הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992

‹ 1988 1996 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992
3 בנובמבר 1992
היו 538 קולות בחבר האלקטורים נדרשו 270 קולות אלקטורלים כדי לנצח
שיעור ההצבעה	55.2% (מכלל הזכאים להצביע)
מועמד	ביל קלינטון	ג'ורג' הרברט ווקר בוש
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית	המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא
סגן	אל גור	דן קווייל
אלקטורים	370	168
מדינות	32+מחוז קולומביה	18
מספר הקולות	44,909,806	39,104,550
אחוזים	43.0%	37.5%
תיאור ההצבעה במדינות השונות: במדינות בכחול הושג רוב לביל קלינטון והמדינות באדום תמכו בג'ורג' הרברט ווקר בוש
הזוכה: ביל קלינטון

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1992 נערכו ב-3 בנובמבר 1992. בבחירות התמודדו שלושה מועמדים מרכזיים: הנשיא הרפובליקני המכהן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, מושל ארקנסו הדמוקרטי ביל קלינטון, ואיש העסקים העצמאי מטקסס, רוס פרו.

בוש איבד תומכים שמרנים רבים עקב הפרת התחייבותו מנאומו המפורסם "קיראו את שפתיי: לא יהיו מיסים חדשים!", שהתקיים במסגרת קמפיין הנשיאות שלו בשנת 1988, שבו הבטיח שלא להעלות את המיסים בארצות הברית. הכלכלה הייתה במיתון, וכוחו הגדול של בוש, מדיניות החוץ, נעשה חשוב פחות לאחר פירוק ברית המועצות ותבוסת עיראק במלחמת המפרץ.

קלינטון זכה בריבוי קולות המצביעים, ובניצחון גדול בחבר האלקטורים. הניצחון היה הניצחון הדמוקרטי הראשון מאז 1980, ובו המפלגה הדמוקרטית הצליחה לזכות שוב בצפון מזרח המדינה ובאזור הימות הגדולות, אולם זכתה רק ב-4 מדינות בדרום המדינה, ממנו הגיע קלינטון.

מועמדים

מועמדים רפובליקנים

• ג'ורג' בוש האב, נשיא ארצות הברית מטקסס
• פט ביוקנן, בעל טור שמרני מווירג'יניה
• דייוויד דיוק, חבר קונגרס מלואיזיאנה
• הרולד סטאסן, מושל מינסוטה לשעבר

• 
  ג'ורג' בוש האב
• 
  פט ביוקנן
• 
  הרולד סטאסן

היריב הבכיר של הנשיא בוש היה פט ביוקנן. אולם התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה בפריימריז בניו המפשייר שנערכו ב-18 בפברואר 1992- ובהן בוש ניצח בהפרש של 53-38%. בוש זכה ב-73% מקולות הפריימריז (יותר מ-9 מיליון קולות) ואילו ביוקנן זכה במעט פחות מ-3 מיליון קולות.

בוש וסגנו, דן קווייל, זכו במועמדות בקלות. אולם הצלחת האופוזיציה השמרנית הכריחה את בוש המתון לזוז ימינה יותר מ-1988, ולכלול במצע המפלגה כמה החלטות שמרניות. הוא נתן לביוקנן לנאום בוועידה הלאומית, והנאום הלוחמני של ביוקנן הרתיע הרבה מתונים.

מועמדים דמוקרטים

• ביל קלינטון, מושל ארקנסו.
• ג'רי בראון, מושל קליפורניה לשעבר.
• פול סונגאס, סנאטור ממסצ'וסטס.
• בוב קרי, סנאטור מנברסקה.
• טום הרקין, סנאטור מאיווה.
• דאגלס ווילדר, מושל וירג'יניה.
• יוג'ין מקארתי, סנאטור לשעבר ממינסוטה.

