כיכר ציון
כיכר ציון היא כיכר במרכז ירושלים. הכיכר נמצאת בנקודת המפגש של רחוב יפו, רחוב בן-יהודה, רחוב החבצלת ושכונת נחלת שבעה. הכיכר משמשת כמקום מפגש לבליינים ולבני נוער ירושלמים.
 | |
מבט על הכיכר ורחוב בן יהודה, ברקע מגדל העיר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | קולנוע ציון ששכן בכיכר |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | ?–1924 |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| עיר | ירושלים |
| שכונה | מרכז העיר |
| רחובות מסתעפים | רחוב יפו, רחוב בן-יהודה, רחוב הרב אג"ן, רחוב הרברט סמואל, רחוב יואל משה סלומון, רחוב הרב קוק, רחוב החבצלת |
| קואורדינטות | 31°46′55″N 35°13′11″E / 31.7820361°N 35.2196139°E |
  | |
הקמת הכיכר ושמה
עריכהכיכר ציון הוקמה בידי הבריטים, כחלק מתכנון עירוני מודרני שיזמו בירושלים לאחר כיבושה. הם העתיקו באופן רשמי את מרכז העסקים הראשי של ירושלים מערבה, לאורך רחוב יפו, תוך יצירת "המשולש" של הרחובות הראשיים: בן-יהודה, המלך ג'ורג' ורחוב יפו. הכיכר נמצאת באחד הקודקודים של המשולש. עד שנת 1924 הושלמה סלילתו של המשולש. בסמוך לכיכר נבנה בניין סנסור, שיועד לשמש כבניין משרדים.
שלטונות המנדט נתנו לכיכר המרכזית שבחזית בניין סנסור את השם "רחבת סנסור", אולם השם "כיכר ציון" דבק בכיכר בזכות קולנוע ציון הפופולרי[1] (שנודע גם כ"ראינוע ציון"), שפעל בה עוד לפני הקמתה, החל משנת 1912. הקולנוע עבר גלגולים רבים, עד שנהרס בשנת 1972. בעבר היה ניצב במקומו הסניף המרכזי בירושלים של בנק הפועלים ומלון הרברט סמואל.
מבנים בכיכר
עריכהממערב עם כיוון השעון:
- בניין סנסור - בית משרדים וחנויות הבנוי בסגנון נאו-רנסאנסי, נבנה בתקופת המנדט וקרוי על שם היזמים. בעבר שכנו בו בית הקפה "אירופה" שהיה מוסד חברתי חשוב, הסניף הראשון של רשת "המשביר לצרכן" ומערכות עיתונים.
- מלון רון (או מלון תל אביב) - בניין דו קומתי מעוטר, ששימש כבית מלון. במרפסתו עמדו נואמים בהפגנות השונות שהתקיימו בכיכר, בהם מנחם בגין כשהודיע על פירוק האצ"ל. תוכניות שונות מבקשות לשפץ ולהוסיף קומות לבניין.
- בית המשביר החדש - סניף הדגל של הרשת וחנות הכלבו הגדולה בישראל, החליף את בית המשביר ברחוב המלך ג'ורג'. המבנה ההיסטורי, שאכלס בעבר את מועדון ה"אנדרגראונד" ואת הסניף הראשון של רשת סטימצקי, שופץ והורחב משמעותית, והבניינים יפו 39 ו-41 פורקו וחזיתותיהם שולבו במבנה החדש.[2]
- בניין בנק הפועלים - במקום בו שכן קולנוע ציון, שהעניק לכיכר את שמה, שוכן כיום בניין משרדים גדול ששימש את בנק הפועלים. בחזיתו גרם מדרגות רחב. כיום משמש רוב הבניין כבית מלון.
פיגועי טרור ואירועים אלימים
עריכהכיכר ציון הייתה זירה לפיגועי טרור אחדים.
ארבעה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, ב-8 באוקטובר 1967, נעשה בקולנוע ציון ניסיון פיגוע ראשון בסדרת הפיגועים של ארגון פת"ח. מטען נפץ הוחבא בתוך תיק שהושאר באולם הקולנוע, אך המטען אותר והפיגוע סוכל.
ב־4 ביולי 1975 התרחש הפיגוע הקטלני ביותר בכיכר, כשהתפוצץ מקרר תופת שהונח בה, וגרם למותם של 15 אנשים ולפציעתם של 77 אנשים.[3] היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז. בין ההרוגים היו ארבעה פלסטינים ממזרח ירושלים.[4] אש"ף הודיע על אחריותו לפיגוע.
ב־10 בנובמבר 1975 קיבלה העצרת הכללית את החלטה 3379, שהשוותה את הציונות לגזענות. מספר ימים לאחר מכן, ב-13 בנובמבר, התקיימה הפגנה נגד ההחלטה. לאחר ההפגנה התפוצץ סמוך לכיכר מטען חבלה שהוטמן בעגלת סבלים, שגרם למותם של שישה בני נוער.[5]
ב-23 במרץ 1979 התפוצץ מטען חבלה שהוטמן בפח אשפה סמוך לכיכר, ומהפיצוץ נהרג אדם אחד ו-13 איש נפצעו.
