צרפת במשחקים האולימפיים

צרפת במשחקים האולימפיים
	המשלחת הצרפתית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912)
הוועד האולימפי הלאומי
קוד ייצוג	FRA
שם	הוועד הלאומי האולימפי והספורטיבי של צרפת (Comité National Olympique et Sportif Français)
מדליות קיץ
מדליות חורף
	השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה)
	1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024
	השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה)
	1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022

צרפת משתתפת במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). קיימת מחלוקת בשאלה האם השתתפה בכל המשחקים, שנסובה סביב השתתפותו של האתלט אלבר קורה באולימפיאדת סנט לואיס (1904). אף שהיה צרפתי, הוא התחרה במדי התאחדות האתלטיקה של שיקגו וברישומים הרשמיים של הוועד האולימפי הבינלאומי נרשמה זכייתו במדליית הכסף בריצת המרתון לזכותה של ארצות הברית. פרט לסוגיה זו, השתתפה צרפת בכל יתר האולימפיאדות שנערכו, וכן בכל משחקי החורף.

לאורך השנים צברו הספורטאים הצרפתים 751 מדליות, בהן 223 מדליות זהב, נתון שמציב אותה במקום החמישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וסין. הענפים בהם בלטו הצרפתים במיוחד הם סיף (123 מדליות, בהן 44 מדליות זהב, הישג בו היא שנייה רק לאיטליה), מרוץ אופניים (93 מדליות, בהן 41 מדליות זהב, יותר מכל מדינה אחרת), ג'ודו (57 מדליות, בהן 16 מדליות זהב, הישג שני רק לזה של יפן), רכיבה (43 מדליות, בהן 15 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום השלישי בכל הזמנים, אחרי גרמניה ושוודיה), שיט (49 מדליות, בהן 15 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום הרביעי בכל הזמנים, אחרי בריטניה, ארצות הברית ונורווגיה), ואתלטיקה (70 מדליות, בהן 13 מדליות זהב),.

באולימפיאדות החורף צברו הצרפתים 138 מדליות, בהן 41 מדליות זהב. 51 מדליות מהן 16 מדליות זהב הושגו בסקי אלפיני, ענף בו רק אוסטריה, שווייץ וארצות הברית הגיעו להישגים גבוהים יותר.

אירוח המשחקים

צרפת אירחה פעמיים את משחקי הקיץ (אולימפיאדת פריז (1900) ואולימפיאדת פריז (1924)) ושלוש פעמים את משחקי החורף (אולימפיאדת שאמוני (1924), אולימפיאדת גרנובל (1968) ואולימפיאדת אלברוויל (1992)).

הבחירה בפריז כמארחת האולימפיאדה השנייה, ב-1900, נעוצה בכך שיוזם חידוש המשחקים האולימפיים בעת החדשה, פייר דה קוברטן, היה בן העיר. ב-1924 הייתה פריז לעיר הראשונה שבה נערכים המשחקים האולימפיים בפעם השנייה (מאוחר יותר זכו גם הערים לונדון ולוס אנג'לס לארח את המשחקים בשנית), לאחר שהועדפה על פניהן של אמסטרדם, לוס אנג'לס, ריו דה ז'ניירו ורומא. בהמשך, התמודדה פריז על אירוח המשחקים עוד 3 פעמים, אך נכשלה. ב-1992 הגיעה למקום השני אחרי ברצלונה, ב-2008 דורגה במקום השלישי אחרי בייג'ינג וטורונטו וב-2012 הפסידה את אירוח המשחקים ללונדון בהפרש של ארבעה קולות. ליון התמודדה על אירוח המשחקים ב-1968, אך דורגה במקום השלישי, אחרי מקסיקו סיטי ודטרויט.

אולימפיאדת שאמוני הייתה אולימפיאדת החורף הראשונה בהיסטוריה. באותה העת נקבע כי משחקי החורף ייערכו באותה מדינה בה נערכים משחקי הקיץ, ומאחר שמשחקי הקיץ נערכו באותה שנה בפריז, נבחרה העיירה שאמוני שבהרי האלפים לארח את משחקי החורף. ב-1968 הועדפה גרנובל על פני קלגרי על חודם של שלושה קולות. מועמדות אחרות לאירוח המשחקים באותה שנה היו לאהטי, סאפורו, לייק פלאסיד ואוסלו. ב-1992 נבחרה אלברוויל ברוב גדול, לאחר שגברה על סופיה, פאלון, לילהאמר, קורטינה ד'אמפצו, אנקורג' וברכטסגאדן. אנסי התמודדה על אירוח משחקי החורף של 2018, אך דורגה במקום השלישי, אחרי פיונגצ'אנג ומינכן.

היסטוריה

אולימפיאדת אתונה (1896)

13 ספורטאים צרפתים נטלו חלק באולימפיאדת הראשונה בעת החדשה. הם זכו ב-11 מדליות, בהן 5 מדליות זהב^[1], ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, יוון וגרמניה.

הספורטאי הבולט ביותר היה רוכב האופניים פול מאסון, שזכה ב-3 מדליות זהב, במרוץ הספרינט ל-2 ק"מ, במרוץ נגד השעון ובמרוץ ל-10 ק"מ. עמיתו, לאון פלמאן, ניצח במרוץ ל-100 ק"מ, זכה במדליית הכסף במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית הארד במרוץ הספרינט ל-2 ק"מ.

אלוף אולימפי נוסף היה הסייף אז'ן-אנרי גרוולוט, שניצח ברומח. שני סייפים נוספים זכו במדליות כסף, ויתר המדליות הושגו באתלטיקה. סגנו היה אנרי קאלו. באולימפיאדת אתונה נערכה גם תחרות סיף למקצוענים, בה השתתפו רק שני סייפים. ז'ואני פרונה הפסיד בקרב, אך די היה בכך כדי להקנות לו את המקום השני ואת מדליית הכסף. באתלטיקה, זכה אלכסנדר טופר במדליית כסף בקפיצה משולשת ואלבין לרמוזיו זכה במדליית ארד בריצת 1500 מטר.

אולימפיאדת פריז (1900)

באולימפיאדה הראשונה שנערכה על אדמת צרפת, היו הספורטאים הצרפתים דומיננטיים במיוחד. הם זכו ב-101 מדליות (למעלה משליש מכלל המדליות), מהן 26 מדליות זהב. המשלחת הצרפתית הייתה גדולה במיוחד, ובתחרויות ההתעמלות, למשל, 108 מתוך 135 המתעמלים היו צרפתים, והם גם זכו ב-18 המקומות הראשונים. גם השופטים בתחרויות היו צרפתים.

במספר ענפים שלטו הצרפתים ללא עוררין. הסייפים זכו ב-15 מתוך 21 המדליות האפשריות, וב-5 מתוך 7 מדליות זהב אפשריות. בכל אחד מסוגי הסיף נערכו תחרויות לחובבנים ולמקצוענים, לגברים בלבד, ובדקר נערכה גם תחרות משולבת. אלבר רובר איאט ניצח בטורניר הדקר המקצועני, במקום השני זכה ז'ילבר בוניול ובשלישי אנרי לוראן. גם בטורניר המשולב ניצח איאט, ובמדליית הארד זכה לאון סה, שזכה גם במדליית ארד בטורניר החובבני. בטורניר החובבני, זכה לואי פרה במדליית כסף. ברומח זכו צרפתים בשלושת המקומות הראשונים הן בטורניר החובבני והן בטורניר המקצועני. בחובבני היו אלה אמיל קוסט, אנרי מאסון ומרסל בולנז'ה, ובמקצועני היו אלה לוסיאן מריניאק, אלפונס קירשהופר וז'אן-בפטיסט מימיאג. בטורניר החרב החובבני זכה ז'ורז' דה לה פאלז במדליית הזהב, ולאון תייבו במדליית הכסף.

בשיט זכו הצרפתים ב-19 מתוך 30 המדליות האפשריות, אך רק ב-3 מתוך 10 מדליות הזהב. הקשתים זכו ב-12 מתוך 18 מדליות אפשריות, ובמחצית ממדליות הזהב (ביתר המדליות זכו קשתים בלגים). אנרי ארואן, אז'ן מוז'ן ואמיל גרומיו היו זוכי מדליות הזהב.

הקלעים זכו ב-11 מתוך 27 מדליות אפשריות, וב-3 מתוך 9 מדליות הזהב. בלט במיוחד אשיל פרוש, שזכה במקום הראשון בירי מ-300 מטר בשכיבה ובמקום השני בירי מאקדח, והיה שותף לזכיות במקום השני בתחרות הקבוצתית בירי מאקדח ובמקום השלישי בירי מרובה. בירי באקדח אש מהירה זכה מוריס לארוי במדליית הזהב, לאון מורו במדליית הכסף ואז'ן באלם במדליית הארד. גם בטראפ (ענף של ירי בצלחות חרס) זכו צרפתים בשלוש המדליות: רוז'ר דה ברברין זכה בזהב, רנה גויו בכסף וז'וסטיניאן דה קלארי בארד.

בקרוקט התחרו רק משתתפים צרפתים. בטורניר עם כדור אחד זכו במקומות הראשונים גסטון אומואט, ז'ורז' ז'ואין וקרטיין ויידליש. בטורניר בשני כדורים ניצח ויידליש, מוריס ויניירו סיים במקום השני וז'אק סוטרו בשלישי. אומואט וז'ואין רשומים גם כמנצחים בטורניר הזוגות, אך כלל לא ברור האם השתתפו בו מתחרים נוספים מלבדם.

בחתירה זכו הצרפתים בשש מדליות. במקצה היחידים ניצח הרמן ברלה ובמקום השני זכה אנדרה גודן. במקצה הרביעיות עם הגאי זכו צוותים צרפתים במקום הראשון והשני, ובמקצה הרביעיות ללא הגאי הגיעו צוותים צרפתים למקומות השני והשלישי. בתחרויות האופניים, 59 מתוך 72 המתחרים היו צרפתים, והם זכו ב-5 מתוך 6 המדליות האפשריות. במרוץ ל-25 ק"מ היו שלושת הראשונים לואי בסטיאן, לויד הילדברנד ואוגוסט דומן. במרוץ הספרינט ניצח אלבר טלאנדיה וסגנו היה פרנאן סאן.

באתלטיקה זכו הצרפתים ב-7 מדליות, אך האלוף האולימפי היחיד מביניהם היה מישל תאטו, שניצח בריצת המרתון. רק לקראת סוף המאה ה-20 התברר כי אף שלאחר זכייתו נוגן המנון צרפת, הוא עצמו כלל לא היה צרפתי, כי אם לוקסמבורגי. עם זאת, הישגו עדיין נזקף באופן רשמי לצרפת. סגנו של תאטו היה אמיל שמפיון, ובמדליות כסף נוספות זכו אנרי טוזן (בריצת 400 מטר משוכות) ואנרי דלוז' (בריצת 1500 מטר). ז'אק שסטאני זכה במדליית ארד בריצת 2500 מטר מכשולים, ויחד עם דלוז' היה שותף לזכייתה של הנבחרת הצרפתית במדליית הכסף בריצת 5000 מטר הקבוצתית (אם כי במרוץ זה השתתפו רק שתי קבוצות, צרפתית וקבוצה מעורבת בריטית-אוסטרלית, שניצחה). במדליית ארד נוספת זכה אמיל טורשבוף, בקפיצה לרוחק מהמקום.

בשחייה זכו הצרפתים ב-5 מדליות. בתחרות השחייה מתחת למים, בה הוענק ניקוד על משך זמן השהייה מתחת למים והמרחק אליו הגיע השחיין, ניצח שארל דוונדוויל, ובמקום השני זכה אנדרה סיקס. לואי מרטן זכה במדליית ארד במשחה ל-4000 מטר חופשי. במשחה הקבוצתי ל-200 מטר התחרו ארבע קבוצות, שלוש מהן צרפתיות ואחת גרמנית. הגרמנים ניצחו, והותירו לצרפתים את מדליות הכסף והארד. בקבוצה שזכתה במדליית הארד היה חבר גם לואי מרטן.

בהתעמלות נערכו תחרויות קרב-רב בלבד. גוסטב סנדרה זכה במדליית הזהב, נואל באס בכסף ולוסיאן דמאנה בארד. ברכיבה, זכה דומיניק גרדר במדליית זהב בתחרות הקפיצות לגובה, לואי דה שאנסוון זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות וקמיל דה לה פורג זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות לרוחק. הטניסאית הלן פרבו זכתה במדליית כסף בטורניר היחידות, ויחד עם הבריטי הרולד מהוני זכתה במדליית כסף בטורניר הזוגות המעורבים. בטורניר הזוגות לגברים זכה מקס דקוז'י במדליית כסף, יחד עם שותפו האמריקני בזיל דה גרמנדיה, ובמדליית הארד זכו ז'ורז' דה לה שאפל ואנדרה פרבו (אביה של הלן פרבו).

אולימפיאדת פריז הייתה האולימפיאדה היחידה בה נערכה תחרות כדור בסקי כחלק רשמי מהמשחקים. בתחרות השתתפו רק שני זוגות, מספרד ומצרפת, ומאחר שהספרדים ניצחו את הצרפתים, דורגו הצרפתים במקום השני. כך קרה גם בתחרות הקריקט, בה ניצחו הבריטים את הצרפתים, ובמשיכת חבל, בה ניצחה נבחרת שכללה ספורטאים משוודיה ומדנמרק את הנבחרת הצרפתית.

