ארתור זייס-אינקווארט

ארתור זייס-אינקווארט
Arthur Seyß-Inquart
לידה	22 ביולי 1892; שטאנרן, האימפריה האוסטרו-הונגרית
הוצאה להורג	16 באוקטובר 1946 (בגיל 54); נירנברג, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה
שם לידה	Arthur Seyß-Inquart
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה, גרמניה הנאצית
מקום קבורה	ונצבאך
השכלה	אוניברסיטת וינה
מפלגה	המפלגה הנאצית, מפלגת חזית המולדת האוסטרית
	11 במרץ 1938 – 13 במרץ 1938; (3 ימים)
	→ קורט שושניג אנשלוס ←
	אפריל 1938 – 8 במאי 1945; (כ־7 שנים)
	18 במאי 1940 – 8 במאי 1945; (5 שנים)
	30 באפריל 1945 – 2 במאי 1945; (3 ימים)
	→ יואכים פון ריבנטרופ לוץ שוורין פון קרוזיק ←
פרסים והוקרה
	צלב ההצטיינות במלחמה; אות הזהב המפלגתי; צלב דנציג; מדליית האנשלוס; צלב הכבוד; אות הפציעה; צלב קרל טרופ ;
חתימה

ארתור זייס-אינקווארט (בגרמנית: Arthur Seyss-Inquart; ‏22 ביולי 1892 – 16 באוקטובר 1946) היה משפטן אוסטרי, מושל אוסטריה והולנד, ופושע מלחמה נאצי. היה אחראי לפשעי מלחמה רבים בפולין ובהולנד.

קורותיו

תחילת דרכו

זייס-אינקווארט נולד בסטונארוב שבמוראביה, באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא עבר עם הוריו לווינה בשנת 1907 ולמד משפטים באוניברסיטת וינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האוסטרי, ושירת כקצין ברוסיה, ברומניה ובאיטליה. הוא קיבל מספר עיטורים על גבורה במלחמה, שבה נפצע ב-1917, ולאחר המלחמה השלים את לימודי המשפטים.

בשנת 1921 ייסד משרד עצמאי לעריכת דין. כעורך דין מצליח הוזמן, בשנת 1933, לשרת בממשלתו של הקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס. לאחר רצח דולפוס הפך ל"יועץ המדינה" משנת 1937 בממשלתו של הקנצלר קורט שושניג. בשנת 1931 הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית, ואף שהרחיק עצמו מהם, לאחר שהמפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק באוסטריה בשנת 1933, חידש את חברותו בה בשנת 1936. כאוסטרים רבים תמך באיחוד עם גרמניה, ומסיבה זו תמך במפלגה הנאצית האוסטרית, כפי שהעיד במשפטו בנירנברג, אם כי טען כי הסתייג ממעשיהם הפרועים. בתקופה זו היה במעמד המוזר של איש אמונם של הקנצלר שושניג והנשיא וילהלם מיקלָס, תוך שהוא חותר, יחד עם בכירי הנאצים בגרמניה, תחת עצם קיומה של המדינה האוסטרית.

ה"אנשלוס"

בחודש פברואר 1938, בפגישה בין אדולף היטלר לבין הקנצלר האוסטרי קורט שושניג, הסכים שושניג למינויו של זייס-אינקוורט לשר הפנים והממונה על המשטרה והביטחון,^[1] כדי למנוע את ה"אנשלוס" – איחודה של אוסטריה (ארץ הולדתו של הפיהרר) עם גרמניה. זייס-אינקווארט יצא לפגוש את היטלר בברלין במה שנתפס כהבלטת כפיפותה של אוסטריה לגרמניה.^[2] זייס-אינקווארט פעל כמי שגורס כי יש לפעול בהדרגה לאיחוד עם גרמניה, ובהתאם לכך הסכים להמשך האיסורים על הפגנות של הנאצים האוסטרים, והצהיר שינקוט את כל האמצעים נגדם אם יפרו את הסדר.^[3]^[4] כן טען שטרם הגיעה השעה לביטול שוויון הזכויות של יהודי אוסטריה.^[5]

