לדלג לתוכן

בית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשט
Kazinczy utcai Orthodox Zsinagóga
מידע כללי
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ארז'בטווארוש עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם אורתודוקסי
נוסח תפילה נוסח אשכנז
הקמה ובנייה
סגנון אדריכלי אר נובו, אר דקו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°29′54″N 19°03′45″E / 47.4983°N 19.0625°E / 47.4983; 19.0625
(למפת בודפשט רגילה)
 
בית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשט
בית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית הכנסת האורתודוקסי ברחוב קזינצי בבודפשט

בית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשטהונגרית: Kazinczy utcai Orthodox Zsinagóga) או קזינצי שול (Kazinczy Schul) הוא בית הכנסת האורתודוקסי הגדול של בודפשט, המרכז הרוחני העיקרי של הקהילה היהודית האורתודוקסית בבירת הונגריה. היה בית הכנסת העיקרי שנבנה בבודפשט, ברובע השביעי בשכונה היהודית לשעבר, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. בית הכנסת שנבנה מבטון מזוין, ממוקם ברחוב קזינצי (‏ Kazinczyutca 29 - 31, לשעבר Kreutzgasse), עם כניסה מרחוב דוב הוא מהווה אחד משלושת המרכיבים של "המשולש היהודי" של בודפשט, יחד עם בית הכנסת הנאולוגי הגדול שברחוב דוהאן ובית הכנסת רומבך, המזוהה עם הסטטוס קוו.

תולדות בית הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מודעה מ-1925 (בהונגרית ובגרמנית באותיות עבריות), המזהירה נשים כי הופעה בשרוולים קצרים תביא לסילוק מבית-הכנסת.

בית הכנסת נבנה באיחור, ארבעים שנה אחרי בית הכנסת ברחוב דוהאן, מפני שהקהילה האורתודוקסית בבודפשט שנפרדה משאר יהודי בודפשט לאחר הפילוג הגדול של 1868-1869 נותרה מיעוט קטן. הבירה החדשה הייתה מעוזם של הנאולוגים: הקהילה הגדולה ביותר שלהם ברובע פשט, אחת מתוך חמש בעיר, מנתה ב-1880 64,000 איש לעומת כמה אלפי אורתודוקסים בכל בודפשט. בסיס היהדות האורתודוקסית ההונגרית היה ונשאר עד לשואה בקהילות העיירות והכפרים של הפרובינציה. למרות שבהתאם לכללי הארגון מחדש שנכפה על ידי השלטונות בבודפשט קמו המוסדות המרכזיים של היהדות האורתודוקסית, רוב הסמכויות הרבניות המשיכו לחיות ולפעול בצפון, בעיקר במערב סלובקיה.

ב-25 ביוני 1909 פתחה הקהילה האורתודוקסית בבודפשט במכרז על הבנייה ברחוב קזינצי של קומפלקס שיכלול פרט לבית כנסת גדול חדש גם משרדים, מקווה, מטבח כשר עם חדר אוכל וגן ילדים. בשלב ראשון ב-1 בנובמבר אותה שנה נבחרו התוכניות שהציגו אמיל אגושטון, הצמד שאנדור שטולטצקי ויוז'ף פורגס והאחים בלה ושאנדור לפלר. בסיבוב השני לבסוף, במאי 1910 אושרה תוכנית האחים לפלר, האישור לתוכנית המפורטת ניתן ב-8 בנובמבר 1910. האחים לפלר היו המועמדים היחידים שהיו בנים לעדה האורתודוקסית והיו ממשיכי דרכו של האדריכל בלה לייטה ושל אסכולת הווינר וורקשטטה מווינה. הקהילה הקציבה לבנייה סכום של 600 אלפים כתרים.