בכדורגל התחרו שלוש קבוצות, מצרפת, בריטניה ובלגיה. לא היו אלה נבחרות לאומיות, אלא מועדוני כדורגל מקומיים. קבוצת אוניון דה סוסייטה פרנסז דה ספורט אתלטיק הביסה את נבחרת האוניברסיטה החופשית של בריסל, אך הפסידה לקבוצת אפטון פארק הלונדונית, וסיימה במקום השני. נבחרת הרוגבי גברה על נבחרת גרמניה ועל קבוצת מוזלי וונדררז שייצגה את בריטניה, וזכתה במדליית הזהב. בכדורמים התחרו ארבעה מועדונים צרפתים, לצד מועדונים מבלגיה, בריטניה וגרמניה. מועדון אחד, מפריז, עלה אוטומטית לחצי הגמר, והפסיד למועדון הבלגי, והמועדון השני, מליל, ניצח בסיבוב הראשון את הגרמנים, והפסיד בחצי הגמר לבריטים. מאחר שלא נערך משחק על המקום השלישי, ברישומי הוועד האולימפי הבינלאומי יש לצרפת שתי מדליות ארד בכדורמים במשחקים אלה. בפולו התחרו חמש קבוצות (מצרפת, ממקסיקו, ושלוש קבוצות מעורבות, אחת מהן צרפתית-בריטית). הקבוצה הצרפתית הפסידה בסיבוב הראשון לקבוצה אמריקאית-בריטית. הקבוצה הצרפתית-בריטית העפילה אוטומטית לחצי הגמר, הפסידה לאותה קבוצה אמריקאית-בריטית, וזכתה במדליית ארד. הענף היחיד בו אף צרפתי לא הגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים היה הגולף.

אולימפיאדת לונדון (1908)

באולימפיאדת לונדון (1908) זכו הצרפתים ב-19 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי בריטניה, ארצות הברית ושוודיה.

הסייפים זכו בארבע מדליות, בהן שתי מדליות זהב. כל המדליות היו בדקר. בטורניר היחידים ניצח גסטון אליבר, במדליית הכסף זכה אלכסנדר ליפמן ובארד זכה אז'ן אוליביה. בתחרות הקבוצתית זכתה הנבחרת הצרפתית, בה היו חברים גם אליבר ואוליביה, במדליית הזהב. רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות בהן מדליית זהב אחת. מוריס שיל ואנדרה אופרה זכו במקום הראשון באופני טנדם, ובמקום השני והשלישי, בהתאמה, במרוץ האופניים ל-5,000 מטר. אמיל דמאנז'ל זכה במדליית כסף במרוץ ל-660 יארד, ואוקטב לאפיז זכה במדליית ארד במרוץ ל-100 ק"מ. הקשתים זכו בשלושת המקומות הראשונים בירי בסגנון קונטיננטלי. במדליית הזהב זכה אז'ן גריסו, במדליית הכסף לואי ורנה ובמדליית הארד גוסטב קבארה. במדליית הזהב החמישית זכה צוות סירת המנוע קאמיל, שניצח במרוץ הסירות בקטגוריה הפתוחה. הייתה זו הסירה היחידה שהצליחה להשלים את המרוץ.

באתלטיקה, זכה ז'ו אנדרה במדליית כסף בקפיצה לגובה (אותה חלק עם הבריטי קון ליהי ועם ההונגרי אישטוואן שומודי). במרוץ הקבוצתי לשלושה מייל זכתה הנבחרת הצרפתית במדליית הארד. נבחרת הקליעה הצרפתית זכתה בשתי מדליות ארד, בירי מ-300 מטר ובירי ברובה עם קליבר קטן. המתעמל לואי סגורה זכה אף הוא במדליית ארד, בקרב-רב, ובמדליית ארד נוספת זכה צוות שייטי ה-6 מטר. נבחרת הכדורגל ספגה את התבוסה הגדולה בתולדותיה, כשהפסידה 1–17 לדנמרק.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

באולימפיאדת סטוקהולם (1912) זכו הצרפתים ב-14 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. תוצאה זו הקנתה לצרפת את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, שוודיה, בריטניה ופינלנד.

הטניסאים הצרפתים זכו ב-5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. אנדרה גובר זכה בשתיים מהן - בתחרות היחידים באולם סגור, ויחד עם מוריס ז'רמו בתחרות הזוגות באולם סגור. מרגריט ברוקדי הייתה לצרפתייה הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית, לאחר שניצחה בתחרות היחידות. בתחרות הזוגות המעורבים זכתה במדליית ארד, יחד עם בן זוגה, אלבר קאנה. קאנה זכה במדליית ארד נוספת, בטורניר הזוגות במגרש פתוח, יחד עם אדואר מני דה מראנג.

הקלע פול קולה ניצח בירי מ-300 ומ-600 מטרים. הרוכב ז'אק קוריו זכה במדליית הזהב בתחרות הקפיצות ובמדליית ארד באיוונטינג, והיה שותף לזכייה במדליית הכסף בתחרויות הקפיצה הקבוצתיות. במדליית הזהב השביעית זכו האחים השייטים אמדה, גסטון וז'אק טובה, בדגם 6 מטר. באתלטיקה זכו הצרפתים בשתי מדליות כסף - ז'אן בואן בריצת 5000 מטר ונבחרת השליחים בריצת 400X4 מטר. המתעמל לואי סגורה זכה אף הוא במדליית כסף, ושיפר את הישגו מלונדון.

ז'אן בואן (מימין) חוצה שני את קו בגמר בריצת 5000 מטר, אחרי הפיני האנס קולמיינן
הטניסאית מרגריט ברוקדי, האישה הצרפתייה הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית
הטניסאי אנדרה גובר, שזכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת סטוקהולם
הטניסאי מוריס ז'רמו, שותפו של גובר לזכייה בטורניר הזוגות

אולימפיאדת אנטוורפן (1920)

הטניסאית סוזן לנגלן, שזכתה בשתי מדליות זהב ובמדליית ארד אחת באולימפיאדת אנטוורפן

הישגיהם של הצרפתים באולימפיאדת אנטוורפן (1920) עלו ל-41 מדליות, אך רק 9 מהן היו מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות.

הטניסאים זכו בארבע מדליות, בשלוש מהן זכתה סוזן לנגלן: מדליות זהב בתחרות היחידות ובתחרות הזוגות המעורבים (עם מקס דקוז'י) ובמדליית ארד בתחרות הזוגות לנשים (יחד עם אליזבת ד'איין). דקוז'י עצמו זכה גם במדליית ארד בתחרות הזוגות לגברים (יחד עם פייר אלבראן). עשרים שנה קודם לכן, זכה דקוז'י במדליית הכסף בתחרות זו. לראשונה זכו שני מרימי משקולות צרפתים במדליות זהב אולימפיות, אנרי גאנס וארנסט קאדין. לואי ברנו זכה במדליית ארד.

הסייפים זכו בשמונה מדליות, אך רק ארמנד מסארד זכה במדליית זהב, בדקר. במדליית הכסף זכה אלכסנדר ליפמן, 12 שנה לאחר שרשם הישג זהה בלונדון, ובמדליית הארד זכה גוסטב בושאר. שלושתם זכו גם במדליית ארד עם הנבחרת בתחרות הקבוצתית. ברומח, זכה פיליפ קאטיו במדליית כסף ורוז'ר דוקרה זכה בארד. שניהם זכו גם במדליית כסף עם הנבחרת. נבחרת החרב זכתה אף היא במדליית כסף.

הקשתים זכו בשש מדליות, בהן מדליית זהב אחת. ז'וליאן ברולה זכה במדליית הזהב בירי מ-50 מטרים במטרה נעה (מקצה בו היה אחד משני מתחרים), במדליית כסף בירי מ-33 מטרים במטרה נעה (גם כאן, כאחד משני מתחרים), והיה שותף לזכיות הקבוצתיות במדליות כסף בירי מ-50 ומ-33 מטרים במטרה נעה ובמדליית ארד בירי מ-28 מטרים במטרה נעה. עם זאת, בשתי התחרויות הראשונות התמודדות רק שתי נבחרות (הנבחרת השנייה הייתה הבלגית) ובתחרות השלישית רק שלוש נבחרות (הנבחרת השלישית הייתה נבחרת הולנד). חברו לנבחרת, לאונס קנטאן, זכה גם במדליית כסף בירי במטרה נעה מ-28 מטרים, שגם בה היו רק שני מתחרים.

באתלטיקה בלט ז'וזף גיימו. הוא ניצח בריצת 5000 מטר וסיים במקום השני בריצת 10,000 מטר. במרוצי השליחים זכו הרצים ל-100X4 מטרים במדליית הכסף והרצים ל-400X4 מטרים במדליית הארד. בין הרצים ל-400X4 מטרים היה ז'ורז' אנדרה, ש-12 שנים קודם לכן זכה במדליית הכסף בקפיצה לגובה באולימפיאדת לונדון.

פול פריטש היה להמתאגרף הצרפתי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית. סגנו היה ז'אן גאשה, ובקטגוריית משקל אחרת זכה קסבייה אלואר במדליית ארד. נבחרת רוכבי האופניים הצרפתית זכתה במדליית זהב במרוץ נגד השעון, ופרנאן קנטלוב זכה במדליית ארד גם בתחרות ליחידים. ברכיבה זכו הצרפתים בשתי מדליות כסף בוולטינג. הקלע לאון ג'ונסון זכה במדליית כסף בירי מ-300 מטר בשכיבה, ובמדליית כסף נוספת עם הנבחרת הצרפתית בתחרות הקבוצתית. המתעמלים מרקו טורה וז'אן גונו זכו במדליות הכסף והארד בקרב-רב, וכן במדליית הארד בקרב-רב הקבוצתי. בחתירה, זכו צמד החותרים עם הגאי במדליית כסף, והצמד גסטון ז'יראן ואלפרד פלה זכה במדליית ארד. בשיט, זכה צוות שייטי ה-6.5 מטר במדליית כסף.

נבחרת הרוגבי הייתה אחת משתי הנבחרות היחידות שנטלו חלק במשחקים. היא הובסה בידי נבחרת ארצות הברית בתוצאה 0–8 וזכתה במדליית הכסף. נבחרת הכדורגל סיימה במקום השישי.

אולימפיאדת פריז (1924)

באולימפיאדה השנייה אותה אירחה צרפת, אולימפיאדת פריז (1924), זכו הספורטאים הצרפתים ב-38 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, הישג שהקנה לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית ופינלנד. הענפים בהם הגיעו הצרפתים להישגים הגבוהים ביותר היו האופניים (6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), הסיף (6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב) וההתעמלות (6 מדליות, מהן מדליית זהב אחת).

ארמנד בלאנשונה זכה בשתי מדליות זהב ברכיבה על אופניים, במרוץ היחידים נגד השעון ובמרוץ הקבוצתי נגד השעון. חברו לנבחרת, רנה האמל, זכה גם במדליית ארד במרות היחידים. רוכב בולט נוסף היה ז'אן קוניו, שזכה במדליית הזהב במרוץ אופני טנדם (יחד עם לוסיאן שורי) ובמדליית הארד במרוץ הספרינט ל-500 מטר. במדליית הזהב הרביעית זכה לוסיאן מישאר, בספרינט.

בין הסייפים בלט רוז'ר דוקרה, שצבר 5 מדליות: מדליות זהב במקצי הרומח האישי והקבוצתי ובמקצה הדקר הקבוצתי ומדליות כסף במקצי הדקר והחרב האישיים. פיליפ קטיו, שהיה שותף זכייה הקבוצתית ברומח, היה סגנו של דוקרה במקצה הרומח האישי. בין המתעמלים בלט אלבר סגין, שזכה במדליית הזהב בקפיצות ובמדליות כסף בטיפוס על חבל ובקרב-רב הקבוצתי. חבריו של סגין לנבחרת, ז'אן גונו ופרנסואה גנגלוף חלקו במדליית הכסף בקפיצות, ואנדרה היז'לן זכה במדליית ארד במתח.

מרימי המשקולות אדמונד דקוטיניה ושארל ריגולו זכו במדליות זהב. הקלע פייר קוקלן דה ליל זכה במדליית זהב בירי בשכיבה, ונבחרת הקליעה זכתה במדליית כסף בירי חופשי. המתאבק אנרי דגלאן זכה במדליית זהב ראשונה בענף זה. בטניס, זכה אנרי קושה במדליית כסף בטורניר היחידים, ויחד עם ז'אק ברוניון זכה גם במדליית כסף בטורניר הזוגות. צמד צרפתי נוסף, ז'אן בורוטרה ורנה לקוסט, זכה במדליית הארד. בטורניר הנשים, זכתה ז'ולי ולאסטו במדליית כסף. בחתירה זכו שני צמדי צרפתים במדליות כסף, מארק דטון וז'אן-פייר סטוק ומוריס בוטון וז'ורז' פיו. רביעיית החותרים עם הגאי זכתה אף היא במדליית כסף. באתלטיקה זכו הצרפתים בשלוש מדליות ארד: פול בונטאן בריצת 3000 מטר מכשולים, פייר לודן בקפיצה לגובה ונבחרת ריצת השדה, על סמך הישגיהם של האצנים בתחרות ליחידים (מקום חמישי, מקום עשירי ומקום 15). במדליות ארד נוספות זכו המתאגרף ז'אן סס, הרוכב קסאביה לסאז' בדרסאז' וצוות שייטי ה-8 מטר.

בענפי הכדור, זכתה נבחרת הכדורמים במדליית הזהב, לאחר שגברה על נבחרת בלגיה במשחק הגמר. נבחרת הרוגבי הייתה אחת משלוש נבחרות (לצדן של נבחרות ארצות הברית ורומניה). היא גברה על נבחרת רומניה אך הפסידה לנבחרת ארצות הברית, וסיימה במקום השני. נבחרת הכדורגל הודחה ברבע הגמר לאחר שהובסה 1–5 בידי נבחרת אורוגוואי, שזכתה בסופו של דבר בתואר האולימפי.

אולימפיאדת אמסטרדם (1928)

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכו הספורטאים הצרפתים ב-21 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

גם במשחקים אלה היה הסיף הענף הבולט, עם 5 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. לוסיאן גודין זכה בשתי מדליות הזהב, ברומח ובדקר, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף ברומח. דוקרה וקטיו היו אף הם שותפים לזכייה זו. סגנו של גודין בדקר היה חברו לנבחרת ז'ורז' בושאר. באתלטיקה, זכה רץ המרתון יליד אלג'יריה בוגרה אל ואפי במדליית הזהב, ז'ול לאדומג זכה במדליית כסף בריצת 1500 מטר וקלוד מנאר זכה במדליית ארד בקפיצה לגובה. מרים המשקולות רוז'ה פרנסואה זכה במדליית זהב, לואי אוסטן זכה במדליית כסף ופרנאן ארנו זכה במדליית ארד. ביתר מדליות הזהב זכו רוכב האופניים רוז'ה בופראן במרוץ הספרינט וצוות שייטי ה-8 מטר.

