ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2018

אוגוסט
1 באוגוסט 2018	"הזכוכית הגדולה" או "הכלה מופשטת על ידי הרווקים, אפילו" היא יצירת אמנות מאת האמן הצרפתי-אמריקאי מרסל דושאן. היצירה נוצרה בין השנים 1915–1923 ומוצגת כיום במוזיאון פילדלפיה לאמנות. העבודה נחשבת לאחת מיצירות האמנות החשובות והייחודיות במאה ה-20 והשפיעה על אמנים רבים. היא מציגה, בצורה סמלית, תהליך של מפגש מיני כושל בין "כלה" לבין תשעה "רווקים" המחזרים אחריה. דושאן מציג את המפגש כבמעין מכונה המכוונת לאהבה, אך אינה מצליחה להשיג דבר מלבד סבל ותסכול. תהליך העבודה על היצירה לווה בפיתוח איקונוגרפיה מורכבת, אותה פרסם דושאן בקובץ אותו כינה "הקופסה הירוקה". למרות התקופה הארוכה שהשקיע בתכנון ובעבודה על היצירה, החליט דושאן לנטוש את העבודה עליה. בנוסף, לוחות הזכוכית המרכיבים את היצירה נשברו ודושאן נאלץ לשחזרה ולהדביק את שבריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2018	קרב קאנאי קרב קאנאי היה אחד הקרבות העיקריים, שנערכו במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך ב-2 באוגוסט שנת 216 לפנה"ס, בין כוחות הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקוד חניבעל ברקא סמוך לעיירה קאנאי על גדת נהר אַוּפִידוּס (כיום אופַנטו), בחבל אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני באיטליה. הוא הסתיים בניצחון מוחץ של חניבעל, ובהשמדה כמעט מוחלטת של הצבא הרומאי. הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה הפונית השנייה, לאחר מספר ניצחונות של חניבעל על הצבא הרומאי בקרבות קודמים במסגרת פלישתו לאיטליה. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל, גייסו כוח חסר תקדים בגודלו כדי להבטיח את ניצחונם בקרב, ואת השמדת צבאו. אולם עובדה זו רק הגדילה את תבוסתם. למרות שהקרב לא היה ניצחון אסטרטגי, ולא הכריע את גורל המלחמה בין רומא לקרתגו, הוא נחשב אחד הניצחונות הטקטיים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית האנושית, והקנה לחניבעל הכרה כאחד מגדולי המצביאים בעת העתיקה. הוא נלמד עד ימינו, כדוגמה ומופת לשימוש בטקטיקת הלפיתה הכפולה. קרב קאנאי היה גם אחד הקרבות הקטלניים ביותר בעת העתיקה ובהיסטוריה האנושית בכלל, מבחינת מספר ההרוגים ביום אחד. ההערכות ביחס למספר ההרוגים בקרב, נעות בין 50,000 עד ל-70,000 איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2018	קרב קאנאי קרב קאנאי היה אחד הקרבות העיקריים, שנערכו במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך ב-2 באוגוסט שנת 216 לפנה"ס, בין כוחות הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקוד חניבעל ברקא סמוך לעיירה קאנאי על גדת נהר אַוּפִידוּס (כיום אופַנטו), בחבל אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני באיטליה. הוא הסתיים בניצחון מוחץ של חניבעל, ובהשמדה כמעט מוחלטת של הצבא הרומאי. הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה הפונית השנייה, לאחר מספר ניצחונות של חניבעל על הצבא הרומאי בקרבות קודמים במסגרת פלישתו לאיטליה. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל, גייסו כוח חסר תקדים בגודלו כדי להבטיח את ניצחונם בקרב, ואת השמדת צבאו. אולם עובדה זו רק הגדילה את תבוסתם. למרות שהקרב לא היה ניצחון אסטרטגי, ולא הכריע את גורל המלחמה בין רומא לקרתגו, הוא נחשב אחד הניצחונות הטקטיים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית האנושית, והקנה לחניבעל הכרה כאחד מגדולי המצביאים בעת העתיקה. הוא נלמד עד ימינו, כדוגמה ומופת לשימוש בטקטיקת הלפיתה הכפולה. קרב קאנאי היה גם אחד הקרבות הקטלניים ביותר בעת העתיקה ובהיסטוריה האנושית בכלל, מבחינת מספר ההרוגים ביום אחד. ההערכות ביחס למספר ההרוגים בקרב, נעות בין 50,000 עד ל-70,000 איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2018	שנאת ישראל בעולם היווני-רומי היא שנאת ישראל שהייתה קיימת בעת העתיקה בשטחי הרפובליקה והאימפריה הרומית, ובשטחי העולם ההלניסטי בקרב הפגנים. המגעים בין יהודים לעובדי אלילים צברו תאוצה בעקבות מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, אשר הביאו את ארץ ישראל על יהודיה תחת שלטון הלניסטי. קהילות יהודיות גדולות חיו לצד עובדי אלילים בערים גדולות כמו אלכסנדריה ורומא. הסיבות לשנאת היהודים בעולם היווני-רומי שנויות במחלוקת בקרב החוקרים: יש הסוברים כי הייתה זו ההיבדלות היהודית ממגע עם נכרים שגרמה לתיוגם של היהודים כמיזנתרופים ועוינים, בעוד אחרים סוברים שהיו אלו סכסוכים פוליטיים כמו מרד החשמונאים