ג'ינגואיזם
ג'ינגואיזם (אנגלית: Jingoism) הוא מונח המתאר לאומנות קיצונית אשר מאופיינת במדיניות חוץ אגרסיבית. ניתן לתאר מדינה אשר מושפעת מערכי הג'ינגואיזם כמדינה אשר ששה למלחמה מתוך תפישתה את עצמה כנעלית וצודקת בכל אשר תעשה. המדינה תשקיע את מירב המאמצים כדי להשיג את האינטרסים הלאומיים ולא תחדול בהפעלת כח ואמצעים להשגת המטרות והיעדים הלאומיים של אותה המדינה, האינטרסים הלאומיים חשובים יותר מכל ואין לערער אותם ואין לשנות את המטרה הסופית.[1]
אדם אשר מתואר כג'ינגואיסט יהיה לרוב פטריוט רדיקלי, אשר מאמין כי הפעולות האגרסיביות או האלימות שממשלתו עושה הן נכונות ללא קשר לטיבן, להומניות המעשים ולעיתים ללא כל חיבור למציאות.
לכן, במילים אחרות, ג'ינגואיזם הוא הטיה מוגזמת בהערכת מולדתו וארצו של האדם כנעלה על פני ארצות אחרות - סוג של לאומנות קיצונית. ג'ינגואיזם, בדומה לשוביניזם, מבטאת נעלותו של אדם או קבוצה על קבוצות אחרות, הפעלת כח המוצדקת בשם השגת מטרות הקבוצה. שני המושגים מבטאים את הליגטימציה של המדינה מעל מדינות וקבוצות אחרות, והאינטרסים המדיניים עולים על אינטרסים של מדינות האחרות, גופים ומתנגדים אחרים. המדינה תעשה כל שבכוחה להשגת המטרות הלאומיות ולא תחשוש להפעיל כח ואלימות כלפי קבוצות אחרות. רבים טוענים כי ג'ינגואיזם ושוביניזם שווים בהגדרתם.
המונח הגיע מבריטניה, והביע יחס תוקפני כלפי רוסיה בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה. הוא המשיך להופיע בעיתונות האמריקנית בשנת 1893.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המונח בשיר של זמר אולמות המיוזיק-הול האירי ג. ה. מקדרמוט, שהושמע בפביליון של לונדון במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה בשנת 1877, כאשר ראש ממשלת בריטניה, בנג'מין דיזראלי שכנע את הצאר הרוסי לסגת מבולגריה ולהשיב אותה ואת מקדוניה לשלטון האימפריה העות'מאנית. הפזמון[2] ששרו מקדרמוט וג. וו. האנט ביחד בפאבים באותה תקופה הוליד את המונח. המילים הלהוטות לקרב של הפזמון החוזר היו:
- "איננו רוצים להילחם
- אבל, חי ג'ינגו, אם נלחם
- יש לנו אוניות
- ויש לנו אנשים
- ויש לנו כסף גם."
הקריאה "חי ג'ינגו" היא ככל הנראה שיבוש מכוון של "חי ישו", בדומה לשיבושים דומים אחרים המקובלים באנגלית (by George או by golly, למשל). הביטוי בנוסחו זה, שלא היה מקובל ככל הנראה בציבור לפני כן, הפך מאז לכינוי לסוג מסוים של פטריוטיזם שבו מובע ששון אלי קרב, עמדות ניציות מאוד והתייחסות עולצת וחיובית למלחמה.
ישנם הטוענים כי ג'ינגואיזם הוא יחס של לאומיות לוחמתית, המקבילה הבריטית של המונח שוביניזם.[3]
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוב לוודאי שהשימוש הראשון במונח בעיתונות האמריקנית התרחש בקשר לסיפוח שמוצע להוואי בשנת 1883. לאחר הפיכה בהנהגתם של תושבי החוץ (בעיקר אמריקאים) בסיוע שר ארצות הברית בהוואי, ג'ון סטיבנס, נפלה המלוכה החוקתית של הוואי והיא הוכרזה כרפובליקה.
הנשיא הרפובליקני, בנג'מין הריסון, יחד עם שאר רפובליקנים בסנאט, הואשמו לעיתים קרובות בג'ינגואיזם בעיתונות הדמוקרטית בשל תמיכתם בסיפוח זה.
פוליטיקאי שהואשם רבות בג'ינגואיזם הוא נשיא ארצות הברית, תאודור רוזוולט, שהשיב על הטענות כלפיו בראיון מ-1895 לעיתון הניו יורק טיימס:
- "ישנם דיבורים רבים על 'ג'ינגואיזם'. אם ב'ג'ינגואיזם' הם מתכוונים למדיניות בה אמריקאים נוהגים על פי שכל ישר ועומדים על זכויותיהם בפני מעצמות זרות, אז אכן, אנחנו ג'ינגואים".[4]
בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגן האלוף הבריטי, תומאס בלנד סטריינג' (ממקימי הצבא הקנדי ואחד ממפקדי חטיבה במהלך המרד הצפוני-מערבי של 1885) היה חייל אקסצנטרי ותוקפני שזכה לכינוי "ג'ינגו המוזר", וקרא לכותרת האוטוביוגרפיה האישית שלו משנת 1893 "Gunner Jingo's Jubilee".
מדיניות הפייסנות כלפי היטלר הובילה להתייחסות סאטירית לאובדן עמדות הג'ינגואיסטיות בבריטניה. קריקטורה מאת האומן הבריטי ארנסט שפרד שכותרתה "הלקוח המיושן" הופיע בגיליון 28 בפברואר 1938 של מגזין ההומור והסאטירה פאנץ'. לפי הקריקטורה, בחנות התקליטים שואל ג'ון בול את המוכר (ראש הממשלה נוויל צ'מברלין): "אני תוהה אם יש לך שיר לגבי הרצון לא להילחם, אבל אם אנחנו עושים... משהו, משהו, יש לך גם את הכסף? ". על הקיר דיוקנו של ראש הממשלה הוויקטוריאני לורד סולסברי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השיר, "לא רצינו להילחם", בוצע על ידי סטנלי קירקבי.
- ג'ינגואיזם, encyclopedia.com.
- ג'ינגואיזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Webster, פירוש המילה באתר ובסטר.
- ^ http://www.cyberussr.com/hcunn/q-jingo.html
- ^ Encyclopædia Britannica, Nationalism - Jingoism, https://www.britannica.com
- ^ , The New York Times. 23 October 1895. Retrieved 30 September 2012., https://timesmachine.nytimes.com/timesmachine/1895/10/24/106070065.pdf