שני רוכבים צרפתים זכו במדליות כסף, שארל מריון בדרסאז' ופייר ברטראן דה בלאנדה בקפיצות. המתאבק שארל פאקום זכה במדליית כסף, ושני מתאבקים נוספים, אנרי לאפבר ואדמונד דאם, זכו במדליות ארד. במדליות כסף נוספות זכו המתאגרף ארמאן אפל זכה במדליית כסף וצמד החותרים עם הגאי. נבחרת הכדורמים הסתפקה הפעם במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 3–5 להונגריה, והביסה 1–8 את בריטניה במשחק על המקום השלישי.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) דורגה צרפת במקום השלישי, אחרי ארצות הברית ואיטליה, לאחר שספורטאיה זכו ב-19 מדליות, מהן 10 מדליות זהב.

הענף הבולט ביותר היה הפעם הרמת משקולות, בו זכו הצרפתים ב-3 מתוך 5 מדליות זהב אפשריות. לואי אוסטן שיפר את הישגו מאמסטרדם, ומחבדו זכו במדליות זהב גם ריימונד סוביני ורנה דוברז'ה. הסייפים זכו ב-3 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, בתחרויות הקבוצתיות ברומח ובדקר, ובין הזוכים היה פיליפ קטיו. חבר נבחרת הדקר ז'ורז' בושאר זכה במדליית כסף שנייה ברציפות בתחרות היחידים. גם הרוכבים זכו ב-3 מדליות. קסאבייר לסאז' זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית ברכיבה אומנותית, וסגנו, בפעם השנייה ברציפות, היה שארל מריון. רוכבי האופניים צברו 4 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, בה זכו לואי שאיו ומוריס פרין, באופני הטנדם. שאיו זכה גם במדליית כסף במרוץ הספרינט. במרוץ המרדף זכתה הנבחרת הצרפתית במדליית כסף, ושארל ראמפלברג זכה במדליית ארד במרוץ נגד השעון.

המתאבק שארל פאקום שיפר את הישגו מאמסטרדם, וזכה במדליית זהב. מתאבק נוסף, לואי פרנסואה, זכה במדליית ארד. במדליית זהב נוספת זכה השייט ז'אק לברון, בדגם סנוברד. לראשונה מזה 32 שנה, זכה שחיין צרפתי במדליה אולימפית, ז'אן טארי, שזכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי. האתלט פול וינטר זכה במדליית ארד בזריקת דיסקוס, ובמדליית ארד נוספת זכה צמד החותרים עם הגאי.

אולימפיאדת ברלין (1936)

השתתפותם של הספורטאים הצרפתים באולימפיאדת ברלין (1936) הייתה שנויה במחלוקת, שכן כמה מהם הצדיעו במועל יד בטקס הפתיחה שנערך באצטדיון האולימפי של ברלין. מאוחר יותר טענו הצרפתים כי אין מדובר בהצדעה במועל יד, כי אם בהצדעה האולימפית^[2]. האדריכל אלברט שפר, מראשי שלטונו של היטלר וידידו האישי, כתב בזיכרונותיו כי היטלר הביע מורת רוח מכך שהקהל הגרמני מריע לספורטאים הצרפתים שצעדו באצטדיון^[3].

מבחינה ספורטיבית, הגיעו הצרפתים להישג נאה של 19 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, והם דורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה, ארצות הברית, הונגריה ואיטליה. רוכבי האופניים צברו 7 מהמדליות, בהן 3 מדליות זהב. הבולט ברוכבים היה רובר שרפנטייה, שזכה ב-3 מדליות הזהב - במרוץ הכביש האישי, במרוץ הכביש הקבוצתי ובמרוץ המרדף הקבוצתי ל-4,000 מטר. גי לאפבי היה שותף לזכיות הקבוצתיות, וזכה במדליית כסף במרוץ אופני הכביש האישי. אילו פייר ז'ורז'ה זכה בשתי מדליות - מדליית כסף במרוץ ל-1,000 מטר נגד השעון ומדליית ארד באופני טנדם (יחד עם ז'ורז' מאטון). לואי שאיו לא שחזר את הישגיו מלוס אנג'לס, אך זכה במדליית ארד במרוץ הספרינט.

לואי אוסטן זכה בפעם השנייה ברציפות במדליית זהב אולימפית בהרמת משקולות. בשלוש מדליות הזהב הנותרות זכו המתאגרפים ז'אן דפו ורוז'ר מישלו והמתאבק אמיל פואלבה. סייף הרומח אדוארד גארדר זכה בשתי מדליות כסף, בתחרות האישית והקבוצתית. נבחרת הדקר זכתה במדליית ארד, ולפיליפ קטיו שהיה חבר בה הייתה זו מדליה אולימפית שמינית בחמש אולימפיאדות. במשחקים אלה נערכו לראשונה תחרויות בענף הקאנו/קיאק, והקיאקיסט אנרי אברהרדט זכה במדליית כסף במקצה ל-10,000 מטר. במדליית כסף נוספת זכתה נבחרת הרכיבה האמנותית. צמד החותרים עם הגאי ורביעיית החותרים עם הגאי זכו במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה הקלע שארל דה ז'מונייר, בירי באקדח.

נבחרת ההוקי סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת הודו ובמשחק על המקום השלישי לנבחרת הולנד. נבחרת הכדורמים סיימה במקום הרביעי בבית הגמר, לאחר שהפסידה לנבחרותיהן של הונגריה, גרמניה ובלגיה.

אולימפיאדת לונדון (1948)

המשלחת הצרפתית הייתה מהבולטות באולימפיאדת לונדון (1948). הספורטאים הצרפתים זכו ב-29 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי, אחרי ארצות הברית ושוודיה.

רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. ז'וסה ביארט ניצח במרוץ אופני הכביש, ז'אק דופונט ניצח במרוץ נגד השעון ל-1,000 מטר, ושניהם ביחד זכו במדליית הארד במרוץ הכביש הקבוצתי. במדליית הזהב השלישית זכתה הנבחרת הצרפתית במרוץ המרדף. גם הסייפים הגיעו להישגים נאים, כשזכו ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. ז'אן בואן ניצח בתחרות הרומח, וסגנו היה כריסטיאן דוריולה. שניהם זכו במדליית זהב יחד עם הנבחרת בתחרות הרומח הקבוצתית, וגם נבחרת החרב זכתה במדליית זהב.

גם באתלטיקה הגיעו הצרפתים להישגים רבים - 8 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. מישלין אוסטרמייה הייתה האתלטית הבולטת במשלחת. היא זכתה ב-3 מדליות, מהן שתי מדליות זהב בהדיפת כדור ברזל ובזריקת דיסקוס, ובמדליית ארד בקפיצה לגובה. אלן מימון, יליד אלג'יריה, זכה במדליית הכסף בריצת 10,000 מטר. איגנאס היינריך זכה אף הוא במדליית כסף, בקרב עשר, וכך גם נבחרת השליחים בריצת 400X4 מטר. מרסל הנסן זכה במדליית ארד בריצת 800 מטר וז'קלין מאזאה זכתה במדליית ארד בזריקת דיסקוס.

רוכבי הסוסים זכו בארבע מדליות, בהן שתי מדליות זהב. אנדרה ז'וסום, שהיה שותף לזכייתה של נבחרת הרכיבה האומנותית במדליית הזהב באולימפיאדת לוס אנג'לס, שב ושחזר את ההישג, 16 שנים מאוחר יותר. בנוסף, זכה במדליית כסף במקצה היחידים. ברנאר שוואליה זכה במדליית זהב באיוונטינג וז'אן-פרנסואה ד'אורז'ה זכה במדליית ארד בקפיצות. חותרי הקאנו והקיאק זכו בארבע מדליות ארד. צמד חותרי הקאנו ז'ורז' דרנסאר וז'ורז' גנדיל זכה בשתיים מהם, במקצי הזוגות ל-1,000 ו-10,000 מטר. רוברט בוטיני עשה זאת במקצה היחידים ל-1,000 מטר ואנרי אברהארדט זכה במדליית ארד במקצה המקביל בקיאקים, 12 שנה לאחר שזכה במדליית כסף בברלין. בשחייה זכה ז'ורז' ואלרה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב, וגם נבחרת השליחים ל-200X4 מטר חופשי זכתה במדליית ארד. במדליית ארד נוספת זכה המתאבק שארל קויו.

נבחרת הכדורסל זכתה במדליית הכסף, לאחר שהובסה במשחק הגמר בידי נבחרת ארצות הברית בתוצאה 21–65. נבחרת הכדורגל הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת בריטניה, ונבחרת הכדורמים סיימה במקום השישי.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)

הישגיהם של הצרפתים באולימפיאדת הלסינקי (1952) ירדו ל-18 מדליות, ב-9 ענפים שונים, 6 מכל סוג. בסיום המשחקים דורגה צרפת במקום השביעי.

הסייפים זכו ב-3 מדליות. כריסטיאן דוריולה זכה במקום הראשון ברומח, והיה שותף לזכייה הקבוצתית ברומח, הישג לו היה שותף גם ז'אן בואן. נבחרת החרב זכתה במדליית ארד. בן דודו של דוריולה, רוכב הסוסים פייר ז'ונקר דוריולה, זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות, גי לפראן זכה במדליית כסף באיוונטינג, ואנדרה ז'וסום בן ה-58 זכה במדליית ארד ברכיבה אומנותית.

בשחייה, קבע ז'אן בואטו שיא אולימפי במשחה ל-400 מטר חופשי (4:30.7 דקות) והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים ל-200X4 מטר חופשי במדליית ארד. בכך היה לשחיין הצרפתי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית. שחיין צרפתי נוסף, ז'ילבר בוזון, זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר גב. צמד החותרים עם הגאי זכה במדליית זהב, ורביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית כסף. באתלטיקה, זכה אלן מימון בשתי מדליות כסף, בריצת 5,000 מטר ובריצת 10,000 מטר. מדלן מורו זכתה אף היא במדליית כסף, בקפיצה למים מ-3 מטר, המדליה הראשונה בענף זה. המתאגרף ז'וזף ונטאז'ה זכה במדליית ארד, וכך גם נבחרת רוכבי האופניים במרוץ אופני כביש.

בענפי הכדור לא רשמה צרפת הישגים גבוהים. נבחרת ההוקי הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת פקיסטן, נבחרת הכדורסל דורגה במקום השמיני, ונבחרת הכדורגל נוצחה כבר בסיבוב הראשון בידי נבחרת פולין.

אולימפיאדת מלבורן (1956)

באולימפיאדת מלבורן (1956) ירדו הישגיהם של הצרפתים עוד יותר. הם זכו ב-14 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-11, לראשונה לא בין עשר המשלחות הבולטות במשחקים.

נבחרת רוכבי האופניים זכתה במדליית זהב במרוץ אופני הכביש, וארנו גייר זכה גם במדליית כסף אישית. במרוץ אופני מסלול זכה מישל רוסו במדליית הזהב בספרינט, והנבחרת זכתה במדליית כסף במרוץ המרדף. הסייף כריסטיאן דוריולה, שמר על תוארו ברומח, וזכה גם במדליית כסף עם הנבחרת. רנה גרילה זכתה במדליית ארד בטורניר הרומח לנשים, ונבחרת הדקר זכתה אף היא במדליית ארד.

אלן מימון, שהתחרה לראשונה בריצת המרתון, וזכה במדליית זהב. חותרי הקאנו ז'ורז' דרנסאר ומרסל רנו זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-10,000 מטר. שני מתאגרפים זכו במדליות ארד, רנה ליבר וז'ילבר שפרון, ובמדליות ארד נוספות זכו מרים המשקולות ז'אן דבוף ורביעיית החותרים ללא הגאי. נבחרת הכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 49–56 לנבחרת ברית המועצות ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 62–71 לנבחרת אורוגוואי.

אולימפיאדת רומא (1960)

באולימפיאדת רומא (1960) רשמה צרפת את ההישגים החלשים בתולדותיה. הספורטאים הצרפתים צברו 5 מדליות, אף אחת מהן לא מדליית זהב. מישל ז'אזי זכה במדליית כסף בריצת 1500 מטר, ולהישג דומה הגיעה רביעיית החותרים. במדליות ארד זכו נבחרת הרכיבה באיוונטינג, המתאבק רנה שיירמייר והאתלט עבדולאיה סייה, יליד סנגאל, בריצת 200 מטר. נבחרת הכדורמים דורגה במקום התשיעי, נבחרת הכדורסל סיימה במקום העשירי ונבחרות הכדורגל וההוקי הודחו בשלב הבתים.

אולימפיאדת טוקיו (1964)

באולימפיאדת טוקיו (1964) עלה מספר המדליות בהן זכו הספורטאים הצרפתים ל-15, אך רק אחד מהם זכה במדליית זהב, הרוכב פייר ז'ונקר ד'אוריולה, בתחרות הקפיצות. ד'אוריולה היה שותף גם לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף. הסייפים זכו ב-5 מדליות. סייפי הרומח ז'אן קלוד מניאן ודניאל רוונו זכו במדליית הארד הקבוצתית, ובתחרות היחידים זכו במדליות הכסף והארד, בהתאמה. סייף החרב קלוד אראבו זכה במדליית כסף ונבחרת הדקר זכתה במדליית ארד. באתלטיקה, זכתה מאריבון דופרור במדליית כסף בריצת 800 מטר, ונבחרת השליחים ב-100X4 מטר זכתה במדליית ארד.

חותרי הקאנו ז'אן בודהאן ומישל שפואה זכו במדליית כסף במקצה ל-1000 מטר, וכך גם המתאגרף ז'וזף גונזלס, צמד החותרים עם הגאי והשחיינית קיקי קרון, במשחה ל-100 מטר גב. רוכב האופניים פייר טרנטן זכה במדליית ארד במרוץ נגד השעון, ודניאל מורלון רשם הישג דומה בספרינט.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)

באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) השתפרו הישגיהם של הצרפתים. הם זכו ב-15 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה האופניים, בו זכו הצרפתים ב-5 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. דניאל מורלון ניצח במרוץ הספרינט, פייר טרנטן ניצח במרוץ נגד השעון ל-1,000 מטר וזכה במדליית ארד במרוץ הספרינט, ושניהם זכו במדליית הזהב באופני טנדם. רוכב אופניים שלישי, דניאל רבילאר ניצח במרוץ המרדף ל-4,000 מטר.