וחיכוכים בין הקבוצות היהודיות והלא-יהודיות בארץ ישראל, סוריה ורומא. היוונים והרומאים הביעו השתוממות ואף לעג כלפי מנהגים יהודיים כמו ברית מילה, הימנעות מאכילת בשר חזיר ושמירת שבת. כנגד היהודים הופצו עלילות שקריות כמו עלילת החמור ועלילת קורבן האדם, וכן עלילת המצורעים שהייתה חלק מגרסה אלטרנטיבית עוינת לסיפור המקראי על יציאת מצרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2018	שנאת ישראל בעולם היווני-רומי היא שנאת ישראל שהייתה קיימת בעת העתיקה בשטחי הרפובליקה והאימפריה הרומית, ובשטחי העולם ההלניסטי בקרב הפגנים. המגעים בין יהודים לעובדי אלילים צברו תאוצה בעקבות מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, אשר הביאו את ארץ ישראל על יהודיה תחת שלטון הלניסטי. קהילות יהודיות גדולות חיו לצד עובדי אלילים בערים גדולות כמו אלכסנדריה ורומא. הסיבות לשנאת היהודים בעולם היווני-רומי שנויות במחלוקת בקרב החוקרים: יש הסוברים כי הייתה זו ההיבדלות היהודית ממגע עם נכרים שגרמה לתיוגם של היהודים כמיזנתרופים ועוינים, בעוד אחרים סוברים שהיו אלו סכסוכים פוליטיים כמו מרד החשמונאים וחיכוכים בין הקבוצות היהודיות והלא-יהודיות בארץ ישראל, סוריה ורומא. היוונים והרומאים הביעו השתוממות ואף לעג כלפי מנהגים יהודיים כמו ברית מילה, הימנעות מאכילת בשר חזיר ושמירת שבת. כנגד היהודים הופצו עלילות שקריות כמו עלילת החמור ועלילת קורבן האדם, וכן עלילת המצורעים שהייתה חלק מגרסה אלטרנטיבית עוינת לסיפור המקראי על יציאת מצרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2018	יעקב לידסקי (1868 – 1921) היה מוכר ספרים ומו"ל יהודי ורשאי, מחלוצי המו"לות המודרנית של ספרות יידיש. כבנו של מפיץ סופרות סת"ם גדול ברוסיה, לידסקי צבר ניסיון בסחר במוצרי דפוס במוסקבה. בעקבות גירוש מוסקבה נסע לארצות הברית והתיישב בשיקגו, ושם נמנה עם המו"לים הראשונים של ספרי יידיש באמריקה. ב-1899 שב למולדתו והתיישב בעיר ורשה כנציג הוצאות הספרים היהודיות האמריקניות ברוסיה. ב-1900 ייסד את הוצאת הספרים "פּרוֹגרֶס" ('קִדמה'), הנחשבת להוצאת הספרים הראשונה שעסקה בספרות יידיש מודרנית. ההוצאה פרחה יחד עם הגידול הכללי בביקוש לספרים ביידיש מצד קהל קוראים רחב והייתה להוצאת הספרים היהודית המובילה ברוסיה. ב-1911 היה לידסקי בין חמשת המו"לים שייסדו את התאחדות ההוצאה-לאור היידית–עברית "צֶנטרָל", שהייתה ההוצאה לאור היהודית הראשונה שקשרה קשרים עם קהילות יהודיות מחוץ לרוסיה והפיצה את ספריה ברחבי העולם. ב-1915 ייסד בוורשה הוצאת ספרים בשם "יודיש", שהייתה ההוצאה היידית הפעילה ביותר בעיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה רכש את בית הדפוס והוצאת הספרים הווילנאיים הוותיקים רוזנקרנץ ושריפטזצר, והוא נפטר ב-1921 בעת ששהה שם לטיפול בעסקי ההוצאה החדשה. על פי תיאוריהם של בני זמנו, לידסקי לא היה לא אינטלקטואל ואיש ספר, אך היה מו"ל נדיב וסוחר הגון ומוצלח למדי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2018	יעקב לידסקי (1868 – 1921) היה מוכר ספרים ומו"ל יהודי ורשאי, מחלוצי המו"לות המודרנית של ספרות יידיש. כבנו של מפיץ סופרות סת"ם גדול ברוסיה, לידסקי צבר ניסיון בסחר במוצרי דפוס במוסקבה. בעקבות גירוש מוסקבה נסע לארצות הברית והתיישב בשיקגו, ושם נמנה עם המו"לים הראשונים של ספרי יידיש באמריקה. ב-1899 שב למולדתו והתיישב בעיר ורשה כנציג הוצאות הספרים היהודיות האמריקניות ברוסיה. ב-1900 ייסד את הוצאת הספרים "פּרוֹגרֶס" ('קִדמה'), הנחשבת להוצאת הספרים הראשונה שעסקה בספרות יידיש מודרנית. ההוצאה פרחה יחד עם הגידול הכללי בביקוש לספרים ביידיש מצד קהל קוראים רחב והייתה להוצאת הספרים היהודית המובילה ברוסיה. ב-1911 היה לידסקי בין חמשת המו"לים שייסדו את התאחדות ההוצאה-לאור היידית–עברית "צֶנטרָל", שהייתה ההוצאה לאור היהודית הראשונה שקשרה קשרים עם קהילות יהודיות מחוץ לרוסיה והפיצה את ספריה ברחבי העולם. ב-1915 ייסד בוורשה הוצאת ספרים בשם "יודיש", שהייתה ההוצאה היידית הפעילה ביותר בעיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה רכש את בית הדפוס והוצאת הספרים הווילנאיים הוותיקים רוזנקרנץ ושריפטזצר, והוא נפטר ב-1921 בעת ששהה שם לטיפול בעסקי ההוצאה החדשה. על פי תיאוריהם של בני זמנו, לידסקי לא היה לא אינטלקטואל ואיש ספר, אך היה מו"ל נדיב וסוחר הגון ומוצלח למדי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2018	מתוך "בְּדֶרֶך נֹא־אָמוֹן" נֹא־אָמוֹן, מִבַּרְזֶל צִירַיִךְ ְשׁעָרִים נִתלְשׁוּ בִּילֵל. וַתָּבֹאנָה מַכּוֹת מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת