לדלג לתוכן

אלטרנטיבה לגרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלטרנטיבה לגרמניה
Alternative für Deutschland
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
שם רשמי Alternative für Deutschland עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד ברנד לוק
מנהיגים אליס ויידל, טינו כרופאלה
תקופת הפעילות 2013–הווה (כ־11 שנים)
אידאולוגיות פופוליזם ימני
אירוסקפטיות
שמרנות
אסלאמופוביה
ליברליזם כלכלי
לאומנות
מטה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית ימין רדיקלי
ארגונים בינלאומיים Europe of Sovereign Nations Group עריכת הנתון בוויקינתונים
נציגויות בפרלמנטים
בונדסטאג
80 / 736
לנדטאגים של מדינות גרמניה
228 / 1,884
הפרלמנט האירופי, נציגי גרמניה
9 / 96
https://www.alternativefuer.de/ www.alternativefuer.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלטרנטיבה לגרמניה (בגרמנית: Alternative für Deutschland, בראשי תיבות: AfD) היא מפלגת ימין פופוליסטי[1] וימין קיצוני[2][3][4][5][6] בגרמניה.

המפלגה נוסדה באפריל 2013[7] כמפלגה אירוסקפטית שמרנית-ליברלית ימנית על רקע הביקורת הגוברת בגרמניה על חבילת הסיוע מטעם מדינות גוש האירו וקרן המטבע הבינלאומית במשבר החוב של יוון. המפלגה הקצינה בהדרגה לימין והתמקדה בהתנגדות להגירה, לאסלאם, ולאיחוד האירופי. ה-AfD היא המפלגה היחידה בפרלמנט הגרמני שמדיניות הסביבה והאקלים שלה מבוססת על הכחשת שינויי האקלים.[8]

ביולי 2015, התפצל אגף הליברליזם הכלכלי במפלגה תחת ברנד לוקה (אנ') לייסד את מפלגת הרפורמים השמרנית-ליברלית, בעוד שאר המפלגה תחת פראוקה פטרי וירג מיוטן התפתחו לכיוון הימין. לאחר הבחירות ב-2017, בהן זכתה ב-94 מושבים בבונדסטאג והייתה למפלגה השלישית בגודלה ולמפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, עזבה יושבת ראש המפלגה פטרי את ה-AfD וייסדה את המפלגה הכחולה. אלכסנדר גאולנד ואליס ויידל נבחרו כיושבי ראש המפלגה. ב-2021 נבחר טינו כרופאלה להחליף את גאולנד. בינואר 2022, לאחר בחירות 2021 בהן זכתה המפלגה ב-83 מושבים, עזב גם ירג מיוטן את ה-AfD והתפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה מכיוון שלדעתו המפלגה התפתחה לימין קיצוני עם נטיות טוטליטריות ובחלקים גדולים כבר אינה מחויבת לסדר הדמוקרטי הבסיסי ולחוקה (Freiheitliche demokratische Grundordnung).[9]

כמה מהארגונים והפלגים של ה-AfD נקשרו או הואשמו בקשר עם תנועות ימין קיצוני לאומניות ואסורות. ב-2022 קבע בית המשפט כי המשרד הפדרלי להגנה על החוקה רשאי לסווג את המפלגה כולה כקבוצת ימין קיצוני חשודה ולפקח עליה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד המפלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2012, אלכסנדר גאולנד, ברנד לוקה והעיתונאי קונרד אדם הקימו את הקבוצה הפוליטית "אלטרנטיבת בחירה 2013" (בגרמנית: Wahlalternative 2013) כדי להתנגד למדיניות הגרמנית הנוגעת למשבר בגוש האירו, שכללה חבילות חילוץ וסיוע למדינות עניות יותר בדרום אירופה.[10] במניפסט הקבוצה שנתמך על ידי מספר כלכלנים, עיתונאים ומנהיגים עסקיים, הצהירו כי גוש האירו הוכיח את עצמו כ"לא מתאים" כאזור מטבע וכי מדינות דרום אירופה "שוקעות בעוני תחת הלחץ התחרותי של האירו".[11]

בפברואר 2013 החליטה הקבוצה לייסד מפלגה חדשה שתשתתף בבחירות הפדרליות ב-2013. המפלגה החדשה דגלה בביטול האירו. בגלל עמדה רדיקלית סירבו ארגוני הבוחרים החופשיים (אנ') לאחד איתה כוחות.[12] גם מפלגת הפיראטים של גרמניה התנגדה לכל קואליציה עם AfD.[13] התומכים הראשוניים של ה-AfD היו אותם כלכלנים בולטים, מנהיגים עסקיים ועיתונאים שתמכו ב"אלטרנטיבת בחירה 2013", כולל חברים לשעבר במפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), אשר ערערו בעבר על החוקתיות של מדיניות גוש היורו של ממשלת גרמניה בבית המשפט הפדרלי לחוקה.[14][15]

ב-14 באפריל 2013, נערכה הוועידה הראשונה של ה-AfD בברלין, בה נקבע המצע המפלגתי. ברנד לוקה, פראוקה פטרי וקונראד אדם נבחרו להנהגת המפלגה.[16][17] בין ה-31 במרץ ל-12 במאי 2013, AfD הקימה שלוחות בכל 16 מדינות גרמניה על מנת להשתתף בבחירות הפדרליות. ב-15 ביוני 2013 נוסדה "האלטרנטיבה הצעירה לגרמניה" – ארגון הנוער של ה-AfD.[18]

בחירות 2013

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות הכלליות שנערכו ב-2013, הציגה המפלגה מצע שהתנגד למדיניות הממשלתית בגוש האירו, אשר נתמך על ידי 68 כלכלנים, עיתונאים ואנשי עסקים. בתוצאות התברר כי המפלגה קיבלה 2 מיליון קולות (4.7%) – התוצאה הטובה ביותר למפלגה חדשה מאז שנת[19]1953 – אך קצת פחות מאחוז החסימה (שעומד על 5%) ולא נכנסה לבונדסטאג. המפלגה לא השתתפה בבחירות ללנדטאג של בוואריה שנערכו בספטמבר 2013.[20] נציג ה-AfD הראשון היה בלנדטאג של הסן כאשר יוכן פאולוס ממפלגת הדמוקרטים החופשיים ערק ל-AfD,[21] אך בבחירות שנערכו בספטמבר המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.[22]

בחירות לפרלמנט האירופי 2014

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2014, בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה קבע שהרף שקבע שרק מפלגות שזכו בלפחות 3% מהקולות בבחירות יכולות להשתתף בבחירות האירופיות אינו חוקתי, והבחירות לפרלמנט האירופי ב-2014 היו לבחירות הראשונות בגרמניה בהן יכלו לרוץ מפלגות שאין להם נציגים בפרלמנט.[23] בבחירות לפרלמנט האירופי 2014 זכתה המפלגה ב-7.1% מהקולות ושבעה נציגים בפרלמנט האירופי. המפלגה הצטרפה למפלגת השמרנים והרפורמיסטים האירופים.[24]

בחירות במדינות ב-2014–2015

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות ללנדטאג במדינת סקסוניה באוגוסט 2014, קיבלה ה-AfD ‏ 9.7% מהקולות וזכתה ב-14 מושבים.[25] בספטמבר קיבלה המפלגה 10.6% מהקולות בתורינגיה ו-12.2% מהקולות במדינת ברנדנבורג, וזכתה ב-11 מושבים בשני הפרלמנטים של מדינות אלה.[26] בפברואר 2015 קיבלה המפלגה 6.1% מהקולות בהמבורג וזכתה לראשונה בייצוג בפרלמנט במערב המדינה, עם שמונה מושבים.[27] בבחירות בברמן קיבלה המפלגה 5.5% מהקולות וארבעה מושבים.[28]

פרישתו של לוקה ובחירת פטרי כמנהיגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2015 נבחרה פראוקה פטרי ליושבת ראש המפלגה עם 60% מהקולות בקונגרס המפלגה באסן. פטרי הייתה חברה בסיעה הלאומית-שמרנית של המפלגה ובחירתה נתפסה כמבשרת על פנייה של המפלגה ימינה כדי להתמקד יותר בנושאים כמו הגירה, אסלאם וחיזוק הקשרים עם רוסיה. לוקה כינה שינוי זה הפיכת המפלגה ל"מפלגת PEGIDA" ופרש ממנה, ועימו חמישה חברי הפרלמנט האירופי.[29] כשבועיים לאחר מכן הקימו את מפלגת הרפורמים השמרנית-ליברלית.