• 
  ביל קלינטון
• 
  ג'רי בראון
• 
  פול סונגאס
• 
  בוב קרי
• 
  טום הרקין
• 
  דאגלס ווילדר
• 
  יוג'ין מקארתי

לאחר ההצלחה מצד כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ, שיעורי האהדה לג'ורג' בוש טיפסו ל-89%. נראה היה שבוש ייבחר מחדש בקלות. מועמדים דמוקרטים בכירים סירבו להגיש את מועמדותם. גם הסנאטור אל גור סירב לנסות להיבחר מפני שבנו היה מעורב בתאונת דרכים ועבר ניתוח. כמה מועמדים אחרים בחרו לרוץ.

טום הרקין רץ כמועמד ליברלי-פופוליסטי, עם תמיכה של איגודי העובדים. פול סונגאס הדגיש את עצמאותו הפוליטית ושמרנותו התקציבית. ג'רי בראון, שכבר ניסה בעבר להיבחר למועמדות, הציג מצע עם הרבה שינויים, וקרא להגבלת מספר הכהונות לחברי קונגרס, רפורמה במימון לבחירות ומס הכנסה "שטוח". בוב קרי היה מועמד אטרקטיבי בגלל הרקע הצבאי והעסקי שלו, אולם פלט כמה אמרות שפגעו בו. ביל קלינטון מיצב עצמו בתור איש מרכז, דמוקרט חדש. אף על פי שלא היה ידוע, אישה בשם ג'ניפר פלאוורס טענה שהיה לה רומן איתו. קלינטון ואשתו, הילרי, התראיינו בתוכנית 60 דקות, בו הם הודו ב"קשיים בחיי הנישואין".

עונת הפריימריז החלה, כצפוי, כשהרקין ניצח באיווה. ב-18 בפברואר, סונגאס זכה בניו המפשייר, אולם קלינטון סיים במקום השני והכתיר את עצמו כ"Comeback Kid". בראון ניצח באספת הבחירה במיין, ובוב קרי זכה בדרום דקוטה. קלינטון זכה לניצחון ראשון בג'ורג'יה. סונגאס זכה ביוטה ובמרילנד, וכן באספת בחירה בוושינגטון. הארקין זכה באסיפות בחירה באיידהו ובמינסוטה וג'רי בראון זכה בקולורדו. קרי פרש מהבחירות כעבור יומיים. קלינטון זכה בפריימריז בדרום קרולינה ובוויומינג וסונגאס זכה באריזונה. הארקין פרש. בראון זכה באספת הבחירה בנבדה. ב-10 במרץ, הסופר טיוזדיי, קלינטון זכה בכמעט כל המדינות, והתחיל להוביל במירוץ. קלינטון זכה בפריימריז במישיגן ובאילנוי. לאחר שסיים במקום השלישי במישיגן, סונגאס פרש. באמצעות שימוש במספר חינם, ג'רי בראון הצליח לקבל תרומות. בראון הפתיע וניצח בקונטיקט, ורמונט ואלסקה. כשהמירוץ הגיע ל-ניו יורק ולוויסקונסין, בראון הוביל בשתי המדינות הללו. אולם הוא עשה טעות גורלית כשהכריז, בנאום לפני הקהילה היהודית של העיר ניו יורק, שהוא שוקל למנות את הכומר ג'סי ג'קסון לסגנו. קלינטון ניצח בהפרש של 15% בניו יורק ובהפרש של 4% בוויסקונסין. לאחר מכן, ניצח קלינטון בכל שאר המדינות, כולל בקליפורניה, מדינתו של בראון, בה ניצח בהפרש של 7%. הניצחון הקנה לקלינטון מספיק צירים כדי לקבל את המועמדות.

קלינטון בחר באל גור להיות סגנו ב-9 ביולי 1992. הבחירה בעוד מועמד דרומי הייתה נגד האסטרטגיה של לאזן מועמד דרומי בצפוני. גור איזן את קלינטון בהרבה דרכים אחרות: ערכי המשפחה שלו ועמדותיו בנוגע לאיכות הסביבה היו יותר חזקות משל קלינטון. הדמיון בין שניהם איפשר לגור לדבר על נושאים חשובים בקמפיין של קלינטון, כמו התמרכזות והחלפת דורות.

