ויין מקוויי

ויין מקוויי
Wayne MacVeagh
	ויין מקוויי
לידה	19 באפריל 1833; פיניקסוויל, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	11 בינואר 1917 (בגיל 83); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם מלא	אייזק ויין מקוויי
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של כנסיית רדימיר, בריין מאוור, פנסילבניה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ייל
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית
	11 במרץ 1894 – 4 במרץ 1897; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	גרובר קליבלנד
	→ ויליאם פוטר ויליאם דרייפר ←
	5 במרץ 1881 – 15 בדצמבר 1881; (286 ימים)
תחת נשיאי ארצות הברית	ג'יימס גרפילד ; צ'סטר ארתור
	→ צ'ארלס דיוונס בנג'מין האריס ברוסטר ←
	25 באוקטובר 1870 – 10 ביוני 1871; (229 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית	יוליסס ס. גרנט
	→ אדוארד מוריס ג'ורג' בוקר ←
חתימה

אייזק ויין מקוויי (באנגלית: Isaac Wayne MacVeagh;‏ 19 באפריל 1833 – 11 בינואר 1917) היה עורך דין, פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי, שכיהן כתובע הכללי של ארצות הברית בממשליהם של נשיאי ארצות הברית ג'יימס גרפילד וצ'סטר ארתור.

ראשית חייו

ויין מקוויי נולד בפיניקסוויל, פנסילבניה כבנם של מייג'ור ג'ון מקוויי ושל מרגרט (לבית לינקולן) מקוויי. אחיו, פרנקלין מקוויי, היה בנקאי ולימים מזכיר האוצר בממשלו של הנשיא ויליאם הווארד טאפט.

מקוויי למד באוניברסיטת ייל, שם הוא היה חבר באחוות דלתא-קאפא-אפסילון וב-1853 הוא סיים את לימודיו במקום העשירי בכיתתו. ב-1856 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ובשנים 1859–1864 הוא היה פרקליט המחוז של מחוז צ'סטר בפנסילבניה. במלחמת האזרחים הוא הצטרף למיליציית החירום של פנסילבניה שהתארגנה כנגד איום הפלישה של צבא הקונפדרציה בשנים 1862 ו-1863. הוא הקים פלוגת פרשים עצמאית ומאוחר יותר שירת ברגימנט מיליציית החירום ה-29 של פנסילבניה והגיע עד לדרגת מייג'ור.

קריירה פוליטית ומשפטית

מקוויי היה לאחד ממנהיגי המפלגה הרפובליקנית והיה יריב בולט של חותנו, סיימון קמרון במאבק שהתנהל במפלגה ב-1871. בשנים 1870–1871 הוא שירת כשגריר ארצות הברית באימפריה העות'מאנית ובשנים 1872–1873 הוא היה חבר בוועידה החוקתית של פנסילבניה.

ב-1875 היה מקוויי שותף להקמת משרד עורכי הדין בפילדלפיה שכיום ידוע בשם דקארט (Dechert).^[1] הוא גם היה יושב ראש ועדת מקוויי שנשלחה ב-1877 על ידי הנשיא רתרפורד הייז ללואיזיאנה, כדי ליישב את המאבק בין שתי ממשלות המדינה וכך לאפשר את פינוי כוחות הצבא ממנה.

ב-1881 כיהן מקוויי כתובע הכללי של ארצות הברית בממשלו של ג'יימס גרפילד. לאחר רצח גרפילד הוא המשיך בתפקידו תחת הנשיא צ'סטר ארתור, אך התפטר כשלושה חודשים לאחר מכן.

ב-1892 הוא תמך בגרובר קליבלנד, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, ובשנים 1893–1897 הוא כיהן כשגריר ארצות הברית באיטליה. ב-1896 הוא שב למפלגה הרפובליקנית. ב-1903 היה מקוויי הנציג המשפטי של ארצות הברית בפני בית הדין בהאג שדן בתביעות של גרמניה, בריטניה ואיטליה נגד ונצואלה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה תמך מקוויי במטרתן של מדינות ההסכמה במאמר בשם "התהום הבלתי אפשרי" (The Impossible Chasm) שפורסם ביולי 1915 בכתב העת North American Review. במאמרו האחרון באותו כתב עת בשם "יום לוסיטניה: 7 במאי 1916", הוא תקף את האיטיות של ממשלת ארצות הברית בתביעת זכויותיה מול גרמניה.^[2]^[3]

חיים אישיים

ב-1856 נשא מקוויי לאישה את לטישה מיינר לואיס. לזוג נולד בן אחד, צ'ארלס מקוויי, שכיהן כשגריר ארצות הברית ביפן. ב-1866, לאחר מות רעייתו, הוא נישא בשנית לווירג'יניה רולט קמרון, בתו של מזכיר המלחמה, סיימון קמרון.

ויין מקוויי נפטר בוושינגטון די. סי. ב-11 בינואר 1917 ונטמן בבית הקברות של כנסיית רדימיר בבריין מאוור שבפנסילבניה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויין מקוויי בוויקישיתוף

ויין מקוויי באתר מחלקת המשפטים של ארצות הברית (באנגלית)
ויין מקוויי באנציקלופדיה בריטניקה (מהדורת 1911) (באנגלית)
ויין מקוויי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Dechert LLP - History

[2] Chisholm, Hugh, ed. (1922). "MacVeagh, Wayne". Encyclopædia Britannica. 31 (12th ed.). London & New York: The Encyclopædia Britannica Company. p. 829.

[3] "Lusitania" Day: May 7, 1916

[1]

[2]

[3]