ימאלו-ננץ
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||
| מושל | דמיטרי ארטיוחוב | ||
| רשות מחוקקת |
האספה המחוקקת של מחוז אוטונומי ימאלו-ננץ  | ||
| ערים במחוז האוטונומי | נובי אורנגוי (העיר הגדולה ביותר) | ||
| בירת המחוז האוטונומי | סלחרד | ||
| שפה רשמית | רוסית, ננצית | ||
| תאריך ייסוד | 10 בדצמבר 1930 | ||
| שטח | 769,250 קמ"ר (דירוג: 5) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז האוטונומי | 515,960 (דירוג: 72, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 0.67 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 67°15′00″N 74°40′00″E / 67.25°N 74.666666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +6 | ||
| www.adm.yanao.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ רגילה)   נאדים גובקינסקי טארקו-סאלה אורנגוי טאזובסקי המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ | |||
  | |||
מחוז אוטונומי ימאלו-ננץ (ברוסית: Ямало-Ненецкий автономный округ , בתעתיק: ימאלו-ננצקי אבטונומני אוקרוג) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח המחוז הפדרלי של אורל וטריטוריאלית משתייך למחוז טיומן.
המחוז הוקם ב-10 בדצמבר 1930, ובשנת 1992 הפך לסובייקט פדרלי של רוסיה.
נכון לינואר 2024 באזור התגוררו 515,960 תושבים.
המחוז נמצא בחלקו הצפוני של מישור סיביר המערבי. מעל ל-50% משטח המחוז נמצא מעבר לקו הקוטב הצפוני. במחוז תנאים אקלימיים קשים במיוחד. בחורף, הטמפרטורה יורדת עד ל-59 מעלות מתחת לאפס. בקיץ ייתכנו גלי חום עד ל-30 מעלות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסמכים של רפובליקת נובגורוד מסוף המאה ה-14 קיים אזכור על יישוב אובדורה באזור. בשנת 1595 קוזקים הקימו מבצר אובדורסקי (כיום סלחרד).
לאחר הקמת גוברניות האזור נכלל בגוברניית טובולסק.
בשנת 1930 הוקם אוקרוג אוטונומי כחלק של מחוז אוראל. בשנת 1944 הוא נכלל במחוז טיומן החדש.
בשנת 1992 מעמדו שודרג לסובייקט בפדרציה הרוסית כחלק של מחוז טיומן.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות המחוקקת היא "האספה המחוקקת של מחוז אוטונומי ימאלו-ננץ" שכוללת 22 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר ל-5 שנים. בספטמבר 2018 לתפקיד נבחר דמיטרי ארטיוחוב. בשנת 2023 הוא נבח לכהונה השנייה.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-7 ראיונים ו-6 ערים בעלי חשיבות מחוזית. \
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לינואר 2024 באזור התגוררו 515,960 תושבים. בערים מתגוררת כ-83.5% מאוכלוסיית המחוז. בשנת 1970 באזור התגוררו 80 אלף תושבים בלבד. עם גילוי שדות נפט וגז טבעי החל פיתוח האזור תוך הגדלה משמעותית של האוכלוסייה והקמת ערים חדשות. בשנת 1979 150 אלף ובשנת 2000 כ-500 אלף.
בירת המחוז היא סלחרד, בה מתגוררים כ-50 אלף תושבים. הרים הגדולות הוקמו בעקבות פיתוח הפקת נפט וגז טבעי והם נובי אורנגוי (107 אלף) ונויאברסק (101 אךף).
בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית רוסים מהווים כ-50% מאוכלוסיית המחוז, האוקראינים כ-3.6%, הטטרים כ-3.7%, ועמי הצפון (ננצי (סמויאדים), חנטי, קומי) כ-9%. לעומת שנת 1959, אחוז עמי הצפון באוכלוסיית המחוז ירד מכ-30% לכ-9%, וזאת למרות שאוכלוסייתם כמעט הוכפלה. זאת עקב נהירה של אנשים ממרכז רוסיה בעקבות פיתוח שדות נפט וגז באזור והקמת ערים חדשות.
בשטח המחוז מתגוררים דוברי ננצית יערות - שפה בסכנת הכחדה שמספר הדוברים בה כ-1000 איש.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת האזור מתבססת על הפקת נפט וגז טבעי והעברתו למרכזי הצריכה באירופה. כ-50% של גז טבעי הרוסי מופקים במחוז. לאחרונה החל להתפתח פרויקט ימאל גט"ן שכולל נמל לגז נוזלי.
בשטח המחוז ממוקם מוסד בו מוחזקים פושעים שעונש מוות עבורם הומר למאסר עולם. במוסד מוחזקים כ-450 פושעים לרבות דמיטרי וורוננקו.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בתקופת שלטונו של יוסיף סטלין החלה הקמת מסילת ברזל שתקשר את האזור עם חלקים אחרים של ברית המועצות. הבניה בוצע על ידי אסירי גולאג. בהמשך הפרויקט ננטש. גם כיום באזור קיימות רק מסילות ברזל אזוריות.
פיתוח שדות נפט וגז טבעי חייב פיתוח רשת כבישים שהוקמו באזור.
לאבטחת קשר אמין באזור הפקת גז בחצי האי יאמל הוקם נמל תעופה בין-לאומי. דרך נמל תעופה בעיר נובי אורנגוי עוברים מעל למיליון נוסעים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ימאלו-ננץ (ברוסית)- ימאלו-ננץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