שיתוף פעולה עם FPÖ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2016 הכריזה AfD על הסכם שיתוף פעולה עם מפלגת החירות האוסטרית (FPÖ) המזוהה עם הימין הקיצוני. בעקבות זאת החלה מפלגת השמרנים והרפורמיסטים האירופים בפרלמנט האירופי בהליכים להרחקת שני חברי ה-AfD ממנה. בסופו של דבר, פרשה ביאטריקס פון סטורץ' (אנ') והצטרפה למפלגת אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה.[30] מרקוס פרצל הורחק מהמפלגה ב-2016.[31]

בחירות במדינות ב-2016

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב משבר ההגירה באירופה שהיה הנושא הלאומי המרכזי, עלתה התמיכה ב-AfD בבחירות שנערכו במרץ 2016 במדינות באדן-וירטמברג, ריינלנד-פפאלץ וסקסוניה-אנהלט. בבאדן-וירטמברג וריינלנד-פפאלץ הגיעה AfD למקום השלישי, עם 15.1% מהקולות, ו-12.6% מהקולות – 23 מושבים ו-14 מושבים – בהתאמה.[32][33] בסקסוניה-אנהלט זכתה המפלגה ב-25 מושבים – השנייה בגודלה בלנדטאג – עם 24.2% מהקולות.[34][35] בספטמבר נערכו בחירות במקלרמבורג-מערב פומרניה, מדינת המחוז של אנגלה מרקל. גם בהן הפכה ה-AfD לשנייה בגודלה בלנדטג עם 20.8% מהקולות – 18 מושבים – כשהיא עוקפת את מפלגתה של מרקל ה-CDU.[36] בבחירות בברלין קיבלה המפלגה 14.2% מהקולות והייתה החמישית בגודלה עם 25 מושבים.[37]

בחירות 2017

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוועידת המפלגה שנערכה במאי 2016 הכריזה המפלגה על מצע שכלל גם מדיניות אנטי-איסלמיסטית, הכוללת איסור על סמלי אסלאם כמו בורקה, ולאסור קריאה לתפילה מהמסגדים. בוועידת המפלגה באפריל 2017 הודיעה פראוקה פיטרי כי לא תתמודד כמועמדת הראשית של המפלגה בבחירות של 2017. הרקע להודעה זו היה מאבק כוח פנימי לאור ירידה בתמיכה במפלגה בסקרים מ-16% בספטמבר 2016 ל-8%–10% ממש לפני הוועידה.[38][39] ביורן הקה מהאגף הימני הקיצוני של המפלגה ופטרי ניסו לדחוק זה את זה מהמפלגה. החלטתה של פטרי שלא לרוץ כמנהיגת המפלגה, אך לא להתפטר כיושבת הראש נתפסה כצעד להימנע מהצבעה בוועידה בסוגיית מעמדה. המפלגה בחרה באלכסנדר גאולנד, שמרן מובהק שעבד כעורך והיה חבר לשעבר ב-CDU להוביל את המפלגה בבחירות. גאולנד תמך בשימור הקה כחבר מפלגה. אליס ויידל, הנחשבת כמתונה ונאו-ליברלית יותר, נבחרה לרוץ איתו.

בבחירות של 2017 נחלה ה-AfD הצלחה גדולה: היא זכתה ב-12.6% מהקולות וקיבלה לראשונה ייצוג בבונדסטאג עם 94 מושבים[40] היא גם הייתה מפלגת האופוזיציה הגדולה בבונדסטאג עד בחירות 2021 כשה-CDU לא יכלה להרכיב שוב את הממשלה ועברה גם היא לאופוזיציה.

פיצול המפלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחרת הבחירות ב-2017 ערכה פטרי מסיבת עיתונאים בה הצהירה כי תשתתף בבונדסטאג כעצמאית משום שהצהרות קיצוניות של חלק מחברי ה-AfD אינן מאפשרות למפלגה לתפקד כאופוזיציה בונה, ועל מנת להבהיר לבוחרים שיש מחלוקת פנימית ב-AfD.[41][42] בספטמבר 2017 פרשה פטרי מה-AfD והקימה את המפלגה הכחולה. עימה פרש גם בעלה מרקוס פרצל. ארבעת חברי AfD בבית המחוקקים של מקלנבורג-מערב פומרניה, עזבו גם הם את המפלגה כדי והקימו מפלגה נפרדת. עד אוקטובר 2017 פרשו כ-15 נציגים של ה-AfD מהמפלגה.[43]

הכנף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2015 נוסד במפלגה פלג של ימין קיצוני, פולקיסטי ולאומני בשם "הכנף" (בגרמנית: Der Flügel) שזכה לפופולריות בעיקר במזרח גרמניה, והונהג על ידי הפוליטיקאים ביורן הקה, ואנדראס קלביץ. על פי הערכות מנה הפלג כ-7000 חברים, כ-20% מחברי המפלגה.[44] מנהיג המפלגה אלכסנדר גולנד, אמר בתוכנית אירוח בטלוויזיה בינואר 2019 כי הכנף קיבל תמיכה של עד 40% מהנציגים בוועידות המפלגה. על פי ארגוני ביטחון במזרח גרמניה מנו חברי הפלג כ-40% מהחברים במפלגה.[45] בינואר 2019 סווג הפלג על ידי הרשויות הפדרליות בינואר 2019 כקבוצת ימין קיצוני חשודה, ובמרץ 2020 הוחמר הסטטוס ל"מיזם ימין קיצוני נגד הסדר הבסיסי הדמוקרטי החופשי", והפלג הושם במעקב של המשרד הפדרלי להגנת החוקה. כתוצאה מכך דרשו מנהיגי המפלגה את פירוק הפלג[46] ועקב כך הפלג פורק מהמפלגה,[47] אך חבריו ומנהיגיו ממשיכים לתפוס חלק דומיננטי בחלק מהמפלגה במזרח גרמניה. בשנת 2020 הורחק אנדראס קלביץ מהמפלגה לאחר שנודע שהיו לו קשרים לגורמים בימין הקיצוני.[48] חבר מפלגה וולפגנג גדאון נחשד באנטישמיות ועקב כך סולק מהמפלגה.[49] עם זאת ניסיונות להרחיק גם את ביורן הקה מהמפלגה לא צלחו.[50]

הבחירות במדינות ב-2019–2020

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות ב-2019 במדינות במזרח גרמניה החל מאבק נוסף על הכיוון הפוליטי של המפלגה. בשלזוויג-הולשטיין, נבחרה דוריס פון זיין-ויטגנשטיין למנהיגה, על אף שהוועד הפדרלי של ה-AfD נקט בהליך להדחתה בגלל תמיכתה הפעילה בחוגים ימניים קיצוניים. תשעה מתוך שנים-עשר חברי ועד בנורדריין-וסטפאליה במחאה על הדומיננטיות של הלאומנים במפלגה, ובבווריה הגישו כמה צירים של ה-AfD תלונה נגד מנהיגת הקבוצה הפרלמנטרית קטרין אבנר-שטיינר, המזוהה עם המחנה של הקה.