הקטע הראשון שהושלם בשנת 1911 היה בית הספר האורתודוקסי ואחר כך ב-1912 בניין משרדי הקהילה המצויד בשעון עם ספרות עבריות והנמצא ברחוב דוב Dob utca 50 ("רחוב התוף" בעבר) (Drei Trommel Gasse) הסמוך. במהלך הבניה ביולי 1913 האחים לפלר הסכימו לשנות את תוכנית חזית בית הכנסת לגרסה עם פחות עיטורים וזולה יותר. חנוכת בית הכנסת נעשתה ב-29 בספטמבר 1913. בניין בית הספר, שימש לפעילות חינוכית עד שנת 1948. בשנת 1928 נפתח המקווה ברחוב קזינצי 16. המקווה נפתח מחדש בשנת 2004 והוא המקווה היחיד בבודפשט. בשנים 1944-1945 המתחם היה חלק מהגטו שאורגן על ידי השלטונות הפרו-נאצים. בית הכנסת על ריהוטו נפגע קשות עקב ההפצצות במלחמת העולם השנייה. הגישה לאולם הכניסה הרעוע הייתה בלתי אפשרית. מצב הבניין הידרדר עד שמט ליפול והפך למסוכן לציבור. למרות זאת פעילות יהודית במקום חודשה ויוסף פיש היה החזן הראשי. הקהילה היהודית האורתודוקסית קיבלה מקום לתפילה בקומת קרקע של סמינר למורים בסביבה, מימין לבית הכנסת הגדול. שם המהנדס שאנדור בוקור בנה בית כנסת קטן וחדיש, בית הכנסת חברה ש"ס Sász-Chevra-zsinagóga. כמה שנים אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, בשנת 1997 התחילו עבודות שיקום בית הכנסת והמתחם כולו.

בין רחוב קזינצי עם בית הכנסת הגדול ובין רחוב דוב 35 שבו שוכן בניין משרדי הקהילה נמצא רובע יהודי קטן שהוא מרכז היהדות האורתודוקסית של הבירה ההונגרית. מהחצר הפנימית יש גישה לכל מוסדות הקהילה הכוללים מלבד הבניינים שהוזכרו, גם חדר התפילות של ימי החורף, בית הספר האורתודוקסי לשעבר, המסעדה הכשרה "חנה" ודירות שירות לעובדי הקהילה.

  • בית הספר האורתודוקסי, בניין גבוה עם שעון, נפתח בשנת 1911, בית הספר "מסורת אבות" פתח שעריו בשנת הלימודים תש"נ-א 1–1990 בעזרתו ובתמיכתו של אלברט רייכמן, במטרה להעניק חינוך יהודי לצד מקצועות חול לנוער היהודי המקומי. כיום בית הספר ממומן על ידי הקהילה האורתודוקסית והקרן הקנדית לחינוך יהודי שבראשות מר אלברט רייכמן. בית הספר "מסורת אבות" ממוקם ברחוב וושלני 44, מאכלס בתוכו את גן הילדים "גן מרים", וכולל כיתות א' עד י"ב. מוטו בית הספר "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון", לימודי קודש לצד לימודי חול המכינים את התלמידים לעמוד בהצלחה במבחני הבגרות שמטעם משרד החינוך המקומי. מנהלת בית הספר - גב' שרה שוגר. מנהל לימודי היהדות הרב דוב לוי.
  • בצד המזרחי של חצר בית הכנסת קזינצי - נמצא בית מדרש חברה ש"ס.
  • בצד הצפון מזרחי של בית הכנסת קזינצי נמצאת "מסעדת חנה" המספקת מזון בין השאר לבית הספר, לבית האבות, לניצולי שואה ולאירועים.
  • בניין משרדי הקהילה - בנייתו הסתיימה בשנת 1912 כולל גם אולם אירועים (אך לא מיועד לטקס החתונות) בקומה העליונה, וגם את משרדי ה"חברה קדישא".
  • "מאפיית המצות" (רחוב קזינצי 28) והאיטליז הכשר (רחוב קזינצי 41) הקיים מ-1918.

בחצר הפנימית נמצאת גם מסגרת מברזל לחופה, בסגנון "יוגנדשפיל". בעבר הרחוק מסביב לרחוב קזינצי גרו צורפים בכסף ותכשיטן. האיטליז הכשר נמצא ברחוב דוב 35 בחזית בנין הקהילה. בסביבת בית הכנסת בניינים רעועים, בתים אלה מועמדים לאחרונה להריסה וקיימת פעילות מצד ארוגנים הנאבקים נגד פרויקטים של נדל"ן באזור ולמען שימור בתי הרובע (הארגון Óvás "התנגדות!" שהוקם ב-2004).[1][2] כעת בית הכנסת הגדול הוא בשימוש רק בשלוש הרגלים ובימים הנוראים. התפילה מתקיימת בבית הכנסת חברת ש"ס בימי הקיץ ובחדר התפילה הקטן המיועד לימי החורף.