בָּךְ מִשְׁפָּט בַּלֵּיל. [...] מן הבית הראשון שירי מכות מצרים הוא ספר השירה השלישי של נתן אלתרמן, שראה אור בהוצאת צבי שעל יד הוצאת מחברות לספרות בפברואר 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הספר כולל פואמה יחידה בת שלושה חלקים שבמרכזה עשרה שירים שנושאם הוא עשר המכות הניתכות על העיר החוטאת נֹא אמון, המתוארות מנקודת מבטם של אב ובן תושבי העיר. הפואמה נפתחת בשיר "בדרך נא אמון", שממנו עולה כי התיאור של חורבן העיר עקב חטאיה אינו מאורע היסטורי יחיד אלא אירוע מייצג בשרשרת נצחית של אירועי חורבן ואבטיפוס לתולדות האנושות; ונחתמת בשיר "איילת" (איילת השחר) המביע את צמיחת התקווה, כחלק מאותו מחזור נצחי של חורבן וגאולה. בין שיר הפתיחה לשיר הסיום נפרסים עשרה שירים בעלי אופי של בלדה, שכל אחד מהם נחלק לשני חצאים. חציו הראשון של כל שיר מוקדש לתיאור ציורי של המכה, וחציו השני מוקדש לדיאלוג בין אב מצרי לבין בנו-בכורו. באופן מפתיע ביחס לכותרת השיר, המקושרת אינטואיטיבית לסיפור הגאולה היהודי ולהגדה של פסח, נקודת מבטו של אלתרמן היא נקודת המבט המצרית. עובדה זו, בפרט בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוררה בקרב הקוראים תימהון ומבוכה והזינה שלל פרשנויות. היצירה נחשבת לאחת מיצירותיו החשובות של המשורר. אליעזר שביד כינה אותה "הבהירה והמגובשת ביצירותיו של אלתרמן". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2018	מתוך "בְּדֶרֶך נֹא־אָמוֹן" נֹא־אָמוֹן, מִבַּרְזֶל צִירַיִךְ ְשׁעָרִים נִתלְשׁוּ בִּילֵל. וַתָּבֹאנָה מַכּוֹת מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת בָּךְ מִשְׁפָּט בַּלֵּיל. [...] מן הבית הראשון שירי מכות מצרים הוא ספר השירה השלישי של נתן אלתרמן, שראה אור בהוצאת צבי שעל יד הוצאת מחברות לספרות בפברואר 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הספר כולל פואמה יחידה בת שלושה חלקים שבמרכזה עשרה שירים שנושאם הוא עשר המכות הניתכות על העיר החוטאת נֹא אמון, המתוארות מנקודת מבטם של אב ובן תושבי העיר. הפואמה נפתחת בשיר "בדרך נא אמון", שממנו עולה כי התיאור של חורבן העיר עקב חטאיה אינו מאורע היסטורי יחיד אלא אירוע מייצג בשרשרת נצחית של אירועי חורבן ואבטיפוס לתולדות האנושות; ונחתמת בשיר "איילת" (איילת השחר) המביע את צמיחת התקווה, כחלק מאותו מחזור נצחי של חורבן וגאולה. בין שיר הפתיחה לשיר הסיום נפרסים עשרה שירים בעלי אופי של בלדה, שכל אחד מהם נחלק לשני חצאים. חציו הראשון של כל שיר מוקדש לתיאור ציורי של המכה, וחציו השני מוקדש לדיאלוג בין אב מצרי לבין בנו-בכורו. באופן מפתיע ביחס לכותרת השיר, המקושרת אינטואיטיבית לסיפור הגאולה היהודי ולהגדה של פסח, נקודת מבטו של אלתרמן היא נקודת המבט המצרית. עובדה זו, בפרט בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוררה בקרב הקוראים תימהון ומבוכה והזינה שלל פרשנויות. היצירה נחשבת לאחת מיצירותיו החשובות של המשורר. אליעזר שביד כינה אותה "הבהירה והמגובשת ביצירותיו של אלתרמן". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2018	מתוך "עֲקָרָה" בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. (הבית הראשון) עֲקָרָה, המוכר גם בשם "אוּרִי" (וכן במילותיו הראשונות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"), הוא שיר מאת רחל המשוררת (בּלוּבְשטיין) שנכתב בשנת תרפ"ח וכונס בקובץ שיריה השני, "מִנֶּגֶד" (יצא לאור ב-1930). זהו אחד משיריה הידועים ביותר של המשוררת והוא נמנה עם המפורסמים בשירה העברית. חוברו לו יותר מ-15 לחנים, שהמוּכּר בהם הוא של אחינועם ניני, בביצועה (1991). השיר מבטא כמיהה בלתי-ממומשת של הדוברת להיות אֵם לבן, "יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן" בשם אוּרִי. לשיר יסוד אוטוביוגרפי, כמו לרבים משיריה של רחל, ששירתה היא שירה אישית מאוד, העוסקת בחוויות היסוד של ה'אני'. השיר, הבנוי משלושה בתים ההולכים ומתקצרים, מביא לידי ביטוי את חוויית האימהות הנכספת, הן בתכניו והן באמצעות שלל אמצעיו האמנותיים. בעקבות השיר עלתה באופן ניכר תפוצתו של השם 'אוּרי', והוא הפך לאחד השמות הפרטיים הפופולריים ביותר לבנים בדור תש"ח ולאחד השמות המזוהים ביותר עם דמות ה"צבר". לשיר "עקרה", כמו גם לשם 'אורי', אזכורים בספרות העברית, והשיר אף תורגם למספר שפות. כאחד השירים הפופולריים ביותר של רחל, מרבים בישראל לצטטו וללמדו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2018	מתוך "עֲקָרָה" בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. (הבית הראשון) עֲקָרָה, המוכר גם בשם "אוּרִי" (וכן במילותיו הראשונות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"), הוא שיר מאת רחל המשוררת (בּלוּבְשטיין) שנכתב בשנת תרפ"ח וכונס בקובץ שיריה השני, "מִנֶּגֶד" (יצא לאור ב-1930). זהו אחד משיריה הידועים ביותר של המשוררת והוא נמנה עם המפורסמים בשירה העברית. חוברו לו יותר מ-15 לחנים, שהמוּכּר בהם הוא של אחינועם ניני, בביצועה (1991). השיר מבטא כמיהה בלתי-ממומשת של הדוברת להיות אֵם לבן, "יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן" בשם אוּרִי. לשיר יסוד אוטוביוגרפי, כמו לרבים משיריה של רחל, ששירתה היא שירה אישית מאוד, העוסקת בחוויות היסוד של ה'אני'. השיר, הבנוי משלושה בתים ההולכים ומתקצרים, מביא לידי ביטוי את חוויית האימהות הנכספת, הן בתכניו והן באמצעות שלל אמצעיו האמנותיים. בעקבות השיר עלתה באופן ניכר תפוצתו של השם 'אוּרי', והוא הפך לאחד השמות הפרטיים הפופולריים ביותר לבנים בדור תש"ח ולאחד השמות המזוהים ביותר עם דמות ה"צבר". לשיר "עקרה", כמו גם לשם 'אורי', אזכורים בספרות העברית, והשיר אף תורגם למספר שפות. כאחד השירים הפופולריים ביותר של רחל, מרבים בישראל לצטטו וללמדו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2018	הפארק הלאומי קרייטר לייק הוא פארק לאומי השוכן בדרום מדינת אורגון בארצות הברית. הפארק משתרע על פני 741.5 קמ"ר בשטח הררי ומיוער במפגש המחוזות קלאמת, ג'קסון ודאגלס. במרכז הפארק שוכן קרייטר לייק, האגם העמוק ביותר בארצות הברית (594 מטרים), שהפארק קרוי על שמו, והוא כולל את ההרים והיערות שסביב האגם. במשך מיליוני שנים היה האזור שבו שוכן הפארק תחת השפעה של פעילות געשית, אבל ההיסטוריה הגאולוגית של הפארק קשורה להר מזאמה, הר געש עתיק ברכס קסקייד, שהתפרצותו לפני כ-7,700 שנים גרמה ליצירת האגם. בזמן ההתפרצות כבר ישבו באזור ילידים אמריקנים שמצאו את מחייתם כציידים-לקטים. הסיפורים אודות חורבן ההר עברו מדור לדור באמצעות אגדות על מאבק בין אלים שהסתיים בתבוסת אחד האלים וקבורתו מתחת להר. הלבנים הראשונים גילו את ההר רק באמצע המאה ה-19. תודות לשתדלנותו של העיתונאי וחובב הטבע ויליאם גלדסטון סטיל הוכרז האזור ב-22 במאי 1902 כפארק לאומי, הפארק החמישי שהוכרז בארצות הברית. מאז הקמת הפארק אחראי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על הגנת העושר הגאולוגי, הטבעי והתרבותי של האתר, המושך מדי שנה קרוב לחצי מיליון מבקרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2018	הפארק הלאומי קרייטר לייק הוא פארק לאומי השוכן בדרום מדינת אורגון בארצות הברית. הפארק משתרע על פני 741.5 קמ"ר בשטח הררי ומיוער במפגש המחוזות קלאמת, ג'קסון ודאגלס. במרכז הפארק שוכן קרייטר לייק, האגם העמוק ביותר בארצות הברית (594 מטרים), שהפארק קרוי על שמו, והוא כולל את ההרים והיערות שסביב האגם. במשך מיליוני שנים היה האזור שבו שוכן הפארק תחת השפעה של פעילות געשית, אבל ההיסטוריה הגאולוגית של הפארק קשורה להר מזאמה, הר געש עתיק ברכס קסקייד, שהתפרצותו לפני כ-7,700 שנים גרמה ליצירת האגם. בזמן ההתפרצות כבר ישבו באזור ילידים אמריקנים שמצאו את מחייתם כציידים-לקטים. הסיפורים אודות חורבן ההר עברו מדור לדור באמצעות אגדות על מאבק בין אלים שהסתיים בתבוסת אחד האלים וקבורתו מתחת להר. הלבנים הראשונים גילו את ההר רק באמצע המאה ה-19. תודות לשתדלנותו של העיתונאי וחובב הטבע ויליאם גלדסטון סטיל הוכרז האזור ב-22 במאי 1902 כפארק לאומי, הפארק החמישי שהוכרז בארצות הברית. מאז הקמת הפארק אחראי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על הגנת העושר הגאולוגי, הטבעי והתרבותי של האתר, המושך מדי שנה קרוב לחצי מיליון מבקרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2018	טיל גבריאל נורה ממערכת הטילים הראשונה שהורכבה על ידי התעשייה האווירית באח"י חיפה (סער 2), 7 באפריל 1969. ספינות סער הוא שם כולל לתוכנית בניין הכוח הימי של חיל הים הישראלי שראשיתה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ונמשכה עד תחילת המאה ה-21. תוכנית זו הביאה לניצחונו של החיל במלחמת יום הכיפורים ולחיזוק עוצמתו. מטרת התוכנית הייתה יצירת כוח ימי שיאפשר יוזמה התקפית בזירה הימית, ולא יסתפק בהגנת החוף. עקרונות התוכנית היו: ריכוז מאמץ לתחום לוחמת השטח להפעלה ביזמה התקפית לצורך לחימה בזירה הקרובה; בחירת הנשק הקטלני העיקרי – הטיל גבריאל שטווחו ארוך מטווח תותחי המשחתות מסדרת סקורי של חיל הים המצרי; בניית יחידות לחימה קטנות אך בכמות גדולה ועם מהירות קבועה גבוהה שתאפשר היערכות בעדיפות כמותית במקום ובזמן הנדרש; מהירות מרבית עדיפה