בעוד מנהיג המפלגה ירג מיוטן הצג עמדה מתונה למדי לקראת הבחירות ב-2019, אמר אלכסנדר גולנד במפגש של "הכנף" בתורינגיה שכדי לעלות לשלטון, צריך לפעמים לשתוק. בכך הוא רמז לימין הקיצוני במפלגה שאינם צריכים לשנות את עמדותיהם אלא רק את צורת ההתבטאות שלהם.[51]

בבחירות בסקסוניה ב-2019, זכתה ה-AfD ב-27.5 אחוזים מהקולות (38 מושבים), בברנדנבורג 23.5 אחוזים (23 מושבים) ובתורינגיה 23.4 אחוזים (22 מושבים). בכך הייתה למפלגה השנייה בגודלה במדינות אלה.

בהמבורג, בבחירות ב-2020, זכתה המפלגה ל-5.3 אחוזים מהקולות (7 מושבים).

בחירות 2021

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות הפדרליות ב-2021, ניהלה המפלגה קמפיין עם הסיסמה "גרמניה. אבל נורמלית", ונקטה עמדה של התנגדות לסגרים בתגובה למגפת הקורונה בגרמניה. טינו כרופאלה, נבחר להחליף את אלכסנדר גאולנד ולעמוד בראש הרשימה, יחד עם אליס ויידל.

בבחירות הכלליות השיגה ה-AfD תוצאה פחות טובה מבבחירות הקודמות: 10.3% מהקולות, בהשוואה ל-12.6% ב-2017; עם זאת, במזרח גרמניה זכתה המפלגה לתמיכה רבה, ובמדינות סקסוניה ותורינגיה הייתה למפלגה הגדולה ביותר.[52]

בחירות במדינות ובחירות מחוזיות 2022–2023

[עריכת קוד מקור | עריכה]

AfD שמרה על שלושת המושבים שלה בבחירות בחבל הסאר ב-2022[53] אך איבדה את כל המושבים בבחירות במדינת שלזוויג-הולשטיין.[54] בבחירות במדינת סקסוניה התחתונה באוקטובר 2022 זכתה ה-AfD ב-9 מושבים נוספים בהשוואה לשנת 2017 ו-18 בסך הכל.[55] בבחירות החוזרות בברלין ב-2023, ה-AfD רשמה עלייה קטנה בהשוואה לבחירות 2021 וזכתה ב-4 מושבים.[56] [122] בבחירות בברמן ב-2023, AfD לא השתתפו ואיבדו את כל המושבים שלהם, משום שוועדת הבחירות של המדינה פסלה את השתתפותה בבחירות בשל חלוקות פנימיות שהביאו להגשת שתי רשימות מועמדים.[57]

ביוני 2023 זכתה המפלגה לראשונה בבחירות מקומיות – רוברט זסלמן, נבחר לתפקיד מנהל המחוז זונברג, במדינת תורינגיה, עם 52.8% מהקולות.[58]

אידאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוועידת המפלגה המייסדת ב-14 באפריל 2013, החליטה ה-AfD על מצע הבחירות הראשון שלה. ב-2014 הוגדרה המדיניות הפוליטית, נוצרו מסמכי אסטרטגיה ונתקבלו החלטות נוספות הנוגעות בין היתר לצמצום הזכות למקלט,[59] לאירו ולמדיניות החוץ, לאסלאמיזם ולזכות לשאת נשק.[60] בתחילת מאי 2016, בוועידת המפלגה בשטוטגרט, אימצה ה-AfD את תוכנית הבסיס המבוססת על טיוטה שנוצרה בקבוצות עבודה הכוללות כ-1000 חברים.[61] בוועידת מפלגה ב-2019, התכנית הייתה אמורה להתרחב כך שתכלול גם מדיניות חברתית אך הועידה נדחתה עקב חילוקי דעות משמעותיים - במיוחד בשאלת הפנסיה.[62]

אלטרנטיבה לגרמניה נוסדה בתחילה כמפלגה שמרנית-ליברלית של מעמד הביניים עם נטייה קלה לאירוסקפטיות,[63] תוך שהיא תומכת בחברותה של גרמניה באיחוד האירופי אך ביקורתית כלפי המשך האינטגרציה האירופית, וקיומו של מטבע האירו. עיקרי האידאולוגיה של המפלגה כללו התנגדות לאיחוד האירופי במתכונתו הנוכחית,[64] ולחבילות הסיוע למדינות הגוש החלשות בהן רוב הכספים מגיעים מגרמניה.[65] התנגדות להגירה, בעיקר מארצות ערב,[66] ולתהליכי אסלאמיזציה באירופה.[67] התנגדות לנישואים חד-מיניים,[68] וקידום של הטרונורמטיביות.[69] המפלגה רואה במוסד המשפחה המסורתי כאידיאל ופועלת לחיזוקו.[70] באותה תקופה, המפלגה גם תמכה בקידום דמוקרטיה ישירה ומשאלי עם לפי המודל השווייצרי[71] ובהורדת מיסים.[72]

בשנת 2015, חברי מפלגה מתונים יחסית, כולל המייסד והיו"ר לשעבר ברנד לוקה, עזבו את AfD לאחר שפראוקה פטרי נבחרה ליו"ר. בעקבות משבר ההגירה באירופה פנתה המפלגה ב-2015 מעיסוק בעניינים הקשורים לגוש האירו כדי להתמקד בהתנגדות להגירה, בפרט מוסלמים והגירה מוסלמית.[73] המפלגה הקצינה עוד יותר ימינה לאחר שפטרי עזבה את המפלגה ב-2017, בעקבות אימוץ של עמדות אסלאמופוביות וביטויים של רוויזיוניזם היסטורי על ידי חברי המפלגה.[74] המפלגה דומה כעת למפלגות ימין רדיקלי פופוליסטיות אחרות באירופה, אך היא יוצאת דופן במקצת מכיוון שהיא מקיימת קשרים גלויים לקבוצות קיצוניות אף יותר.[75]

מדיניות אירופית, פיננסית וכלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצעה מ-2014, אימצה ה-AfD מדיניות כלכלית המבוססת על כלכלת השוק החברתי במובן של לודוויג ארהרד.[76] ראשית נקטה המפלגה בנטייה אירוסקפטית קלה שהתבטאה בהתנגדות למטבע האירו ולחילוץ גוש האירו, שהמפלגה ראתה כמערערים את האינטגרציה האירופית, אך חוץ מזה תמכה בחברות גרמנית באיחוד האירופי.[77] מאז 2015, המפלגה עברה לעמדה אירוסקפטית ולאומנית חזקה יותר נגד האיחוד האירופי, וקראה לפרישה ממדיניות המקלט והביטחון האירופית המשותפת, רפורמה משמעותית באיחוד האירופי והחזרת הסמכויות חזרה מבריסל, כאשר חלק מחברי המפלגה תומכים ביציאה מוחלטת מהאיחוד האירופי אם המטרות הללו אינן ניתנות להשגה.[78][79] במהלך ועידת המפלגה ב-2021 בדרזדן לקראת הבחירות הפדרליות בגרמניה, רוב חברי ה-AfD הצביעו לכלול במצע המפלגה מדיניות נוקשה יותר נגד האיחוד האירופי, כולל פרישה גרמנית מהגוש.[80]