הרוכב ז'אן-ז'אק גויון זכה במדליית זהב באיוונטינג, ונבחרת הקפיצות זכתה במדליית כסף. עבור אחד החברים בה, פייר ז'ונקר ד'אוריולה, הייתה זו מדליה אולימפית רביעית בשלוש אולימפיאדות. באתלטיקה, זכתה קולט בסו במדליית הזהב בריצת 400 מטר, ונבחרת השליחים בריצת 100X4 מטר זכתה במדליית ארד. נבחרת סייפי הרומח זכתה אף היא במדליית זהב, ואחד החברים בה, דניאל רוונו, זכה גם במדליית ארד אישית.

המתאבק דניאל רובין זכה בשתי מדליות כסף, הן בסגנון חופשי והן בסגנון יווני-רומי. השחיין אלן מוסקוני זכה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי, ובמדליית ארד נוספת זכתה הנבחרת הצרפתית בקרב חמש מודרני, לראשונה בענף זה. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר לאחר שהפסידה לנבחרת יפן ונבחרת ההוקי סיימה במקום העשירי.

אולימפיאדת מינכן (1972)

227 ספורטאים צרפתים השתתפו באולימפיאדת מינכן (1972). הם זכו ב-13 מדליות, בהן שתי מדליות זהב.

דניאל מורלון שמר על תוארו במרוץ הספרינט, והאלוף האולימפי השני היה השייט סרז' מורי, בדגם פין. שייטים נוספים, האחרים איב ומארק פאז'ו, זכו במדליית כסף בדגם הולנדי מעופף. סייף הדקר ז'אק לדאגלרי זכה במדליית כסף, וסייף הרומח כריסטיאן נואל זכה בשתי מדליות ארד, אישית וקבוצתית. גם דניאל רוונו היה שותף לזכייה הקבוצתית. באתלטיקה זכה גי דרו במדליית כסף בריצת 110 מטר משוכות, ונבחרת השליחים בריצת 400X4 מטר זכתה במדליית ארד. הקלע מישל קארגה זכה במדליית כסף בטראפ, והאחים ז'אן-לואי וז'אן-קלוד אולרי זכו במדליית ארד במקצה הסלאלום בקאנו. שלושה ג'ודאים זכו במדליות ראשונות בענף, מדליות ארד: ז'אן-ז'אק מוניה, ז'אן-פול קוש וז'אן-קלוד ברונדאני.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)

באולימפיאדת מונטריאול (1976) ירד מספר הספורטאים הצרפתים ל-206, ומספר המדליות ירד ל-9, בהן שתי מדליות זהב. גי דרו שיפר את הישגו וזכה במדליית הזהב בריצת 110 משוכות. במדליית הזהב השנייה זכתה נבחרת הרוכבים בתחרות הקפיצות. דניאל מורלון איבד את תוארו במרוץ הספרינט, והסתפק במדליית הכסף. נבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית כסף, ונבחרת הגברים זכתה במדליית ארד. גם הפעם התחרו בשורותיה נואל ורוונו. עבור רוונו הייתה זו המדליה האולימפית השישית בארבע אולימפיאדות. חבר הנבחרת ברנאר טלוואר זכה גם במדליית ארד אישית. מרים המשקולות דניאל סנה זכה במדליית כסף, הג'ודוקא פטריק ויאל זכה במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה המתעמל אנרי בואריו, בתרגיל המתח.

נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחק מישל פלאטיני (שגם הבקיע שער במשחק התיקו מול נבחרת ישראל בשלב הבתים) הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שהובסה בידי נבחרת גרמניה המזרחית בתוצאה 0–4.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)

צרפת הצטרפה לחרם האמריקאי על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אך בדומה למדינות מערביות אחרות אפשרה לספורטאים שהיו מעוניינים בכך להשתתף במשחקים. עם זאת, ספורטאיה לא התחרו תחת דגל צרפת כי אם תחת הדגל האולימפי, וכשזכה ספורטאי צרפתי במדליית זהב נוגן ההמנון האולימפי ולא המרסייז. 123 ספורטאים צרפתים בחרו להשתתף במשחקים. הם זכו ב-14 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה הסיף, עם 6 מדליות, בהן 4 מדליות זהב. סייפי הרומח זכו במדליית הזהב בטורניר הקבוצתי, ופסקל ז'וליו הוסיף לזכייתו גם מדליית כסף בטורניר היחידים. סייפי הדקר זכו אף הם במדליית הזהב בטורניר הקבוצתי, ובמקצה היחידים זכה פיליפ ריבו במדליית ארד. פסקל טרינקה זכתה במדליית הזהב ברומח, הן בטורניר היחידות והן כחלק מהנבחרת בטורניר הקבוצתי.

גם בג'ודו הגיעו הצרפתים להישגים נאים - 4 מדליות בהן שתי מדליות זהב. אנג'לו פאריזי זכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל הכבד (95 ק"ג ומעלה) ובמדליית כסף בקטגוריית המשקל הפתוחה. תיירי ריי זכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג, וברנאר טשולויאן זכה במדליית ארד בקטגוריית המשקל של עד 78 ק"ג. רוכב האופניים יאווה קאאר זכה במדליית כסף בספרינט, ואלן בונדו זכה במדליית כסף במרוץ המרדף. במדליית כסף נוספת זכה הקיאקיסט אלאן לבה, במקצה ל-1000 מטר. נבחרת השליחים בריצת 100X4 מטר זכתה במדליית ארד. פיליפ אוביון, שהגיע למשחקים כשיאן העולם בקפיצה במוט ותיירי ויניירו, שהיה שיאן העולם לפניו, הסתפקו במקומות הרביעי והשביעי בהתאמה.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

238 ספורטאים ייצגו את צרפת באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). הם זכו ב-28 מדליות, המספר הגבוה ביותר מזה 36 שנים, אך רק 5 מהן היו מדליות זהב.

הסייפים זכו ב-7 מהמדליות, בהן שתי מדליות זהב. פיליפ בואס זכה במדליית הזהב בדקר, והיה שותף לזכיית הנבחרת במדליית הכסף. חברו לנבחרת, פיליפ ריבו, זכה במדליית ארד בטורניר היחידים. ז'אן-פרנסואה לאמור זכה במדליית הזהב בחרב, והיה שותף לזכיית הנבחרת במדליית הכסף. נבחרת הגברים בחרב זכתה במדליית כסף, ונבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית ארד.

באתלטיקה זכו הצרפתים בארבע מדליות. בקפיצה במוט זכה פייר קינו במדליית הזהב, ותיירי ויניירו זכה במדליית ארד. ז'וזף מחמוד זכה במדליית כסף בריצת 300 מטר מכשולים ומישל שרדונה זכתה במדליית ארד בריצת 100 מטר משוכות. הקלע פיליפ אברלה זכה במדליית זהב בירי ברובה אוויר מ-10 מטר, ומישל בורי זכה במדליית כסף בירי בשכיבה.

חותר הקיאק ברנר ברז'ו, זכה במדליית הכסף במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, יחד עם בן-זוגו פטריק לפולו, ובמדליית ארד במקצה היחידים ל-500 מטר. במקצה הרביעיות ל-500 מטר זכו הצרפתים במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכו חותרי הקאנו דידיה אויה ואריק רנו, במקצה הזוגות ל-1,000 מטר. הג'ודוקא אנג'לו פאריזי, שנשא את הדגל הצרפתי בטקס הפתיחה של המשחקים, איבד את תוארו והסתפק במדליית כסף בקטגוריית המשקל הכבד. שני ג'ודאים נוספים, מארק אלכסנדר ומישל נובאק, זכו במדליות ארד. בשחייה זכה פרדריק דלקור במדליית כסף במשחה ל-200 מטר גב, וקתרין פוארו זכתה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חזה. המתעמל פיליפ וטואון זכה במדליית ארד בתרגיל הקרקע, והישג דומה רשם רוכב האופניים פבריס קולה במרוץ נגד השעון. במדליות ארד נוספות זכו המתאגרף כריסטוף טיוזו, שייטי ה-470 תיירי פפונה ולוק פילו והנבחרת בקרב חמש מודרני.

נבחרת הכדורגל זכתה לראשונה בתולדותיה בתואר האולימפי, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ברזיל בתוצאה 0–2. שחקן הנבחרת דניאל קסוארב היה אחד משלושה שחקנים שהיו למלכי השערים של הטורניר, עם חמישה שערים כל אחד.

אולימפיאדת סיאול (1988)

באולימפיאדת סיאול (1988) השתתפו 266 ספורטאים צרפתים. הם זכו ב-16 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות.

סייף החרב ז'אן-פרנסואה לאמור זכה במדליית זהב, וכך גם נבחרת הדקר. אחד מחברי הנבחרת, פיליפ ריבו, זכה גם במדליית כסף אישית. שייטי ה-470 פפונה ופילו שיפרו את הישגם מלוס אנג'לס וזכו במדליית זהב. במדליית זהב נוספת זכו שייטי הטורנדו, ז'אן-איב לה דרוף וניקולה הנארד. הרוכב פייר דוראן זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות, ובמדליית ארד בתחרות הקבוצתית. מרגיט אוטו-קרפן זכתה במדליית כסף ברכיבה אומנותית. במדליית הזהב השישית זכה הג'ודוקא מארק אלכסנדר. ג'ודוקא נוסף, ברונו קראבטה, זכה במדליית ארד.

הקלע ניקולה ברתלו זכה במדליית כסף בירי ברובה אוויר, והישג דומה רשם המתאגרף לוראן בודואני. בשחייה זכו צרפתים בשתי מדליות הארד במשחים ל-100 מטר חופשי: סטפן קארון אצל הגברים וקתרין פלווינסקי אצל הנשים. חותרי הקאנו ז'ואל בטאן ופיליפ רנו זכו במדליית ארד במקצה הזוגות ל-500 מטר. הייתה זו המדליה האולימפית השלישית של משפחת רנו, לאחר שהאב, מרסל, זכה במדליית כסף במלבורן, והאח, אריק, זכה במדליית ארד בלוס אנג'לס. במדליית ארד נוספת זכתה נבחרת השליחים ל-100X4 מטר. נבחרת הכדורעף סיימה במקום השמיני.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)

339 הספורטאים הצרפתים שהשתתפו באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו ב-29 מדליות, בהן 8 מדליות זהב, והם דורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה הג'ודו, עם 7 מדליות. שתי ג'ודאיות זכו במדליות זהב - ססיל נובאק (עד 48 ק"ג) וקתרין פלורי (עד 61 ק"ג; קרב הגמר מול יעל ארד הסתיים בשוויון והוכרע על ידי השופטים). פסקל טאיו זכה במדליית כסף, ואילו ברטראן דמסן, דויד דוייה, לטיסיה מאיניין ונטלי לופינו זכו במדליות ארד. הסייפים זכו בחמש מדליות, בהן שתי מדליות זהב. בדקר זכה אריק סרקי במדליית זהב וז'אן-מישל אנרי זכה במדליית ארד, פיליפ אומנה זכה במדליית זהב ברומח, וז'אן-פראנסואה לאמור זכה בשתי מדליות ארד, בתחרויות החרב ליחידים ולקבוצות. בשיט, זכה ניקולא אנארד במדליית זהב שנייה ברציפות בדגם טורנדו, הפעם עם איב לודה, ופרנק דוד ניצח בגלשן בדגם לכנר. בשתי מדליות הזהב הנותרות זכו האתלטית מארי-ז'וזה פרק (בריצת 400 מטר) והקשת סבסטיאן פלוט.

הקיאקיסט סילבן קוריניה זכה במדליית כסף בסלאלום, וז'אקי אווריל זכה במדליית ארד במקצה המקביל בקאנו. במקצה הסלאלום בקאנו לזוגות זכו וילפריד פורגה ופרנק אדיסון במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכו דידיה אויה ואוליביה בואוון, במקצה הזוגות ל-1,000 מטר. רוכבת האופניים ז'ני לונגו זכתה במדליית כסף במרוץ אופני כביש, ונבחרת הרוכבים הצרפתית זכתה במדליית ארד במרוץ נגד השעון. הקלע פרנק בדיו זכה במדליית כסף בירי ברובה אוויר ובמדליית כסף נוספת זכה טניסאי השולחן ז'אן-פיליפ גאטיין, לראשונה בענף זה. בשחייה זכו הצרפתים בשלוש מדליות ארד: סבסטיאן קרון שחזר את הישגו מסיאול במשחה ל-100 מטר חופשי, קתרין פלווינסקי זכתה אף היא במדליית ארד שנייה ברציפות, הפעם במשחה ל-100 מטר פרפר, ופרנק אספוסיטו זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר פרפר. במדליית ארד נוספת זכתה נבחרת הרכיבה, בתחרות הקפיצות.

נבחרת הכדוריד זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 22–25 לנבחרת שוודיה וגברה במשחק על המקום השלישי 20–24 על נבחרת איסלנד. נבחרות הכדורמים והכדורעף דורגו שתיהן במקום ה-11.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכו הצרפתים ב-37 מדליות, בהן 15 מדליות זהב - המספר הגבוה ביותר פרט לאולימפיאדת פריז הראשונה. בטבלת המדליות דורגה צרפת במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, רוסיה, גרמניה וסין.

רוכבי האופניים צברו 9 מדליות, בהן 5 מדליות זהב. ז'ני לונגו ניצחה במרוץ אופני הכביש וזכתה במדליית הכסף במרוץ נגד השעון. פלוריאן רוסו ניצח במרוץ נגד השעון ל-1,000 מ', נטלי לנסיאן ניצחה במרוץ נקודות, פליסיה בלאנז'ה ניצחה במרוץ הספרינט ל-1,000 מ' ובמדליית הזהב החמישית זכתה רביעיית הרוכבים במרוץ הרדיפה ל-4,000 מ'. אחד הזוכים במדליה זו, פיליפ ארמנו, זכה גם במדליית כסף במרוץ המרדף ליחידים. מריון קליניה זכתה במדליית כסף במרוץ המרדף ל-3,000 מטר לנשים ומיגל מרטינז זכה במדליית ארד במרוץ אופני הרים.

