רא"ש
| לידה |
1250 ה'י'  קלן, נסיכות הבוחר מקלן |
|---|---|
| פטירה |
1327 (בגיל 77 בערך) ט' בחשוון ה'פ"ח  טולדו, כתר קסטיליה |
| כינוי | הרא"ש |
| מקום מגורים |
קלן, טולדו  |
| תקופת הפעילות |
? – 24 באוקטובר 1327 |
| השתייכות | בעלי התוספות |
| תחומי עיסוק | רב, ראש ישיבה, דיין, פוסק |
| רבותיו | רבי יחיאל אביו, המהר"ם מרוטנבורג, רבי חיים אחיו |
| תלמידיו |
בנו - רבי יעקב בעל הטורים בנו - רבי יהודה בן הרא"ש בן אחותו - רבי משה בן אלעזר הכהן מקובלנץ (מחבר ספר חסידים - המשכיל) |
| בני דורו | הרשב"א |
| חיבוריו | פסקי הרא"ש, שו"ת הרא"ש, תוספות הרא"ש, אורחות חיים להרא"ש |
| צאצאים | יחיאל בן הרא"ש, יעקב בן אשר, יהודה בן הרא"ש, שלמה בן אשר, משה בן אשר, שמעון |
  | |
רבי אשר בן יחיאל (ה'י', 1250 – ט' בחשוון ה'פ"ח[1], 1327, או ה'פ"א[2]), המכונה הרא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.
הרא"ש היה חניך בית המדרש של בעלי התוספות וחכמי אשכנז, ותלמידו של מהר"ם מרוטנבורג. בבגרותו היגר לספרד והקים את בית מדרשו בטולדו. בכך היה לממזג בין מסורת הלימוד והפסיקה האשכנזית ובין המציאות הקהילתית בספרד ובתי המדרש שלה. בספרד שימש אב בית דין, ראש ישיבה, והשיב תשובות רבות לשואלים, שכונסו בקובץ שו"ת הרא"ש. חיבורו המרכזי הוא פסקי הרא"ש, חיבור הלכתי על מסכתות התלמוד הבבלי המתבסס על הלכות הרי"ף ומוסיף עליהם את פסקיהם של בעלי התוספות. מלבד זאת חיבר הרא"ש תוספות (תוספות הרא"ש), פירושים לתלמוד וחיבורים נוספים.
השפעתו על פסיקת ההלכה לדורות הרבים הייתה מכרעת. בנו, רבי יעקב בן אשר היה מחבר ספר ההלכה ארבעה טורים שהתפשט ברוב קהילות ישראל, והוא התבסס רבות על פסקי אביו הרא"ש. בנוסף, רבי יוסף קארו בחר בו כאחר משלושת הפוסקים המרכזיים (לצד הרי"ף והרמב"ם) שעליהם השתית את חיבורו שולחן ערוך, שהפך לספר ההלכה המרכזי בעם ישראל.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרא"ש נולד באשכנז, כיום גרמניה, בשנת ה'י'. אביו רבי יחיאל בן אורי היה גדול בתורה והיה מתכתב בהלכה עם גדולי דורו. מלבד זאת היה ידוע בחסידותו המופלגת ונמנה בין חסידי אשכנז. החכם המפורסם רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן) היה בין אבות אבותיו[3].
בראשית ימיו למד הרא"ש אצל אביו רבי יחיאל. בהמשך החל ללמוד בישיבתו של המהר"ם מרוטנבורג, שהיה הפוסק החשוב והבלתי מעורער באשכנז באותה התקופה, ועד מהרה הפך לתלמידו המובהק. בין הרב והתלמיד שררו יחסי הערכה וחיבה הדדיים, והם עמדו תכופות בחלופת מכתבים הלכתית. במהלך השנים הפנה הרא"ש עשרות שאלות בהלכה אל המהר"ם, וזה השיב לו עליהם בכבוד גדול ובהערכה. על ההערכה הרבה שרכש המהר"ם כלפי תלמידו הנאמן ניתן ללמוד מאחת התשובות ששלח לו, שבה הוא פותח בהפלגת שבחיו:
כל דתיליד ליה אימיה כמוך תלד, יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחא קמח, וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צח ונהיר, בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ולפיד, אף על פי שהשמים ביני ובינך כרשפי חבתך לבי יסליד, אלופי ומיודעי מורי הרב רבי אשר שיחיה, אשר מדי דברי בך ברוך לקחתיך ולא אשיב עד אם ברכתיך.