על כלי האויב כדי להכתיב את הקרב. נכונות התפיסה הוכחה מבצעית במלחמת יום הכיפורים. לחיל הים לא היה אז ציוד לחימה יעיל. הושם דגש במימוש על הצטיידות מהירה. נבחר גוף כלי שיט מוכח והוזמנה סדרת ייצור תוך ויתור על שלב אבטיפוס. גם הסדרה השנייה הוזמנה בחו"ל. הכוונה למעבר לבניה בישראל התממשה בסדרה השלישית. רכישה וזיווד החימוש והציוד המתקדם נעשו תוך כדי המשך פיתוחם. כבר בתחילת יישום התוכנית התרחשה הצטיידות ציי ערב בספינות אוסה וקומאר נושאות טילי סטיקס ארוכי טווח. אלו נעשו למטרות המועדפות ונוצר פער טווחים לטובת האויב. הבחירה הייתה להצטיידות בטילי גבריאל על אף הטווח הקצר, מענה נמצא בפיתוח אמצעי התגוננות ותורת לחימה מתוחכמת. במסגרת סדרת ספינות הסער פותחו ונבנו ספינות טילים מדגמי סער 1, סער 2, סער 3, סער 4 וסער 4.5 וכן קורבטת טילים עם מנחת למסוק מדגם סער 5, שאינה נחשבת לחלק מן הסדרה מאחר שעקרונות הפעלתה ופיתוחה שונים. שייטת ספינות הטילים הוקמה כיחידה האורגנית לקליטת הספינות ולתפעולן המבצעי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2018	טיל גבריאל נורה ממערכת הטילים הראשונה שהורכבה על ידי התעשייה האווירית באח"י חיפה (סער 2), 7 באפריל 1969. ספינות סער הוא שם כולל לתוכנית בניין הכוח הימי של חיל הים הישראלי שראשיתה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ונמשכה עד תחילת המאה ה-21. תוכנית זו הביאה לניצחונו של החיל במלחמת יום הכיפורים ולחיזוק עוצמתו. מטרת התוכנית הייתה יצירת כוח ימי שיאפשר יוזמה התקפית בזירה הימית, ולא יסתפק בהגנת החוף. עקרונות התוכנית היו: ריכוז מאמץ לתחום לוחמת השטח להפעלה ביזמה התקפית לצורך לחימה בזירה הקרובה; בחירת הנשק הקטלני העיקרי – הטיל גבריאל שטווחו ארוך מטווח תותחי המשחתות מסדרת סקורי של חיל הים המצרי; בניית יחידות לחימה קטנות אך בכמות גדולה ועם מהירות קבועה גבוהה שתאפשר היערכות בעדיפות כמותית במקום ובזמן הנדרש; מהירות מרבית עדיפה על כלי האויב כדי להכתיב את הקרב. נכונות התפיסה הוכחה מבצעית במלחמת יום הכיפורים. לחיל הים לא היה אז ציוד לחימה יעיל. הושם דגש במימוש על הצטיידות מהירה. נבחר גוף כלי שיט מוכח והוזמנה סדרת ייצור תוך ויתור על שלב אבטיפוס. גם הסדרה השנייה הוזמנה בחו"ל. הכוונה למעבר לבניה בישראל התממשה בסדרה השלישית. רכישה וזיווד החימוש והציוד המתקדם נעשו תוך כדי המשך פיתוחם. כבר בתחילת יישום התוכנית התרחשה הצטיידות ציי ערב בספינות אוסה וקומאר נושאות טילי סטיקס ארוכי טווח. אלו נעשו למטרות המועדפות ונוצר פער טווחים לטובת האויב. הבחירה הייתה להצטיידות בטילי גבריאל על אף הטווח הקצר, מענה נמצא בפיתוח אמצעי התגוננות ותורת לחימה מתוחכמת. במסגרת סדרת ספינות הסער פותחו ונבנו ספינות טילים מדגמי סער 1, סער 2, סער 3, סער 4 וסער 4.5 וכן קורבטת טילים עם מנחת למסוק מדגם סער 5, שאינה נחשבת לחלק מן הסדרה מאחר שעקרונות הפעלתה ופיתוחה שונים. שייטת ספינות הטילים הוקמה כיחידה האורגנית לקליטת הספינות ולתפעולן המבצעי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2018	הכניסה לחצר הפנימית בבית פיינגולד בירושלים שלמה פיינגולד היה יזם, מוציא לאור ועיתונאי שפעל בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. פיינגולד, שנולד כיהודי ואף למד בישיבת וולוז'ין, התקרב לכת "בני ישראל הבריטים", ובשל כך נודע ברבים כמומר, אף כי ספק אם המיר את דתו. בשל אמונותיו הדתיות, ובשל אורח חייו ומנהגיו יוצאי הדופן, נתקל פיינגולד ביחס שלילי של היהודים בני דורו, ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" בכינוי "המשומד". עם זאת, היה פיינגולד יזם רב תושייה, שהותיר אחריו מבנים יוצאי דופן בירושלים, בתל אביב, בטבריה ובעפולה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2018	הכניסה לחצר הפנימית בבית פיינגולד בירושלים שלמה פיינגולד היה יזם, מוציא לאור ועיתונאי שפעל בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. פיינגולד, שנולד כיהודי ואף למד בישיבת וולוז'ין, התקרב לכת "בני ישראל הבריטים", ובשל כך נודע ברבים כמומר, אף כי ספק אם המיר את דתו. בשל אמונותיו הדתיות, ובשל אורח חייו ומנהגיו יוצאי הדופן, נתקל פיינגולד ביחס שלילי של היהודים בני דורו, ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" בכינוי "המשומד". עם זאת, היה פיינגולד יזם רב תושייה, שהותיר אחריו מבנים יוצאי דופן בירושלים, בתל אביב, בטבריה ובעפולה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2018	טד יוז אדוארד ג'יימס "טד" יוז (17 באוגוסט 1930 – 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הלאומי