על אף הפיצול של הליברלים הכלכליים ב-2015, עדיין ניתן לאפיין את ה-AfD כמפלגה נאו-ליברלית במונחים כלכליים, תוך שימת דגש על דה-רגולציה והתערבות מדינה מוגבלת. ה-AfD שואפת להפחית את החוב הלאומי של גרמניה. על פי המפלגה, תוכניות כלכליות כמו ייצוב האירו והצלת בנקים לא צריכות להגיע מכספי משלם המיסים.[81] המפלגה בעד הפחתת מיסים, במיוחד עבור בעלי הכנסות גבוהות ושיעור מס מקסימלי של 25 אחוז במקום 45 אחוזים כיום. ההכנסות ממסים למדינה יהיו אפוא נמוכות משמעותית.[81] ה-AfD רוצה לבטל את מס הירושה ולבחון מחדש את מס המסחר.[59]

מדיניות חוץ וביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לעמדה כלפי אירופה, מדיניות החוץ של המפלגה אינה אחידה. בעבר הייתה המפלגה פרו-נאט"ו ובעד ארצות הברית, אך מתחה ביקורת חריפה על ממשל ביידן. ה-AfD דוחה סנקציות כלכליות נגד רוסיה, אך תומכת בסנקציות נגד האחראים והתומכים במלחמת רוסיה-אוקראינה.[82] נשיא המשרד להגנת החוקה, תומאס הלדנוואנג, הצהיר כי ה-AfD היא "רמקול התעמולה" המצליח ביותר של פוטין בהפצת הנרטיב על רוסיה שוחרת השלום ונאט"ו התוקפנית.[83] המפלגה גם חלוקה בנושא הסכמי סחר חופשי.[84]

במדיניות ההגנה שלה משנת 2019, קראה ה-AfD קראה ל"שיקום הצבא", על ידי חידוש גיוס החובה ופעילות להגנת הגבולות.[85]

משפחה, פמיניזם, מגדר ולהט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה מייצגת עמדות שמרניות ואנטי-פמיניסטיות ומתנגדת לשוויון מגדרי ולהטמעת חשיבה מגדרית.[86] היא דוגלת במשפחה המסורתית של גבר ואישה ומתנגדת הן למכסות לנשים והן לביטול כביכול של זהויות מגדריות.[87][88] ה-AfD הריצה קמפיינים כגון "עצרו את הטירוף המגדרי", במיוחד ברשתות החברתיות.[88] בהצהרת מגדבורג של המפלגה משנת 2016, הביעו חברי הפרלמנטים המדיניים התנגדות לחינוך מיני בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים ובמיוחד נגד חינוך על שונות מינית.[89] מצע המפלגה כולל מספר סעיפים לביטול מגדר,[90] כמו גם החלטה מפורשת מ-2016 לבטל את השפה השוויונית בין המינים ו"חזרה לזכר הסתמי כמו גם ויתור על כל סיומות דקדוקיות מגדר-אידאולוגיות".

מדיניות הגירה ומקלט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדות המפלגה לגבי הגירה ומבקשי מקלט הן תערובת אמביוולנטית של שמרנות ונאו-ליברליזם: מצד אחד מודגשת החשיבות של הזכות להשתקע וחופש התנועה של עובדים באירופה, והמפלגה בעד הגירה "משכילה" ש"מוכנה להשתלב" על פי המודל הקנדי. בתוכנית הבחירות הראשונה שאומצה בוועידת המפלגה המייסדת ב-2013, קראה ה-AfD מצד אחד למדיניות מקלט נדיבה יותר ומצד שני למדיניות הגירה מחמירה יותר. בשנים שלאחר מכן הפכה הדרישה להגביל את ההגירה לנושא המרכזי של המפלגה. בתגובה למשבר ההגירה באירופה הציג ועד המפלגה נייר אסטרטגיה על מדיניות הגירה ומקלט בתחילת ספטמבר 2015. בו קרא להחזרת הפיקוח בגבולות גרמניה, להליך מקלט של 48 שעות בסמוך לגבול ולביטול מה שמכונה "דמי כיס" למבקשי מקלט. בנוסף, הוצע לא לאפשר עוד לאנשים ממדינות המסווגות כמדינות מוצא בטוחות להגיש בקשה למקלט.[91] בנובמבר באותה שנה העביר קונגרס המפלגה החלטה המציעה שהזכות למקלט תהיה כפופה לביטחון המדינה והעם, קרואת לשים מגבלות על קבלת פליטים ולביטול איחוד משפחות.[92]

עמדות כלפי האסלאם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצע המפלגה מ-2016 נקבע: "האסלאם לא שייך לגרמניה". במיוחד קוראת המפלגה לאיסור על מינרטים, קריאת המואזין לתפילה וכיסוי ראש מלא. בניגוד לחוק הצרפתי משנת 2010, המתייחס לסימנים גלויים של כל הדתות, על פי ה-AfD, אין לאפשר כיסוי ראש בשירות הציבורי, ויש לאסור לבישת בורקה או ניקאב בציבור. לפי הצהרותיה, ה-AfD מחויבת לחופש דת, אך בהתאם לחוק ולזכויות האדם. יש לראות במוסלמים שומרי חוק ומשולבים כחברים מקובלים בחברה, אך יש לאסור על עמותות אנטי-חוקתיות לבנות ולהפעיל מסגדים, וכך גם מימון זר ממדינות איסלאמיות או תורמים פרטיים. בנוסף, אימאמים בגרמניה יצטרכו לעבור הכשרה באוניברסיטאות בגרמנית.[93] בשנת 2018, הקבוצה הפרלמנטרית של AfD בבונדסטאג ביקשה מהממשלה הפדרלית לנקוט "צעדים מתאימים" נגד תוכן בלתי חוקי לכאורה בקוראן, מבלי לציין במפורש לאיזה תוכן הכוונה ומה יש לעשות. דיון פרלמנטרי נערך על ההצעה ב-11 באוקטובר 2018, במהלכו נדחתה פה אחד על ידי כל יתר המפלגות.[94]

מדיניות סביבה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצע של "אלטרנטיבה לגרמניה" מבוסס על הכחשת שינוי האקלים.[73][95][96] ה-AfD מסכימה שהאקלים משתנה, אך מכחישה ששינוי זה נובע מפעילות בני האדם.[96] במקום זאת, המפלגה טוענת ששינויי האקלים נגרמים לחלוטין מגורמים טבעיים. ה-AfD טוענת שהעלייה בריכוזי הפחמן הדו-חמצני היו מועילים (תרמו ל"ירוק" של הפלנטה שלנו).[97] לצד הכחשת שינויי האקלים, ה-AfD מתנגדת למדיניות אקלים כמו עידוד מעבר לאנרגיות מתחדשות ותקנות החיסכון באנרגיה. הם גם רוצים להפסיק סובסידיות לביו-אנרגיה ולהגביל "הרחבה בלתי מבוקרת של אנרגיית הרוח". המפלגה טוענת כי המעבר למקורות אנרגיה חדשים מאיים על הביטחון האנרגטי, ועשוי להוביל למחסור ואף הפסקות חשמל. לפיכך, היא רואה בליגניט מקור האנרגיה המקומי היחיד שיכול להבטיח ביטחון אנרגטי לגרמניה.[96] יתר על כן, ה-AfD רוצה להחזיר את הכורים הגרעיניים של גרמניה, בטענה שסגירתם בין 2002 ל-2011 הייתה "מזיקה כלכלית ולא מוצדקת אובייקטיבית".[73] המפלגה מתנגדת להוצאה מחוץ לחוק של אקוסייד באיחוד האירופי וגונאר בק, חבר בפרלמנט האירופי מטעם AfD, אמר כי "הכרה בפשעים נגד הסביבה כהפרה של זכויות אדם ואפילו פשעי מלחמה היא עוד אינפלציה גרוטסקית של דוקטרינת זכויות האדם".[98]