במכתב אחר מבקש המהר"ם מתלמידו להתפלל בעדו שיבריא מחוליו "ומובטחני בתפילתך זכה שתעשה פירות ופירי פירות".
בשנת ה'מ"ו (1286) נכלא רבו מהר"ם באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה. הקיסר תבע מהיהודים סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, והרא"ש ערב להבאת הכסף ואסף את דמי הכופר. בסופו של דבר לא יצא הדבר לפועל בשל סירובו של המהר"ם שיפדוהו בסכום כזה, מה שיגרור ניסיונות סחיטה נוספים מצד השליטים, זאת, על פי ההלכה ש”אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן” (משנה, מסכת גיטין, פרק ד', משנה ו').
פרנסתו הייתה בהלוואה בריבית לגויים[4], ונראה שמצבו הכלכלי היה טוב. לאחר מאסרו של רבו, ובייחוד לאחר פטירתו בכלאו, ירש הרא"ש את מקומו בהנהגה בוורמס, ונעשה לגדול הדור באשכנז.
בקיץ 1298 פרצו באשכנז פרעות רינדפלייש. בפרעות הושמדו כ-146 קהילות, ונהרגו אלפי יהודים, בהם רבי מרדכי בן הלל, קרובו וחברו של הרא"ש מישיבתו של מהר"ם מרוטנבורג, יחד עם אשתו וחמשת ילדיו. בשל ההחמרה במצבם המדיני של יהודי אשכנז ובשל החשש שגורלו יהיה כגורל רבו המהר"ם, החליט הרא"ש לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור למקום אחר. על פי מסורת אחת דרש הקיסר אלברכט (יורשו של רודולף הראשון) מהרא"ש לפרוע את סכום הכסף עליו ערב לשם שחרורו של מהר"ם מרוטנבורג, ובשל כך הוא ברח. מסורת דומה מביא המהרש"ל ולפיה שמע הרא"ש כי בכוונת הקיסר לתפוס אף אותו ובשל כך התכונן לבריחה[5]. במשך מספר שנים ניסה לסייע בשיקום הקהילות שנפגעו בפרעות רינדפלייש, ואז בשנת ה'ס"ג (1303) מצא שעת כושר לעזוב את גרמניה וברח עם בני ביתו לפרובנס, מעבר שרושש אותו כספית. הרא"ש עבר טלטולים רבים, והגיע לספרד בסתיו של שנת ה'ס"ה (1305). הקהילות בספרד קיבלו אותו בכבוד גדול. על פי המקורות מאותה תקופה "חכמתו ויראתו האירו פניו" והיה נראה "כמלאך ה' צבאות"[דרוש מקור] באחד מטלטוליו הגיע למקום מושבו של הרשב"א בברצלונה, שאף הוא קיבלו בכבוד גדול, וקרא לקהילות ספרד לנהוג בו בכבוד גדול[6].
ראשי קהילת טולידו (טוליטולה) הזמינו אותו להתיישב בתוכם, ללמד תורה ולעמוד בראש בית דינם. כך מונה לראש בית הדין ולראש הישיבה בטולידו, מינוי המעיד על יוקרתו העצומה, שכן לא היה זה מקובל למנות אדם בן אשכנז לרב ביהדות ספרד.
הימצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של חכם אשכנזי מהראשונים המכיר היטב גם את דרכיהם ומנהגיהם של הספרדים. יוקרתו בעיני הממשל הייתה אף היא גדולה, והשלטונות אמנם התייעצו עמו בענייני משפט.
הרא"ש נפטר ונקבר בטולדו. ישנם מקורות סותרים בנוגע לשנת פטירתו. רבי מנחם בן זרח מציין את שנת ה'פ"א ורבי אברהם זכות נוקב בתאריך ט' בחשוון ה'פ"ח. הסתירה נידונה רבות בין החוקרים, ומסקנתו של שמחה עמנואל היא שהרא"ש נפטר כנראה בשנת ה'פ"א, או אולי בראשית ה'פ"ב.[7] על מקום קבורתו נכתב: "האבן הראשה תשואות חן חן לה" (על פי לשון הפסוק בזכריה[8])[9]. שד"ל בספרו "אבני זיכרון"[10] שיער כי הסיבה שלא הוספו תהילות ותארים למצבתו של הרא"ש, היא משום שבלאו הכי היה מפורסם, ודי בכך שנרמז שמו בכיתוב: אבן הראשה: מקום קבורת הרא"ש, חן לה: הגימטריה של שנת פטירתו - ה'פ"ח (1328). אולם לפי מה שרבי יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא[11] כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם), מובן טעם העלמת שמו ממצבתו, ואף זה עולה יפה עם הרחבת לשון פסוק המקור: "והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה".
