהב של גביע העולם בכדורגל | |
|---|---|
|
| נבחרת ברזיל – גביע העולם בכדורגל נשים 2003 | ||
|---|---|---|
|
1 אנדראה • 2 סימון • 3 ג'וליאנה • 4 טניה • 5 רנאטה קוסטה • 6 מישל • 7 פורמיגה • 8 רפאלה • 9 קלי • 10 מרטה • 11 כריסטיאן • 12 ג'יזל • 13 מוניקה • 14 רוסאנה • 15 רנאטה דיניז • 16 מייקון • 17 קאטיה • 18 דניאלה • 19 פרסיליה • 20 מילנה • מאמן: גונזאלבס |
| |
| נבחרת ברזיל – גביע העולם בכדורגל נשים 2007 | ||
|---|---|---|
|
1 אנדראה • 2 אליינה • 3 אלין • 4 טניה • 5 רנאטה קוסטה • 6 רוסאנה • 7 דניאלה • 8 פורמיגה • 9 מייקון • 10 מרטה • 11 כריסטיאן • 12 ברברה • 13 מוניקה • 14 גרזיל • 15 קאטיה • 16 סימון • 17 דיאן • 18 פרטיניה • 19 מישל • 20 אסתר • 21 תאיס • מאמן: בארסלוס |
| |
| בקרת זהויות |
|
|---|
- כדורגלניות ברזילאיות
- חלוצות כדורגל ברזילאיות
- חלוצי כדורגל ברזילאים
- כדורגלניות אומאו
- כדורגלניות סנטוס
- כדורגלניות גולד פרייד
- כדורגלניות וסטרן ניו יורק פלאש
- כדורגלניות טירסה
- כדורגלניות רוזנגארד
- זוכות פרס כדורגלנית השנה בעולם
- זוכי פרס כדורגלן השנה בעולם
- זוכות פרס 100 נשים (BBC)
- זוכות מדליית כסף אולימפית מברזיל
- כדורגלניות באולימפיאדת אתונה (2004)
- כדורגלניות באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
- כדורגלניות באולימפיאדת לונדון (2012)
- כדורגלניות ברזילאיות באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
- כדורגלניות ברזילאיות באולימפיאדת טוקיו (2020)
- כדורגלניות באולימפיאדת פריז (2024)
- כדורגלניות להט"ביות
- ספורטאים להט"בים ברזילאים
- ברזילאיות שנולדו ב-1986
- ברזילאים שנולדו ב-1986