קשרים לימין הקיצוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מהארגונים והפלגים של ה-AfD נקשרו או הואשמו בקשר עם תנועות ימין קיצוני לאומניות ואסורות, כגון PEGIDA, ברוויזיוניזם היסטורי ושנאת זרים.[99] הם נמצאים במעקב של משרדי מדינה שונים להגנה על החוקה מאז 2018.[100] במרץ 2021 נודע כי המשרד הפדרלי להגנה על החוקה (BfV) שם את AfD תחת מעקב כקבוצה קיצונית חשודה.[101][102] זמן קצר לאחר הודעה זו, המעקב אחר AfD נחסם על ידי בתי המשפט כדי לתת שוויון הזדמנויות בין מפלגות פוליטיות בשנת בחירות.[103][104] ב-2022 קבע בית המשפט כי ה-BfV רשאי לסווג את המפלגה כולה כקבוצת ימין קיצוני חשודה ולפקח עליה. תביעה נגדית של ה-AfD נדחתה, משום ש"היו מספיק אינדיקציות עובדתיות למאמצים אנטי-חוקתיים בתוך המפלגה".[105] ב-26 באפריל 2023, לאחר ארבע שנים של חקירות, סיווג ה-BfV את אגף הנוער של מפלגת AfD כארגון קיצוני "מאומת". סיווג זה איפשר להציב ארגון זה תחת מעקב אינטנסיבי אפילו יותר מהאזנת טלפון ושימוש בסוכנים סמויים שהיו עד אז.[106][107]

יחס ליהדות גרמניה ומדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה מכחישה כל קשר לאידאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית, ובמצע המפלגה לא ניתן למצוא אינדיקציה לקשר כזה.[108] עם זאת, היא נחשבת לאנטישמית וחלק מחבריה אף נאו-נאצים. חברי המפלגה הציגו אמירות מעוררות מחלוקת ביחס למלחמת העולם השנייה, תומכים בהכרת ההישגים הצבאיים של גרמניה הנאצית. חבריה לעגו לאנדרטת השואה בברלין בכינוי "מונומנט של בושה" ונציג המפלגה, הולגר וינטרשטיין, אף רקד מעליה בהפגנה של המפלגה.[109] נציגי הקהילה היהודית בגרמניה מתנגדים למפלגה פומבית. בספטמבר 2021, כשבועיים לפני הבחירות לבונדסטאג, יצאו למעלה מ־60 ארגונים ומוסדות יהודיים בגרמניה, ובראשם המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, בקריאה ליהודי גרמניה שלא להצביע ל"אלטרנטיבה לגרמניה".[110] יו"ר התא היהודי במפלגה טען שהקריאה צבועה.[111][112] ראש המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, יוזף שוסטר, אמר בריאיון ל"בילד" כי מדובר במפלגה מסוכנת: "אין להם גבולות. אם הדבר יועיל להם, הם לא יהססו לתקוף גם יהודים".[113]

בפברואר 2024, תחקיר שפורסם בגרמניה חשף את מה שהתרחש בפגישה חשאית שבה השתתפו נאו-נאציים וגורמים קיצוניים - כולל פעילים בתנועת הצעירים של המפלגה. תחקירנים שהסתננו לשיחה פרסמו שפעילים הציעו לגרש יהודים ומהגרים - או לכלוא אותם בגטאות. לאחר הפרסום, הכחישו במפלגה זאת.[114]

היחס לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-AfD היא המפלגה היחידה בגרמניה אשר תומכת בהעברת שגרירות גרמניה בישראל לירושלים,[115] ובהכרה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל.[116] במאי 2021 הביעה המפלגה תמיכה מלאה בפעולות ישראל נגד חמאס במבצע שומר החומות.[117][118]

עם זאת, הגישה הפרו-ישראלית של המפלגה הפכה במידה רבה למיתוס. בוועידת המפלגה 2017 בקלן, למשל, נדחתה בקשה לכלול פסקה על "חיזוק הידידות הגרמנית-ישראלית" בתוכנית קמפיין הבחירות לבונדסטאג. ההיסטוריון פיטר לונגריק מתאר אסטרטגיה אמביוולנטית של ה-AfD בעניין ישראל. מחד היא משמיעה הצהרות נלהבות בעד ישראל ומגנה את האנטישמיות, ומאידך היא "קורצת" לתומכיה ורומזת שאין להתייחס לכך ברצינות. תמיכתה הפומבית של חברי ה-AfD בישראל איננה בשל הכרה בחיוניותה של מדינת ישראל ליהודים, אלא בכך שהיא נתפסת בעיניהם כמעוז התנגדות לאסלאם.

במרץ 2023 נאם בפרלמנט האירופי יואכים קוס, נציג מפלגת AfD בפרלמנט, והביע תמיכה ברפורמה המשפטית שמובילה ממשלת ישראל השלושים ושבע.[119]

בנאום בבונדסטאג אמר דובר המפלגה אלכסנדר גאולנד שחובתה המוסרית של גרמניה כלפי ישראל כה עמוקה, שיהיה חובה עליה אף להילחם עד מוות לצד ישראל בכל מקרה של סיכון קיומי למדינת ישראל.[120]

ביום תחילת מלחמת חרבות ברזל גינתה ה-AfD בחריפות את המתקפה הטרוריסטית נגד ישראל, ודרשה מגרמניה ומהאיחוד האירופי להפסיק מידית את מימון ארגוני החמאס ואונר"א.[121] במקביל, במפלגה הייתה ביקורת על רטוריקה זו.[122]

אנטישמיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מדען המדינה פרופסור גדעון בוטש, אנטישמיות עמוקה פושה בכל רמות המפלגה[123]. חברי המפלגה התבטאו באופן רווי שנאה ליהודים. באופן מסורתי, העקרונות הרטוריים האופייניים במפלגה, כמו "בגידה באומה", "העיתונות השקרנית" או "איום על הנצרות והמערב" הן מכלול טענות מן אנטישמיות הקלאסית. לדברי בוטש, גם תקריות אנטישמיות במפלגה אינן רק מקרים בודדים, ואנשיה מגייסים את הימין הקיצוני לשורותיה. במחקר על האנטישמיות בגרמניה מסוף 2018, מנה משרד הפנים הגרמני מספר תקריות אנטישמיות בתוך המפלגה. המשרד ציין כי כל המקרים שהוזכרו טופלו על ידי עיתונאים, פוליטיקאים או חוקרים, וכי המפלגה מעולם לא פעלה מרצונה נגד חבריה האנטישמיים.

מנהיגי המפלגה מקדמים את הרעיון הנאצי "פולקסגמיינשאפט", שלדבריהם אינו סותר את הדמוקרטיה. הם מנסים להפרידו מהמורשת הנאצית, אשר עשתה בו שימוש נרחב. חוקר האנטישמיות סמואל זלצבורן רואה אנטישמיות מושרשת בהגות ה"פולק" האתנית הקלאסית. זלצבורן קובע כי ה-AfD עובר "ממפלגה למען אנטישמים למפלגה אנטישמית". ה"פולק" אינו מוגדר במובן של לאום, על פי קריטריונים רציונליים הנוהגים בדמוקרטיה, אלא על ידי היבטים פיקטיביים, כמו מוצא שכביכול משותף לקולקטיב.