בנו הנודע ביותר הוא רבי יעקב בעל הטורים. בנים נוספים שהיו לו הם רבי יהודה, ממלא מקום אביו בטולידו ובעל שו"ת "זכרון יהודה", רבי יחיאל (בנו הבכור), רבי שלמה החסיד, רבי משה ועוד.
על אף שהגיע מאשכנז, תפס הרא"ש מקום מרכזי גם במסורת הפסיקה הספרדית, ולאחר מותו ביקשו אנשי טולידו לקבוע הלכה כמותו אף במקומות בהם חלק על הרמב"ם[12], אלא שבנו רבי יהודה התנגד לכך. עדות נוספת לחשיבותו בקרב חכמי המסורת הספרדית ניתן למצוא בכך שרבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" בחר בו להיות אחד משלושת עמודי ההוראה שעל פיהם הוא פוסק, לצד הרמב"ם והרי"ף שעל פי ספריהם פסקו הלכה בספרד עד לימי הרא"ש[13].
יצירתו ופסיקתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקי הרא"ש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פסקי הרא"ש
יצירתו החשובה ביותר, שנכתבה לקראת סוף ימיו[14], כוללת דיון בקטעי תלמוד ופסיקת הלכה. חיבורו מבוסס על דברי הרי"ף עם הוספות מדברי התוספות ומשלו. יצירה זו מודפסת בסוף ספרי התלמוד בדפוס וילנה. מפני שהרא"ש כתב את פירושו ופסקי ההלכה שלו על הרי"ף, במהדורות מסוימות הודפסו דברי הרי"ף והרא"ש ביחד בתור פסקי הרא"ש.
לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת הגהות אשרי). רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף. נכתבו פרושים רבים לדבריו, המרכזיים שבהם נכתבו על ידי התוספות יום טוב, ואחרים על ידי רבי שמואל קאיידנובר, רבי נתנאל וייל. כמו כן נכתבו עליו הגהות של הב"ח ושל הגר"א.
תוספות הרא"ש
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד, המבוססות על בעלי התוספות הקדומים, כמו ר"י הזקן ורבי שמשון משאנץ. החוקרים חלוקים בדעתם על מידת העצמאות של הרא"ש בעריכת התוספות שהיו לפניו. יש אומרים שתוספותיו אינן חיבור מקורי, כתוספות רבנו פרץ ורבי אליעזר מטוך, אלא הרא"ש העתיק מהתוספות שהיו לפניו כמעט ללא שינוי[15]. אחרים ביקרו את הגישה הזו, על סמך השוואה בין תוספות הרא"ש על מסכת פסחים לבין מקורותיו, וקבעו שהרא"ש עיבד את החומר שהיה מונח לפניו, בהוספות השמטות ושינויי ניסוח, לא פחות משאר עורכי התוספות[16].
פירוש למסכתות נדרים ונזיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהדורות ש"ס וילנא מודפס פירושו למסכת נדרים. פירוש זה קצר באופן משמעותי ביחס לפירוש הר"ן. כמו כן, נדפס במהדורות הש"ס פירושו למסכת נזיר.
פירוש המשנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרא"ש חיבר פירוש למשנה. קטעים מפירושו לסדר זרעים נדפסו בש"ס וילנא כהערות לפירוש הר"ש משאנץ (מלבד הפירוש לכמה פרקים במסכת כלאים). במהדורות חדשות רבות הוא מופיע בשלמותו. פירוש זה מבוסס ברובו על פירוש הר"ש משאנץ.
שו"ת הרא"ש
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שו"ת הרא"ש
הרא"ש כתב תשובות רבות לשואליו והם קובצו ב"שאלות ותשובות הרא"ש". הגיעו לפתחו שאלות כה רבות, עד שבשלב מסוים הגביל את המענה לדיינים ורבנים בלבד[17]. לשו"ת הרא"ש ישנה עריכה ייחודית המבדילה אותו מיתר תשובות הראשונים, בכך שהתשובות נערכו בקבצים פנימיים (המכונים "כלל") לפי נושאים, ותחת הכותרת "כלל" נתקבצו מספר תשובות העוסקות באותו נושא, למרות היותן לשואלים שונים ובתקופות שונות.
פירוש לתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתב גם פירוש לתורה אשר לוקט בספר "הדר זקנים" יחד עם פירוש התוספות על התורה ועל פירוש רש"י.