הפגנות בכיכר
עריכהאף שהכיכר אינה גדולה, מתקיימות בה לעיתים הפגנות. עם הידועות שבהפגנות אלו נמנות:
הפגנת הענק נגד הסכם השילומים
עריכהב־7 בינואר 1952 דנה הכנסת על כניסה למשא ומתן עם גרמניה על הסכם השילומים (ההצבעה נערכה ב-9 בינואר). מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות שבאופוזיציה, התנגד נחרצות להסכם ולקראת הדיון ארגנה תנועתו עצרת המונים בכיכר ציון.[6] בנאומו אמר בגין, בין השאר:
- "כאשר יריתם בי בתותח,[7] נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות. למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה. אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ"ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהיו עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון."[8]
ההמון הלך מכיכר ציון לבניין הכנסת, ששכן באותה עת בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מעטות מהכיכר, וחרף מחסומי המשטרה השליכו מפגינים אבנים על בניין הכנסת. כארבע מאות אנשים נעצרו, ומאתיים אזרחים ומאה וארבעים שוטרים נפצעו.
הפגנות "הפנתרים השחורים"
עריכהבהפגנה של הפנתרים השחורים ב-18 במאי 1971 התאספו אלפי מפגינים בכיכר ציון והשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי.[9] המפגינים אף דרשו לשנות את שמה של הכיכר ל"כיכר יהדות המזרח". הפגנה זו התקיימה ללא רישיון, והמשטרה שהגיעה לפזרה נתקלה בהמון זועם, שהשליך אבנים ובקבוקי תבערה. התוצאות היו קשות: שוטרים ומפגינים נפגעו בהתנגשות, 20 אושפזו בבית החולים ו-74 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. לאחר מחאה אלימה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של "הפנתרים", ואף הוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון למצוקתם.
ב־28 באוגוסט 1971 נערכה בכיכר הפגנה סוערת של "הפנתרים השחורים" נגד ראש הממשלה, גולדה מאיר, והועלתה באש בובה בדמותה. המסר של המפגינים: "מדינה אשר חצי מתושביה מלכים וחצי עבדים מנוצלים – אנו נעלה אותה באש".
הפגנת הימין נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב'
עריכהב־5 באוקטובר 1995 נערכה בכיכר הפגנה שבה השתתפו ראשי מחנה הימין, אשר קראה לבטל את הסכמי אוסלו ולהוריד מהשלטון את ראש הממשלה יצחק רבין. בכיכר היו שקראו "מוות לרבין" ו"רבין הבוגד".[10] במיוחד נודעה הפגנה זאת בתמונה של רבין במדי אס אס שהוצגה על ידי סוכן השב"כ אבישי רביב לצוות טלוויזיה שסיקר את ההפגנה. חודש לאחר מכן, בעצרת תמיכה בתהליך השלום נרצח רבין על ידי פעיל הימין הקיצוני, יגאל עמיר.
על מרפסת הנואמים עמדו שלושה בכירי מפלגת הליכוד: אריאל שרון, בנימין נתניהו ומשה קצב. לצדם עמדו רחבעם זאבי, דוד לוי והרב חיים דרוקמן. בתום ההפגנה צעדו כמה מאות מהמפגינים מהכיכר לכנסת ושם ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת ופגעו במכוניות של שרי ממשלה[11].
הפגנות ימין נוספות
עריכההפגנה נוספת נערכה בכיכר נגד תוכנית ההתנתקות, תחת הסיסמה "ההתנתקות קורעת את העם". בהפגנה השתתפו עשרות אלפים. לאחר אירועי עמונה נערכה בכיכר הפגנה נוספת בהשתתפות עשרות אלפי אנשים שקראו לראש הממשלה אהוד אולמרט להתפטר והאשימו אותו בשיסוי השוטרים והחיילים במתיישבי עמונה.[12]
הכיכר כיום
עריכהבשנות השמונים של המאה ה-20 הפך רחוב בן יהודה למדרחוב. בשנת 2009 נסגר רחוב יפו לתנועת כלי רכב, כך שישמש רק את הרכבת הקלה והולכי רגל. בעקבות צעדים אלה התחזק מעמדה של הכיכר כמקום מפגש של צעירים. בכיכר מתקיימים אירועים שונים כחלק מהפסטיבלים המתקיימים בירושלים. בין 2015 ל-2017 התקיים מדי שבוע בכיכר ובחלקו של רחוב יפו שבין הכיכר לכיכר ג'נרלי "שוק לילה" ביוזמת העירייה, שכלל דוכנים של אמנות ואומנות.[13]
בניסיון למנוע את התקהלות נוער השוליים באזור הכיכר בשעות הערב, שינתה עיריית ירושלים את מבנה הכיכר והציבה בה ספסלים[דרוש מקור]. עמותת עלם יחד עם מוזיאון ישראל מפעילים פרויקט לטיפול בנוער בסיכון שבמסגרתו מגיעה לכיכר ציון באופן קבוע ניידת עם אנשי מקצוע ומתנדבים המסייעים לבני נוער.[14] פרויקט נוסף המסייע לנוער בסיכון במקום הוא "הזולה של חצרוני".