לאחר התפטרותו של שושניג תחת לחץ צבאי גרמני כבד, ולמרות ניסיונות של הנשיא מיקלס לדחות את הקץ, מונה זייס-אינקווארט לקנצלר, בראש קבינט שהיה מורכב כולו מנאצים. תוכניתו של היטלר הייתה כי לאחר מינויו של זייס-אינקווארט, יזמין הקנצלר החדש את הכוחות הגרמניים לעשות סדר במדינה, על מנת "למנוע שפיכות דמים", וכך תינתן הלגיטימציה הבין-לאומית הדרושה לביצוע ה"אנשלוס".^[6] למחרת, ב-12 במרץ 1938, נפגש זייס-אינקווארט עם היטלר בלינץ, עיר נעוריו של היטלר, והכריז על ביטול עצמאותה של אוסטריה. ב-13 במרץ חתם זייס-אינקווארט על חוק המאחד את גרמניה עם אוסטריה (הנשיא מיקלס סירב לחתום על חוק זה, ולפיכך חתם עליו זייס-אינקווארט אף שלא היה מוסמך לכך), ומעשה האנשלוס תם ונשלם מבחינה רשמית. "אוסטריה", הכריז החוק החדש, "היא מחוז של הרייך הגרמני". צורף לרייכסטאג הגרמני יחד עם צירים נוספים מאוסטריה.^[7]

המחוז החדש, שכונה "אוסטמרק", נותר תחת שלטונו של זייס-אינקווארט, כשארנסט קלטנברונר, איש האס אס הברוטלי, כראש המיניסטריום שלו. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לפתרון "השאלה היהודית". זייס-אינקווארט קיבל דרגת כבוד באס-אס, ובמאי 1939 מונה לשר בלי תיק בממשלת הרייך הגרמני.

מושל פולין והולנד

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה זייס-אינקווארט למושל דרום פולין, אך בטרם הספיק להיכנס לתפקידו, הוקם הגנרלגוברנמן, יחידת המינהל המדינית שהקימו הגרמנים בשטחי פולין שלא סופחו לרייך עצמו. זייס-אינקווארט מונה לסגנו של מושל הגנרלגוברנמן הנס פרנק.^[8] תחת שלטונם היו שנים עשר מיליון איש, ובהם מיליון ושמונה מאות אלף יהודים. בתפקידו היה זייס-אינקווארט אחראי להתחלת "הפתרון הסופי" – החרמת רכוש יהודי, גירוש היהודים לגטאות, והפעלת צעדים קשים נגד כלל האוכלוסייה. בפברואר 1940 הצהיר כי בוצעו הוצאות להורג המוניות של מי שפעל נגד השלטון הגרמני.^[9]

במאי 1940, לאחר כיבוש ארצות השפלה, מונה זייס-אינקווארט למושל הולנד^[10] ותחתיו הנס במקר כמושל אמסטרדם. הוא תמך במפלגה הנאצית ההולנדית והתיר לאנשיה להקים מיליציה מזוינת משלהם. מפלגות פוליטיות אחרות נאסרו, ורבים מעובדי המדינה נאסרו. הממשל במדינה היה נתון לשרירות לבו של זייס-אינקווארט עצמו.^[11] בין היתר גבה "מס כיבוש" בסך 50 מיליון מרק לחודש.

כ-530,000 הולנדים עבדו עבור הגרמנים, מהם 250,000 נשלחו לעבודות כפייה בגרמניה עצמה.

הוא פיתח שיטות להילחם ב"טרור", ובמאי 1943, כאשר פרצה שביתה כללית באמסטרדם, בארנהם ובהילברסום, שפט את מנהיגי השובתים בבית דין צבאי והטיל על האוכלוסייה קנס קולקטיבי של 18 מיליון גילדן הולנדי. עד סיום הכיבוש היה זייס-אינקווארט אחראי להוצאה להורג באופן "חוקי" של כ-800 איש, אם כי בפועל היו עד 3,500 קורבנות. מיולי 1944 נמסרו רוב סמכויותיו למפקד הצבאי של הולנד ולגסטפו.