אורחות חיים להרא"ש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין כתביו נמצא גם חיבור בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא בשם "אורחות חיים". חיבור זה תורגם ליידיש על ידי הרב יום-טוב ליפמן הלר, וזכה לפירושים רבים. מהם של הרב מנשה קליין[18], של הרב חיים קניבסקי, ושל הרב משה שטרנבוך[19].
על אף שהשתייך כאמור למשפחה של חסידי אשכנז, לא ברור האם אכן ראה עצמו מחויב להוראותיו של רבי יהודה החסיד.
הספר בשמים ראש והטענה שהרא"ש חיברו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בשמים ראש
שאול ברלין הוציא בשנת תקנ"ג ספר שו"ת הנקרא "בשמים ראש" וטען שהוא קובץ תשובות הרא"ש שנערך בידי חכם מימי הבית יוסף. לצד תשובות הלכתיות רגילות, הכיל הספר גם דעות הקרובות לרוח ההשכלה, ועל כן נטען שברלין זייף אותו, אולם רבנים אחרים עשו בו שימוש הלכתי. הדעה המקובלת בימינו היא שספר זה זיוף גמור שנוצר על ידי ברלין במאה ה-18, אך יש עדיין הסוברים שאכן הרא"ש כתבו, ורק אחדות מהתשובות מזויפות. למעשה נוטים רוב פוסקי ההלכה לתת לספר זה מעמד הלכתי מסוים, אך לא מצד זהות הכותב אלא מצד התוכן הכתוב[20].
על שיטתו והנהגתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רדיפת האמת וסגנונו החריף
[עריכת קוד מקור | עריכה]באחד מוויכוחיו בהלכה התנצל לפני זה שעמו התווכח:
מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה
— שו"ת הרא"ש כלל מו סימן ב
לעיתים הגיע לחריפות גדולה מאוד באכיפת דעותיו. כאשר החליט רבה של עיר אחת לאסור על שימוש בעירוב חצרות המקובל בקהילות ישראל, האשימו הרא"ש שמאחר שיהודים יטלטלו בכל זאת, הוא גורם בכך שיחללו שבת. הוא דרש ”שינהגו בו נידוי באותו המשוגע”, ואם לא יחזור בו, ”ידונו אותו למוות בדין זקן ממרה”[21].
יחסו לרמב"ם ולכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופתו של הרא"ש כבר התפשט מאוד חיבורו הגדול של הרמב"ם משנה תורה. אנשים רבים, בהם גם רבנים ומורי הוראה, ראו פחות ופחות צורך לעיין יותר בתלמוד לשם פסיקת הלכה והיו מסתמכים על ספרו המקיף של הרמב"ם. כנגד עמדה זו יצא הרא"ש חוצץ:
וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר... אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא.
— שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ט
נקודה חשובה שבה חלק על הרמב"ם היה בזכותה של אישה לתבוע גט בטענה שאינה חפצה בבעלה עוד. בעוד שהרמב"ם מצא זכות כזו, הרא"ש סבר שאין לעשות זאת לכתחילה מכיוון שפוסקים אחרים חלקו על דעת הרמב"ם, מחשש לגט מעושה שעלול להתיר אשת איש, וכן מחשש שהאישה תובעת גט מכיוון שנתנה עיניה באחר. עם זאת, סבר שאלו שסמכו על הרמב"ם "מה שעשו עשוי"[22].
בוויכוח שבין מצדדי מורשתו הרציונלית של הרמב"ם לבין מתנגדי הפילוסופיה נקט עמדה חד משמעית בעד האחרונים, והצטרף לחרם של הרשב"א על לימוד החוכמות בידי צעירים מתחת גיל 25.
יחסו לפסקים מתקופת הגאונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפסיקתו סבר שרק על התלמוד אין לחלוק, אולם פסקי הגאונים אינם מחייבים, אם לפוסק יש ראיות מן התלמוד כנגד דעתם, וראיות אלו התקבלו על דעת חכמי דורו. בכך הייתה שיטתו מנוגדת לזו של פוסקים אחרים בני זמנו[23].
שימוש בתקנות קהל שנכתבו בערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מפולמוסיו הגדולים היה סביב שימוש בתקנות הקהל שנכתבו בערבית. הרא"ש לא ידע ערבית ספרותית, אך התעקש שרב כוחו, כמי ששולט ביצירה התורנית, לפסוק במשפטים הקשורים אליהן (אחרי שיתורגמו עבורו), מכוח מי שבקיא בקיאות גדולה בערבית ויכול להעמיק בעיון בלשון התקנות, אך אינו בעל שליטה במקורות ההלכתיים.[דרוש מקור]
| תקופת חייו של הרב רא"ש על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת כתבי הרא"ש בענייני הלכה ומהדורותיהם - מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, מהדורת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 33–35.
