פיל סרי לנקי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים [ תיאור תפוצה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 פיל אסייתי מצוי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | בעלי חדק |
| משפחה: | פילים |
| סוג: | פיל |
| מין: | פיל אסייתי |
| תת־מין: | פיל אסייתי מצוי |
| שם מדעי | |
 Elephas maximus maximusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
פיל אסייתי מצוי (בלטינית: Elephas maximus maximus), ידוע גם בשם פיל סרי לנקי, הוא אחד משלושה זנים ידועים של פילים אסיאתים שמקורו באזור סרי לנקה. מאז 1986, הפיל האסייתי המצוי נמצא בסכנת הכחדה ואוכלוסייתו ירדה ב-50% תוך שלושה דורות. סכנת ההכחדה נובעת מאובדן בתי הגידול הטבעיים של הפיל.
פיל אסייתי מצוי הוא תת-מין של פיל אסייתי, שזוהה לראשונה על ידי קרלוס ליניאוס בשנת 1758.
אוכלוסיית הפילים האסייתים המצויים מצויה בעיקר בכמה פארקים לאומיים ושמורות טבע כגון: הפארק הלאומי אודה וולאווה, הפארק הלאומי יאלה, הפארק הלאומי ווילפאטו ובפארק הלאומי מינריה.
מאפיינים
באופן כללי, פילים אסייתים קטנים יותר מפילים אפריקאים, וכך גם הפיל האסייתי המצוי. הנקבות לרוב קטנות מן הזכרים, ובדרך-כלל יש להן חטים קצרים.
הפיל האסייתי המצוי הוא תת-המין הגדול ביותר של הפיל האסייתי. הוא מגיע לגובה של 2 עד 3.5 מטר בכתפיים, ומשקלו 2,000 עד 5,000 ק"ג, יש לו 19 זוגות של צלעות. צבעו כהה משל פיל הודי ופיל סומטרי, עם כתמים גדולים יותר וברורים יותר על האוזניים, על הפנים ועל הבטן. רק ל- 7% מן הזכרים יש חטים.
אוכלוסיית הפילים האסייתים המצויים בפארקים הלאומיים של סרי לנקה קטנה מעט בהשוואה לזו שתועדה במקורות היסטוריים משנת 200 לפנה"ס, ובתמונות שצולמו בתחילת המאה ה-19 בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי של האי. הגודל הצנוע יותר של הפילים בני ימינו עשוי להיות תוצאת תהליך ארוך של הוצאת הפרטים הכשירים ביותר מן האוכלוסייה על ידי ציד או ביות.
בית גידול ותפוצה
תפוצת הפילים מוגבלת בעיקר לשפלות, לאזורים יבשים שבו הם עדין נפוצים לדוגמה: בצפון, בדרום, במזרח, בצפון מערב, בצפון מרכז ובדרום מזרח סרי לנקה.
חלק קטן מאוכלוסיית הפילים, נפוץ ליד מקדש שיא השממה, בעיקר בשפלה, באזור היבש. תפוצת הפילים באזור הרטוב של המדינה היא אפסית.
למעט גני יאלה וווילפאטו כל האזורים המוגנים בהם נפוצים הפילים הינם בהיקף של פחות מ-100 קמ"ר. באזורים רבים, גודל הפארק הינו פחות מ-50 קמ"ר ושטח זה איננו גדול מספיק כדי לשמש כבית גידול של הפילים.
מזון
הפילים מוגדרים כאוכלי עשב וצורכים 150 ק"ג צמחים ליום. באופן כללי הם ניזונים ממגוון רחב של צמחים המשמשים להם כמזון. באזור הצפון מערבי של סרי לנקה, נערכה תצפית על התנהגות האכילה של הפילים מינואר 1998 עד דצמבר 1999 ונמצא כי, הפילים ניזונים מ-116 מינים של צמחים, השייכים ל-35 משפחות, הכוללות 27 מינים של צמחים מעובדים. יותר ממחצית הצמחים אינם מינים של עצים, ורובם שיחים, עשבים דשאים וצמחים מטפסים.