הצהרות רבות אחרות של בכירים במפלגה העליונה מראות את האנטישמיות הנרחבת, כמו נאומו של חבר הפרלמנט הנס-תומאס טילשניידר ב-2018 בהתייחס למיתוסים קונספירטיביים אנטישמיים, לפיהם האסלאם משמש את המועצה המרכזית של יהודי גרמניה כדי "ליצור מערכות יחסים רב-תרבותיים בגרמניה".[124] חבר ה-AfD גונאר באומגרט (אנ') הפיץ קישור למאמר של מכחישי שואה הטוען כי "אף יהודי לא נספה כתוצאה מציקלון בה בתאי הגזים". יו"ר ה-AfD בווירצבורג, הרולד פטרס הרטמן, הצהיר כי ל"גוש היהודי" יש "השפעה כלכלית ותרבותית רבה – וזו בעיה גדולה".[125] תגובת הפייסבוק של הפוליטיקאי דירק הופמן מסקסוניה-אנהלט, כי הפעולות הישראליות בעזה "גרועות לפחות כמו השואה", או התגובה הרשמית של ה-AfD לדיווח ב-2018 לפיו ישראל רוצה לגרש פליטים לגרמניה: "משחק טיפש בודד. ישראל רוצה להיפטר מהמסתננים הבלתי החוקיים (!) מאפריקה, ועל מי נופלת ה'בחירה'? עוד פעם Germoney!".[126]

אל המפלגה התקבלו גם מי שהיו חברים במפלגות אחרות והביעו דעות אנטישמיות בפומבי, כמו מרטין הומן (לשעבר מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית)[127] ורונלד גלייזר (לשעבר מהמפלגה הדמוקרטית החופשית). נציגיה אף קידמו ופרסמו את ערוץ הטלגרם האנטישמי של אטילה הילדמן.[128]

תוצאות בחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונדסטאג:

שנת בחירות בוחרים לרשימה אחוז מספר מושבים +/–
2013 2,056,985 4.7 0 (מתוך 631) --
2017 5,877,094 12.6 94 (מתוך 709) 94+
2021 4,802,097 10.3 83 (מתוך 735) 11-

הפרלמנט האירופי:

שנת בחירות מספר כולל
של בוחרים 		אחוז מכלל הבוחרים
& דירוג 		מספר מושבים +/–
2014 2,070,014 7.1 (#5) 7 מתוך 96
2019 4,103,453 11.0 (#4) 11 מתוך 96 +4

