ורונה
| |||||||
 | |||||||
| העיר העתיקה של ורונה | |||||||
| מדינה |
 איטליה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 ונטו | ||||||
| ראש העיר | דמיאנו טומאסי | ||||||
| רשות מחוקקת |
מועצת עיריית ורונה  | ||||||
| שפה רשמית |
איטלקית | ||||||
| תאריך ייסוד | 550 לפנה"ס | ||||||
| שטח | 206.63 קמ"ר | ||||||
| גובה | 59 מטרים | ||||||
| אוכלוסייה | | ||||||
| ‑ בעיר | 255,588 (1 בינואר 2023) | ||||||
| ‑ במטרופולין | 714,274 | ||||||
| ‑ צפיפות | 1,254 נפש לקמ"ר (2008) | ||||||
| קואורדינטות | 45°26′N 10°59′E / 45.433°N 10.983°E | ||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||
| http://www.comune.verona.it | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ורונה (באיטלקית: Verona) היא עיר עתיקה הנמצאת במחוז ונטו שבצפון איטליה. אוכלוסייתה מונה כ-265,000 בני אדם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר ורונה נוסדה ב-550 לפנה"ס לערך, ובשנת 89 לפנה"ס הפכה לטריטוריה בשליטה רומית. בשל מיקומה של ורונה בצומת של דרכי סחר, על גדות נהר האדיג'ה, ידעה העיר, עוד מהתקופה הרומית פריחה כלכלית.
בשנת 1117 העיר הייתה במרכז רעידת אדמה בין החזקות בצפון איטליה עד היום.
בשנת 1814 היא נכבשה על ידי אוסטריה ואוחדה עם איטליה רק ב-1866.
תרבות ותיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוורונה ישנם ארמונות מפוארים מתקופת הרנסאנס ואתרים חשובים נוספים מהתקופה הרומית, המושכים לעיר תיירים רבים, לדוגמא גשר האבן בוורונה. בכול שנה בעיר מתקיים פסטיבל יין גדול Vinitaly. בכל שנה נערכים בעונה החמה, החל מאמצע יולי ועד חודש ספטמבר, מופעי קיץ שונים. מתקיימות הצגות תיאטרון במקומות פתוחים שונים בעיר.
לעיר יש נמל תעופה בינלאומי משלה, נמל התעופה ורונה-וילפרנקה. הנמל ממוקם כ-12 ק"מ מהמרכז ההיסטורי של ורונה, ומשרת גם את תושבי ותיירי האזור כולו, לרבות את אזור אגם גארדה.
האמפיתיאטרון הרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הארנה של ורונה
הארנה של ורונה (אמפיתיאטרון רומי) שבנייתו נסתיימה בערך בשנת 50 לספירה, הוא האמפיתיאטרון השלישי בגודלו בעולם. כיום משמש המקום כבמה המרכזית של ורונה ונמצא בלב העיר.
הבית של יוליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוקד התיירותי הידוע ביותר בעיר הוא ביתה של יוליה (באיטלקית: Casa di Giulietta) מהמחזה המפורסם רומיאו ויוליה. הבית הוא בית מספר 23 ברחוב Capello בעיר. הסופר האיטלקי לואיג'י דה פורטו היה הראשון שכתב את המחזה על שתי המשפחות בעיר ורונה. המשפחות היו משפחות מוכרות שחיו באותה תקופה בעיר, אולם העלילה הייתה פרי דמיונו של הכותב. בין רומיאו ובין יוליה לא היה כל קשר, ובין משפחותיהם לא היה כל סכסוך. מאוחר יותר עיבד ויליאם שייקספיר את המחזה לגרסה המוכרת שלו כיום.
בחזית הבית נמצאת "מרפסת יוליה" שעליה עמדה יוליה במהלך המחזה. בחצר הבית ניתן למצוא את פסלה של יוליה. המבקרים נוהגים לשלוח יד אל השד הימני של יוליה. לפי המסורת המקומית זוהי סגולה לאהבת נצח אמיתית.
על קירות החצר נמצאות מאות אלפי הצהרות אהבה כתובות של המבקרים במקום[1].