רוס פרו

הפחד מפוליטיקאים מקצועיים וחשש מתקציב גירעוני איפשר לרוס פרו, איש עסקים מטקסס, להיות מועמד מפתיע; בשלב מסוים הוא אף הוביל בסקרים. פרו התנגד להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה ולחוב פנימי וחיצוני. הייתה לו תמיכה מספקת כדי להופיע על פתקי ההצבעה בכל מדינות ארצות הברית. ביוני, הסקרים הראו ש-39% מהציבור תמך בפרו (לעומת 31% לבוש ו-25% לקלינטון). פרו פגע במסע הבחירות שלו כשפרש מהמירוץ ביולי וחזר אליו לאחר מכן; לטענתו, הוא פרש מפני שתומכים רפובליקנים פגעו בחתונת בתו.

פרו (שרץ בבחירות עם המועמד לסגן נשיא ג'יימס סטוקדייל) זכה בבחירות ב-19,743,821 קולות, שהם 18.91% מכלל המצביעים.

מועמדים אחרים

במהלך מערכת הבחירות, ראלף ניידר הגיש את מועמדותו בפעם הראשונה.

בחירות כלליות

מסע בחירות

לאחר שקלינטון זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, הסקרים הראו שהוא במקום השלישי ואילו רוס פרו מוביל. סקרים שנערכו רק בין קלינטון ובוש הראו שבוש מוביל. אולם ככל שהכלכלה נכנסה למיתון, שיעורי התמיכה בנשיא החלו לרדת והדמוקרטים עמדו מאחורי המועמד שלהם. לאחר בחירתו של אל גור למועמד לתפקיד סגן הנשיא, פרו פרש, כשהוא משוכנע שהמירוץ הנשיאותי יוכרע בידי בית הנבחרים. קלינטון הבטיח לחולל מהפכה באמריקה ולהקטין את פער המעמדות שנוצר בתקופות רייגן ובוש. הנאום הקפיץ את מועמדותו של קלינטון, ושיעורי התמיכה בו קפצו מ-25% ל-55% מול 31% לבוש.

לאחר הוועידה, קלינטון וגור החלו לנסוע באוטובוס בכל המדינה, ואילו בוש וקווייל התחילו לתקוף את דמותו של קלינטון, והאשימו אותו ברדיפת נשים ובהשתמטות מהצבא. מסע הבחירות של בוש הדגיש את הצלחותיו בנושא מדיניות החוץ כמו מבצע סופה במדבר, וסיומה של המלחמה הקרה. בוש גם הדגיש את ניסיונו הצבאי לעומת חוסר הניסיון של קלינטון, ותקף את חוסר ידיעתו במדיניות חוץ. ואולם, בשל חשיבות הנושא הכלכלי, הקמפיין של בוש דשדש בכל המדינות, אפילו במדינות רפובליקניות. הסקרים נתנו לבוש תמיכה באזור ה-35-40%, ואילו קלינטון זכה ליותר מ-50% תמיכה באופן קבוע. ככל שהמדיניות הכלכלית של בוש הותקפה, בוש רצה לחזק את הבסיס השמרני של התומכים בו. בוועידה הלאומית הרפובליקנית, בוש נתן לפט ביוקנן לנאום, וביוקנן תקף את הפרוגרסיביות החברתית של קלינטון וגור ולעג לניסיונם לתייג עצמם כ"דמוקרטים חדשים". לאחר הוועידה הלאומית, בוש התחזק מעט בסקרים, אולם בטווח הארוך, קלינטון שמר על ההובלה. בספטמבר, קלינטון המשיך להוביל על בוש בפער גדול, עד שרוס פרו חזר לבחירות. מטה בוש שמח על חזרתו, וטען שמטרת בוש היא להשתוות עם קלינטון במספר התומכים. אחוזי התומכים בפרו נשארו נמוכים, עד שניתנה לו ההזדמנות להשתתף בעימות משולש. בעוד שתומכיו של בוש נשארו נאמנים לו, פרו החל לקחת תומכים מקלינטון, והוא ובוש החלו לתקוף את קלינטון על אישיותו.