הקהילה מפעילה את בית הקברות היהודי ברחוב גראנאטוש, בית הקברות האורתודוקסי היחיד בבודפשט שעודנו פעיל.

הרב יעקב קופל רייך, שמרכז פעילותו היה בית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשט

הרב החשוב ביותר שכיהן בבית הכנסת קזינצי היה יעקב קופל רייך (1838-1930) שנבחר ב-1927 לבית העליון של הפרלמנט ההונגרי. אחרי מותו של הרב קופל רייך בא במקומו חתנו ויד ימינו, הרב מרדכי אפרים פישל זוסמן סופר שהנהיג את הקהילה עד מותו בשנת 1942. ראש הקהילה הוא מר מאיר דבלינגר.

פרטים אדריכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית הבניין האסימטרית הבנויה בלבנים אדומות, נחשבת אחת מפניני האדריכלות האר נובו או ההאר נובו ההונגרי המאוחר ("עם קישוטים") והיא נסוגה במקצת מקו שורת הבתים של הרחוב. היא יוצרת הרחבה של הרחוב בצורת האות L. אווירת הרחוב חסר העצים היא כמו מזרחית–ימי ביניימית. נוצר הרושם כי הרחוב מסתיים בבניין בית הכנסת. השער המרכזי המקושת מעוצב בברזל מחושל, ברונזה וזכוכית ומכוסה קישוטים גאומטריים. מצידיו שתי דלתות בצורת מלבן.

בכניסה יש כמה מדרגות ומצדן שתי כנפי בניין עם תקרות – טרסות וחלונות בעלי קשתות. מעל השער שתי שורות חלונות. באמצע השורה הראשונה רואים לוחות הברית וסמל הסנה הבוער ובקצות השורה הראשונה עבודות בלבנים לפי מוטיבים של שני "עצי חיים". מעל השורה השנייה של חלונות מקושתים ישנו חלון בצורה דומה לרוזטה מעוטר במנורה.

מעל החזית שורה של אשנבי ירי ומתחתיה שני פסים המזכירים במשהו אדריכלות אשורית המורכבים מכתובת בעברית:

"מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כח: טז-יז)

הכתובת מעוטרת בקישוטים פרחיים בסגנון ששימש בשנת 1913 את עבודתו של לאיוש קוזמה ב"בתי המלאכה של בודפשט" (ברחוב וצ'יי 3) לפי אסכולת ה"וינר ורקשטטה", ומעליה שורה של לוחות הברית. המראה "המבצרי" של החלק העליון של החזית דומה ומזכיר גם את הסגנון האדריכלי של בתי כנסת אשכנזים מאוקראינה מהמאה ה-17. (כמו בית הכנסת הגדול בלובומל, למשל).

השטח הפנימי של הבניין הוא בגודל של 21 על 23 מטר ויש בתוכו 479 מושבים לגברים ו-522 מושבים לנשים. הנשים יושבות בשתי גלריות של עזרת נשים מאחורי מחיצה אלגנטית עשויה מעץ והדומות לגזוזטראות של תיאטרון.

בפנים בית הכנסת בולטים עמודי בטון המחלקים את המבנה לאולם תווך ושתי ספינות צדדיות. וגלריות מחושקות עם מעקים. הבימה היא במרכז האולם ועולים אליה על חמש מדרגות. ארון הקודש עשוי עץ ועתיר קישוטים. יש גם נברשות מעוטרות במגן דוד וויטראז'ים על הכיפה המרכזית של גג האולם ומעל ארון הקודש. לעבודות על הוויטארז'ים תרם האמן מיקשה רוט.

כפי שתוכנן על ידי מייסדיו בית הכנסת הוא חלק מקומפלקס ביניינים הכולל גם חדר תפילה של חברה ש"ס מצד ימין של בית הכנסת הגדול, משרדים קהילתיים ובית מדרש, מקווה טהרה. בסמוך לבית הכנסת בחצר נמצאת גם המסעדה הכשרה "חנה".

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • P. Brestyánszky Ilona, Budapest zsinagógái, Budapest, Ciceró, 1999
(אילונה ברשטיאנסקי - בתי הכנסת של בודפשט, הוצאת ציצרו, בודפשט 1999)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]