ג'ונתן סוויפט

ג'ונתן סוויפט
Jonathan Swift

לידה	30 בנובמבר 1667 דבלין, ממלכת אירלנד
פטירה	19 באוקטובר 1745 (בגיל 77) דבלין, ממלכת אירלנד
מדינה	ממלכת אירלנד
מקום קבורה	קתדרלת פטריק הקדוש
מקום מגורים	וויתהאבן
השכלה	טריניטי קולג' קולג' הרטפורד קולג' קילקני
תקופת הפעילות	1700–1745 (כ־45 שנים)
מפלגה	טורים
השקפה דתית	אנגליקניזם
בן או בת זוג	אסתר ונהומריג
חתימה

ג'ונתן סוויפט

ג'ונתן סוויפט (באנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 – 19 באוקטובר 1745), היה סופר, משורר, סאטיריקן, מסאי ואיש כמורה אנגליקני, ממוצא אירי-אנגלי. חיבורו המפורסם ביותר הוא הספר "מסעות גוליבר", שבמקורו לא נכתב כלל עבור ילדים, אלא כסאטירה על החברה האנגלית, גם אם במהלך השנים עובד הספר פעמים רבות כספר ילדים. אף על פי שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי. השם הספרותי שהרבה להשתמש בו הוא: Isaac Bickerstaff.

סוויפט נחשב לאחד מהסאטריקנים הגדולים ביותר שקמו לפרוזה האנגלית. "מסעות גוליבר" נמנה במקום השלישי ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר שחוברו באנגלית של הגרדיאן.

קורות חייו

סוויפט נולד להורים אנגלים שעבדו בדבלין, בירת אירלנד. אביו, עורך הדין ג'ונתן סוויפט, מת מספר חודשים לפני לידת בנו, והותיר את אשתו וילדיו במצב כלכלי קשה. סוויפט נשלח להתחנך אצל דודו, שדאג לחינוכו בבתי הספר הטובים באירלנד. הוא בילה את ילדותו בבית הספר היסודי "קילקני" ואת נעוריו ב"טריניטי קולג'", שם השלים את התואר הראשון במדעי הרוח, על אף שלא הצטיין בלימודיו.

לאחר שהחל את לימודיו בקולג' לתואר השני, נאלץ סוויפט לעזוב את אירלנד ולמצוא מקלט באנגליה עקב המהומות שפרצו בדבלין על רקע המהפכה המהוללת באנגליה. הוא הצטרף לאחוזתו של ויליאם טמפל, מדינאי ומסאי מוערך, קרוב משפחה רחוק מצד אמו, ועבד שם כמזכירו האישי עד שנת 1699, מועד פטירתו של טמפל.

טמפל היה עסוק בכתיבת זכרונותיו והכנת חיבוריו להדפסה וסוויפט עזר לו בכך. פעמיים ביקר סוויפט באירלנד במהלך שהותו אצל טמפל, ובביקור השני הוא הוסמך ככומר אנגליקני. ספרייתו העשירה של טמפל הרחיבה את הידע והאינטלקט של סוויפט, ושם גם השלים את תארו השני באוניברסיטת אוקספורד. בביתו של טמפל פגש את אסתר ג'ונסון, בתה של סוכנת הבית, שמערכת היחסים ביניהם נמשכה לאורך שנים. השיר "סטלה" מוקדש לה. תחילה הרבה לכתוב שירים, אך רק כשעבר לכתיבת פרוזה בא כישרון הכתיבה הסאטירי והשנון שלו לידי ביטוי הולם.

לאחר פטירתו של טמפל חזר סוויפט לדבלין ושימש ככומר וכמזכיר לרוזן מברקלי. הוא המשיך לבקר מדי פעם בלונדון, וזכה שם להכרה גדולה בזכות חוכמתו וכישוריו הספרותיים.

בשנת 1704 פרסם בעילום שם את ספרו: A Tale of A Tub (מעשה בגיגית) המהווה אחת מיצירותיו המרשימות. הספר עוסק בשחיתויות הרבות שקיימות בדת ובחשיפת השקרים שכרוכים בטקסי הפולחן. היצירה מצטיינת בחריפות הסאטירית של המחבר ושליטתו בז'אנר הפרודי.

שנינותו יוצאת הדופן של סוויפט, דעותיו הקיצוניות וסגנונו חסר המעצורים, הפכו אותו מצד אחד לאדם מוערך ואהוד מאוד, ומצד שני, בר פלוגתא שנוא מאוד, בעת ובעונה אחת. הוא היה חבר בכמה מהחוגים הספרותיים המובילים, ביניהם החוג אליו היו שייכים גם אלכסנדר פופ, ויליאם קונגריב, ג'וזף אדיסון וסר ריצ'רד סטיל. כמו כן היה פעיל מאוד בזירה הפוליטית. הוא נעזר בכתיבתו החריפה כדי לתקוף את אויביו הפוליטיים. דבר זה גרם לעיכוב קידומו בכנסייה ולחזרתו שוב ושוב לאירלנד, מקום בו הרגיש אומלל. אולם גם באירלנד הפך מעורב בחיים הפוליטיים והייתה לו השפעה רבה בהשראה שסיפק למרד האירי נגד אנגליה. בזכות תרומתו הרבה למטרה האירית הפך סוויפט לגיבור אירי, על אף מוצאו האנגלי.