טענות אישיותיות

במהלך מסע הבחירות הועלו טענות רבות כנגד אישיותו של קלינטון. הוא הואשם בהשתמטות מגיוס בתקופת מלחמת וייטנאם ובשימוש במריחואנה (לטענה זו הגיב קלינטון ב"לא לקחתי לריאות"). בוש גם האשים את קלינטון בפגישה עם קומוניסטים במהלך טיול לרוסיה בתקופת לימודיו. בנוסף, הוא הואשם ברדיפת שמלות.

האשמות נוספות הועלו בנוגע לרומן שהיה לקלינטון עם ג'ניפר פלאוורס, אותו קלינטון הכחיש.

תוצאות

ב-3 בנובמבר, קלינטון זכה בבחירות והיה לנשיא ה-42 של ארצות הברית, בהפרש גדול בחבר האלקטורים, ועם 43% מקולות המצביעים מול 37% לבוש, ו-19% לפרו. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז 1968 בה זכה מועמד לנשיאות בבחירות עם אחוזי תמיכה של פחות מ-50%. רק מחוז קולומביה וארקנסו של קלינטון נתנו רוב מוחלט מקולותיהן למועמד אחד. בכל שאר המדינות, זכו בוש או קלינטון ברוב יחסי של הקולות.

37.4% אחוזי התמיכה שבוש קיבל היו התוצאה הנמוכה ביותר עבור נשיא מכהן מאז ויליאם הווארד טאפט ב-1912 (23.2%) שגם הוא התמודד עם שני יריבים (וודרו וילסון ותיאודור רוזוולט).

התוצאה של בוש הייתה הנמוכה ביותר עבור מועמד של המפלגות הגדולות מאז אלף לנדון שקיבל 36.5% אחוזים מהקולות ב-1936. לבוש היו אחוזי תמיכה נמוכים יותר אפילו מאשר הרברט הובר שהובס ב-1932 (וזכה ל-39.7% תמיכה).

פרו זכה ל-19,741,065 קולות ול-18.9% אחוזי תמיכה. הוא המועמד השלישי היחיד שהופיע בעימות טלוויזיוני עם שני המועמדים של המפלגות הגדולות (ג'ון אנדרסון הופיע בעימות עם רונלד רייגן ב-1980 אולם הנשיא ג'ימי קרטר לא הופיע בעימות). פרו טען שהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה פוגע בהיצע העבודות. הוא הוביל בסקרים כמעט חודשיים- הישג שלא היה כמותו למועמד ממפלגה שלישית כמעט מאה שנה. הוא איבד הרבה מתמיכתו כשהודיע על פרישתו רק כדי לחזור.

19 אחוזי התמיכה של פרו עשו אותו למועמד השלישי הכי מוצלח מאז תיאודור רוזוולט ב-1912. אחוזי התמיכה שלו גם היו הגבוהים ביותר ביחס לכל מועמד שלישי אחר שלא זכה באלקטורים.

אף על פי שלא ניצח באף מדינה, פרו קיבל 30.44% תמיכה במיין לעומת 30.39% לבוש (וקלינטון ניצח עם 38.77%). ביוטה, פרו זכה ל-27.34% תמיכה לעומת 24.65% לקלינטון (ובוש ניצח עם 43.36%).

