אנדרטת האונייה מיין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אתר הנצחה  |
| על שם |
מיין (ספינת מלחמה) |
| כתובת |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מיקום |
מחוז ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מפעיל |
צי ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 30 במאי 1915 |
| תאריך פתיחה רשמי |
30 במאי 1915 |
| אדריכל |
נתן ק. וויאת' |
| קואורדינטות | 38°52′35″N 77°04′29″W / 38.8765°N 77.0747°W |
  | |
אנדרטת האונייה מיין (אנגלית: USS Maine Mast Memorial) ניצבת בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, ליד וושינגטון, בירת ארצות הברית. היא הוקמה לזכר החללים מקרב אנשי הצוות של אוניית המערכה מיין של צי ארצות הברית, שנהרסה בפיצוץ ב-15 בפברואר 1898, בעת שעגנה בנמל הוואנה שבקובה.
רקע - אסון האונייה מיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניית המערכה מיין נכנסה לשירות בצי ארצות הברית בשנת 1895. ב-25 בינואר 1898 נשלחה לקובה במהלך מלחמת העצמאות שם, בעת שהייתה תחת שלטון ספרד, ועגנה בנמל הוואנה. ב-15 בפברואר בשעה 21:40 נהרסה האונייה כתוצאה מהתפוצצות מחסני אבק השרפה שלה. 4.5 טון של מטעני אבק שרפה התפוצצו והרסו כליל את השליש הקדמי של האונייה, שבו נמצאו מגורי החוגרים. השליש המרכזי, שניזוק קשות, והשליש האחורי, שנשאר שלם ברובו, שקעו במימי הנמל. חלקה העליון של האונייה נותר מעל פני המים. המספר המדויק של הימאים והנחתים שנהרגו באסון איננו ידוע ומוערך בכ-264.[1] 89 אנשי צוות שהיו על סיפון האונייה שרדו. מרביתם היו קצינים, שהמגורים שלהם נמצאו באחורי האונייה, וביניהם קברניט האונייה.
חוקרי האסון הגיעו למסקנה כי התפוצצות מוקש ימי הביאה להתפוצצות מחסני אבק השרפה (אם כי כיום סבורים כי קרוב לוודאי שהגורם להתפוצצות היה אחר, כנראה שרפה פנימית). בעקבות זאת הפנתה דעת הקהל בארצות הברית אצבע מאשימה לעבר ספרד. האסון היה הזרז שהביא לפרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד.
הריסות האונייה נותרו שקועות בנמל הוואנה למעלה מעשר שנים. לאחר קבלת חוק בקונגרס במאי 1910 פתח צבא ארצות הברית במבצע הנדסי מורכב לחילוץ השרידים. בסיומו, ב-16 במרץ 1912, נגרר גוף האונייה מהנמל למרחק של 6.5 קילומטרים מחוף קובה והוטבע במים בעומק של כ-1,100 מטרים.
סמוך לאחר האסון נקברו 25 מההרוגים באי קי וסט שבפלורידה. עוד 163 נקברו בבית הקברות קולון בהוואנה. בדצמבר 1899 הועברו ארונות ההרוגים מהוואנה לארצות הברית ונקברו ב-28 בחודש בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. לאחר חילוץ שרידי האונייה ב-1912 הובאו לארצות הברית עוד כ-74 גופות שנמצאו בתוכם ונקברו בארלינגטון ב-20 במרץ באותה שנה.[2]
הקמת האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1900 נבנתה בבית הקברות ארלינגטון האנדרטה הראשונה לאונייה (ראו להלן).
ההחלטה למשות את שרידי האונייה ב-1910 באה לאחר שנים של שתדלנות, ונועדה לפינוי הנמל, לאיתור שרידי הנעדרים באסון וכן לשם שימוש בחלקים מהאונייה להקמת אנדרטה מרכזית לכבוד הנספים באסון. החוק שחוקק הקונגרס הקציב כסף למשיית האונייה כמו גם למימון הקמת האנדרטה.