יותר מ-25% מכלל מיני הצמחים הנאכלים על ידי הפילים משתייכים למשפחת הקטניות ו-19% מכלל מיני הצמחים משתייכים למשפחת הדגניים. בנוסף, נצפה שהפילים אוכלים משאריות הצמחים המעובדים המצויות על גבי האדמה. פילים צעירים נוטים לאכול בעיקר מיני דשא.
מקורות מזון נפוצים נוספים של הפילים הם התחדשות יערות, ובעיקר יערות גדולים בצפיפות נמוכה.
אוכלוסייה
בעבר, נמצאו הפילים באזור השפלה, באזור יערות וגם באזורים ההרריים שבאי סרי לנקה. הפילים נהנו מתפוצה רחבה ונמנו כמויות רבות של פילים מרכסי ההרים הגבוהים ביותר עד גובה פני הים.
עד 1830, היה שפע של פילים, ובגלל שפע הפילים, ממשלת סרי לנקה אפשרה לפגוע בהם ולהמית אותם, ושילמה תגמולים עבור כל פיל שהומת. הפחתת כמות הפילים באזור מבתי הגידול גברה, ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 בתי הגידול הפכו ליערות של מטעי קפה ותה. במאה ה-20 היו מפוזרים הפילים על פני מספר מקומות באי.
אוכלוסיית הפילים בסרי לנקה, התרוקנה ברובה במאה ה-19 בין השנים 1829 ו-1855, וזאת בשל ללכידתם והמתתם של הפילים, ובתקופה זו נתפסו ונורו למוות יותר מ-6000 פילים.
גודל אוכלוסיית הפילים האסייתיים המצויים המוערך הוא (לפי שנים)
- בין 12,000 ל14,000 בתחילת המאה ה-19.
- 10,000 במאה ה-20.
- בין 7,000 ל8,000 בשנת 1920.
- בין 1,745 ל2,455 בשנת 1969.
- בין 2,500 ל3,435 בשנת 1987.
- 1,967 ביוני 1993 (נמדד רק בחמישה אזורים).
- בין 3,150 ל4,000 בשנת 2000.
- 3,150 בשנת 2006.
- בין 2,900 ל3,000 בשנת 2007.
איומים
לסחר השנהב בסרי לנקה היסטוריה ארוכה מאוד של משך של יותר מ-2000 שנה. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הומתו פילים אסייתים מצויים רבים על ידי ציידים. בין השנים 1999 ו-2006 הומתו מדי שנה כמעט 100 פילים החיים בטבע.
במהלך הסכסוך של סרי לנקה, פילים נעשו נכים או נפגעו והומתו על ידי מוקשים. בין השנים 1990 ו1993, כ-165 פילים החיים בטבע מתו כתוצאה מפציעות ירי. בשנת 1994 הומתו לפחות 96 פילים על ידי מוקשים או ציידים, ובנוסף עד 20 פילים נפגעו ממוקשים והיו לנכים.
כיום, בשל העובדה שהניבים של פילים בסרי לנקה הינם נדירים ביותר, צייד בלתי חוקי של שנהב אסור. עם זאת, חלק מהסוחרים בשנהב עדיין ממשיכים למכור אותו באופן בלתי חוקי. העיר קנדי זוהתה כמרכז לסחר בלתי חוקי כזה. האיום הגדול ביותר על הפילים הינו מהאוכלוסייה האנושית והוא נובע מהרחבת שטחי המגורים וצמצום אזורי המחייה של הפילים.
פילים מומתים תוך כדי הגנה על יבולים ובתים. איומים נוספים הם ציד, כריתת יערות, בצורת ורעב. במהלך עונות של בצורת, פילים רבים זקוקים לקרקע חקלאית ולמזון. כמעט 80 פילים מתו בצפון מערב סרי לנקה, 50 בדרום ובמזרח, ועוד 30 פילים בחלקים אחרים של הארץ, בהיקף של 160 מקרי מוות של פילים אסייתים מצויים ב-2006.