בג'ודו, זכו הצרפתים ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. מארי-קלייר רסטו ניצחה בקטגוריית המשקל של עד 52 ק"ג, ג'מאל בוראס ניצח בקטגוריית המשקל של עד 78 ק"ג ודויד דוייה ניצח בקטגוריית המשקל של 95 ק"ג ומעלה. שלושה ג'ודאים נוספים זכו במדליות ארד: כריסטוף גליאנו, סטפן טרנו וכריסטין סיקו. באתלטיקה זכו הצרפתים ב-4 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. מארי-ז'וזה פרק ניצחה הן בריצת 200 מטר והן בריצת 400 מטר, באחרונה קבעה שיא אולימפי חדש (48.25 שניות). ז'אן גאלפיון זכה במדליית הזהב השלישית, בקפיצה במוט, ופטריסיה ז'יראר זכתה במדליית ארד בריצת 100 מטר משוכות.

הסייפים זכו ב-7 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. בתחרות הדקר לנשים זכתה לורה פלסל במדליית הזהב וואלרי ברלואה זכתה במדליית הכסף, ושתיהן היו שותפות לזכייתה של הנבחרת הצרפתית במדליית הזהב. בתחרות הרומח לגברים זכה ליונל פלומנל במדליית כסף, ופרנק בואדן זכה במדליית ארד. דמיאן טויה זכה במדליית ארד בחרב, והישג דומה רשמה נבחרת הדקר. חותרי הקאנו וילפריד פורגה ופרנק אדיסון שיפרו את הישגם מברצלונה, וזכו במדליית הזהב בסלאלום. במקצה היחידים זכה פטריס אסטנגה במדליית ארד ובמקצה הסלאלום בקיאקים לנשים זכתה מרים פוקס-ירושלמי במדליית ארד. הקלע ז'אן-פייר אמה זכה במדליית זהב בירי בשלושה מצבים, עם שיא אולימפי חדש (1273.9 נקודות), וכן זכה במדליית ארד בירי ברובה אוויר.

בחתירה זכו הצרפתים בארבע מדליות רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית כסף, ושלושה צמדי חותרים זכו במדליות ארד: פרדריק קוואל וסמואל בראתה, מישל אנדריו וז'אן-כריסטוף רולאן, וכריסטין גוס והלן קורטן. המתאבק גאני יאלוז זכה במדליית כסף, והרוכבת אלכסנדרה לדרמן זכתה במדליית ארד בתחרות הקפיצות.

נבחרת הכדוריד סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת קרואטיה 24-20, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 25–27 לנבחרת ספרד. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו, בין היתר, פטריק ויירה, קלוד מקאללה ורובר פירס, הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שנוצחה בהארכה 1–2 בידי נבחרת פורטוגל.

אולימפיאדת סידני (2000)

גם באולימפיאדת סידני (2000) הגיעה המשלחת הצרפתית להישגים רבים. 336 הספורטאים הצרפתים צברו 38 מדליות, בהן 13 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, רוסיה, סין, אוסטרליה וגרמניה.

גם הפעם השיגו רוכבי האופניים את המספר הרב ביותר של מדליות - 8, בהן 5 מדליות זהב. פליסיה בלאנז'ה ניצחה הן במרוץ הספרינט והן במרוץ ל-500 מטר נגד השעון. פלוריאן רוסו ניצח במרוץ הקיירין, היה שותף לזכייתה של שלישיית הרוכבים במרוץ הספרינט ואף זכה במדליית כסף במרוץ הספרינט ליחידים. במדליית הזהב החמישית זכה מיגל מרטינז, ששיפר את הישגו מאטלנטה וניצח במרוץ אופני הרים. מריון קליניה זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות במרוץ המרדף, וז'ני לונגו איבדה את תוארה והסתפקה במדליית ארד במרוץ נגד השעון.

הג'ודאים הצרפתים זכו ב-6 מדליות, שתיים מכל סוג. דויד דוייה זכה במדליית זהב שנייה ברציפות כשניצח בקטגוריית המשקל של 100 ק"ג ומעלה וסוורין ואנדראנד ניצחה בקטגוריית המשקל של עד 63 ק"ג. לרבי בנדודאוד וסלין לברון זכו במדליות כסף ופרדריק דמונפוקו וסטפן טרנו זכו במדליות ארד. לטרנו הייתה זו מדליית ארד שנייה ברציפות. הסייפים זכו בשש מדליות, אך רק נבחרת הגברים ברומח זכתה בתואר האולימפי. הוג אוברי זכה במדליית כסף אישית וקבוצתית בדקר, ומתיה גורדן רשם הישג דומה בחרב. לורה פלסל איבדה את תוארה בדקר, וזכתה במדליית ארד.

החותרים מישל אנדריו וז'אן-כריסטוף רולאן זכו במדליית זהב, וכמותם גם רביעיית החותרים בסירה קלה ללא הגאי. הצמד פסקל טורון ותיבו שאפל זכה במדליית ארד בסירה קלה. חותר הקאנו טוני אסטאנגה, אחיו של פטריס שזכה במדליית ארד באטלנטה, זכה במדליית זהב בסלאלום. במקצה הקיאק לנשים זכתה בריז'יט גיבאל במדליית כסף ואן-ליז בארדה זכתה במדליית ארד. הקלע פרנק דומולן זכה במדליית זהב באקדח אוויר, ודלפין רסינה זכתה במדליית כסף בטראפ. המתאגרף בראהים אסלום זכה במדליית זהב וז'רום תומא זכה במדליית ארד.

שני מתעמלים צרפתים זכו במדליות כסף, בנז'מן ורוניאן במתח ואריק פוז'אד בסוס הסמוכות. במדליית כסף נוספת זכתה השחיינית רוקסנה מרסיננו, במשחה ל-200 מטר גב. בשני ענפים הושגו מדליות ארד ראשונות: וירז'יני דידיה ומרים ליניו בתחרות הדואט בשחייה צורנית, ופסקל ז'נטיל בטאקוונדו. במדליית ארד נוספת זכו טניסאי השולחן ז'אן-פיליפ גטיין ופטריק שילה, בטורניר הזוגות. הטניסאי ארנו די פסקל זכה אף הוא במדליית הארד, לאחר שהפסיד ליבגני קפלניקוב בחצי הגמר, וגבר על רוג'ר פדרר במשחק על המקום השלישי. לעומתו, הודחו פבריס סנטורו ונטלי דשי בסיבוב השלישי, ארנו קלמאן הודח בסיבוב השני ואמלי מורסמו הודחה כבר בסיבוב הראשון.

נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחקו שחקנים כמוסטפא סונקו, לוראן פוארה, אנטואן ריגודו וסטפן ריזאשה זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר 75–85 לנבחרת ארצות הברית. אחד האירועים הזכורים מטורניר הכדורסל התרחש במפגש בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. שחקן נבחרת ארצות הברית, וינס קרטר, שגובהו 1.98 מ', פישק רגליו וקפץ מעל לראשו של שחקן נבחרת צרפת, פרדריק וייס, שגובהו 2.18 מ', בדרכו להטבעה. ההטבעה זכתה בצרפת לכינוי "הטבעת המוות" ("Le dunk de la mort"). נבחרות נוספות ששלחה צרפת למשחקים כללו את נבחרת הנשים בכדורסל שסיימה במקום החמישי, ואת נבחרות הכדוריד, לגברים ולנשים, שדורגו שתיהן במקום השישי.

לורן סיארה, שחקן נבחרת צרפת בכדורסל באולימפיאדת סידני
לוחם הטאקוונדו פסקל ז'נטיל, שזכה בשתי מדליות ארד, בסידני ובאתונה
רוכב האופניים ארנו טורנאן (משמאל), שזכה ב-4 מדליות בין 2000 ל-2008 עם מאמנו, פלוריאן רוסו, שזכה ב-4 מדליות באטלנטה ובסידני

אולימפיאדת אתונה (2004)

342 ספורטאים ייצגו את צרפת באולימפיאדת אתונה (2004). הם זכו ב-33 מדליות, בהן 11 מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות.

הסייפים זכו ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. בריס גויאר ניצח בתחרות הרומח, ובשתי מדליות הזהב הנותרות זכו נבחרות הדקר והחרב. בטורניר הדקר לנשים זכתה לורה פלסל במדליית כסף, ומורין ניסימה זכתה במדליית ארד. שתיהן זכו גם במדליית ארד קבוצתית.

גם בשחייה זכו הצרפתים ב-6 מדליות. לור מנודו הייתה המעוטרת מבין השחיינים: היא זכתה במדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי, במדליית כסף במשחה ל-800 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב. מנודו הייתה לשחיינית הצרפתית השנייה בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית, והראשונה מזה 52 שנה, לאחר שז'אן בואטו רשם הישג דומה באולימפיאדת הלסינקי (1952). פרט למנודו, זכתה מליה מטלה במדליית כסף במשחה ל-50 מטר חופשי, סולן פיגה זכתה במדליית ארד ב-200 מטר חופשי, והוג דובוסק זכה במדליית ארד ב-100 מטר חזה.

חותר הקאנו טוני אסטאנגה שמר על תוארו בסלאלום. בנואה פשייר ניצח במשט המקביל בקיאקים ופביאן לפבר זכה במדליית הארד במקצה זה. רוכב האופניים ז'וליין אבסלון זכה במדליית זהב במרוץ אופני הרים וארנו טורנאן זכה במדליית כסף במרוץ נגד השעון והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הארד במרוץ הספרינט. צמד החותרים סבסטיאן ויידאן ואדריאן ארדי זכה במדליית זהב, והצמד פרדריק דופור ופסקל טורון זכה במדליית כסף בסירה קלה. גולשת המיסטרל פוסטין מרה זכתה במדליית זהב, ושייטי הסטאר פסקל רמבו וקסבייה רואר זכו במדליית ארד. במדליות הזהב הנותרות זכו המתעמלת אמילי לה פנק בת ה-16 וחצי בתרגיל המקבילים המדורגים ונבחרת הרכיבה באיוונטינג.

הטניסאית אמלי מורסמו זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לז'וסטין הנין. סבסטיאן גרוז'אן הודח ברבע הגמר, ופבריס סנטורו וארנו קלמאן הודחו בסיבוב השני. לוחמת הטאקוונדו מרים באוורל זכתה במדליית כסף ופסקל ז'נטיל זכה במדליית ארד שנייה ברציפות. במדליות כסף נוספות זכו המתאגרף ז'רום תומא והג'ודאית פרדריק ז'וסינה. באתלטיקה באולימפיאדת אתונה זכתה נמאן קייטה במדליית ארד בריצת 400 משוכות ונבחרת השליחות ל-100X4 מטרים הגיעה להישג דומה. במדליות ארד נוספות זכו המתאבקות אנה גומי וליז לגראן.

נבחרת הנשים בכדוריד סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת קוריאה הדרומית בחצי הגמר ולנבחרת אוקראינה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת רוסיה. נבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום התשיעי.

הטניסאית אמלי מורסמו, זוכת מדליית הכסף באתונה
רוכב האופניים ז'וליין אבסלון, האלוף האולימפי במרוץ אופני הרים באתונה ובבייג'ינג
רוכב הסוסים סדריק ליארד, חבר נבחרת הרכיבה שזכתה במדליית הזהב באתונה
השחיינית לור מנודו, שזכתה ב-3 מדליות באולימפיאדת אתונה

אולימפיאדת בייג'ינג (2008)

השחיינים אלן ברנאר (מימין) ואמורי לבו (משמאל) בטקס חלוקת המדליות במשחה ל-50 מטר חופשי

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) צברו הספורטאים הצרפתים 41 מדליות, המספר הגבוה ביותר פרט לאולימפיאדת פריז הראשונה. עם זאת, רק 7 מהמדליות היו מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום העשירי בטבלת המדליות. 323 ספורטאים צרפתים השתתפו במשחקים.

רוכבי האופניים זכו ב-6 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. ז'וליין אבסלון שמר על תוארו במרוץ אופני הרים, ואן-קרולין שוסו ניצחה במרוץ אופני BMX. גם שני סגניהם היו צרפתים, ז'אן-כריסטוף פרו ולטיסיה לה קורגייה, בהתאמה. במרוץ הספרינט הקבוצתי זכו הצרפתים במדליית כסף, ומיקאל בורגן זכה במדליית ארד במרוץ הספרינט ליחידים. הסייפים זכו ב-4 מדליות. נבחרות הגברים בדקר ובחרב זכו בשתי מדליות הזהב. פבריס ז'נה, שהיה שותף לזכייה בדקר, זכה גם במדליית הכסף ליחידים, וניקולא לופז שהיה שותף לזכייה בחרב זכה אף הוא במדליית כסף ליחידים. סטיב גנו היה למתאבק הצרפתי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית מזה 36 שנים. אחיו, כריסטוף, זכה במדליית ארד.

בבריכת השחייה התנהל דו-קרב בין אלן ברנאר לבין השחיין האוסטרלי איימון סאליבן במשחה ל-100 מטר חופשי. ערב האולימפיאדה עמד שיא העולם שקבע ברנאר על 47.50 שניות. בגמר משחי השליחים שבר סאליבן את שיאו של ברנאר והעמידו על 47.24 שניות. למחרת, במקצה הראשון של חצי הגמר במשחה ליחידים החזיר לעצמו ברנאר את שיא העולם, לאחר ששחה בזמן של 47.20 שניות. השיא החזיק מעמד דקות בודדות, שכן במקצה השני שבר סאליבן את שיאו של ברנאר, והעמיד את שיא העולם על 47.05 שניות. בשלב הגמר גבר ברנאר על סאליבן, אף שלא שבר את שיאו. ברנאר גמא את המרחק בזמן של 47.21 שניות, והקדים את סאליבן ב-11 מאיות השנייה. במשחה ל-50 מטר חופשי זכה ברנאר במדליית הארד, בעוד בן ארצו, אמורי לבו זוכה במדליית הכסף. שניהם, יחד עם פרד בוסקה ופביאן ז'ילו, זכו במדליית הכסף במשחה ל-100X4 מטר חופשי. התוצאה שהשיגו, 3:08.32, הייתה גם השנייה בטיבה בהיסטוריה, אחרי הישגם של האמריקאים שניצחו במשחה והקדימו אותם ב-8 מאיות השנייה. שחיין צרפתי נוסף, הוג דובוסק, זכה בשתי מדליות ארד, במשחים ל-100 ול-200 מטר חזה.