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלטרנטיבה לגרמניה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bundeszentrale für politische Bildung, Kurz und bündig: Die AfD | Parteien in Deutschland | bpb, bpb.de, ‏2022-12-02 (בגרמנית)
  2. ^ "Germany's far-right party will make the Bundestag much noisier". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2023-07-18.
  3. ^ "Germany's far-right AfD chooses nationalist as co-leader". Reuters (באנגלית). 2017-12-02. נבדק ב-2023-07-18.
  4. ^ AfD: From anti-EU to anti-immigration, דויטשה ולה, ‏28 באוקטובר 2019 (באנגלית)
  5. ^ Rassistisch und rechtsextrem: Klare Abgrenzung von der AfD geboten, המכון הגרמני לזכויות אדם, ‏7 ביוני 2021 (בגרמנית)
  6. ^ Kamran Khan; Tim McNamara, Suresh Canagarajah (ע), Citizenship, immigration laws, and language, The Routledge Handbook of Migration and Language, Taylor & Francis, 2017-02-03, ISBN 978-1-317-62434-9. (באנגלית)
  7. ^ AFD Gründung: Wann und wie die Partei entstand, praxistipps.focus.de (בגרמנית)
  8. ^ Deleja-Hotko, Vera; Müller, Ann-Katrin; Traufetter, Gerald (2019-05-06). "AfD Seeks Votes by Opposing Climate Protection". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-08-16.
  9. ^ Parteichef Jörg Meuthen verlässt die AfD, דויטשה ולה, ‏28 בינואר 2022 (בגרמנית)
  10. ^ "Angela Merkel's CDU suffers Mecklenburg-Western Pomerania poll blow". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-09-04. נבדק ב-2023-07-21.
  11. ^ Neugründung: Anti-Euro-Partei geißelt die Politik der Kanzlerin - WELT, DIE WELT, ‏2016-02-15 (בגרמנית)
  12. ^ Open Europe Blog Team, Open Europe: Here comes ... the German Anti-Euro Party, Open Europe, ‏2013-02-28
  13. ^ Meeting of Pirates, דויטשה ולה, ‏13.5.2013 (באנגלית)
  14. ^ "German Euro Foes to Found Party in Merkel Election Challenge - Bloomberg" (באנגלית). 2013-03-04. נבדק ב-2023-07-21.
  15. ^ Matthew Boesler, A Small Band Of German Professors Is The Hottest New Threat To The Future Of The Euro, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ "'Get rid of southern Europe' from euro". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-07-21.
  17. ^ Jahn, Joachim; Berlin (2013-04-14). "Gründungsparteitag der AFD: Aufstand gegen Merkels „alternativlose Politik"". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2023-07-21.
  18. ^ Bernd Lucke und die wilde Jugend, N24, ‏13.6.2014 (בגרמנית)
  19. ^ Christian Nestler, Jan Rohgalf, Eine deutsche Angst – Erfolgreiche Parteien rechts von der Union: Zur AfD und den gegenwärtigen Gelegenheitsstrukturen des Parteienwettbewerbs, Zeitschrift für Politik 61, 2014, עמ' 389–413
  20. ^ Augsburger Allgemeine, Alternative für Deutschland tritt nicht bei Bayern-Wahl an, Augsburger Allgemeine (בגרמנית)
  21. ^ Paulick, Jane (2013-05-07). "New Party Alternative For Germany Draws New Members Away From Rivals". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-07-23.
  22. ^ Hessen Landtagswahl 2013, tagesschau (בגרמנית)
  23. ^ Norbert Demuth, Germany's top court scraps 3 percent vote threshold for EU poll, Reuters, ‏26.2.2014
  24. ^ Anna Nicolaou, Luke Baker, Anti-euro German AfD joins Cameron's EU parliament group, Reuters, ‏12.6.2014
  25. ^ Landtagswahl in Sachsen: CDU stärkste Partei, FDP nicht im Landtag, DIE WELT, ‏31.08.2014 (בגרמנית)
  26. ^ Big wins for AfD in Thuringia, Brandenburg, דויטשה ולה, ‏14.9.2014 (באנגלית)
  27. ^ Hamburg Bürgerschaftswahl 2015, tagesschau (בגרמנית)
  28. ^ Bremen Bürgerschaftswahl 2015, tagesschau (בגרמנית)
  29. ^ Jens Schneider, AfD: Lucke und der Auszug der Gemäßigten, Süddeutsche Zeitung, ‏2015-07-06 (בגרמנית)
  30. ^ Right-wing German MEP quits parliament group, EUobserver, ‏2016-04-08 (באנגלית)
  31. ^ German AfD lawmaker evicted from conservative group in EU legislature, EUROPE ONLINE, ‏2016-04-23
  32. ^ Baden-Württemberg Landtagswahl 2016, tagesschau (בגרמנית)
  33. ^ Rheinland-Pfalz Landtagswahl 2016, tagesschau (בגרמנית)
  34. ^ Saxony-Anhalt Landtagswahl 2016, tagesschau (בגרמנית)
  35. ^ Oltermann, Philip (2016-03-14). "German elections: setbacks for Merkel's CDU as anti-refugee AfD makes big gains". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-23.
  36. ^ Mecklenburg-Vorpommern Landtagswahl 2016, tagesschau (בגרמנית)
  37. ^ Berlin Abgeordneten­hauswahl 2016, tagesschau (בגרמנית)
  38. ^ German anti-immigrant AfD party gets 16 percent, highest ever, in new poll, Reuters, ‏22.9.2016
  39. ^ Germany's AfD picks leaders for election drive, seen shifting right, Reuters, ‏23.4.2017
  40. ^ יונתן קירשנבוים, ‏הבחירות בגרמניה: המפלגות הגדולות נחלשו, הימין הקיצוני התחזק, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 25 בספטמבר 2017
  41. ^ Frauke Petry to leave far-right populist AfD, דויטשה ולה, ‏27.9.2017 (באנגלית)
  42. ^ Schams Elwazer,Hilary Clarke, Far-right party AfD in disarray a day after historic German election result, CNN, ‏2017-09-25 (באנגלית)
  43. ^ "Nach Petry-Weggang: Was die Austritte für die AfD bedeuten". Der Tagesspiegel Online (בגרמנית). ISSN 1865-2263. נבדק ב-2023-07-25.
  44. ^ Verfassungsschutz beobachtet "Flügel" der AfD, די צייט, ‏12.3.2020
  45. ^ "AfD: 40 Prozent der Mitglieder im Osten gehören rechtem "Flügel" an". Der Spiegel (בגרמנית). 2019-07-14. ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-07-25.
  46. ^ AfD-Chef Meuthen will "Flügel" auflösen, bild.de, ‏2020-03-20 (בגרמנית)
  47. ^ mdr.de, AfD: Höcke erklärt Arbeit des "Flügels" für beendet - Geist soll weiterleben | MDR.DE, www.mdr.de (בגרמנית)
  48. ^ AfD wirft Andreas Kalbitz aus der Partei
  49. ^ "Nach Antisemitismus-Vorwürfen: AfD-Schiedsgericht wirft Gedeon aus der Partei". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2021-09-25.
  50. ^ "Kein Parteiausschluss: Björn Höcke darf in der AfD bleiben". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2021-09-12.
  51. ^ Jan Sternberg, Kommentar: AfD außer Kontrolle, Kieler Nachrichten, ‏2019-07-13
  52. ^ Germany's far-right populist AfD: No gains, small losses, דויטשה ולה, ‏27.9.2017 (באנגלית)
  53. ^ Germany: SPD maintains winning streak in Saarland vote, דויטשה ולה, ‏27.3.2022 (באנגלית)
  54. ^ Theresa Martus, AfD: Machtkämpfe in der Partei – Wird Meuthens Prophezeiung wahr?, Berliner Morgenpost, ‏2022-05-09 (ב־)
  55. ^ Social Democrats win Lower Saxony election, דויטשה ולה, ‏9.10.2022 (באנגלית)
  56. ^ Berlin: Conservatives win vote but unclear who will rule, דויטשה ולה, ‏13.2.2023 (באנגלית)
  57. ^ AfD in Bremen nicht zur Bürgerschaftswahl zugelassen: Die Gründe, Süddeutsche Zeitung, ‏2023-03-17 (בגרמנית)
  58. ^ דאגה בגרמניה: הימין הקיצוני שני בסקרים – ורשם הישג היסטורי במזרח, באתר ynet, 25 ביוני 2023
  59. ^ 1 2 Das hat der AfD-Parteitag beschlossen, Süddeutsche Zeitung, ‏2016-05-01 (בגרמנית)
  60. ^ Gerhard Schröder, Neues Strategiepapier - Die AfD schwenkt nach rechts, Deutschlandfunk, ‏22.01.2015 (בגרמנית)
  61. ^ AfD-Ziele: Parteitag soll entscheiden, דויטשה ולה, ‏29.4.2016 (בגרמנית)
  62. ^ Jan Sternberg, AfD hält Sozialparteitag im April 2020 in Offenburg ab, RedaktionsNetzwerk Deutschland, ‏2019-12-03 (בגרמנית)
  63. ^ Germany's anti-euro party, דויטשה ולה, ‏3.11.2013 (באנגלית)
  64. ^ be, EU & EUROPA, Alternative für Deutschland, ‏2020-08-27 (ב־)
  65. ^ Europäische Union: Deutschland zahlt Rekordbetrag in EU-Haushalt, www.handelsblatt.com (בגרמנית)
  66. ^ be, ASYL & EINWANDERUNG, Alternative für Deutschland, ‏2020-08-27 (ב־)
  67. ^ be, ISLAM, Alternative für Deutschland, ‏2020-08-30 (ב־)