אחריותו לשואה

זייס-אינקווארט היה אנטישמי מובהק. עם כניסתו לתפקידו בהולנד פיטר את כל היהודים משירות המדינה ומעמדות מפתח בתקשורת ובכלכלה, הכריז על רישום היהודים, ויצר גטו באמסטרדם. ממאה וארבעים האלף שנרשמו כיהודים בהולנד, שרדו רק 13,500.

ב-25 בפברואר 1942 הכריזו ההולנדים על שביתה כללית בתביעה להפסיק את הפעולות נגד היהודים. השביתה דוכאה בכוחות גדולים. בנאום פומבי ב-12 במרץ העמיד זייס-אינקווארט את העם ההולנדי בפני הברירה – אהדה ליהודים או שיתוף פעולה עם שלטונות הכיבוש.

בהולנד היו שלושה מחנות ריכוז – פיכט, אמרספורט, ו"מחנה המעבר" וסטרבורק. המחנות פיכט ואמרספורט שימשו כמחנות ריכוז לעבודות כפייה, אך בסופו של דבר נשלחו אנשי המחנות לווסטרבורק, ומשם נשלחו במהרה ברכבות להשמדה במזרח. כמאה אלף מיהודי הולנד עברו במחנה וסטרבורק בדרכם להשמדה. בשנת 1941 נשלחו ראשוני היהודים למאוטהאוזן ולבוכנוואלד, אך החל מיולי 1942 נשלחו להשמדה בסוביבור, אושוויץ, טרזיינשטט וברגן-בלזן. חלקו של זייס-אינקווארט בפעולות אלו היה מכריע.

תבוסה והעמדה לדין

כאשר התקדמו בעלות הברית אל עבר הולנד, הורה היטלר על הפעלת תוכנית "אדמה חרוכה", שכללה הריסת נמלים בהולנד, והצפת חלק ניכר מהמדינה. התוצאות היו הרות אסון – רעב ברוב המדינה, שגבה כשלושים אלף קורבנות הולנדים. בצוואתו הורה היטלר למנות את זייס-אינקווארט לשר החוץ בממשלה החדשה, אך קרל דניץ, שמונה לנשיא גרמניה, התעלם מהוראתו של היטלר ולא מינה את זייס-אינקווארט לממשלת פלנסבורג, ככל הנראה בגלל רצונו למצוא חן בעיני בעלות הברית שיסתייגו מפושע מלחמה מסדר הגודל של זייס-אינקווארט.^[12]

עם התקדמות כוחות בעלות הברית אל תוך הולנד, באפריל 1945, נמלט זייס-אינקווארט מהולנד.^[13] הוא נתפס לאחר המלחמה^[14] בהמבורג. הוא הועמד לדין במשפטי נירנברג והואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים נגד השלום, תכנון וייזום מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. במשפט, הוא היה היחיד מבין הנאשמים שלא התנער מהיטלר.^[15] הוא טען שלא ביקש להרוג את היהודים אלא רק לגרש אותם מאירופה בהיותם אויביה הכלכליים של גרמניה.^[16] זייס-אינקווארט נמצא אשם בכל ארבעת סעיפי האישום פרט לקשירת הקשר, ונידון למוות בתלייה. הוא פנה בבקשת חנינה ואף ביקש את התערבותה של וילהלמינה, מלכת הולנד,^[17] אך בקשתו נדחתה. הוא הוצא להורג בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946, האחרון מבין המוצאים להורג. בדרכו לגרדום אמר: "אני מקווה כי ההוצאה הזאת להורג תהיה הפעולה האחרונה בטרגדיה של מלחמת העולם השנייה, ואני מקווה כי האסון הזה ישרה תבונה על העם".