של בריטניה ואחז בתפקיד זה עד יום מותו. עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945. במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה ולחיי בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו של אדוארד. עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות ואין-ספור סקירות אודותיו ואודות עבודתו הספרותית הענפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2018	טד יוז אדוארד ג'יימס "טד" יוז (17 באוגוסט 1930 – 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הלאומי של בריטניה ואחז בתפקיד זה עד יום מותו. עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945. במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה ולחיי בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו של אדוארד. עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות ואין-ספור סקירות אודותיו ואודות עבודתו הספרותית הענפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2018	דוב קוטב דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקוֹדיאָק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מצמצמים את איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא אוכל-כול, הניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים אולם יאכל כל מה שיעלה בידו. מצב שימורו של דוב הקוטב מוגדר "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון. זואולוגים מאמינים כי ההתכה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2018	דוב קוטב דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקוֹדיאָק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מצמצמים את איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא אוכל-כול, הניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים אולם יאכל כל מה שיעלה בידו. מצב שימורו של דוב הקוטב מוגדר "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון. זואולוגים מאמינים כי ההתכה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2018	קטע מהחומה בגִ'ינְשָׁאנְלִינְג החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2018	קטע מהחומה בגִ'ינְשָׁאנְלִינְג החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2018	צוללת גרמנית מדגם UC-1 מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ‏‏הייתה מערכה צבאית ימית שהתחוללה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה הבריטית. מטרת הצי הגרמני הייתה להטיל הסגר ימי על בריטניה, שהייתה תלויה במידה רבה בייבוא וכך למנוע את זרימת האספקה אליה, ואף להרעיב את תושביה ולמוטט את כלכלתה ואת צבאה. המערכה התנהלה ברובה סביב האיים הבריטיים ובאוקיינוס האטלנטי. הקרבות הימיים הגדולים במלחמה נערכו תוך שימוש בכלי השייט הגדולים ביותר שבנמצא, במטרה להביא להכרעה צבאית קלאסית על ידי השמדת צי האויב. מערכת הצוללות הייתה שונה בעיקרה: מטרתה הייתה פגיעה בבסיס הכלכלי של האויב, והיא התנהלה באמצעות כלים שנחשבו משניים ואף נחותים יחסית לכלי השיט הגדולים. כלי הנשק העיקרי במערכה זו היו הצוללות; הן הופעלו על ידי הצי הגרמני, והיוו חידוש טכנולוגי צבאי שמולו התמודדו הבריטים באמצעות אוניות שטח, בקשיים מרובים. בשלהי 1917 דומה היה שלוחמת הצוללות תצליח להכריע את בריטניה, אך מהלכי-נגד של הבריטים, שכללו פיתוחים טכנולוגיים, אמצעים מודיעיניים ובעיקר התארגנות של אוניות הסוחר בשיירות מוגנות, הפחיתו בהדרגה את הנזק שגרמו הצוללות ואפשרו למדינות ההסכמה להמשיך במלחמה עד הניצחון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2018	צוללת גרמנית מדגם UC-1 מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ‏‏הייתה מערכה צבאית ימית שהתחוללה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה הבריטית. מטרת הצי הגרמני הייתה להטיל הסגר ימי על בריטניה, שהייתה תלויה במידה רבה בייבוא וכך למנוע את זרימת האספקה אליה, ואף להרעיב את תושביה ולמוטט את כלכלתה ואת צבאה. המערכה התנהלה ברובה סביב האיים הבריטיים ובאוקיינוס האטלנטי. הקרבות הימיים הגדולים במלחמה נערכו תוך שימוש בכלי השייט הגדולים ביותר שבנמצא, במטרה להביא להכרעה צבאית קלאסית על ידי השמדת צי האויב. מערכת הצוללות הייתה שונה בעיקרה: מטרתה הייתה פגיעה בבסיס הכלכלי של האויב, והיא התנהלה באמצעות כלים שנחשבו משניים ואף נחותים יחסית לכלי השיט הגדולים. כלי הנשק העיקרי במערכה זו היו הצוללות; הן הופעלו על ידי הצי הגרמני, והיוו חידוש טכנולוגי צבאי שמולו התמודדו הבריטים