במרץ 1912 הובא לארצות הברית התורן הראשי של האונייה, אשר הוחלט לשלב אותו באנדרטה שתיבנה. כאתר לבניית האנדרטה נבחר שטח אדמה בקרבת החלקה שבה נקברו הנספים באסון התפוצצות המיין, מעט ממערב לאמפיתיאטרון הזיכרון שבבית הקברות.
בניית האנדרטה החלה בנובמבר 1913, על פי תכנונו של האדריכל נתן וייאט' (Nathan C. Wyeth). טקס חנוכת האנדרטה נערך ביום הזיכרון, 30 במאי 1915 במעמד נשיא ארצות הברית וודרו וילסון.
האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנדרטה היא מבנה מאוזוליאום עגול בעל גג כיפה רדוד, בהיקף של 27 מטרים ובגובה של 4.6 מטרים, המדמה את מראהו של צריח תותח. התורן הראשי של האונייה מתנשא מעל המבנה, חולף דרך גגו בנקודת המרכז שלו וקבוע בקרקע במרכז רצפת המבנה. התורן מיוצב באמצעות כבלים הנמשכים מחלקו העליון אל היקף גג המבנה. המבנה בנוי מבטון מזוין, המצופה מבחוץ בגרניט ומבפנים בשיש. רצפת המבנה מצופה במוזאיקה. בהיקף קיר המבנה קבועים 11 חלונות צרים וארוכים ובהם שבכות ארד. על גבי 23 משטחים בקיר החיצוני נחרתו שמות ההרוגים באסון. למבנה פתח אחד שבו שתי דלתות. הדלת הפנימית עשויה עץ וצמוד אליה פעמון האונייה שרק מחציתו שרדה ונמשתה מאתר טביעת האונייה. הדלת החיצונית היא שער ארד מעוצב. בתי לפיד מעוצבים מאבן ממוקמים משני צידי פתח הכניסה למבנה וכתובת זיכרון חרותה מעליו.
דרך סלולה מקיפה את האנדרטה. ממזרח לה, על גבי משטח בטון, ממוקמת האנדרטה הראשונה שנבנתה בבית הקברות לאונייה מיין: עוגן גדול במשקל של 1.8 טון הנושא לוח זיכרון. לשני צידיו מוצבות על כנים מרגמות ספרדיות שנלקחו שלל בפיליפינים במהלך המלחמה נגד ספרד. בשנת 1962 נבנתה באתר מרפסת הנושאת את חלקי האנדרטה הראשונה.
ב-30 במאי 2015 נערך באתר האנדרטה טקס לציון מאה שנים להקמתה.
האנדרטה כמאוזוליאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלושה מקרים שימשה האנדרטה כאתר קבורה זמני:
- ב-12 בדצמבר 1940 מת במפתיע הלורד לות'יאן, שגריר בריטניה בארצות הברית. גופתו נשרפה, אך בשל תנאי המלחמה באוקיינוס האטלנטי הסכימה ממשלת בריטניה להשאיר את אפרו בארצות הברית עד שניתן יהיה להחזירו לארצו. האפר נקבר באנדרטת המיין ב-15 בדצמבר 1940. כעבור חמש שנים הועבר האפר לבריטניה.
- ב-29 ביוני 1941 מת בניו יורק הפסנתרן, המלחין והפוליטיקאי הפולני איגנצי יאן פדרבסקי, במהלך מסע הופעות לטובת ארצו. הוא נקבר באנדרטת המיין ב-5 ביולי. ביולי 1992 הועבר ארונו לארצו, לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בה.
- ב-1 באוגוסט 1944 מת בארצות הברית מנואל קזון, נשיא הפיליפינים, ששהה בה בגלות לאחר כיבוש ארצו על ידי יפן ב-1942. הוא נקבר באנדרטת המיין. ביוני 1946 הועבר ארונו לפיליפינים.