בזכות התיעוד הנרחב שהשאיר סוויפט על חייו, יש בידינו מידע רב על-אודותיהם, במידה רבה יותר מאשר על רבים מבני זמנו. אף על פי כן, נותרו הפרטים על חיי המשפחה שלו בגדר חידה. חוקרים רבים רואים בכך את הסיבה העיקרית לציניות שלו ולהתנגדותו להינשא ולהוליד ילדים.

יחסיו עם נשים היו מורכבים ופעמים רבות מצאו ביטוי ביצירותיו. היו שלוש נשים עיקריות בחייו: ג'יין וורינג (ורינה), אסתר ג'ונסון (סטלה) ואסתר ואנהומריג (ונסה). סוויפט התאהב בוורינה כאשר היה כומר צעיר בקהילה הקטנה של קילרות. סירובה להינשא לו עשוי להיות הסיבה להחלטתו לא להינשא לעולם. סטלה הייתה בת שלוש-עשרה כאשר פגש אותה בביתו של מיטיבה – ויליאם טמפל. הוא הוקסם מהאינטליגנציה הגבוהה ומיכולות השיחה יוצאות הדופן שלה. ידידותם האמיצה נמשכה מעל שלושים שנה והסתיימה כאשר מתה סטלה, בשנת 1728. סוויפט החשיב מאוד את ידידותה של סטלה, ודאג לנקוט בצעדים כדי להבטיח שהיא תמיד תהיה קרובה אליו. הוא כתב לה שירים רבים, התכתב איתה בקביעות וכתב יומן שהיה ממוען אליה. למרות חיבתו כלפיה ואהבתה אליו, אין הוכחה שהם נישאו, גם אם קיימת טענה שהם נישאו בשנת 1716. ונסה הייתה בת עשרים בשנת 1708, כאשר סוויפט פגש אותה לראשונה בלונדון. היא התאהבה בו ועקבה אחריו עד לאירלנד, אך הוא לא היה מעוניין ביחסים מעבר לידידות, כפי שהוא הבהיר בשיר משנת 1727 – קדנוס וונסה – אשר כתב עבורה.

במהלך חייו סבל מהתקפים חזקים של מחלת מנייר, אשר תסמיניה כוללים סחרחורת, בחילה והתחרשות. לקראת סוף חייו החל לסבול גם מאובדן זיכרון, ראייה חלשה ומצבו הנפשי הידרדר. הוא בילה את רוב זמנו בבדידות והתנהגותו הפכה קפריזית. בשנותיו האחרונות מונו לו אפוטרופוסים ובשנת 1742 ביקשו אפוטרופוסיו מהרשויות להכיר בו כבלתי שפוי. הוא מת בשנת 1745 ונקבר בקרבת סטלה. מעל קברו הוצב האפיטף הלטיני אשר כתב בעצמו למטרה זו: ‎Ubi saeva indignatio ulterius cor lacerare nequit‎ - "המקום שבו התרעומת לא תוכל עוד לקרוע את לבו".

מסעי גוליבר

ערך מורחב – מסעי גוליבר

הספר פורסם בשנת 1726. במאה ה-18 לא הייתה עדיין קיימת ספרות ילדים כמערכת נפרדת בתרבות. סוויפט כתב את הטקסט כסאטירה חברתית חריפה, שלא נועדה לילדים מלכתחילה. הוא כתב את הספר הבדיוני כתיאור של מסע אותנטי, כביכול, בארבע ארצות, תוך כדי הקפדה על תיאוריהם של גיבורי הארצות המתוירות. גם היובש הדייקני לא תאם את דרך הסיפור לילדים.

במסעו בארצות השונות נתקל גוליבר בתכונות, טעויות ומעשי איוולת, שמאפיינים את המין האנושי כולו; המלחמות, חילוקי הדעות, חסרונם של ההיגיון והשכל הישר, חוסר הגינות, שחיתויות וכדומה. סוויפט משיג את האפקט הסאטירי הנדרש באמצעות סיפור הרפתקאות תמים לכאורה, שאינו מותיר כל ספק באשר לאנלוגיה המתבקשת בינו ובין ההתנהגות האנושית.

לאחר שהספר נמכר בסדרת הספרים בפרוטה, שאותם קראו בשקיקה גם הילדים, החלו בהדרגה לעבד את הספר כדי שיתאים לספרות ילדים, ולעיתים קרובות קיצרו, שינו והוסיפו, כיד הדמיון הטובה על ההוצאות והמתרגמים למיניהם.