בשנת 2016 ערכה עיריית ירושלים תחרות אדריכלים לשיפוץ הכיכר. לפי הצעת הוריה של שירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה בעיר, נכללו בקריטריונים לשיפוט בתחרות "התייחסות אדריכלית לשדרוג הכיכר כמקום שמקדם חיבורים, סובלנות וכבוד הדדי".[15] אמה אף השתתפה בוועדת השיפוט. בתחרות זכתה הצעתם של האדריכלים מיה עתידיה, מעיין טוקי כרמל ותמיר מנצור כרמל, הנקראת "קרחת יער אורבנית". לפי ההצעה יישתלו בכיכר עצים מצלים ויוקמו בה 290 מקומות ישיבה בספסלים קבועים שיאפשרו מפגשי שיח של קבוצות והקמת ביתנים זמניים.[16]
העבודות לשיפוץ הכיכר החלו במרץ 2018, וכוללות בעיקר החלפת ריצוף, תאורה, ונטיעה של שלושים עצים חדשים. בשטח הכיכר ובמקום המדרגות וכבש הכניסה לבניין בנק הפועלים, יוצבו במות ישיבה וספסלים, ותוגבל כניסת כלי הרכב לכיכר מרחוב שמאי.[17]
אזכורים בתרבות ובספרות
עריכה- בסיפורה של עמליה כהנא-כרמון, "נעימה ששון כותבת שירים" (1966) תיאור מרכזי של כיכר ציון "כמו בתחתית של ים שקט וצלול מאין כמוהו" ("בכפיפה אחת", 138).
- בספרו של דויד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו", יש אזכורים רבים לכיכר ציון.
- בספר הכרונוליתים מאת רוברט צ'ארלס מופיע אחד מהכרונוליתים בכיכר ציון.
- "להקת כיכר ציון" שבראשה עומד דב שורין נקראת על שם הכיכר.
גלריה
עריכה-
הרכבת הקלה ברחוב יפו בבוקר 4 בנובמבר 2011 -
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ בלהב המרד, יהודה לפידות
- ^ נועם דביר, לונדון בכיכר ציון, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2011
- ^ פענוח וסיכול פיגועים: מאמץ משולב, דבר, 8 בפברואר 1977
- ^ יעל גרינפטר, היום לפני 36 שנה: מקרר תופת התפוצץ בכיכר ציון בירושלים, באתר הארץ, 4 ביולי 2011
- ^ חללי הפיצוץ - למנוחות, דבר, 16 בנובמבר 1975
- ^
נתן אקסלרוד, הפגנת "חרות" נגד השילומים, 1952, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
- ^ במילים "כאשר יריתם בי בתותח" רמז בגין לפרשת אלטלנה
- ^ דברים בעצרת המונים נגד הסכם השילומים עם גרמניה, באתר מט"ח
- ^ הפגנת "פנתרים" אלימות, דבר, 19 במאי 1971
- ^ הפגנת ימין בכיכר ציון, נבדק ב-2021-10-18
- ^ נדב שרגאי, הארץ, 06/10/1995
- ^ טל ימין-וולבוביץ, ראשי הימין: אולמרט מפחד מוועדת חקירה, באתר nrg, 5 בפברואר 2006
- ^ "מדוע החליטה העירייה לסגור את שוק הלילה בכיכר ציון? | כל העיר". כל העיר ירושלים. 2017-07-19. נבדק ב-2018-09-12.
- ^ אתר מוזיאון ישראל
- ^ מכיכר המחאות לכיכר הסובלנות: כיכר ציון תעוצב מחדש, הודעה באתר עיריית ירושלים, 16 בפברואר 2016
- ^ הילה שמר, שינוי אישיות: האם כיכר ציון הסוערת יכולה להפוך למרחב של סובלנות, באתר Xnet, 14 בספטמבר 2016; יעל פרידסון, כיכר הסובלנות: המהפך של כיכר ציון, באתר ynet, 28 בספטמבר 2016
- ^ ליאת בכרך, המהפך של כיכר ציון – עבודות השדרוג יחלו החודש, באתר כל העיר, 15.3.18
| רחוב יפו, ירושלים | ||||||||
| ||||||||
| אתרים לאורך רחוב יפו | ||||||||
| (1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן-יהודה | (6) נחלת שבעה (7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד (A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל | ||||||||