הבחירות היו הפעם האחרונה בה מונטנה תמכה במועמד דמוקרטי. 1992 הייתה הפעם הראשונה בה דמוקרטי התמנה לנשיא בלי לזכות באלקטורים של טקסס והפעם השנייה בה דמוקרטי זכה בלי לזכות באלקטורים של פלורידה (ג'ון קנדי עשה זאת ב-1960). עד 2012, קלינטון היה הדמוקרטי היחיד שזכה בבחירות בלי לזכות באלקטורים של צפון קרולינה. הוא גם נהיה הדמוקרטי הראשון מאז לינדון ג'ונסון שזכה בכל מדינה בצפון מזרח ארצות הברית; כל מועמד דמוקרטי מאז קלינטון שיחזר את ההישג הזה, חוץ מאל גור שהפסיד הפסד זעום בניו המפשייר בשנת 2000, ומהילרי קלינטון שהפסידה בפנסילבניה (ברוב זעום) ובאחד ממחוזות מיין ב-2016. זו גם הייתה הפעם הראשונה מאז 1964 בה המדינות הבאות תמכו בדמוקרטים: קליפורניה, קולורדו, אילינוי, מונטנה, נבאדה, ניו המפשייר, ניו ג'רזי, ניו מקסיקו וורמונט.

ניתוח

כמה גורמים איפשרו את תוצאת הבחירות. המצב הכלכלי היה הנושא המרכזי בבחירות, וסקרים הראו ש-75% מהציבור חשבו שהכלכלה במצב רע בעוד ש-63% מהציבור טענו שמצבם הכלכלי יותר טוב או דומה למה שהיה לפני 4 שנים. החלטתו של בוש להעלות מיסים פגעה בו גם כן. לחצים שהופעלו על בוש על מנת להגדיל את הגירעון בתקציב הכריחו אותו להתפשר עם הקונגרס ולהעלות מיסים. קלינטון השתמש בנושא כדי לפגוע באמינותו של בוש. סופה של המלחמה הקרה גרם לבחירות להתרכז בעיקר בנושאי פנים.

בניגוד לבוש, קלינטון הצליח לאחד את הפלגים השונים במפלגתו. קלינטון הודיע על תמיכה בעונש המוות ובתלבושת אחידה בבתי הספר. דבר זה סייע לו לקבל תמיכה בכמה ממדינות רפובליקניות מהדרום ובניו אינגלנד. הליברלים התרשמו מתמיכתו בהפלות ומקשריו לאפריקנים-אמריקנים. תומכיו הצעירים עזרו לקלינטון להיות סמל לדור הבייבי בום.

השפעתו של פרו על התוצאות עדיין שנויה במחלוקת. רפובליקנים טענו שפרו פגע בבוש. אף על פי ששמרנים רבים תמכו בפרו כהתנגדות להעלאת המיסים, ניתוחים של התוצאות הראו שפרו לקח מספר קולות שווה מקלינטון ומבוש. פרו זכה לתמיכה מכל קצוות הקשת הפוליטית שהתנגדו להסכם הסחר החופשי.

אף אחד מהמועמדים לא דיבר על הפלות. סקרים הראו שתומכי הפלות רבים עזבו את בוש לטובת קלינטון.

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	מספר האלקטורים	השותף	מדינת השותף	מספר האלקטורים של השותף
ביל קלינטון	דמוקרטית	ארקנסו	370	אל גור	טנסי	370
ג'ורג' הרברט ווקר בוש	רפובליקנית	טקסס	168	דן קווייל	אינדיאנה	168
רוס פרו	עצמאי	טקסס	0	ג'יימס סטוקדייל	קליפורניה	0
אנדרו מארו	ליברטריאנית	אלסקה	0	ננסי לורד	נבדה	0
בו גריץ	פופוליסטית	נבדה	0	סיריל מינט	ניו מקסיקו	0
לנורה פולאני	הברית החדשה	ניו יורק	0	מריה מונוז	קליפורניה	0
הווארד פיליפס	מפלגת משלמי המיסים	וירג'יניה	0	אלביון נייט	פלורידה	0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992 בוויקישיתוף

• סרטוני וידאו ממערכת הבחירות,1992
• חלוקת הצבעות לפי מדינה
• הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נשיאים - בחירה - 1992 - ארצות הברית, דף שער בספרייה הלאומית