הג'ודאים בנז'מן דרבלה ולוסי דקוס זכו במדליות כסף, וטדי רינר וסטפני פוסאמי זכו במדליות ארד. באיגרוף, זכו חדאפי ג'לחיר ודאודה סו במדליות כסף, ואלכסי וסטין זכה במדליית ארד. גולש הניל פרייד RS:X ז'וליאן בונטאן זכה במדליית כסף, ושייט הפין ניקולה שרבוניה ושייטי ה-470 אוליביה בוסה וגיום פלוראן זכו במדליות ארד. הקיאקיסט פביאן לפברה שיפר את הישגו מאתונה וזכה במדליית כסף בסלאלום, ואילו מארי דלאטר ואן-לור ויארד זכו במדליית ארד במקצה הזוגות ל-500 מטר. חותר הקאנו טוני אסטאנגה, שהיה האלוף האולימפי בסידני ובאתונה, ונשא את דגל צרפת בטקס הפתיחה, אכזב וכלל לא העפיל למקצה הגמר. בהתעמלות, זכה תומא בואיי במדליית כסף בקפיצות ובנואה קראנוב זכה במדליית ארד בקרב-רב. באתלטיקה, זכה מאהיידין מחיסי-בנאבאד במדליית הכסף בריצת 3000 מטר מכשולים, ומהדי באלה זכה במדליית ארד בריצת 1500 מטר. במדליית כסף נוספת זכה מרים המשקולות ונסאלאס דבאיה.

שתי רביעיות חותרים צרפתיות זכו במדליות ארד. במדליות ארד נוספות זכו הקלי אנתוני טרה (בסקיט), לוחמת הטאקוונדו גוואלדיס אפאנג ונבחרת הנשים בקשתות. בטניס זוגות, סיימו מיקאל לודרה וארנו קלמאן במקום הרביעי, לאחר שהפסידו במשחק על מדליית הארד לאחים בוב ומייק בריאן. גאל מונפיס הודח בשלב רבע הגמר בידי נובאק דיוקוביץ'.

בענפי הכדור הקבוצתיים השתתפו רק נבחרות הכדוריד. נבחרת הגברים זכתה לראשונה בתולדותיה בתואר האולימפי, לאחר שגברה במשחק הגמר 23–28 על נבחרת איסלנד. נבחרת הנשים הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת רוסיה, במשחק שהסתיים לאחר שתי הארכות. בסופו של דבר הגיעה למקום החמישי.

חותר הקיאק פביאן לפברה, שזכה בשתי מדליות באתונה ובבייג'ינג
שחקן נבחרת הכדוריד של צרפת, דניאל נרסיס
רוכב האופניים קווין סירו, חבר נבחרת צרפת שזכתה במדליית כסף בתחרות הספרינט
מהדי באלה, זוכה מדליית הארד בריצת 1500 מטר

אולימפיאדת לונדון (2012)

330 הספורטאים הצרפתים שהשתתפו באולימפיאדת לונדון (2012) זכו ב-34 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

7 מהמדליות הגיעו מבריכת השחייה, במיוחד במשחים בסגנון חופשי. יאניק אנייל זכה במדליית הזהב במשחה ל-200 מטר חופשי, וסיים במקום הרביעי במשחה ל-100 מטר חופשי (4 מאיות השנייה אחרי הזוכה במדליית הארד, ברנט היידן). במשחה ל-50 מטר חופשי ניצח צרפתי נוסף, פלורן מנודו. גם במשחי השליחים בסגנון חופשי זכו הצרפתים להצלחות - מדליית זהב במשחה ל-100X4 מטר חופשי ומדליית כסף במשחה ל-200X4 מטר חופשי. בתחרויות הנשים בלטה קמיל מופה שקבעה שיא אולימפי ב-400 מטר חופשי (4:01.45 דקות), זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי והייתה שותפה לזכייה במדליית ארד במשחה השליחות ל-200X4 מטר חופשי. שחיינים נוספים שהעפילו למשחי הגמר כללו את קאמי לאקור (מקום רביעי ב-100 מטר גב), קוראלי באלמי (מקום שישי ב-400 מטר חופשי ומקום שביעי ב-800 מטר חופשי) ואלכסיאן קסטל (מקום שביעי ב-200 מטר גב). אופלי אספור סיימה במקום השישי במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים.

גם הג'ודאים הצרפתים זכו ב-7 מדליות. טדי רינר ולוסי דקוס שיפרו את הישגיהם מבייג'ינג וזכו במדליות זהב. חמישה ג'ודאים אחרים זכו במדליות ארד: אוגו לגראן, פריסילה נייטו, אוטון פאביה, ז'בריז אמאן ואודרי צ'ומאו. סופיאן מילוס סיים במקום החמישי. חותר הקאנו טוני אסטאנגה החזיר לעצמו את התואר האולימפי בסלאלום וזכה במדליית זהב. הייתה זו מדליית הזהב השלישית שלו והמדליה האולימפית החמישית. אמילי פר זכתה במדליית הזהב במקצה הסלאלום בקיאק. גוטייה קלוס ומתיו פש סיימו במקום הרביעי בקאנו לזוגות ואטיין דל סיים במקום השביעי בקיאק. מקסים בומונט סיים במקום הרביעי במקצה הקיאק ל-200 מטר, וארנו היבואה וסבסטיאן ז'וב עשו זאת במקצה הזוגות. חותר הקאנו מתיו גובל סיים במקום החמישי במקצה ל-1000 מטר ובמקום השביעי במקצה ל-200 מטר.

רוכבי האופניים הצרפתים זכו ב-4 מדליות. ז'ולי ברסה זכתה במדליית זהב במרוץ אופני הרים. גרגורי בוגה זכה בשתי מדליות כסף במרוץ אופני מסלול, בתחרות היחידים ובתחרות הנבחרות. בריאן קוקר זכה אף הוא במדליית כסף, באומניום. קלרה סנשז סיימה במקום הרביעי בקיירין ומיקאל בורגן סיים במקום השמיני. באופני BMX סיימה לאטיסיה לה קורגילה במקום הרביעי ומגאלי פוטייה במקום השביעי. סנדי קלייר ווירז'ן קואף סיימו במקום השישי במירוץ אופני המסלול לזוגות ופולין פרננד-פרוו סיימה במקום השמיני במירוץ אופני כביש.

באתלטיקה, זכה רנו לאבילני במדליית הזהב בקפיצה במוט ומאהיידין מחיסי-בנאבאד זכה פעם נוספת במדליית כסף בריצת 3000 מטר מכשולים. אתלטים צרפתים נוספים שהעפילו לשלבי הגמר כללו את נבחרת השליחים ל-100X4 מטר (מקום רביעי), כריסטוף למטר (מקום שישי בריצת 200 מטר), בנז'מן קומפאורה (מקום שישי בקפיצה משולשת), מלינה רובר-מישון (מקום שישי בזריקת דיסקוס), נבחרת השליחות ל-400X4 מטר (מקום שישי), מרים סומארה (מקום שביעי בריצת 200 מטר), אלואיז לסור (מקום שמיני בקפיצה לרוחק), סטפני פלזון (מקום תשיעי ביידוי פטיש), מלאני מלפור (מקום תשיעי בקפיצה לגובה), רומן מניל (מקום עשירי בקפיצה במוט) וואנסה בוסלאק (מקום עשירי בקפיצה במוט). אנטואנט ננה ג'ימו אידה סיימה במקום השביעי בקרב שבע וברנאר מולינה סיים במקום השמיני בהליכה ל-20 ק"מ.

הטניסאים מיקאל ליודרה וז'ו-וילפריד צונגה זכו במדליית הכסף בטורניר הזוגות, לאחר שהפסידו במשחק הגמר לבוב ומייק בריאן. צמד צרפתי נוסף, ז'וליאן בנטו ורישאר גאסקה, הפסיד לאחים בריאן בחצי הגמר וזכה במדליית הארד לאחר שגבר על הצמד הספרדי דויד פרר ופליסיאנו לופס. בטורניר היחידים הודח צונגה ברבע הגמר, בידי נובאק ג'וקוביץ'.

שתי לוחמות טאקוונדו צרפתיות התחרו בלונדון, ושתיהן זכו במדליות. אן קרולין גראף זכתה במדליית כסף ומרלן ארנואה זכתה במדליית ארד. הקלעית סלין גוברוויל זכתה במדליית כסף באקדח אוויר, ודלפין רו זכתה במדליית ארד בטראפ, 12 שנים לאחר שזכתה במדליית כסף בסידני. החותרים ז'רמן שרדן ודוריאן מורטלט זכו במדליית כסף. המתאבק סטיב גנו איבד את תוארו מבייג'ינג, וזכה במדליית ארד. אחיו כריסטוף סיים במקום השמיני ומלונן נומונבי סיים במקום החמישי. בשיט זכה ז'ונתן לובר במדליית ארד בדגם פין. שייטים צרפתים נוספים שהגיעו למקומות גבוהים כללו את שייטות ה-470 (מקום רביעי), ז'וליאן בונטאן (מקום חמישי בדגם ניל פרייד RS:X), שייטות האליוט 6 מטר (מקום שישי), שייטי ה-49er (מקום שישי) ושייטי ה-470 (מקום שביעי). המתעמל המילטון סאבו זכה במדליית ארד בתרגיל המקבילים, סיריל טומאסון סיים במקום החמישי בתרגיל על סוס הסמוכות, והנבחרת בה היו חברים סיימה במקום השמיני. גרגואר פאנה סיים במקום השביעי בטרמפולינה.

נבחרת הכדוריד זכתה בתואר האולימפי בפעם השנייה ברציפות, הפעם לאחר שגברה על נבחרת שוודיה 21–22. נבחרת הנשים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת מונטנגרו. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר 64–81 על נבחרת רוסיה והפסידה במשחק הגמר לארצות הברית 86-50. נבחרת הגברים הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת ספרד. נבחרת הנשים בכדורגל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בשלבים המכריעים לנבחרות יפן וקנדה.

ספורטאים בענפים נוספים הגיעו להישגים אף שלא זכו במדליות. הטריאתלט דוד הוס סיים במקום הרביעי ולוראן וידאל סיים במקום החמישי, נבחרת הסייפות ברומח סיימה במקום הרביעי והמתאגרפים נורדין אובאלי ואלכסי ואסטין הודחו ברבע הגמר.

השחיין יאניק אנייל, שזכה בשלוש מדליות בלונדון
הג'ודוקא טדי רינר, שזכה במדליית זהב בלונדון
האתלט רנו לאווילני, שזכה במדליית זהב בקפיצה במוט
השחיין פלורן מנודו, שזכה במדליית זהב בלונדון

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) זכו הצרפתים ב-42 מדליות, המספר הגבוה ביותר מזה 116 שנה. 10 מהמדליות היו מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

הענף המצליח ביותר במשחקים אלה היה האיגרוף, עם 6 מדליות, שתיים מכל סוג. טוני יוקה ואסטל מוסלי זכו במדליות זהב, סופיאן אומיהה ושרה אוראמון זכו במדליות כסף, וסולימאן סיסוקו ומתיה בודרליק זכו במדליית ארד. מתאגרף נוסף, כריסטיאן מבילי-אסומו, הודח בשלב רבע הגמר. בג'ודו זכו הצרפתים בחמש מדליות. טדי רינר שמר על תוארו, וגם אמילי אנדאול זכתה במדליית זהב. קלריס אגבניינו ואודרי צ'ומאו זכו שתיהן במדליות כסף, וסיריל מארה זכה במדליית ארד. אלכסנדר אידיר ואוטון פאביה סיימו במקום השביעי. ענף נוסף בו זכו הצרפתים בשתי מדליות זהב הוא הרכיבה. נבחרות האיוונטינג והקפיצות הן אלו שזכו בזהב, ואסטיה ניקולה זכה גם במדליית כסף בתחרות האיוונטינג ליחידים.

חותר הקאנו דניס גארגו-שאנו זכה במדליית זהב בסלאלום, וגוטיה קלאוס ומתיה פשה זכו במדליית ארד במקצה הסלאלום לזוגות. חותר קאנו נוסף, תומא סימאר סיים במקום השמיני במקצה ל-200 מטר. הקיאקיסט מקסים בומון זכה במדליית כסף במקצה ל-200 מטר וסיים במקום השביעי במקצה הזוגות, יחד עם סבסטיאן ז'ובה. ז'ובה סיים גם במקום השביעי במקצה הרביעיות ל-1000 מטר. במקצה היחידות לנשים סיימה שרה גויו במקום החמישי במקצה ל-200 מטר. קיאקיסט נוסף, סבסטיאן גומבו, סיים במקום השמיני בסלאלום. נבחרת סייפי הדקר זכתה במדליית זהב, וגוטיה גרומיה זכה גם במדליית ארד ליחידים. נבחרת הרומח זכתה במדליית כסף. סייפת הדקר אוריאן מאלו סיימה במקום הרביעי בתחרות היחידות ובמקום השביעי עם הנבחרת, וסייפת החרב מאנון ברונה סיימה במקום הרביעי בתחרות היחידות ובמקום השמיני עם הנבחרת.

בשיט, זכתה שארלין פיקון במדליית הזהב בדגם ניל פרייד RS:X, פייר לה קוק זכה במדליית ארד בתחרות המקבילה לגברים, והלן דפראנס וקאמיל לקואנטר זכו במדליית ארד בדגם 470. ז'אן-בפטיסט ברנאז סיים במקום החמישי בדגם לייזר, נואה דלפש וז'וליאן ד'אורטולי סיימו במקום החמישי ב-49er, אוד קומפאן ושרה סטייארט (אנ') סיימו במקום השישי בתחרות המקבילה לנשים, בילי בסון ומארי ריו סיימו במקום השישי בנאקרה 17 וסופיאן בובה וז'רמי מיון סיימו במקום השביעי ב-470. החותרים ז'רמי אזו ופייר אואן זכו במדליית זהב בסירה קלה, ורביעיית החותרים בסירה קלה זכתה במדליית ארד. ז'רמן שרדאן ודוריאן מורטלט סיימו במקום החמישי, מתיה אנדרודיה והוגו בושרון סיימו במקום השישי, ובתחרויות הנשים סיימו הלן לפבוור ואלודי ראוורה-סקרמוזינו במקום החמישי.