  68. ^ Redaktion - A.Z, Alexander Gauland: Die Ehe für alle ergibt gesellschaftlich keinen Sinn, Alternative für Deutschland, ‏2017-06-28 (ב־)
  69. ^ GRIN - Fördert die AFD Heteronormativität? Analyse des Grundsatz - und Wahlprogramms, www.grin.com (בגרמנית)
  70. ^ be, FAMILIE & KINDER, Alternative für Deutschland, ‏2020-08-25 (ב־)
  71. ^ be, DEMOKRATIE & RECHTSSTAAT, Alternative für Deutschland, ‏2020-08-26 (ב־)
  72. ^ be, STEUERN & FINANZEN, Alternative für Deutschland, ‏2020-08-23 (ב־)
  73. ^ 1 2 3 MANIFESTO FOR GERMANY: The Political Programme of the Alternative for Germany
  74. ^ Jill Petzinger, The leader of Germany’s far-right party quit hours after the election—because it’s too radical, Quartz, ‏2017-09-25 (באנגלית)
  75. ^ Kai Arzheimer, “Don't Mention the War!” how Populist Right‐Wing Radicalism Became (Almost) Normal in Germany, JCMS: Journal of Common Market Studies 57, 2019-09, עמ' 90–102 doi: 10.1111/jcms.12920
  76. ^ RP ONLINE, Alternative für Deutschland: Wie viel CDU steckt in der AfD?, RP ONLINE, ‏2014-09-16 (בגרמנית)
  77. ^ "German party says 'no' to the euro, 'yes' to the EU", דויטשה וולה, ‏3.11.2013 (באנגלית)
  78. ^ Emily Schultheis, The Far Right Wants to Gut the EU, Not Kill It, The Atlantic, ‏2019-05-07 (באנגלית)
  79. ^ AfD-Parteitag streitet über "Dexit", די צייט, ‏12.1.2019
  80. ^ Markus Balser, Jens Schneider, Parteitag in Dresden: AfD bläst Kandidatenkür ab, Süddeutsche.de, ‏2021-04-10 (בגרמנית)
  81. ^ 1 2 Parteiprogramm: Die konkreten Ziele der Alternative für Deutschland, DIE WELT, ‏2015-09-07 (בגרמנית)
  82. ^ Martin Schmidt, Ukraine-Krieg: Wie hält es die AfD mit Russland?, tagesschau.de (בגרמנית)
  83. ^ Holl, Thomas (2023-05-23). "AfD ist Putins wichtigster Propaganda-Lautsprecher in Deutschland". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2023-08-02.
  84. ^ Linda Brandt, Populist Parties in Germany, France, and the UK: Growing Support for a Radical Rejection of Globalization?, International ResearchScape Journal 3, 2015-01-01 doi: 10.25035/irj.03.01.04
  85. ^ "Papier zur Sicherheitspolitik: AfD will Wehrwillen stärken". FAZ.NET (בגרמנית). 2019-06-27. ISSN 0174-4909. נבדק ב-2023-08-02.
  86. ^ Imke Schmincke, Frauenfeindlich, sexistisch, antifeministisch?, Bundeszentrale für Politische Bildung, ‏2018-04-20 (בגרמנית)
  87. ^ Gender and Sexuality in the 2021 German National Election & Subsequent Coalition Agreement, AGI (באנגלית אמריקאית)
  88. ^ 1 2 Jasmin Siri, Geschlechterpolitische Positionen der Partei Alternative für Deutschland, Wiesbaden: Springer Fachmedien, 2016, עמ' 69–80, ISBN 978-3-658-10638-6. (בגרמנית)
  89. ^ Kitas: AfD kämpft gegen „Gender-Wahn“ – aber ohne Belege, DIE WELT, ‏2016-11-15 (בגרמנית)
  90. ^ Geschlechtergerechte Sprache ist demokratische Pflicht, Süddeutsche Zeitung, ‏2018-06-07 (בגרמנית)
  91. ^ dpa, Spiel mit dem Feuer - die AfD und die Asylpolitik | SHZ, shz.de, ‏2022-05-13 (בגרמנית)
  92. ^ Bender, Justus; Bingener, Reinhard; Hannover (2015-11-28). "Resolution zum Asylrecht: Niederlage für AfD-Bundesvorstand". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2023-08-07.
  93. ^ AfD spricht Islam Fähigkeit zur Aufklärung ab, די צייט, ‏1 במאי 2016
  94. ^ SPD-Abgeordneter zerreißt Anti-Islam-Antrag der AfD, Focus Online, ‏11.10.2018
  95. ^ What does the AfD stand for?, דויטשה ולה, ‏7.3.2016 (באנגלית)
  96. ^ 1 2 3 Anne Küppers, ‘Climate-Soviets,’ ‘Alarmism,’ and ‘Eco-Dictatorship’: The Framing of Climate Change Scepticism by the Populist Radical Right Alternative for Germany, German Politics, 2022-03-29, עמ' 1–21 doi: 10.1080/09644008.2022.2056596
  97. ^ Deutschland. Aber normal. Programm der Alternative für Deutschland für die Wahl zum 20. Deutschen Bundestag
  98. ^ Kalina Oroschakoff and Louise Guillot, The global campaign to make environmental destruction an international crime, POLITICO, ‏2021-04-08 (באנגלית)
  99. ^ Kay-Alexander Scholz, AfD being radicalized from the bottom up, דויטשה ולה, ‏August 6, 2018 (באנגלית)
  100. ^ "German AfD members monitored by spy agency are now Bavarian lawmakers". Reuters (באנגלית). 2018-10-18. נבדק ב-2023-07-20.
  101. ^ Germany places far-right AfD under surveillance, דויטשה ולה, ‏March 3, 2021 (באנגלית)
  102. ^ "Germany to spy on far-right AfD party, reports say". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-03-03. נבדק ב-2023-07-20.
  103. ^ German court blocks surveillance of far-right AfD, The Local, ‏5.3.2021
  104. ^ German court suspends surveillance of AfD, for now, דויטשה ולה, ‏March 5, 2021 (באנגלית)
  105. ^ "Verfassungsschutz darf AfD als »Verdachtsfall« beobachten". Der Spiegel (בגרמנית). 2022-03-08. ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-07-20.
  106. ^ AFP, Germany labels youth wing of far-right AfD party as extremist group, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
  107. ^ Rinke, Andreas; Marsh, Sarah; Marsh, Sarah (2023-04-26). "German spy agency ranks youth group of far-right AfD 'extremist'". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2023-07-20.
  108. ^ be, BTW 2021 Wahlprogramm, Alternative für Deutschland (ב־)
  109. ^ AP, גרמניה: פוליטיקאי מהימין הקיצוני רקד באנדרטת השואה, באתר ynet, 12 באוקטובר 2022
  110. ^ Juden gegen die AfD, Zentralrat der Juden, ‏2021-09-09 (בגרמנית)
  111. ^ WELT (2021-09-10). "Bundestagswahl: "Juden in der AfD" kritisieren Warnung jüdischer Organisation". DIE WELT. נבדק ב-2021-09-12.
  112. ^ JAfD: »Israelfeindliche Politik nicht im Interesse der Juden in Deutschland« (בגרמנית)
  113. ^ אסף אוני, ‏ניאו-נאצים בארון: המפלגה שמסעירה את גרמניה, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2017
  114. ^ זאב אברהמי, "יהודים לגטאות". הפגישה החשאית של הימין הקיצוני בגרמניה, באתר ynet, 8 בפברואר 2024
  115. ^ Bystron: Israel schützen, Jerusalem anerkennen!, AfD-Fraktion im deutschen Bundestag, ‏2019-12-16 (ב־)
  116. ^ AfD-Fraktion fordert Anerkennung Jerusalems als Hauptstadt Israels, HASEPOST ¦ Zeitung für Osnabrück, ‏2017-12-14 (ב־)
  117. ^ be, Jörg Meuthen anlässlich der massiven Raketenangriffe der Hamas auf Israel, Alternative für Deutschland, ‏2021-05-11 (ב־)
  118. ^ AfD-Fraktion im Hessischen L, tag, Beenden Sie die Verharmlosung des linken und muslimischen Antisemitismus!, AfDay, ‏2021-05-25 (ב־)
  119. ^ MdEP Kuhs: Die EU sollte sich schämen, Israel Lektionen in Demokratie zu erteilen, באתר "haOlam.de", ‏14 במרץ 2023 (בגרמנית).
  120. ^ Die Rede von bekannte AfD Politiker über Israel., נבדק ב-2023-10-09
  121. ^ Paula Axell, Petr Bystron: AfD-Fraktion verurteilt terroristische Angriffe auf Israel und fordert Ende der Finanzierung der Hamas., AfD-Fraktion im Deutschen Bundestag, ‏2023-10-07 (ב־)
  122. ^ AfD streitet über Israel-Unterstützung nach Hamas-Terror, ZDFheute, ‏2023-10-15 (בגרמנית)
  123. ^ Politikwissenschaftler über AfD: „Man erwartet den Tag X“. taz.de, 3. April 2019.
  124. ^ Landtagsdebatte: Antisemitismus in der AfD am Beispiel des Abgeordneten Tillschneider, סרטון בערוץ "SPD-Landtagsfraktion Sachsen-Anhalt", באתר יוטיוב (אורך: 01:49)
  125. ^ Antisemitische Aussagen von AfD-Politiker, ‏28 בפברואר 2020
  126. ^ "Germoney" הוא משחק מילים המתייחס ל"כסף הגרמני", הלחם בסיסים של Germany (גרמניה) ו-Money (כסף), מוטיב החוזר בתעמולת ה-AFD על הנטל הכספי שמשלמת גרמניה
  127. ^ Hohmann Expelled from CDU Group over Anti-Semitic Remarks, DW, ‏14 בנובמבר 2003 (באנגלית)
  128. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס, "יעזור לרייך לעלות שוב": דמות הפולחן של הימין הקיצוני בגרמניה יושבת בבית הלבן, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלטרנטיבה_לגרמניה&oldid=39669270"