דוד מרגלית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון יח"צני.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון יח"צני. | |
דוד מרגלית (11 בספטמבר 1888 - 14 בספטמבר 1977) היה רופא ישראלי, ממייסדי קופת חולים מאוחדת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד באוקראינה לשלמה נתן ולחיה מרגלית. ד"ר מרגלית קיבל בביתו חינוך דתי וכללי. הוסמך לרב בישיבת "רב צעיר" באודסה, תחת הנחייתם של הרב חיים טשרנוביץ והמשורר חיים נחמן ביאליק. במקביל היה פעיל בתנועה הציונית. היה בין מייסדי הוועד הציוני בגולובנסק, מזכיר הוועד העירוני של הציונים בבאקו, מזכיר הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בקווקז ויו"ר הוועד של הקרן הקיימת בבאקו. ב-1914 נישא לגיסה (גוסתא), בתו של הרב זאב גרנר[דרושה הבהרה].
פעילותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהחליט לעלות לארץ ישראל, ולאחר שנודע לו על מחסור ברופאים שם, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת אודסה והתמחה כרופא ילדים. עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1927. בהגיעו ארצה עבר הסמכה קצרה במחלקת הילדים בית החולים הדסה בחיפה, והוצב בהמשך ביישובים כמטולה, חברון, ראש פינה וצפת[דרושה הבהרה].
במהלך מאורעות תרפ"ט התגורר בצפת. במשך המהומות שהתחוללו המתפרעים פרצו לביתו ולקליניקה שלו, אך מאחר שהתפנה מהמקום מבעוד מועד בסיוע קשריו הטובים עם שכניו הערבים, הצליח להינצל יחד עם משפחתו מהטבח.
לאחר המאורעות הוצב מרגלית באזור כפר סבא ושירת גם את גוש תל מונד כנציג רפואי של הדסה ביישובים מוכי הקדחת בתקופה זו, וזאת טרם הקמת קופות חולים מקומיות במושבות ובמושבים השונים באזור זה. על מנת להגיש עזרה רפואית היה מרגלית לעיתים מתנייד על גבי חמור או עגלה רתומה לסוס. בזמן שהותו בכפר סבא היה ד"ר מרגלית בין מייסדי מגן דוד אדום, וכן כיהן כיו"ר הסניף של התאחדות הציונים הכלליים.
בשנת 1934 נפתח המשפט של נאשמי רצח ארלוזורוב, וד"ר מרגלית מצא עצמו מעורב בפרשיה שהסעירה את היישוב היהודי. בעקבות הרצח המשטרה עצרה מספר חשודים, ואחד מהנאשמים טען בביהמ"ש לאליבי שביום הרצח ביקר במרפאתו של ד"ר מרגלית שכן ידו הייתה פגועה. וכך מצא עצמו מרגלית מופיע כעד ונחקר במשפט הרצח של ארלוזורוב, שבמהלך מתן העדות אישר שאכן הנאשם היה פצוע וטופל במרפאתו בזמן הרצח, ובשל עדותו זוכה ושוחרר אותו הנאשם מאשמת רצח.
לאחר כמה שנים עבר מרגלית לתל אביב, והקים פרקטיקה פרטית והמשיך להעניק טיפול רפואי ציבורי דרך קופת חולים עממית שם התמנה כיו"ר הוועד הארצי של רופאי הקופה וחבר הנהלה.
מרגלית היה פעיל בארגון ההגנה עד להקמת המדינה והתפרקות הארגון. בפולקלור של תל אביב ישנו סיפור על כך שהיה מעורב בשחרורם של פעילי אצ"ל שנפצעו בפעולה במהלך שנות ה-40'. מרגלית הגיש קפה מהול בסם הרדמה לשוטרים הבריטים שהגיעו לעצור את אנשי האצ"ל, שקיבלו טיפול באותו הזמן בביה"ח הדסה בת"א. לאחר שנרדמו השומרים ברחו אנשי האצ"ל מבלי שנלכדו.
היה מומחה ברפואת ילדים וכן הקדיש את חייו לחקר תולדות הרפואה ביהדות. היה ממייסדי החברה הישראלית לתולדות הרפואה ומדעי הטבע. ייסד יחד עם יהושע ליבוביץ את כתב העת "קורות" לתולדות הרפואה ומדעי הטבע והיה העורך הראשי של כתב העת. מרגלית גם היה ממייסדי קופת חולים מאוחדת וכן עמד בראש הוועדה שנתמנתה לקבוע שם חדש לבית החולים סרפנד, הידוע עד היום בשם שהוועדה קבעה - "אסף הרופא".
