בקבוק תבערה

בקבוק תבערה (בראשי תיבות בקת"ב), המכונה גם בקבוק מולוטוב, או קוקטייל מולוטוב (על שם ויאצ'סלב מולוטוב) הוא נשק מאולתר פשוט וקל להכנה, הנמצא בעיקר בשימושם של לוחמי גרילה, ובעבר היה גם בשימוש צבאות סדירים בזמן מלחמה.

מבנה

בקבוק תבערה מורכב מבקבוק זכוכית ממולא בנוזל דליק, על פי רוב בנזין או כוהל (בדרך כלל מתנול או אתנול), וסמרטוט התחוב בפיית הבקבוק. הנשק מופעל על ידי הצתת הסמרטוט וזריקת הבקבוק על המטרה. עם הפגיעה מתנפץ הבקבוק, וכאשר הנוזל נשפך על המטרה ונוגע בסמרטוט הבוער, נוצרת תבערה.

לפעמים, אם הם בנמצא, חומרים מתלקחים-מעצמם (כגון זרחן לבן) יכולים לשמש אף הם כדי להבטיח את התפוצצות הבקבוק כשהוא פוגע בפני המטרה. זפת, שמן דקלים, סוכר או חומרים אחרים, מוספים אף הם לעיתים לבקבוק, כדי לגרום לנוזל הבוער להידבק למטרה במקום לנזול. לפעמים מוסיפים לתערובת חומצה כדי להגדיל את פוטנציאל הנזק של הנוזל ואת סיכוייו לחדור משטחים חסיני-אש.

שימוש

בקבוקי תבערה שנתפסו במזרח ירושלים.

בקבוקי תבערה נקראים גם "בקבוקי מולוטוב", על שם ויאצ'סלב מולוטוב, שהיה שר החוץ ומזכיר המלחמה של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. לאחר שמולוטוב טען כי אינו מפציץ את הפינים אלא מנחית להם חבילות מזון, הפינים כינו את הפצצות "סלסלות הלחם של מולוטוב". לאחר מכן, בפרפרזה על כינוי זה, כינו הפינים את בקבוקי התבערה בהם השתמשו בשם "קוקטייל מולוטוב". חיילי צבא פינלנד השתמשו בבקבוקי תבערה בהצלחה נגד טנקים של הצבא האדום בשני העימותים הצבאיים שנערכו בין פינלנד לברית המועצות, מלחמת החורף ומלחמת ההמשך, והם שטבעו את המונח. הצבא הפיני ייצר בקבוקי תבערה בהליך ייצור סדרתי, בצירוף גפרורים להצתתם. בפצצות דלק נעשה שימוש כבר במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ולפעמים הושלכו פצצות כאלה באמצעות קלע. בקבוקי מולוטוב היו בשימוש גם בקרבות בעמק הירדן. בקרב על דגניה א' נעשה שימוש בבקבוקי מולוטוב אשר יוצרו בבית הספר המקומי על ידי המורה לכימיה ועד לפני כמה שנים הייתה סברה שאחד הבקבוקים שזרק אחד מהמגנים פגע במכל הדלק של הטנק וגרם לסורים לסגת (בפועל הוכח על ידי חיל החימוש כי מדובר בפגיעה של מטען חלול ממטול הפיא"ט).

כלי נשק אלה היו בשימוש נפוץ על ידי כל הצדדים במלחמת העולם השנייה. הם היו יעילים מאוד כנגד טנקים קלים, ופגעו קשות במורל האויב. להלן תיאור מכלי ראשון של תוצאות השימוש בהם, שנכתב במהלך מרד גטו ורשה ב-1943:

הבקבוקים שכוונו היטב פוגעים בטנק. הלהבות מתפשטות במהירות. נפץ ההתפוצצות נשמע. המכונה עומדת בלי לזוז. הצוות נשרף בחיים. שני הטנקים האחרים פונים אחורה ונסוגים. הגרמנים שתפסו מחסה מאחוריהם נסוגים בבהלה. אנו נפטרים מהם עם כמה יריות מכוונות היטב ורימונים.

— עדות ראייה שנמסרה לארגון היהודי הלוחם, 19 באפריל, 1943.

שימוש בסכסוך ישראלי-פלסטיני

בקבוקי תבערה שנתפסו בביתו של חשוד בפיגוע טרור בשנת 2022^[1]

מחבלים פלסטינים מיידים בקבוקי תבערה

בקבוקי התבערה נמצאים בשימוש נרחב בהסכסוך הישראלי-פלסטיני, בעיקר על ידי מפגינים ומחבלים פלסטינים. בקבוקי התבערה משמשים הן נגד מטרות צבאיות והן נגד אזרחיות. טנקים ונגמ"שים וצמ"ה מודרניים ממוגנים לרוב מפני פגיעה רגילה של בקבוקי תבערה, בשל היותם חסיני אש. יידוי בקבוקי תבערה במהלך מהומות לעיתים משלוב עם יידוי אבנים.

בית המשפט העליון הדגיש את החומרה שביידוי בקבוק תבערה לעבר כלי רכב^[2]:

"השלכת בקבוקי תבערה לעבר רכב נוסע שקולה לשימוש בנשק חם ממש. כידוע, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה ממעשה זה עלול להיות הרה אסון ולגבות מחיר דמים כבד."

במקרים בהם בקבוק תבערה לא גרם לנפגעים, נקבע מתחם ענישה על ייצור ויידוי בקבוקי תבערה של 12 חודשים ל-40 חודשי מאסר למבצע העיקרי, ובין 8 חודשים ל-30 חודשי מאסר למסייע^[3]. לקטינים נקבעו עונשים קלים יותר, אך גם אלו כללו לעיתים מאסר בפועל^[4].