באתלטיקה זכו הצרפתים בשש מדליות, ללא מדליות זהב. רנו לאבילני איבד את תוארו בקפיצה במוט, וזכה במדליית הכסף. תחרות הקפיצה במוט זכתה לתשומת לב רבה, לאחר שהקהל הברזילאי באצטדיון שרק שריקות בוז ללאבילני, שהתחרה על מדליית הזהב עם הברזילאי טיאגו דה סילבה. לאבילני השווה את התנהגותו של הקהל להתנהגותו של הקהל הנאצי כלפי ג'סי אוונס באולימפיאדת ברלין (1936), והקהל הגיב בשריקות בוז כלפיו גם בטקס חלוקת המדליות. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך ואתלטים בכירים גינו את יחס הקהל ללאבילני^[4]. קווין מאייר זכה אף הוא במדליית כסף, בקרב עשר ובמדליית כסף נוספת זכתה זורקת הדיסקוס מלינה רובר-מישון. כריסטוף למטר זכה במדליית ארד בריצת 200 מטר. הוא סיים בתוצאה זהה לזו של הבריטי אדם ג'מילי, וההכרעה ביניהם נפלה בפוטו פיניש. דמיטרי בסקו זכה אף הוא במדליית ארד, בריצת 110 מטר משוכות. בריצת 3000 מטר מכשולים סיים מאהיידין מחיסי-בנאבאד במקום הרביעי, אך לאחר המירוץ הוחלט לפסול את הקנייתי אזקייל קמבוי שהגיע שלישית, ומחיסי-בנאבד זכה במדליית הארד במקומו. הייתה זו המדליה האולימפית השלישית שלו. אתלט צרפתי נוסף שתפס את תשומת הלב בריו הוא ההלך יוהאן דיניז. במהלך תחרות ההליכה ל-50 ק"מ, סבל דיניז מקלקול קיבה ושלשל במהלך התחרות. אף על פי כן, הצליח לסיים במקום השמיני. אתלטים צרפתים נוספים שבלטו בריו כללו את פייר-אמברואז בוס (מקום רביעי בריצת 800 מטר), פסקל מרטינו-לגארד (מקום רביעי בריצת 110 מטר משוכות), יואן קובאל (מקום חמישי בריצת 3000 מטר מכשולים), ג'ימי ויקו (מקום שביעי בריצת 100 מטר) וקפטיאן גומי (מקום שמיני בקפיצה לרוחק).

בשחייה לא הצליחו הצרפתים לשחזר את הישגיהם מלונדון, והסתפקו בשלוש מדליות. פלורן מנודו זכה במדליית כסף במשחה ל-50 מטר חופשי ובמשחה השליחים ל-100X4 מטר חופשי, ומארק-אנטואן אוליביה זכה במדליית ארד במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים. חברו של מנודו למשחה השליחים, מהדי מטלה סיים במקום השישי במשחה ל-100 מטר פרפר. קאמי לאקור סיים במקום החמישי ב-100 מטר גב, דמיאן ז'ולי סיים שביעי ב-1500 מטר חופשי וז'ורדן פוטן סיים שמיני במשחה ל-400 מטר חופשי. יאניק אנייל, האלוף האולימפי מלונדון ב-200 מטר חופשי, כלל לא עבר את שלב המוקדמות. במשחי הנשים היו הישגי הצרפתים אף פחותים: קוראלי באלמי סיימה שמינית ב-400 מטר חופשי, שרלוט בונה סיימה שמינית במשחה ל-200 מטר חופשי, ונבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי, בה הייתה חברה בונה, סיימה במקום השביעי.

הקלע ז'אן קיקמפואה זכה במדליית כסף באקדח אש מהירה ואלכסיס ריינו זכה במדליית ארד בירי בשלושה מצבים. הקשת ז'אן-שארל ולאדון זכה במדליית כסף, והעפיל לשלב רבע הגמר עם הנבחרת הצרפתית. במדליית כסף נוספת זכתה אלודי קלובל, בקרב חמש מודרני. ולנטין פראדס סיים רביעי בתחרות הגברים. בטאקוונדו זכתה האבי נייארה במדליית כסף, ויסמינה אזייז וגוואלדיס אפאנגה סיימו במקום החמישי. באופניים הסתכמו הישגי הצרפתים במדליית ארד אחת, בה זכתה נבחרת הגברים בספרינט. חבר הנבחרת גרגורי באגה סיים שביעי בתחרות היחידים, וחבר נוסף, מישאל ד'אלמיידה, סיים שמיני בקיירין. ז'וליאן אלאפיליפ סיים רביעי במרוץ אופני כביש, ובמרוץ אופני הרים סיים מקסים מרוט במקום הרביעי וז'וליאן אבסלון במקום השמיני. תומא בודה הגיע חמישי באומניום, ומאנון ולנטינו סיימה שמינית במרוץ אופני BMX.

שתי נבחרות הכדוריד זכו במדליות כסף. הגברים לאחר ניצחון 28–29 על גרמניה בחצי הגמר, והפסד 26–28 לדנמרק במשחק הגמר, והנשים לאחר ניצחון 23–24 על הולנד בחצי הגמר והפסד 19–22 לרוסיה בגמר. נבחרת הנשים בכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 67–86 לארצות הברית ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 63–70 לסרביה. נבחרת הגברים הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ספרד וסיימה במקום השישי. נבחרת הנשים בכדורגל הודחה אף היא בשלב רבע הגמר, בידי נבחרת קנדה. בטורניר הרוגבי שביעיות, סיימה נבחרת הנשים במקום השישי ונבחרת הגברים במקום השביעי.

גם בענפים אחרים זכו הצרפתים להישגים נאים, אף שלא זכו במדליות: המתעמל סיריל טומאסון סיים במקום הרביעי בסוס הסמוכות, מארין בואיה סיימה רביעית בתרגיל הקורה, ודני פיניירו רודריגס סיים שביעי בתרגיל הטבעות. הקופץ למים בנז'מן אופרה סיים במקום הרביעי בקפיצה מ-10 מטר. מרים המשקולות ברנרדן מטאם סיים במקום השביעי וגאל נאיו-קטשאנק סיימה במקום השמיני. הטריאתלט ונסן לואי סיים במקום השביעי. המתאבק זלימחאן חאג'ייב סיים במקום השמיני. השחייניות הצורניות לורה אוגה ומרגו קרטיין סיימו במקום השמיני בדואט והטניסאי גאל מונפיס הודח בשלב רבע הגמר בידי קיי נישיקורי.

לורה גלוזר, שוערת נבחרת הכדוריד של צרפת שזכתה במדליית כסף
זורקת הדיסקוס מלינה רובר-מישון, שזכתה במדליית כסף בריו
האתלט קווין מאייר, זוכה מדליית הכסף בקרב עשר
הג'ודאית אודרי צ'אומו, עם מדליית הכסף בה זכתה בריו
הסייף גוטיה גרומיה, חברת נבחרת הסיף הצרפתית שזכתה במדליית זהב בריו

אולימפיאדות החורף

אף שאירחה את משחקי החורף הראשונים, באולימפיאדת שאמוני (1924), אף ספורטאי צרפתי לא זכה במדליית זהב במשחקים אלה. המשלחת הצרפתית סיימה את המשחקים עם 3 מדליות ארד, בהן זכו המחליקים האומנותיים פייר ברונה ואנדרה ז'ולי, נבחרת הקרלינג ונבחרת הפטרול הצבאי, גלגול מוקדם של הביאתלון.

באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) השיגו ברונה וז'ולי את מדליית הזהב הראשונה לזכות צרפת, הישג שהיה בו די כדי להקנות לצרפת את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, ארצות הברית, שוודיה ופינלנד. בני הזוג, שנישאו בינתיים, שמרו על תוארם גם באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932). באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) זכה גולש הסקי האלפיני אמיל אלה במדליית ארד.

לאולימפיאדת סנט מוריץ (1948) שלחה צרפת משלחת בת 36 ספורטאים. הם זכו ב-4 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, שוודיה, שווייץ וארצות הברית. שני גולשי סקי אלפיני חלקו ב-5 המדליות. אנרי אורייה זכה במדליות הזהב בגלישה במורד ובסקי משולב, וכן במדליית ארד בסלאלום, וג'יימס קוטה זכה במדליית כסף בסלאלום ובמדליית ארד בסקי המשולב.

באולימפיאדת אוסלו (1952) ירדו הישגי הצרפתים למדליית ארד אחת, בה זכתה המחליקה האומנותית ז'קלין דו בייף. אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) הייתה הראשונה, והאחרונה עד כה, בה אף ספורטאי צרפתי לא זכה במדליה. באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) זכו 3 גולשי סקי צרפתים במדליות. בגלישה במורד זכה ז'אן וורנה במדליית הזהב וגי פרילה זכה במדליית הארד, ושארל בוזון זכה במדליית ארד בסלאלום.

באולימפיאדת אינסברוק (1964) השתפרו הישגיהם של הצרפתים לכדי 7 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. הם דורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, אוסטריה, נורווגיה ופינלנד. 6 מהמדליות היו בסקי אלפיני. כריסטין גויטשל ניצחה בסלאלום וזכתה במדליית הכסף בסלאלום ענק. אחותה הצעירה, מריאל, ניצחה בסלאלום ענק וזכתה במדליית הכסף בסלאלום. פרנסואה בונליו ניצח אף הוא בסלאלום ענק, ולאו לקרואה זכה במדליית הכסף בגלישה במורד. במדליה השביעית זכה המחליק האומנותי אלן קלמט, שסיים במקום השני.

בניגוד לאולימפיאדת החורף הראשונה אותה אירחה, אולימפיאדת גרנובל (1968) הייתה מוצלחת מאוד עבור צרפת. הספורטאים הצרפתים צברו 9 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, וצרפת דורגה שלישית בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה וברית המועצות. 8 מהמדליות הושגו בסקי אלפיני, ומעל כולם בלט ז'אן-קלוד קילי, שניצח בכל שלוש תחרויות הגברים. מריאל גויטשל לא הצליחה לשמור על תוארה בסלאלום ענק, אך זכתה במדליית הזהב בסלאלום. גולשת אחרת, אני פאמוז, זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום. איזבל מיר וגי פרילה זכו במדליית כסף בגלישה במורד (נשים וגברים). בפטריק פרה זכה במדליית ארד בהחלקה אומנותית.

הספורטאים הצרפתים לא הצליחה לשחזר את הישגיהם באולימפיאדת סאפורו (1972), בה הסתפקו ב-3 מדליות. להישג הגבוה ביותר הגיעה גולשת הסקי האלפיני דניאל דברנר, שזכתה במדליית הכסף בסלאלום. פלורנס סטורר הגיעה למקום השלישי באותה תחרות, ופטריק פרה זכה במדליית ארד שנייה ברציפות בהחלקה אומנותית. באולימפיאדת אינסברוק (1976) זכתה דברנר במדליית הארד בסלאלום ענק, והייתה הספורטאית הצרפתייה היחידה באותם משחקים שזכתה במדליה כלשהי. גם באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) הייתה רק גולשת סקי אלפיני אחת, פרין פלן, שזכתה במדליית ארד, בסלאלום. באולימפיאדת סרייבו (1984) עלה מספר המדליות בהן זכו הצרפתים לשלוש. פרין פלן זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום, ודידייה בובה זכה במדליית ארד בסלאלום. באולימפיאדת קלגרי (1988) היה גולש הסקי האלפיני פרנק פיקאר לצרפתי הראשון מזה 20 שנה שזוכה במדליית זהב באולימפיאדת החורף. פיקאר ניצח במקצה הסופר G, וזכה במדליית ארד בגלישה במורד.

אולימפיאדת החורף השלישית אותה אירחה צרפת, אולימפיאדת אלברוויל (1992), האירה פנים למשלחת המקומית, שזכתה ב-9 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. ההישגים הגבוהים ביותר לא היו דווקא בסקי אלפיני, כי אם בענפים אחרים. במדליות הזהב זכו פבריס גי בסקי נורדי משולב ל-15 ק"מ, אדגר גרוספירו בסקי חופשי ונבחרת הנשים בביאתלון. סילבן גיום היה סגנו של גי בסקי נורדי משולב, ואוליביה אלמאן היה סגנו של גרוספירו בסקי חופשי. המדליסטים בסקי אלפיני כללו את פרנק פיקאר, שזכה במדליית כסף בגלישה במורד, קרול מרל, שזכתה במדליית כסף בסופר G ופלורנס מסנדה, שזכתה במדליית ארד בסקי אלפיני משולב. האחים פול ואיזבל דושאזנה זכו במדליית כסף בהחלקה אומנותית.

שנתיים אחר כך, באולימפיאדת לילהאמר (1994), לא הצליחו הספורטאים הצרפתים לשחזר את הישגיהם. להישג השיא הגיעה אן בריאן-בותיו, שזכתה במדליית כסף במרוץ הביאתלון ל-15 ק"מ. היא גם הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת הנשים במדליית הארד. גם נבחרת הגברים בביאתלון זכתה במדליית ארד. אדגר גרוספירו הסתפק במדליית ארד בסקי חופשי, ובמדליה החמישית זכה המחליק האומנותי פיליפ קנדלורו. אף ספורטאי צרפתי לא זכה במדליה בסקי אלפיני.