בשנת 1947 היה מרגלית לאחד ממייסדי החברה הישראלית לתולדות הרפואה והמדע ובמשך כ-10 שנים ארגן את כנסי החברה וכן היה המזכיר הכללי שלה וגזברה. ב-1952 ייסד יחד עם פרופ' יהושע ליבוביץ' את כתב העת "קורות" – שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע. מרגלית היה עד למותו העורך הראשי של כתב העת.
בשנות ה-50 היה חבר בוועדה שהחליטה על שמות בתי חולים ממשלתיים, וראש הממשלה דאז בן-גוריון אישר את הצעות הוועדה לשמות בתי החולים כגון ביה"ח "רמב"ם" ו- "אסף הרופא".
בנוסף לפעילות הקלינית והמחקרית שלו, לימד במשך 15 שנה בקורס הראשון בתולדות הרפואה ביהדות באונ' בר-אילן, עם פתיחתה של אוניברסיטת בר-אילן ב-1955.
מחקריו ופרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגלית הקדיש הרבה ממחקרו בתולדות הרפואה בחז"ל ובפרט באסף הרופא בן ברכיהו (הידוע כ-"אסף הרופא").
פרסם מאמרים רבים בנושאים שונים ומגוונים ברפואה ובהיסטוריה של הרפואה ביהדות בכתבי עת שונים בשפות האנגלית והעברית, לדוגמה: The Ideal Doctor as Depicted in Ancient Hebrew Writings, Journal of the History of Medicine and Allied Sciences, Vol. 12, No. 1 (January, 1957), pp. 37-41)
בנוסף כתב ספרים רבים בנושאים קליניים ותולדות הרפואה ביהדות, הבולטים שבהם:
- חכמי ישראל כרופאים, 1962
- יסודי הבריאות; מדריך להנהגת האדם בענייני בריאות משע, 1976
- לשון ורפואה בתנ"ך, 1951
- דרך ישראל ברפואה - יחודה המוסרי, ממקור ישראל, 1970
בנוסף פרסם במשך 20 שנה טור קבוע בעיתון הצופה בשם "רפואה ובריאות", בהם עדכן את קוראי העיתון בנושאים אקטואליים וחדשניים בנושאי רפואה.
הכנוס המדעי של ההסתדרות הרפואית העברית בארץ ישראל, שנת 1939
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתאריכים 31 במאי – 1 ביוני לשנת ה'תרצ"ט 1939 נערך בבית הבריאות ע"ש שטראוס ברחוב צ'נסלור, בירושלים כנס רפואי-מדעי שארגנה ההסתדרות הרפואית העברית בא"י[1]. בכנס השתתפו מרבית מבכירי הרופאים בארץ ישראל לתקופה[2]. ראו: ד"ר דוד מרגלית (כפר סבא): על החוסן נגד מלריה (הוזמן לוכוח, 1 ביוני)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 10 עמוד 3575.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "דוד מרגלית", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3575
- סיפורי ארץ ישראל – מאורעות תרפ"ט בצפת
- מרכז התיעוד ליישובי גוש תל מונד (אורכב 09.08.2014 בארכיון Wayback Machine)
- ארכיון משפט ז'בוטינסקי
- ENCYCLOPAEDIA JUDAICA SECOND EDITION ; VOLUME 1
- רפואות בתלמוד הבבלי
- ד"ר דוד מרגלית, גורמי הגידולים והטיפול בהם, הצופה, 6 בדצמבר 1965
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תוכנית הכינוס המדעי של ההסתדרות הרפואית העברית בא"י לשנת ה'תרצ"ט 1939, 30 במאי – 1 ביוני בבית הבריאות ע"ש שטראוס
- ^ תוכנית הכנוס המדעי של ההסתדרות הרפואית העברית בא"י לשנת ה'תרצ"ט 1939, 30 במאי – 1 ביוני בבית הבריאות ע"ש שטראוס רחוב צ'נסלור, ירושלים. בין המשתתפים (לפי א'-ב'): הנרי אונגר, יצחק איצקוביטש, מקס בוכמן, יחיאל קרל גוגנהיים, אדוארד גורדון יוסף (ג'וזף), בנו גרינפלדר, אברהם דרוקמן, פריץ דרייפוס, פנחס וייל, חיים ארנסט ורטהיימר, פליכס זולמן, יעקב זס, רפאל משה חפץ, לודוויג פרדיננד מאייר, פליקס מנדל, דוד מרגלית, מכס מרכוס, אריה סדובסקי, רוברט פישר, יוסף פרגר, ברנרד צונדק, גאורג צונדק, הרמן צונדק, יוליוס קליברג, שמעון רוזנבאום, יהודה לייב רוקח, משה רחמילביץ'