הספר נחשב, מחד ליצירה המבריקה ביותר של סוויפט, ומאידך ליצירה המרירה והקונטרוברסלית שבין הסאטירות שלו. היא צמחה על רקע השורשים הראציונליים שאפיינו את אנגליה במאה ה-17. ההדגשה על רמת המוסר וההיגיון הפשוט, לעומת חוסר האמון ברגשנות יתר, העניקו לו את הסטנדרטים על פיהם הוא העריך את הטבע האנושי. עם זאת מצטיינות יצירותיו המגוונות בתיאור ספרותי אמין של חולשות אנוש ודמיון סאטירי נוקב.

הנצחה

על שמו של ג'ונתן סוויפט נקרא מכתש סוויפט שעל פני דימוס, אחד משני ירחי המאדים.

מבחר ספרים ומאמרים (בשפת המקור)

• A Tale of a Tub, 1704
• Gulliver's Travels, 1726
• Modest Proposal, 1724
  • Ode to the Athenian Society", Swift's first publication, printed in The Athenian Mercury in the supplement of Feb 14, 1691.
  • Poems of Jonathan Swift, D.D. Texts at Project Gutenberg: Volume One, Volume Two
  • "Baucis and Philemon" (1706–1709): Full text: Munseys
  • "A Description of the Morning" (1709): Full annotated text: U of Toronto; Another text: U of Virginia
  • "A Description of a City Shower" (1710): Full text: U of Virginia
  • "Cadenus and Vanessa" (1713): Full text: Munseys
  • "Phillis, or, the Progress of Love" (1719): Full text: theotherpages.org
  • Stella's birthday poems:
    • 1719. Full annotated text: U of Toronto
    • 1720. Full text: U of Virginia
    • 1727. Full text: U of Toronto
  • "The Progress of Beauty" (1719–1720): Full text: OurCivilisation.com
  • A Meditation upon a Broom-stick" (1703–1710): Full text: Project Gutenberg
  • "A Tritical Essay upon the Faculties of the Mind" (1707–1711): Full text: Jonathan Swift Archives, King's College London^[44]
  • The Bickerstaff-Partridge Papers (1708–1709): Full text: U of Adelaide
  • "An Argument Against Abolishing Christianity" (1708–1711): Full text: U of Adelaide
  • The Intelligencer (with Thomas Sheridan) (1719–1788): Text: Project Gutenberg
  • The Examiner (1710): Texts: Ourcivilisation.com, Project Gutenberg

מיצירותיו הבולטות (בעברית)

• קרב הספרים (1697) - ביקורת של סוויפט על המלחמה שניטשה בזמנו בין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת העתיקה לבין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת החדשה.
• מעשה בגיגית (1704) - משל סאטירי משעשע ובו מתואר ניצול מושחת של הדת אירוניה, לצד פארודיה על האבסורד שבספרות.
• מסעי גוליבר (1726) - סיפור הרפתקאות של מסע לארצותיהם של ננסים, ענקים, אנשי מדע החיים באי מעופף וסוסים מדברים, שחברתם התרבותית מוצגת בניגוד לחברה הברברית של בני האדם שחיים בקרבם. ארבעת המסעות מהווים סאטירה נוקבת על המין האנושי, אולם היצירה מכילה גם חלקים המרמזים שסוויפט היה מיזנתרופ, פסימיסט וציניקן, כפי שנאמר עליו לא פעם.
• הצעה צנועה (1729) - פמפלט סאטירי המבקר את היחס לאירים על ידי הצעה רציונלית וכביכול רצינית להתמודד עם ריבוי האוכלוסייה באירלנד באמצעות קניבליזם.
• הוראות למשרתים - הקדמה (ראה אור ב-1745, אחרי מות המחבר) - "מדריך" סאטירי המסביר למשרתים כיצד יוכלו לרמות ולנצל את מעסיקיהם על הצד הטוב ביותר. (מאנגלית: אביעד שטיר). דחק י"ד, 2022. עמ' 191–199.

ראו גם

• ביקורת ספרות

קישורים חיצוניים

• ג'ונתן סוויפט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספרים של ועל ג'ונתן סוויפט בספרייה הלאומית
• כתבי ג'ונתן סוויפט בפרויקט בן-יהודה
• Jonathan Swift: An Overview (באנגלית)
• Jonathan Swift: Gulliver's Travels (באנגלית)
• Great Books Index - Jonathan Swift (באנגלית)
• גיטה אבינור, "יונתן סוויפט והאקדמיה הגדולה למדעים", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 201–208
• שהם סמיט, גוליבר משתגע (סופסוף), באתר הארץ, 4 בנובמבר 2007
• קרן אלקלעי-גוט, צוואתו הזועמת של מחבר "מסעי גוליבר", באתר הארץ, 24 במרץ 2014
• עופרה עופר אורן, המאמר "הצעה צנועה": מדוע ביקש מתושבי דבלין שלא יפעלו "כמו היהודים"?, בבלוג "סופרת ספרים", 16 באוגוסט 2018
• כתבי ג'ונתן סוויפט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ג'ונתן סוויפט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• יונתן סויפט (1667-1745), דף שער בספרייה הלאומית

• ג'ונתן סוויפט, ברשת החברתית Goodreads