באמצעות אוניות שטח, בקשיים מרובים. בשלהי 1917 דומה היה שלוחמת הצוללות תצליח להכריע את בריטניה, אך מהלכי-נגד של הבריטים, שכללו פיתוחים טכנולוגיים, אמצעים מודיעיניים ובעיקר התארגנות של אוניות הסוחר בשיירות מוגנות, הפחיתו בהדרגה את הנזק שגרמו הצוללות ואפשרו למדינות ההסכמה להמשיך במלחמה עד הניצחון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2018	פסל המהר"ל שיצר לדיסלב שלון ב-1917 בבית עיריית פראג מהר"ל מפראג (1520–1609‏‏) היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס. נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית דין וכראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, ניקלשבורג שבמוראביה ופראג שבבוהמיה (שתי האחרונות בממלכת הבסבורג; כיום בצ'כיה). מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה, ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. ‏‏כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו, ואישיותו המרתקת ורבת האנפין שימשה כר פורה לאגדות כגון זו על הגולם שכביכול יצר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2018	פסל המהר"ל שיצר לדיסלב שלון ב-1917 בבית עיריית פראג מהר"ל מפראג (1520–1609‏‏) היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס. נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית דין וכראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, ניקלשבורג שבמוראביה ופראג שבבוהמיה (שתי האחרונות בממלכת הבסבורג; כיום בצ'כיה). מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה, ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. ‏‏כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו, ואישיותו המרתקת ורבת האנפין שימשה כר פורה לאגדות כגון זו על הגולם שכביכול יצר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2018	בוריס השלישי, מלך בולגריה בוריס השלישי, מלך בולגריה (30 בינואר 1894, סופיה, נסיכות בולגריה – 28 באוגוסט 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מלך בולגריה מ-3 באוקטובר 1918 ועד יום מותו. עד אמצע שנות ה-30 לא היה מעמדו של המלך איתן, הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו כאשר במקביל התחוללו בממלכתו הפיכות וניסיונות הפיכה במחיר דמים גבוה. נסיבות סיום מלחמת העולם הראשונה וכפיית חוזה ניי על בולגריה, הובילו לאי-שקט חברתי ופוליטי ומשבר כלכלי חריף שהקשה על התנהלות הממלכה. החל מאמצע שנות ה-30 התקרב המלך במדיניותו לגרמניה הנאצית והעניין הניב פירות כלכליים ומדיניים לבולגריה. המלך חיזק את מעמדו ושלטונו הפך אוטוקרטי. בלחצה של גרמניה העבירה רומניה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה את חבל דרום דוברוג'ה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה להסכם התלת-צדדי ובתמורה קיבלה לחזקתה את חבלי תראקיה היוונית, ומקדוניה הווארדארית. צעד זה העלה מאוד את הפופולריות של בוריס השלישי בקרב ההמונים. בוריס השלישי, אשר חשש לחזור על טעויותיו של אביו, סירב לצרף את הצבא הבולגרי לקרבות החזית המזרחית ולהכריז מלחמה על ברית המועצות. החל משלהי שנות ה-30, ובמקביל לחיזוק הקשרים עם גרמניה הנאצית, אימצה בולגריה מדיניות אנטי-יהודית. בספטמבר 1939 גורשו 4,022 מיהודי בולגריה, שהוגדרו "נתינים זרים", במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". בהמשך חוקק בבולגריה החוק להגנת האומה ובמסגרתו נשלחו 9,000 גברים יהודים בגילאי 40-20 לעבודות כפייה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים בצו שאישר בוריס השלישי את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במקביל, נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה "הישנה". ב-28 באוגוסט 1943 מת בוריס השלישי מהתקף לב לאחר ששב לבולגריה מפגישה קשה ומתוחה עם היטלר. סביב נסיבות מותו רווחו תאוריות קשר רבות שלא הוכחו. מותו סימן את קץ ימיה של ממלכת בולגריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2018	בוריס השלישי, מלך בולגריה בוריס השלישי, מלך בולגריה (30 בינואר 1894, סופיה, נסיכות בולגריה – 28 באוגוסט 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מלך בולגריה מ-3 באוקטובר 1918 ועד יום מותו. עד אמצע שנות ה-30 לא היה מעמדו של המלך איתן, הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו כאשר במקביל התחוללו בממלכתו הפיכות וניסיונות הפיכה במחיר דמים גבוה. נסיבות סיום מלחמת העולם הראשונה וכפיית חוזה ניי על בולגריה, הובילו לאי-שקט חברתי ופוליטי ומשבר כלכלי חריף שהקשה