- מנחם אלון (עורך), מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הרא"ש, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1965.
- תהילה אליצור, תשובות הרא"ש בדיני נזיקין: הגות הלכתית ומתודולוגיה של פסיקה, דיסרטציה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט, באתר ספריית אסיף.
- א' פריימן, הרא"ש: רבינו אשר בן יחיאל וצאצאיו, חייהם ופעלם, ירושלים, תשמ"ו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רא"ש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שו"ת הרא"ש, קושטא, שנת ה'רע"ז, מתוך אוצר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית
- "הדר זקנים", פירוש על התורה מתלמיד אשכנזי של הרא"ש, באתר היברובוקס
- רבי אשר בן יחיאל - הרא"ש באתר MyTzadik
- שבח קנביל, תולדות הרא"ש, בתוך: תולדות גדולי ההוראה, ניו יורק תשט"ו, עמ' 39-31, באתר היברובוקס
- הרא"ש הרשב"א הטור, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- תוספות הרא"ש למסכת ברכות - מאמר מחקרי מאת הרב יוסף פאעור הלוי
- "אשר בן יחיאל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אשר בן יחיאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כל האותיות של הא"ב בפסוק אחד - אתר https://he.chabad.org/ - שתי הפנגרמות היחידות בתורה אותן מצא הרא"ש
אשר בן יחיאל (1250-1327), דף שער בספרייה הלאומית- קטגוריה:רא"ש, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אברהם זכות בספר יוחסין, מובא על ידי גדליה אבן יחיא, שלשלת הקבלה, עמוד קל"ח.
- ^ רבי מנחם בן זרח, צידה לדרך, דף ד.
- ^ עיין תשובת הרא"ש (בית יוסף יו"ד סימן מ"ז ה') וכן גם ברא"ש למסכת חולין (פרק ג סימן ד): "דע כי מעשה כזה בא לפני זקני רבי אליעזר בר נתן ז"ל". רבי שלום אלבק כותב בהקדמתו לספרו של הראב"ן, אבן העזר, "רבי אשר בר יחיאל... קורא לרבינו בשם "זקני" ... אבל לא היה בן בתו ממש רק דור שלישי או רביעי לו".
- ^ בית יוסף, יורה דעה, סימן ש"פ.
- ^ מהרש"ל, ים של שלמה, גיטין, פרק ד, סימן סו.
- ^ גדליה אבן יחיא, שלשלת הקבלה, עמוד קל"ח.
- ^ שמחה עמנואל, עטרת זקנים, ירושלים תשפ"א, עמ' 176–199.
- ^ פרק ד, פסוק ז.
- ^ העתק כתב יד קדמון בספר "אבני זיכרון" (פראג, תר"א) עמ' 70.
- ^ פראג תר"א, עמ' 71.
- ^ קרקוב תרנה, עמ' 99. במהדורת ראובן בונפיל נמצא בעמ' 119, פיסקא קלב.
- ^ ישראל תא-שמע, רבינו אשר ובנו רבי יעקב בעל הטורים: בין אשכנז לספרד, פעמים 46/47, עמ' 75-91
- ^ שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ח
- ^ ראו רא"ש על מסכת עבודה זרה (פרק א, סימן ז): "ולחשבון זה הייתה שמיטה שנת שבעים ושלש לאלף הששי". ראו גם תוספות יום טוב על מסכת כלאים (פרק ט, משנה ב). וכן עיין בבית יוסף יורה דעה שמא כתב שפסקי הרא"ש נכתבו לאחר שו"ת הרא"ש, ולכן במקום בו הפסק סותר, הלכה כפסקי הרא"ש.
- ^ אפרים אורבך, בעלי התוספות.
- ^ הרב אברהם שושנה, מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, הוצאת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 25-31.
- ^ א' פריימן, הרא"ש: רבינו אשר בן יחיאל וצאצאיו, חייהם ופעלם, ירושלים, תשמ"ו
- ^ אורחות חיים עם פירוש משנה הלכות, באתר היברובוקס
- ^ ארחות חיים עם ביאור מהרב משה שטרנבוך, באתר היברובוקס
- ^ המועדים בהלכה מאת ש"י זווין. וראו עוד בשו"ת יביע אומר, חלק ב', יורה דעה, סימן כ"ד.
- ^ שו"ת הרא"ש כלל כא
- ^ שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ו
- ^ רא"ש על מסכת סנהדרין פרק ד סימן ו