ארתור זייס-אינקווארט לאחר תלייתו בנירנברג

class=notpageimage|הצגה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארתור זייס-אינקווארט בוויקישיתוף

ביוגרפיה, באתר המוזיאון הגרמני להיסטוריה (בגרמנית)
ארתור זייס-אינקווארט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ארתור זייס-אינקווארט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארתור זייס-אינקווארט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארתור זייס-אינקווארט, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ אוסטריה, הצופה, 17 בפברואר 1938
^ אוסטריה תחת שלטון ברלין, הצופה, 18 בפברואר 1938
^ השתוללות הנאצים באוסטריה, הצופה, 23 בפברואר 1938
^ חשש למהומות באוסטריה, הצופה, 6 במרץ 1938
^ התסיסה באוסטריה, הצופה, 2 במרץ 1938
^ אוסטריה נכבשה ע"י צבאות גרמניה, הצופה, 13 במרץ 1938
^ ריכסטג חדש בהשתתפות צירי אוסטריה, הצופה, 20 במרץ 1938
^ סידורי פרוטקטוראט בפולין, הצופה, 26 באוקטובר 1939
^ אכן היו המתות בהמון בפולין, הַבֹּקֶר, 4 בפברואר 1940
^ סייס-אייקווארט קומיסאר בהולנד, הַבֹּקֶר, 20 במאי 1940
^ הולנד – טוטאליטרית ונחלת סייס־אינקווארט, הַבֹּקֶר, 1 בנובמבר 1940
^ Marshall Dill, Germany: a modern history, University of Michigan Press, 1970, page 422
^ ברח סייס אינקווארט המושל הנאצי בהולאנד, הצופה, 16 באפריל 1945
^ סיים־אינקווארט נתפס קוויסלינג גורש ליאופולד שוחרר, הַבֹּקֶר, 9 במאי 1945
^ נסתיימו הישיבות הפומביות במשפט נירנברג, המשקיף, 1 בספטמבר 1946
^ סייס־אינקווארט קווה... שהיהודים לא יושמדו, הַבֹּקֶר, 12 ביוני 1946
^ שאכט נאסר, הצופה, 8 באוקטובר 1946

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר–מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי–ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר–דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל–דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר–דצמבר 2021	2021 ואילך

הקודם: קורט שושניג	קנצלר אוסטריה 1938	הבא: קרל רנר

[1] אוסטריה, הצופה, 17 בפברואר 1938

[2] אוסטריה תחת שלטון ברלין, הצופה, 18 בפברואר 1938

[3] השתוללות הנאצים באוסטריה, הצופה, 23 בפברואר 1938

[4] חשש למהומות באוסטריה, הצופה, 6 במרץ 1938

[5] התסיסה באוסטריה, הצופה, 2 במרץ 1938

[6] אוסטריה נכבשה ע"י צבאות גרמניה, הצופה, 13 במרץ 1938

[7] ריכסטג חדש בהשתתפות צירי אוסטריה, הצופה, 20 במרץ 1938

[8] סידורי פרוטקטוראט בפולין, הצופה, 26 באוקטובר 1939

[9] אכן היו המתות בהמון בפולין, הַבֹּקֶר, 4 בפברואר 1940

[10] סייס-אייקווארט קומיסאר בהולנד, הַבֹּקֶר, 20 במאי 1940

[11] הולנד – טוטאליטרית ונחלת סייס־אינקווארט, הַבֹּקֶר, 1 בנובמבר 1940

[12] Marshall Dill, Germany: a modern history, University of Michigan Press, 1970, page 422

[13] ברח סייס אינקווארט המושל הנאצי בהולאנד, הצופה, 16 באפריל 1945

[14] סיים־אינקווארט נתפס קוויסלינג גורש ליאופולד שוחרר, הַבֹּקֶר, 9 במאי 1945

[15] נסתיימו הישיבות הפומביות במשפט נירנברג, המשקיף, 1 בספטמבר 1946

[16] סייס־אינקווארט קווה... שהיהודים לא יושמדו, הַבֹּקֶר, 12 ביוני 1946

[17] שאכט נאסר, הצופה, 8 באוקטובר 1946

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג
נשפטו לגזר דין מוות	ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ
נידונו למאסר	ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים)
זוכו מכל אשמה	הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן
לא נידונו	רוברט ליי • גוסטב קרופ