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיר שתי קבוצות כדורגל בסרייה א', הליגה הראשונה באיטליה: קייבו ורונה והלאס ורונה. בענף הכדורסל, הקבוצה הבכירה היא סקאליג'רה ורונה שזכתה בשנת 1991 בגביע האיטלקי ובשנת 1998 זכתה בגביע קוראץ' האירופאי.
יהדות ורונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היהודים הגיעו לעיר כבר במאה ה-9. בשנת 1146–1147 חי בוורונה הפרשן אברהם אבן עזרא. כמו ברוב הערים באיטליה, בואם של היהודים לעיר היה קשור לעיסוק במתן הלוואות, מקצוע שנאסר על הנוצרים. בנוסף, הותר ליהודים לעסוק ברפואה. בתקופת הרנסאנס נוצר עניין בתרבות היהודית ומצבם היה טוב. הבחירה של היהודים לגור בוורונה נבע מהיחס הסובלני שהיה כלפיהם, חוץ מטלאי צהוב כסמל על בגדם.
בשנת 1555 השתנה המצב. היה זה בעקבות הבולה Cum nimis absurdum של האפיפיור פאולוס הרביעי, אשר קבעה כי היהודים הם רוצחי ישו ואינם יכולים לחיות כאזרחים שווי זכויות בעיר אחת עם הקתולים, ועליהם לגור בתחום נתון - לימים ייקרא התחום גטו. תושבי העיר דרשו זאת בשנת 1526, אך שליטי ונציה, אשר משלו בעיר, התנגדו. רק בשנת 1578 נבחר מקום הגטו, המשפחות התארגנו ותחום הגטו הוגדר רשמית רק בשנת 1599. עברו עוד כעשרים שנה עד שאורגן ורק משנת 1620 הגטו היה לעובדה. הכניסה והיציאה ממנו נעשתה דרך שערים, אשר נשמרו על ידי נוצרים שקיבלו שכרם מהקהילה היהודית. העיסוק העיקרי בו הורשו לעסוק היהודים היה מסחר בבגדים ישנים. בנוסף לכך, נדרשו פעם בשבועיים לשמוע הטפות של כומר נוצרי או לשאת בקנס גבוה.
רוב תושבי הגטו היו מאשכנז ורק מיעוט נמנה עם יוצאי ספרד. ליהודי ורונה היה נוסח תפילה מיוחד - "אשכנזי - איטלקי". עם הקמת הגטו מספר היהודים היה כ-400 ולהם היה כ-25 חנויות. לקראת סוף המאה ה-18 הוכפל מספרם ועד מחצית המאה ה-19 היה ל-1,000.
בשנת 1797 הרס הצבא הצרפתי שנכנס לעיר את שערי הגטו ואפשר ליהודים לגור בעיר כולה, תוך מתן שוויון זכויות מלא. אזור הגטו הפך להיות לתחום מגורים לעניי העיר. בשנת 1924 נהרסו מבנה הגטו ונבנו בו מבנים חדשים. אזור זה נמצא היום במרכז העיר וורונה.
בתחילת המאה ה-16 שימש בה כרב חזקיה מרדכי בשאן; חלק מכתביו נדפס על ידי נינו, הרב והרופא מנחם נווירה, בספר "פני יצחק"[2].
במפקד שנערך בקרב יהודי ורונה בשנת 1942 נפקדו 100 מועסקים: 24 סוחרים, 17 - בעלי מקצוע, 12 - פקידים ועוד. שיעור הנישואין המעורבים היה 55%. התנהגות תושבי העיר, בעקבות חוקי הגזע באיטליה לא הייתה חריגה לעומת המקובל. לפי עדויות באתר האיטלקי הייתה אדישות למצבם.
בתום המלחמה הוקמה הקהילה מחדש. מספר חבריה היום פחות מ-100 לעומת 340 לפני השואה. בוורונה בית כנסת מעוטר הנמצא בעיר העתיקה, בסמטא סמוכה לרחוב מציני. הסמטא נקראת על שם הפרטיזנית היהודיה, ריטה רוזאני. על קיר הכניסה לבית הכנסת יש שלט לזכרה. מסביב לדלת הראשית קיימים שישה עיטורים מסורתיים: מגדל דוד, מנורת המאור, יד אבשלום, שער הזהב, תורה עוז (עיטור שבמרכזו לוחות הברית עם האותיות א' - י', שמימינם ומשמאלם אריות ומעליהם כתר) וקבר רחל.
צילום פנקסי הקהילה מהמאה ה-16, המאה ה-17 ועד שנות השלושים של המאה ה-18 נמצא בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים[3]. פנקס הקהילה הוא תיעוד עשיר ומקורי לחיי הקהילה. בנוסף קיים בספרייה הלאומית אוסף תעודות של הקהילה היהודית מהמאות ה־19 וה20[4]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולה, קרואטיה
נים, צרפת
מינכן, גרמניה
זלצבורג, אוסטריה
בית לחם, הרשות הפלסטינית
רעננה, ישראל
קושיצה, סלובקיה
נגהמה, יפן
פרזנו, קליפורניה, ארצות הברית
משהד, איראן
לצ'ה, איטליה
אייקוצ'ו, פרו
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
המרפסת של חדרה של יוליה -
-
אחד הקירות בחצר הבית -
מראה כללי של העיר -
בית הכנסת בוורונה משנת 1600 -
פסל דנטה אליגיירי בורונה -
כיכר פיאצה דלה ארבה, כיכר שוק בוורונה. -
המבצר העתיק בוורונה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ורונה- אטילו מילאנו, תולדות יהודי וורונה
- גילי חסקין, לא רק רומיאו ויוליה: קרנבל הניוקי של ורונה, באתר ynet, 23 בדצמבר 2014
- יוסי פישר, ורונה: רומיאו ויוליה, יין מדהים ו"פריימרק" לישראלים, באתר וואלה, 17 בינואר 2017
- מיטל שרעבי, נשיקה איטלקית: טיול בעיר שיש בה הרבה מעבר לרומנטיקה ואגדות על אהבה נצחית, באתר מעריב אונליין, 2 במרץ 2018
- אורלי גנוסר, ממש לא רק המרפסת של יוליה: ורונה שלא הכרתם, באתר גלובס, 30 ביוני 2018
- ורונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Romeo's House in Verona, www.veronissima.com
- ^ פני יצחק, מנטובה, 1744, באתר היברובוקס
- ^ "פנקס קהל וירונה" משנת רצ"ט עד שנת ש"ץ (1670-1559) נדפס בשלשה כרכים על ידי א. בוקסבוים בהוצאת אוניברסיטת תל אביב תש"ן.
- ^ ארכיון אוסף קהילת ורונה, בספרייה הלאומית
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 רומא  מילאנו | |||||||||
| 1 | רומא | לאציו | 2,761,632 | 11 | ורונה | ונטו | 257,274 |  נאפולי  טורינו | |
| 2 | מילאנו | לומברדיה | 1,371,498 | 12 | ונציה | ונטו | 254,661 | ||
| 3 | נאפולי | קמפניה | 914,758 | 13 | מסינה | סיציליה | 220,094 | ||
| 4 | טורינו | פיימונטה | 848,885 | 14 | פדובה | ונטו | 208,732 | ||
| 5 | פלרמו | סיציליה | 630,828 | 15 | פראטו | טוסקנה | 200,762 | ||
| 6 | ג'נובה | ליגוריה | 560,688 | 16 | טריאסטה | פריולי-ונציה ג'וליה | 200,594 | ||
| 7 | בולוניה | אמיליה-רומאניה | 392,203 | 17 | ברשה | לומברדיה | 196,850 | ||
| 8 | פירנצה | טוסקנה | 367,150 | 18 | פארמה | אמיליה-רומאניה | 196,655 | ||
| 9 | בארי | פוליה | 316,140 | 19 | טאראנטו | פוליה | 189,171 | ||
| 10 | קטניה | סיציליה | 298,324 | 20 | מודנה | אמיליה-רומאניה | 185,644 | ||
| בקרת זהויות |
|
|---|