באולימפיאדת נאגנו (1998) זכו הצרפתים ב-8 מדליות, בשישה ענפים שונים. זוכי מדליות הזהב היו גולש הסקי האלפיני ז'אן-לוק קרטייה (בגלישה במורד) וגולשת השלג קארין רובי (בסלאלום ענק). פבריס גי וסילבן גיום שיתפו פעולה בנבחרת הסקי הנורדי המשולב שזכתה במדליית הארד. פיליפ קנדלורו זכה במדליית ארד שנייה ברציפות ופלורנס מסנדה זכתה אף היא במדליית ארד שנייה. סבסטיאן פוקרה זכה במדליית כסף בסקי חופשי, גוונדל פזרה ומרינה אניסינה זכו במדליית ארד בהחלקה אומנותית, וכך גם נבחרת המזחלות.

אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) רשמה צרפת שיא בהישגיה במשחקי החורף. המשלחת הצרפתית סיימה את המשחקים עם 11 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ודורגה במקום השישי בטבלת המדליות. 4 מהמדליות הושגו בסקי אלפיני. קארול מונטייה ניצחה בגלישה במורד, ז'אן-פייר וידאל ניצח בסלאלום, סבסטיאן אמייה היה סגנו של וידאל, ולור פקניו זכתה אף היא במדליית הכסף בסלאלום. איזבל בלאנק זכתה במדליית זהב בגלישת שלג, וסגניתה הייתה קארין רובי. גם דוריאן וידאל זכתה במדליית כסף בענף זה. במדליית הזהב הרביעית זכו המחליקים האומנותיים גוונדל פזרה ומרינה אניסינה. הביאתלט רפאל פוארה זכה במדליית כסף במרוץ ל-12.5 ק"מ, והיה שותף לזכייתה של נבחרת הביאתלון במדליית הארד. רישאר גיי זכה במדליית ארד בסקי חופשי.

באולימפיאדת טורינו (2006) זכו הצרפתים ב-9 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. במשחקים אלה היה הביאתלון הענף הבולט ביותר. ונסאן דפראן ניצח במרוץ ל-12.5 ק"מ והיה שותף לזכייתה של הנבחרת במדליית הארד. פלורנס בווארל-רובר ניצחה במרוץ ל-7.5 ק"מ, וזכתה אף היא עם נבחרתה במדליית ארד. במדליית זהב שלישית זכה גולש הסקי האלפיני אנטואן דנרייה, בגלישה במורד. עמיתו, ז'ואל שנאל, זכה במדליית כסף בסלאלום ענק. רודי דרגון זכה במדליה הראשונה בענף הסקי למרחקים, כשזכה במדליית הכסף במרוץ הספרינט. סנדרה לאורה זכתה במדליית ארד בסקי חופשי, ולהישג דומה הגיע גולש השלג פול-אנרי דה לה רו.

באולימפיאדת ונקובר (2010) השתתפו 108 ספורטאים צרפתים. הם זכו ב-11 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. הביאתלון שוב היה הענף הבולט ביותר, עם 6 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. בין הגברים, זכה ונסן ז'ה זכה במדליית הזהב בספרינט ובמדליית הארד במרוץ המרדף, ואילו מרטן פורקאד זכה במדליית כסף. בין הנשים זכתה מארי דורן במדליית ארד בספרינט, מארי-לור ברונה במדליית ארד במרוץ המרדף, ושתיהן היו שותפות לזכייה במדליית הכסף במרוץ השליחות. במדליית הזהב השנייה זכה ג'ייסון לאמי-שאפווי, בסקי נורדי משולב. ענף בולט נוסף היה גלישת שלג. דבורה אנטוניוז זכתה במדליית כסף, וטוני רמואן ומתיו בוזטו זכו במדליית ארד. מריון ז'וסראן זכתה במדליית ארד בסקי חופשי.

באולימפיאדת סוצ'י (2014) זכו הספורטאים הצרפתיים ב-15 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. גם במשחקים אלה היה הביאתלון הענף הבולט. מרטן פורקאד זכה בשתי מדליות זהב, במרוץ ל-20 ק"מ ובמרוץ המרדף ל-12.5 ק"מ, ובמדליית כסף אחת, במרוץ ל-15 ק"מ. ביאתלט נוסף, ז'אן-גיום ביאטריס, זכה במדליית ארד במרוץ המרדף. בסקי חופשי זכו הצרפתים בחמש מדליות. בסקי קרוס דורגו צרפתים בשלושת המקומות הראשונים: ז'אן-פרדריק שפואי זכה בזהב, ארנו בובולנטה בכסף וז'ונתן מידול בארד. בשתי המדליות הנותרות בסקי חופשי זכו מארי מרטינו (מדליית כסף בהאפפייפ) וקווין רולאן (מדליית ארד בהאפפייפ). במדליית הזהב הרביעית זכה גולש השלג פייר וולטייה. גולשת שלג נוספת, קלואי טרספוש, זכתה במדליית ארד. במקצה הסלאלום הענק בסקי אלפיני זכה סטיב מיסלייה במדליית הכסף, ואלכסי פנטורו זכה במדליית הארד. קולין מאטל זכתה במדליית ארד בקפיצות סקי מגבעה רגילה, שהייתה המדליה הראשונה לזכות צרפת בענף זה. במדליית ארד נוספת זכתה נבחרת השליחים במרוץ 10X4 ק"מ בסקי למרחקים.

אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) הייתה המוצלחת ביותר בתולדות צרפת במשחקי החורף. הצרפתים זכו ב-15 מדליות מהן 5 מזהב. מרטן פורקאד היה לספורטאי האולימפי הצרפתי המצליח ביותר בכל הזמנים, שהוסיף למאזנו עוד 3 מדליות זהב, במרדף, זינוק המוני ויחד עם נבחרת השליחים המעורבת. פרין לאפונט זכתה במדליית זהב בסקי בסגנון חופשי במקצה המוגול ופייר וולטייה זכה במדליית זהב בגלישת שלג במקצב הקרוס. אלכסי פנטורו זכה בשתי מדליות נוספות בסקי אלפיני, מדליית כסף בתחרות המשולבת ומדליית ארד בסלאלום ענק. נבחרות הגברים של צרפת זכו בשתי מדליות ארד במרוצי השליחים בסקי למרחקים.

מדליות

ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים

לפי אולימפיאדה

באולימפיאדות הקיץ:^[5]

אולימפיאדה	זהב	כסף	ארד	סך הכל
אולימפיאדת אתונה (1896)	5	4	2	11
אולימפיאדת פריז (1900)	27	38	37	102
אולימפיאדת סנט לואיס (1904)	0	1	0	1
אולימפיאדת לונדון (1908)	5	5	9	19
אולימפיאדת סטוקהולם (1912)	7	4	3	14
אולימפיאדת אנטוורפן (1920)	9	19	13	41
אולימפיאדת פריז (1924)	13	15	10	38
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)	6	10	5	21
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)	10	5	4	19
אולימפיאדת ברלין (1936)	7	6	6	19
אולימפיאדת לונדון (1948)	10	6	13	29
אולימפיאדת הלסינקי (1952)	6	6	6	18
אולימפיאדת מלבורן (1956)	4	4	6	14
אולימפיאדת רומא (1960)	0	2	3	5
אולימפיאדת טוקיו (1964)	1	8	6	15
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)	7	3	5	15
אולימפיאדת מינכן (1972)	2	4	7	13
אולימפיאדת מונטריאול (1976)	2	3	4	9
אולימפיאדת מוסקבה (1980)	6	5	3	14
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)	5	7	16	28
אולימפיאדת סיאול (1988)	6	4	6	16
אולימפיאדת ברצלונה (1992)	8	5	16	29
אולימפיאדת אטלנטה (1996)	15	7	15	37
אולימפיאדת סידני (2000)	13	14	11	38
אולימפיאדת אתונה (2004)	11	9	13	33
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)	7	16	20	43
אולימפיאדת לונדון (2012)	11	11	13	35
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)	10	18	14	42
אולימפיאדת טוקיו (2020)	10	12	11	33
סך הכל	223	251	277	751

באולימפיאדות החורף:^[5]

אולימפיאדה	זהב	כסף	ארד	סך הכל
אולימפיאדת שאמוני (1924)	0	0	3	3
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928)	1	0	0	1
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932)	1	0	0	1
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936)	0	0	1	1
אולימפיאדת סנט מוריץ (1948)	2	1	2	5
אולימפיאדת אוסלו (1952)	0	0	1	1
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956)	0	0	0	0
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960)	1	0	2	3
אולימפיאדת אינסברוק (1964)	3	4	0	7
אולימפיאדת גרנובל (1968)	4	3	2	9
אולימפיאדת סאפורו (1972)	0	1	2	3
אולימפיאדת אינסברוק (1976)	0	0	1	1
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980)	0	0	1	1
אולימפיאדת סרייבו (1984)	0	1	2	3
אולימפיאדת קלגרי (1988)	1	0	1	2
אולימפיאדת אלברוויל (1992)	3	5	1	9
אולימפיאדת לילהאמר (1994)	0	1	4	5
אולימפיאדת נאגנו (1998)	2	1	5	8
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)	4	5	2	11
אולימפיאדת טורינו (2006)	3	2	4	9
אולימפיאדת ונקובר (2010)	2	3	6	11
אולימפיאדת סוצ'י (2014)	4	4	7	15
אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018)	5	4	6	15
אולימפיאדת בייג'ינג (2022)	5	7	2	14
סך הכל	41	42	55	138

הסייף ז'רום ז'נה, חבר נבחרת הסיף של צרפת שזכתה במדליית זהב בבייג'ינג
המחליק האומנותי פטריק פרה, שזכה בשתי מדליות ארד בגרנובל ובסאפורו
השחיין הוג דובוסק, שזכה בשלוש מדליות ארד באתונה ובבייג'ינג
הביאתלט ונסן דפראן, שזכה ב-3 מדליות בסולט לייק סיטי ובטורינו
הביאתלט מרטן פורקאד, הספורטאי האולימפי הצרפתי המעוטר ביותר, שזכה ב-5 מדליות זהב ו-2 מדליות כסף בוונקובר, בסוצ'י וב פיונגצ'אנג

לפי ענף

בענפי הקיץ:^[6]

ענף	זהב	כסף	ארד	סך הכל
סיף	44	43	36	123
אופניים	41	26	26	93
ג'ודו	16	13	28	57
רכיבה	15	15	13	43
שיט	15	14	20	49
אתלטיקה	13	27	30	70
קליעה	9	12	9	30
הרמת משקולות	9	3	3	15
שחייה	8	16	19	43
חתירה	8	15	13	36
קאנו/קיאק	8	9	19	36
קשתות	7	11	7	25
איגרוף	6	9	10	25
טניס	5	6	8	19
היאבקות	4	4	10	18
כדוריד	4	2	1	7
התעמלות מכשירים	3	10	9	22
קרוקט	3	2	2	7
כדורגל	1	1	0	2
כדורמים	1	0	2	3
כדורעף	1	0	0	1
מרוץ סירות מנוע	1	0	0	1
קראטה	1	0	0	1
כדורסל	0	4	1	5
טאקוונדו	0	3	5	8
רוגבי	0	3	0	3
קרב חמש מודרני	0	1	2	3
טניס שולחן	0	1	1	2
קפיצה למים	0	1	0	1
טריאתלון	0	0	1	1
שחייה במים פתוחים	0	0	1	1
שחייה צורנית	0	0	1	1
סך הכל	223	251	277	751

בענפי החורף:^[6]

ענף	זהב	כסף	ארד	סך הכל
סקי אלפיני	16	17	18	51
ביאתלון	12	9	12	33
גלישת שלג	4	5	4	13
החלקה אומנותית	4	3	7	14
סקי בסגנון חופשי	3	6	6	15
סקי נורדי משולב	2	1	1	4
סקי למרחקים	0	1	4	5
בובסלי	0	0	1	1
קפיצות סקי	0	0	1	1
קרלינג	0	0	1	1
סך הכל	41	42	55	138

נמאן קייטה, זוכה מדליית הארד ב-400 מטר משוכות באולימפיאדת אתונה
כריסטין ארון, חברת נבחרת השליחות של צרפת שזכתה במדליית ארד באולימפיאדת אתונה
סנדרין ביילי, חברת נבחרת הביאתלון של צרפת, שזכתה במדליית ארד בטורינו
מאהיידין מחיסי-בנאבאד, זוכה מדליית הכסף בריצת 3000 מטר מכשולים בבייג'ינג

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צרפת במשחקים האולימפיים בוויקישיתוף

אתר הוועד הלאומי האולימפי והספורטיבי של צרפת (בצרפתית)

הערות שוליים

^ באותה העת (עד אולימפיאדת סטוקהולם (1912)) הוענקו רק מדליות כסף וארד, לזוכים במקומות הראשון והשני. כדי שתהיה התייחסות אחידה לזכיות, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי בשלב מאוחר יותר לשנות ברישומיו את סוג המדליות שהוענקו לזוכים במקום הראשון והשני עד 1908 לזהב וכסף, כמקובל כיום, ולהוסיף רישום של מדליית ארד לזוכה במקום השלישי, במקומות שבהם נקבע כזה. ההתייחסות למספר המדליות בערך זה היא בהתאם לרישום בדיעבד של הוועד האולימפי הבינלאומי.
^ אתר historyplace‏
^ Albert Speer, Inside the Third Reich, p. 73
^ רנו לאבילני: "החזקתי את הדמעות בפנים עד שלא יכולתי עוד", באתר וואלה, 17 באוגוסט 2016
^ ¹ ² "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
^ ¹ ² "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)

[1] באותה העת (עד אולימפיאדת סטוקהולם (1912)) הוענקו רק מדליות כסף וארד, לזוכים במקומות הראשון והשני. כדי שתהיה התייחסות אחידה לזכיות, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי בשלב מאוחר יותר לשנות ברישומיו את סוג המדליות שהוענקו לזוכים במקום הראשון והשני עד 1908 לזהב וכסף, כמקובל כיום, ולהוסיף רישום של מדליית ארד לזוכה במקום השלישי, במקומות שבהם נקבע כזה. ההתייחסות למספר המדליות בערך זה היא בהתאם לרישום בדיעבד של הוועד האולימפי הבינלאומי.

[2] אתר historyplace‏

[3] Albert Speer, Inside the Third Reich, p. 73

[4] רנו לאבילני: "החזקתי את הדמעות בפנים עד שלא יכולתי עוד", באתר וואלה, 17 באוגוסט 2016

[לפימשחקים-5] ¹ ² "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)

[לפיספורט-6] ¹ ² "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]