לדלג לתוכן

הרברט פלומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
Herbert Charles Onslow Plumer
לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר
לידה 13 במרץ 1857
לונדון, הממלכה המאוחדתבריטניהבריטניה
פטירה 16 ביולי 1932 (בגיל 75)
לונדון, הממלכה המאוחדת בריטניהבריטניה
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג Annie Constance Goss (22 ביולי 1884ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Thomas Plumer, 2nd Viscount Plumer, Sybil Margaret Plumer, Eleanor Mary Plumer, Marjorie Constance Plumer עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
תקופת הפעילות 18761919 (כ־43 שנים)
דרגה פילדמרשל (צבא בריטניה) פילדמרשל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה 10
מפקד הדיוויזיה ה-7
מפקד הדיוויזיה 5
מפקד ״פיקוד הצפון״
מפקד הקורפוס ה-5
מפקד הארמייה השנייה
מפקד ארמיית הריין הבריטית
פעולות ומבצעים
המלחמה המהדית
מלחמת המטבלה השנייה
מלחמת הבורים השנייה
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים

מסדר האמבט אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט
מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש

המסדר הוויקטוריאני המלכותי אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי
מסדר האימפריה הבריטית (צבאי) אביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית
תפקידים אזרחיים
הנציב העליון ה־2
אוקטובר 1925 – יולי 1928
(כשנתיים)
תחת שר המושבות לאופולד אמרי
הארי לוק (מ"מ) ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לורד הרברט צ'ארלס אונסלו פלומראנגלית: Herbert Charles Onslow Plumer; ‏13 במרץ 185716 ביולי 1932) היה קצין בצבא הבריטי בדרגת פילדמרשל, וכיהן כנציב העליון השני של ארץ ישראל מטעם המנדט הבריטי בין השנים 19251928, אחרי הרברט סמואל. פלומר היה אביר מסדר האמבט, מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש, המסדר הוויקטוריאני המלכותי (Royal Victorian Order) ומסדר האימפריה הבריטית.

קריירה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלומר נולד בשכונת קנסינגטון שבלונדון להול ולואיזה אליס פלומר ב-13 במרץ 1857. פלומר התחנך באיטון ובסנדהרסט, וב-1876 התגייס לצבא הבריטי. פלומר מילא בצבא תפקידי פיקוד ומטה והשתתף במלחמת הבורים בדרום אפריקה שבמהלכה קודם לדרגת קולונל. ב-1902 עם חזרתו לבריטניה מונה למפקד הבריגדה ה-4, ומעט לאחר מכן קודם לדרגת מייג'ור גנרל. ב-1903 מונה למפקד הדיוויזיה ה-10, ב-1904 מונה לקצין האפסנאות הראשי, ב-1906 מונה למפקד הדיוויזיה ה-7, וב-1907 מונה למפקד הדיוויזיה ה-5. ב-1908 קודם לדרגת לוטננט גנרל, וב-1911 מונה למפקד ״פיקוד הצפון״.

מלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו המפתיע של מפקד הקורפוס ה-2 גנרל ג'יימס גרירסון (אנ') בתחילת המלחמה היה פלומר מועמדו של ג'ון פרנץ' לתפקיד, אך שר המלחמה הוריישו קיצ'נר מינה לתפקיד את גנרל הוראס סמית'-דוריאן.

בפברואר 1915 נשלח פלומר לצרפת ומונה למפקד הקורפוס ה-5, והוביל אותו בקרב איפר השני. במאי 1915 הודח גנרל סמית'-דוריאן מתפקידו כמפקד הארמייה השנייה, ופלומר קיבל את התפקיד במקומו, וב-11 ביוני 1915 קודם לדרגת גנרל מלא. ביוני 1917 זכה לניצחון גדול על הגרמנים בקרב רכס מסין (אנ'). בנובמבר 1917 מונה פלומר למפקד הכוחות הבריטיים באיטליה. בתחילת 1918 התבקש פלומר על ידי דייוויד לויד ג'ורג' להחליף את ויליאם רוברטסון כראש המטה הכללי הקיסרי, אך פלומר סירב. באביב 1918 חזר פלומר לפקד על הארמייה השנייה ופיקד עליה במהלך מתקפת האביב ובמהלך מתקפת מאה הימים.

פרדריק קיש ששירת תחת פיקודו במלחמת העולם הראשונה אמר עליו: "כל הארץ תמצא בו אדם ישר מאוד. הוא חי הרבה ולמד הרבה מאד ושכח רק מעט ... זוכר אני שבצבא היה הוא המפקד הכי דמוקרטי. תמיד נמצא בין החולים וכולם אהבוהו"[1].

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1918 מונה פלומר למפקד ארמיית הריין הבריטית, ובמאי 1919 מונה למושל מלטה. ב-31 ביולי 1919 הועלה לדרגת פילדמרשל, וב-18 באוקטובר 1919 קיבל את התואר ה״ברון פלומר״.

הנציב העליון בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1925 מונה לנציב העליון בארץ ישראל. בין פעולותיו כנציב העליון:

  • הזהיר את הערבים שלא יפריעו לסדר הציבורי ונטל על עצמו את האחריות לביטחון בארץ.
  • ב-1927 הכיר במוסדות כנסת ישראל, איפשר מתן תקציבים לאוכלוסייה היהודית ופעל להקלת האבטלה בימי המשבר הכלכלי.
  • זכה להוקרת היישוב היהודי על הסיוע שהגיש ליישוב ועל ההטבה הניכרת במצב הביטחון בזמנו: היה זה הנציב היחידי שבתקופת נציבותו לא היו מאורעות דמים בין יהודים לערבים.
  • פירק את "הז'נדרמריה הבריטית" ואת "המשטרה המעולה" שהיו שילוב בין יחידות משטרה ומשמר גבול למניעת מהומות ושמירה על השלום, והקים את "חיל הספר העבר-ירדני".
  • פיקח על הנשק ביישוב היהודי, ואסר על החזקת נשק ביישובים היהודים.

הביקורת של היישוב היהודי נגדו התמקדה בכך שלא הגיש סיוע ממשי לבניין הבית הלאומי ולא נתן ידו להתיישבות צפופה וכתוצאה מכך נותרו כל אותן בעיות בלתי פתורות. יחד עם זאת כתב עליו עיתון "הארץ" ב-1928:

"ואף על פי כן יוטעם בשעה זו כי רגש היושר הטבעי ורצונו הטוב של לורד פלומר עמדו לנו כמה פעמים להרחיק תקלות מיותרות..., ללורד פלומר לא היו משפטים קדומים, לא לטובה ולא לרעה, ביחס ליישוב היהודי בארץ, למפעלו ולשאיפותיו, ואינסטינקט נכון ורצון טוב התוו לו לפרקים תכופים את הדרך הנכונה".

מנגד הערבים הביעו אכזבה משלטונו של פלומר משום שקיוו כי יעזור להם לטרפד את הקמת הבית הלאומי של היהודים בארץ ישראל.

אחרית ימיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1928 סיים את תפקידו בארץ ישראל וחזר ללונדון. ב-3 ביולי 1929 קיבל פלומר את התואר ״הוויקאונט פלומר הראשון״ כהוקרה על שירותיו.

ב-16 ביולי 1932 מת פלומר בביתו שבנייטסברידג' שבלונדון ונקבר בכנסיית ווסטמינסטר.

על שמו של פלומר כיכרות בשלוש הערים הגדולות:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שיחה עם הקול' קיש, דבר, 21 באוגוסט 1925