על התנהלות הממלכה. החל מאמצע שנות ה-30 התקרב המלך במדיניותו לגרמניה הנאצית והעניין הניב פירות כלכליים ומדיניים לבולגריה. המלך חיזק את מעמדו ושלטונו הפך אוטוקרטי. בלחצה של גרמניה העבירה רומניה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה את חבל דרום דוברוג'ה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה להסכם התלת-צדדי ובתמורה קיבלה לחזקתה את חבלי תראקיה היוונית, ומקדוניה הווארדארית. צעד זה העלה מאוד את הפופולריות של בוריס השלישי בקרב ההמונים. בוריס השלישי, אשר חשש לחזור על טעויותיו של אביו, סירב לצרף את הצבא הבולגרי לקרבות החזית המזרחית ולהכריז מלחמה על ברית המועצות. החל משלהי שנות ה-30, ובמקביל לחיזוק הקשרים עם גרמניה הנאצית, אימצה בולגריה מדיניות אנטי-יהודית. בספטמבר 1939 גורשו 4,022 מיהודי בולגריה, שהוגדרו "נתינים זרים", במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". בהמשך חוקק בבולגריה החוק להגנת האומה ובמסגרתו נשלחו 9,000 גברים יהודים בגילאי 40-20 לעבודות כפייה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים בצו שאישר בוריס השלישי את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במקביל, נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה "הישנה". ב-28 באוגוסט 1943 מת בוריס השלישי מהתקף לב לאחר ששב לבולגריה מפגישה קשה ומתוחה עם היטלר. סביב נסיבות מותו רווחו תאוריות קשר רבות שלא הוכחו. מותו סימן את קץ ימיה של ממלכת בולגריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2018	עמוד השער של גיליון כתב העת "פּאק" מ-21 בספטמבר 1889, בו נראית קריקטורה המציגה את ג'ק המרטש המסתורי ג'ק המרטש הוא כינויו של רוצח סדרתי ידוע לשמצה, שפעל באזור שכונת וייטצ'אפל שברובע המזרחי של לונדון בסתיו שנת 1888. באותה עת נוספו לרוצח שני כינויים שהפכו לנפוצים: הרוצח מווייטצ'אפל וסינר עור. מעשי הרצח המיוחסים לג'ק המרטש אירעו לרוב במקומות פומביים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות. קורבנותיו היו נשים בודדות שעסקו בזנות. המרטש נהג לשסף את גרונותיהן ולבתר את גופותיהן. לעיתים היה לוקח לעצמו חלק מהאיברים בשלמותם או חלקים מהם. העיתונים, שתפוצתם החלה לגדול באותה תקופה, קשרו את מעשי הרצח לרוצח סדרתי בודד, והעניקו לו פרסום בינלאומי מפוקפק עקב האכזריות שבמעשיו וחוסר יכולתה של המשטרה להביא למעצרו. בשל העובדה שזהותו של המרטש נותרה בגדר תעלומה עד היום, נכללו בפרסומים השונים על מעשי הרצח שבוצעו במרוצת השנים, בנוסף לעובדות ההיסטוריות, גם פולקלור ואגדות אורבניות שונות. ברבות השנים הציעו רבים – סופרים, היסטוריונים ובלשים חובבים – תאוריות שונות ביחס לזהות הרוצח, או לזהות הרוצחים (בהנחה שהמרטש לא פעל לבדו). המיתוס שנרקם סביב דמותו תרם לכתיבת יצירות ספרות, סרטי קולנוע ואף יצירות אמנות שונות. כיום נחשב ג'ק המרטש לאחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בכל הזמנים, ורבים רואים בדמותו אב טיפוס של דמות הרוצח הסדרתי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2018	עמוד השער של גיליון כתב העת "פּאק" מ-21 בספטמבר 1889, בו נראית קריקטורה המציגה את ג'ק המרטש המסתורי ג'ק המרטש הוא כינויו של רוצח סדרתי ידוע לשמצה, שפעל באזור שכונת וייטצ'אפל שברובע המזרחי של לונדון בסתיו שנת 1888. באותה עת נוספו לרוצח שני כינויים שהפכו לנפוצים: הרוצח מווייטצ'אפל וסינר עור. מעשי הרצח המיוחסים לג'ק המרטש אירעו לרוב במקומות פומביים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות. קורבנותיו היו נשים בודדות שעסקו בזנות. המרטש נהג לשסף את גרונותיהן ולבתר את גופותיהן. לעיתים היה לוקח לעצמו חלק מהאיברים בשלמותם או חלקים מהם. העיתונים, שתפוצתם החלה לגדול באותה תקופה, קשרו את מעשי הרצח לרוצח סדרתי בודד, והעניקו לו פרסום בינלאומי מפוקפק עקב האכזריות שבמעשיו וחוסר יכולתה של המשטרה להביא למעצרו. בשל העובדה שזהותו של המרטש נותרה בגדר תעלומה עד היום, נכללו בפרסומים השונים על מעשי הרצח שבוצעו במרוצת השנים, בנוסף לעובדות ההיסטוריות, גם פולקלור ואגדות אורבניות שונות. ברבות השנים הציעו רבים – סופרים, היסטוריונים ובלשים חובבים – תאוריות שונות ביחס לזהות הרוצח, או לזהות הרוצחים (בהנחה שהמרטש לא פעל לבדו). המיתוס שנרקם סביב דמותו תרם לכתיבת יצירות ספרות, סרטי קולנוע ואף יצירות אמנות שונות. כיום נחשב ג'ק המרטש לאחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בכל הזמנים, ורבים רואים בדמותו אב טיפוס של דמות הרוצח הסדרתי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה